Corydalis cava – קורידלית חלולה

אני חוזרת לפראג, ולפרחים היפים שפגשתי בפארק Divoka Sarka

כשראיתי את הפרח הזה, מיד הבנתי שאני מכירה אותו – הצורה היתה מאד מוכרת. 

אבל… לקח לי קצת זמן להזכר בשם. בכל זאת, זה לא פרח נפוץ. 

הכירו את הקורידלית החלולה – קורידלית שפורחת ברוב אירופה ובקווקז, בורוד ובלבן. 

בארץ יש לה שתי קרובות – קורידלית הסלעים שפורחת ביער אודם ובחרמון הנמוך: היא לבנה עם "כפתור" בורדו במרכזה; וקורידלית פיגמית בחרמון הגבוה, שצבעיה נעים בין לבן לורוד עז: 

הקורידלית היא פרח בעל מבנה מאד מעניין וייחודי. 

עלה הכותרת העליון מאורך בצורך דרבן, ובו נמצא הצוף. עלה הכותרת התחתון מוארך קדימה, כמו בסיס לחרק להתיישב עליו בזמן שהוא לוגם את הצוף. 

בעולם ישנם כ-470  מינים של קורידלית, רובם במזרח אסיה. 

והמינים הללו מרהיבים. הן מופיעות בכל צבע אפשרי – תכול שמים, סגולים, ורודים, בורדו, אדום, לבן – וגם שילובים – אחת המעניינות שראיתי היא קורידלית ירוקת-עד (Corydalis sempervirens) – היא בכלל פורחת בצפון אמריקה – בעיקר בקנדה ואלסקה, וגם מדרימה אל המדינות הצפוניות של ארה"ב. אתם יכולים לראות תמונה יפה שלה כאן

אבל בואו נחזור לקורידלית מפראג… מאיפה היא קיבלה את שמה? 

ברור שהשם העברי – "קורידלית" – הוא נסיון לתת צליל עברי לשם הלטיני – Corydalis. אבל מה זה קורידליס? 

מסתבר שהשם "קורידליס" מקורו ביוונית – זהו שמו של העפרוני המצוייץ! בדיוק זה: 

אבל… למה קראו לקורידלית על שם העפרוני? לפי מה שהבנתי, ואני מאד לא בטוחה בהסבר, הדרבן של הקורידלית הזכיר לבוטנאים את האצבע האחורית בכף הרגל של העפרוני המצויץ. לזה קוראים "דמיון פורה". 

השם הוא ותיק מאד – הוא מופיע כבר בכתביו של רופא יווני בן המאה השניה לספירה, גלנוס

שם המין – cava – משמעותו חלול, קמור. לפי מה שקראתי, היא נקראת כך בגלל הפקעת שלה, שהיא חלולה. 

הראשונים שחקרו את הקורידלית הזו בעת החדשה היו פרנץ קורטה (מדען ופרופסור לחקלאות גרמני) ואוגוסט פרידריך שוויגר (חוקר טבע גרמני). הם פרסמו מאמר אודותיה בראשית המאה ה-19, אך לינאוס, הוגה השיטה הבינומית, קטלג אותה בכתבים שלו עוד במחצית הראשונה של המאה ה-18. 

הקורידליות באירופה הן פרח נפוץ למדי, אבל בעיני הן היו מאד מיוחדות ויוצאות דופן – שמחתי לראות את המקבצים הצבעוניים שלהן בעשביה: 

את התמונות צלמתי בפארק Divoka Sarka בפראג, בתאריך 7.4.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מודעות פרסומת

אגדת הפרחים האדומים

redflowers

היה היו שלוש אחיות יפהפיות, נחמדות  ומקסימות. שלושתן היו בעלות שיער שחור ומקסים. הן היו ידועות בתור האחיות היפות ביותר בכל הממלכה בה הן גרו. 

שמותיהן היו: 

כלנית

anemone10

נורית – 

Buttercup01

פרג – 

cpoppy07

האחיות היו חברות טובות והסתדרו מצוין זו עם זו.
יום אחד, נסיך הממלכה הודיע שהוא עורך נשף לכל הבנות בממלכה, כדי למצוא לעצמו כלה. 

anemone04

כל בנות הממלכה – וכמובן, גם שלוש האחיות – התרגשו למשמע ההודעה. כולן התחילו להתכונן – לחשוב מה הן תלבשנה, לתכנן שמלות נשף מיוחדות לאירוע, תסרוקות, תכשיטים… 

buttercup05

האחיות החליטו להפתיע זו את זו. כל אחת תדאג לתפור לעצמה את השמלה שלה, ובערב הנשף כולן תפגשנה ותצאנה יחד.
ואכן, כך היה. בערב הנשף יצאו שלוש האחיות מחדרן – ו…שוד ושבר! שלושתן לבושות שמלות אדומות!
"גם כך מבלבלים בינינו כל הזמן, כי אנחנו אחיות! עכשיו מה נעשה? "

cpoppy09

אמא שלהן באה לעזרתן.
היא שלפה צעיף קטיפה לבן, ונתנה אותו לכלנית: 
  

anemone06

היא לקחה ספריי מבריק, וריססה את כל השמלה של נורית – 

buttercup07

ולפרג היא ענדה עגילי אוניקס שחורים – 

cpoppy03

הבנות שמחו מאד, ויצאו לנשף. כצפוי, הן היו היפות ביותר בנשף – הנסיך רקד איתן שוב ושוב, והתאהב בהן.
וכיון שהוא הנסיך, והאגדה הזו היא לא מופת לשוויון זכויות – הוא החליט להתחתן עם שלושתן. האחיות קיבלו את ההצעה. 

anemone14

האידיליה לא נמשכה זמן רב – האחיות החלו לריב זו עם זו על זמן האיכות שלהן עם הנסיך. "אתמול היית עם פרג" "אבל בשבוע שעבר היית עם נורית" "למה כלנית תמיד ראשונה?" 

buttercup08

בסופו של דבר הנסיך נשבר, והלך להתייעץ עם אביו המלך.
המלך המליץ לנסיך לחלק את השנה. בשליש הראשון הוא יהיה עם כלנית, אח"כ עם נורית, ובסוף עם פרג. כך לכל אחת תהיה תקופת איכות משלה, בלי מריבות וויכוחים.
וכך היה – ומאז הנסיך והנסיכות חיו באושר. 

cpoppy08

והיום אנחנו יכולים להבדיל בין הכלנית – שיש לה צעיף לבן, והיא הראשונה שפורחת – 

anemone08

לנורית המבריקה, שפורחת שניה –

buttercup09

ולפרג בעל העגילים השחורים, שפורח אחרון –

cpoppy12

ולמען האמת, יש עוד כמה סימנים.
לכלנית יש מרקם קטיפתי רך ועדין. אם מסתכלים עליה מלמטה – אין לה עלי גביע, והעלים נראים אדומים חלקים.
מספר עלי הכותרת שלה בד"כ הוא בין חמישה לעשרה, אבל יש גם יותר – כלומר, לא קבוע.
כשהכלנית צעירה, הצעיף הלבן עוד לא ניכר.

anemone02

לנורית – ששמה בא מן הנור, הוא האש – יש גוונים מבריקים, שנוטים לפעמים לכתום.
אם מסתכלים עליה מלמטה – יש לה צווארון ירוק – עלי גביע.
גם אצלה מספר עלי הכותרת (וגם מספר עלי הגביע) לא קבוע. 

buttercup06

לפרג יש מרקם משי, ותמיד יש לו בדיוק ארבעה עלי כותרת.
אם מסתכלים מלמטה – רואים את העגילים השחורים על עלי הכותרת. גם לפרג אין עלי גביע. גם אין לו עלים בחלק העליון של הגבעול.
הוא גם היחיד מהשלושה שהוא צמח חד-שנתי, ולא גיאופיט. 

cpoppy10

עד כאן האגדה והסיפור – אני מקווה שנהניתם. זו אגדה ותיקה שאני מכירה מילדותי.
עכשיו אפשר לראות נוריות ופרגים במישור החוף, כלניות ונוריות בכרמל ובהרי יהודה,
בגליל העליון ובגולן עדין רק כלניות. האביב מגיע בקצב שונה למקומות השונים, גם השנה כשהחורף דילג עלינו. 

anemone15

בתמונות יש כלניות שצלמתי השנה בכפר סבא, בכרמל וברמת הנדיב,
נוריות שצלמתי השנה ברמת הנדיב ובשנה שעברה בהרי יהודה
ופרגים שצלמתי השנה בכפר סבא.     

buttercup11

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

cpoppy05

 

תוספת: מוטי כתב גרסא פמיניסטית מעודכנת לאגדה. מוזמנים לקרוא!

California Poppy – Eschscholzia californica – אשולציה קליפורנית

IMG_1191

לפני ארבע שנים, כתבתי רשימה על האשולציה (הפרג) הקליפורנית

IMG_2037

סיפרתי שם על מקור השם אשולציה (על שם רופא וחוקר טבע רוסי בן המאה ה-19 ששמו פון אשולץ – Von Eschscholtz)

IMG_3022

ועל הקרבה של האשולציה לפרג שלנו, וגם לפרג האופיום. 

IMG_1202

גם בביקור בשנה שעברה (כבר חלפה שנה?!) פגשתי פרגים פורחים –  בעצם, אשולציות פורחות, אבל כיון שהשם העממי שלהם הוא פרג, ונוח לי להשאר עם השם פרג – אני אכתוב מכאן והלאה "פרגים", וכולנו נדע שבקליפורניה בעצם יש אשולציות ולא פרגים. 

IMG_2038

הצגתי כאן כבר פרגים קטנים וצהובים, שפגשתי במדבר. אבל ללא ספק – הפרג המרשים הוא ה-California Poppy.

IMG_2050

לאורך כביש 1 עצרנו כי ראינו מהאוטו פרגים צהובים ענקיים – הצבעוניות שלהם נהדרת, ובמבט ראשון חשבנו שהם לא פרגי קליפורניה הרגילים, 

IMG_1192

כי הרגילים הם כתומים – 

IMG_2052

אבל לפי אתר Calflora, גם הכתומים וגם הצהובים-כתומים שייכים לאותו מין: האשולציה הקליפורנית. 

IMG_1201

וכאן אני יכולה לצטט את פרופ' אבי שמידע, שתמיד אומר: צבע הוא לא סימן טוב להגדרה! 

IMG_1203

כלומר, אנחנו נעזרים בצבע – כי הוא מושך אותנו אל הפרחים מראש – אבל חשוב יותר לבדוק צלקות, אבקנים וסימנים אחרים -הצבע רק נועד להשלים את ההגדרה. 

IMG_1207

ובתור הוכחה נוספת, אני מזמינה אתכם להסתכל על התמונה הבאה –

IMG_2059

כן! גם הפרחים הלבנים הללו הם אשולציה קליפורנית. 

IMG_2061

ראיתי אותם בנסיעה, לצד הכביש הראשי קרוב לבית של אום נטע. מובן שאחר הצהרים יצאתי ברגל לסיבוב ליד הבית, כדי לראות (ולצלם) אותם מקרוב: פרגים לבקניים. 

IMG_2060

באותו סיבוב צלמתי גם את המקבץ הכתום והנהדר בתמונה הבאה – במורדות גבעה מלאכותית שנבנתה בתור הגבהה לפסי הרכבת העוברים שם. משני צידי פסי הרכבת הכל היה כתום מפרגים, וכחול מתורמוסים

IMG_3016

בשנה שעברה היו גשמים טובים – גם בקליפורניה, וגם אצלינו. השנה אנחנו סובלים מבצורת.
הגשם שרד בסוף השבוע האחרון רק דגדג אותנו כאן בשרון. ירדו ממטרים חלשים ובודדים מאד. אני מקווה לגשם קצת יותר מבורך.

IMG_1214

את התמונות צלמתי בקליפורניה – ב-Bay Area וגם לאורך Highway 1 במרץ 2013. 

IMG_2056

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1209

     

יום השואה, תשע"א

היום יום השואה – לדעתי, זהו היום העצוב ביותר בשנה.
לכבוד יום השואה, אני מצטטת את שירו של יצחק קצנלסון, שנספה באושוויץ ממש לפני 67 שנים – בתאריך 3.5.1944.


יצחק קצנלסון התגורר בפולין וכתב שירים שחלקם מוכרים לנו עד היום, כמו "חמש שנים על מיכאל" ו"מה יפים הלילות בכנען".
הוא ברח מלודז' לורשה עם פרוץ המלחמה. אשתו ושני בניו הצעירים נלקחו ע"י הנאצים ונרצחו.
הוא שהה בגטו ורשה בזמן המרד, ואמנם לא היה חבר באי"ל (ארגון יהודי לוחם) מפאת גילו, אבל עסק בחינוך, בעזרה ובעידוד הלוחמים. בנו הבכור צבי היה חבר בארגון.
לאחר תום המרד, הוא הועבר למחנה ויטל במזרח צרפת, וב-29.4.1944 הועבר אל אושוויץ, שם נרצח.

בזמן המלחמה כתב יצחק קצנלסון פואמה ארוכה על מות העם היהודי. הוא העתיק אותה מספר פעמים, והחביא במקומות שונים – על מנת שלפחות עותק אחד יגיע לכאן, לארץ ישראל.
girlkido כתבה בבלוג שלה על יצחק קצנלסון ועל הברחת כתביו לארץ. אני ממליצה מאד לקרוא.
אפשר לקרוא על חייו בויקיפדיה,  וגם באתר ארץ הצבי.


רוח עצוב  / יצחק קצנלסון

רוּחַ עָצוּב, רוּחַ עָגוּם
שָׂא נָא אֶת אַנְחָתִי
דֶּרֶךְ שָׂדוֹת, דֶּרֶךְ יְעָרוֹת
אֱלֵי אֲהוּבָתִי.

הַרְחֵק, הַרְחֵק יֶשְׁנָהּ עֲיָרָה,
יָפָה הִיא הָעֲיָרָה,
שָׁם בֵּית עֵצִים עוֹמֵד לָבָן,
שָׁם יַלְדָּתִי גָּרָה.

הִיא כִּי תִּקְרַב אֶל הַחַלּוֹן,
תִּלְחַשׁ לָהּ אַנְחָתִי
אֶת גַּעְגּוּעַי בָּהּ יָצַקְתִּי,
אֶת יְגוֹן לִבָּתִי.


התמונות הן תמונות של פרגים, (ודרורה אחת) מהשדה ליד נס ציונה: כן, גם אני ביקרתי שם.
צולמו בתאריך 23.4.2011


כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

פרג אגסי – Papaver umbonatum

 

"עשב חד-שנתי מסתעף, שגבהו 15-40 ס"מ. הצמח מכוסה שערות זיפניות רכות, ולו פרחים אדומים וגדולים"
כך מתואר הפרג ב"לקסיקון מפה לצמחי ישראל" של פרופ. אבי שמידע.

וכך אני מגיעה אל האחרון במינים האדומים הבולטים בארץ – הפרג. (ישנם עוד מינים אדומים, קטנים יותר)

כמו הנורית והכלנית, הפרג יוצר מרבדים – אפילו בקלות רבה יותר. זהו צמח צידי-דרכים נפוץ, והוא מסתדר בקלות בשולי העיר, בחצרות – וגם בטבע.

  

הוא בולט בשטח, גם אם הוא לא גדל לבד. בתמונות כאן מעל הוא פורח יחד עם דבשה חרוצה (התפרחות הצהובות הקטנות) וצנון מצוי (המצליבים הלבנים הגבוהים)

ודאי תשאלו, איך מבדילים בינו לבין הכלנית והנורית
ובכן, אם מסתכלים מהצד רואים שאין לו עלי גביע – שהם הסימן של הנורית. זה, כמובן, לא מדויק: יש לו שני עלי גביע, אך הם נושרים מיד כאשר הפרח נפתח. ולכן, אם אנחנו מסתכלים על הפרח – אז לא רואים עלי גביע.
המרקם של עלי העטיף הוא מרקם של נייר משי עדין, ולרוב מקומט מעט. ותמיד יש ארבעה. תמיד. אצל הנורית לרוב יש חמישה ולעתים יותר. אצל הכלנית – בד"כ יש בין חמישה לתשעה, אבל כבר ספרתי שנים-עשר פעם. אצל הפרג אין משחקים כאילה. ארבעה עלי כותרת, וזהו.

אבל אין ספק שהסימן הבולט זיהוי הפרג הוא הכתמים השחורים בבסיס עלי העטיף האדומים. לעתים הכתמים הללו מוקפים בפס דק לבן או צהוב.

בתמונה הבאה רואים ניצן של פרג – אנחנו מאד אוהבים אותם בשלב הזה, שבו הם נראים כמו עין מאיימת…
הפרח כאן עטוף בעלי הגביע (שהזכרתי קודם) – שינשרו בעת פתיחת הפרח.

הפרי של הפרג הוא קטן ועגול, ואם אתם זוכרים את האשולציה הקליפורנית – שגם היא מאותה משפחה – הפרי שלה דומה מאד לזה של הפרג שלנו.

כמו המינים האדומים האחרים שהצגתי –  הכלנית, הנורית והצבעוני – גם לפרג אין צוף. הוא עשיר באבקה, שאותה אוכלות חיפושיות.
לפנות ערב – או בטמפרטורות נמוכות – הוא נסגר. בגלל הצבע העז שלו,  נאגר בו חום, ולכן יש חיפושיות שבאות ללון בלילה בתוך הפרח.

לפי הספרות, ישנם עוד שלושה מיני פרג בארץ שהם מאד דומים לפרג האגסי: פרג סמור (מהמדבר), פרג נחות (ממישור החוף) ופרג הכרמל (מהכרמל והגליל). אבל בלקסיקון מפה, פרופ. שמידע כותב שהמינים הללו מאד קרובים לפרג האגסי – וככל הנראה אינם מינים טובים. אולי הם רק זנים.
מה זאת אומרת "לא מינים טובים"?
זה אומר שיש מעברים בינהם. יש מצבי ביניים.
אם ניקח, לדוגמא, את נורית  אסיה מול נורית הלב – ההבדלים בינהן ברורים. הן הוכרזו כשני מינים נפרדים, וזה בהחלט ברור ומובן.
אבל אם נסתכל על אוכלוסיה של אחד ממיני הפרגים הללו, בד"כ נוכל למצוא פרטים של פרג אגסי בינהם, ופרטים שיש להם חלק מהמאפיינים של האחד וחלק מהמאפיינים של השני. וזה רומז לנו שיכול להיות שזו פשוט שונות במבנה הפרח, שנובעת מתנאי גידול שונים – קרקעות, כמות מים, חרקים מאביקים וכיו"ב.
כלומר, אפשר לנסות להניח שהם בעצם זנים שונים של מין אחד – בדיוק כמו שכלנית סגולה וכלנית אדומה הם זנים שונים של כלנית מצויה.

ועכשיו אני חורגת ממנהגי שלא לפרסם תמונות של אנשים (וילדים) בבלוג שלי… תכירו, זו העננצ'יקית – כלומר, לפני כמעט 11 שנים.
בשנת 2000, כשהיא היתה בת שנה וחצי, גרנו במודיעין. יום אחד, בדרכי חזרה מהמשפחתון שבו היא היתה הביתה – ראיתי אי תנועה נפלא, אדום ומרהיב. עצרתי, ונתתי לה להנות מהפריחה הנהדרת.
כמובן, זה היה הרבה לפני העידן הדיגיטלי שלי: ממש פרה-היסטוריה… אבל הנה היא, העננצ'יקית הנפלאה שלי, מנסה להחליט אל איזה פרח להתייחס קודם:

התמונות צולמו
בנס ציונה ובכפ"ס, 3/2011
ובמודיעין, 3/2000

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

פרגה צהובה – Glaucium flavum

אני ממשיכה עם צמחי חוף הים, ועדיין במחלקת הרושם: צמח גדול, פרח גדול – 8-10 ס"מ, צבע צהוב עז: זוהי הפרגה הצהובה.

כבר הראיתי כאן את הפרגה חלקת-הפרי מהחרמון. הפרגה הצהובה קרובה לפרגה מהחרמון, אם כי היא פחות מרשימה  – אין לה כזה מגוון של צבעי אש נפלאים. ובכל זאת, זהו צמח יפה, גדול ובולט.

הפרגה הצהובה גדלה בחוף הים, ובעקרון היא פורחת בקיץ – בין אפריל לאוגוסט. אני מאד שמחתי לפגוש את סוף הפריחה שלה, בראשית ספטמבר  בחוף דור. 

אם כי רוב הפרגות בעונה הזו נראות כך – (רק בלי שקיות ניילון. עוד קצת מהזבל של חוף דור)  – שושנת העלים מתחדשת, והצמח מלא פירות. ה"חניתות" הארוכות והצרות הללו הן הפירות של הפרגה.

הפרגה היא צמח של חגורת הרסס, כלומר – היא גדלה ממש על קו החוף. היא לא בררנית, ומסתדרת בחול, בכורכר – וגם בין שרידי מבנים. וכך פגשתי אותה על חומות עכו – וגם בשרידי מקדש יווני עתיק – מקדש אפולו – בחוף העיר סִידֶה אשר בטורקיה, באיזור אנטליה.

השם הלטיני של הפרגה – Glaucium – מגיע מיוונית, ומשמעותו מעושן – וזה בגלל צבעו של הצמח, הירקרק-אפרפר – שנראה מעט מעושן.

בעונה הזו, אם תחפשו את הפרגה – תראו בעיקר את שושנות העלים שלה, שהן יפות מאד בזכות עצמן:

הפרגה צומחת לאורך כל חופי הים התיכון, וגם לאורך חופי אירופה המערביים – ליד האוקיאנוס האטלנטי, ולחופי בריטניה.

בתמונה הבאה תפשתי חגב על הפרגה: אבל חגבים אינם מאביקים פרחים, אלא פשוט אוכלים אותם – את  כל הפרח – אז לא מאד הצטערתי כשהוא נבהל מהמצלמה שלי וברח משם.

הפרגה היא קרובתו של הפרג האדום שלנו, וגם של האשולציה – הפרג הקליפורני הכתום.

התמונות צולמו –
בטורקיה, מקדש אפולו בעיר סידה, 26.4.2009
בעכו העתיקה, 12.7.2008
ובחוף דור, 29.5.2010 ו-4.9.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

Eschscholzia californica – California poppy – אשולציה קליפורנית (פרג קליפורני)

 
 
כמו שציינתי – היינו בקליפורניה. 
ואחד הפרחים הנפוצים ביותר באיזור – לא רק בקליפורניה, כי אם בכל האיזור – ממדינת וושינגטון ועד למקסיקו – הוא הפרח הלאומי של מדינת קליפורניה, ששמו הוא פרג קליפורני.
 

 
השם הנכון – המדעי – הוא בעצם אשולציה קליפורנית, והפרח הזה הוא ממשפחת הפרגיים, למרות שאינו בדיוק פרג. לא כמו הפרג שלנו. זהו מין אחר.
 

 
אשולציה… פחחח… פרג מתגלגל לי טוב יותר מהמקלדת. אני אשאר עם פרג. אפילו שהוא לא השם המדויק. זהו השם העממי של הפרח.
 

 
הפרג הקליפורני הוכרז כפרח הרשמי של מדינת קליפורניה בשנת 1903. השם "אשולציה" הוא לכבוד מנתח וחובב טבע רוסי שחי בראשית המאה ה19, ושמו פון אשולץ (Von Eschscholtz).
 

 

 
לפרג הקליפורני ישנן תכונות הדומות לקרוב משפחתו האופיום – הרגעת כאבים – ויש המשתמשים בו להרגעת כאבים קלים. הוא אינו ממכר כמו האופיום – אך זהו עדיין סם ממכר.  (Mildly Sedactive, כתוב בספר פרחי הסיירה נבאדה שלי)
 

 
כשצלמתי את הפרג לראשונה, שמתי לב שליידו יש עוד צמח, קטן ומוזר:
 

 
לא הבנתי מהו הצמח הזה, ולמה הוא צומח רק בסמיכות לפרג….
ניסיתי להבין מאיזו משפחה הוא, אבל הוא לא התאים לי לכלום.
לא הצלחתי להתמקד עליו מלמעלה, ולבסוף צלמתי אותו עם היד שלי מאחוריו –
 

 
אבל מאוחר יותר, כשהסתכלנו על התמונות במחשב – לפתע שמנו לב לזה:
 

 
רואים את הטבעת הוורדרדת מתחת לעלי הכותרת של הפרח? הצמח ה"נוסף" הוא בסך הכל פריו של הפרג! התעלומה נפתרה!
 

 
התמונות צולמו בסן פרנסיסקו (8.8.2009) ובשמורת הטבע Point Lobos (ב-11.8.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!