גזר קפח – Daucus carota

 IMG_4385

הפרח שלי להיום הוא אחד הנפוצים והבולטים בארץ: גזר קפח. הוא צובע צידי דרכים בלבן, בולט ונראה לעין בכל מקום. 

IMG_4251

הגזר הקפח הוא קרוב של גזר הגינה אותו אנו אוכלים. יש לו  שורש לבן ולא כתום, ולמיטב ידיעתי – גם לא מתוק כמו זה של גזר הגינה. 

IMG_4388

הפרח של הגזר גדול ומרשים, הצמח יכול להגיע לגובה של 2 מטרים, אם כי הרוב מסתפקים בגובה מטר-מטר וחצי.

IMG_4566

הגזר שייך למשפחת הסוככים, כלומר הפרח הוא בעצם תפרחת דמוית סוכך: תפרחת המורכבת מהמוני פרחים זעירים, שבניגוד לפרחי משפחת המורכבים, הם לא מסודרים בעצמם כפרח גדול – אלא כסכך.
קוטר התפרחת הוא כ-20 סנטימטר, אבל כבר ראיתי גזרים עם תפרחת בקוטר כמעט 40 ס"מ!
אם מסתכלים מלמטה זה נראה יפה במיוחד – 

IMG_4389

ממש כמו כדור זיקוקים – או אולי תחרה? השם העממי של הפרח הזה באנגלית הוא תחרת המלכה אן – Queen Anne's Lace. שם הולם ומכובד!

IMG_5182

במרכז התפרחת של הגזר ישנו גוש קטן בצבע חום-שחור – 

IMG_4390

לפעמים אני מצלמת אותו מקרוב – בתקריב הוא נראה כמו גוש פריחה של איריסים כהים בשדה פרחים לבן: 

IMG_4392

הגוש השחור מורכב מפרחים עקרים. מטרתם היא למשוך חרקים אל הסוכך: במבט מרחוק הם נראים כחרק שנמצא באמצע הסוכך. חרקים מעופפים שרואים את הכתם השחור במרכז הפרח הלבן חושבים לעצמם – הממ, נראה שיש מה לחפש על הפרח הזה! ומצטרפים. 

IMG_4413

ובאמת אפשר למצוא הרבה חיפושיות, פשפשי פרחים, זבובים ושאר חרקים על פרחי הגזר. כאן, למשל זו חיפושית גדולה ויפה ששמה נחושתית הקוצים – תסכימו איתי ששמה הולם אותה: 

IMG_4396

וכמובן, בעקבות החרקים – מגיעים גם הטורפים. בתומה הבאה, ממש ליד הזבוב ישנה נקבת סרטביש רעבה, שמתכננת לעצמה ארוחה: 

IMG_5201

לאחר הפריחה, הפרח של הגזר מתכדרר לו, ובתוך הכדור הזה נמצאים הזרעים שיופצו לכל עבר: 

IMG_8615

את התמונות צלמתי ברחבי הארץ –
בשולי כפר סבא, 15.4.2014
תל גזר (בשפלה), 17.4.2014 – צלמתי גזר בתל גזר! וגם אכלתי שם גזר!
שמורת פורה (בנגב) 21.4.2014
רמת הגולן 22.4.2014
ובאחו בנימינה, 9.6.2014

IMG_8616

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_5181 - Copy

צלע-שור חרוזה – Bupleurum lancifolium

IMG_2754

יחד עם שום הגלגל, בשדה, מצאתי פרח קטן בגווני צהוב-ירקרק. גם באורנית וגם ברמת הנדיב. 

IMG_2390

במבט ראשון, הוא מזכיר את פרחי החלבלוב – אך אם מסתכלים, רואים שהפרח שונה בצורתו (ורק דומה בצבע). 

IMG_2611

מבנה הפרח – מעין סוכך קטן המורכב מפרחים קטנים. צלע-שור שייכת למשפחת הסוככיים. אצל החלבלוב ראינו פרחים קטנים בודדים, מחוברים זה לזה בעוקצים. 

IMG_2694

בדרך כלל, אני פחות מתלהבת ממשפחת הסוככיים – אבל צלע שור חרוזה היא פרח עדין וחביב עלי מאד. 

IMG_2610

צלע השור החרוזה היא פרח חד שנתי נחמד, לא מאד נפוץ – אך כלל לא נדיר. 

IMG_2612

שם המין – חרוזה – מרמז על העלים – שחובקים את הגבעול מכל הכיוונים, ממש כמו חרוזים שהושחלו על הגבעול – אפשר לראות זאת בתמונה הבאה: 

IMG_2396

פרחי צלע השור מלאים צוף – הם מבריקים מהצוף וזה מרשים: 

IMG_2614

אחרי האבקה, הפרחים נובלים והפירות מתפתחים –

IMG_2695

הצמח מתייבש, וצורת הפרי מאד יפה ומיוחדת – 

IMG_2622

את צלע השור אפשר למצוא בכל האיזור הים תיכוני בארץ – מהשפלה ועד לגליל, אך היא נפוצה בעיקר בכרמל ובגליל. במקומות אחרים היא נדירה יותר. 

IMG_2618

בארץ ישנם עשרה מינים של צלע שור, וכולם קטנים למדי – צלע שור חרוזה היא מהגדולות ביניהם. 

IMG_2623

את התמונות צלמתי באורנית, בתאריך 30.3.2014 וברמת הנדיב ב-31.3.2014

IMG_2741

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_2745

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשע"ג

אני עושה הפסקה בדיווחים מארה"ב, לכבוד אחד משני הימים העצובים ביותר בשנה – יום הזכרון לשואה ולגבורה.

כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה
בקו שבין טלושץ` לוורשה
מתחנת הרכבת וורשאו אוסט
יוצאים ברכבת ונוסעים ישר
הנסיעה נמשכת לפעמים
חמש שעות ועוד ארבעים וחמש דקות
ולפעמים נמשכת אותה נסיעה
חיים שלמים עד מותך
והתחנה היא קטנטונת
שלושה אשוחים גדלים בה
וכתובת רגילה אומרת:
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה

ואין אפילו קופה
גם איש המטענים איננו
ובעבור מליון
לא תקבל כרטיס חזור
ואיש לא מחכה בתחנה
ואף אחד לא מנפנף שם במטפחת
רק באויר תלויה דממה
לקדם פניך בשממה אטומה
ושותק עמוד התחנה
ושותקים שלושת האשוחים
שותקת הכתובת השחורה
כי כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה
ורק שלט פרסומת
תלוי עוד מאז
סיסמה ישנה ובלויה האומרת:
"בשלו רק בגאז"
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה.

"התחנה הקטנה טרבלינקה" – כתב ולדיסלב שלנגל; תרגמה לעברית – הלינה בירנבאום. הלחין ושר – יהודה פוליקר.
יהי זכרם של ששת מליוני הנרצחים ברוך.
הרשימה מוקדשת באהבה לסבא וסבתא שלי זכרונם לברכה, ששרדו את השואה.
בתמונות: שפרירה קשקשנית ממשפחת הסוככיים – פורחת עכשיו מצפון הנגב ועד לגליל העליון. אני אוהבת את העדינות של עלי הגביע שלה, מלמטה.
החרגול הירוק הוא מגלית איזופיה, והפשפשים האדומים שעל פרי השפרירה – תריסית הפסים.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

חרחבינה חופית – Eryngium maritimum

אני ממשיכה עם פרחי הקיץ, ויורדת לים. למים אי אפשר להכנס בגלל כל המדוזות האיומות האילה, ולכן הסתובבתי על גבעות החול והכורכר, ומצאתי לי קוץ:

זוהי חרחבינה חופית.

לפני שנה בערך הצגתי את אחותה הנפוצה – חרחבינה מכחילה, שגדלה בארץ בכל האיזור הים תיכוני.
בארץ, החרחבינה החופית גדלה רק לאורך חוף הים התיכון.

אבל היא ממשיכה לאורך כל חופי הים התיכון ומקיפה אותו סביב. היא גם פורחת צפונה, בחופי האוקיאנוס האטלנטי באירופה.

החרחבינה שייכת למשפחת הסוככיים, ומהווה צמח צוף חשוב לדבורים בעונת הקיץ.
בתמונה פה מעל דווקא תפסתי זבוב, ולא דבורה, שנהנה מהצוף.

לחרחבינה החופית יש עלים יפהפיים – מפוסלים ומעוצבים –

ולפי הכתוב באתר "צמח השדה", גם משתמשים בה לנוי, בגינון. הצמח עצמו בהחלט מקסים, ולדעתי יישתלב מצוין במסלעה.
מצד שני, מעולם לא ראיתי אותה בגינון, אז כנראה היא לא עד כדי כך נפוצה…

החרחבינה החופית היא מין נדיר בסכנת הכחדה, והסכנה העיקרית המאיימת עליו היא, כמובן, פיתוח החופים.

ובאופן לא מפתיע, בדיוק בימים אילו (בעצם, כבר כמה שנים שמתרחשים מאבקים בלתי פוסקים בנושא) יש דיונים בכנסת על פיתוח החופים.
שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, לא מבין למה צריך חופים טבעיים – הוא רוצה לבנות מלונות לעשירים וכפרי נופש.
השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, יחד עם ח"כ דב חנין (ראש השדולה הירוקה בכנסת) והארגונים הירוקים, מנסים להסביר לו.
אתם מוזמנים להתעדכן בפייסבוק במצב המאבק. לפני שבוע הם ביקשו לשלוח מיילים, אבל אולי כעת יש בקשות אחרות.
אתם מוזמנים לקרוא גם באתר החברה להגנת הטבע.

בשנת 2004 נחקק בישראל חוק החופים – במטרה להגן על חופי הארץ מבנייה, ובמקום זה לאפשר שמירת טבע, שמירת החופים פתוחים לכולנו – אנשים, בעלי חיים וצמחים.
אבל מאותו רגע, אנחנו נאלצים להלחם על כל חוף וחוף, ותכניות הבניה והפיתוח מתרבות והולכות.

באוקטובר האחרון הייתי בעצרת למען שמירה על חופי הכרמל. במקביל נערכו מאבקים על חופים רבים בארץ – מחוף בצת בצפון ועד חוף אלמוג באילת.
כמו שאמרה רחלי תדהר-קנר מהתנועה הירוקה – חשבנו שאחרי חוק החופים נוכל לנוח: חשבנו שהצלחנו והחוק לצידנו! אבל בעצם מאותו רגע אנחנו נאלצים להאבק על כל חוף וחוף בנפרד!
ובכן, לא עוד. ח"כ דב חנין הגיש הצעת חוק תיקון לחוק החופים, שתבדוק מחדש את כל תכניות הפיתוח – בראייה של שמירת טבע ושמירה על זכויות אזרחי המדינה להנות מחופי הים.

שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, הגיש ערר על החוק – וכעת המאבק הוא בכנסת. אנחנו צריכים להזכיר לכבוד השר שחופי הים הם שלנו, של כולנו – ולא רק של בעלי המלונות ולקוחותיהם.

אחרת, בתוך כמה שנים, כל חופי הארץ ייראו כמו חומה של מלונות ובנייני ענק, ולנו לא יהיו אפילו הסנטימטרים הבודדים של חוף ים שיש לנו כיום.

התמונות צולמו:
בחוף בצת, 12.6.2008
בחוף דור, 29.5.2010
ובחוף הבונים, 17.7.2012

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

חרחבינה מכחילה – Eryngium creticum

הקיץ כבר כאן, ואני עוברת אל הקוצים.
אחד הקוצים היפים שיש הוא חרחבינה מכחילה.

השם שלו נוראי… צריך לבטא אותו מַכְחִילָה – כלומר, כ' לא דגושה ואחריה ח' רכה. אם אתם תימנים, זה יבוא לכם בקלות. אבל אשכנזיה כמוני שוברת פה את הגרון…

  

מצד שני, השם בהחלט הולם אותה – היא מתחילה כשושנת-עלים ירוקים, שעולה מהם גבעול ירוק עם קוצים ירקרקים, והם מכחילים עם הבשלתם.

  

השם חרחבינה הוא קדום, נזכר במשנה כצמח שהאוכל ממנו יוצא ידי חובת מרור בפסח – וכן, אפשר לקחת את העלים הטריים (בפסח עוד אפשר למצוא את שושנת העלים לפני שהגבעול עולה) ולאכול אותם – למשל כתוספת לסלט. הם אכן מרירים.

באחד המדרשים נאמר: "מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה – כך המצרים". עלי החרחבינה הצעירים אכן רכים, אך כאשר הם מבשילים – הם מתקשים והופכים לקוצים קשים.

ואילו משמעות השם – חרחבינה – מגיעה משורש "חָרב" – כלומר יבש, כיון שהיא פורחת כשהכל מתייבש.

החרחבינה היא ממשפחת הסוככיים – כלומר, כל פרח הוא בעצם תפרחת שמסודרת כסכך קטן. הצורה האופיינית היא צורתו של הגזר שפורח בצידי הדרכים, אבל אפשר לראות את זה גם אצל החרחבינה – הסכך שלה מעוגל יותר

החרחבינה פורחת במאי-יוני, בתקופה שבה רוב הפרחים כבר גמרו לפרוח – אבל בשיא העונה של הפרפרים. ולכן היא צמח צוף חשוב לפרפרים.
לכן, אם אתם רוצים למשוך פרפרים לגינה שלכם – חרחבינה היא צמח מומלץ ביותר. גם הצבע שלה נפלא, וגם הפרפרים אוהבים אותה.

בקולאז' הבא אפשר לראות את כחליל החומעה, אחד הפרפרים הנפוצים בארצנו, נהנה מחרחבינה בשמורת בני ציון:

ולעומתו, כחליל האשחר – פרפר נדיר למדי שמרחף בגליל העליון – בתמונה הימנית העליונה יש שני כחלילים, ואותם פגשתי ביער ברעם –

התמונות צולמו במקומות הבאים –
חוף אכזיב, 12.6.2008
בני ציון, 15.5.2010, 28.5.2010 וגם 7.6.2011
יער ברעם 11.6.2011

  

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

קריתמון ימי – Crithmum maritimum

כש-Dominolog יורדת לים – היא מצלמת את המים, האנשים והחוף מזויות לא-שגרתיות, היא מראה לנו איך הים נושק לחוף, ומעלה מחשבות מעניינות…

כשאופל כחול יורדת לים, היא מחפשת דולפינים – ומוצאת אוניות

אני? אני מוצאת צמחים…

בשבת האחרונה ירדנו לים. הילדים רצו להשתולל, ואני רציתי לצלם חבצלות. לצערי, החבצלות בחוף סידני-עלי בהרצליה עדיין לא פורחות. אז נאלצתי להסתפק בקריתמון.

  

הקריתמון הימי הוא צמח ממשפחת הסוככיים (ממש כמו הגזר, למשל). הסוככיים נקראים כך, כי התפרחת שלהם – שמורכבת מפרחים קטנים וצפופים – בנויה כמו סכך עגול.

הפרחים עצמם קטנים למדי, וצבעם צהבהב-ירקרק. כפרח בודד זה מאד לא מרשים, אבל כמקבץ פרחים – יש בו רעננות נעימה.

הקריתמון גדל במצוקי הכורכר לאורך החוף. גבהו  של עמוד הפריחה – בין 30 ל-60 ס"מ.
ואם אני מזכירה את מצוקי הכורכר, הסתכלתם עליהם פעם? אני מאד אוהבת את מרקם השכבות השבורות שלהם.

העלים של הקריתמון מכוסים במעין שכבה שעוותית – הקרויה קוטיקולה, והיא  מונעת מהמלחים והחול להספג בתוך הצמח, ומאפשרת לו לגדול ממש קרוב לים – באיזור הרסס של חוף הים.

יחד עם זאת, העלים הצעירים של הצמח – אכילים. אני מודה שלא טעמתי,  ואני בהחלט רוצה לנסות את זה בהזדמנות.
לפי חוברת הכיס "צמחי בר למאכל ולתבלין" בהוצאת "טבע ישראלי" (סדרה שכבר המלצתי עליה פה), אפשר להשתמש בהם לכבישה, להוסיף לחביתה או לסלט. יש להם טעם דומה לפטרוזיליה, אך חמצמץ יותר.  וכיון שנועם (המו"ל) ניסה, טעם ובישל כל צמח שהוא ממליץ עליו,  אני חושבת שאפשר לסמוך על ההמלצה

הקריתמון פורח בחודשי הקיץ – בין מאי לאוקטובר.  הוא נפוץ מאד לאורך החוף – אבל הוא מהפרחים האילה שאף אחד לא שם לב אליהם, אולי בגלל הצבע, או אולי פשוט כי הים מושך אותנו כל כך!

  

 הצוף של הקריתמון פשוט מרוח על הפרח – ולכן גם חרקים לא מאד מתוחכמים – כמו נמלים וצרעות  – יכולים להנות מהצוף, ולהאביק את הפרח. זאת בניגוד לצמחים שמחפשים מאביקים מתוחכמים יותר – ומחביאים את הצוף והאבקה, כך שרק מאביק שבנוי בצורה מיוחדת (למשל, פרפר עם חדק, דבורה חכמה, או דבורת בומבוס גדולה וחזקה) יוכל להגיע אליהם.

 

אה, ושלא תגידו שאני מצלמת רק את הפרחים – הנה לפניכם הים…

התמונות צולמו בחוף סידני-עלי בהרצליה, 14.8.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!  

 

 תוספת:
נועם מבקש להוסיף מספר הערות –

1. הקריתמון הגדל בכורכרים בחוף הים תיכון, מסתדר טוב מאוד באזורים מופרעים: גדל סביב חומות ועל חומות (למשל בעתיקות קיסריה), סביב נישות של עצי נוי ועוד.
2. הקריתמון כמו גם סוככים רבים אחרים משמש כצמח פונדקאי לפרפר זנב סנונית נאה.
3. לגבי הקריתמון כצמח מאכל:
הצמח אכן צמח מאכל, בארצות שונות בארופה, ובמיוחד סביב הים האדריאטי הוא מוגש במסעדות (בקרואטיה הוא נקרא "מוטר" או "מטר").
אני החמצתי את הקריתמון: אוספים עלים צעירים ורעננים, מבשלים כמה דקות במלח ואחר כך שמים בצנצנת עם חומץ למשך כשעשרה ימים-שבועיים.
חברים שלי מוסיפים קריתמון לחביתה ומתכון אחד או שניים לקריתמון אפשר למצוא במאמר של דר רחלי עינב בטבע הדברים ("יש מה לאכול בארץ הזו") . מתכון אחד או יותר ניתן למצוא בספר של אורי מאיר ציזיק בהוצאת מפה "צמחי בר למאכל".

תודה רבה, נועם!