פרפר ופרח

היום אני חוזרת אל שניים שכיכבו אצלי בעבר, אם כי לא יחד –
כבר ציינתי בעבר, שהשנה אני פוגשת את נמפית החורשף בכל מקום. זהו אחד הפרפרים הנפוצים בעולם.
אתמול פגשתי אותה בחורשה אומללה בין כפר סבא לצופית.
בעבר, פרחו בחורשה הזו צבעונים, תורמוסים, מצילות, שום תל-אביב ועוד הרבה מינים. היום יש שם בעיקר סימני גלגלים (קוליסים) וחמציצים.
אבל אם מסתכלים היטב, אפשר עוד למצוא בין העשבים –

פרטים בודדים של שום תל-אביב.
ואני לא היחידה שחיפשה אותם:

פרפר נמפית החורשף החליט שהשומים הללו הם ב-ד-י-ו-ק מה שהוא צריך לארוחת הצהרים.
עכשיו די מתבקש לצטט את חיים נחמן ביאליק:

הַפַּרְפַּר לַפֶּרַח

שָׁלוֹם לְךָ, פֶּרַח

וּבְרָכָה בְּלִי דָי,

שָׁלוֹם וּבְרָכָה,

מֵהַר וּמַגָּיְא!

 

אֶשְׁתֶּה מִכּוֹסְךָ

רַק אֵגֶל טַל חָי

וְעַפְתִּי כְּרֶגַע

לָהָר וְלַגָּיְא.

 

עֶרֶב אָשׁוּבָה

וּבְפִי לְךָ שָׁי:

בִּרְכַּת הֶהָרִים

וּבִרְכַּת הַגָּיְא.

מה, לא חשבתם על השיר הזה?
 

הנה התשובה –

הַפֶּרח לַפַּרְפַּר

פַּרְפַּר, פַּרְפַּר,

פֶּרַח חָי,

רֶד-נָא מַהֵר,

שֵׁב עָלַי.  

 

רֶד-נָא מַהֵר,

מְצֵה וּמְצֵה, 

וּמִכּוֹסִי

טַל שְׁתֵה.

 

תְּפֹר מִצְּבָעַי

לְךָ מְעִיל,

כְּתֹנֶת פַּסִּים,

כַּנְפֵי גִיל.

 

 שְׁנֵינוּ פְּרָחִים –

אָח וָאָח,

פִּרְחָךְ לִי

וּפִרְחִי לָךְ.

 

הנמפית הזו הסתובבה סביב שלושה שומים שפרחו יחד, ומיד צלמתי אותה. כשחזרתי, אחרי סיבוב – היא עדיין היתה שם, עם אותם שומים.
אז נאלצתי לצלם עוד…

אני אזכיר שוב ששום תל-אביב הוא אחד המינים המיוחדים למישור החוף, פרח יפהפה ומיוחד – שבתל-אביב אפשר למצוא אותו רק בגנים בוטניים…

השם העממי האנגלי של נמפית החורשף הוא "Painted Lady" – ואני חושבת שזה שם הולם מאין כמוהו.

כל התמונות צולמו ב9.2.2010 בכפר סבא

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

שום תל אביב – Allium tel-avivense

 
אי שם, בפברואר, הבטחתי רשימה על שום תל-אביב.
כשמבטיחים, צריך לקיים. אז למרות שעונת הפריחה שלו היא בחודש פברואר, ואנחנו כבר בחודש מאי – אני מקיימת, ומפרסמת את שום תל-אביב.
 
(2.11.2006, בני ציון)
 
שום תל-אביב הוא צמח מאד חשוב: זהו מין אנדמי לארץ שלנו, כלומר – אפשר למצוא אותו רק במדינת ישראל, ורק באיזור מישור החוף.
פרופסור דנין כותב עליו:
"גיאופיט אנדמי של קרקעות חול-חמרה במישור החוף. גדל על פי רוב בקרקעות שאינן מופרעות ועל כן עם התקדמות העיור והעיבוד בחקלאי של מישור החוף נמצא בסכנת הכחדה. כיום עוד מצויים פרטים רבים בשטחי הבור שהקרקע בהם מתאימה לו ונותרו בלתי מופרעים."
 
(19.2.2009, בני ציון)
 
זהו צמח מאד יפה – הפרחים הורודים שלו, ועמוד התפרחת העבה – פשוט מקסים.
הבעיה שלו היא הבעיה של כל הצמחים המיוחדים למישור החוף: הם לא משלמים ארנונה. ולכן מחליפים אותם בבניינים.
 
(19.2.2009, שמורת קדימה)
 
אז בינתיים אפשר לפגוש אותם בכל שמורות העציץ בשרון, ובשטחים הפתוחים שנשארו בין פלמחים לאיזור חולות חדרה…
 
(19.2.2009, בני ציון)
 
וכמובן, בחודש פברואר. כלומר, יש עוד 9 חודשים עד לפריחה הבאה…
 
 (דבורה מבקרת שום, שמורת קדימה, 19.2.2009)
 
בהשתלמות רת"ם בנחל תלכיד בבקעת הירדן, צלמתי שום מאד דומה לשום תל אביב:
(נחל תלכיד, 26.3.2008)
 
זהו שום אשרסון – Allium aschersonianum  – בארץ הוא גדל בנגב ובבקעה. הוא הרבה יותר גבוה משום תל אביב, אבל בסך הכל הם דומים, ופרופסור שמידע טוען ששום תל אביב התפתח משום אשרסון.
פרופסור דנין כותב עליו:
"גיאופיט בעל בצל, הדור פרחים שגובה עמודי התפרחת שלו מגיע ל-30-70 ס"מ, הגדל בעיקר בבתי-גידול מדבריים. צמח זה הוא אחד מהצמחים שמנסים לתרבת במוסדות המחקר הישראליים. גדל בקרקעות חוליות בצפון הנגב, בקרבת סלעים בהר הנגב וגם על קרקעות המתפתחות על חואר הלשון בבקעת הירדן."
 
(19.2.2009, שמורת קדימה)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
(שמורת בני ציון, 21.2.2009)
 
 

נרקיסים בתל אביב?!?!

 
כן, נרקיסים פורחים בר בתחומי תל אביב.
ואפילו הרבה. אלפים.
לא מאמינים?
 

 
כשאתם נוסעים באיילון לכיוון דרום, בין גלילות לקק"ל, תעיפו מבט לכיוון מערב. לשדות.
ממילא יש פקק, נכון?
 
עכשיו – בינואר – רואים את ריכוזי הנרקיסים הלבנים בשדות. וזה פשוט נפלא!
והריח… תענוג. חבל שאני לא יכולה לצלם את ריח הנרקיסים ולהעביר אותו כאן.
 

 
לנרקיסים הללו יש רק בעיה אחת… והיא אנחנו, בני האדם.
שטח הנרקיסים שייך לרמת השרון, וחלק אחר מהאיזור שבין רמת אביב ג` לגלילות – שייך לת"א.
ואתם יכולים לנחש מה העיריות רוצות לעשות בשטח…
 

 
ולא, זה לא דומה למה שעשו חברי קיבוץ "גלעד" עם שמורת הרקפות ליד הישוב שלהם.
יש מספר תכניות בניה לשטח הזה.
אחרי הכל, צמוד לרמת אביב ג` – זה איזור מבוקש ויקר, נכון?
 

 
אז מה אם בשטח הזה נמצא ריכוז הנרקיסים הגדול ביותר בגוש דן, וגם מערות קבורה בנות 1500 שנים, כלניות, אירוס ארץ-ישראלי ואירוס הארגמן ?
הם לא ישלמו ארנונה, נכון?!
 
 
 
 
אז מה יהיה? כרגע יש ויכוחים בין עירית ת"א לעירית רמת השרון, ומהצד עומדים חברי "מגמה ירוקה" ופעילי סביבה נוספים, ומנסים להשמיע קול, בין בעלי הממון.
האם הם יצליחו?
לצערי אני לא אופטימית. אני מקווה שחלק מהאיזור – אולי המתחם הארכיאולוגי, וחלק משדות הנרקיסים – יינצלו ויישמרו כמזכרת. אבל הגיוני יותר שתוקם שם "שכונה אקולוגית" שיקראו לה "תל נרקיס" או שם דומה – מעין לעג לרש, כדי להזכיר לנו מה הם הרסו בשביל לבנות את השכונה.
כמו שעושים עכשיו בישוב החדש "אירוס" – שבונים אותו על כמה גבעות שעד-לא-מזמן פרחו שם אירוסי ארגמן.
 

 
בינתיים, עד שזה יקרה, אני ממליצה לכולכם להצביע ברגליים!
צאו לטייל! פִּגְשו את הנרקיסים והריחו אותם!
 

 
איך מגיעים? נוסעים לרמת אביב ג` בת"א, לרחוב דרזנר. מוצאים חניה. בערך מול הפניה לרחוב אלקחי, יש שטח פתוח בין שני בתים – נכנסים לשם, חוצים אותו, ועוברים אל מעבר לשכונה. והנה הגעתם אל האיזור. פשוט צריך ללכת לכיוון גלילות.
בשביל להגיע לנרקיסים, יש להמשיך ישר נוכח פניכם ולחצות את תעלת הביוב שנקראת גם "נחל אחיה". אל תדאגו, זה לא קשה.
אם ירד גשם – שימו לב שהאיזור מאד מאד נוטה לבוציות, ורצוי לבוא בנעלים עמידות לבוץ.
 

 
מפה והסברים נוספים על מה שאפשר למצוא באיזור, אפשר למצוא באתר של עמית מנדלסון (תחת נושא שימור טבע וסביבה – מחוז תל אביב) .
עוד חומר גם באתר "מערות אפקה בסכנה".
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

נרקיס אפיל – Narcissus serotinus

קבענו שהסתיו כבר פה, והנה עוד אחד מפרחי הסתיו הפחות-ידועים –
פרח מאד אהוב עלי, בעל ניחוח נפלא –
 
הנרקיס האפיל
 

הנרקיס האפיל הוא אפיל. מה זה אפיל? זו מילה יפה מהתנ"ך (כן כן!) – מספר שמות, ומשמעותה – מאוחר, שאחר להבשיל או לבוא. (ציטוט ממילון אבן-שושן).

הנרקיס האפיל הוא האחרון שפורח מבין מיני הנרקיסים. טוב, אצלינו בארץ זה לא כל כך חכמה – יש רק שני מיני נרקיסים, והנרקיס המצוי כבר פורח, אם תהיתם – בכרמל.
אבל בעולם (ספרד, למשל, ששם כנראה מוצאם של הנרקיסים) יש כמה וכמה מיני נרקיסים, והאפיל הוא האחרון שפורח.
 

בארץ, נרקיס אפיל מוגבל מאד בתחום הפריחה שלו – חוף הכרמל. אבל כשהוא פורח – זה בכמויות. אם תסעו בכביש החוף, ותסתכלו על רכסי הכורכר באיזור מעגן מיכאל, תוכלו לראות המוני נרקיסים פורחים. מראה משובב נפש (רק תדאגו שמישהו אחר ינהג, וסעו בזהירות!)

 
אנחנו נסענו לאיזור בריכות הדגים של מעין צבי, ושם פגשנו את הנרקיסים הנפלאים הללו. הם עדינים יותר מהנרקיס המצוי – והריח שלהם נפלא באותה מידה.
הנרקיסים שם נפלאים, ופה ושם צומחים גם בני-חצב סתווייםסתווניות היורה וכדנים קטני פרחים. מאוחר יותר מצטרפים גם כרכומים.
הפעם צלמתי גם את זה: נרקיס אפיל, תת-מין "פיצקלה" : נרקיס בקוטר של סנטימטר אחד…

נכון שהוא חמוד?
אני מאד אוהבת את הכתר המשולש אצל הנרקיסים האפילים. מעניין יותר מהכתר העגול-הסטנדרטי של נרקיס מצוי.
 

כל התמונות צולמו ב8.11.2008 ליד מעין צבי. כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

חלמונית זעירה – Sternbergia colchiciflora

בטח תהיתם למה לחלמונית הגדולה קוראים "חלמונית גדולה".
אז הגעתם למקום הנכון! כי כאן אני חושפת לפניכם את אחותה: החלמונית הזעירה!
חלמונית זעירה היא חלמונית, והיא אכן זעירה. הקוטר הממוצע של פרח הוא בערך 2 סנטימטרים.

החלמונית הזעירה היא פרח חמקמק. יש שנים שמגיעים לאתרים ידועים, ופוגשים פריחה רבה – ויש שנים שלא רואים כמעט כלום. גם משך הפריחה שלה הוא קצר מאד.
בשנה שעברה, במסגרת השתלמות רת"ם, חיפשנו חלמוניות זעירות בהר כור, ליד כחל (כביש 85, מזרחית לכרמיאל). מצאנו בערך 3.

השנה חזרנו – והיתה פשוט חגיגה. מאות חלמוניות כיסו את ההר. ניצנים בגודל סנטימטר, ואפילו חלמוניות זעירות ששואפות להיות גדולות ומגיעות לקוטר 5 סנטימטרים…

 נרות צהובים זעירים ומאירים הציצו אלינו מכל עבר – זו היתה פשוט חגיגה צהובה, ואנחנו לא יכולנו להפסיק לצלם…

…לפחות, אני לא יכולתי.

 לעומת זאת, לפני 3 שנים ראיתי במערת פער (ליד סאסא) מקבץ של בערך 30 פרטים – ואילו השנה לא ראיתי אפילו אחת. אולי הגעתי מוקדם מדי? אולי.

 כל התמונות כאן צולמו בהר כור, ליד כחל, 7.11.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

חלמונית גדולה ואגדה קטנה

אני בחופש עכשיו. שמים לב, נכון?
יש לי עוד כמה דברים לכתוב על חלמוניות, ותמיד יפה לראות אותן.

התפוצה של החלמוניות היא מטורקיה ועד ישראל. כלומר, מאיזורים גשומים למדי – ועד איזורים כמו ירוחם או שדה בוקר, שבהם יש גשם מועט.
איך הן מסתדרות?
שאלה מצוינת. תסתכלו על התמונה הבאה, שצלמתי בירוחם (28.10.2006) :

תמיד כשאני רואה אותה, אני מתחילה לשיר: "העפילו, העפילו, אל ראש ההר העפילו…"
אבל היא מדגימה די טוב את מה שהחלמוניות עושות: הן גדלות בכיסי קרקע, בין סלעים בלתי חדירים למים.
הגשם שיורד על הסלעים זורם אל כיסי הקרקע (קוראים לזה "נֶגֶר עילי") – ומצטבר שם. אז למרות שבחורף ממוצע יורדים שם רק כ-100 מ"מ של מים, כיסי האדמה אוגרים את המים מכל הסביבה, ונהנים מכמויות מים גדולות יותר.

חוץ מזה, לפני כמה-וכמה שנים, אמא שלי היתה מדריכה בחוגי טבע. ואז היא המציאה אגדה קטנה וחביבה על החלמוניות. ברשותה – אני מפרסמת את אגדת החלמוניות כאן.

עמרי יצא לו לטייל בסתיו. האויר היה נעים – כבר לא חם ולוהט כמו בקיץ, והוא יצא לו לטבע, לראות את הנוף.
פתאום הוא שמע קול קטן: "זהירות! אל תדרוך עלי!"
הוא הסתכל למטה, וראה פרח – צמוד לקרקע, אפרפר, חסר צבע מוגדר.
"מי אתה? " שאל עמרי.
"אני… אני פרח. אני פרח די אומלל. לא מספיק שאני פורח בסתיו, גם בכלל אין לי צבע – ואף אחד לא רואה אותי. יש לי מזל אם איזו דבורה מגיעה להאביק אותי…"
"הצורה שלך דווקא די יפה. גביע כזה"
"תודה. אבל אף אחד לא טורח להסתכל עלי, אז מה זה בעצם משנה?"
"אני אמצא פתרון, אני אעזור לך!" קרא עמרי.

הוא רץ הביתה, והתייעץ עם אמו. "אמא! מצאתי פרח חסר צבע, והוא מאד מסכן! אני רוצה לצבוע אותו, שכל המאביקים יראו אותו ויבואו אליו!"
אמא אמרה: "רעיון יפה, אבל באיזה צבע אתה רוצה לצבוע אותו?"
עמרי ענה מיד: "צהוב! צהוב עז כמו חלמון ביצה! זה הצבע הכי יפה!"
אמא אמרה: "אז בוא ניקח חלמון ביצה, נערבב עם קצת דבק – שהצבע ייתפס על הפרח, ותוכל לצבוע את הפרח!"
הם לקחו חלמון ביצה, ערבבו עם דבק – ועמרי לקח מכחול, ויצא בחזרה אל הפרח.
הוא צבע אותו בצהוב, וקרא לו "חלמונית".
ומאז החלמונית פורחת בצהוב עז, כל המאביקים רואים אותה היטב – וכולם מאושרים!
 

 את שמו של הילד אתם מוזמנים לשנות כרצונכם…

כל התמונות צולמו בשמורת חלמוניות ירוחם, 28.10.2006
כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
  

וגם כשהיא נבולה, היא עדיין מקסימה!

חלמונית גדולה – Sternbergia clusiana

בסוכות נסענו לרכס בשנית – ברמת הגולן. זהו מקום מרשים מאד, ומסלול טיול חביב. לא ארוך מדי, ויש בו פריחה מעניינת בתקופות שונות במשך השנה. 

.עכשיו הפריחה העיקרית היא של שני פרחים נפלאים: סתוונית התשבץ (שאני אקדיש לה רשימה… או כמה) וחלמונית גדולה.  למרות הדמיון בצורה הכללית של הפרחים הללו – הסתוונית והחלמונית – הם בכלל לא קרובים. הסתוונית שייכת למשפחת השושניים, ואילו החלמונית – למשפחת הנרקיסיים.

החלמוניות ברכס בשנית הן פשוט ענקיות. הפרחים מגיעים לגודל של 20 ס"מ, ונראים כמו מדורות צהובות יפהפיות על רקע הסלעים האפורים, ועלי השלכת (שרובם עלים של אלון – אלון תולע ואלון מצוי)

החלמונית היא פרח שנחשב פעם לנדיר מאד – פשוט כי בסתיו היו פחות מטיילים.
אבל היום כבר מכירים אותה משלל מקומות – בגולן, בגליל, בהרי יהודה ואפילו בנגב, באיזור ירוחם.

החלמונית פורחת בכל האיזור שלנו – מטורקיה ועד ישראל. והיא היסטרנטית – כלומר, פורחת בסתיו ללא עלים. העלים יצאו מאוחר יותר, בחורף.

החלמוניות שכאן צולמו כולן ברכס בשנית, 14.10.2008

 

 
כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

שום סתווי – Allium tardiflorum

עוד פרח מהחבויים-הנסתרים האילה. אחד מאילה שלא תשימו לב אליו, אלא אם אתם יודעים לחפש אותו שם.

זהו שום סתווי: מכל מיני השומים בארץ, הוא היחידי שפורח בסתיו.

בניגוד לשומים גדולים ומרשימים – כמו שום תל-אביב או שום הגלגל, השום הזה הוא קטן מאד ונחבא אל הכלים.
הצבע שלו חום-ירקרק, כמו השורשים של האלון המצוי. ואיפה הוא פורח, אתם שואלים?
נו, זה לא ברור? בין שורשיו של האלון המצוי, בכרמל.

 

השום הזה נתגלה בכרמל,וידוע רק משם. ובתחילה חשבו שהוא בעצם תת-מין של שום ירקרק (ככה לפחות הוא מופיע במאמר מ1985 של פניה קולמן, שהיתה מומחית בעלת שם עולמי לשומים).
מאוחר יותר הוא הוכר כמין נפרד.

זהו פרח קטן מאד ועדין מאד, צנוע ומוסווה היטב.

 זו ההזדמנות להודות לאיתי נ מפורום שמירת טבע, שהראה לי את השום ולימד אותי לזהות אותו – תודה, איתי! אני אשמח לטייל איתך עוד הרבה!

התמונות כולן צולמו בגבעת ההגנה בכרמל, בתאריכים 14.9.2007 ו13.9.2008
כרגיל, מוזמנים להקיש על כל תמונה על מנת לראותה בגודל מלא.
גודל מלא יהיה – כמובן – גדול יותר מגודל טבעי, כי כל גביע פרח גדלו כסנטימטר…

חג סוכות שמח ופורח!

take these broken wings and learn to fly

כן, גם אני הייתי בהופעה,
כן, גם אני חושבת שהיא היתה מצויינת
וכן, גם אני מרגישה צורך לספר את זה לכל העולם…

בערך מאז גיל 15 אני חולמת להיות בהופעה של הביטלס. וביום חמישי האחרון, סיר פול מקרטני, באבירות מדהימה, נתן לי את הדבר הכי קרוב שיכול להיות.
האיש הזה, בגיל 66 נתן הופעה מלאת חיים, אנרגיה, ושירים מופלאים.
חבל רק שההפקה לא דאגה לו לבקבוק מים – במשך יותר משעתיים, הוא הסתובב, ניגן, שר, עלה, ירד בחום ובלחות התל-אביביים, ולא שתה כלום.

לא, לא צלמתי – אבל בYou-Tube ובFlix יש די והותר סרטונים…
אז אני אצטט אותם.

אני חושבת שהשיר שהכי ריגש אותי בהופעה היה Blackbird. תמיד אהבתי את השיר הזה. אפילו יותר מאשר Yesterday. שיר מלא תקווה וכאב.
אז אני אוסיף פה סרטון, שצולם ע"י אחד מ50,000 הצופים שהיו שם: צילום באיכות גרועה למדי, אבל בכל זאת…

 וחוץ מזה – אני מקדישה לפול פרח סתווי עדין ונפלא שפורח עכשיו – חבצלת קטנת פרחים.  זו האחות הקטנה של חבצלת החוף – הפרחים קטנים יותר, הם עדינים ונפלאים. 

(24.9.2005, לטרון)

שמעתי ברדיו מישהו שטען שהביצוע לLive And Let Die היה שווה בערך 300 מתוך 500 השקלים ששלמנו…  השיר הזה בהחלט היה אחד השיאים – עם כל הזיקוקים והעוצמה שלו. אני לא "תמחרתי" אף שיר שם, אבל בהחלט נהניתי מאד מהשיר הזה.

(כרמל, 13.9.2008)

בהופעות שלו סביב העולם, פול דואג ללמוד משפטים בשפה המקומית, ולדבר עם הקהל. לנו הוא אמר שנה טובה, ואהלן – ושר לנו את השיר "A-Halan Jude"
וגם אמר: "השיר הזה מוקדש ללינדה" על שיר האהבה הנפלא שהוא כתב לה – My Love
אז שנה טובה גם לך, Sir Paul, עם הרבה נחת ואושר – לפחות כמות האושר שגרמת לנו פה בישראל הקטנה.
תבוא שוב, אני מבטיחה להגיע…

(כרמל, 13.9.2008)

כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות אותן בגודל מלא.

עוד כמה חבצלות

ככה, כי יש לי חשק לחבצלות ולשירי סתיו…
אני חושבת שאסור לי לצטט שירים מלאים כאן – ענייני זכויות יוצרים וכו`, אז אני אצטט בית ואוסיף סרטון שכולל את השיר המלא.
  
(23.8.2008 – חוף הרצליה)
ליל סתיו
מילים: חיה כהן, לחן: חיים צור

עלי שלכת נושרים לאט,
ורוח ערב לוחש בלאט
לך נערה זו מנגינה של סתיו.

שקיעה חולמת באור זהב,
אט אט נושקת לעבר סתיו
זו מנגינה שעצב בה של סתיו
יש ניגון שעולה מן הסתיו,
ומרעיד מיתרי הזהב
של חלום שנשכח
וישוב ויפרח מחדש

(אני אוהבת את הגרסה של אריק איינשטיין, אבל מצאתי את זו:) 
(23.8.2008, חוף הרצליה)
סתיו
מילים: שמשון חלפי, לחן: משה וילנסקי

כבר נושרים העלים בשדרות וגנים
כבר רוכבות במרום שיירות עננים,
וכוכב אחרון שם נחבא אל כליו –
סתיו…סתיו…סתיו…

כבר יצאו לדרכם אחרוני ציפורים,
ונשאו הם איתם אחרוני השירים,
ופורט רק הרוח באלפי מיתריו –
סתיו…סתיו…סתיו…

 
(אסתר`קה, כמו שסבתא שלי קראה לה – היא זמרת מופלאה.)
(הגן הבוטני באבו כביר, 12.8.2007)
רוח סתיו
מילים ולחן: גרי אקשטיין

רוח סתיו אל החלון הביאה חזיונות
של ימים קרים ושל שלכת.
ובבית שוב האף דבק לזגוגיות
וחשוון דוחק חומו של קיץ.

וכעלה נידף ברוח
כך דואות המחשבות
אל שמש בחופשה
ועל ירח שכבה בחורף.
ואילן קטן שכוח
משתופף בצל אביב
ורוח יגעה נושאת משא
לעייפה עד האביב

 
(4.10.2005, חוף השרון)
כל המלים נלקחו משירונט, כל הזכויות שמורות לכותבים וליוצרים.
מוזמנים, כמובן, להקליק על התמונות על מנת לראות אותן במלוא גודלן.
 

חבצלת החוף – Pancratium maritimum

(4.8.2005, בגן הבוטני באבו כביר)
גבירותי ורבותי, הסתיו כמעט כאן.
כן, כן – אני יודעת. הלחות מחרידה  (כמה זה פה במישור החוף? 7000%? ) והטמפרטורות גבוהות, ומה פתאום אני מדברת על סתיו?
אבל… לכו לחוף הים (רצוי אחה"צ, זה ממש נעים) ולפני שאתם רצים למים, תעיפו מבט באיזור הכורכר. ותראו שם פרחים לבנים ומקסימים.
אל תתעצלו, תתקרבו אליהם, תדחפו את האף פנימה ותשאפו טוב טוב את הריח הנפלא.
זוהי חבצלת החוף – אחת ממבשרי הסתיו. היא פורחת כבר בעיצומו של הקיץ – ואותי לפחות, היא תמיד ממלאת בתקווה לחורף גשום ופורח.

(מצוקי חוף השרון, 9.9.2006)

(חוף השרון, 4.10.2005 – באדמת חמרה)
חבצלת החוף פורחת בכורכר ובחמרה, וגם בחולות (למשל, וינגייט)
והיא צמח היסטרנטי (יובל, תתקן אותי אם אני כותבת בשגיאות…)
מה זה אומר?
זה אומר שהיא פורחת בסוף הקיץ או בסתיו, ללא עלים – ואת העלים היא מוציאה בשלב מאוחר יותר, אחרי הגשמים.
כמו שאתם רואים בתמונות כאן – ישנו עמוד תפרחת ופרחים, אבל אין כלל עלים.
גם החצב, החלמונית, הסתוונית  הם היסטרנטיים, ואפילו יש מופעים היסטנרטיים של הרקפת המצויה
(חוף השרון, 4.10.2005)
לסיום המקבץ הזה של חבצלות – ויש לי עוד הרבה תמונות שלהן – אני אוסיף תמונה של העלים. אותם צלמתי בחוף פולג, 24.11.2007

 כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת להנות מהן בגודל מלא.