Ranunculus ficaria – נורית הלב (ועוד נורית) מפראג

אני פותחת את הרשימה עם שיר, שלא קשור לפראג, להנאתכם:

במדשאות בפראג ראיתי פרחים צהובים קטנים. הרבה יותר קטנים מהשינן, ובעצם – מוכרים לי מאד. 

כשהתקרבתי גיליתי שאילו פרחי נורית הלב! ממש כמו בארץ…. אבל לא בדיוק. 

בארץ, נורית הלב היא מין לא-נפוץ שגדל באזורים לחים – קרוב לנחלים, בעיקר בכרמל, בגליל, בגולן ובחרמון. בפראג – מסתבר – יש מספיק לחות במדשאות העירוניות בשבילה. 

נורית הלב נקראת כך בגלל העלים שלה, שהם דמויי הלב. 

השם הלטיני – Ranuculus – משמעותו "צפרדע קטנה" – כיוון שהרבה ממיני הנורית פורחים בביצות ובמים

שם המין – ficaria – הוא "דמוי תאנה". ניסיתי להבין מה בצמח "דמוי תאנה", ולא מצאתי. לא הפרי, לא הפרחים ולא העלים. בנוסף – היא רעילה, אז בכלל אני לא מבינה מה הקשר לתאנים.  

כבר כתבתי, שרוב הנוריות הן צהובות – מכאן מגיע השם העממי באנגלית, Buttercup. למשל, בשתי התמונות הבאות: 

זו נורית, אבל ממין אחר. לא נורית הלב. העלים אינם דמויי לב, הפרח נראה שונה. רוב הנוריות דומות לזו, והדרך להבדיל ביניהן היא לפי הפרי. 

אבל כשבקרתי בפראג, זו היתה תחילת הפריחה של הנוריות ולא מצאתי פרי לצלם – לכן הן נשארות עם ההגדרה "נורית" – Ranuculus sp. – ולא יותר. 

אז אני חוזרת אל נורית הלב: 

היא שונה ומיוחדת יותר יחסית לנוריות אחרות. הפרח שונה בצורתו, העלים האחרים. כשחיפשתי מידע אודותיה, גיליתי שבאתר המדעי ThePlantList הפרידו אותה מהנורית. 

כיום שמה הוא: Ficaria verna. כלומר, דמויית-תאנה אביבית? תאנתית אביבית? 

טוב שבעברית אפשר להתעלם מזה, ולהשאר עם השם "נורית הלב" שהוא באמת נחמד והולם את הפרח. 

את התמונות צלמתי בפראג, בתאריכים 4-8/4/2017. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

וכמובן, לא שכחתי: היום הוא יום הולדתו השבעים וחמישה של פול מקרטני!

Happy Birthday, Sir Paul McCartney, and many happy returns!

 

מודעות פרסומת

כלניות אירופאיות

היום אני מספרת על כלניות שפגשתי בפראג – פגשתי שני מינים שונים. 

אצלינו רוב הכלניות הן אדומות, ובכל מקרה – גם הלבנות, הסגולות והורודות שייכות לאותו מין כמו האדומות – כלנית מצויה. בפראג פגשתי שני מינים אחרים: 

את הכלנית הצהובה בתמונה הבאה פגשתי בפארק Divoka Sarka, בגשם. 

ברגע הראשון חשבתי שזו בכלל נורית. רוב הנוריות בעולם הן צהובות, ונורית אסיה האדומה שלנו היא בהחלט יוצאת דופן (וברוב אסיה פורחת בורוד-לבן)

ובעצם, לא הייתי רחוקה: אורי פרגמן ספיר זיהה לי אותה בתור Anemone ranunculoides, כלומר "כלנית דמוית נורית", או "כלנית נוריתית". היא נפוצה ברוב היערות במרכז אירופה. 

את הכלנית השניה, הלבנה, פגשתי בשני אתרים: ב-Divoka Sarka בגשם, שם היה מקבץ כלניות שהרכינו ראש על מנת לא להרטיב את האבקנים – 

ובגבעת פטז'ין (Petřín hill) , ביום שמשי, שם הן נשאו ראש בגאווה וחייכו בלבן לכל עבר: 

את הכלנית הזו זיהה לי דניאל לוי, ושמה: Anemone nemorosa, או בעברית: כלנית החורש. 

כלנית החורש נפוצה גם היא באירופה, ופורחת בלבן שלפעמים מתווספים אליו גווני ורוד או תכלת בהיר.  

גם כלנית החורש וגם הכלנית הנוריתית אוהבות צל – ופורחות ביערות יבשת אירופה. 

שתיהן שייכות לפרחים המקדימים לפרוח – אפריל בפראג הוא ממש תחילת האביב, ולא כמו אצלינו – סוף האביב ותחילת הקיץ. 

שתיהן תורבתו ומגודלות גם כפרחי גינון – ולכן יש הרבה "זנים תרבותיים" שלהן, במיוחד של כלנית החורש. 

בגינון אפשר גם למצוא בן כלאיים בין הכלנית הנוריתית וכלנית החורש – שמו: Anemone × lipsiensis וצבעו צהוב חיוור. 

שמחתי מאד לפגוש כלניות בפראג! אני משערת שמעניין אתכם לראות גם את הנופים העירוניים, אני משערת שאגיע גם לזה (אחרי עוד כמה פרחים 😉 )

תודה רבה לאורי ולדניאל שזיהו לי את הכלניות!

את התמונות צלמתי בפארק Divoka Sarka ובגבעת פטז'ין בפראג, בתאריכים 7-8.4.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

זלזלת מנוצה – Clematis flammula

aDSCN5877

כמו שכבר התלוננתי, אנחנו בתחילת הקיץ. אני כבר מתגעגעת לקור – ומה אעשה באוגוסט?! 

aDSCN5864

בינתיים יצאתי לטיול קצר בנחל שורק. שמחתי לראות שעדיין לא הכל הצהיב, ויש פריחה יפה לאורך הנחל. יש גם ביוב, אבל זה כבר סיפור אחר. 

aDSCN5868

הפרח הבולט בפריחתו בנחל הוא צמח מטפס, שמקשט עצים רבים בפריחה בצבע לבן-קרם – זלזלת מנוצה. 

aDSCN5871

כבר סיפרתי בבלוג על זלזלת הקנוקנות, שפורחת בראשית החורף – לכן הפרחים שלה הפוכים, כדי להגן על האבקנים מפני הגשם. היא נראית כך: 

clematis-18-12-14

הזלזלת המנוצה פורחת עכשיו, בראשית הקיץ – ולכן אין לה סיבה להגן על עצמה מפני הגשם. עלי הכותרת של הפרח קטנים יותר, והפרח פונה מעלה, כדי שהמאביקים יגיעו אליו בקלות. 

aDSCN5866

בעולם יש מעל 200 מינים שונים של זלזלת, מתוכם שניים גדלים בארץ. פגשתי מין נוסף באיטליה (בבניו ויניוני), ומין אחר בקליפורניה (בקניון סולסטיס). 

aDSCN5879

זלזלת הקנוקנות נקראת כך בגלל הקנוקנות שעוזרות לה לטפס על העץ. אך מה עם הזלזלת המנוצה? 

aDSCN5880

היא נקראת כך בגלל הפרי, שנראה כמו נוצות מעודנות. לצערי, אין לי תמונה של הפרי – ולכן קיבלתי את אישורה של חברתי עירית להציג תמונה שהיא צלמה. תראו אילו  נוצות מקסימות: 

irit_clematis_fruit

הזלזלת, כאמור, פורחת כעת – אחרי שיא האביב ושיא הפריחה. 

aDSCN5930

ולכן גם היא צמח חשוב לחרקים. בעין המצלמה קלטתי דבורה אחת מרבות שהיו על הצמח: 

aDSCN5955

וגם חיפושית – קנתרית כלשהי: 

aDSCN5959_2

השם הלטיני, Clematis, מגיע מיוונית, ומשמעותו פשוט "צמח מטפס". 

aDSCN5958

בעצם גם השם העברי מתקשר לנושא – זלזל הוא ענף דק, שריג – וענפיה של הזלזלת אכן דקים, ומטפסים על עצים ושיחים. 

aDSCN5960

שמחתי מאד לפגוש גם ורד צידוני ליד הזלזלת – גם הורד הזה מטפס, והוא גדל רק ליד מקורות מים. 

aDSCN6013

את התמונות צלמתי בנחל שורק, ליד ירושלים, בתאריך 16.6.2015
תודה לעירית על הרשות להשתמש בתמונתה!

aDSCN5963

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

aDSCN5966  

שלום לך, נורית המים – Ranunculus peltatus

DSCN9410

בחול המועד פסח יצאתי לטייל בהרי יהודה – נסעתי עם חברתי, בעלת הבלוג "אפילו עז" לחפש סחלבים ועוד כל מיני. 

DSCN9400

הבעיה, כמובן, היתה שבחול המועד כולם יצאו לטבע – לטיולים או פשוט לפיקניקים. כשהגענו ליער מטע, היה שם כל כך עמוס שלא מצאנו חניה. 

DSCN9403

ואז נזכרתי, שלפני כמה שנים הראו לי בריכות קטנות עם נורית המים ביער מטע. נסענו לחפש אותן – ומצאנו אוצר. קודם כל, הגענו למקום ללא שולחנות פיקניקים – כלומר, מקום שקט. ללא המוני אדם מסביבנו. ישבנו לנו על שפת אחת הבריכות הללו, ונהנינו מהפריחה ומהשלווה. 

DSCN9408

באזור סלעי ביער מטע נחצבו כמה בריכות מים. הן מתפקדות כשלוליות חורף לכל דבר – אספקת המים היחידה היא מהגשם. 

DSCN9425

וכשאנו ביקרנו שם, השלוליות היו מלאות פריחה – של נורית המים. 

DSCN9409  

וכן. אילו נוריות. אני משערת שרוב הקוראים שלי מכירים את נורית אסיה האדומה –  מבחינת הצבע היא יוצאת הדופן. 

DSCN9430

בארץ גדלים 23 מינים של נוריות. מין אחד פורח באדום – נורית אסיה. רוב המינים הם צהובים, כמו למשל נורית הלב

DSCN9411

וארבעה מינים גדלים במים, והם לבנים עם מרכז צהוב. 
נורית המים היא הנפוצה מבין ארבעת המינים הללו. 

DSCN9427

העלים שלה דקים, גזורים וטבולים בתוך המים. גבעולי הפרחים מתרוממים מעל למים. 

DSCN9419 

והדבר הנפלא הוא שהם יוצרים מרבדי פריחה נהדרים במים! 

IMG_2490

נורית המים פורחת רק במקומות שיש בהם מאגרי מים. למשל, בעמק החולה, בגולן, ברמת דלתון. 

DSCN9428

בהרי יהודה היא מאד נדירה – ידועה בשניים או שלושה אתרים בלבד. בעבר היא גדלה במקומות נוספים, אך בגלל ניצול חלק ממקורות המים וזיהום של אחרים – היא נכחדה ממקומות רבים. 

IMG_2495

הבריכות הללו ביער מטע נחפרו על מנת להשיב לטבע גם את הנוריות, וגם סרטני מים זעירים.  

IMG_2535

לפעילות המבורכת הזו אחראי עָתָי יפה, מהגן הארץ-ישראלי בנתיב הל"ה. 

IMG_2498

את התמונות צלמתי ביער מטע, בתאריכים 23.4.2011 וגם 6.4.2015 

IMG_2500

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_2504 

ועוד משהו – בקשר לכותרת הרשימה. כשהתחלתי לחשוב על כתיבת הרשומה הזו, נתקעה לי בראש השורה "שלום לך, נורית המים!" – לקח לי כמה דקות להבין שאני משבשת שיר ישן של צוות הווי הנח"ל – בתוך שלולית המים. ולכן אני מצרפת אותו כאן. 

DSCN9412

 

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ה

DSCN9384
לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו
לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו ונתן לו האריג 

לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים ונתנו לו כתליו
לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות ונתנו לו שכניו 

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם 

לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו
לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו 

לכל איש יש שם שנתנו לו חגיו ונתנה לו מלאכתו
לכל איש יש שם שנתנו לו תקופות השנה ונתן לו עיוורונו 

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם 

לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו 

לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו מותו

DSCN9385

את השיר כתבה המשוררת זלדה מישקובסקי, והלחין חנן יובל.
אני מקדישה אותו לזכרם של מליוני הנרצחים בשואה, וגם לכל אילו ששרדו אותה, ובאו הנה ובנו את החיים מחדש – שלהם, וגם שלנו. 

DSCN9387

בתמונות: קצח ריסני ממשפחת הנוריתיים, צלמתי בכרמל, 1.4.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN9399

 

אדום בעיניים! כלנית מצויה – Anemone coronaria

DSCN9319

שמתם לב שהגיע זמן הכלניות? 

DSCN9211

כי אם (במקרה) לא שמתם לב – אני כאן למענכם. יוצאת אל ההמון, מקללת בפקקים: הייתי חייבת לספוג קצת מהאדום-האדום הזה. 

DSCN9371

נסענו ליער שוקדה, וממש לא היינו שם לבד. המון אנשים באו לראות המון כלניות. 

DSCN9316

ובאמת היו שם המון כלניות – כלנית מצויה, למי שלא זוכר, היא פרח נפוץ מאד בארץ. 

DSCN9321

מאיזור השומרון וצפונה – אפשר למצוא אותה בשלל צבעים (למשל, סגול, לבן, ורוד…) – ובכל הארץ היא פורחת באדום חזק.
בצפון הנגב היא מכסה מרבדים נהדרים, מענגים. 

ולכן, בסוף ינואר-תחילת פברואר – חצי מתושבי המדינה (בערך) נוסעים לאיזור, ומסתנוורים מהאדום הנהדר. 

DSCN9305

כמובן, אם מתרכזים (וזה קשה, כי אודם הכלנית מאד מושך) אפשר למצוא בין הכלניות פרחים נוספים. כמו איריס ארץ-ישראלי – (בכלל, כלניות ואיריסים זה שילוב מצוין!)

DSCN9327

או טוריים מצויים, שמשתלבים נפלא עם הכלניות –

DSCN9332

כמובן, כשיש אוכלוסיה גדולה שכזו – אפשר למצוא גם חריגים. למשל – כלניות בגוון כתום-אפרסק: 

DSCN9445

חלק מהכלניות כבר מפזרות זרעים לרוח: 

DSCN9364

הכלניות האדומות הן כל כך נפלאות ומושכות: גם אותנו וגם את החוקרים.
בהשתלמות כלנית האחרונה (זה השם החדש של השתלמויות רת"ם…), סיפר לנו פרופסור אמוץ דפני שהמאביקים הידועים של הכלניות האדומות הם חיפושיות פרחים (היחידות שמזהות את הצבע האדום), ודבורי דבש – כמו בתמונה. 

DSCN9298

זבובים, פרפרים וחרקים אחרים לרוב לא מגיעים אל הכלניות האדומות – הם לא מזהים את הצבע האדום, ולכלנית אין צוף או ריח שימשוך אותם.
זבובים מאביקים כלניות לבנות, ורודות וסגולות. פרפרים מחפשים צוף – ולכלניות אין צוף. 

DSCN9374

אבל הדבר המדהים ביותר שהתגלה במחקרים האחרונים, לפי מה שסיפר פרופסור דפני, הוא שרוב הכלניות מואבקות באמצעות האבקת רוח!
האבקת רוח – משמעותה שהרוח מעיפה את האבקה של הפרח, והאבקה נוחתת – לפעמים – על פרח אחר, ומאביקה אותו. 

DSCN9323
לפרחים שהם מואבקי רוח יש לרוב שני מאפיינים.
הראשון: הרבה אבקה. הרוח היא לא מאביק מדויק. היא מעיפה את האבקה לכל הכיוונים, וצריך מספיק אבקה כדי שחלק מממנה ינחת בפרח אחר. כלומר, שסטטיסטית יהיה סיכוי להאבקה. לכלנית באמת יש הרבה אבקה.  

DSCN9370

המאפיין השני הוא פרחים קטנים ולא בולטים. פרחים מואבקי רוח לרוב לא מנסים למשוך מאביקים – אין להם סיבה להשקיע אנרגיה בפרח יפהפה וגדול. למשל, לאלון התבור פרחים קטנטנים ולא בולטים. גם הפרח הבודד של ריבס המדבר קטן מאד, כמעט לא נראה.
אבל… לכלנית יש פרח גדול ומרשים!
כלומר הכלנית היא מאד מיוחדת – מצד אחד, היא מואבקת רוח. אבל מצד שני, היא בעלת פרח גדול, מרשים ויפהפה – כלומר, היא כן מנסה (ומצליחה) למשוך חרקים שיאביקו אותה. 

DSCN9413

את הכלניות צלמתי ביער שוקדה, בתאריך 24.1.2015 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN9454 

דרבנית סגולה – Delphinium peregrinum

IMG_7930

הפרח שלי להיום הוא פרח של סוף האביב, ולפעמים – בשנים עם הרבה גשם – אפשר למצוא אותו פורח גם ממש בקיץ. 

IMG_7938

הכירו את הדרבנית הסגולה. ממשפחת הנוריתיים – כן, קרובה של הנורית, הכלנית וגם של הקצח

IMG_8506

מה שמעניין בדרבנית הזו, הוא שהיא לא תמיד סגולה. לפעמים היא בגוונים של בורדו-חום. למשל פה: 

IMG_8499

את הדרבנית למדתי להכיר ברמת הגולן ובגליל, שם – ככל הידוע לי – היא תמיד סגולה. 

IMG_0087

ולכן, כשפגשתי לראשונה את אילו בגוון הבורדו, חשבתי שזה פרח ממין אחר… 

IMG_0089

הדרבניות שפגשתי בגולן היו גבוהות, גדולות וסגולות. בנגב פגשתי נמוכות, קטנות ובגווני בורדו-חום-צהוב. 

IMG_5631

אז שאלנו – ומימי רון, שהיתה אז מנהלת הגן הבוטני בהר הצופים, הסבירה לנו שלמרות השוני בצבע ובגודל – זהו אותו מין.
היא גם הזכירה לנו את מה שפרופסור שמידע תמיד אומר: צבע – זה לא סימן הגדרה!

purple01

וחוץ מזה, אם יש כלניות בכל כך הרבה צבעים – למה שהדרבניות יסתפקו בצבע אחד? 

IMG_0094

השנה נסעתי במיוחד למקום בו פורחות הדרבניות בכל הצבעים זו לצד זו. 

IMG_0095

רבקה כהן העלתה לדף הבוטניקה בפייסבוק תמונות של הדרבניות הצבעוניות, ואני מיד ביקשתי הסברים – ואפילו גררתי את המשפחה המורחבת לשם.
(אמנם אחר כך אותם חלקים שגררתי אל הפרחים – גררו אותי לגן השעשועים הקרוב, אבל אני חושבת שבסך הכל כולם נהנו…) 

IMG_0115

השם העברי של הדרבנית ברור והולם אותה – יש לכל פרח דרבן ארוך, שבו חבוי הצוף. 

purple02

שמה הלטיני – דלפיניום – נובע מצורת הניצן, שהזכירה לחוקרי הטבע הראשונים צורת דולפין – 

IMG_8510

בארץ פורחים שני מינים של דרבנית – הסגולה היא הנפוצה, ופרט אליה ישנה גם דרבנית התבור – שפורחת בעיקר בגליל. 

IMG_0107

בעולם ישנם מינים רבים של דרבניות. למשל, בקליפורניה (על מורדות mount Hamilton) צלמתי את הדורבנית הזו – אני לא בטוחה מהו המין המדויק, כי באיזור בו צלמתי את הדרבנית הזו ישנם 9 מיני דרבנית סגולים.
אום נטע מוסרת שכפי הנראה זוהי דרבנית מלכותית – Royal Larkspur – ששמה הלטיני Delphinium variegatum .

cal_larkspur

הדרבנית הסגולה פורחת סביב הים התיכון, וממשיכה גם מזרחה לכיוון אירן. 

IMG_0111

הדרבנית מואבקת על ידי דבורים גדולות, בעלות חדק ארוך. הדבורים לומדות שלפרח יש כמויות צוף גדולות יחסית, ויחד עם זאת – כיון שהצוף חבוי בקצה הדרבן, חרקים קטנים יותר לא מצליחים להגיע אל הצוף.
הדבורים הגדולות מפתחות נאמנות לדרבנית – הן יודעות שהדרבנית היא מקור מזון בטוח, ולכן כדאי לבוא אליה – וכך הן מאביקות את הדרבניות. 

IMG_0117

את התמונות צלמתי –
בחולות משאבי שדה בנגב, 23.4.2010
ברמת הגולן, 3.5.2012
ובגבעת ברנר, 7.6.2014
את הדרבנית הקליפורנית צלמתי על מורדות הר המילטון, בתאריך 19.3.2013

 IMG_7932       

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_8507

קצח זעיר פרחים – Garidella nigellastrum

IMG_2436

היום אני מציגה בפניכם פרח קטן במיוחד – קצח זעיר-פרחים. 

 IMG_2448

שמו אכן הולם אותו: הפרחים הללו זעירים: בקוטר חצי סנטימטר. אבל כל כך חינניים!

IMG_2457

זהו פרח כלל לא נדיר – אפשר למצוא אותו באפריל בצפון הנגב. 

IMG_5059 - Copy

אבל הוא כל כך קטן, וגם הצבע לא בולט – לרוב פשוט לא שמים לב אליו. וחוץ מזה, באפריל בנגב בד"כ כבר חם – כך יצא שבעצם, מעולם לא טיילתי באזורים בהם הוא פורח בזמן בו הוא פורח. 

IMG_2460

בעבר פגשתי אותו פעמיים בגנים בוטניים, אך מעולם לא בטבע…. לכן, כשראיתי פרסום שהקצח פורח בשמורת פורה, שכנעתי את המשפחה לצאת לטייל שם. 

IMG_5065

הטיול היה מקסים – התחלנו מוקדם, לכן לא סבלנו מהחום; ראינו המון פריחה בשמורה, ובשלב מסוים מצאתי אותם! כוכבים קטנטנים ובהירים! 

IMG_5059

הפרי של הקצח נראה מאד משעשע – מזכיר זוג שדיים זקורים. 

IMG_5046 - Copy

לפעמים מוצאים גם תלת-שד…. 

IMG_2443

הקצח הזה קרוב לקצח הצפורן שהצגתי בעבר בבלוג, ופחות לקצח ריסני, קצח השדה והקצח התרבותי שמשתמשים בו כתבלין. 

IMG_5057

וכמו שאר מיני הקצח – גם לקצח הזה יש פרח בעל מבנה מיוחד, וכדי להנות ממנו באמת – צריך להסתכל עליו מקרוב. 

 IMG_5106

רצוי גם להסתכל מהצד – זהו פרח מיוחד מכל הכיוונים: 

IMG_5075

את התמונות צלמתי –
בגן הבוטני של עתי יפה בנתיב הל"ה, בתאריך 23.4.2011
בגן של שאולי מקיבוץ גונן, בתאריך 2.5.2013
ופורח בר בשמורת פורה, ב-21.4.2014

IMG_5108

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_7035

אגדת הפרחים האדומים

redflowers

היה היו שלוש אחיות יפהפיות, נחמדות  ומקסימות. שלושתן היו בעלות שיער שחור ומקסים. הן היו ידועות בתור האחיות היפות ביותר בכל הממלכה בה הן גרו. 

שמותיהן היו: 

כלנית

anemone10

נורית – 

Buttercup01

פרג – 

cpoppy07

האחיות היו חברות טובות והסתדרו מצוין זו עם זו.
יום אחד, נסיך הממלכה הודיע שהוא עורך נשף לכל הבנות בממלכה, כדי למצוא לעצמו כלה. 

anemone04

כל בנות הממלכה – וכמובן, גם שלוש האחיות – התרגשו למשמע ההודעה. כולן התחילו להתכונן – לחשוב מה הן תלבשנה, לתכנן שמלות נשף מיוחדות לאירוע, תסרוקות, תכשיטים… 

buttercup05

האחיות החליטו להפתיע זו את זו. כל אחת תדאג לתפור לעצמה את השמלה שלה, ובערב הנשף כולן תפגשנה ותצאנה יחד.
ואכן, כך היה. בערב הנשף יצאו שלוש האחיות מחדרן – ו…שוד ושבר! שלושתן לבושות שמלות אדומות!
"גם כך מבלבלים בינינו כל הזמן, כי אנחנו אחיות! עכשיו מה נעשה? "

cpoppy09

אמא שלהן באה לעזרתן.
היא שלפה צעיף קטיפה לבן, ונתנה אותו לכלנית: 
  

anemone06

היא לקחה ספריי מבריק, וריססה את כל השמלה של נורית – 

buttercup07

ולפרג היא ענדה עגילי אוניקס שחורים – 

cpoppy03

הבנות שמחו מאד, ויצאו לנשף. כצפוי, הן היו היפות ביותר בנשף – הנסיך רקד איתן שוב ושוב, והתאהב בהן.
וכיון שהוא הנסיך, והאגדה הזו היא לא מופת לשוויון זכויות – הוא החליט להתחתן עם שלושתן. האחיות קיבלו את ההצעה. 

anemone14

האידיליה לא נמשכה זמן רב – האחיות החלו לריב זו עם זו על זמן האיכות שלהן עם הנסיך. "אתמול היית עם פרג" "אבל בשבוע שעבר היית עם נורית" "למה כלנית תמיד ראשונה?" 

buttercup08

בסופו של דבר הנסיך נשבר, והלך להתייעץ עם אביו המלך.
המלך המליץ לנסיך לחלק את השנה. בשליש הראשון הוא יהיה עם כלנית, אח"כ עם נורית, ובסוף עם פרג. כך לכל אחת תהיה תקופת איכות משלה, בלי מריבות וויכוחים.
וכך היה – ומאז הנסיך והנסיכות חיו באושר. 

cpoppy08

והיום אנחנו יכולים להבדיל בין הכלנית – שיש לה צעיף לבן, והיא הראשונה שפורחת – 

anemone08

לנורית המבריקה, שפורחת שניה –

buttercup09

ולפרג בעל העגילים השחורים, שפורח אחרון –

cpoppy12

ולמען האמת, יש עוד כמה סימנים.
לכלנית יש מרקם קטיפתי רך ועדין. אם מסתכלים עליה מלמטה – אין לה עלי גביע, והעלים נראים אדומים חלקים.
מספר עלי הכותרת שלה בד"כ הוא בין חמישה לעשרה, אבל יש גם יותר – כלומר, לא קבוע.
כשהכלנית צעירה, הצעיף הלבן עוד לא ניכר.

anemone02

לנורית – ששמה בא מן הנור, הוא האש – יש גוונים מבריקים, שנוטים לפעמים לכתום.
אם מסתכלים עליה מלמטה – יש לה צווארון ירוק – עלי גביע.
גם אצלה מספר עלי הכותרת (וגם מספר עלי הגביע) לא קבוע. 

buttercup06

לפרג יש מרקם משי, ותמיד יש לו בדיוק ארבעה עלי כותרת.
אם מסתכלים מלמטה – רואים את העגילים השחורים על עלי הכותרת. גם לפרג אין עלי גביע. גם אין לו עלים בחלק העליון של הגבעול.
הוא גם היחיד מהשלושה שהוא צמח חד-שנתי, ולא גיאופיט. 

cpoppy10

עד כאן האגדה והסיפור – אני מקווה שנהניתם. זו אגדה ותיקה שאני מכירה מילדותי.
עכשיו אפשר לראות נוריות ופרגים במישור החוף, כלניות ונוריות בכרמל ובהרי יהודה,
בגליל העליון ובגולן עדין רק כלניות. האביב מגיע בקצב שונה למקומות השונים, גם השנה כשהחורף דילג עלינו. 

anemone15

בתמונות יש כלניות שצלמתי השנה בכפר סבא, בכרמל וברמת הנדיב,
נוריות שצלמתי השנה ברמת הנדיב ובשנה שעברה בהרי יהודה
ופרגים שצלמתי השנה בכפר סבא.     

buttercup11

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

cpoppy05

 

תוספת: מוטי כתב גרסא פמיניסטית מעודכנת לאגדה. מוזמנים לקרוא!

חמישים גוונים של אדום

רוב הכלניות בארץ הן אדומות.

כבר כתבתי על פרחי ראווה אדומים – על העובדה שהכלניות האדומות – ובכלל, הפרחים האדומים – מאפיינים את איזור מזרח הים התיכון

כשמדברים על כלנית אדומה, בדרך כלל מתכוונים לצבע בתמונה מעל, או בתמונה הבאה –
אפשר לטעון ששינויי הגוון האדום בתמונות הללו הם בגלל שהעליונה צולמה ביום סגרירי, והתחתונה ביום שמשי.

אבל לפעמים – בין האדומות – מוצאים גוונים שהם באמת שונים. אחרים.

לרוב הפרחים הללו בהירים יותר

כלומר, האדום פשוט נראה דהוי

או שהם לבקניים – לבקניים לגמרי, כך שגם איזור האבקנים וגם הצלקת לבנים

או לבקניים ברובם – לכלנית הזו יש אבקנים שחלקם חומים:

אצל זו האבקנים לבנים, אבל הצלקת (ה"ראש" באמצע) חומה-שחורה –

לאחרונה התרגשתי למצוא דווקא כלנית אדומה כהה יותר – ממש בגוון בורדו נוטה לסגול.

בתחילה חשבתי שזה גוון של אחת הכלניות הצבעוניות, אבל מבט במרכז חשף את ה"צעיף" שלה – שכאן הוא סגול ולא לבן. ומכאן ברור שזו כלנית ששייכת לזן האדום.

לכלניות הצבעוניות אין "צעיף" לבן. מיום הפריחה שלהן והלאה, ככל שעוברים הימים, צבען של הכלניות הללו דוהה מעט – ולכן כלניות לבנות, ורודות או סגולות שהן בנות שבוע ויותר נראות מעט מרוטות ודהויות.

אצל הכלניות האדומות – הצבע נשאר, אבל עלה הכותרת גדל. כיון שהפיגמנטים נשארים במקומם – גם כלניות מבוגרות יותר הן עדין בצבע אדום עז. רק במרכז של עלי הכותרת אין פיגמנטים – הוא לבן. זהו ה"צעיף".
כמו שרואים בכלנית הזו:

וגם בכלנית המדהימה הזו, שהאדום שלה הוא ממש כתום –

וכך, אני מוצאת לי עוד ועוד גוונים מיוחדים של כלניות אדומות. איחדתי את הכל לפוסטר גדול:

העננצ`יקית מיד נתנה לתמונה הזו את השם "Fifty Shades Of Red" – נכון שזה שם מצוין?

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
שמורת פורה, 18.2.2011
שמורת בארי, 23.2.2012
יער כוכב יאיר, 22.1.2013
מול ג`יסר א-זרקה 26.1.2013
ביער חדרה וברמות מנשה, 27.1.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

צאו עכשיו לשדות – הכלניות האדומות מחייכות אלינו מכל עבר, והן נפלאות בכל גוון אפשרי!

כלניות, כלניות – וגם איריסים

אני נשארת עם הכלנית מהרשימה הקודמת – אבל הפעם כלנית אדומה

 

ואני נשארת עם הצבע הלבן – אבל הפעם הוא עובר לאיריס ארץ-ישראלי

בעקבות פרסום בדף הבוטניקה בפייסבוק, נסענו לאיזור שמורת נחל תנינים. לצד הכביש אל השמורה, ממש מול הכפר ג`יסר א-זרקה.

אמנם ביקרנו פעמים רבות בשמורה עצמה, אבל מעולם לא עצרנו בשדות בדרך אליה… ומסתבר שממש כדאי לעצור!

כי השדה המקסים הזה, שמשקיף על הכרמל בוהק עכשיו מאדום ולבן: כלנית מצויה ואיריס ארץ-ישראלי

שניהם, כמובן, הופיעו כבר בבלוג שלי, אבל השילוב שלהם הוא פשוט חגיגה, וכמות הפרחים בשדה היא מדהימה

אפילו הבזה המצויה התפעלה –

השדה היה מלא גם בעלים גדולים ורחבים – עלים של חצב מצוי

והיו גם כל מיני צהובים – בעיקר כתמה עבת-שורשים וסביון אביבי

הצבעוניות הנהדרת הזו – אדום-ירוק-לבן – משכה את לבי שוב ושוב

אם אני כבר מזכירה את הכפר ג`יסר א-זרקה, תמיד חשבתי שמשמעות השם היא "הגשר הכחול" אבל בעצם, המשמעות המילולית היא "גשר הכחולה" (כלומר, סמיכות: כמו "גשר הירקון") – וזאת כיוון ש"א-זרקה" – כלומר, "הכחולה" – הוא שמו הערבי של נחל התנינים.
כלומר, התרגום הנכון של שם הכפר הוא "גשר נחל התנינים". ותודה רבה ליהודה כץ שהסביר וחידש לי.

בנוסף לפרחים מצאתי עוד משהו מרגש… הקוץ הדוקרני, האפור והסבוך הזה – הוא נעצוצית סבוכה. מין נדיר בסכנת הכחדה, שיפרח בכחול משגע בחודש מאי.
יש סיבה לחזור לשדה!

התמונות צולמו ליד ג`יסר א-זרקה, בתאריך 26.1.2013

כדאי מאד מאד להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! אל תפספסו! שלא תגידו שלא אמרתי לכם!

כלנית מצויה – Anemone coronaria – זן לבן

מזמן לא כתבתי רשימה על הכלנית המצויה

כבר כתבתי על כלניות אדומות, סגולות, ורודות – ואפילו על כלניות מוטציוניות.

אבל עדיין לא כתבתי על כלניות לבנות, ולכן אני משלימה היום את סדרת הכלנית המצויה.

הסברתי בעבר שהצבע לא קובע וכל הכלניות בארץ שייכות לאותו המין – כלנית מצויה. יש כתבה מצויינת של מייק לבנה על צבעי הכלנית באתר "צמח השדה".  

נושא שעדיין לא כתבתי עליו בהקשר לכלנית הוא המין. הכלנית, כמו הרבה פרחים היא פרח דו-מיני. כלומר, גם השחלה (החלק הנקבי) וגם האבקנים (החלק הזכרי) נמצאים באותו פרח. 
בפרחים דו-מיניים, יש אפשרות להאבקה עצמית. אבל אם יש ברירה (ולרוב יש) – העדיפות היא להאבקה עם פרחים אחרים.

לכן, הכלנית מפרידה את הזכר מהנקבה. כשהכלנית מתחילה לפרוח – בימים הראשונים היא פורחת בתור נקבה. האבקנים משוטחים בבסיס הפרח, האבקה עדיין סגורה בתוך האבקנים,
ובמרכז נמצא הכדור השחור הזה – שם נמצאת הצלקת, איבר המין הנקבי של הפרח.

הכלנית הצעירה נשארת בשלב הזה – השלב הנקבי של הפרח – למשך כמה ימים – ומקווה שבינתיים יגיעו אליה מאביקים עמוסי אבקה, ויאביקו אותה.

אחרי ארבעה ימים בערך, האבקנים מתרוממים ונפתחים, והפרח מתחיל את השלב הזכרי שלו.

אם הכלנית הופרתה בשלב הנקבי – מבחינתה המצב האופטימלי. כעת, בשלב הזכרי, הוא ימשיך לפזר אבקה עוד כעשרה ימים – ובסך הכל הפרח יפרח כשבועיים.
אם הפרח לא הואבק בשלב הנקבי, כעת הוא אומר "אם אין אני לי – מי לי?" – ומאביק את עצמו.

הנה כמה מאביקים שקלטתי על הכלניות – דבורת דבש שאוספת אבקה (לכלניות אין צוף, אך יש להן שפע אבקה)

וזבוב רחף שמתכוון לנחות על הפרח –

ובנוגע לצבע… הכלנית אמנם "לבנה" – אבל יש הרבה גוונים של לבן. כהרגלי אספתי לי כמה דוגמאות יחד לפלטת צבעים.
שימו לב במיוחד לכלנית התחתונה מימין: היא ורדרדת עם "צעיף" לבן, מה שמרמז על כך שהיא בעצם כלנית אדומה דהוייה – כי לכלניות הלבנות, הסגולות והורודות – אין צעיף. זהו ייחוד של האדומות.

ה"ראש" במרכז הכלנית – כלומר, אברי הרבייה שלה – באופן עקרוני צבעם שחור. פרט למקרים שהוא לא שחור – אלא סגול, או ירוק, או חום צהבהב…

אבל בכל מקרה, הכלניות הללו מקסימות ומלבבות, בכל צבע ובכל מקום בו פוגשים אותן.

ואם תשאלו איפה לפגוש כלניות לבנות? הן פחות נפוצות מהכלניות האדומות, אך נפוצות יותר מהסגולות ומהורודות.
המקום הדרומי ביותר בארץ בו פורחות כלניות לבנות הוא בתחילת דרך בורמה, ליד נחשון.
משם ועד לחרמון ישנם מקומות רבים נוספים – אני מכירה אותן ביער כוכב יאיר, ליד גבעת אולגה, באיזור אלוני יצחק (ליד בנימינה), בכרמל, בכל הגליל התחתון – אלוני אבא, למשל, זה מקום מצוין לכלניות צבעוניות,
במנחת מגידו, כמובן; במירון (אבל שם תצטרכו להמתין לחודש מרץ-אפריל)… ועוד ועוד.
עכשיו הזמן לפגוש אותן ביער כוכב יאיר – אתמול ראינו מאות מהן. הגליל התחתון מתמלא בהן, ובעוד חודש וחצי יתמלא הגליל העליון.

את התמונות צלמתי –
במנחת מגידו, 27.12.2012
באתר חגית ברמות מנשה, 19.1.2013
וביער כוכב יאיר, 22.1.2013 (אחרי שהצבענו)

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
וקישורים לשתי כתבות באנגלית שכתב ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א –
 על כלניות אדומות
 על כלניות צבעוניות

 

דמומית עבת-שיבולת – Adonis aestivalis

יש לי עוד חוב אחד מהדרום – עוד דמומית אחת.

 

אחרי שהצגתי את הדמומיות הנפוצות ביותר, אני מגיעה אל אחת הנדירות – זו שלדעתי היא המיוחדת ביותר – דמומית עבת-שיבולת.

הדמומית הזו היא אחד המינים הנדירים בארץ – צמח בסכנת הכחדה שידוע בערך מעשרה אתרים – וזהו. רוב האתרים הם בבקעת ערד, או סמוך לה – למשל, בדרום הרי חברון.
לפי הכתוב, היא נמצאת גם בבורות לוץ בהר הנגב, אך מאד מאד נדירה שם.

 

הדמומית הזו מיוחדת, קודם כל, בצבע הכתום שלה – כתום נפלא וחם.

הפרי שלה, כשהוא מבשיל, נראה כמו שיבולת מעובה – ומכאן מגיע שמה.

היא גדלה באדמות לס, ומסתדרת היטב עם חקלאות מסורתית.
אבל החקלאות המודרנית  – חריש עמוק יותר וציוד מכני כבד – פוגעים בה, והיא לא מסתדרת איתם. לכן היא נדחקה לאיזורים מעטים.

לפי הספר האדום, בממלכת ירדן היא נפוצה מאד ואפשר למצוא שם מרבדים כתומים מבהיקים של הדמומית הזו.

 

המקום הטוב לפגוש בה, לטעמי, הוא השמורה שמול תל ערד. שם היא פורחת בצוותא יחד עם איריס שחום, ואפשר להנות משניהם יחדיו.

אם מסתכלים, למרות שהשטח נראה מדברי וכמעט ריק –

יש המון פרחים קטנים מסביב. פה, למשל, בנוסף לדמומית עבת השיבולת ולדמומית המשוננת – פורח קדד באר-שבע בצהוב, ויש עלים של חלמית.

התמונות צולמו בתל ערד, 31.3.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

דמומית משוננת – Adonis dentata

האם אתם זוכרים את אדוניס, מהמיתולוגיה היוונית, שמטיפות דמו צמחו ועלו פרחי הדמומית?

 

ובכן, במדבר כנראה היה אדוניס אחר: אחד בעל דם… צהוב!

  

אחרת, איך אפשר להסביר את הפרחים הללו?

 במראה – צורת הפרח, עלי הגביע העלים ההגזורים והברק של עלי הכותרת זו בדיוק דמומית, רק שהצבע הוא צהוב!

   

זוהי הדמומית המשוננת – זהו גם שמה הלטיני, Dentata (שמזכיר לכולנו לשמור על ההיגיינה הדנטלית!)

 

משוננת – כי הפרי שלה מורכב מפרודות שלכל אחת מהן מעין שן בולטת.

ליד תל קריות מצאתי דמומית משוננת אחת שהצבע שלה היה כתום יותר – אך היא עדיין דמומית משוננת.

התמונות צולמו:
בנחל סכר, דרומית לבאר שבע, 24.2.2010
ביער דודאים, צפונית לבאר שבע, 5.3.2010
בתל ערד ובתל קריות, 31.3.2012

 

 כמובן, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

וכאן – בין הדמומיות הצהובות – אפשר לראות גם דמומיות כתומות, אבל ממש כתומות. לא כמו המשוננת הכתמתמה. אבל הן כבר נושא לרשימה אחרת לגמרי…

דמומית קטנת-פרי – Adonis microcarpa – ואגדה

בטיול האחרון שלי לתל צפית, פגשתי "שיח" דמומיות מבהיק:

אבל רגע! אתם שמים לב למשהו מיוחד בין הדמומיות הללו? חלק מהן צהובות. אפילו זהובות.
כמו תופעת הלבקנות, גם כאן ישנו פגם גנטי כלשהו, שגרם לכמה דמומיות להבריק בזהב. אבל עלי הגביע שלהן עדיין אדומים…
בכל מקרה, בעיני הן יפהפיות:

  

הבטחתי לספר את סיפורה של הדמומית, מתוך המיתולוגיה היוונית. כרגיל במיתולוגיה היוונית – זהו לא סיפור עם סוף טוב.

אדוניס היה עלם חמודות יפה-תואר כבר מגיל צעיר. אפרודיטה התאהבה בו בכל ליבה.
לפי חלק מהגרסאות, אדוניס היה בעצם אל – אל התשוקה. המקור של שמו הוא שֶמי – "אדון", ולפי חלק מהסיפורים הוא כנראה גלגול של האל הבבלי תמוז.

 

בכל מקרה, אפרודיטה התאהבה בנער ולקחה אותו תחת חסותה. היא הצפינה אותו אצל פרספונה אלת השאול, שתשמור עליו. (לפי אחת הגרסאות הוא היה עדין תינוק כשזה קרה)
פרספונה נקשרה אף היא אל אדוניס המקסים, וסרבה להחזירו אל אפרודיטה.

נוצרה מחלוקת, ומריבה בין שתי האלות. לכן הן באו אל זאוס, שישמש כבורר. זאוס חילק את השנה לשלוש עונות – באחת ישהה אדוניס עם פרספונה, בשניה עם אפרודיטה – ובשלישית – כרצונו.
אדוניס, שהתאהב באפרודיטה, בחר לבלות את השליש השלישי איתה.

אושרם של אפרודיטה ואדוניס לא האריך ימים… וכאן נכנסת לתמונה עוד אלה עצבנית ונקמנית: ארטמיס. אלת הציד.
לארטמיס היה צָיַד אחד – היפוליטוס. הוא לא היה מאהב, שכן ארטמיס היא האלה הבתולה. ציד שהחליט להיות נזיר והיה חביב עליה. בגלל תככנותה של אפרודיטה – הוא נרצח. וארטמיס כעסה!

לכן, כשאדוניס יצא לצוד יום אחד בגפו – היא שלחה אליו חזיר בר גדול. אדוניס ניסה לצוד את חזיר הבר, אך זה התקיף והרג אותו בעזרת ניביו.

מטיפות הדם שניתזו מגופו של אדוניס צצו פרחים – פרחי הדמומית (ולפי גרסה אחרת, דוקא הכלניות צצו מטיפות דמו).

לפי אחת הגרסאות, דמו זרם והפך לנחל – נחל אדוניס. לנחל הזה קוראים היום "נאהר איברהים" – והוא שוכן בצפון לבנון.

התמונות צולמו בהמון מקומות!
15.3.2008 בנחל קטלב
20.4.2008 בחורבת צונם (ליד גבול לבנון)
10.3.2009 בחורבת מחוז (ליד לבון)
21.3.2009 בגבעת זקיף מעל כרמיאל
26.3.2009 באיזור עופרה (בשומרון)
10.3.2012 בתל צפית

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

דמומית קטנת-פרי – Adonis microcarpa

מהו הפרח הזה – שאלו אותי כמה אנשים – זה שנראה כמו מיני-כלנית?

 

התשובה היא כמובן, סיבה לרשומה חדשה: רבותי, הכירו את הדמומית.

הדמומית נקראת כך כי הפרחים נראים כמו טיפות דם – וזה מתקשר גם לסיפור מהמיתולוגיה היוונית, שאני אספר ברשימה הבאה.

הדמומית, ממשפחת הנוריתיים, היא "האחות הקטנה" של הנורית והכלנית. העלים שלה דקים וגזורים – מזכירים קצת את השמיר מהסלט.

בדרך כלל היא באמת קטנה – בתמונה מעל אפשר לראות נורית "רועה" עדר דמומיות קטנות.
אבל הגודל לא תמיד כל כך קטן, קוטר הפרח יכול להגיע גם לשלושה ס"מ.

להרבה פרחים ממשפחת הנוריתיים אין מספר קבוע של עלי כותרת. כך לכלנית, לקצח – וגם לדמומית.
לדמומיות יש 5-8 עלי כותרת, אם כי סטטיסטית, לרוב אילו שבדקתי – באמת יש שמונָה עלי כותרת.

וכמו שאפשר לראות – יש לה גם עלי גביע – בדרך כלל חמישה או שישה. כמו צווארון מתחת לפרח.

כמו לכלנית ולנורית, גם לדמומית אין צוף אבל יש אבקה.
הפרי שלה נראה כך:

הדמומית נפוצה מאד בארץ. אפשר למצוא הרבה מרבדים שהיא תורמת להם, כמו כאן – בין המרגניות הכחולות, האיסטיס הצהוב, דבקה לבנה ועוד כל מיני.

לפעמים מוצאים צמח אחד עתיר פרחים, ואז… אני מתרגשת כל כך שאפילו התמונה לא יוצאת חדה מספיק… :D
ובכל זאת, המקבץ הזה נפלא בעיני.

התמונות צולמו בהמון מקומות!
6.4.2007 במירון
15.3.2008 וגם 21.3.2012 בנחל קטלב
22.3.2008 ליד ביריה
29.3.2008 בהר קטע
20.4.2008 בחורבת צונם (ליד גבול לבנון)
10.3.2009 בחורבת מחוז (ליד לבון)
26.3.2009 באיזור עופרה (בשומרון)
1.4.2011 בכרמל
7.4.2011 בשביל נורמן, בגליל העליון
10.3.2012 בתל צפית

ושוב, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

כלנית מצויה – Anemone coronaria – זן ורוד-פוקסיה

IMG_5756

אני משערת שרוב קוראיי ביקרו כבר בפברואר הזה (או בפברואר כלשהו) במנחת מגידו, והתפעלו ממגוון צבעי הכלניות שם – אדום, סגול, לבן – ומה שבינהם. לפעמים גם שילובים. 

aIMG_6857

אבל הכלניות שלי הפעם הן לא ממגידו. הכלניות האילו הן מאחו נוב בדרום רמת הגולן. 

AIMG_6828

אל אחו נוב שווה להגיע כמה פעמים בשנה. בינואר יש שם מרבדים עצומים של נרקיסים, עם ריח ניחוח נפלא. 

aIMG_6827

בסוף פברואר-תחילת מרץ פורח איריס הביצות הנדיר והנפלא, ויחד איתו – רומוליאה סגלולית, זן נוב. 

aIMG_6826

אחר כך מצטרף עיריוני צהוב, ובסתיו אפשר למצוא שם כמה וכמה פרחי סתיו יפים. 

aIMG_6793   aIMG_6825

אנחנו באנו בתחילת פברואר – בתפר בין הנרקיסים (היו עוד המונים) לאיריסים (פגשנו 2 פרחים ראשונים פורחים)
הרומוליאות כבר פורחות באחו, ויחד איתן – הוא מנוקד בכלניות. חלק אדומות, חלק סגולות – אבל היפות ביותר הן אילו שברשימה הזו. 

aIMG_6821   aIMG_6829

כלניות בצבע ורוד-פוקסיה עז, כזה שכל ברבי היתה שמחה ללבוש. 

aIMG_6814

כל הכלניות בארץ, בכל הצבעים, הן מין אחד – כלנית מצויה – ויש להן טיפוסי צבע שונים – לפי הגנטיקה שלהן.
בסך הכל הוגדרו בארץ 25 טיפוסי צבעים שונים! 

aIMG_6808   aIMG_6813

הצבעים של הכלנית נקבעים ע"י אָלֵלים בתאים – אלל זו צורה מולקולרית של גן בתוך התא, שאחראית על תכונה תורשתית מסויימת. בדרך כלל יש שני אללים בתא. אחד בא מצמח האם, ואחד מצמח האב.
כיון שיש שניים, לא יתכן ששניהם יהיו דומיננטיים – אחד יהיה דומיננטי (שולט), ואחד רצסיבי (נשלט) – או ששניהם יהיו רצסיביים.
ישנו גן שאחראי על הצבע האדום, גן שאחראי על הצבע הלבן, וגן שאחראי על הצבע הסגול. הצבע נקבע על ידי אלגוריתם – ממש כזה שאפשר למחשב. באתר צמח השדה יש כתבה מעניינת של מייק לבנה, ובה מופיעה טבלא, שמאפשרת לקבוע מה יהיה הצבע בתלות בגנים.
למי שאין זמן להביט במאמר שם, אסביר שהורוד זה "צבע הברירת מחדל" – אם לא נבחר אדום, ולא נבחר לבן, ולא נבחר סגול – יישאר הורוד.


aIMG_6801

רוב הכלניות הורודות הן בהירות יותר. באחו נוב פגשתי את הכלניות הורודות ביותר, עם הורוד המדהים ביותר. 

aIMG_6807

התמונות צולמו באחו נוב, בדרום רמת הגולן, 11.2.2012
פרט לראשונה – שצולמה במנחת מגידו, 28.1.2012

aIMG_6818   

התמונות ב-Flickr, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

aIMG_6792_כלנית_ורודה


נורית אסיה – Ranunculus asiaticus – כתומה

לפני שאני מתחילה, רציתי לספר לכם: בשנה שעברה הצגתי כאן תורמוס צהוב, ושאלתי – עד מתי יפרחו התורמוסים הללו,  סתם מאחורי תחנת דלק בת"א.
ובכן, התשובה היא – עד לשנה שעברה. אני ראיתי את הפריחה האחרונה שלהם – כי בינתיים השטח כבר יושר ע"י דחפורים והוכן לבניה.

אז לזכר התורמוסים הצהובים, וכל שאר הפרחים הנחמדים שפרחו בפינה ההיא – אני שוב קוראת לעצור את רפורמת הקבלנים, ולהסתכל רגע לפני שהורסים הכל.  לא לוותר על ועדה מקצועית שכוללת גם אנשי סביבה וטבע.

ועכשיו אני אחזור לנוריות…
בכל הספרים שלי שמסופר בהם על נורית אסיה – ישנה הערה המספרת שמדי פעם הנורית פורחת בכתום ולא באדום – אך זה מופע נדיר.

רציתי לציין, שאמנם זהו מופע שכלל אינו נפוץ – אבל ישנו עוד מופע, שהוא נדיר באמת – מופע צהוב. לפני כמה שנים ראיתי תמונה של נורית אסיה צהובה. ובפורום הצמחים של אתר טיולי בדיוק אתמול הוצגה אחת…

מופעים כתומים – מי יותר ומי פחות – ראיתי פה ושם.

הדבר המעניין הוא, שלמרות שהנוריות הללו אינן אדומות – החיפושיות מגיעות גם אליהן – כמו שרואים בתמונה הבאה. אני מאמינה שהאבקה מושכת אותן…

הגוון הכתום בהחלט משתנה בין הכתומות השונות, ומה שהפתיע אותי יותר – הוא שגם ה"ראש" השחור משנה צבע לפעמים. בתמונה הבאה הוא צהוב!
אני מאמינה שזהו מחסור מסוים בפיגמנט – כלומר, מין מוטציה.

התמונות צולמו:
מאחורי חורשת טל, 19.3.2005,
בנחל קטלב, 9.4.2007 וגם 20.3.2010
בנחל חזורי, 13.4.2007
ובביתן אהרון בשרון, 1.3.2008

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מרבדים אדומים – ולא של כלניות!

בעונה הזו, הכלניות ברוב הארץ כבר גמרו את הפריחה. מי שרוצה לראות כלניות – אני ממליצה לו לעלות לגליל העליון – במיוחד במירון, או לאיזורים הגבוהים בגולן – צפון הגולן והחרמון.

אבל אם אתם רוצים לראות פריחה באדום, עדיין יש מה לראות גם במרכז ובדרום. יש נוריות.

מרבדי הנוריות בדרך כלל קטנים יותר – עוד לא הזדמן לי לראות מרבד נוריות מרשים כמו מרבדי הכלניות של צפון הנגב. אבל הנה, למשל, מרבד נוריות מחורשת טל, לפני מספר שנים: מרבד חינני ביותר:

 ועדיין, למרות שגם הנוריות אוהבות להתקבץ יחדיו למרבדים – הן אינן כלניות!
מרבדי הנוריות לרוב קטנים יותר – ממוקדים במקטעים של מטרים בודדים. לפעמים הם רק מקבצים ולא יותר…

בעולם גדלים כ-300 מיני נוריות, מתוכם 23 גדלים בארץ. מתוך כל המינים הללו, הרוב הם צהובים – או לבנים עם מרכז צהוב.
ישנו רק מין אחד שפורח באדום – נורית אסיה שלנו.

 כאן שוב אני חוזרת אל נושא ריבוי הפרחים האדומים באיזורינו. יש עושר של פרחים אדומים באיזור הים תיכוני – בשונה מרוב העולם. לפרחים האדומים באיזור יש מאפיינים דומים: הם בעלי פרח גדול ועשירים באבקה.
במחקרו משנת 1981, פרופסור שמידע מציין מאפיין מעניין בהם – הֵסֵּט הנישה (Niche Shift) – כלומר, הפרח שאחראי על הנישה האדומה, מתחלף. הם לא מתחרים זה בזה על המאביקים האדומים – אלא מוותרים זה לזה, ובאים אחד אחרי השני.
אצלינו מתחילות הכלניות; אחריהן הצבעונים – ובמקביל אליהם הנוריות ; ובסוף מגיע הפרג. אפשר ממש לתאר לעצמינו את הפרחים הללו עורכים מועצה, ומחליטים על חלוקת זמנים!
ועד היום הם משתדלים מאד לשמור על ההסטים הללו.

  

התמונות צולמו בהמון מקומות בארץ – מאיזור חורשת טל בצפון, דרך הכרמל, מישור החוף והרי יהודה – ועד לאיזור ירוחם בנגב
בחודשים פברואר-אפריל בשנים 2005 עד 2011.
על הסט הנישה קראתי בחוברת רת"ם מס' 14 (2/1985),  במאמרו של יריב עברי – "תצפיות  בהאבקת פרחי ראווה אדומים"

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

נורית אסיה – Ranunculus asiaticus

 

אני חוזרת אל פרחי הראווה האדומים, אל פרח מקסים ונפלא – נורית אסיה.

הדבר החשוב שרציתי לספר לגבי הנורית: זו לא כלנית.
נכון, שתיהן בנות אותה משפחה. שתיהן בעלות פרח ראווה אדום, גדול ויפה. לשתיהן אין צוף אלא רק אבקה. שתיהן מושכות זבליות מסוג אמפיקומה (Amphicoma) שאוכלות מהאבקה ולנות בפרח בלילה.

ובכל זאת, אילו שני פרחים שונים.  ולמרות שהרשימה הזו מתפרסמת בפורים – אני לא מנסה לרמוז שהנורית התחפשה לכלנית. וגם לא להפך.

 

 

אני ודאי אגיע עוד לאגדת הכלנית, הנורית והפרג – היום אני מתמקדת בנורית.

שמה של הנורית מגיע מארמית – נורא היא האש, והאדום של הנורית מבהיק וקרוב לכתום, וזהו בהחלט צבע אש עז.

האדום של הכלנית קטיפתי יותר, חם ורך. האדום של הנורית – לוהט.

הדרך הפשוטה להבדיל בינהן היא במבט מן הצד: לנורית יש עלי גביע, כלומר – מין צווארון צמוד לפרח. לכלנית – אין. אף פעם.

גם הראש השחור במרכז – שונה. השחור של הכלנית עז יותר, ונוטה לסגול. השחור של הנורית נוטה לחום.

אני מקווה שהבנתם שהנורית איננה כלנית.
יש לי עוד המון תמונות של נוריות, ולכן בהחלט – המשך יבוא!
התמונות צולמו בהמון מקומות בארץ – מאיזור חורשת טל בצפון, דרך הכרמל, מישור החוף והרי יהודה – ועד לאיזור ירוחם בנגב
בחודשים פברואר-אפריל בשנים 2005 עד 2011.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!