תכלתן מזרחי – Brunnera orientalis

DSCN5095

הקיץ מתחיל, עונת המבחנים בעיצומה – ואני נזכרת בפרח נפלא שמסיים לפרוח בימים אלו במרומי החרמון 

DSCN6506

כשהכרתי את הפרח הזה, שמו היה ברונרה מזרחית. בינתיים עברתו את שמו (ושינו את המין…) – וכיום הוא תכלתן מזרחי. 

DSCN6508

ובאמת, אני בטוחה שתסכימו איתי שיש לפרח הזה צבע תכלת נהדר: 

DSCN6510

את ההכרות עם הברונרה ערכה לי הגר לשנר, מנהלת העשביה הלאומית באוניברסיטה העברית. זה היה בהשתלמות רת"ם, בערך בשנת 2007. זו היתה פעם ראשונה שטיילתי במרומי החרמון ופגשתי את הפרחים המיוחדים והנפלאים של החרמון. 

DSCN6511

הגר קראה לי: "בואי ותראי את הפרח בעל צבע התכלת המושלם ביותר!"

DSCN6513

ואני בהחלט מסכימה איתה. צבע תכלת נפלא ומענג, ודי ברור למה בחרו בצבע כשחיפשו שם עברי לפרח. 

DSCN6726

אבל… למה בעצם חיפשו שם עברי לצמח? שמו הקודם – שהוא גם שמו הלטיני – זה ברונרה. על שם סמואל ברונר, רופא וחובב טבע שוויצרי מראשית המאה ה-19. 

DSCN6726a

נכון, ברונר לא היה עברי. אבל יש הרבה צמחים שנקראים על שם אנשים חשובים. למשל – מישויה פעמונית, על שם בוטנאי בשם אנדרה מישו; פורסקליאה שבירה על שם פר פורסקאל – בוטנאי שוודי; נאוטינאה תמימה – על שם בוטנאי איטלקי בשם טינאו. 

DSCN6728

יש גם כמה צמחים שנקראו על שם בוטנאים ישראליים. למשל, אהרונסונית פקטורי – על שם אהרון אהרונסון (מניל"י) ואליעזר פקטורובסקי – שניים מראשוני הבוטנאים בארץ. לפקטורובסקי הוקדש צמח נוסף – פקטורית אשרסון, על שמו ועל שם פאול אשרסון, בוטנאי גרמני. וכמובן, גם מושיובית הגליל – על שם גרשון מושייב. 

IMG_0536

אבל בשנים האחרונות יש נטיה לעברת את השמות הללו, וכך הקיקסיה הפכה לעפעפית, הקיטבליה – לעוגית והברונרה – לתכלתן. 

IMG_1307

לא תמיד אני מסכימה עם השינוי. כיבדו אנשים שונים בכך שקראו לצמחים שונים על שמם – למה לקחת מהם את הכבוד? רק כי בארץ לא מכירים את ברונר, קיקס, מישו או קיטבל? חוץ מזה, הכרתי את הברונרה בשם זה, והוא מתגלגל לי טוב יותר על הלשון מאשר תכלתן, שקצת חונק אותי. 

IMG_1407

הברונרה פורחת בארץ רק בחרמון, ברום 1,400 מטרים ומעלה. בעולם היא ממשיכה בהרי חורן (דרום סוריה) ואדום (ירדן). 

IMG_7170

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריכים:
14.5.2010, 2.6.2011, 2.5.2013, 4.6.2015 וגם 25.4.2016. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_7352

ורגע לפני סיום, עוד תמונה שאני מאד מרוצה ממנה: רומוליאת השלג, שכבר הצגתי בבלוג, במקומה הטבעי: שלולית לרגלי שלוגית מפשירה. 

DSCN6666

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ו

DSCN6362

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה. 

DSCN6363

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

DSCN6363a

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה. 

DSCN6364

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

DSCN6365

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה. 

DSCN6572

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

DSCN6578

את השיר "החול יזכור" כתב נתן יונתן והלחין נחום היימן.

DSCN6580

והיום, במיוחד, אני גאה במורשת שלי, גאה בסבים שלי ששרדו את התופת. 

DSCN6585

בתמונות אפשר לראות מקבצים מקסימים של זכריני מופשל (Myosotis refracta), שצילמתי במרומי החרמון בתאריך 25.4.2016

DSCN6586

והם מזכירים לי לא לשכוח. לעולם לא לשכוח את התופת, את הנרצחים, את הזוועה – ולא לתת יד לפגיעה באנשים באשר הם אנשים, ללא קשר למוצאם או דתם – אבל גם לא לוותר ולפגוע בעצמי בשביל כבוד מדומה לדת כלשהי.

DSCN6587

 

DSCN6589

 

 

 

דונגית ארץ-ישראלית – Cerinthe palaestina

DSCN0468

היום אני מציגה עוד אחד מפרחי ארצנו הפחות-מוכרים: דונגית ארץ-ישראלית. 

b1

אם מבנה הפרח מזכיר למישהו מקוראיי את המציץ הסורי שהצגתי בשנה שעברה – זה לא מפליא. הדונגית והמציץ שייכים לאותה משפחה – משפחת הזיפניים. וזאת למרות שהדונגית כלל אינה זיפנית. היא חלקה מאד. 

DSCN0919

השם דונגית ניתן לה בגלל העלים שלה, שמכוסים שכבה שעוותית (כאילו מצופים דונג). אפשר לראות בתמונה מעל ובתמונה הבאה, איך טיפות המים נשארות עגולות על העלה ולא נמרחות – בגלל הדונג.
אפשר גם לראות את הכתמים הבהירים על טרף העלה – בעזרתם קל מאד לזהות את הצמח גם ללא פריחה. 

DSCN0902

העלים חובקים את הגבעול – לטעמי, גם זה מוסיף לייחוד וליופי של הצמח. 

DSCN0896

יצאתי לחפש את הדונגיות ממש בתחילת העונה שלהן, ברמות מנשה. יש שם אזור שאני יודעת שיש בו דונגיות רבות. בזכות הכתמים על העלה זיהינו אותן בקלות – אבל לא מצאנו פרחים… 

DSCN0957

מצאנו עוד ועוד ניצנים שלהן, כמו בתמונה הבאה: 

DSCN0893

ואחרי חיפושים  רבים מאד – ובדיקת כל ניצן, אם במקרה הוא התחיל לפרוח ולא שמנו לב – 

DSCN0916

מצאנו שתי דונגיות פורחות (עם כמה רקפות ביניהן) ! 

DSCN0912

 אחרי השתיים הראשונות מצאנו, כמובן עוד כמה וכמה פורחות – ויכולנו להנות מהן. 

DSCN0944

טיפות הגשם שירד בלילה כיסו את הפרחים כיהלומים, וזה פשוט נפלא: 

DSCN0920

הדונגית היא מין אנדמי לישראל – כלומר, פורחת אך ורק בארץ. 

DSCN0922

הדונגית גדלה לרוב בקרקעות כבדות – היא שגשגה בשולי שדות חקלאיים. אבל עם התגברות התיעוש (וההדברה) היא התמעטה מאד. 

DSCN0925

הדונגית עטירת צוף, ומייק לבנה מספר שהיא מושכת בעיקר דבורים גדולות וחרקים שוחרי צוף המסוגלים להגיע לעומק הפרח. כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה – חרקים שוחרי צוף יכולים להיות גם קטנים מאד, כאילו שמצליחים להכנס לתוך הפרח. 

DSCN0926

הדונגית גדלה בארץ בכל האזור הים-תיכוני, ובמקומות בהם היא נמצאת – היא מסוגלת ליצור מרבדים צפופים – הפרח הצהבהב, והעלים הירוקים-סגולים ביחד יוצרים שילוב צבעים מיוחד ומקסים. 

DSCN0945

את התמונות צלמתי בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א בתאריך 13.1.2016, וברמות מנשה בתאריך 9.2.2016
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN0914

לשון-פר איטלקית – Anchusa azurea

IMG_2020

ברשומה על לשון-הפר הסמורה הזכרתי שיש פרח מאד מאד דומה – לשון-פר איטלקית. לכן, פשוט מתבקש לכתוב רשומה על לשון הפר האיטלקית. 

italianIMG_4664

במבט ראשון הן באמת דומות מאד.  

italianIMG_2039

הפרח היפהפה, עם חמישה עלי כותרת וזיפים החוסמים את הכניסה בפני מאביקים לא מספיק חכמים – נמצא גם פה, אצל לשון הפר האיטלקית. 

italianIMG_2037

שתיהן נפוצות באיזור הים-תיכוני בארץ, בעיקר בהרים ובספר המדבר. לשון הפר האיטלקית מעדיפה קרקעות חרסיתיות עמוקות, ולשון-פר סמורה מעדיפה קרקעות יובשניות (שהמים מתנקזים מהן בקלות). 

IMG_4662

אמנם ללשון-פר סמורה יש שלל גוונים – מלבן ועד לכחול ואילו לשון-הפר האיטלקית היא רק בגווני כחול, אבל צבע – כידוע לקוראי הבלוג שלי – איננו סימן הגדרה. 

ItalianIMG_2022

אז בכל זאת, מהם ההבדלים? 

Italian_IMG_2021

ריכזתי את ההבדלים בתמונה הבאה, ואני אחדד: 

IMG_5275-vert

ללשון הפר הסמורה יש זיפים דלילים ודוקרניים על הגבעול. כמו מסמרים.
ללשון הפר האיטלקית – יש שערות דקות וצפופות יותר. לא ממש נעימות לליטוף, אבל עדינות יותר מהזיפים הסמורים של לשון הפר הסמורה. 

IMG_2042

ההבדל הנוסף הוא בגביע הפרח. אצל לשון הפר הסמורה הגביע מגיע עד אמצע צינור הכותרת, ועלי הגביע מעוגלים;
ואילו אצל לשון הפר האיטלקית הגביע מכסה את צינור הכותרת עד הסוף, ועלי הגביע מחודדים בקצותיהם. 

IMG_4663

שניהם פרחים נפלאים, והצבע הכחול הוא שמיימי לחלוטין. אצל לשון הפר האיטלקית הכחול הזה מאפיין יותר – שמה הלטיני הוא לשון פר כחולה. 

IMG_2038

את התמונות צלמתי בגבעת זקיף מעל כרמיאל, בתאריכים 27.3.2012 וגם 6.4.2013
ושוב, תודתי שלוחה אל שמעון כהן-סיוון על הסבריו הברורים ונכונותו לעזור!

IMG_1837

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_2041

לשון-פר סמורה – Anchusa strigosa

DSCN8749

אחרי הרשומה על הצמרורה, החלטתי להמשיך עם פרחים כחולים ממשפחת הזיפניים. אחד הבולטים שבהם הוא לשון-פר סמורה. 

DSCN8565

לשון-פר סמורה היא פרח גבוה, עם גבעולים זיפניים, ופרחים גדולים ומרשימים. 

IMG_5291

לשון הפר הסמורה היא כחולה. או לבנה – או משהו בין לבין. היא פורחת בכל הגוונים בין כחול ללבן. 

IMG_2034

השם – לשון-פר – מגיע מהעלים הזיפניים, שהזכירו לקובעי השם לשון מחוספסת של פר. 

DSCN8376

למען האמת, מעולם לא בדקתי לשון של פר אמיתי מקרוב, אני לא יכולה להעיד עד כמה העלים דומים ללשונות. :mrgreen:  

IMG_2036

כפי שניתן לראות בתמונה הבאה – הפרח הוא פרח עגול מושלם, עם חמישה עלי כותרת. במרכזו נמצאים זיפים המונעים ממאביקים לא רצויים להכנס לפרח ולהגיע אל הצוף והאבקה. לשון הפר היא פרח בררן, היא רוצה שדבורים יאביקו אותה, ולא חרקים אחרים. ולכן הפתח סגור בצורה כזו שרק דבורים (שהן חכמות יותר מחרקים אחרים) יוכלו להגיע אל הצוף בפנים.

DSCN8218

כשהתחלתי לאסוף תמונות לרשומה, שמתי לב שלשון הפר הסמורה דומה מאד למין אחר באותו סוג: לשון פר איטלקית. על לשון הפר האיטלקית אני מתכננת לכתוב בעתיד. 

DSCN8751

אפשר לזהות שהפרח הוא לשון פר סמורה (ולא איטלקית) לפי הסימנים הבאים:
עלי הגביע – כלומר, הגביע הירוק בו יושב הפרח – מגיעים בערך עד לאמצע צינור הכותרת של הפרח ולא מכסים את כולו.
הקצוות שלהם מעוגלים ולא חדים.
אפשר לראות זאת יפה בתמונה הבאה –

IMG_5275

ובנוסף, שימו לב לזיפים על הגבעול. לשונות-הפר שייכות למשפחת הזיפניים – משפחה שניכרת בזיפים בולטים בכל מיני חלקים של הצמח.
אצל לשון-הפר הסמורה הזיפים הם לא צפופים, אך נראים כמו קוצים או מסמרים קטנים.

IMG_2009

לשון הפר הסמורה נפוצה בכל האיזור הים-תיכוני בארץ, ובשולי המדבר. 

DSCN8215

תודה מיוחדת לשמעון כהן-סיוון, שטרח להסביר לי ולהבהיר לי את ההבדלים בין לשונות הפר הדומות! 

IMG_2045

את התמונות צלמתי –
בבקעת הירדן, בתאריכים 28.1.2012 וגם 20.1.2015
ובגבעת זקיף בגליל העליון, בתאריך 27.3.2012

DSCN8216

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.  

DSCN8286  

  

צמרורת בּוּאַסְיֶה – Trichodesma boissieri

IMG_4535

ושוב אני חוזרת אל פרח שכתבתי עליו בעבר – צמרורת בואסייה 

DSCN8092

הצמרורה היא פרח נהדר ממשפחת הזיפניים, שצבעו תכלת שובה-לב. רק תראו כמה הוא נהדר על רקע השמים, כשמסתכלים עליו מלמטה: 

DSCN8664

בארץ גדלים שלושה מינים של צמרורה. כולם מתרכזים באיזורי השבר הסורי-אפריקני –
הצמרורה האפריקנית גדלה בעיקר בערבה – מאילת ועד ים המלח. אותה טרם פגשתי.
לפני 5 שנים פגשתי באילת את צמרורת אהרנברג, (בתמונה הבאה) שהיא מין סודני נדיר. היא קטנה למדי והיא פורחת בעיקר באיזור אילת.

צמרורת אהרנברג

צמרורת בואסייה היא ללא ספק היפה והמרשימה בין השלוש. 

DSCN8125
צמרורת בואסייה היא אנדמית לאיזורינו – כלומר, תפוצתה העולמית היא רק בבקעת הירדן. בין הגלבוע לים המלח.

DSCN8098

בטיולנו האחרון לנחלים תלכיד-פיראן בבקעת הירדן פגשנו הרבה צמרורות. בתמונה הבאה אפשר לראות את מפתח נחל תלכיד מאחורי הצמרורה. זה הקניון בו ירדנו במסלול: 

DSCN8133

בתמונה הבאה, לעומת זאת, צלמתי צמרורה מהתצפית בראש המסלול. ההרים ברקע הם הרי הגלעד, בממלכת ירדן. 

DSCN8667

הפעם שמתי לב גם לבעלי חיים על הצמרורה. ברשימה הקודמת על הצמרורה, סיפרתי על האבקת זמזום, ועל הדבורים הגדולות המאביקות את הצמרורה.
הפעם גיליתי שהצמרורה היא פונדקאי לעש נחמד שאני כבר מכירה:

DSCN8130

זהו, כמובן, הדובון היפהפה שהצגתי בבלוג ממש לא מזמן. ראיתי כמה וכמה דובונים נחים על הצמרורה. האחד הזה הרשים אותי בדוגמא היפה במיוחד על גבו: 

DSCN8131

הופתעתי לראות גם את הדובון הזה – שהפיגמנט האדום חסר לחלוטין בכנפיו. שאלתי לגביו, אך לא קבלתי תשובה. אני משערת שזהו דובון יפהפה שיש לו בעית צבע. 

DSCN8126

התרגשתי למצוא גם את הזחלים של הדובון היפהפה מטיילים להם על הצמרורה, ונהנים מהעלים: 

DSCN8137

הצמרורות הללו הן פרחים יפים ומיוחדים. אני בהחלט מקווה לפגוש גם את הצמרורה האפריקנית. 

DSCN8523

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן, בנחלים תלכיד-פיראן בתאריך 30.1.2015
את צמרורת אהרנברג צלמתי באילת, בתאריך 15.3.2010

DSCN8136

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN8128

 

מציץ סורי – Podonosma orientalis

 DSCN8425

היום אני מציגה פרח נחמד ממשפחת הזיפניים – מציץ סורי 

DSCN8204

המציץ הוא בן-שיח בעל בסיס מעוצה, ופרחים כחולים. הוא נפוץ במקומות רבים בארץ, ואוהב לגדול באיזורים סלעיים. 

DSCN8206-reg

פעמים רבות אפשר לראות אותו בסדקי המצוקים, תלוי מעלינו – 

DSCN8423

אפשר למצוא אותו פורח ברוב הארץ, פרט לדרום הנגב והרי אילת. 

DSCN8515

בעולם, המציץ הוא צמח של מזרח הים התיכון – גדל בארץ, בלבנון ובסוריה. 

DSCN8531

לפרחי המציץ יש צבעוניות נפלאה. בדרך כלל, הפרח הוא כחול-סגול, עם שוליים צהובים: 

DSCN8424

אבל כמובן, צבע הוא לא סימן הגדרה. לכן אספתי כמה מציצים צבעוניים:
הראשון כחול, בלי השוליים הצהובים:

DSCN8192-blue

הנה אחד בתכלת ממש בהיר – 

DSCN8736-lightblue

ולזה יש פרחים צהבהבים, בכלל בלי כחול: 

DSCN8517-yellow

כאן הפרחים צהובים-לבנים – 

DSCN8705-white

והנה אחד ורוד לגמרי: 

DSCN8426-pink

ולפרח הבא אמנם יש פרחים בצבעים "רגילים" – אך אונות גביע הפרח גדולות ויפות יותר מאשר בפרחים הממוצעים: 

DSCN8548

תמיד חשבתי שהשם 'מציץ' מגיע בזכות ה"מקור" שמציץ מתוך הפרח – בעצם ה"מקור" הזה הוא הארכה של מאבקי הפרח. אבל מסתבר שטעיתי.
הסיבה היא כמויות הצוף הגדולות של המציץ שמושכות חרקים רבים לבוא ולמצוץ את הצוף ממנו.

DSCN8448

המציץ פורח בעיקר באביב – בין פברואר לאפריל, אבל אפשר למצוא פרחים שלו לאורך כל השנה. בראשית החורף הרבה דבורים מנצלות את הפריחה שלו, ומוצצות ממנו צוף. 

DSCN8209

ומסתבר שלא רק דבורים! בטיולנו האחרון בבקעה, עוד אנחנו מטפסים במצוקי נחל פיראן – שמתי לב לתנועת ציפורים גבוה על המצוק. כיוונתי את המצלמה, וצלמתי בלי לדעת מה באמת אני מצלמת שם: 

DSCN8458

בבית, על מסך המחשב גיליתי שצלמתי זכר צופית מצויה שהיה עסוק במציצת צוף מפרחי המציץ. אמנם לא תמונות איכותיות – אבל בכל זאת, סצנה נהדרת.  

DSCN8459

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן, במסלול תלכיד-פיראן, בתאריך 30.1.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.


DSCN8555  

 

סומקן מעוצה – Onosma frutescens

IMG_1690

ברשימה על הסומקן הענקי הזכרתי שאני מכירה מהכרמל את הסומקן המעוצה. הפעם אני אספר עליו. 

IMG_0139

הסומקן המעוצה הוא בן-שיח, כלומר – צמח שיש לו בסיס מעוצה, אך יחסית לשיחים (ולמען האמת, גם יחסית לסומקן הענקי) הוא נמוך – גבהו מגיע ל-40 ס"מ. 

IMG_0157

שמו של הסומקן מאד הולם אותו, ואם מסתכלים על הפרחים, אפשר להבין: 

IMG_0146

הם מתחילים לפרוח בצהוב, ולאחר שהפרח מזדקן – הוא מאדים. מסמיק. 

IMG_4201

כתוצאה מזה, הצבעוניות של צמח הסומקן היא ממש מקסימה!

IMG_0148

הסומקן המעוצה פורח בכרמל ובגליל, באיזורים מוצלים. 

IMG_0141

השנה כמעט לא ירד גשם, אבל לפני שנתיים צלמתי את הסומקן בתקריב, עם טיפת גשם – 

IMG_9031

פרט לטיפה, רואים יפה את השערות הזיפניות המכסות את הצמח. הסומקן הוא ממשפחת הזיפניים, והמאפיין העיקרי של בני המשפחה הזו הוא השערות הזיפניות המכסות את הצמח. 

IMG_1693

השם הלטיני של הסומקן – Onosma – משמעותו "ריח חמור"… כנראה הוא מגיע בגלל הריח הנובע מהשורשים של חלק מהמינים. 

IMG_0147

לכל הפרחים במשפחת הזיפניים יש חמישה עלי כותרת.
במקרה של הסומקן – הם מאוחים יחד לפעמון מקסים, עם שולים מעוגלים ועדינים –

IMG_1535

בעולם יש בערך 90 מינים שונים של סומקנים, הצבעים הנפוצים לפרחים הם לבן וצהוב – ולרוב, הפרחים מאדימים אחרי כמה ימים. 

IMG_0150

הסומקן הענקי שהצגתי ברשימה הקודמת יוצא דופן – הפרחים שלו נשארים צהובים לאורך כל הדרך. 

IMG_0151

מנגנון שינוי הצבע מופיע בהרבה מינים במשפחת הזיפניים – המטרה היא לסמן לדבורים חכמות מתי כדאי לגשת לפרח ולהאביק אותו, ומתי להתעלם ממנו – כי הפרח הואבק. 

IMG_0152

את התמונות צלמתי בכרמל – בעיקר לאורך הדרך לגבעת וולפסון – בתאריכים:
2.3.2013, 24.3.2013, 31.3.2013, 17.3.2014. 22.3.2014

IMG_0153

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_0156

סומקן ענקי – Onosma gigantea

IMG_0435

הרשימה של היום מתחילה בעקבות פרסום בפייסבוק. ידידי, ליאור אלמגור (שיש לו אתר יפהפה ומצגות טבע נהדרות, כדאי לבקר) – העלה כמה תמונות של מין נדיר בסכנת הכחדה – סומקן ענקי. 

IMG_0431

הסומקן הוא צמח ממשפחת הזיפניים, שלא הרבה ידוע עליו. ידוע שהוא רב שנתי, אך לפי הכתוב הוא "רב שנתי קצר חיים" – כלומר, חי שנים מעטות. 

IMG_0427

הסומקן הוא ממשפחת הזיפניים – רואים היטב את השעירות הרבה על הגבעולים, גביעי הפרחים והעלים.
הוא "ענקי" – יחסית לסומקנים אחרים. הצמח הוא בערך בגובה 60-70 ס"מ, והפרח באורך של 3 ס"מ.

IMG_0429

אני מכירה מהכרמל מין קרוב, ששמו סומקן מעוצה (ומתכננת רשומה גם עליו). את הסומקן הענקי פגשתי עד כה בעצם רק פעם אחת בחיים. הוא גדל באיזורים של קרקעות כבדות, בעיקר בהרי יהודה, בשפלת יהודה ובעמקים הצפוניים – עמק בית שאן ועמק יזרעאל.

IMG_0425

בהודעה בפייסבוק, ליאור סיפר שבאיזור בו עומדת להבנות שכונה חדשה של העיר מודיעין – שכונת "נופים", התגלו אלפי פרטים של סומקן ענקי! שאלתי אותו כיצד מגיעים למקום – והוא בשמחה קבע איתי פגישה, ולקח אותי לראות את הפריחה. 

IMG_0426

הגעתי לשדה והתפעלתי – הסומקנים הבהיקו בשמש, בין כל הדגניים (בעיקר שעורה ושיבולת שועל) שצמחו שם – 

IMG_0594

את המקום מצא מנחם אדר, והוא הראה אותו לליאור, שהראה אותו לי. 

IMG_0593

פרט להמוני סומקנים – מעל אלף פרטים באוכלוסיה – יש בשדה הזה עוד מינים מיוחדים, למשל – בתמונה הבאה אתם יכולים לראות מרווה מנוצה – שכמו הסומקן, אוהבת לגדול בקרקעות כבדות ואזורי חקלאות מסורתית – ואילו מקומות שמאד מתמעטים בארץ שלנו. 

IMG_0491

אבל… סומקנים, כידוע, לא משלמים ארנונה. 1800 המשפחות שיגורו בשכונה שתיבנה עליהם – ישלמו הרבה ארנונה לעירית מודיעין. ולכן מתכוונים לבנות את השכונה על הסומקנים.
רשות הטבע והגנים מעורבת בנושא, והם שלחו נציג שידאג להעתיק את הצמחים למקום מקלט.

IMG_0591

העבודות לא מחכות – הנה, אתם רואים את הטרקטור המתקרב לשדה הסומקנים… 

IMG_0415

דיברנו מעט עם האחראי מטעם רשות הטבע והגנים, אך לצערי הוא היה מהוסס ולא באמת ידע מה לומר. הזכיר משהו על איסוף זרעים, אם עוד יהיה ממה לאסוף בעוד חודשיים…
שלחתי שאלה לרשות הטבע והגנים, ואני מבטיחה לעדכן כשאקבל תשובה.

עדכון: קיבלתי אישור שמתכוונים לחכות עם הבניה עד אשר הזרעים יבשילו וניתן יהיה לאסוף אותם.
הפרחים הפורחים הם בעלי שורשים מאד עמוקים (מטרים לעומק), ולכן יש בעיה לוגיסטית לנסות לעקור אותם. לכן – עוקרים רק פרטים צעירים, ומעבירים אותם לגני מקלט. 

IMG_0448

אחת הבעיות היא, שלא יודעים הרבה על הצמח הזה. כנראה הוא מגדל עלים במשך כמה שנים, עד שהוא מתחזק – ואז פורח, מניב פירות וזרעים – ומת.
לפי הספר האדום, "לא ידוע כמה שנים חולפות ממועד התפתחות שושנת העלים ועד הפריחה, והאם צמח שפרח אכן סיים את חייו."

עדכון: יובל ספיר סיפר לי שבגן הבוטני באוניברסיטת ת"א יש פרטים הפורחים כמה שנים ברצף.

IMG_0447

ולכן, בעצם כנראה אין טעם להעתיק את הפרטים הפורחים. צריך להעתיק רק את אילו שעדין לא פרחו. לעומת זאת, אם אפשר להמתין עם הבניה עד שהפורחים יניבו פרי, ולאסוף זרעים – זה יכול להיות מועיל.
וכמו שכתבתי, עודכנתי שאכן מתכוונים להמתין עם הבניה עד שהזרעים יבשילו. 

IMG_0423

ושוב, לצערי, מדינת ישראל מתעלמת מהטבע הנפלא שיש לה – פרחים נדירים ומיוחדים – ומקיימת את דבריו של אברהם פורז, שהיה שר הפנים בשנת 2004: "רוצים טבע? סעו לחו"ל!" 

IMG_0419

את התמונות צלמתי בפאתי מודיעין, בתאריך 19.3.2014
המון תודה לליאור אלמגור שלקח אותי לראות את הפריחה!

IMG_0417

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_0414

 

עכנאי מגובב – Echium glomeratum

מי שנוסע בימי אילו בצפון הארץ – למשל, לאורך כביש 70 באיזור רמות מנשה, או בכבישי הגולן – ישים לב לעמודי תפרחת גבוהים, אפורים ויבשים בצידי הדרך. זהו העכנאי המגובב.
אני חוזרת היום מעט אחורה בזמן, בשביל לראות את שיא הפריחה של העכנאי המגובב –

העכנאי המגובב הוא צמח רב-שנתי זקוף, שגבהו בין מטר לשניים. הוא פורח בד"כ במאי, אם כי לפעמים מתחיל לפרוח כבר באפריל – ולפעמים (בשנים גשומות) מצליח למשוך עד יוני.

העכנאי גדל בדרך כלל במקבצים, עמודים עמודים. הפרחים אינם מאד גדולים – פחות מ-2 ס"מ – וצריך להתקרב בשביל לראות אותם:

ולגלות שהצבע שלהם הוא ורוד-בהיר, ובניגוד למינים אחרים במשפחת הזיפניים – אצלם הצבע לא משתנה לאורך כל חיי הפרח.

צורת הפרח הזכירה למגליו פה פעור, ועמוד העלי (שנמצא בין חמישה אבקנים) – מתפצל בקצהו לשתי צלקות: זה הזכיר להם לשון-נחש. ועל כן קראו לו "עכנאי" – על שם הנחש עכן.

הדבורים מאד אוהבות לבוא לבקר בפרחי העכנאי – וכשנכנסתי לשדה העכנאים, לצלם אותם – כל הזמן הן רחשו וזמזמו סביבי.

לפי ההסבר של מייק לִבְנֶה, הוא נקרא "עכנאי מגובב" – כי "הפרחים מגובבים על ענפים קצרים בחלקו העליון של גבעול-הפריחה". ובכל זאת, השם לא מתאים לי, כי הצמח עצמו מאד ברור ולא מגובב.
אני הייתי קוראת לו "עכנאי גבוה" או "עכנאי קִפֵּחַ" – כי הוא באמת גבוה.

העכנאי הוא בן משפחת הזיפניים – וזה מאד ברור אם מסתכלים עליו – הצמח מאד שעיר, מלא זיפים לא נעימים-למגע.
יש לו כמה קרובים נפוצים ברוב הארץ –
עכנאי יהודה – גדל ברוב הארץ – מצפון הנגב ועד החרמון. הוא חד-שנתי בגובה של כ40 ס"מ, ופורח במרץ.
עכנאי שרוע שגדל בעיקר במישור החוף – אך ניתן למצוא אותו גם בהרים. הוא רב שנתי, שרוע וסבוך. העכנאי השרוע הוא בעל פריחה "מטפטפת" לאורך כל השנה: בכל חודש אפשר למצוא כמה פרחים על הצמח.

 

העכנאי גדל בכל החלק הצפוני של הארץ – מקו הכרמל וצפונה – אם כי אפשר למצוא אותם גם בהרי השומרון. הוא אוהב אדמות כבדות, מוצפות בחורף – והרבה פעמים יצמח בשולי דרכים – ששם הוא מקבל עודפי מים שניגרים מהכביש.

התמונות צולמו בכרמל, 24.4.2010 – ותודה מיוחדת לאחותי שעזרה לי להסיר כמה חוטי חשמל מיותרים…

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

 

זכריני ליום הזכרון

(זכריני זקוף-עוקצים, הר קטע, 29.3.2008)
כמו שכבר כתבתי פה, יום הזכרון הוא יום מאד חשוב לי.

ולא, אני לא אציג את דם המכבים – כי השבוע אני מתמקדת הפרחים כחולים ולבנים.
הפרח שלי היום הוא זכריני – שמתאים, לדעתי, ליום הזה אפילו יותר מדם המכבים.

אני אציג היום שלושה מיני זיכריני – כולם נדירים וכולם זעירים, אבל זו לא חכמה, כי כל מיני הזכריני בארץ (יש ארבעה) הם קטנים וזעירים, וקשה להבדיל בינהם.
את ההגדרה הגדירו לי מומחים, ותאמינו לי שיש פה זכריני זקוף-עוקצים ( Myosotis  stricta ), זכריני מופשל (Myosotis refracta  ), וזכריני מאונקל (Myosotis uncata)  ואל תשאלו אותי מעבר לזה…
כדרכי, אני מצטטת פה שירים שמתאימים למצב הרוח.

 
(זכריני זקוף עוקצים, הר קטע, 13.4.2007)
החול יזכור 
מילים: נתן יונתן
לחן: שלמה ארצי
החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן,
נרות הלילה דעכו הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים,
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשקמה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן,
נרות הלילה דעכו הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
 
(זכריני מאונקל, יער אודם, 25.4.2009)
באחת הפעמים, בהשתלמות רתם, עקרנו צמח זכריני (למטרות לימודיות)  ובדקנו אותו. נצלתי את ההזדמנות לצלם אותו על רקע מחברת שורה-אחת רגילה – בשביל קנה מידה. ככה אפשר להבין כמה הוא קטנטן:
(זכריני זקוף עוקצים, הר קטע, 15.5.2007)
ואם כבר, הנה עוד קנה מידה לגודל: החזקתי את הפרח (בלי לעקור!) ביד שלי:
(זכריני מאונקל, יער אודם, 25.4.2009)
שיר ארץ 
מילים: נתן יונתן
לחן: סשה ארגוב
ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש.

ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת.
שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים.
כל אביב שבים לה סביוניה
לכסות את כל קמטי פניה
רוח קיץ עצב אבניה
ילטף באור.

שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור.
שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים.
(זכריני זקוף-עוקצים, הר קטע, 13.4.2007)

 

כשהייתי ילדה, תמיד חשבתי שיום הזכרון הוא סתם יום מעיק. למה בכלל מכריחים אותי ללבוש כחול לבן? מה הם רוצים מהחיים שלי?
אחרי שראיתי את יום הזכרון האמריקאי – שעבור משפחות מסוימות הוא עצוב ורציני כמו לנו, אבל לרוב האומה זה סיבה לעוד "Sales" והיום שבו בריכות השחיה נפתחות – פתאום ראיתי כמה זה חשוב שאצלינו עדין יש הרבה אנשים שמתייחסים בכבוד ליום הזה.
מצד שני, אצלינו כמעט אין אדם שלא איבד מישהו קרוב – במלחמה, בפיגוע או באסון זה או אחר.
אז אני מקפידה ללבוש כחול-לבן ביום הזה, ואני מקפידה לשיר את השירים הללו. ואני מרגישה גאה באנשים הללו, שכמו שכתב נתן אלתרמן (ותודה לאדי שהאיר את עיני ותקן אותי)  – "הם מגש הכסף עליו ניתנה לנו המדינה".
(הר קטע, 15.3.2006)

 

אני נושא עימי 
מילים: יעקב אורלנד
לחן: דוד זהבי
אני נושא עימי את צער השתיקה,
את נוף האלם ששרפנו אז מפחד,
הלא אמרת אלי: "העיר כל כך ריקה"
הלא אמרת אלי: "נשתוק מעט ביחד".
בחלוני קמלו כבר שושני הנוחם,
בחלוני נסתם חזון המרחבים,
רק הרחובות עוד מחייכים במלוא הרוחב,
אל כל אשנב מוצת באור הערבים.
בואי נצא שוב לחוצות אותם הלכנו,
אל ספסלי האהובים בגן העיר.
אולי נפגוש עוד בפנים אשר ששכחנו,
אולי נשמע עוד מחדש אותו השיר.
בחלומות ההם על הספסל הקר,
בחלומות ההם נרדים את עברנו.
עד שיום אחד גבוה ומוכר,
יפול שוב בנשיקות על צוארינו.
(זכריני מופשל, הר חרמון, 15.5.2008)
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא – שיהיה פי כמה וכמה מהגודל הטבעי של הפרח הזעיר הזה.
(זכריני מופשל, הר חרמון, 15.5.2008)
 מילות השירים – מתוך "שירונט"

צמרורת בּוּאַסְיֶה – Trichodesma boissieri

 
היום אני מציגה פרח יפהפה ומדהים – ששמו צמרורת בּוּאַסְיֶה. היא נקראת כך על שם בוטנאי צרפתי ששמו היה אדמונד בואסיה.
 

 
הצמרורה גדלה בבקעת הירדן – אנחנו פגשנו אותה בנחל תלכיד, בהשתלמות רת"ם, 26.3.2009
 

 
 
זהו פרח יפהפה, תכול – ומתאים לי לשבוע הכחול-לבן שלי,
ובנוסף הוא מאפשר לי להסביר מושג מעניין מתחום הבוטניקה: באנגלית זה נקרא Buzz Pollination או Sonication,  ובעברית – האבקת זמזום.
 

 
האבקת זמזום היא דרך יעילה לפיזור ואיסוף אבקה מצמחים רבים – אך יש צמחים, כמו עגבניות למשל, וכמו הצמרורה – שזו הדרך היחידה להאביק (ולהרבות) אותם.
 

 
למאבקים (כלומר, החלק בו נמצאת האבקה של הפרח) של הפרח יש פתחים קטנים, ורק מעט אבקה יוצאת מהם – כמו פלפל מפלפליה.
 
  
 
דבורי בומבוס, ודבורי עץ – כלומר, דבורים גדולות – לא אוספות רק צוף. הן מתעניינות גם באבקה, העשירה בפרוטאינים.
הן תופסות את הפרח מלמטה ומרעידות אותו (עושות לו "buzz") בעזרת הרעדת שרירי הכנפיים שלהן, ויצירת חשמל אלקטרוסטטי. זה משחרר ענן אבקה – שנלכד בשערות של הדבורה. היא מסרקת את האבקה לכריות על הרגליים שלה.
 

 
חלק מהאבקה יאביק את הצמח.
 

 
הצמרורה היא שיח נדיר ויפהפה. התכול שלה פשוט שמיימי
 

 
גם הפרי שלה מיוחד ומעניין:
 

 
עוד על האבקת זמזום אפשר לקרוא כאן.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

אלקנת הצבעים – Alkanna tinctoria

 

הגיע חודש ינואר. אני יוצאת אל מישור החוף, לאיזור הכורכרים.
אחד הפרחים שצובעים את החולות בצבע נהדר הוא אַלְקַנַּת הַצַּבָּעִים

נכון שהכחול הזה מ-ד-ה-י-ם?

כל פרח בקוטר סנטימטר, והצמח שרוע ויוצר מרבדים כחולים.

ומה לגבי השם? אַלְקַנָּה – שזהו גם השם הלטיני – מגיע בכלל מ…ערבית.
בערבית, השם המקורי הוא "אל-חינה" – כלומר, "האדום".

תשאלו: למה לפרח כל כך כחול, קוראים "האדום"?
אם תעקרו אותו (אבל אל תעקרו אותו, בטח לא לידי, ולא בשמורות טבע) תבינו: השורשים שלו אדומים-חומים; ובעבר, נהגו להפיק מהם צבע אדום – כלומר, חינה. הַצַּבָּעִים היו משתמשים בשרשי האלקנה להפקת צבע אדום.
כעת השם ברור, ואפילו הגיוני!

כל התמונות צולמו באיזור חוף גדור, ליד גבעת אולגה; בתאריך 1.1.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.