לפני כמה ימים, בתאריך 6.7.2020, קבוצת הפייסבוק "בוטניקה לאוהבים – צמחי הבר של ארץ ישראל" חגגה 9 שנים להיווסדה. אני חברה בקבוצה הזו בערך מההתחלה: העליתי המון תמונות, זיהיתי אלפי פרחים: זו בערך הקבוצה הראשונה שאני בודקת בכל כניסה לפייסבוק.
להמשיך לקרוא לשון-כלב הררית – Cynoglossum montanum
לפני ארבע שנים הצגתי בבלוג שלושה מינים של קיצנית: קיצנית כרתית וקיצנית צפופת-עלים הנפוצות, וקיצנית אשכולית הנדירה.
להמשיך לקרוא קיצנית צמרנית – Carlina lanata
בזמן האחרון נמצאו בארץ ארבעה צמחים חדשים, שלפי המסתמן הם לא מינים פולשים – אלא צמחים שהגיעו באופן טבעי או שתמיד היו כאן, פשוט לא ראינו אותם.
להמשיך לקרוא בר-דרבן אשון – Consolida incana
הביאו לי במתנה ריחות שדה וקצת אבקה…
הפרח שלי היום הוא דרדר מצוי. פרח לא נדיר בכלל, שפורח אחרי שיא האביב, במאי וביוני.
להמשיך לקרוא דרדרים מכל מיני צבעים ירדו אלי ביום אביב נעיםהיום לפני 12 שנים פתחתי בלוג לתמונות פרחים. בינתיים הוא הפך להרבה יותר מזה, ולראיה הרשומה היום: אני חוגגת בלוגולדת עם סחלב חדש ומיוחד שנמצא בארץ לראשונה ממש לא מזמן.
לפני שבועיים בערך טיילה חברתי סאקרה בגולן. סאקרה היא (בין שאר כשרונותיה) מדריכת טיולים חדת-אבחנה וכל טיול איתה הוא חוויה מרתקת.
בצפון הגולן, בנקודה אליה היא עלתה לצפות על הנוף היא ראתה לפתע סחלב נבול שנראה אחר, שונה מהסחלבים המוכרים בארץ.
האביב די ברח לנו השנה, והחמסינים הנוכחיים מייבשים את רוב מה שנשאר.
אם אנחנו רוצים לראות פריחה משמעותית – משהו שאני, כמובן, תמיד רוצה – צריך לעלות למעלה, להרים.
להמשיך לקרוא ציפורנית דמשקאית – Silene damascena
אני חוזרת אל תמונות העבר – הפעם אל יוני 2019, אז יצאתי לטייל בחולות קיסריה.
להמשיך לקרוא נזרית חופית ונחושתן-נמלים גלילי
העזתי ונסעתי אל גבעת ברנר, טיפסתי על גבעת חמרה בשולי הישוב כדי למצוא פרח שמעולם לא פגשתי: שום עקרון.
להמשיך לקרוא שום עקרון – Allium akirense
לכבוד יום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה השנה אני חוזרת אל שיריו של חנוך לוין. אני חושבת שהכאב בשירים שלו, יחד עם הציניות, מאד מאפיינים את מה שקורה במדינה.
להמשיך לקרוא יום הזכרון לחללי צה"ל, תש"פ
נזכרתי בטיול שלנו לאמסטרדם בספטמבר האחרון – בעצם לא סיפרתי על אחד הצמחים המעניינים יותר שפגשנו בטיול.
להמשיך לקרוא סינפיטון רפואי – Symphytum officinale
אני ממשיכה לחזור אל תמונות מהעבר, והפעם אני חוזרת בדיוק שנתיים אחורה – אל 14.4.2018.
להמשיך לקרוא בקעצור החורש – Saxifraga hederaceaשוב מגיע פסח, חג האביב – החג שבו אני אוהבת לחגוג את הפריחה, לצאת להרים, למדבר, לכל מקום – כי הכל פורח!
והשנה היא שנה מדהימה במדבר – אבל בגלל מגיפת הקורונה, אנחנו סגורים בבית –
ואני נאלצת להתנחם בקצח הריסני הפורח בעציצים שלי.
אז למרות הכל, חג שמח. השנה כולנו בני חורים: כל אחד בחור שלו. מקווה שנוכל לצאת בקרוב, ושנספיק להנות מסוף האביב.
אביב נפלא בחוץ, ואסור לצאת מהבית… לכן היום אני מספרת על פרח בר קטן וצנוע, שאני מגדלת בעציץ.
כיוון שאני לא יכולה לצאת לטבע, החלטתי לעבור על חוצצי התמונות שלי ולמצוא נושאים שרציתי לכתוב אודותיהם, אבל לא יצא לי.
אני ממשיכה עם רשומות מהטיול לבקעה, והפעם חוזרת אל פרח נפלא שכבר הצגתי פעמיים בבלוג: צמרורת בואסייה.
אני ממשיכה עם רשומות פרחוניות, ומתגעגעת לצאת החוצה לפריחה…
אז במצב הנוכחי, שלא הכל הכי הכי – ובעצם, אני בכלל לא יכולה לצאת מהבית ולחפש את הפרחים האהובים עלי כל כך –
להמשיך לקרוא אסקפיזם בהר הנגב: איריס טוביה – Iris regis-uzziae
השנה היו משקעים יפים בהר הנגב, והספקתי להגיע לנחל צין ולראות מחזות מרהיבים כאלה:
כל הגבעות והמורדות בקניון הנהדר של נחל צין – שהוא יפהפה גם בלי פריחה – פתאום נצבעו בסגול, אזורים אחרים בצהוב: המדבר החליט להראות לנו למה הוא מסוגל!
את הצבעים המרהיבים קיבלנו מפריחה מדהימה של בני משפחת המצליבים. בצהוב פרח גרגריון ערבי (שנמצא מאחור, בתמונה הבאה) ואת עיקר הצבע הסגול נתן גיבור הרשומה שלי להיום: שלחלח האלה.
מכל האנשים שהיו במדבר וצילמו אותו – את התמונה היפה ביותר, שמדגימה הכי טוב כמה הכל נראה נהדר, צילמה אמא שלי. לדעתי זו תמונה מושלמת. וכיוון שזו אמא שלי, היא הרשתה לי להציג בבלוג את התמונה הנהדרת הזו:
אז מי הוא שלחלח האלה, מה זה השם המוזר הזה?
שלחלח האלה הוא צמח חד-שנתי ממשפחת המצליבים, שבאופן עקרוני נראה דומה לצמח אחר, ששמו שלח הערבות, וגם הוא גדל במדבר. כבר יש סוג אחר ששמו בן-שלח – לכן לסוג הזה קראו שלחלח.
ומהי האלה? אם תסתכלו בתמונה הבאה (שגם אותה צילמה אמא שלי), תראו את הפירות של השלחלח, שנראים כמו מוט דק עם גולה בקצה. הפרי הזכיר למגלי הצמח אלה משטרתית.
במדריך פרחי הבר בישראל כרך ב' אבי שמידע כותב: "משטחי פריחה של שלחלח האלה נוכל לפגוש בעיקר בדרום מדבר יהודה ובערבה. לאחר חורף גשום בנגב מומלץ לנסוע בכביש ולהנות ממרבדים מרהיבי עין של השלחלח"
אמנם פרופסור שמידע דיבר על אזור הערבה ומעלה עקרבים, אבל מסתבר שגם בנחל צין ישנם מופעי צבע נהדרים!
כתמי הצבע הנהדרים הללו מושכים לא רק אותנו – הרבה חרקים באים לחפש צוף ותוך כדי כך גם להאביק את הפרחים.
יחד עם זאת, כתמי הפריחה מושכים גם בעלי חיים – חרקים, יונקים וזוחלים – שרוצים לאכול את כל הצמח. לשלחלח יש הגנה מהם – בעלים שלו יש חומרי טעם חריפים, כמו לצנון או חרדל. לנו זה לפעמים טעים, אבל לבעלי חיים זה חריף, והם נמנעים מלאכול את הצמח.
לא צילמתי חרקים בין פרחי השלחלח, אבל כאן צילמתי סלעית אירופית – ציפור נודדת העוצרת אצלינו בדרכה מהדרום המאד רחוק לצפון המאד רחוק – כן, הציפור הקטנה הזו נודדת מהקוטב הדרומי לצפוני וחזרה.
מרבדי הפריחה במדבר הם קצרי מועד – שבוע-שבועיים והכל נעלם.
כך שאם תסעו עכשיו – תוכלו רק למצוא את פירות השלחלח שהתפזרו על הקרקע. שאר הצמח כבר נבל.
כמו לרבים מצמחי המדבר, לזרעים של השלחלח יש חיוניות ארוכת טווח: כל הזרעים הללו יישארו בשטח, יבשים. הם יכולים להמתין כך שנים. בעוד כמה שנים (הממוצעים מדברים על 5 עד 10 שנים) תהיה שוב שנה גשומה במיוחד, ושוב יצוצו מרבדים צבעוניים. בינתיים יפרחו שלחלחים בודדים פה-ושם, בנקודות אליהן יזרמו יותר מים.
את התמונות צילמנו – אמא שלי ואני – בנחל צין, בתאריך 22.2.2020
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
לפני 10 שנים סיפרתי בבלוג אודות הפשתנית הססגונית, וכמה היא מקסימה.
והנה, השנה הזדמן לי לפגוש מרבדי פשתניות בשני מקומות – סיבה נהדרת לחזור אל הפשתנית!
בתחילת ינואר נסענו לאזור עזוז. זהו ישוב קטן בסוף העולם בערך, ממש על גבול מצרים. המטרה היתה למצוא את עץ השיטה בתמונה פה מעל, שדיווחו לנו שהוא מוקף פשתניות.
כמו שאפשר לראות בתמונות, בסופו של דבר מצאנו את העץ. ואפילו היתה לנו חווית ספארי מרהיבה בדרך, שכבר כתבתי אודותיה.
הפשתנית מזכירה בצורתה את לע הארי, ובאמת הכרתי אותה (וגם את לע הארי) בתור בת למשפחת הלועניתיים.
אבל… מסתבר שבשנת 2016, בעקבות מחקרים גנטיים, פרקו את משפחת הלועניתיים והעבירו חלק מהסוגים למשפחות אחרות. הלוענית, על שמה נקראת המשפחה – נשארה במשפחת הלועניתיים.
אבל לע הארי והפשתנית עברו משפחה, והיום הם במשפחת הלחכיים. בעיני זה קצת תמוה, וקצת קשה לי לקבל את הרעיון שפשתנית קרובה יותר ללחך – זה הצמח החום הקטן בקדמת התמונה מעל, מצד ימין – מאשר ללוענית… זו מין הרגשה של "הורדה בדרגה", למרות שזו הרגשה סובייקטיבית שלי וכלל לא משהו רציונלי.
הפשתניות פורחות ברוב הנגב בגווני צהוב, כמו בתמונה מעל. אבל אם יורדים לים המלח – הן מתחילות להשתולל. הצבע השולט שם הוא הסגול-ורוד הזה:
ואפשר למצוא שם גם לבנות, ורודות בהירות, סגולות כהות ובכלל, מגוון מרתק.
בערך חודש אחרי שהיינו בעזוז – נסענו לבקעה, והגענו אל צפון ים המלח.
דיברו השנה הרבה בתקשורת על הפריחה בצפון ים המלח… לשמחתי, אנחנו הגענו לפני הכתבות וההמונים. היינו שם כמעט לבד… רק אנחנו ומרבדי הפשתניות.
בינתיים התחיל כבר חודש מרץ, ואני לא מספיקה להגיע לכל המקומות והפריחות שאני רוצה להגיע אליהם…
את הפשתניות צילמתי באזור עזוז, בתאריך 4.1.2020 ובים המלח בתאריך 1.2.2020
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
