טיול בארץ האָמישים

Wilkum, חברים – ברוכים הבאים למחוז לנקסטר בפנסילבניה.
אני חוזרת לטיול בארה"ב, ממש לפני שנה.

את הדרך מוושינגטון לשדה התעופה בניו יורק החלטנו לחלק ליומיים – ולעצור באמצע ללילה בפנסילבניה, באיזור של האמישים.
האמישים הם קבוצה דתית סגורה, ממוצא גרמני-שוויצרי. הם גרים בארה"ב, ומעט גם בקנדה.
הם מדברים אנגלית וגרמנית – אבל זו גרמנית בניב מקומי, שידועה בשם Pennsylvenia Dutch – דאטץ' זה כמובן שיבוש של דויטש – כלומר, גרמנית-פנסילבנית.

הם ידועים בעיקר בעקבות סרטים כמו "העד" של הריסון פורד, שאגב – צולם בדיוק ברחוב הזה:

 

האיזור שאנו בקרנו בו הוא האיזור המוכר שלהם – מחוז לנקסטר בפנסילבניה, שיש בו עיירות עם שמות נהדרים כמו Intercourse וגם Bird-In-Hand.

האמישים מוכרים בעיקר בגלל ההתנגדות שלהם לטכנולוגיה. הם לא מכניסים חשמל הביתה, לא נוהגים. הם לובשים בגדים שהם תפרו בעצמם, ובצבעים אחידים – ללא דוגמאות.
במקום מכוניות, הם נוסעים בכרכרות עם סוסים, כמו השלישיה הנחמדה פה:

 

אני משערת שהעגלה הקטנה עם הפוני (לצערי יש לי רק תמונה מהזוית הזו) – זו המקבילה שלהם לטוסטוס…  

ובכן, החלטנו שאנחנו רוצים להכיר יותר טוב את האמישים. יותר מאשר את הקלישאות, וההשוואות לחרדים שלנו.
נקודות הדמיון לחרדים – הם דתיים אדוקים, והם חברה סגורה ולא אוהבים שמתערבים להם בחיים.
עד כאן נקודות הדמיון. מכאן – השוני.
ביקרנו בחווה אמישית לדוגמא, וסיירנו במקום.

נתחיל בנושא החשמל: הם לא מכניסים חשמל הביתה. בישול, תאורה וכל מה שהם צריכים הם עושים בעזרת גז.
אבל אם, למשל, צריך חשמל לחמם את לול התרנגולות או את הדיר – אז כיון שזה לא לנוחות האישית, אלא לרווחת החיות – הם כן יסכימו להכניס טכנולוגיה.
הם עובדים בעיקר בחקלאות – אבל הצעירים בינהם יוצאים ללמוד, ועובדים בערים גם במקצועות חופשיים שונים. סיפרו לנו על אנשי תכנה, אנשי עסקים, רואי חשבון ועוד.
ובמסגרת העבודה הם נעזרים במחשבים, בטלפונים ובכל מה שהמאה ה-21 מציעה.
ישנם גם אמישים שנעזרים בטרקטורים ובכלי רכב חקלאיים, אם כי זה לא נפוץ עדיין.

אבל כל זה נכון עד שהם מגיעים הביתה. בכניסה לבית סוגרים את הטלפון הנייד וטומנים אותו עמוק בתיק, עם הלאפטופ הכבוי.
כשאדם חוזר הביתה, הוא בבית ולא מחובר לעולם.
לחלק מהאמישים יש טלפונים – אבל הטלפון מחובר למזכירה ונמצא באסם, או ברפת. לא בבית. תתקשרו, תשאירו הודעה – תוך יום-יומיים הם ישמעו אותה ויחזרו אליכם. אולי שלושה ימים. בטח פחות משבוע.

ואני יודעת שלפעמים זה בכלל לא רע.
לא שהייתי מוותרת על המחשב והטלוויזיה בבית (במיוחד לא על המחשב… והבלוג…) – אבל פה ושם, להתנתק ממרוץ הכרכרה המשתקשקת…

ואם כבר כרכרה – הנה כמה מהן, כולל מזחלת שלג אחת שממתינה שיחזור החורף:

בבית החווה סיירנו ברוב החדרים – ושם למדנו שלאמישים אין כנסיה או בית תפילה. כל שבוע הם מתכנסים בבית של מישהו מהקהילה, מבלים את יום ראשון אצלו, אוכלים ומתפללים שם.
כלומר, בערך פעם בשנה, יוצא למשפחה לארח את כל הקהילה – כ-200 אנשים – ליום שלם. הם דואגים לספסלי עץ עליהם הם יושבים בזמן התפילות, והמשפחה המארחת צריכה גם לדאוג לארוחות – מארוחת בוקר ועד ארוחת ערב. לכולם.

בבית החווה ראינו שהעדר הקישוט שהם מקפידים עליו כל כך בבגדים – נשאר בבגדים. הרהיטים בבית מעוטרים, והם עוסקים במלאכות שונות –
אריגה, תפירה, קליעת סלים, נגרות ועוד ועוד. הרבה מהמוצרים הם מציעים למכירה בחנויות שונות באיזור.

 ובנוגע לבגדים… הבגדים נתפרים אישית לכל אדם, אבל לפי גזרות קבועות וידועות מראש. הנשים תמיד בשמלה, הגברים במכנסיים שחורים.
הנעלים – תמיד נעלי עור שחורות.
את רעיון הפשטות הם לקחו כמה צעדים קדימה – באופן מוגזם לטעמי – כיון שבעבר היו מכינים כפתורים מפנינים או מדר (אם הפנינה), והכפתורים נחשבו לקישוט – הם לרוב לא משתמשים בכפתורים.
ריצ'רצ'ים – מובן שאין כלל.
לחלק מהבגדים יש להם קרסים, אבל לרוב משתמשים פשוט בסיכות. תתארו לעצמכם! להתרוצץ יום שלם – וחקלאים לא יושבים כל היום בבית, אלא באמת צריכים לעשות עבודות פיזיות – כשהבגדים מוחזקים בסיכות! איום ונורא!

כאן אפשר לראות חלק מהבגדים שראינו, והמדריך שלנו מסביר בדיוק על מעיל חורף ארוך – אחד הפרטים הבודדים שבהם מותר לתפור כפתורים.

ובנוגע למלאכת יד…
בתור מישהי שלא מתעסקת ב-Scraping למינהו, לא מסוגלת לתפור תך אחד ישר, וכל דבר מעבר לכפתור אני מעבירה לתופרת בתשלום –
אני ממש ממש אוהבת את שמיכות הטלאים האמריקאיות.
האמישים מתמחים בהן, אבל זה לא תחביב אמישי בלבד, אלא כלל אמריקאי. יש לי חברה שאחותה תופרת Quilts יפהפיות. .
הבעיה היא המחירים… שמיכה למיטת יחיד יכולה לעלות מאות דולרים…
לכן נאלצתי להסתפק בתמונות:

עוד מאפיין של האיזורים הכפריים הוא הגשרים המכוסים, כמו זה למשל – מוטי והעננצ'יק עלו לבדוק אותו. זהו גשר קצר, וכבר לא פעיל, שנמצא בשולי החווה, בעיקר כהדגמה.
בנחל תחתיו שחו ברווזים.

 

אחרי שגמרנו את הסיור בחווה, נסענו למקום שבו אפשר לטייל באיזור בכרכרה אמישית, בהנחיית אהרון.
צלמתי ארבעה אנשים מבין האמישים –
הגבר הוא אהרון, שנהג בכרכרה והסיע אותנו.
הילדה היא כנראה בתו, שניסתה למכור לנו עוגיות תוצרת בית
הילד פשוט שיחק בחצר הבית שלו,
והעלמה היתה המלצרית שלנו למחרת, בארוחת הבוקר.

בטיול בעגלה נהנינו מהמטעים עמוסי הפרי (אפרסקים ותפוחים)

וראינו עגלות נוספות שנסעו מאחורינו.

ממה שלמדנו על האמישים, הם קהילה עובדת ופועלת, עם ערכים של עזרה הדדית, פציפיזם ושיתוף פעולה.
הם מתגייסים לצבא ארה"ב לתפקידי עורף – תפקידים שבהם לא ייצטרכו לגעת בנשק.
בתור דוגמא לתרומה שלהם לקהילה, סיפרו לנו בסייור, שלאחר הוריקאן קתרינה שהשאיר מליוני אנשים מחוסרי בית באיזור ניו אורליאנס – האמישים ארגנו אספקה, שכרו אוטובוסים עם נהגים, ושלחו בנאים ואנשי מקצוע משלהם לניו אורליאנס, לעזור לבנות ולשקם את ההריסות.
הם אולי מעדיפים להסתגר בתוך עצמם, אבל אם צריך לעזור – הם הראשונים שיקומו ויתנו יד.

אני לא אומרת שכל האמישים הם נופת צופים ומושלמים, וודאי שאני לא חושבת שאוכל לאמץ את אורח החיים שלהם, אבל כקהילה – הם קהילה חזקה, מאוחדת ותומכת; ואני מאד מעריכה אותם.

התמונות צולמו במחוז לנקסטר בפנסילבניה, בתאריכים 22-23.7.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

מודעות פרסומת

בעלי חיים ליד הבית – בארה"ב

לפני שנה (כמעט) בקרנו בארה"ב, בחוף המזרחי.
כיון שלא גמרתי לסקור את כל המראות משם, אני חוזרת קצת לאמריקה – והפעם, לבעלי החיים שפגשנו.

 

הפעם בעלי החיים היו פחות מרשימים מאילו שפגשנו בחוף המערבי – לא ראינו לוויתנים, למשל – אבל ראינו את רוב אילו שחיים צמוד לבני האדם.

הראשון, כמובן, הוא הסנאי האפור. הסנאי נפוץ מאד בארה"ב, אפשר לפגוש בו כמעט בכל גן ציבורי.

לסנאי האפור יש שלל גוונים – מאפור מאד בהיר, כמעט לבן – ועד לשחור ממש.

באולבני, בניו יורק ובוושינגטון פגשנו את האפורים. במפלי הניאגרה פגשנו את השחורים – והם אפילו נעמדו בפוזות דומות, כדי שתוכלו להשוות בינהם:

 

הם מאד חמודים הסנאים הללו… אבל חברה שלי שגרה שם טענה תמיד שהם בעצם חולדות עם יחסי ציבור…

מין אחר, קרוב לסנאי הוא ה-Chipmunk

גם הם נפוצים מאד. בסנטרל פארק בניו יורק פגשנו אחד שבדיוק מילא את כיסי הלחיים שלו במזון –
אולי הוא כבר התחיל את האגירה לחורף, והוא רץ כעת למחבוא שלו, ואולי בכלל זו נקבה שמביאה אוכל לגורים.

השם הלטיני של ה-Chipmunk הוא Tamias, ומשמעותו "המאכסן" – בגלל ההרגל הזה לאכסן כמויות מזון בלחיים.

עוד בעל חיים מקסים שפגשנו – הארנבון – Cottontail Rabbit

הארנבונים תמיד מזכירים לי את הספר הנפלא "גבעת ווטרשיפ" של ריצ'רד אדאמס. ספר שקראתי לראשונה בילדותי, ואני מאד אוהבת גם היום.
אם לא קראתם – תעשו לעצמכם טובה, תפנו כמה שעות ותקראו.

בעל החיים המיוחד ביותר שפגשנו היה ה-Groundhog – וצלמתי רק תמונה אחת שלו.
ה-Groundhog הוא מין של מרמיטה. הוא ישן שנת חורף, ומתעורר בקיץ. הוא ידוע בעיקר בזכות ה-Groundhog Day – חג שנחגג בצפון אמריקה בשניים לפברואר – בו בודקים מה המרמיטה עושה בבוקר אותו יום.
על פי האמונה העממית, אם העננים בשמים מונעים מהמרמיטה לראות את הצל של עצמה, היא אמורה לצאת סופית מהמחילה ולבשר על תחילת האביב. לחלופין, אם השמש מאירה ומאפשרת לה לראות את צלה, היא אמורה לחזור למחילה, וזה סימן לשישה שבועות חורף נוספים.
ה-Groundhog day הוא יום חג, ויש אנשים שתפקידם להסתכל על ה-groundhog כשהוא יוצא ממחילתו, ולהחליט אם הוא ראה את הצל שלו – או לא…

בעלי החיים המרשימים ביותר שפגשנו היו כמובן האיילים.

במערב ארה"ב נפוץ האייל הפרדי. במזרח ארה"ב פגשנו אייל לבן-זנב – White-tail Deer.
בתמונות כאן אתם יכולים לראות איילה נחמדה בשמורת טבע קטנה בפאתי פילדלפיה, ביום חמסין, 40 מעלות.  היא ירדה לשולי בריכת מים, לאכול קצת צמחי מים.

את התמונות צלמתי ביולי 2011, במזרח ארצות הברית – ברחבי מדינת ניו יורק, בוושינגטון די.סי ובפאתי פילדלפיה

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

והתמונה האחרונה היא הקרובה ביותר ללבי – סנאי שצלמתי על העץ ממש ליד הבית שגרנו בו באולבני.
אולי הוא אפילו צאצא של דלילה, הסנאית שהאכלנו והתידדה איתנו – עד שאפילו הרשתה לי ללטף אותה?
אני מקווה שכן.  

 

פרפרים מכל העולם ויום הולדת לפול מקרטני – המשך

רשימת המשך לאתמול – כי בכל זאת, זהו פול – רשימה אחת לא מספיקה לי…  ובחדר באמת היו מאות פרפרים.

בחדר – כלומר, בחדר הפרפרים – Live Butterflies display במוזיאון הטבע – Natural History Museum בוושינגטון די.סי.

אחד המיוחדים היה Parthenos sylvia – פרפר שמוצאו ביערות מזרח אסיה, ויש לו מופעים בגוונים שונים – צהוב-חרדלי (למעלה) וכחול (למטה).
ה"סילביות" האילה מאד מצאו חן בעיני, ורדפתי אחריהן לכן כיוון בחדר (כמובן, בגבולות האפשר…)

פתאום התיישב לי מישהו על האצבע… זהו אחד הפרפרים הנפוצים בתבל, פרפר שפגשתי פעמים רבות בארץ – נמפית החורשף, Painted Lady.

הדוגמן בשחור לבן הוא נפלא בעיני. גם הוא ממשפחת הנימפיתיים, ושמו Idea leuconoe.
שמו העממי הוא "עפיפון הנייר" – Paper Kite – ומוצאו בדרום מזרח אסיה.

אני חושבת שהפרפר הזה – עם ה"עיניים" היפות פשוט עצר את נשימתי. גם הוא ממשפחת הנימפיתיים, ושמו Junonia coenia.
השם העממי הוא –  Common Buckeye, זהו פרפר אמריקאי.

ועוד אחד ממשפחת הנימפיתיים – שמו Anartia jatrophae. השם העממי הוא "הטווס הלבן" – והוא מרחף לו ברחבי ארצות הברית.

חשבתי שאני אמצא בחדר פרפרי זנב-סנונית. הלא הם גדולים, יפים ונפוצים ברוב העולם. הפתיעו אותי עם זנב סנונית שחור –
שמו הוא Papilio polytes, השם העממי הוא "מורמוני מצוי", ומוצאו באסיה.

היו גם שני מיני עשים מיוחדים בחדר – הראשון הוא עש אטלס – Attacus atlas. זהו העש הגדול בעולם, עם מוטת כנפיים של מעל 25 סנטימטרים!
מוצאו מהאיים המלאיים – איזור הפיליפינים.

העש השני גם הוא לא קטן – מוטת הכנפיים שלו היא כ-13 ס"מ. זהו עש רוטשילד – Rothschildia lebeau
הוא יפהפה במיוחד, עם שילוב של גווני פנינה, ורוד עתיק וחום. זהו עש שחי בארה"ב.

היו כמה פרפרים ממשפחת הסטיריתיים.התפעלתי בעיקר מאחד ענקי בגוון כחול-כהה-מטלי מרהיב – לצערי לא הצלחתי לצלם את הצד העליון, ונאלצתי להסתפק בצד התחתון –  (אחד מהם התיישב על שמלה של מישהי…)
זהו Caligo eurilochos – "פרפר הינשוף" שמרפרף בין מקסיקו לנהר האמזונס. תוכלו לראות תמונה של הצד העליון שלו באתר הפרפרים הארגנטינאיים של עוז ריטנר

היום יום הולדתו של פול מקרטני, ואני ממשיכה את החגיגות. פול נולד בליברפול, בזמן מלחמת העולם השניה.
אחת משאלות הטריוויה המשעשעות על פול היא – מהו שמו השני (Middle Name). התשובה היא כמובן… פול, שכן שמו המלא של פול מקרטני הוא ג`ימס פול מקרטני. 

 

 ניסיתי לחפש שיר מתקופת הביטלס – שיהיה פחות מוכר. זה לא משימה קלה – כי רוב שירי הביטלס הם באמת מוכרים, וקשה להתעלות על יצירות מופת מדהימות כמו Let It Be או Yesterday – שני שירים שבאמת קשה למצוא יפים מהם.
החלטתי לשים קישור לשיר חמוד, שפול כתב לכלבה שלו מרתה –

הפרוייקט האחרון של פול הוא אלבום של שירים ישנים שהוא מחדש. כמו תמיד, אני נהנית מפול – גם מבחירת השירים הללו, שאת רובם לא הכרתי.
שוב, אני רוצה לאחל לסר פול מקרטני יום הולדת שמח, והרבה שנים טובות!

התמונות צולמו בחדר הפרפרים של ה-Natural History Museum ב- Washington DC, ביולי 2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

פרפרים מכל העולם ויום הולדת לפול מקרטני

מחר, יום שני, 18.6.2012 סר פול מקרטני יחגוג יום הולדת 70.

לכבוד יום ההולדת שלו, אני חוזרת שנה אחורנית, לטיול שלנו למזרח ארצות הברית.

כשהיינו בוושינגטון, היו לנו ימים חמים במיוחד – בין 35 ל-40 מעלות צלזיוס בחוץ, ולכן ויתרנו על טיולים ברגל בחוץ, והעדפנו את המוזיאונים.
במוזיאון ה-Natural History ציפתה לנו הפתעה מרעננת: חדר פרפרים. חדר שמגדלים בו צמחים שהם הפונדקאים של כל מיני פרפרים מהעולם, ומפזרים את הפרפרים בפנים.

אני, כמובן, הסתובבתי בחדר כשיכורה. פרחים מיוחדים, פרפרים מכל העולם, ואנשים מנומסים שמסתכלים ומצלמים… תענוג!

אפילו אם פרפר ירד לרצפה, אנשים פינו לו מקום והזהירו זה את זה לא לדרוך עליו, עד שהוא החליט לרפרף לו הלאה –
זהו Heliconius hecale ששמו העממי הוא ארוך-כנף מנומר (Tiger Longwing)

ניסיתי – בעזרת המדריכים בחדר, בעזרת לוח שהיה שם ובעזרת הרשת לזהות חלק מהפרפרים. לא הכל הצלחתי.

הסוג הנפוץ בחדר היה Heliconius – פרפרים ממשפחת הנימפיתיים, בעלי כנפים מעוגלות ומאורכות, ומגוון צבעים מרהיב.
למשל, בתמונה מעל זהו Heliconius erato, שמכונה גם "הדוור הקטן" (Small Postman)  ובתמונה מתחת – Heliconius charithonia – שמכונה גם Zebra Longwing

אני חושבת שזה פרפר ממשפחת הצבעוניים – ושמו Graphium

והגוף המנוקד של זה מסגיר אותו כחבר במשפחת הדנאיתיים –

אחד הרגעים המרגשים עבורנו היה כאשר Heliconium אחד בחר להתיישב על ראשה של העננצ'יקית –
זהו פרפר שמוצאו במקסיקו או במרכז אמריקה, ושמו Heliconius melpomene. השם העממי שלו הוא "פרפר הדוור".

ואם אני אחזור רגע אל סר פול מקרטני…
השירים הראשונים של פול מקרטני שהכרתי היו אילו של סוף שנות ה-70 וראשית שנות ה-80, כמו Ebony and Ivory  (עם סטיבי וונדר) או שיתופי הפעולה עם מייקל ג'קסון.

אחר כך הכרתי את הביטלס, והם הפכו להיות הפסקול שמלווה את כל חיי.
פול המשיך אל ה-Wings, וכאן ברשימה ישנן הרבה הרבה Wings!

וגם בשנים האחרונות הוא ממשיך להוציא אלבומים, וקולע הרבה לטעמי, לדעותי, לאהבותי. טוב, הוא בנה את הטעם המוזיקלי שלי עוד לפני שנולדתי…

So to you, Sir Paul McCartney – should you ever read here –
I wish you a wonderful 70th birhtday, lots of Peace, Love and music in all your life
Keep spreading love and great music in the world
and have a happy birthday, from me – just one of your fans

התמונות צולמו ב-Natural History Museum, Washington DC ביולי 2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
והמשך – ברשומה הבאה

 

דרורים אמריקאיים לyירית

תפוז עדיין לא סידרו את החלונות שלי, ולכן אני בעיקרון עדין משביתה את הבלוג.
אבל קראתי את הרשימה של yירית, והחלטתי להקדיש לה קצת שמחה – ציוץ ציפורים.

לכן, yירית: הדרורים הללו כולם בשבילך, אני מקווה שהם יצייצו לך שירים נחמדים ויגרמו לך הרבה שמחה! (וליתר ביטחון, סידרתי לכל דרור קישור לאתר All About Birds, ששם אפשר לשמוע את השיר שלו)

חזרתי לתמונות שלי מטיולינו לארה"ב, ביולי האחרון – ומצאתי שם שלל דרורים. דרורים הם ציפורים מאד חביבות עלי – אפילו שלכאורה הם "פושטים". ובארצות הברית ישנם הרבה מיני דרורים. אנחנו פגשנו שלושה מינים שונים – וכרגיל תודה לאבו-נטע, שזיהה לי את הדרורים.

אני מתחילה עם Chipping Sparrow – ששמו הלטיני Spizella passerina.
את הדרור הזה פגשתי בטיול שלנו, בThacher Park ליד אלבני. זהו דרור גדול (גדול יותר מהדרורים המוכרים לנו – גדלו מגיע ל-12-15 ס"מ!) , עם כיפה אדמונית בולטת
הוא ניצב על שלט אזהרה מפני קצה המצוק… אני לא חושבת שהוא פחד לחצות את הגדר…

הדרורים הנפוצים ביותר, הם דרורי הבית. אותם דרורי הבית המוכרים לנו מרחובותינו.

דרור הבית נקרא כך גם באנגלית – House Sparrow. שמו הלטיני – Passer domesticus.

מאד נהנינו לראות קבוצת דרורים עורכים אמבטית-חול על Goat Island ליד מפלי הניאגרה –

בוושינגטון פגשנו אותם (וגם זרזיר צעיר אחד) שותים מים מהבריכות ב-Mall. טוב, היה ממש חם!

והדרור האחרון שלי – הוא דרור השיר – Song Sparrow

פגשנו שני דרורים מהמין הזה – האחד בשמורת הטבע מונטזומה, בצפון ניו יורק; והשני בדרום ניו יורק, ליד Corning, שם עצרנו לטיול קצר.

הוא נקרא כך, כי השיר שלו עשיר יותר ונחמד יותר מזה של הדרורים הרגילים. שמו הלטיני  Melospiza melodia – גם הוא מבטא את השירה. אני ממליצה לבקר באתר All About Birds ולשמוע שם את השיר שלו.

התמונות צולמו ביולי האחרון – רובן במדינת ניו יורק, פרט לאחת מוושינגטון DC.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שלושה ציפורניים – שלושה פולשים

 

אני ממשיכה עם צמחים שפגשתי בטיול בארה"ב, ביולי האחרון. הפעם יש לי שלושה פרחים – קרובים, אך רחוקים. כולם בני משפחה אחת: משפחת הציפורניים.
אחד המאפיינים של משפחת הציפורניים הוא שלכל הפרחים יש תמיד חמישה עלי כותרת.

הפרח הראשון הוא בורית רפואית – Soapwort או בלטינית –  Saponaria officinalis.

הבורית נפוצה למדי. השורשים שלה מכילים סבונין (Saponin) ומאז ימי קדם השתמשו בהם לניקוי – להפקת סבון.
השם השני – "רפואית" – מגיע משימוש נוסף של הצמח, כחומר משלשל.

הבורית היא מין פולש – היא הובאה מאירופה, שם היא נפוצה, והתפשטה. היא נפוצה למדי במזרח ארצות הברית

ומפולש אחד, לפולש אחר – צמח דומה לו מאד. במבט ראשון חשבתי שזה בעצם אותו פרח…

במבט שני שמתי לב שעלי הכותרת של הפרח הזה מפוצלים ולא עגולים חלקים, והגביע נפוח מעט –

ואכן, זוהי ציפורנית, ולא בורית. לאחר התייעצות עם ד"ר יובל ספיר , זו ציפורנית לבנה (Silene alba) או ציפורנית רחבת-עלים (Silene latifolia)

ובכל מקרה, זהו עוד מין שמוצאו באירופה. התחלתי כבר לתהות אם ראיתי בכלל מינים אמריקאים – או רק פולשים אירופאים…

ואני עדיין תוהה בנושא, כי המין שלישי שלי היום גם הוא פולש שמוצאו באירופה!

זהו ציפורן. השם העממי שלו הוא Deptford Pink והשם הלטיני – Dianthus armeria

פגשתי אותו באיזור טבעי לחלוטין – באיזור Thacher State Park ששם טיילנו.

ואפילו פגשתי אחד מוטציוני – עם שישה עלי כותרת.

מינים פולשים זו בעיה בכל העולם, ולמדתי בביקור האחרון שם, שבמזרח ארצות הברית הבעיה הזו היא חמורה הרבה יותר מאשר אצלינו.
אנחנו אמנם מוצפים בפולשים רבים, למשל שיטה כחלחלה וטיונית החולות – אבל עדיין רואים אצלינו יותר חצבים, חרציות, פרגים ועולש – שהם כולם מקומיים – ואילו בארצות הברית, להרגשתי, ראיתי הרבה יותר מינים פולשים מאשר מינים מקומיים.  

התמונות צולמו במקומות הבאים –
Albany, New York – 7.7.2011
Thacher State Park, New York – 8.7.2011
Corning, New York – 11.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ועוד דבר שנזכרתי בו הרגע: היום הוא יום הולדתו ה-71 של ג'ון לנון – המון מזל טוב לו!
והיום פול מקרטני מתחתן בפעם השלישית,  הפעם עם אשת עסקים עשירה בשם ננסי שבל – Nancy Shevell – ואני מאחלת לשניהם מזל טוב והצלחה.

Washington DC

אני ממשיכה עם חוויות מהטיול לארה"ב ביולי האחרון, והיום אני מגיעה אל בירת ארצות הברית – וושינגטון די.סי. – Washington D.C
את העיר וושינגטון הקימו כדי שתהיה הבירה, ובכוונה הקימו אותה לא בתחום של אחת המדינות: היא הבירה של כולם, ולכן היא מתחם נפרד בפני עצמה – District Of Colombia.

וושינגטון מתוכננת כך שמי שמבקר בה יקבל תחושת התפעלות ויראת כבוד – בניינים גדולים ומלכותיים, שדרות רחבות ומרשימות, פסלים ואנדרטאות בכל מקום.
מי מכם שביקר ברומא, או ראה תמונות של שחזורים – איך נראתה העיר רומא העתיקה בשיא תפארתה – בהחלט יראה את ההשראה. וושינגטון מושפעת היטב מסגנון הבניה הרומאי, ומהרצון להרשים. לתת למבקר תחושה שהוא קטן מול העיר העצומה והחשובה הזו.

היום אני לוקחת אתכם לטיול במרכז וושינגטון – בשדרה המרכזית, ה-National Mall.

ה-Mall מסודר בצורת צלב. בקצה הצפוני של הצלב נמצא הבית הלבן

בקצה המזרחי – בנין הקפיטול של ארה"ב (אגב, המבנה הלבן מעוגל מאחור זה אצטדיון הבייסבול ע"ש רוברט קנדי)

בקצה המערבי – האנדרטה לזכר אברהם לינקולן, ומאחוריה נהר הפוטומק.

ובקצה הדרומי – מעבר ל-Tidal Basin, שזה מעין מפרץ של נהר הפוטומק – האנדרטה לזכר תומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב.

במרכז הצלב נמצא האובליסק הגדול – אנדרטת וושינגטון – Washington Memorial.

כשגרנו בוושינגטון, בשנת 1999, האובליסק הגדול – הWashington Memorial היה בשיפוצים. לכן לא יכולנו לבקר בו. הפעם השלמנו את החסר, ועלינו למעלה לתצפית על כל העיר.
הביקור אינו עולה כסף – אפשר להזמין כרטיסים באינטרנט תמורת עמלה, אבל אם מגיעים מספיק מוקדם בבוקר, אפשר לקבל כרטיסים להמשך היום ולבקר באובליסק.
אנחנו הגענו בבוקר, קבלנו כרטיסים לשעה 1 בצהרים, והלכנו לטייל – לראות את הפסלים והבניינים באיזור.
כבר הראיתי את פסלו של אלברט איינשטיין. בנוסף אליו ישנם מונומנטים רבים ב-Mall ובסביבתו. ראינו שבאיזור ה-Tidal Basin של נהר הפוטומק בונים כעת מונומנט חדש – לכבוד מרטין לותר קינג.
היום היה יום חם מאד, הטמפרטורות היו בסביבות 35 מעלות, ולכן לא הלכנו עד ל-Jefferson Memorial או Roosevelt Memorial, ששניהם מרשימים מאד.
עלינו אל פסלו של לינקולן – Lincoln Memorial

זהו ללא ספק מונומנט מרשים, אברהם לינקולן יושב בכסאו, מישיר מבטו אל בנין הקפיטול ואל כל האנשים שבאים לראותו. בשני צידי המבנה חרוטים נאומים מפורסמים שלו. כאן בתמונה אתם יכולים לראות את ה-Gettysburg Address – הנאום שנאם לינקולן בהקדשה של בית הקברות שליד שדה הקרב בגטיסבורג, פנסילבניה, בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקאית. זהו נאום חשוב, שבו לינקולן חוזר על עקרונות השיוויון והחרות עליהם מושתתת חוקתה של ארצות הברית.
הנאום הוא נאום קצר ומרשים מאד, ובכל ארה"ב ילדים לומדים אותו בעל פה, ויש התייחסויות אליו בספרות, באומנות ואפילו בקולנוע (למשל, בסרט "שיער").
את השדרה ואת מרכז העיר תכנן ארכיטקט צרפתי ששמו ל'אנפן (Pierre Charles L'Enfant). הוא תכנן בריכות השתקפות שבהן אפשר יהיה לראות את המבנים החשובים משתקפים.
בין המונומנט של וושינגטון למונומנט של לינקולן היתה בריכה ארוכה, כדי שאפשר יהיה לראות את השתקפות האובליסק בבריכה. לצערנו, הבריכה כעת בשיפוצים ולכן האפקט המרהיב הזה נמנע מאיתנו.
אנחנו ראינו ממדרגות ה-Lincoln Memorial את הבוץ והעבודות, ואת האובליסק בהמשך:

עוד מונומנט נמצא בין הבריכה שבשיפוצים לבין האובליסק – המונומנט לזכר מלחמת העולם השניה. זוהי בריכה עגולה, שמסביבה  ניצבים 56 עמודים. על כל עמוד מוטבעת שם של מדינה או טריטורית חסות של ארה"ב, כולל, למשל גואם וסמואה האמריקאית.

אחת האנדרטאות המיוחדות ביותר היא אנדרטת לוחמי מלחמת וייטנאם – Vietnam Veterans Memorial – שתוכננה ע"י מאיה יינג לין – אדריכלית אמריקאית ממוצא סיני, כשהיתה רק בת 21. היא תכננה אנדרטה יפהפיה ושקטה – קיר שחור שהוא כמעט מראה, ומי שעובר לידו משתקף בו – ועליו חרוטים השמות של כל הנופלים במלחמה. לאחר הקמת האנדרטה, היתה ביקורת קשה, בעיקר מצד הלוחמים שלחמו במלחמה – האנדרטה בהחלט מעלה את זכר הנופלים, אבל מה עם הלוחמים שחזרו? לכן הוספו לאנדרטה שני פסלים (שפוסלו על ידי פסלים אחרים) – פסל הלוחמים, שמראה שלושה חיילים במדים; ופסל החיילות – שמראה שתי חובשות מטפלות בפצוע.

אחד הבניינים הבולטים ב-Mall הוא טירת הסמיתסוניאן – הטירה הזו היא המשרדים והמרכז של מוסד הסמיתסוניאן.
ג'יימס סמיתסון היה מדען בריטי שחי בשנים 1764–1829, ובצוואתו הותיר כסף להקמת ממסד "לגידול הידע בקרב האדם והפצתו".  התוצאה היא קבוצה מרשימה של מוזיאונים מרהיבים, שהכניסה אליהם בחינם.
מוזיאונים לאומנות, לחלל ותעופה, למדע, להיסטוריה, לאתנוגרפיה  ולטבע. גם גן החיות והגן הבוטני של וושינגטון הם חלק ממוסד הסמיתסוניאן.

כאשר התקרבה השעה שלנו, עלינו אל ה-Washington Memorial, וכבר מרחוק ראינו שיש תורים לעליה. על מנת לעלות בשעה מסויימת, יש להתייצב בערך שעה קודם במקום, ולחכות עד שייתנו לנו להכנס פנימה.
ההמתנה היא בשמש, וכמו שאמרתי – היו מעל 35 מעלות. אנחנו ה-ת-ב-ש-ל-נ-ו שם!

אבל בסופו של דבר עלינו למעלה, וראינו את וושינגטון נפרשת למרגלותינו. הנה המבט לכיוון מזרח, אל הקפיטול והמוזיאונים – כתבתי על חלק מהבניינים מהם:
הדבר הבולט בתמונה הוא, שהגיע הזמן גם לחדש את המדשאות הגדולות של ה-Mall.

וזה המבט מערבה, אל האנדרטה למלחמת העולם השניה, הבריכה בשיפוצים ואנדרטת לינקולן בקצה –

כאמור, היה יום חם מאד – לכן הלכנו לגן הפסלים של ה-National Art Gallery. במרכז הגן ישנה בריכה ענקית ומזרקות, והמוני אנשים יושבים על שולי הבריכה, וטובלים רגלים במים. אנחנו הצטרפנו אליהם בשמחה.

התמונות צולמו בWashington DC, בתאריכים 19-21.7.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על תהמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
בתמונה הזו: מבט מרכבת ה-Metro שחוצה את הפוטומק על גשר, לכיוון אנדרטאות ג'פרסון ו-וושינגטון.


שנה טובה – תשע"ב

לכל קוראי ומבקרי,
רציתי לאחל שנה טובה.

עם תחילת השנה אני ניצבת בפרשת דרכים – עומדת להתחיל דרך חדשה, ועדיין לא בטוחה לאן היא תוביל אותי.
אני מאד מקווה שהשנה הבאה באמת תבוא עלינו לטובה, ותאפשר לנו להגשים את חלומותינו ורצונותינו, ולשפר את מצבנו בעולם – ברמה האישית וברמה הלאומית.

בתמונה: פרפר יפהפה ממשפחת הנימפיתיים ששמו Common Buckeye – עין האייל (ובלטינית – Junonia coenia)
זהו פרפר שחי במרכז אמריקה ובדרום ארצות הברית  – והוא עולה צפונה לאורך החוף.
פגשתי אותו יחד עם מאות פרפרים נוספים בחדר מקסים – חדר פרפרים חיים ומרחפים חופשי, תצוגה נהדרת במוזיאון ה-Natural History ב-Washington DC.

 וכמובן, מזל טוב חם לורד שחוגגת היום יום הולדת 5 – אנחנו אוהבים אותך מאד, ונשיקות לך ולכל המשפחה!

 

 

יום הולדת מונומנטלי

מזל טוב!

היום אני חוגגת יום הולדת לאבא שלי.

לכבוד יום ההולדת החלטתי להזמין אורח כבוד מיוחד – את אלברט איינשטיין. אני מאמינה שאם היו נותנים לאבא שלי אפשרות להכיר דמות היסטורית כלשהי, אלברט איינשטיין בהחלט יכול היה להיות הבחירה שלו.  כיון שאת זה אני לא יכולה להגשים, אני מקדישה לאבא שלי את המונומנט של איינשטיין ב-Washington DC.

את פסלו של אלברט איינשטיין פגשנו ברחבה של האקדמיה הלאומית למדעים (NAS – National Academy of Sciences ). זהו פסל חביב להפליא, מזמין לשבת בחיקו.

אלברט איינשטיין הִגִּר לארה"ב בשנת 1933, כשכבר היה מדען מוערך בעל שם בעולם. הנאצים שדדו את רכושו ושללו את אזרחותו, והוא בחר להגר לארה"ב, והצטרף לסגל של אוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רסי. הוא התגורר בניו ג'רסי עד למותו בשנת 1955.
את הפֶּסֶל פִּסֵּל הפָּסַל  רוברט ברקס (Robert Berks), ולהפתעתי גיליתי שיש עותק של הפסל הזה גם בכיכר איינשטיין באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים! אז אני שולחת בזאת את כל קוראי הירושלמים אל כיכר אלברט איינשטיין, ברחוב ז'בוטינסקי 43 בירושלים – לבקר את פסל איינשטיין, להרגיש לרגע בוושינגטון, ולדווח!

 

לאבא שלי יש – לדעתי – המון נקודות דמיון אל איינשטיין –
 הוא תמיד אהב (והבין, והסביר לי) פיזיקה,
 יש לו חוש הומור
 הוא לא מאמין בממסד הדתי (איינשטיין אמר פעם: "אני מאמין באלוהי שפינוזה, המגלה את עצמו בהרמוניה ובחוקים של הטבע, ולא באלוהים המעסיק את עצמו בגורל ובמעשים של בני האדם")
 תומך בשלום – איינשטיין היה פציפיסט,
 מאמין שטכנולוגיה נועדה להקל ולעזור לנו, אין מה לפחד ממנה – וצריך להשתמש בה לטובה (ולא למלחמות)

אבא, מזל טוב לך, הרבה בריאות ואושר – והמון אהבה ממני, ממוטי ומהעננצ'יקים!

את התמונות צלמתי ליד האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים, בוושינגטון די סי, 19.7.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

שחפים וקורמורנים במזרח ארצות הברית

לפני שנתיים, פרסמתי רשימה על שחפים ואלבטרוס שפגשנו בקליפורניה. הפעם לא הרחקנו לים, ולא פגשנו אלבטרוס – אבל שחפים פגשנו גם פגשנו.

בכל הטיול שלנו פגשנו שחפים – כיון ששחפים אינם מוגבלים לחוף הים, הם עפים בעקבות המזון, וכידוע האדם הוא ספק מזון מעולה מבחינתם. ואם יש נהרות, אגמים, בריכות וכיוצא באילה – אז על אחת כמה וכמה.
כידוע, במזרח ארצות הברית – גופי מים קיימים בשפע, ווגם אנשים. לכן אפשר לפגוש שחפים גם במגרש החניה של ה-Walmart הקרוב –

השחף הראשון שפגשנו היה על גשר Tappan Zee – הגשר הארוך על נהר ההדסון שסיפרתי עליו ברשימה על מדינת ניו יורק. על הרבה מהפנסים שעל הגשר נצבו שחפים, אז ביקשתי ממוטי לנהוג לאט (ובמסלול הימני), כיוונתי, צלמתי – ואז העברתי את התמונה לאבו-נטע, לזיהוי.
לאחר דיון בינינו, אני יכולה לספר לכם שזהו שחף שחור-גב גדול- Great Black-Backed Gull ושמו הלטיני הוא Larus marinus.

מבין השחפים האחרים שפגשנו, היו כאילה שלא זיהינו פשוט בגלל המרחק, או בגלל תמונות לא טובות מספיק.   

השחף הנפוץ ביותר מבין אילו שפגשנו הוא שחף מקור-טבעת, בגלל הטבעת השחורה שעל מקורו. באנגלית – Ring-billed Gull ובלטינית – שמו בכלל שחר דלוורי – Larus delawarensis.

את השחף הזה פגשנו בערך בכל מקום. בעיירה Seneca Falls ששם עצרנו ללילה, מצאנו מסדר נפלא על גג בנין – כמו שאפשר לראות פה:

וכל איזור מפלי הניאגרה היא מוצף בשחפים, הנה הם על המצוק של הנהר, ממש ליד המפלים עצמם:
בתמונה הזו יש להערכתי 70 שחפים!

הצעיר הנחמד הזה ישב לו בדשא בין התלתנים והביע את דעתו על העוברים והשבים:
(זהו שחף בן שנה, שעבר כבר חורף אחד אבל טרם קבל את כסות הבוגר)

בכל איזור נהר הניאגרה, השחפים הסתובבו סביבנו. אבל שם היו גם עופות מים אחרים –

קורמורנים עפו, שחו, צללו, עלו מסביבנו!
במיוחד נהניתי לראות מחזה מעניין שחזר כמה פעמים – קורמורן שוחה לו במים בראש המפל. הוא מרגיש את סחף המים שגורר אותו למפל, אבל מנסה לשחות נגד הזרם. מנסה – אבל כמובן כוחו לא עומד לו, והוא נסחף למפל. רגע לפני שהוא נופל – הוא פורש כנפים ועף לו מעלה, מעל לרסס! זה היה משעשע ומרתק כאחד.

הפעם הזיהוי היה קל יותר (לעומת השחפים, שכאמור יכולה להיות טעות בזיהוי אצלם) – ישנו רק מין אחד של קורמורן שמתרחק מהחוף:  Double-crested Cormorant
הייתי מתרגמת את זה ל"קורמורן כפול-ציצית" ושמו הלטיני: Phalacrocorax auritus.

סלע אחד מצא חן במיוחד בעיני הקורמורנים. התמונה מעל צולמה ממרפסת התצפית הקנדית, ואילו התמונה הבאה – ממרפסת התצפית האמריקאית.
זה קצת הזכיר לי את תמונת כינוס הקורמורנים שצלמתי לפני שנתיים בפוינט לובוס.

התמונות צולמו:
6.7.2011 – על גשר Tappan Zee
7.7.2011 – באלבני, ניו יורק
9.7.2011 – בSeneca Falls, ניו יורק ובNiagara Falls, ניו יורק
10.7.2011 – ב-Niagara Falls, אונטריו (קנדה)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
ותודה לאבו נטע על הזיהויים ואימות הזיהויים!

Fuller`s Teasel – קרד – Dipsacus fullonum

בגלל "גרדושי" הבלוגיה (ולמי שתוהה, גרדוש = שדרוג בהיפוך אותיות והיפוך משמעות) אני רוצה להסב את תשומת ליבכם – אתמול פרסמתי רשימה על פרחי פטל סגול-פרחים. מוזמנים לקרוא!
שמתי לב לצמח הזה כשהיינו בפארק השעשועים (בקנדה) – הילדים עלו על מתקן זה-או-אחר, ובצד היה שטח בר, ושם היה צמח מיוחד ויפה –

אחר כך ראיתי אותו גם במקומות נוספים, ויכולתי לבדוק אותו מקרוב, לראות את המרקם הנוקשה, מעט דוקר אבל לא מאד.

אבל רק כשחזרנו לארץ הצלחתי למצוא מה זה. זהו קֶרֶד.

הקרד הוא פרח ממשפחת השלמוניים, ובעצם אני פגשתי רק את הראשים במצב טרום-פריחה. הפריחה היא בורוד בהיר, ומאד יפה – כאן אפשר לראות דוגמא, ובאתר צמחית מיזורי יש כמה תמונות יפות מאד.

הקרד הזה הוא מין פולש – מין שמוצאו באירופה, והובא לארה"ב – כיון שזהו צמח מאד שימושי.

 אתם וודאי תוהים מה היה השימוש בו… ובכן, כמו שאמרתי, הראש של הצמח נוקשה ומעט דוקר, אבל לא ממש קוצני. כשהוא יבש זה נראה כך –

בימי קדם, כשרק המציאו את עיבוד הצמר והכותנה לחוטים, בשביל שאפשר יהיה לטוות מהם בגדים, היו גוזזים את הצמר או אוספים את הכותנה, רוחצים אותם ומוציאים מהם את הלכלוכים – ואז צריך היה לסרק את הסיבים.
למי שהיה כסף – היו משתמשים במסרקות עשויים מתכת. אבל הרוב פשוט השתמשו בצמחי קרד יבשים.

מכאן, בעצם, מגיע השם האנגלי – Fuller's Teasel
Fuller הוא טווה הבדים
Teasel – מגיע מהביטוי To Tease the Fiber – שמשמעותו בעצם לסרוק את החוטים.

היו לוקחים את הראשים המיובשים, מצמידים אותם לגליל או מקל כלשהו, וסורקים את הצמר.
אחר כך אפשר היה לטוות, לארוג או לסרוג בדים.
במשך השנים המשיכו להשתמש בקרד, אבל השימוש בו כמעט נעלם במאה ה-20 – רק אצל אנשים שמעבדים בעצמם את הצמר בשיטות מסורתיות לטוויה ידנית, אפשר עוד למצוא שימוש בקרד.

בארץ נמצא מין קרוב – "קרד שסוע" באיזור גן שמואל בשנת 1927, ומאוחר יותר שוב בשנות ה-80.
אני חושבת שאפשר לומר שזה "אפיזודי", ולא בהכרח צמח רגיל לצמחית ארצנו.

התמונות צולמו –
ב10.7.2011, בעיר Niagara Falls, Ontario, Canada
ב11.7.2011 ליד Corning, New York
וכתמיד, מומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

השנה היא שנת המאה להולדתה של המשוררת החביבה עלי – לאה גולדברג. אני רוצה לומר תודה לטליונת מהבלוג מרמלדה שהסבה את תשומת לבי לנושא, ולשלוח אתכם להנות מהרשימה שהיא פרסמה על לאה גולדברג.

Purple-flowering Raspberry – פטל סגול-פרחים – Rubus odoratus


לפני שאני מתחילה את הרשימה, יש לי חוב להשלים:
ברשימה על "חמישה חרקים בחמישה צבעים"  הצגתי תמונה דבורה בראש ה-Empire State Building, ולא ידעתי איזו דבורה זו.
הלילה קיבלתי זיהוי עבורה – זוהי דבורת בומבוס ששמה העממי הוא Brown-belted Bumble Bee ושמה הלטיני – Bombus griseocollis. הפנו אותי שם גם אל מחקר שנעשה בסקוטלנד, לפיו דבורי בומבוס ממין זכר עולים לגבהים – מטפסים על גבעות בד"כ – מתגודדים על הפרחים, שותים צוף ומחפשים נקבות. ממש סטראוטיפ: יוצאים לשתות ולחפש מין…

כבר סיפרתי לכם על הטיול הנחמד שערכנו באיזור אלבני, בשביל ששמו Indian Ladder Trail.
הפרח הנפוץ ביותר בטיול הזה היה זה –

הוא הזכיר לי את הורד, שצלמתי ביוסמיטי לפני שנתיים.

אבל… משהו במרקם העלים נראה לי אחר. לא הייתי בטוחה בעצמי.

אז מה עושים? מצלמים.

עם התמונות ניגשתי לספר, ושם גיליתי שזהו בעצם פטל. פטל סגול-פרחים.  

שיח הפטל הזה איננו קוצני, והעלים שלו גדולים מאד.

התפעלתי גם מצורתו אחרי שהפרח נבל, אבל לפני שהפרי מתפתח –

ראינו גם שיחים עם פירות – פריות לא בשלים, לצערי –

אבל הפירות לא היו עוד בשלים, ולא ראינו שיח שהיו עליו גם פרחים וגם פירות. כנראה לכן לא קישרתי בינהם…

עכשיו אני יכולה גם להשוות לשני מיני הפטל שגדלים בארץ –
פטל קדוש (משמאל) הוא הנפוץ יותר, גדל על גדות נחלים, קוצני מאד ובעל פרי מתוק וטעים מאד
ופטל לביד (מימין) – שגדל בצפון – בגליל, גולן וחרמון – הוא פחות נפוץ, ובעצם, מעולם לא טעמתי את הפרי שלו – למרות שבמגדיר הצהוב כתוב גם עליו "הפרי ניתן למאכל".
למיני הפטל "שלנו" יש פרחים קטנים יותר, ועלים קטנים יותר.

התמונות צולמו ב-Thacher state Park, New York בתאריך 8.7.2011
הפטל הלביד צולם במירון, 4.6.2011
והפטל הקדוש צולם במג'רסה (נחל דליות) 31.8.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

אני מקווה שתפוז כבר התגברו על כל הבאגים החדשים שלהם, ומתנצלת בפני כל מי שאני מנויה אצלו ולא ביקרתי: לא קיבלתי מסרים. אתם מוזמנים לבטל-פרסום ולפרסם מחדש, המסרים אמורים להשלח עכשיו.
אני אנסה להשלים פערים לקראת סוף השבוע.

New York City – זו באמת עיר גדולה

ניו יורק…מנהטן…. יש עוד כל כך הרבה מה לספר עליה…
המלון שלנו היה בשכונת צ'לסי – ובאחד הימים חלפנו על פני בנין הזה –

למי שלא מכיר את מלון צ'לסי, אני אסביר שבעבר זה היה מלון דירות – דירות להשכיר, וגרו בו הרבה מאד אנשים מפורסמים, שבאו לשהות בניו יורק.
בקישור בויקי אפשר לראות רשימה ארוכה מאד  של אנשים מפורסמים – אומנים ואנשי רוח שהתגוררו בו: מארק טווין וארתור סי. קלארק, דילן תומס ולאונרד כהן, ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס, אנדי וורהול (שמאד מזוהה עם המקום והאיזור בכלל)  – ואפילו מדונה, שהתגוררה בו בשנות השמונים, חזרה אליו לצלם שם תמונות לספרה "סקס".
הוא נזכר בכמה וכמה שירים (למשל, Sara של בוב דילן, Chelsea Hotel של לאונרד כהן, Chelsea Morning של ג'וני מיטשל ועוד)  וסרטים (תשעה וחצי שבועות עם מיקי רורק, נערות צ'לסי של אנדי וורהול)
בקיצור, פעם זה היה ה-מקום לשהות בו.

בכניסה ל-China Town ישנו שער, וכמו בכל China Town אמריקאית, הפנסים מעוצבים בסגנון סיני

  

אבל אנחנו התפעלנו במיוחד מהמסעדה הזו – מסעדה כשרה צמחונית וטבעית!

ב-Battery Park פגשנו את הפסל הזה – השבור והמעוקם, ולפניו בוער לפיד

את הפסל הזה אנחנו מכירים. בעבר הוא ניצב ברחבה של מרכז הסחר העולמי – World Trade Center. ועם התמוטטות בנייני התאומים, הוא נפגע.
הוא הועבר מאתר הפיגוע אל הפארק, כמצבת זיכרון.
משם, כמובן , הלכנו לבדוק מקרוב את התקדמות הבניה של מגדל הסחר העולמי החדש – לפי מה שראיתי, המגדל הראשון צפוי להיות מוכן בשנת 2013, והמתחם כולו יכלול ארבעה מגדלים, ויהיה מוכן בשנת 2014.

 

מצא חן בעיני נגן-רחוב, שישב לו על הפלטפורמה ממול ב-Subway –

איזור בתי המשפט מתאפיין בבנייני ענק בסגנון יווני-רומאי. קראתי פעם שתומס ג'פרסון, שהיה הנשיא השלישי של ארה"ב, סייר באירופה לפני שנבחר לנשיא, ומאד התפעל מהארכיטקטורה היוונית והרומאית העתיקות.
הוא הביא את זה איתו לארצות הברית, ובגללו הם התחילו לבנות בסגנון הקלאסי, שהיום נפוץ שם כל כך.

בכל עיר גדולה – גם באירופה וגם בארה"ב – ישנן יצירות אומנות ברחובות. ניו יורק, כמובן, אינה יוצאת דופן.
הפסל "Love" הוא פסלו של הפסל רוברט אינדיאנה, ויש לו אח עברי במוזיאון ישראל, בגן הפסלים – "אהבה".
הקיר עם העשן היוצא ממנו מאד הפתיע אותי – זה היה סתם קיר של בית מגורים, שהוסב למיצג אומנותי מעניין.

לצערי, לא צילמתי את פסלה של גולדה מאיר שפגשנו בדרך. כן צילמתי את האדונים הנכבדים האילה –
לו ריד (הזמר) אמר פעם על אנדי וורהול – "פעם עשו בובה, שנראתה בדיוק כמו אנדי וורהול. היה לה חוט מאחורה, שאם היו מושכים בו – היא לא היתה עושה מאומה."

ואם כבר הזכרתי את אנדי וורהול, מאד שמחתי לראות בחנות "לגו" במרכז רוקפלר את המיצג המקסים הבא:

נפלא, נכון?!
הלכנו לאורך השדרה החמישית, והתפעלנו מהחנויות. ביקרנו, כמובן, ב-F.A.O Shwarz והילדים רקדו על הפסנתר הענק, וכולנו נהנינו מהחנות הנפלאה הזו.

ולמי שלא זוכר – את הסצנה הזו מקרינים בטלוויזיה קטנה בכניסה לחנות ברצף:

 עד כאן דיווחי ממנהטן. כן, יש עוד המון המון מה לראות ומה לעשות בעיר המדהימה הזו – אבל הגיע הזמן שאני אצא מהעיר.

כל התמונות צולמו במנהטן, בתאריכים 12-16.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא

עוד רשימות ממנהטן –
–  טיול במנהטן  – חלק ראשון
–  העיר מגבוה – מבט מבנין Empire State
פסל החירות והאי
בוקר טוב, ניו יורק – שתי תמונות מהעיר שלא ישנה

Manhattan – up close and personal

אחרי שהִצגתי בפניכם את מנהטן מלמעלה, אני יורדת לרחובות ומתחילה להסתובב.
ויש המון מה לראות במנהטן. אני אגיש כאן טעימה ממנהטן, בשני חלקים.

אני מתחילה עם בנין הEmpire State עצמו – כל ערב מאירים את חלקו העליון של הבנין. מספר פעמים בשנה – בחגים ובאירועים  מיוחדים – התאורה היא צבעונית, אבל בימים רגילים זהו אור צהוב רגיל.
לעומת זאת, מקרוב לא כל כך רואים את התאורה. רק את הבנין שנמשך ונמשך –

בסנטראל פארק טיילנו פעמיים, ונהנינו ממנו. לא צלמתי את המדשאות הגדולות שמתמלאות כל סוף שבוע באנשים שבאים לפקנק ולהשתזף. הנה טעימה מהפארק –

הפסל הוא פסלו של האנס כריסטיאן אנדרסן, שיושב ומספר את הסיפור על הברווזון המכוער. משמאלו ישנו גם ברווזון, אבל לצערי הוא נחתך לי מהתמונה. 

האובליסק המצרי הוא קרוי "מחט קליאופטרה" – Cleopatra's Needle – למרות שאין קשר בינו לבין המלכה המצרית קליאופטרה. הוא הוצב בניו יורק במאה ה-19, ויש לו תאום שהוצב בלונדון. מקורם בעיר המצרית העתיקה הליופוליס (שהיום נמצאת מתחת לפרבר של קהיר), והם בני כ-3,500 שנים.

בצד השני של הסנטרל פארק נמצאים שדות התות – Strawberry Fields – לא, אין פה באמת תותים. זהו הפסיפס לזכרו של ג'ון לנון, שנרצח ב-8.12.1980 בכניסה לבית דקוטה, שנמצא ממש מעבר לכביש.
ליד הפסיפס מסתובב היפי זקן, שדואג לקשט יום יום את הפסיפס בפרחים, תמונות ואביזרים הקשורים לג'ון לנון.

כאן מעל זו הספריה המרכזית של ניו יורק, עם פסלי האריות המפורסמים בכניסה. בספריה היתה תערוכה לרגל 100 שנים לספריה – תערוכה מאד מעניינת. מאד נהנינו לפגוש  בכניסה לספריה אריה נוסף, דומה לאריות השיש שבחוץ, אבל בנוי לגו.

במפגש הרחובות ברודווי והשדרה החמישית ישנו בנין משולש, זה נראה מאד משעשע. שמו הוא the Flatiron Building. הוא נבנה בשנת 1902, והיה אז הבנין הגבוה ביותר הניו יורק (לפרק זמן קצר).

כמובן שהיו גם כנסיות. למעלה אפשר לראות את Trinity Church – כנסית השילוש – בדרום מנהטן
ולמטה – את קתדרלת פטריק הקדוש – St. Patrick Cathedral שבשדרה החמישית.

שני בניינים מפורסמים – אילו בנין קרייזלר (מימין) ובניין GE במרכז רוקפלר (משמאל) – ברחבה של מרכז רוקפלר כולם מחליקים על הקרח בחורף. בקיץ יש שם שמשיות ובית קפה, ולא באמת רואים את הרחבה.
בנין קרייזלר, שהוקם ב-1930, הוא כיום הבנין השלישי בגבהו בניו-יורק.

   

וכמובן, ביקרנו גם בMacy's –

החלונות של הבנין הזה מאד הרשימו אותי –
זהו מגדל ביקמן (Beekman), ונכון להיום הוא הבנין השמיני בגבהו בעיר ניו יורק. הוא תוכנן על ידי האדריכל פרנק גהרי. חמש הקומות הראשונות בבנין הן בית ספר יסודי המיועד ל-600 תלמידים, ושאר הקומות הן דירות להשכיר.

רוב הזמן, מזג האויר היה חם מאד. רק ערב אחד – הערב שבו יצאנו לראות את ההופעה הנהדרת Stomp – ירד לפתע גשם עז.

מאד מצאה חן בעיני הכרזה הזו, שקוראת לאמץ חתול –

כל התמונות צולמו במנהטן, בתאריכים 12-16.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא

ואם לא שמעתם על Stomp, אתם חייבים לעצמכם את הקטע הבא – (ואם כן שמעתם, אתם לא צריכים את ההמלצה שלי כדי להנות מזה:)

Red-Winged Blackbird – "שחרור" אדום-כנף – Agelaius phoeniceus

אני נחה לרגע מהעיר, ויוצאת בחזרה לטבע – אל ציפור יפהפיה שליוותה אותנו לאורך כל הטיול.

זוהי ה-Red Winged Blackbird. תרגמתי את השם ל"שחרור" אדום כנף, למרות שאין קשר בינה לבין השחרור שלנו, פשוט בשביל הנוחות.

התרגום המילולי – "ציפורשחורה" – פשוט לא עובד בעברית…  (וגם מזכיר קצת את "1984", אז בכלל…)
ומצד שני, ה-Blackbird אכן דומה לשחרור שלנו – בגודל, ובצבעים.

בכל מקרה, השם העממי ברור מאד – Red Winged Blackbird, בגלל הכתם האדום-כתום שיש לזכר על הכנף.

הנקבה – זה סיפור אחר לגמרי – אין לה כתם אדום או כתום על הכנף, והנוצות שלה שחורות-אפורות.

ה"שחרור" הזה נפוץ בכל רחבי ארצות הברית – ובאמת, פגשנו אותו גם לפני שנתיים באגם מונו. אז ראינו רק את הנקבה.

הפעם הם ליוו אותנו לאורך כל הדרך (מחוץ לערים) – ברחבי מדינת ניו יורק, בשמורות הטבע שהיינו בהן, אפילו ליד מפלי הניאגרה, ממש מאחורי הרסס:

ה"שחרורים" הללו הם פוליגמיים – בזמן הקינון, הזכרים מכריזים על טריטוריות. הנקבות מקננות בטריטוריות שלהם. לזכר אחד יכולות להיות כמה וכמה נקבות ב"הרמון" שלו – לפעמים אפילו חמש-עשרה נקבות!
אבל הנקבות נאמנות לו באותה מידה: הן יכולות להזדווג עם מספר זכרים, לבחור טריטריה של אחד שיהיה המגן שלהן – ולגדל שם גוזלים מאבות שונים.

בזמן הקינון, הזכרים נעשים מאד תוקפנים ומגנים על הטריטוריות שלהם – בפני זכרים אחרים, אבל גם בפני טורפים או איומים פוטנציאליים.
הם אינם מהססים להתקיף כל איום, אפילו אם זהו יצור גדול הרבה יותר מהם, כגון אדם – או אפילו סוס.

כמו ציפורים רבות אחרות, הם אוכלי כל – טורפים חרקים, ואוכלים זרעים, כולל זרעי חיטה ותירס.
לעתים קרובות אפשר למצוא אותם באיזורים של צמחי מים, מחפשים חרקים שתופסים מחסה בבסיס הצמחים.

 

הקולות שלו הם מין קריאה נוקבת – שימו לב! שימו לב! – אפשר לשמוע את הקריאה באתר AllAboutBirds כמובן.

הנקבות בונות את הקינים בין השיחים, רצוי באיזורים לחים ואפילו ביצתיים. הן בונות קינים מצמחים לחים ובוץ, ומרפדות אותם בעשב יבש. מטילות 2-4 ביצים, דוגרות עליהן כשנים עשר ימים, ומגדלות את הגוזלים כשבועיים עד לשילוחם מהקן.

 

התמונות צולמו במקומות הבאים –
8.7.2011 – Montezuma wildlife Refuge וגם בדרך, במדינת ניו יורק
9-10.7.2011 – ב-Niagara Falls, גם בצד האמריקאי וגם בצד הקנדי
22.7.2011 – ב-John Heinz wildlife Refuge בפנסילבניה

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ניו יורק מגבוה

הערה: רשומה זו התפרסמה במקור בבלוג הישן שלי, בתאריך 4.9.2011, ונשמטה בהעברת הבלוג המלאה. אני מפרסמת אותה מחדש. 



כידוע לכם, היינו בראש הEmpire State Building, וצלמתי שם דבורה

 

טוב, לא רק דבורה. צלמתי שם מעל 100 תמונות של נוף מנהטן וסביבותיה, ואני אציג חלק מהן פה.
ראשית – מבט דרומה, אל Lower Manhattan וה-Financial District –

וקצת יותר Zooming in – כדי לראות את בנין ה-World Trade Center החדש, ושאר רבי הקומות של דרום מנהטן

ומצד שני: מבט אל Uptown – איזור ה-Central Park. כאן גם ניסיתי לערוך השוואה: התמונה משמאל צולמה מהמצפה בקומה ה-86, ואילו זו מימין מהמצפה בקומה ה-102 :

מבט מזרחה, לכיוון בנין קרייזלר ומאחוריו הגשר של רחוב 59 שסיימון וגרפונקל שרו עליו – נקרא גם גשר Queensboro
גם כאן, התמונה משמאל היא מהמצפה בקומה ה-86, ואת הימנית צלמתי בקומה ה-102 :

עוד גשר שמוביל מזרחה, לכיוון ברוקלין הוא גשר וויליאמסבורג.

מערבית לבנין, ומאד קרוב נמצאת חנות הכלבו הגדולה בעולם – Macy's

צפונית מערבית לEmpire State Building, בנמל, נמצאת נושאת המטוסים Intrepid – היום היא איננה פעילה כנושאת מטוסים, אלא היא מוזיאון של הים והאויר.

מעט יותר מערבה נמצאת ניו ג'רסי, והעיר הקרובה ביותר אל מנהטן היא בעצם המשך כמעט טבעי של העיר – שמה Hoboken –

אני הסתכלתי גם למעלה, לראות את קצה הבנין מהקומה ה-86 –

ולמטה, ולראות את צל הבנין על העיר –

ובנוסף, חיפשתי עוד דברים מעניינים – למשל, בריכת שחיה ומרפסת שיזוף על אחד הגגות –

בנין מאד מפורסם – ה-Madison Square Garden – מוסתר ברובו בתצפית מעל. שם יש הופעות, הצגות וארועי ספורט גדולים (למשל, כדורסל והוקי)

יש לי עוד המון תמונות, ואתם מוזמנים לצפות באלבום – הרשימה הזו כבר מאד עמוסה… אז יחד עם תמונת גשר ברוקלין אני אפסיק פה

ורק אוסיף שהתמונות צולמו כולן ממרפסות התצפית של בנין ה-Empire State בNew York, בתאריך 24.7.2011
כתמיד, כולכם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא
וכמו שאמרתי, יש עוד תמונות באלבום.

אסקלפיאס סורי – Asclepias syrriaca – Milkweed

הפרח היפה ביותר שפגשנו בטיולינו הפעם היה האסקלפיאס הסורי – Milkweed

אני חייבת לציין שהשם "סורי" מאד הפתיע אותי. מה פתאום קוראים "סורי", לצמח שהוא צמח בר אמריקאי, שנפוץ בארה"ב מזרחית להרי הרוקיז – ומעולם לא גדל בסוריה או בכלל במזרח התיכון?

ובכן, לפי מה שקראתי – הפרח הזה היה בין הראשונים שתוארו על ידי חוקרי בוטניקה שהגיעו לאמריקה.
כבר בשנת 1635 חוקר בשם Jacques Philippe Cornut תיאר את האסקלפיאס בספר המתאר את צמחית אמריקה.

קורנוט הנ"ל בלבל את האסקלפיאס עם צמח אחר שהוא הכיר מאיזור סוריה, ולכן קרא לו "סורי".
קארל לינאוס, שכבר סיפרתי עליו, שימר את השם כאשר סידר את כל השמות ויצר את מערכת השמות שאנו משתמשים בה גם כיום – למרות שאין שום קשר לסוריה.

הפרחים של האסקלפיאס מאד יפים – הם דומים לפרחי שעווה מעוצבים:
והם מופיעים בשלל גווני ורוד-לבן ובשלל גדלים –
יובל מוסיף שהאסקלפיאס משתמש בשיטת האבקה דומה לסחלבים (רק ללא רמיה) – במקום אבקנים עם אבקה מפוזרת, יש לאסקלפיאס ארבע אבקיות – גושי אבקה שהוא מדביק על המאביקים, והם מסתובבים איתם ומעבירים אותם לפרחים אחרים.

האסקלפיאס הוא צמח אוהב-מים. מצאנו אותו באיזורים לחים, ליד נחלים ומעיינות

 

הפרחים מסודרים בכדורים חמודים, וראינו הרבה חרקים על הפרחים – מן הסתם, זהו צמח צוף טוב. כאן ישנן דבורים שנהנות  מהפרח –
לפי הכתוב, הצוף שלו עתיר סוכרים ומתוק מאד. בעבר השתמשו בו כתחליף סוכר.
יובל הסביר לי שהדבורים הללו הן דבורי בומבוס, כנראה מהמין הנפוץ במזרח ארה"ב – Bombus pensylvanicus – ששמה העממי הוא Common Eastern Bumblebee.

 

השם העממי – Milkweed – מגיע מהנוזל הצמיג הלבנבן שרואים אם קוטפים גבעול מהצמח. היו בעבר נסיונות להפיק גומי מהנוזל הזה, אך הם כשלו מבחינה מסחרית.

האסקלפיאס – ממשפחת האסקלפיים – הוא צמח רעיל, כמו רוב בני משפחתו. לכן לא מומלץ לאכול את העלים והגבעולים. אם מבשלים היטב את הפירות הצעירים, הרעל כבר לא פעיל ואפשר לאכול אותם. יחד עם זאת, אני לא חושבת שהייתי מנסה את זה.
עדיף לחפש משהו אחר לאכול…

ישנם מספר חרקים (כמו החיפושית האדומה שסיפרתי עליה ברשימה הקודמת) שחיים על האסקלפיאס, ניזונים מהצוף וגם מהחלקים הרעילים.
יש להם מנגנון מיוחד – הרעל לא משפיע עליהם, אך הופך אותם לרעילים, ומשמש להם הגנה בפני טורפים.

 

התמונות צולמו במקומות הבאים –
7.7.2011 – Thacher State Park, NY
Montezuma Wildlife Refuge, NY – 8.7.2011
Corning, NY – 11.7.2011
John Heinz Wildlife Refuge, PA – 22.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

חמישה חרקים, חמישה צבעים

הרשימה שלי היום תעסוק בחרקים שפגשתי במהלך הטיול.
שמתי לב שכל אחד מהחרקים הללו הוא בצבע אחר: השילוב נראה לי צבעוני למדי.

אז אני מתחילה בצבע ירוק.

הזחל הירקרק הזה התפתל לו באמצע ה-Indian Ladder Trail. העננצ'יקית שמה לב אליו, וקראה לי לצלם.
באתר Bugguide הסבירו לי שזהו זחל של עש. שמו של העש הוא Linden Prominent – בעברית הייתי מתרגמת את זה למשהו כמו "נִכְבָּד הטיליה" – הטיליה הוא העץ, שמעליו ניזונים הזחלים.
השם הלטיני –  Ellida caniplaga
ואני חייבת לציין שכאן הזחל יפה הרבה יותר מהבוגר. העש הבוגר הוא סתם עש אפור-חום….

 

ומכאן עוברים לצבע חום
החרק הבא הוא שפירית. וכאן לראשונה הבנתי מאיפה הגיע השם האנגלי לשפיריות – Dragonfly. השפירית הזו היא גדולה, מסיבית ורחבה: ממש כמו גוף של דרקון.
זוהי נקבה של  לבן-זנב מצוי – Common Whitetail, או בלטינית – Plathemis Lydia.
השם לבן-זנב הוא בגלל הזכר, שמחצית הגוף שלו לבנה מבהיקה. הנקבה, כרגיל, סולידית יותר.


מה לגבי קצת אדום, בשביל השמחה –
על מקבץ פרחים יפהפיים ששמם העממי הוא milkweed – פרחים שיקבלו לפחות רשימה אחת – מצאנו מקבץ של חיפושיות.
חיפושיות אדומות קטנות, וזיהו לי אותן בתור Red Milkweed Beetle – חיפושית הMilkweed האדומה.

השם הלטיני שלהן הוא Tetraopes tetrophthalmus. וזה מאד מוזר. ניסיתי לברר מה משמעות השם – Tetra זה ארבע, ומשמעות השם היא משהו בסגנון "אבו-ארבע בעל ארבע-עיניים", כלומר – נושא ארבע העיניים חוזר גם בשם הסוג וגם בשם המין. העיניים של החיפושית הזו מורכבות, וכל עין מופרדת לשני חלקים, כך שלחיפושית הבוגרת ישנן בעצם ארבע עיניים…
בתמונה הבאה אפשר לראות בפינה כמה פרח ה-Milkweed מיוחד ויפה, ומהווה השראה לחיפושיות לעבוד על הדור הבא:

ועכשיו צהוב (עם שחור, אני יודעת)
כשהגענו לעיר ניו יורק, לא ציפיתי לפגוש טבע. בטח שלא מחוץ לסנטרל פארק. אבל כשהיינו בקומה ה-102 של ה-Empire State Building, לפתע נחת מישהו על אחת מקורות הבטון של הבנין:
הוא נעמד לו, וצפה על הנוף יחד איתנו.

הפעם לא זיהו לי אותו באתר BugGuide, אז אין לי שם עבורו. אני יודעת שזהו זכר של דבורה, כנראה קרוב של דבורת הבומבוס שאנחנו מכירים אצלינו.


תוספת – הלילה (14.9.11) קיבלתי זיהוי עבורה – זוהי דבורת בומבוס ששמה העממי הוא Brown-belted Bumble Bee ושמה הלטיני – Bombus griseocollis. הפנו אותי שם גם אל מחקר שנעשה בסקוטלנד, לפיו דבורי בומבוס ממין זכר עולים לגבהים – מטפסים על גבעות בד"כ – מתגודדים על הפרחים, שותים צוף ומחפשים נקבות. ממש סטראוטיפ: יוצאים לשתות ולחפש מין…

ולסיום המקבץ, צבע נעים מאד – הכחול :
החרק האחרון הוא – לדעתי – היפה במקבץ זה. פגשנו אותו בסיור בגן החיות של וושינגטון, בשולי בריכה. זהו זכר של שפירית, ושמו העממי הוא Blue Dasher. אני משערת שהתרגום יכול להיות אץ-רץ כחול.
השם הלטיני הוא Pachydiplax longipennis ועכשיו אני מבקשת מכל בעלי המחשבות המפותחות להרגע, כי longipennis משמעותו בסך הכל… ארוך-כנפיים.

שימו לב לעינים הירוקות-כחולות שלו, הן פשוט מדהימות!

עד כאן פרוקי הרגלים השונים שאספתי בדרכי,
צילמתי אותם במקומות הבאים –
השפירית הראשונה – בSaratoga Springs, 7.7.2011
החיפושית והזחל – בIndian Ladder Trail, 8.7.2011
הדבורה – בNew York City, 12.7.2011
השפירית – בWashington, DC, 19.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

טיליה קטנת-עלים – Small Leaved- Linden – Tilia cordata


אני חושבת שהעץ היפה ביותר ששמתי לב אליו הפעם היה עץ הטיליה.

זהו עץ עם פרחים קטנים בצבע קרם, לא מאד מרשימים בצורתם – אבל בעלי ריח ניחוח נפלא.

העץ הזה הוא עץ אירופאי במוצאו, והובא כעץ תרבותי לאמריקה. באמריקה יש מין בר קרוב ששמו Tilia Americana. הם מאד דומים, רק שלאמריקאי ישנם עלים גדולים יותר, וגזע עם טקסטורה גסה יותר.
ובעצם, הסיבה העיקרית שאני יודעת שצלמתי את המין האירופאי ולא האמריקאי, היא… שלט קטן שהיה תלוי על אחד העצים שצלמתי.

עץ הטיליה ידוע כעץ בעל סגולות רפואיות – במרכז אירופה היו חולטים את הפרחים שלו לתה, ומשתמשים בו כתרופה נגד דלקות שונות.

הטיליה שייכת למשפחת הטליתיים, שיש לה כמה נציגים בארץ. מבינהם פגשתי שיח בעל פרחים עדינים וקטנים – ושמו גרויה שעירה:
הגרויה גדלה בדרום הנגב, בערבה ולאורך ים המלח. חפשו אותה בשמורת עין-גדי או ביער הולנד בשולי אילת.

את הטיליה הפורחת פגשנו ב-Goat Island – אי העז – זהו אי בנהר הניאגרה, האי שמפריד בין המפלים הקנדיים לאמריקאיים. יש תמונה נהדרת שלו כאן.

בעבר, האי היה שייך לאדם בשם ג'ון סטדמן. הוא שמר את עדר העיזים שלו על האי, על מנת להגן עליהן בפני טורפים. אך בשנת 1780 היה חורף קשה מאד, וכאשר האדון סטדמן הגיע לבדוק את מצב העדר שלו, הוא מצא שכל העזים קפאו למוות, פרט לאחת. מאז האי נקרא "אי העז".

התמונות צולמו על Goat Island בעיר Niagara Falls, New York בתאריך 9.7.2011
הגרויה השעירה צולמה ביער הולנד באילת, 15.3.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

לילה טוב!

בערב, המפלים מוארים.
ישנם פרוז'קטורים ענקיים משני צידי המפלים, ששולחים אורות צבעוניים אל המפלים –

זה גורם למפלים להראות חלומיים כאילה, נעימים ורכים – ממש מצמר גפן . במיוחד המפלים בצד האמריקאי –

הצד הקנדי נראה מטושטש יותר, בגלל הגודל שלו, ובגלל כמויות הרסס העצומות

פעמים בשבוע, בקיץ, ישנם גם מטחי זיקוקים מעל למפלים האמריקאיים. אנחנו לא היינו בטוחים איפה יהיו הזיקוקים – ולכן לא היינו בזוית טובה לצילום: לא ראינו אותם מעל למפלים, אלא מעל להמון אנשים…
לכן אני אספר לכם, שהנקודה הטובה לראות את הזיקוקים היא מהצד הקנדי, ממש מול המפלים האמריקאיים.

ובכל מקרה, זיקוקין די נור הם חוויה, ותמיד מזכירים לי את העננצ'יק, כשהיה קטן ורק למד לדבר – הוא מאד התרגש ביום העצמאות, והודיע לנו: "קוקים! זה קוקים!"

השילוב של האור הקיטשי הצבעוני, עם המפלים – שהם טבע בעוצמתו הגדולה ביותר הוא ייחודי ומדהים בעיני, ובהחלט שווה להגיע אל המפלים גם בערב, ולהנות מהאורות.

התמונות צולמו במפלי הניאגרה, בתאריך 10.7.2011

כתמיד, כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!