פרחי קיץ ממשפחת המורכבים ברודוס


אני חייבת לעצמי עוד רשומה אחרונה של פרחי רודוס, והפעם – ממשפחת המורכבים. היו כמה וכמה פרחי משפחת המורכבים, בעיקר קוצניים, שפרחו. וכן, גם הפעם את רובם אני מכירה מהארץ.

הראשונה היא קיצנית – בבלוג כבר הזכרתי כמה קיצניות, ואני חושבת שברודוס ראיתי בעיקר את הקיצנית הכרתית הנפוצה אצלינו.
אם כי יכול להיות שזו קיצנית צפופת-עלים, או מין אחר שלא גדל אצלינו…
את הקוץ הבא ראיתי רק מרחוק, בעליות לאקרופוליס של לינדוס: זהו חוחן.
אני לא בטוחה במין המדויק שלו, אני משערת שזהו Onopordum bracteatum, כלומר חוחן החפים.
ליד חוחן החפים אפשר לראות קוץ נוסף, בצבע ירוק-לימוני. אותו ראיתי גם בעיר רודוס, גם בלינדוס וגם בעמק הפרפרים – ואני מכירה אותו גם מהארץ. זהו בן-קוצן מאפיר (Picnomon acarna)
זהו לא צמח נדיר בארץ, אבל הוא פורח בקיץ – בעונה שפחות מטיילים בה – לכן אני מכירה אותו בעיקר מהשלבים הראשונים, לפני הפריחה.

הפעם, לראשונה, ראיתי אותו פורח, וגיליתי שהוא בעצם לא כל כך מרשים…

בסלעים של לינדוס ראיתי עוד צמח מוכר מהארץ: צמרנית הסלעים, שפרחה באביב:
אבל אז ראיתי משהו דומה – אבל שונה.
גם זה צמח סלעים, אבל הוא עדיין פרח – והפרחים שלו שונים מאלו של הצמרנית.
אורי פרגמן-ספיר זיהה לי אותם בתור Inula – מין שקרוב יותר לפרחי הטיון הדביק אצלינו.
שמחתי לראות את ה-Inula גם בעמק הפרפרים, עמוסה עשים:
אך ללא ספק, הפרח העיקרי שראינו בטיול היה קיפודן.

הקיפודנים פרחו בכל מקום – בעיר ומחוץ לה, על האקרופוליס של לינדוס, לאורך הכבישים בדרכים בהן נסענו…
עם נוף הים הוא נראה מקסים במיוחד לטעמי:

אני חושבת שראינו שני מינים – אחד סגול עם קרניים בולטות, שכבר היה לקראת סוף הפריחה – אולי אפילו קיפודן גייארדו, שפורח בצפון הגליל העליון.
הנפוץ יותר, בלבן – אני משערת שזהו Echinops spinosissimus, כלומר קיפודן קוצני.
אני כמובן מבטיחה שאתקן ואעדכן אם במקרה אקבל זיהויים 🙂

את התמונות צלמתי ברודוס, בתאריכים 4-7.7.2019. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

פרחי קיץ ברודוס


הסתו כבר כאן, החלמוניות פורחות ואני מזכירה שוב את הפוסט שלי שמסביר איך להבדיל בין חלמוניות, סתוונית וכרכום

בינתיים יש לי עוד חובות-קיץ מרודוס: אמנם לא היתה הרבה פריחה, אבל היו כמה דברים מעניינים. רוב הצמחים שפגשנו הם בעצם צמחי ראשית הקיץ שאפשר לפגוש גם בארץ. יכול להיות שחלק מהמינים שונים, אבל בסך הכל הצמחיה היתה מאד מוכרת.

על חומות האקרופוליס של לינדוס פגשנו שום: הוא דומה לשום קטוע שגדל אצלינו, אבל אני לא בטוחה בדיוק מה המין.
בעמק הפרפרים ראינו את שערות שולמית. העשים, כמובן, גם ראו אותה…
בעיר העתיקה של רודוס פגשנו כמה  נציגים של משפחת הסוככיים. אני חושבת שזה גזר מצוי:

והזרעים הללו כנראה של מורית גדולה – Smyrnium olusatrum – צמח שגדל גם אצלינו. ותודה רבה ליובל ספיר שתיקן אותי:

ממש ליד המלון שלנו היה מצוק קטן, עמוס בפירות לוף: אני משערת שזה לוף מנומר, כמו שגדל אצלינו:

ברודוס ובלינדוס פגשנו צלף קוצני בקירות – הם כבר סיימו לפרוח, פה ושם ראינו מרחוק שרידי פריחה אחרונים: זהו הצלף הקוצני ה"אמיתי" – Capparis spinosa. הצלף הקוצני אצלינו נקרא צלף ירושלים – Capparis hierosolymitana.
אבל חבלבל השיח שפגשנו בלינדוס היה מלא בפריחה ורדרדה: שמחתי לראות אותו!
הקורנית המקורקפת כבר גמרה לפרוח ברוב המקומות, אבל הריח בהחלט הסגיר אותה:
את הצמח הבא ראינו בסלעים מתחת לאקרופוליס של לינדוס. זהו צמח ממשפחת השפתניים, ואני לא בטוחה מי הוא. יכול להיות שזו גלונית, או מרמר.
לא רחוק ממנה ראינו חרחבינה – שוב, אני לא בטוחה במין המדויק, ואני משערת שזו Eryngium campestre. משמעות השם הוא חרחבינה מישורית.
על חומות האקרופוליס צמחו צמחים קטנים –
אני חושבת שזו דבקה. זהו פרח קטן ממשפחת הפואתיים – משפחה שהנציג המפורסם ביותר שלה הוא הקפה.
הצמח שאני פגשתי הוא כנראה Galium graecum – דבקה יוונית.
גם את עוקץ העקרב אני מכירה מהארץ. אני חושבת שזהו עוקץ-עקרב אירופאי – Heliotropium europaeum, שפורח גם בארץ.
וכמובן, בכל חומה עתיקה באזור אפשר למצוא שיכרון זהוב – Hyoscyamus aureus. בקיסריה, בירושלים – וגם ברודוס.
בלינדוס וברודוס פגשתי גם פרע – אני חושבת שזהו פרע מסולסל, Hypericum triquetrifolium, המין הנפוץ גם אצלינו במישור החוף. 

ואפילו מין קטן של זוטה – כנראה זוטת יוליאנה – Micromeria juliana.
בנחל בעמק הפרפרים פרחו כמה פרחים קטנים ומיוחדים. הראשון הוא ערידת הביצות – צמח מים ממשפחת הרקפתיים שאצלינו הוא נדיר מאד.
והשני הוא פעמונית – אני חושבת שזו פעמונית קטנה, Campanula erinus, שגם היא גדלה אצלינו.
תהיה עוד רשומה אחת על פרחים מרודוס, ועם עוד פעמונית שצילמתי ממש מרחוק – אני מסיימת.
את התמונות צלמתי באי רודוס, בתאריכים 4-7.7.2019. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

בעלי חיים ברודוס

אני חוזרת לסוף השבוע הנחמד שבילינו ברודוס, מוטי ואני, ביולי האחרון. רוב הטיול היה טיול עירוני, אך ראינו כמה בעלי חיים. 

להמשיך לקרוא בעלי חיים ברודוס

Oriental Sweetgum – Liquidambar orientalis – ליקווידמבר מזרחי

הסתובבנו לנו בעמק הפרפרים, וראינו הרבה מחזות כאלה: עצים לבושי "כסות פרפרים" לאורך הנחל. 

קצת לפני שטסנו לרודוס, שאלתי את הגר לשנר (אוצרת העשביה הלאומית באוניברסיטה העברית) אם יש משהו שכדאי לשים לב אליו – והיא אמרה: עצי הליקווידמבר המזרחי בעמק הפרפרים

להמשיך לקרוא Oriental Sweetgum – Liquidambar orientalis – ליקווידמבר מזרחי

מיליוני עשים בעמק הפרפרים!


קראנו הרבה על עמק הפרפרים של רודוס, ומאד רצינו לבקר בו.  


הרבה מהאתרים בהם קראנו על העמק מזהירים שאין שם שום דבר מעניין… כמו שאפשר לראות בתמונות, אנחנו דווקא פגשנו המוני עשים !

ולכן היום אספר על העש ששמו: Euplagia quadripunctaria rhodosensis, ושמו העממי Jersey Tiger, כלומר טיגריס ג'רזי. טיגריס – בגלל הפסים הלבנים שלו. כמעט לכל בעל חיים מפוספס בעולם יש שם עממי שכולל את המילה "טיגריס"…

כיוון שהוא לא מרחף בארץ אין לו שם עברי. זהו העש ממשפחת הדובונים (כמו הדובון היפהפה שהצגתי בעבר) ומשמעות שם המין – quadripunctaria היא ארבע-נקודות, בגלל הנקודות השחורות על הכנפיים התחתונות. לכן בעברית אקרא לו דובון ארבע-הנקודות.
ברודוס נמצא תת מין מקומי של הדובון הזה – תת-מין רודוס, שאפשר לפגוש בעיקר בטורקיה ויוון.

הסיבה שחלק מהאנשים לא פוגשים את המחזות המרהיבים שאתם רואים בתמונות היא מחזור החיים של העשים. אנחנו מתפעלים בעיקר מהבוגרים – אך העשים עוברים גלגול מלא, ונראים אחרת בכל עונה.

העש מתחיל בתור ביצה. את חודשי הסתו – בין ספטמבר לדצמבר הוא מעביר בביצה. מן הביצה בוקע זחל קטנטן במהלך דצמבר, והוא ניזון מעלי העצים והצמחים סביבו במהלך החורף והאביב – מדצמבר  ועד אפריל. הוא מנצל את הזמן לאכול הרבה מאד ולגדול. בסביבות אפריל הזחלים מתגלמים. הבוגרים יוצאים מהגולם במהלך חודש יוני – ואז העמק מתמלא ברפרופי כנפיים. את הבוגרים אפשר לפגוש בקיץ, בין יוני לספטמבר. הם מזדווגים והנקבות מטילות את הביצים. בספטמבר הבוגרים מתים ומחזור חדש מתחיל. 


לבוגרים בעצם אין פה. הם לא אוכלים כלל, הם מסתמכים על האנרגיה שצברו כשהיו זחלים. הם מעדיפים להעביר את רוב הזמן במנוחה, על הסלעים הטחובים, העצים והעלים. לכן גם חשוב לא להטריד אותם – לא להרעיש, לא להשתולל וכמובן לא להכות על סלעים ועצים. אם הם נבהלים ומעופפים, הם מאבדים אנרגיה ואז ימותו מהר יותר – ואולי לא יספיקו להזדווג ולהטיל ביצים בשביל להתחיל מחזור חיים חדש. 

ראינו את הדובונים הללו על המוני צמחים. כל הסלעים הטחובים, רוב גזעי העצים והרבה עלים היו עמוסים בדובונים. בעבר, לפני שהיתה המודעות להגן עליהם – אנשים טיילו בכל העמק ולא רק בשביל המיועד, והיו דופקים על העצים והסלעים בשביל לראות מחזות מרהיבים של ענני דובונים. הדובונים היו קרובים להכחד מהמקום – אך למזלם ולמזלנו היוונים התעוררו בזמן, הפכו את המקום לשמורת טבע, פיזרו פקחים והוסיפו אנשים שיסבירו איך להתנהג נכון בשטח. 

כשמסתכלים על העשים הללו במצב מנוחה, הם נראים כמו משולשים בשחור-לבן. אבל בתעופה – מתגלות הכנפיים התחתונות האדומות-כתומות, והמחזה מרהיב. הם מרחפים כל כך מהר, שהם נראים כמו הבהוב כתום…

לא באמת הצלחתי לצלם אף אחד במצב תעופה – בתמונות הם נראים כמו מריחה כתומה. לכן הופתעתי לרגע כשראיתי אחד מרחף באוויר, כך שאפשר לראות את ארבע הנקודות:
אבל מיד שמתי לב לקורי העכביש… הדובון הזה נפל ברשת עכביש, ובעצם הוא ז"ל.  

בשפות שונות יש לדובונים הללו שמות עממיים רבים. שמו העממי ברוב המקומות הוא "דובון" – דובון מפוספס, דובון ספרדי, דובון רוסי וכדומה. באיטלקית הוא נקרא falena dell'edera – כלומר עש הקיסוס. ובאמת צילמנו אותם גם על עלי קיסוס החורש (ששמו הלטיני Hedera helix) – אבל גם על צמחים רבים נוספים…

בתמונה הראשונה ברשימה אפשר לראות דובונים על שערות שולמית מצויות. בנוסף, צילמתי דובונים על אלת המסטיק (Pistacia lentiscus): 

על עלי תאנה (Ficus carica):

גם ההדס המצוי (Myrtus communis) לא נמלט מהעשים הללו:

ראינו גם כמה עצי קטלב מצוי (Arbutus andrachne) כמו שיש בארץ. רק שבארץ הדובונים לא יושבים עליהם: 

הדולב המזרחי (Platanus orientalis) הוא עץ חובב מים, בארץ אפשר לראות אותו בנחל עמוד. גם בעמק הפרפרים היו עצי דולב והדובונים לא דילגו עליהם:

אבל העץ הנפוץ בעמק – העץ שאני מתכננת לו רשומה משלו – היה הליקווידמבר המזרחי: 


עלי הליקווידמבר דומים לאלו של הדולב, אבל הגזעים שונים. לדולב יש גזע בהיר וחלק:

ולליקווידמבר – גזע אפור מחוספס.

הדובונים בהחלט העדיפו את הליקווידמבר: הם כיסו את גזעי העצים כך שנראה שלרוב העצים יש בגד מיוחד בשחור-לבן.

על מנת להמחיש את הכמויות של הדובונים אפילו הסרטתי אותם: רוב השביל שהלכנו בו כלל מחזות כאלה, ובאמת היה קשה להפסיק לצלם: 

 אני מקווה שימשיכו לשמור על העשים הללו, הם באמת נהדרים.
את התמונות צילמתי בעמק הפרפרים ברודוס, בתאריך 6.7.2019.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

סנוניתן הוורדניים – Iphiclides podalirius

בחודש יוני עליתי לחרמון, ופגשתי שם – לראשונה בחיי – את זנב-סנונית הוורדניים, הנקרא היום סנוניתן הוורדניים.

עד לא מזמן, שמות פרפרי ארצנו בעברית היו לרוב לפי המשפחה: כל בני משפחת הכחלילים, גם הירוקים, הכתומים והאפורים – נקראו כחליל. כל משפחת הלבנינים, גם הכתומים והצהובים – נקראו לבנין. וכן הלאה. 

זנבות הסנונית הם חלק ממשפחת הצבעוניים. ובארץ ישנם ארבעה זנבות סנונית: שלושה השייכים לסוג הלטיני "Papilio": הצגתי בבלוג את זנב-הסנונית הנאה ואת זנב-סנונית המכבים, חסר לי עדיין זנב-הסנונית המדברי. 

אבל זנב-סנונית הוורדניים הוא מסוג לטיני שונה – בלטינית שמו Iphiclides (לצערי, לא הצלחתי למצוא מה משמעות השם) ולכן, הגופים המוסמכים החליטו לקרוא לו "סנוניתן" – לשמור על הקרבה לזנב הסנונית, ויחד עם זאת להפריד אותם. 

הסנוניתן (קצת קשה לי להתרגל לשם החדש…) הסתובב סביב שרביטי הפריחה של עריר הלבנון – 

אפשר לראות שהסנוניתן לא ניגש לפרחים הפורחים, אלא לאלו שהכותרת שלהם כבר נבלה. העריר עושה מבחן IQ למאביקים שלו – רק החכמים שמבינים שהצוף נמצא בפרחים שכבר נבלו מקבלים גמול. גם על זה כבר כתבתי.

הסנוניתן לא היה היחידי שעבר את מבחן העריר – יחד איתו ראיתי את נמפית החורשף (שהשנה היתה ממש בכל מקום!) וגם כמה מינים של דבורים – דבורי בומבוס, דבורי דבש ומחושיות. את כולם תוכלו לראות בתמונות הבאות. 

הסנוניתן, בעיקרון, הוא פרפר רחב תפוצה – מבריטניה במערב ועד לסין במזרח, מפולין בצפון ועד ישראל בדרום.

אבל עקב שימוש יתר בחומרי הדברה – הזחלים נפגעו ולא הגיעו לבגרות, מה שהפך את הפרפר לנדיר יותר.

הוא נכחד לחלוטין מבריטניה ומכמה מדינות במערב אירופה, ומוגדר כפרפר מוגן ובסכנת הכחדה ברוב מדינות מזרח אירופה וגם ברוסיה. 

גם אצלינו הסנוניתן היה בעבר נפוץ יותר ונפגע מחומרי ריסוס. כיום אפשר למצוא אותו מעט בצפון הגולן ויותר בחרמון. 

שמו העממי באנגלית הוא Scarce Swallowtail, כלומר זנב-סנונית נדיר – כי באמת נדיר מאד למצוא אותו באנגליה.
שם המין בעברית – הוורדניים – הוא על שם הפונדקאי שלו, עצים ממשפחת הוורדניים. הסנוניתן מטיל ביצים על עצי דובדבן, שזיף, אגס, עוזרר ועוד ועוד. 

בתחילת יולי היינו בסופשבוע באי רודוס, ושם פגשנו עוד כמה סנוניתנים –

הראשון, שחלק מהכנף שלו היה חסר – כנראה הצליח להמלט מטורף כלשהו – ריחף על לנטנה בחצר המוזיאון הארכיאולוגי של רודוס.
השני היה מעט מרוחק ממני – על עץ ברוש באקרופוליס של לינדוס.


ברודוס הם נפוצים יותר מאשר בארץ, ומצויים גם באזורים הנמוכים, הקרובים לחוף. 

וכמובן, אני מתכננת כמה רשומות על האי רודוס בהמשך. 

את התמונות צילמתי בחרמון, בתאריך 3.6.2019
בעיר רודוס בתאריך 4.7.2019, ובאקרופוליס של לינדוס בתאריך 5.7.2019.