Lassen Volcanic National Park – the Painted Dunes

ברשימה על הר הגעש Cinder Cone הסברתי מה ההבדל בין Cinder לבין Ash.
הAsh – ה"אבק" הגעשי הוא דק יותר.
הראיתי את הר הגעש, הבנוי מחצץ (Cinder) – ולידו, היו דיונות צבעוניות. אילו דיונות עשויות אפר דק געשי – volcanic Ash.

הצבעוניות שלהם פשוט מדהימה. גווני-גוונים מיוחדים מאד.

הדיונות נוצרו ממשקעי אפר דק געשי שנפלטו לאוויר כחלק מהתפרצות הר הגעש. הן שקעו כדיונות ליד הר הגעש.

הצבעוניות הנפלאה שלהם נובעת מחימצון – חלקים שונים של ענני האבק התחמצנו ברמות שונות, ולכן קבלו צבעים שונים.

לא ירדנו אל הדיונות הללו, ובכלל – אני חושבת שהן יפות יותר כך, ממרחק, בלי צעדים דורסניים – כך אפשר להנות מהרב-גוניות שלהן, בלי להפריע.

 וזו, אגב, שמירת טבע. אנשים בקושי יורדים לגבעות הללו. תתארו לעצמכם מה היה קורה בארץ… כל הגבעות היו ודאי חרושות "שבילים" של טרקטורונים ואופנועי שטח. אני שמחה שהן נמצאות במקום מוגן.

 ולמי שתוהה, העצים פה אינם מיניאטורות… הם עצים בגודל נורמלי. לא ענקיים כמו הסקוויות, אבל בהחלט בגודל סביר.

 הדיונות האילה משרות עלי שלווה, לא רוצה לאמר הרבה – רק להתבונן בצבעים, ולהתפעם מהם.

עוד מבט אחרון אל הר הגעש, לאחר שירדנו ממנו – ואנחנו מתחילים את הנסיעה דרומה, לכיוון פארק יוסמיטי.

כל התמונות צולמו בפארק הוולקני לאסן, ב-16.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

פרחים בפארק לאסן – חלק רביעי!

עוד כמה פרחים נחמדים, שטרם הספיקותי לפרסם:
 
לפני הכל – תוספת לגבי הרשימה של אתמול:
תוספת 8.10.2009: שאלתי באתר הגנים הבוטניים של אוניברסיטת British Columbia לגבי הפרח הצהוב שלא הייתי בטוחה מהו, ושם אישרו לי שזהו אכן מין של Eriogonum.  

 
אני פותחת עם מורכב חביב וחינני, קרוב של החיננית שפורחת אצלינו:
 

 
זהו Erigeron peregrinus, או בשמו העממי – Subalpine fleabane – 
קצת הסתבכתי עם התרגום פה – Fleabane זה משהו כמו "קללת הפרעוש" או "רעל פרעושים" – אני חושבת שאני פשוט אשאר עם החיננית, ואקרא לה חיננית  תת-אלפינית.
 

 
הפרח הזה אכן מאד דומה לחיננית, רק שהוא סגול יותר ממנה.
 
אנחנו פגשנו בו אחרי השיא, גם בלאסן וגם ביוסמיטי – נראה שהוא כיסה שם מרבדים מוקדם יותר בעונה.
 
אנחנו פגשנו את הבודדים של סוף הפריחה – ונהנו מהחינניות שלהם.
 

 
מכאן אני עוברת אל פרח יפהפה ומיוחד:
 

 
זהו פרח קטן ועדין, ופגשנו אותו בתחתית המפל בKings Canyon בפארק לאסן.
הוא ממשפחת ההרדופיים, ושמו Apocynum androsaemifolium
 

 
השם העממי הוא Spreading Dogbane – סם כלב מתפשט – והוא קרוב לסם-הכלב המזרחי שאצלינו, למרות שזהו אינו אותו מין.
 

 
הפרח עצמו קטן ועדין מאד. סם-כלב זה תרגום של השם העממי – Dogbane –
משמעות המלה bane היא רעל או קללה. (כמו בFleabane שהוזכר למעלה)
 

 

 
וכעת, עוד פרח ממשפחת המורכבים –
 
 

 
הפרח הזה הוא Anaphalis margaritacea או בשמו העממי – Western Pearly Everlasting. הייתי מתרגמת את זה למשהו כמו אלמוות פניני מערבי – למרות שאין כל קשר בינו ובין פרח האלמוות בארצנו (שהוא בכלל מהציפורניים).
 

 
הפרח האחרון שלי להיום הוא פרח מקסים ממשפחת הנוריתיים (Ranunculaceae):
 

 
שמו של הפרח הזה הוא Aconitum columbianum, ושמו העממי – Columbian Monkshood, כלומר… כובע נזיר קולומביאני.
 

 
אם מסתכלים על הפרח, מקור השם די ברור – הוא באמת נראה כמו הכובע בגלימת נזיר.
אבל כמו עם ה"אלמוות" המורכב, גם הפעם – יש לנו כבר פרח ששמו "כובע הנזיר", והוא כלל לא קשור לפרח הזה…
 

 
כל הפרחים צולמו בפארק לאסן, 15.8.2009
Lassen Volcanic National Park in California
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

תודה רבה מקרב לב ליובל ספיר, שעזר לי לזהות את הפרחים שלא הצלחתי לזהות בעצמי!

פרחים בפארק לאסן – חלק שלישי

 
למי שלא הבין עדיין, התשובה לשאלה "כמה פרחים עננת מצלמת" היא הרבה. הרבה מאד.
 
אני ממשיכה עם הפרחים היפים של פארק Lassen Volcanic. הפרח הראשון שלי היום הוא פרח ממשפחת הורדניים ( Rosaceae):
 

 
לפרח הזה קוראים ספיראה צפופת-פרחים – Spiraea densiflora.
 
עכשיו בטח יקומו כמה מאוכזבים ויאמרו – זה? ורדני? אחרי ורד הכלב, ורד צידוני, הורד מיוסמיטי – את מראה לנו את התערובת הורודה הזו, ואומרת שזה ורדני???
 
 

 
אז התשובה היא כן. זהו פרח ממשפחת הורדניים. אם תסתכלו היטב, תראו גם את הדמיון במבנה הפרח – הספיראה נראית כמו ורד שתלשו לו את עלי הכותרת, והשאירו את האבקנים והחלקים הפנימיים של הפרח.
 

 
הפרח מזכיר מעט במבנה גם את הפרח של הסירה הקוצנית הנפוצה בארץ, שגם היא ממשפחת הורדניים. הוא נפוץ בהרים במערב ארה"ב, בגבהים של 600 מטר עד כמעט שלושה ק"מ.
 

 
 
ומורוד – לאדום… אני, כאמור, מצלמת הרבה – אך אני לא עוצרת בצילומים. אני רוצה לדעת גם מה צלמתי.

בארץ – זה די פשוט לי. אני מכירה צמחים רבים, יש לי ספרות טובה – וגם כמה בוטנאים מוכשרים במיוחד נמצאים ב-Mailing List שלי.
קליפורניה העמידה בפני כמה חידות.
 

 הפרח האדום הזה, למשל – עשה לי "צרות" בזיהוי. לבסוף יובל בא לעזרתי וזיהה אותו בתור Penstemon. ממשפחת הלחכיים – Plantaginaceae.
 
לצערי, לא הצלחתי להחליט איזה מין הוא הפנסטמון הזה. אני משערת שזהו Penstemon rostriflorus – משהו כמו פנסטמון אדום-פרחים, אבל אין לי הוכחות לשום כיוון.
 

 
אז אני עוברת לפרח הבא:
 

 
לפחות פה המשפחה ברורה. זו משפחת השפתניים (Lamiaceae). הריח שלו נעים מאד.

אום נטע סיפרה לי בטיול שזהו צמח קרוב למנטה ולנענע, אך היא מעולם לא ניסתה לחלוט אותו.
 

 

יובל הציע Monarda, שזהו צמח הברגמוט, ממנו עושים תה Earl Gray – והצמח שלי הוא קרוב  של המונרדה – שמו מונרדלה –  Monardella odoratissima – ושמו העממי הוא Mountain Coyote Mint .

 
 מעניין איך הוא יצא כְּתֵה. למשפחת השפתניים יש כמה וכמה נציגים שטובים לתה.
התה החביב עלי בינהם הוא חליטת זוטה לבנה – אני מגדלת עציץ של זוטה, ונהנית מהתה.
צמחים נוספים שטובים בתה הם מנטה ונענה, מרווה משולשת, געדה מצויה (שעלולה להיות מרירה!) ויש עוד…
כמה וכמה בוטנאים נשבעו בפני שאת התה הטוב ביותר חולטים מעלי אזובית הרמון. זהו צמח שגדל בנגב, באיזור ההר הגבוה. טעמתי פעם תה-אזובית, ואני חייבת לציין ש… אני עדיין מעדיפה את הזוטה.
 

 אבל אם הפרחים הקודמים העמידו בפני אתגרים, הם היו כאין וכאפס לעומת הפרח הבא:
 

 
לא הצלחתי לזהות שום דבר לגביו. הפרח הזה הוא עדיין חידה מושלמת בעיני, והפעם – אפילו יובל לא הצליח להושיע אותי.
 
 
 
לאחר חיפושים רבים, אני חושבת שהפרח הזה שייך למשפחת הארכוביתיים – Polygonaceae וששמו הוא Eriogonum umbellatum
 

 
אבל השם העממי של האריגונום הוא "Solfur Flower Buckwheat" – כלומר, משהו בסגנון "כוסמת גופרתית"
 

 
בכל התמונות ברשת הוא מופיע בצבע צהוב עז, ואילו הפרח שלי – הוא צהוב חם יותר, עם נגיעות של כתום.
 
ועם לוע הר געש מאחור, זה בכלל יפה:
 

 
בקיצור, אם מישהו מכיר מומחה לצמחי קליפורניה – אני מאד אשמח לדעת מה צלמתי פה. בינתיים, אני פשוט נהנית מיופיו של הצמח.
 
תוספת 8.10.2009: שאלתי באתר הגנים הבוטניים של אוניברסיטת British Columbia, ושם אישרו לי שזהו אכן מין של Eriogonum. לא ידעו לזהות איזה.
 

 
התמונות צולמו ב-Lassen Volcanic National Park , בקליפורניה
בתאריכים 15-16.8.2009
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 

תודה רבה מקרב לב ליובל ספיר, שעזר לי לזהות את הפרחים שלא הצלחתי לזהות בעצמי!
 
 

Lassen Volcanic National Park – the Cinder Cone

הפסקה קלה בפרחים, לטובת הנופים והעוצמה של הר הגעש.
כל הזמן אני מספרת לכם על הפארק הוולקני לאסן. וולקני, וולקני, וולקני – וכל מה שהראיתי לכם זה מפלי מים ופרחים.
אז היום אני אוכיח לכם שיש סיבות לקרוא לפארק – פארק וולקני. היום אני מציגה בפניכם הר געש :

זהו ה-Cinder Cone.
באנגלית יש מספר מלים לאֶפֶר געשי, ויש בינהן הבדלים.
Cinder – הוא אֶפֶר במרקם גס, מעין חצץ געשי. מהמלה הזו נגזר גם שמה של סינדרלה – Cinder-ella.
Ash – הוא אֶפֶר במרקם דק – אבק געשי.

ההר הזה הוא חרוט אֶפֶר געשי – אולי נכון יותר לאמר, חרוט חצץ געשי. המסלע שלו הוא סקוריה (שזה השם המדעי לחצץ הגעשי הזה)
השם Cinder cone איננו שם ייחודי – ישנם בקליפורניה כמה חרוטי אפר שכאילו, שכולם נקראים Cinder Cone. זהו החרוט של פארק לאסן. ואנחנו טיפסנו עליו:


(שמים לב לנשר – Turkey Volture- שמרחף פה?)

את האנשים בתמונות פה אני לא מכירה, הם אילו שטיפסו על ההר בזמן שאנחנו נחנו ושינסנו מותנינו לקראת העליה.
וזו עליה קשה. לא מספיק שהזוית איומה – לפחות 60 מעלות, להערכתי – השביל וההר עשויים חצץ. פוסעים פסיעה קדימה – שוקעים חצי ממנה אחורנית.

גובהו של ההר הוא כ215 מטר מעל פני סביבתו. טיפסנו וטיפסנו…
העננצ`יקית שלי הדהימה את כולנו ועלתה במהירות ובקלילות – תוך פחות מ-20 דקות (רבע שעה לערך) היא הגיעה לפסגה!
הנה היא, בפוזת ניצחון על רקע פסגת הר לאסן (הפנים טושטשו במכוון):

אני, לעומתם, הוכחתי שוב שאני מעדיפה מישורים: לקח לי כ45 דקות לטפס, ואז פשוט קרסתי בצל שיח ולא יכולתי לזוז למשך זמן מה.
כשנשימתי גם הצליחה לעלות וחזרה והתאחדה איתי, הסתכלנו סביב: הנוף מדהים.
ראשית, בולט במרחק מעבר ליערות – הר לאסן (Lassen Peak)

גם לאסן, אגב, הוא הר געש. אחת ההתפרצויות הגדולות שלו היתה בשנת 1915.

אם נחזור רגע לתמונה שלי – שמים לב לעשן ביער, משמאל?
גם אנחנו שמנו לב. זוהי שריפה!
שריפות יער הן חלק מהמערכת האקולוגית של קליפורניה. הן יכולות להיות מאד גדולות ומפחידות. בניגוד לעבר, שאז ניסו לכבות מיד כל שריפה – כיום יש מודעות גדולה יותר, ובמקום לכבות מיד – נותנים להן להתפשט ולפעול, ורק מנטרים אותן ומוודאים שאיזורים מיושבים לא ייפגעו.
מצד שני, זה די מפחיד לראות את האש ככה –

ובאמת, על פסגת לאסן פגשנו שני כבאים מצויידים (בין השאר) במכשירי קשר, צופים על השריפה ומזהירים את חבריהם לגבי כיוון הרוח, כיווני התפשטות השריפה ועוצמתה.

כשמטיילים בקליפורניה, חשוב להתעדכן מה מצב השריפות – יש שבילים שנסגרים עקב שריפות פעילות, ואסור לטייל בהן בתקופות מסוימות.

זהו מבט לכיוון השני – המשטח השחור הוא זרם הלבה שפרץ מההר וזרם ממנו, והתקשה תוך זרימה. האגם הוא Butte Lake – ולידו נמצאת נקודת תחילת הטיול.

אך גם הפסגה עצמה מעניינת:

זהו לוע הר הגעש. לפי מחקרים גיאולוגיים, ההתפרצות האחרונה של ה-Cinder Cone היתה במאה ה-17.
הנה הלוע, עם עשן השריפה מאחוריו:

רוב ההר חשוף לחלוטין, אך פה-ושם ישנם עצי אורן, לא מאד גדולים, שצמחו עליו – למשל, בשולי הלוע:

אנחנו הלכנו לאורך הפסגה, מסביב ללוע, והסתכלנו על הנוף הנפלא מכל הכיוונים.
מוטי והעננצ`יקים אפילו העזו וירדו מעט לתוך הלוע –

זו ירידה תלולה מאד, שכל מטרתה עליה… אז אני ויתרתי. חיכיתי להם בצל.

בתמונה מעל רואים בבירור את השכבות השונות:
הר הגעש – עשוי סקוריה ("חצץ" געשי)
אחריו דיונות אפר געשי (Ash) צבעוניות (שאני אקדיש להן רשימה משלהן)
אחר כך זרם הלבה שפרץ מההר
ולבסוף – האיזור המיוער, שלא נפגע מההתפרצות.

הלוע העגול היה כמעט-מושלם, ומאד התפעלתי ממנו –

כל התמונות צולמו בתאריך 16.8.2009, ב-Lassen Volcanic National Park, באיזור ה-Cinder Cone.
כתמיד, מוזמנים מאד להקליק על התמונות על מנת לראות אותן בגודל מלא.

פרחים בפארק לאסן – חלק שני

 
אני ממשיכה עם זר פורח מפארק לאסן.
 
הפרח שאני פותחת בו היום הוא פרח שיש עליו הרבה אגדות אינדיאניות.
 

 
זוהי ה-Indian Paintbrush – או בלטינית, Castilleja miniata, – ממשפחת העלקתיים – Orobanchaceae
 
האגדה (לפחות, אחת מהן) מספרת על לוחם אינדיאני, שהתפעל מצבעי השקיעה וניסה לצייר אותה – בעזרת צבעי המלחמה שלו. הוא לא הצליח להעתיק את עומק הצבעים של הטבע ועושרם. הוא פנה בתסכול אל הרוח הגדולה – להדרכה.
הרוח הגדולה נתנה לו מכחולים עמוסי צבע, בכל צבעי השקיעה.
הוא צייר את יצירת האומנות שלו, ואת המכחולים פיזר בשדות. ואילו הם פרחי ה-Paintbrush.
ובאמת, מאז פורחים פרחי ה-Paintbrush בכל רחבי צפון אמריקה (ישנם מינים רבים ושונים) בכל מיני צבעים – גווני אדום, בורדו, כתום, צהוב ואפילו לבן.
 

 
הפרח הבא שלי הוא פרח מאד מיוחד. זהו פרח ממשפחת השושניים ( Liliaceae) – ולאורך המסלול ראיתי בעיקר את העלים שלו. רק לקראת הסוף פגשתי נציג אחד פורח:
 

 
ולא סתם, אלא בשיא הפריחה – גבוה ומרשים – גבהו בערך מטר וחצי.

 
זהו Veratrum californicum, או בשמו העממי – Corn Lily, כלומר "שושן התירס"
הקרובים שלו בארץ הם עירית גדולה, ואולי גם החצב.
 

 
פשוט פרח מקסים. אמנם פגשתי רק פרט אחד, אבל נתתי לו כבוד והקפתי אותו מכל הכיוונים.
 

 
כמו שהסברתי ברשימה הקודמת, שיא האביב היה כבר ביולי – וכהוכחה, את הצמח הבא פגשנו עם פירות וכלל ללא פריחה –
 

 
אבל איזה צבע עז ונפלא יש לפירות הללו!
זהו צמח ממשפחת השושניים, ואני חושבת שזהו Triantha occidentalis – אבל לא בטוחה.
 
יובל הציע Tofieldia, וגם כאן אני לא בטוחה.
 

 
ועד כאן החלק השני. התמונות צולמו ב-15.8.2009 בפארק לאסן, ואתם מאד מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.
 
תודה רבה מקרב לב ליובל ספיר, שעזר לי לזהות את הפרחים שלא הצלחתי לזהות בעצמי!

פרחים בפארק לאסן

 
האביב בסיירה נבאדה הוא מאוחר – השיא שלו הוא בסביבות יולי.
ולכן באוגוסט עדיין אפשר לפגוש פרחים מעניינים. לפרח היפה ביותר (בעיני) כבר הקדשתי רשימה – הColumbine,
והנה עוד כמה נחמדים:
 
אני מתחילה עם סביון.
 

 
גדול יותר מהסביון שלנו, ולמען האמת – חינני פחות… אבל זהו סביון – Senecio canus ממשפחת המורכבים (כלומר Compositae או Asteraceae)
 
סוכות כבר כאן, וממש לכבוד החג אני מציגה ערברבה (ממשפחת נר-הלילה – Onagraceae) – שלמרות הדמיון בשם היא לא קרובה של הערבה (ממשפחת הערבתיים)
 

 
הפרח המקסים הזה פרח לאורך הנחל, ממש על הגדה. זהו פרח גדול ויפהפה, ומושך את העין בצבעיו העזים.
השם העממי שלה הוא Fireweed – עשב האש – והשם הלטיני הוא Chamerion angustifolium.
 

 
פגשנו את הערברבה לאורך הCascades – המפלים בנחל שירדנו לאורכו. ראיתי אותה גם ליד המפל שירדנו בו.
 
 
פרח מקסים אחר שפגשנו לאורך הנחל – במרבדים צהובים קטנים, גם בלאסן וגם ביוסמיטי הוא זה:
 

 
זהו פרח ממשפחת הלועניתיים – Scrophulariaceae. וכמו כל המשפחה, גם כאן הפרח מזכיר פנים או לפחות פה של בעל חיים –
 

 
השם העממי שלו הוא Seep-Spring monkeyflower, כלומר משהו כמו "פרח-קוף לוגם-מעיינות"…
 

 
והשם הלטיני – mimulus guttatus. הנקודות החינניות עליו רק עוזרות לדמיין את פני הקוף.
 

 
זהו אכן פרח אוהב-לחות. גדל האיזורים ביצתיים, מוצפים או פשוט לחים.
 

 
מאד אהבתי אותו, ולכן צלמתי הרבהתמונות שלו…
 

 
עוד פרח מיוחד ומקסים, שהיה מאד קשה לצלם –
 

 
זהו פרח זעיר ממשפחת האברשיים – Ericaceae. למשפחה זו יש נציג אחד בארצנו – וזהו עץ הקטלב (אדום הגזע, שיום אחד גם יקבל רשימה מכובדת – זה עץ נפלא!)
 
הפרח הזה לא מאד מזכיר את הקטלב (פרט לזה שהגבעול שלו אדום… המממ…) שמו העממי הוא "אורן הנסיך הקטן" – Little Prince`s Pine ושמו הלטיני – Chimaphila menziesii – הוא פרח זעיר, (בערך ס"מ אחד גודלו של כל פרח) ומאד קשה לצילום.
 

 
כל התמונות צולמו בקליפורניה, בפארק הלאומי הוולקאני לאסן, בתאריך 15.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

תודה רבה מקרב לב ליובל ספיר, שעזר לי לזהות את הפרחים שלא הצלחתי לזהות בעצמי!
 
 
 
 

הפארק הלאומי הוולקני לאסן – Lassen Volcanic National Park

והיום – נופים, נופים, נופים
עלינו להרי הסיירה נבאדה, ופשוט התמוגגנו… הדרכים עוברות ביערות מדהימים ויפהפיים, כאילה שאם היה לי זמן – הייתי עוצרת לטייל בהם… ייקח כמה שנים שייקח!

נכנסנו לפארק הוולקני לאסן. הפארק נמצא בצפון הרי הסיירה נבאדה, בצפון קליפורניה –  והוא ממוקם דרומית להרי שאסטה.
עצרנו בנקודת תצפית ליד אגם קטן, על פסגת הר לאסן (Lassen Peak) שגובהו 3187 מטרים:

למרות שהגענו באמצע אוגוסט, עדיין יש שלוגיות בראש ההר.
ההר הנמוך יותר, משמאל הוא Eagle Peak וגבהו כ-2800 מטרים. להזכירכם, שיא החרמון הסורי הוא בערך 2800 מטרים.

המשכנו בדרכנו, ואום נטע הצביעה בפני על עינו של סאורון, צופה עלינו:

אבל סאורון לא פגע בשלווה שבפארק. לצד ההרים המרשימים, ראינו אחו מקסים ונחל עובר בו: מיד ירדתי לשם…

המסלול שהלכנו באותו יום היה המסלול לאורך Kings Creek, שהוביל אל מפל מים מרשים (טוב, מרשים במושגים ישראליים… קטנצ`יק למדי במושגי קליפורניה…)
הלכנו לאורך הנחל – הרבה פרחים מעניינים פרחו, ואני עוד אקדיש להם כמה רשימות.

ופתאום ראינו העתק של אחד מפסלי איי הפסחא, גדול ומרשים מעלינו:

בערך בשלב הזה, התחילו הCascades… זו סדרה של מפלוני מים קטנים ומהירים, שהשביל היורד לאורכם תלול מאד.

הנה כמה מפלונים מקרוב –

הירידה התיישרה לזמן קצר – הגענו ל"מפל העליון" – מפל קטן, בגובה של כשלושה מטרים, שממנו המים ממשיכים לרדת מטה מטה…

…אל המפל התחתון, שהוא המפל העיקרי בערוץ –

גובהו של המפל הוא כחמישה עשר מטרים, והוא מקסים. ירדנו לתחתית המפל – ירידה מאד מאד תלולה – וזה היה שווה שאת זה, המפל מלמטה ממש מקסים!

ואז התחלנו לעלות בחזרה…

העליה היתה תלולה, אך הנופים מרשימים מאד. הנה מוטי והעננצ`יקית משקיפים על הנוף –

בדרך חזרה הלכנו בנתיב אחר, פחות תלול אך ארוך יותר. צלמתי את האורנים ביער –

ומשם נסענו ל-Butte Lake, לישון באוהלים – כן, Camping – לא רחוק מחוף האגם.

את שעות האור האחרונות ניצלתי לצלם את האגם, והיערות המשתקפים בו –

לשון הסלע השחורה שרואים בתמונה פה מעל היא קצה של זרם לבה שהתקשה, והתפרץ מאחד מהרי הגעש בסביבה. גם הר הגעש הזה יקבל רשימה משלו.

התמונות צולמו ב-Lassen Volcanic National Park, בתאריך 15.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

עוד יומולדת וזר ורדים.

 
עוד יום הולדת לחגוג – ושיהיו לכולנו רק חגיגות וימים טובים!
היום אני חוגגת יום הולדת לורד, בת השלוש!
 

 
ורד חמודתי,
שתגדלי ותמשיכי לפרוח
לשגע את כולם במבטים המעמיקים שלך
לרוקן ולמלא מגירות וקופסאות, ולחשוב שזו הפעילות הכי מוצלחת בעולם…
 
בקיצור, שתהיי את עצמך!
 

 
אוהבים אותך, וגם את נטע אחותך ואת ההורים שלכן –
כל העננים
(מוואה מוסרת , וביקשה לכתוב שבילבו וסיסלי מוסרים מיאו לראג` ולאקשמי!)
 

 
הורדים כאן הם Interior Rose – או בשם הלטיני Rosa woodsii – ורדים שצילמנו בMariposa Grove, ביערות הסקוויה הענק.
 

 
כל התמונות צולמו בתאריך 19.8.2009, בפארק יוסמיטי, ב-Mariposa Grove.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 
– כן, אני יודעת שהערב מתחיל יום כיפור. הנה רשימות מומלצות בנושא –
רשימת יום כיפור של אופל כחול, שטיילה ברמת הגולן, בתל סאקי

Crimson Columbine – Aquilegia formosa – אקווילגיה אדומה

אחרי הטיול בשמורת קולוסה, ושנת לילה במלון מוצלח בדרך – עלינו אל Lassen Vulcanic National Park. זהו פארק מדהים ביופיו – הרים, אגמים, מפלים, מעיינות גפרית, הרי געש לא פעילים – יש בו מכל וכל.
אנחנו בחרנו מסלול אל מפל מים ששמו Kings Creek Fall, והיה לנו טיול יפהפה.
אבל לפני שאני מגיעה אל הנופים הנפלאים והמפל המקסים – אני מתחילה עם פרח.

תכירו. הפרח המיוחד והיפהפה הזה הוא הCrimson Columbine. לא כל כך ידעתי איך לתרגם את השם – אז פתחתי מילון והמילון טען שColumbine  זה יוֹנִיָה.  זה מתקשר ליונה – Columba זה השם הלטיני ליונה (ואני מזכירה לכם את ה"קולומבריום" ממערות בית גוברין, שההשערה המקובלת בין הארכיאולוגים היא  שהוא שימש כשובך יונים)

השם הלטיני הוא בכלל Aquilegia –

בספר שלי כתוב שלא ברור מהו מקור השם הלטיני – אפשרות אחת היא שזה נובע מAquila – עיט – כי הדורבנים של הפרח (כלומר, הכתר שלו) מזכירים את טופרי העיט.
אפשרות אחרת היא שהשם מגיע מAquilegus – מושך מים – כי הוא נוטה לגדול בסביבה לחה.

הקולומביין הוא פרח גדול למדי – קטרו כחמישה ס"מ, וישנם מינים שונים של קולומביין בצבעים שונים ברחבי ארה"ב.
הוא ממשפחת הנוריתיים – והוא יפהפה. וזה מה שחשוב.

בWikipedia קראתי שהפרחים שלו אכילים וטעמם מתוק, אבל צריך להזהר מהזרעים – שהם רעילים… אני מוותרת. עדיף לאכול דובדבנים…

השם Columbine הוא שם רגיש מאד בארצות הברית בעשור האחרון – מאז הטבח הנוראי בתיכון קולומביין בקולורדו. למי שלא זוכר, באפריל 1999 שני נערים טבחו בתלמידי בית הספר, רצחו שנים-עשר תלמידים ומורה, פצעו 21 נוספים – והתאבדו.

זהו האסון הנורא ביותר בבי"ס תיכון בארה"ב, ואחד החמורים בכלל בהסטוריה של מוסדות חינוך אמריקאיים. הוא העלה ופתח את השאלה בנושא פיקוח על כלי נשק – אך עדיין אמריקאים רבים מאד מאמינים בתיקון השני לחוקה האמריקאית, לפיו מותר להם להחזיק ולהשתמש בנשק להגנה עצמית.

כל התמונות צולמו בKings Creek Canyon, אשר בLassen Vulcanic National Park, בתאריך 15.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מקלט חיות הבר בקולוסה – Colusa National Wildlife Refuge – המשך

 
אני ממשיכה עם שמורת בעלי החיים בקולוסה. בנוסף לארנבות שהראיתי ברשימה הראשונה – בשמורה מסתובבים המוני ארנבונים –
 

 
זהו  Cottontail Rabbit – "ארנבון זנב כותנה"  – ארנבון נפוץ מאד ברחבי ארה"ב. אני לא בטוחה איזה מהמינים השונים הוא האחד שפגשנו – כי יש ארנבוני Cottontail בכל יבשת אמריקה, ויש כמה וכמה מינים שונים.
 

 
ראינו כמה וכמה מהם, וגם הם היו חששניים למדי, ולא אפשרו לנו להתקרב אליהם.
השם "זנב כותנה" בא, כמובן, בעקבות הזנב הלבן שלהם – שנראה כמו פונפון כותנה לבן.
 

 
ואם יש ארנבות וארנבונים, אז גם יש מי שיצוד אותם… נסענו לאט בשמורה, ואז ראינו אותו –
 

 
הוא עמד לו בשדה מרוחק מאד מאיתנו, ולכן האיכות הלא-מרשימה של התמונות. זהו קויוט – Coyote – או בשמו הלטיני – Canis latrans – וזהו התן האמריקאי.
טורף נפוץ למדי, שניתן למצוא בכל צפון אמריקה ומרכזה.
 

 
ראינו אותו במרחק, בשדה – ועצרנו את האוטו, והסתכלנו עליו – והוא עלינו, עד שהוא החליט שכנראה לא נתקיף אותו, ומצד שני אנחנו לא מהווים טרף מוצלח עבורו  – והמשיך בדרכו.
 

 
מעלינו חלפו להקות ציפורים – להקה גדולה אחת – כנראה זרזירים – רחשה בשמים מעלינו, וממש עפה בגלים. זה היה מחזה מרשים מאד.
 
באיזה שלב ראינו את הדורס הזה:
 

 
אני מאד אוהבת דורסים. הם ציפורים מדהימות בעיני, מרשימות ומלכותיות.
 

 
ולכן את האחד הזה ניסיתי לצלם פעמים רבות… ואם מישהו מצליח לחשוב על זיהוי, (בהתחשב בעובדה שהתמונות צולמו בשקיעה, ולכן הצבעים אדמדמים) – אני אשמח לדעת.
 
תוספת: אבו-נטע מעריך שזהו Red-shouldered Hawk – נץ אדום-כתפיים- ששמו הלטיני הוא Buteo lineatus

 
והנה עוד ציפור שצלמתי בקולוסה –
 

 
וגם הפעם אבו נטע בא לעזרתי, וזיהה את הציפור החביבה הזו כBlack Phoebe – פיבי השחורה (פיבי הוא שם שמקורו יווני, ומשמעותו "מבהיק") Sayornis nigricans
זו ציפור שניזונה מזבובים.

 
מעלינו חלפה להקת מגלנים – Ibis – חלקם היו גם על הקרקע, כפי שהזכיר לי אבו-נטע – והם White-faced Ibis – מגלן לבן-פנים – Plegadis chihi
 

 
זיהינו אותם לפי המקורים המעוקלים…
 

 
ואז כבר שקעה השמש, ושאר התמונות יצאו מטושטשות מדי…
אז חזרנו לHighway, והמשכנו למלון שלנו – כדי להגיע למחרת אל פארק לאסן – Lassen Vulcanic National Park. אבל זה כבר ענין לרשימות חדשות…
 
כל התמונות צולמו ב-Colusa National Wildlife Refuge ב-14.8.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 
 

מקלט חיות הבר בקוֹלוּסָה – Colusa National Wildlife Refuge

 
העמסנו את כל הציוד האפשרי על האוטו, ויצאנו לנו להרים…
הבעיה היא, שבאיזור סן פרנסיסקו יש פקקים.  הרבה פקקים. ובארה"ב הכל גדול יותר. גם הפקקים.
אז אחרי שעתיים של פקק שבהם כמעט ולא התקדמנו, היינו חייבים לעצור איפשהו…
 
ואם כבר עוצרים, כדאי לעשות את זה במקום נעים. משהו שיהיה מאד מנוגד ל-Highways העמוסים שמקשרים בין סן פרנסיסקו לסקרמנטו…
 
אז עצרנו בשמורה – מקלט חיות בר – ליד העיירה קולוסה.
כבר בכניסה, ברחו מאיתנו ארנבות –
 

 
אילו לא הארנבונים שאפשר לקנות בחנות חיות המחמד. אילו ארנבות גדולות, והן רצות מהר. מאד מאד מהר. השם העממי שלהם הוא Black-tail Jackrabbit, והשם הלטיני – Lepus californicus.
 

 
מיד אחרי שהארנבות ברחו, ראינו תזוזה ליד אחד השבילים. כיוונתי את המצלמה, ותפסתי סנאי –
 

 
הגב שלו מנוקד, והוא איננו הסנאי האפור הנפוץ שפגשנו בסן פרנסיסקו – כי אם סנאי-קרקע קליפורני – California ground squirrel – או בשמו הלטיני  Spermophilus beecheyi.
 
בשמורה עובר נחל – והוא מלא בצמחי בר. היה לי קשה להתמקד עליהם מהגשר (ובכל זאת, לא ירדנו מהשבילים!) – כך נראה הנחל – כל הירוק זו צמחית מים שגדלה בתוך הנחל.
 

 
הנה הפרחים – שצולמו מרחוק, ואני אשמח לעזרה בהגדרה  –
 

 
פגשנו כמה וכמה רשתות שבמרכזן ניצב עכביש –
 

 
מן הסתם, אני משערת שאילו הנקבות. אצל עכבישים, הזכרים נוטים להיות קטנים יותר – ואילו הצידות המרשימות הן הנקבות.
 

 
אורך גופו של העכביש הזה הוא בערך שלושה ס"מ. תוסיפו את הרגלים, ותקבלו מפלץ אמיתי…
 
אבל השמורה הזו ידועה בעיקר בגלל כל עופות המים הבאים אליה. על שפת הנחל ניתן לראות אנפות ממינים שונים – זיהינו אנפה אפורה ואנפת לילה, ועוד – שלא הספקתי לצלם – ואז צלמתי את החביב הזה:
 

 
זהו killdeer. השם בעברית – חופמי כפול-צווארון (Charadrius vociferus) ולא, הוא לא הורג צבאים. השם העממי הגיע מהקריאה שלו – "קיל-די! קיל-די!"… 
לנו הוא הזכיר את הסיקסק הנפוץ בארץ, ואכן הם בני אותה משפחה.
כפול צווארון – כי יש לו על הצוואר שני פסים שחורים בולטים. הנה, הוא מפנה אלינו את ראשו ואפשר לראות:
 

 
על אחד הסלעים חיכתה לנו לטאה – Western fence lizard או בשמה הלטיני – Sceloporus occidentalis.
 

 
יחסית ללטאות הזריזות ולעינחש בארץ, היא היתה מאד רגועה, ואפשרה לי לצלם אותה בנוחות מכל הכיוונים –
 

 
 
בקיצור, אני ממליצה בחום על השמורה הזו לכל אוהבי הזואולוגיה למיניהם…
ואני אמשיך עם שאר החיות שפגשנו בה ברשימה הבאה!
 
התמונות צולמו כולן ב-Colusa National Wildlife Refuge, בתאריך 14.8.2009.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

קורמורנים ושולי צדפות

 
עוד שני עופות מים, ואני עוזבת את החוף ומתחילה לעלות להרים… מבטיחה
 

 
היום אני מציגה בפניכם קורמורנים – שהסתובבו הרבה באיזור מונטריי ופוינט לובוס.
הקורמורנים מאד נהנים לשבת על הסלעים, ולנו היה נחמד מאד לאתר אותם ממרחק:
 

 
הבעיה שלי היתה… איזה קורמורנים צלמתי?
ובכן, יש שלושה מיני קורמורנים באיזור מונטריי. שזה כבר התחלה טובה יותר לעומת השחפים
אחד מהם – Double Crested Cormorant (כן, יש "t" בסוף!) הוא בעל מקור כתום-צהוב בולט, ולכן די בטוח שלא אותו צלמתי.
 

 
בין השניים האחרים פשוט קשה לי להבדיל…
הראשון: קורמורן ברנדט – Brandt`s Cormorant – ששמו הלטיני Phalacrocorax penicillatus – הוא נפוץ בחוף, מאלסקה ועד מקסיקו.
השם הלטיני – שהוא בעצם משהו כמו "קורמורן מכחול" -מרמז על פלומת נוצות לבנה שהזכר מגדל על צווארו בתחילת עונת הרביה. השם העממי – הוא על שם חובב טבע בן ראשית המאה ה-19, שתאר את המין הזה לראשונה.
 

 
והשני: Pelagic Cormorant – התרגום הוא משהו בסגנון "קורמורן ימי" – ושמו הלטיני Phalacrocorax pelagicus – הוא קטן יותר, וזנבו קצר יותר. הפעם השם הלטיני והשם העממי הם זהים.
גם הזכר כאן מתהדר בתחילת עונת הרביה – איזור העיניים שלו מקבל גוון אדום מבהיק. 

 
את התמונה הבאה אני אוהבת: היא מאד הסתדרותית בעיני. נראה שכל הקורמורנים בשטח החליטו לערוך אסיפה, יושב הראש נעמד מולם לנהל את האסיפה; האחד מימין התמונה, מאחורי הכינוס, הוא בטח הטכנאי של הסאונד, או אולי מְחַלֶקֶת התה, והשחף? אולי נציג העיתונות… אתם מוזמנים להציע פירושים אחרים!
 
 

 בארץ ישנם שלושה מיני קורמורנים – אפשר למצוא אותם בחולה, בשמורת עין אפק, באיזור חדרה ועוד.
 
הציפור השניה שאני מציגה היום היא  שָלְצֶדֶף שחור אמריקאי  – American  Black Oystercatcher, או בשמו הלטיני – Haematopus bachmani
 

 
רואים? מה, לא רואים? גם אנחנו כמעט פספסנו אותם. השם "שחור" לא הולם אותם. "חום" קרוב יותר למציאות. הנה, תסתכלו מקרוב:
 

 
ההסוואה שלהם, על הסלעים הכהים, היא מאד טובה. ורק כשהם הפנו אלינו את המקור – הצלחנו לאתר אותם. יש להם מקור אדום, גדול ובולט (לפי וויקי, הוא מגיע לאורך 9 ס"מ! רק המקור!).
 

 
בתמונה פה מעל ישנם שלושה שָלְצֶדֶף. כמו שאפשר להבין משמם, הם ניזונים מצדפות. הם חיים באיזור החוף, וליד אגמים מלוחים.
לארץ  שלנו מגיע מין אחר של שלצדף – שלצדף החוף שהוא בצבעי שחור לבן. הוא חולף נדיר בארצנו, ואפשר לראות תמונה שלו באתר תצפית המצוין.
 

 
אנחנו ראינו אחד, ולא היינו בטוחים בעצם מה ראינו, ורק לאחר שחזרנו והסתכלנו, הסתבר לנו שאנחנו רואים קבוצה של חמישה…
 

 
כל התמונות צולמו במונטריי ובפוינט לובוס, 10-11.8.2009
 
ולסיום, עוד קצת משובר הגלים של מונטריי, העמוס קורמורנים, שקנאים ואריות ים –
 

 
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 

 

שקנאי חום – Brown Pelican – Pelecanus occidentalis

היום אני חוזרת לאוקיאנוס, ולחיים סביבו.

הנה לפניכם שקנאי –

כמו ששמתם לב, הוא לא נראה כמו השקנאי שמגיע אלינו: הוא חום!

ובאמת, שמו "שקנאי חום" – Brown Pelican – או בלטינית Pelecanus occidentalis.

אילו שלושה שקנאים ליד גשר המפרץ – ה-Bay Bridge של סן פרנסיסקו.
משהו בצבע ובצורה של השקנאים הללו גרם לנו לחשוב על אבולוציה… הם נורא דומים לכל מיני דינוזאורים!

יחסית לשקנאים, הוא קטן – זהו מין השקנאי הקטן ביותר. אבל אל תסיקו מזה שזוהי ציפור קטנה… ארכו מגיע כמעט ל1.40 מטר, ומוטת הכנפיים שלו יכולה להגיע ל2.5 מטרים!

את השקנאים ראינו מרחפים מעלינו לאורך המזחים של סן פרנסיסקו, וגם בשמורת פוינט לובוס הם ריחפו במרחק.

את התמונות מקרוב – צלמנו על המזח במונטריי. שם הם שוחים במים, מטיילים על המזח, ומתקרבים מאד.

מאד אהבתי את סידור הנוצות של השקנאי בתמונה פה מעל. אם תגדילו, תראו למה אני מתכוונת…

שקנאים הם עופות מאריכי ימים – הם מגיעים לגיל 30 שנים!
אני מאד מרוצה מהתמונה הבאה – תפסתי שקנאי בתעופה, בזוית מוצלחת למדי:

אחת התכונות המיחדות את השקנאים האילו, זה דיג מהאויר: הם מאתרים דג בתעופה, ואז יורדים ותופסים אותו – לא ראיתי את זה במציאות, אבל Pappa Quail ידידי תפש שקנאי בצלילה וכדאי מאד לראות את התמונות ברשימת השקנאים האמריקאים שלו.

התמונות צולמו בסן פרנסיסקו, בפוינט לובוס ובמונטריי, בתאריכים 9-11.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ברוש מונטריי – Monterey Cypress – Cupressus macrocarpa

כבר סיפרתי לכם שהיינו בPoint Lobos, והראיתי חלק מהחיות והצמחים הנפלאים שפגשנו שם.
אבל פוינט לובוס הוכרזה כשמורה – לא בגלל אריות הים, כלבי הים, הלוטרות, האיילים, או אפילו לוויתן מזדמן.

הו לא… Point Lobos הוכרזה כשמורה – בגלל הברושים:

הברושים בPoint Lobos וסביבתה הם ברושים מאד מיוחדים הם נקראים  ברושי מונטריי – Monterey Cypress – או בלטינית Cupressus macrocarpa

הם עצים גדולים ובעלי נוף מרשים ומיוחד. הברושים הללו אנדמיים לחוף קליפורניה – כלומר, צומחים באופן טבעי אך ורק שם – ובטבע ניתן למצוא אותם בשני ריכוזים: בשמורת פוינט לובוס, ובשמורת יער דל-מונטה ליד מונטריי.

הנוף השטוח המיוחד שלהם נוצר בשל הרוחות העזות באיזור – שמגיעות מכיוון האוקיאנוס.

העצים הללו הופכים את הנופים בשמורה ללא שגרתיים ומיוחדים מאד. אני חייבת לציין, שכאשר טיילנו – וחיפשנו בעלי חיים בסביבותינו – היו רגעים שלא ידעתי לאן להסתכל: אל הברושים המופלאים הללו, או לכיוון המים…

גם הטיול בחורשה עצמה, בין גזעי הברושים – הוא מרתק:
 
הברושים הללו מצאו חן בעיני רבים, ולכן הם זרעו וגידלו אותם במקומות רבים בעולם. לכן כיום אפשר למצוא אותם ברחבי אירופה (למשל, אירלנד, איטליה, צרפת, פורטוגל), ואפילו בניו זילנד – שם זהו עץ תרבות פופולרי.

עוד כמה עצים, זה עושה טוב על הנשמה:

כאן הברוש נראה ממש כמו בונזאי יפני… רק שהוא ענק:

כך נראה השביל בחורשת הברושים:

הייתי חייבת לפחות תמונה פנורמית אחת, שתתן מושג איך נראה הנוף בשמורה:

כל התמונות צולמו בשמורת פוינט לובוס, ב-11.8.2009

(אתם בטח כבר זוכרים את התאריך….)

כתמיד, מוזמנים – וממש כדאי לכם – להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אריה ים קליפורני – California Sea Lion – Zalophus californianus

 
אחד מבעלי החיים הכי מזוהים עם קליפורניה (בכלל) וסן פרנסיסקו (בפרט) – הם אריות הים של קליפורניה.
 
 

 
אילו יצורים שמאד קל לפגוש: פשוט צריך להגיע לחוף… אחת הנקודות הידועות ביותר, היא מזח 39 (pier 39) בסן פרנסיסקו.
 

 
באיזור המזח ישנם לוחות עץ רחבים במים, ואריות הים באים לשם, משתרעים עליהם, ישנים, רבים, מחליפים דעות עם השחפים…
 

 
 
אריות הים הזכרים הם יצורים מאסיביים מאד. הם יכולים להגיע למשקל של 300 ק"ג ולאורך 2.4 מטר! הנקבות קטנות ורזות יותר – מגיעות למשקל 90 ק"ג בלבד, ולאורך של 2 מטרים.
 

 
על היבשה, אריות הים נראים גמלוניים למדי. אבל במים – הם שחיינים מעולים.
 

 
אריות ים הם חיות אינטיליגנטיות למדי, ומסוגלות ללמוד טריקים ולהסתגל לסביבת האדם. לכן משתמשים בהם לכל מיני מופעי חיות – באקווריומים וקרקסים.
כן, כן – למרות שמספרים לנו על "כלבי ים" בהופעה, אילו בעצם אריות ים.
 

 
כמו שספרתי ברשימת כלבי הים, ישנם כמה הבדלים בולטים בין כלבי ים לאריות ים –
ראשית, הסנפיר האחורי – ה"רגלים" – אריות הים יכולים לתמרן את הסנפירים הללו לכל מיני כיוונים, ועל ידי כך להתרומם לגובה. אצל כלבי הים – הסנפיר מופנה אחורנית. לכן על החוף הם תמיד מוטלים כשק.
שנית – אפרכסת האוזן – בתמונה פה מעל רואים בבירור את האפרכסות של אוזני האריות. לכלבי ים אין אפרכסת, אלא "חור".
 

 
הנה שלשה מתחממת בשמש:
 

 
את אריות הים פגשנו גם ב-Point Lobos, על הסלעים, נובחים זה על זה (או שמא זה שואגים? צורחים? ) – רק ששם הם היו מעט רחוקים יותר מאיתנו.
 

 
ושוב פגשנו אותם במפרץ מונטריי, כשיצאנו לשיט הלוויתנים שלנו – זה היה משעשע למדי.במים צפו מצופים שונים, ועל כל מצוף – ישב אריה ים:
 

 
את שובר הגלים של המפרץ הם נאלצו לחלוק עם קורמורנים ושקנאים (שגם להם אני מתכננת רשומה או שתיים…):
 

 

 
ועוד מצוף שאריות הים נהנו ממנו –
 

 
התמונות צולמו:
סן פרנסיסקו, ב- 10.8.2009
Point Lobos, ב-11.8.2009
מפרץ מונטריי, 12.8.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
אני יודעת שיש המון הפעם… פשוט נהניתי מהם
 
 
ועוד משהו: בצלאל הציע להמליץ על רשימה שאהבתי, במסגרת חודש הבלוגים. אני ממליצה על רשימה של בלוגרית חריפה וממולחת ששמה ein ani – בה היא מנתחת ומסבירה לנו את המשפט הראשון במגילת העצמאות. במילה אחת – מ-ש-ו-ב-ח.
 

פרחים מאיזור החוף (2)

 
אני ממשיכה עם עוד פרחים – משמורת Point Lobos, ואח"כ גם מיערות מויר.
 

 
המרבד הנחמד הזה הזכיר לי את חיננית הבתה – והוא אכן מאותה משפחה. השם העממי שלו הוא Seaside Daisy, כלומר – חיננית החוף. השם הלטיני הוא Erigeron glaucus והוא ממשפחת המורכבים.
 

 
הכתום הזה נפלא בעיני. הוא הזכיר לי מאד פרח אמריקאי אחר – Indian Paintbrush – שפגשתי לפני 12 שנים, בטיול בפארק ציון (Zion Park ) – ואכן, הוא אח קרוב שלו: שמו העממי הוא Seaside Painted Cup – משהו כמו כוס צבועה חופית – והשם הלטיני הוא Castilleja latifolia, – והוא ממשפחת העלקתיים! יש כמה טפילים מאד יפים….
 

 
ועכשיו, פרח נשמה. אני חייבת לפחות אחד for the record, נכון?
משפחת הציפורניים תמיד מקשה עלי. פרט לכמה נציגים בולטים, רוב הנציגים שלה הם זעירים, וקשים להגדרה.
 

 
אבל בהגדלה – הוא ממש יפה, נכון? פרח שקוטרו בערך סנטימטר, ומאד הזכיר לי שני מינים שאני מכירה מהארץ – דורית – היא אספרגולה (Spergula) ואפזרית – היא אספרגולריה (Spergularia). הדמיון בשמות הלטיניים רק רומז על הדמיון בין הפרחים…
אני בטוחה למדי שהפרח שלי הוא אחד מהם, אבל אין לי מושג מי. ושוב, אני אשמח לעזרה.
 

 
עוד פרח שאין לי זיהוי מדויק שלו הוא הלוטוס:
 

 
בשביל להגדיר לוטוס, ממשפחת הפרפרניים – בד"כ רצוי שיהיה פרי. פה יש לי פרח ועלים. לפי מה שקראתי, יש עשרה מיני לוטוס שגדלים בשמורת Point Lobos… לא הצלחתי להחליט את מי מהם צלמתי.
 

 
עוד פרח מוכר ונחמד – זעזועית גדולה, ממשפחת הדגניים. Briza maxima בלטינית. אצלינו נפוץ בכל הארץ, ולפי מה שהבנתי – זהו מין פולש בארה"ב.
 
ועכשיו – פרח יפה במיוחד, גבוה ונחמד, שפגשנו גם בpoint lobos – וגם ב-Muir woods:
 

 
לפי הפוסטר שלי, קוראים לפרח הזה Bush Monkey-flower – פרח-קוף שיחני? שם מוזר.  בכל מקרה, השם הלטיני לפי הפוסטר הוא  Diplacus aurantiacus, – וזה גם בלבל אותי, כי מצאתי שם לטיני אחר באינטרנט – Mimulus aurantiacus, והערה שאומרת שאין הסכמה לגבי שמו של הפרח הזה.. הוא שייך למשפחה שאין לה נציגות בארץ – Phrymaceae.

 
זהו פרט מMuir Woods:
 

 
בעקרון, ביער ישנם פחות מינים מאשר בשטח הפתוח. פרחים רוצים שמש, והיער מוצל.
למרות זאת, גם שם (ב-Muir woods) מצאתי מה לצלם –
 

 
למשל השיח הזה, שעשה לי המון צרות ויש לי המוני תמונות מטושטשות או שרופות שלו.

 
ואחרי כל המאמצים, עדיין לא הצלחתי להחליט מהו הצמח הזה! אבל הפעם יובל פתר לי את החידה: זהו צמח ששמו Aralia californica ממשפחת ה-Araliaceae. ברור קצר הבהיר לי שזוהי משפחת הקיסוסיים, ולכן הייתי קוראת לצמח הזה "קיסוס קליפורני".
 

 
 
הפרח הבא, שגם אותו צלמתי ביער,  נראה לי דומה למשהו… אבל למה?
 

 
השם העממי, שהיה כתוב בפרוספקט של היערות לא ממש עזר לי: Redwood Sorrel. מה זה Sorrel?
 

 
בבית חיפשתי ומצאתי את השם הלטיני שלו: Oxalis oregana – ממשפחת ה-Oxalidaceae. אימות קצר – ומצאתי את הפתרון: זהו מין של חמציץ, ממשפחת החמציציים. הייתי קוראת לו "חמציץ הרדווד" או משהו בקווים אילו. ואז הבנתי מה הזכירו לי העלים… אילו באמת עלים של חמציץ!
 

 
הפרח האחרון הוא ממשפחת השפתניים – זה היה לי ברור מיד. השם העממי שלו הוא Hedge Nettle – סרפד המשוכות – אבל הוא לא דוקרני או צורב כמו סרפד. השם הלטיני הוא Stachys bullata.
 
 התמונות צולמו בפוינט לובוס, 11.8.2009 וביערות מויר ב-9.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת להגדילן!
 
 
 
 
 

פרחים מאיזור החוף

 
החלטתי לפרסם מקבץ של פרחים שפגשנו באיזור החוף. בגלל הכמות, אני אפצל את הנושא לשתי רשימות.
 
אני מתחילה מפרחים בשמורת פוינט לובוס.
 

 
כזכור, זו שמורה חופית – הצמחים הם בעיקר צמחי חוף, וצמחים שרגילים למים מלוחים. לכן יש פריחה לאורך כל השנה. וגם אם הפרחים היפים והמיוחדים יותר פורחים באביב (אירוס, שושניים למיניהם, סגל – הוא "אמנון ותמר" בר ואפילו פוקסיה) – עדיין, יש מציאות גם בשיא הקיץ.
 

 
למשל הצמח פה מעל. זהו צמח ממשפחת הטבוריתיים, ששמו הלטיני Dudleya farinosa . אני מגדלת כזה בעציץ בבית… השם העממי שלו הוא Bluff Lettuce – כלומר, "חסת הכֵּף"
 
מצאתי עוד צמח מאותה משפחה, שלא הגעתי להגדרה שלו – ואני אשמח לעזרה (יובל?)
 
אילו העלים:
 

 
מהעלים עולה גבעול, ועליו הפרח:
 

 
עוד מבט על הפרח:
 

 
גם DYC מצאנו בטיול… אבל אני די בטוחה שאני יודעת מי זה:
 

 
שמו הלטיני – Grindelia latifolia ואילו שמו העממי – Coastal Gum Plant – משהו כמו "צמח הגומי החופי".
 
בשמורת פוינט לובוס קניתי לי פוסטר בדולר אחד! פוסטר שהוא הדפסה מקומית של השמורה – תמונות פרחים שצילמו הריינג`רים, עם שמותיהם – שמות עממיים וגם לטיניים. לדעתי, זו היתה רכישה מצוינת.
אמנם התמונות לא מדהימות – צלמתי בעצמי תמונות טובות יותר של חלק מהפרחים – אבל בכל זאת, כמדריך ל-40 הצמחים הנפוצים בשמורה – זה מצוין
 

 
הפרח הנחמד הזה היה נפוץ בכל השמורה – ולקח לי זמן להבין שהגרסא הורודה והגרסא הצהבהבה הן שתיהן תת מין של אותו צמח –
 

 
זה צמח ממשפחת הארכוביתיים (Polygonaceae) – ואת זה ניחשתי כבר במקום. משהו בצורה הכללית הזכיר לי ארכובית.
 

 
השם שלו הוא Dune Buckwheat – כלומר, כוסמת הדיונות. הזן הורוד הוא הרגיל,
וברשימת עופות המים, השחף שצלמתי בפוינט לובוס עמד בתוך מרבד של הצמח הזה.
 

 
הצמח הבא היה מוכר לי מאד. אהל הגבישים? תהיתי…
 

 
ואכן, זהו אהל הגבישים. אם תגדילו את התמונה, תוכלו לראות את גבישי המלח שהצמח מפריש מהעלים, זוהי הדרך של הצמח הזה לחיות על החוף, באיזור מים מלוחים: הוא מפריש את המלח מתוך העלים שלו. הם נראים ממש כמו טיפות קרח קטנות ועדינות.
 

 
בגלל זה מאד מתאים לו השם העממי האנגלי – Common Ice Plant – צמח-קרח מצוי . השם הלטיני הוא Mesembryanthemum crystallinum – ממשפחת החיעדיים (Aizoaceae )
 
 
 
גם הצמח הבא היה מוכר לי :
 

 
מיד זיהיתי שזהו קֶדֶד. לפי המגדיר שלי זהו Astragalus nuttallii – קדד נוטל – ע"ש בוטנאי-זואולוג בריטי שפעל באמריקה בראשית המאה ה-19.
הקדד הוא ממשפחת הפרפרניים ( Papilionaceae)
 
הנה הפרי שלו:
 

 
הפרח האחרון שלי להיום היה הפתעה נעימה: מרגנית השדה! בארץ נפוץ הזן הכחול שלה, אבל באירופה ובאמריקה נפוץ הזן הכתום –
 

 
כשחיפשתי קצת, גיליתי עוד משהו – השם העממי של המרגנית באנגלית הוא Scarlet Pimpernel! כלומר, זהו הפרח שממנו שאוב שמו של גיבור ספרה של הברונית אורצ`י! 
מובן ששמחתי מאד על התגלית הזו!
המרגנית היא ממשפחת הרקפתיים.
 
עד כאן המקבץ הזה… המשך יבוא.
התמונות צולמו בפוינט לובוס, 11.8.2009
מוזמנים להקליק על  התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

כלב ים מצוי – Harbor Seal – Phoca vitulina

 
ב-Point Lobos פגשנו כלבי ים, ואריות ים.
היום אני אציג את כלבי הים.
 
למען האמת, כלבי ים הם חיות משעממות. כשטיילנו בפוינט לובוס, בתחילה כלל לא שמנו לב אליהם. ואז חשבתי שאני רואה משהו…. זה נראה היה כך:
 

 
בתמונה מעל ישנם שני כלבי ים. את השחור זיהיתי מלמעלה: לא הבנתי מה פתאום יש שק גומי שחור מבריק זרוק על הסלעים. משקפת (כמו שמוטי ספר) עוד לא היתה לנו – אז צילמתי, והסתכלתי מקרוב…
 
ואז הבנתי שזה כלב ים.
 
על מסך המחשב, בהגדלה – ראיתי גם את הלבן. נראה אם תמצאו אותו…
 
כלבי הים תופסים להם סלע, או אי, או גוש אבן במים – מטפסים עליו, ונמרחים. זה נראה כך:

 
לפעמים הם מוצאים סלע שהוא קצת-קטן מדי, ואז זה נראה מגוחך:
 

 
כלבי הים מופיעים בצבעים שונים – מנוקדים, שחורים, אפורים ואפילו לבנים:
 

 
(אגב, ראיתם את ראשו של המנוקד שיוצא פה מהמים?)
 
סלעים נידחים באמצע הים חביבים על כלבי הים, כי לשם לא יגיעו הטורפים – ומצד שני, יש שם אספקה נאה של ארוחות, כלומר – דגים.
 

 
בעלי החיים שאנחנו רואים בקרקסים – כלל אינם כלבי ים, כי אם אריות ים. אבל עליהם אני אפרסם רשימה נפרדת…
שני הבדלים בולטים בין כלבי ים לאריות ים – הרגלים של כלבי הים הן בעצם סנפיר שתמיד מופנה ישר אחורנית. אצל אריות הים – הם יכולים לשנות את הכיוון שלו, ולכן יכולים "לשבת" או אפילו "לעמוד".
אצל כלבי הים, האוזן היא חור בראש – ואילו אצל אריות הים יש אפרכסת לאוזן.
 

 
אבל כשהם מסתכלים ישר למצלמה… מה עוד אפשר לבקש?!
 
 
בתמונה הבאה ישנם לא פחות מעשרה כלבי ים! תגדילו, נראה כמה תמצאו…
 

 
כל התמונות צולמו בשמורת Point Lobos, בתאריך 11.8.2009
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת להגדיל אותן!
 

סקוויה ירוק-עד – Coastal Redwood – Sequoia sempervirens

כבר הצגתי את עצי הסקוויה הענקיים, והיום אני מציגה את קרוביהם – עצי ה-Redwood.

להמשיך לקרוא סקוויה ירוק-עד – Coastal Redwood – Sequoia sempervirens

It`s a bloody sea-bird! it`s not any bloody flavour!

  שתי נקודות למי שמזהה מאיפה מצוטטת הכותרת.
למי שלא מזהה -אני נאלצת לבשר לכם שיש לכם חור בהשכלה, אבל אני לוקחת על עצמי לסתום אותו – בעזרת סרטון הyoutube שיצורף בסוף הרשימה הזו.


(שחפים בסן פרנסיסקו, ליד מזח 39, 10.8.09)


במהלך הטיול פגשנו כל מיני עופות מים (Sea-birds ) – ואת הרשימה הזו אני אקדיש לשלושה מינים מתוכם.
אני פותחת עם שחף…


(שני שחפים – בוגר וצעיר – בסן פרנסיסקו, 10.8.2009)

הבעיה עם שחפים, היא שקשה להגדיר אותם. במגדיר שיש לי של ציפורי אמריקה הצפונית – מופיעים מעל עשרה מינים שנניתן לפגוש לאורך חופי קליפורניה… אז את מי צלמתי?!

בהתחלה חשבתי שצלמתי שחף קליפורני – California Gull (שמו הלטיני: Larus californicus) – שהוא אחד הנפוצים בסביבה, מופיע גם בפרסומים ושלטים שונים. אבל… לפי הספר שלי, בקיץ, שחף קליפורני עולה להרים ומצפין אפילו עד קנדה.

המשכתי להסתכל, ומצאתי שחף אחר – שנראה מאד דומה לשחף הקליפורני. ההבדל הוא ברגלים: לשחף הקליפורני יש רגלים צהובות. אבל השחף שאני צלמתי הוא בעל רגלים ורודות! למשל, פה:

ומכאן הגעתי למסקנה שהשחפים שלי הם ממין שחף מערבי – Western Gull (והשם המדעי: Larus occidentalis ) – כמובן, שהזיהוי תופס רק לגבי אילו שראיתי את רגליהם. האחרים בהסתברות גבוהה גם הם Western Gull – אבל בלי התחיבות.

ראינו המון שחפים בסן פרנסיסקו, אבל דווקא האחד הזה מפוינט לובוס מצא חן בעיני – מרבד הפרחים (שלא הצלחתי לזהות… משהו ממשפחת הארכוביתיים) ממש מתאים לו:

 עם הצעירים בכלל לא העזתי להסתבך….

שחף אחר שצלמתי היה קל יותר לזיהוי – בזכות אבו-נטע, שהסביר לי מראש על השחף הזה – שחף הִירְמָאן, או באנגלית Heermann`s Gull (ושמו הלטיני Larus heermanni) –

הוא אפרפר יותר, והוא השחף היחידי באיזור שיש לו נקודה שחורה על המקור. ממש כך:

נכון שהוא נחמד?

אבל את הציפור המיוחדת ביותר להיום, הציפור שנתנה לי את ההשראה לכותרת של הרשימה – פגשנו בשיט הלוויתנים שלנו:
אני שמחה להציג בפניכם אלבטרוס שחור-רגל – Black Footed Albatross (ששמו הלטיני – Diomedea nigripes)

מימין זהו שחף צעיר, אבל העוף הגדול משמאל – הוא האלבטרוס. האלבטרוסים הם עופות גדולים – מוטת הכנפים של המין הזה מגיעה ל1.80 מטר! ויש מינים אחרים של אלבטרוס, שעוברים את שני המטרים.

האלבטרוסים מבלים את רוב חייהם בימים ובאוקיאנוסים, טסים מעל – ויורדים למים על מנת לנוח או לאכול. הם ניזונים מדיונונים ודגים. לעתים נדירות הם מתקרבים לחוף. הם מקננים במושבות על איים נידחים באוקיאנוס.
הנה אלבטרוס בתעופה:

וכדי להשוות, שחף הירמאן בתעופה:

התמונות צולמו:
בסן פרנסיסקו, 10.8.2009
בפוינט לובוס, 11.8.2009
במונטריי ובאוקיאנוס השקט, 12.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

וכעת, קצת השראה:



ומי שמעדיף את גרסת Live in the Holywood bowl –