California – 8/2009 – פרחים, פרפרים וכל מיני

Yosemite Valley in Yosemite National Park

היום בלוגולדת! היום מלאו לבלוג שלי שנתיים!
החלטתי לחגוג את הבלוגולדת השני שלי באחד המקומות הנפלאים ביותר בעולם – העמק בפארק יוסמיטי.
פארק יוסמיטי – Yosemite National Park שוכן בקליפורניה, בהרי הסיירה נבאדה והוא אחת משמורות הטבע הראשונות שהוכרזו בעולם.

בפארק יוסמיטי ביקרנו בקיץ שעבר, ולא הספקתי לפרסם את התמונות מעמק יוסמיטי היפהפה. אני חושבת שהעיתוי כעת הוא מושלם. להמשיך לקרוא Yosemite Valley in Yosemite National Park

סחלב ביצות לבן-פרחים – Platantera leucostachys

חצי שנה עברה כבר מאז טיול הקיץ שלנו לארצות הברית, הפריחה והחורף כאן בעיצומם – ואני עוד לא גמרתי את סקירת הטיול שלי…

החלטתי שלפחות עוד רשימה אחת אני חייבת לעצמי: רשימה על הפרח האהוב עלי מכל אילו שפגשתי בטיול שלנו.

כמובן, זהו סחלב. הסחלב הראשון בבלוג שלי שלא פורח בארץ!

הוא סחלב גבוה למדי (יחסית לסחלבי ארצנו) – כ-50 ס"מ גבהו.

נראה לכם מוכר? דומה למשהו? תסתכלו היטב, תגדילו את התמונה ותנסו לראות לפי מבנה הפרח.

מי שאמר "מירונית" יכול לרשום לעצמו Douze Points – כי הסחלב הזה הוא בעצם מין של מירונית… אמנם רחוקה אלפי קילומטרים מהר מירון שלנו, אבל זו מירונית.

כלומר, הוא Platanthera. המירונית נקראת כך בעברית, כי מצאו אותה לראשונה במירון. אבל השם הלטיני כלל לא קשור להר מירון. משמעות השם Platanthera בלטינית היא "רחב-מאבקים" – מַאֲבָק הוא החלק העליון של האבקן, בו נמצאת האבקה.

את הסחלב הזה פגשנו באיזור Mariposa Grove ביוסמיטי – כלומר, יחד עם עצי הסקוויה הענק. בהתחלה ראיתי רק אחד, אחריו עוד שנים. בסוף הטיול, כשחזרנו כבר למטה, פתאום ראיתי שדה שלם של שבטבטים ובינהם – הסחלבים!

הסחלב הזה גדל באיזורים לחים מאד, נוטים לרטיבות – לא ביצות עמוקות. באנגלית יש Bog, Marsh וגם Swamp. בעברית, כולם מתורגמים לבִיצה.

השם העממי שלו הוא White-Flowered Bog-Orchid, כלומר – סחלב-ביצות לבן-פרחים.

הוא גדל ב-Bog, כלומר איזורים שבהם האדמה בוצית ורטובה, אבל לא ממש ביצות עמוקות וטובעניות, ופורח בין יוני לספטמבר.

את כל התמונות צלמתי בפארק הלאומי יוסמיטי, בMariposa Grove בתאריך 19.8.2009

כתמיד, מומלץ להגדיל את התמונות על מנת להנות ממלוא יופיו של הסחלב העדין הזה! זה כלל לא מסובך: קליק על התמונה, ולהקיש F11.

וככה, בשביל הכיף – עוד תמונה אחת, של צמד עצי סקוויה ענק – Giant Sequoia, במיוחד בשביל Anguly, שאוהבת אותם וביקשה עוד –

עצירה ראשונה לחוף נהר מרסד

הגענו לעמק יוסמיטי. הכביש נוסע לאורך נהר Merced – הנהר שעובר במרכז העמק. לאורך הנהר ישנם מקומות עצירה רבים, שבהם אפשר לרדת לחוף הנהר.

אז עצרנו, וירדנו.

הנוף רגוע ונעים, הנחל (באיזור הזה הוא זורם לאט ורגוע, הוא לא עמוק ולא רחב. נחל, לא ממש נהר…) מפכה בקול נעים, צוקי הגרניט נישאים מעלינו… שלווה ורוגע בכל.

הסתכלנו, וראינו שמישהו מתקרב אלינו:

המתנו לו, וראינו שזהו ברווז:

ואז ראינו שהוא לא היה לבד. אחריו התקדמו עוד כמה. אחד-פה, שניים-שם – ממש מין התגנבות יחידים.

הם נראו לנו מאד מוכרים, ואכן – אילו הברכיות שנפוצות ברוב העולם, ומגיעות גם אלינו – אפילו לירקון. באנגלית שמן Mallard, ובלטינית – Anas platyrhynchos.

מהברכיה בייתו את ברווז הבית.

רק שאנחנו מכירים זכרים עם ראש ירוק מבהיק, ונקבות חומות. אז האם ראינו רק נקבות?
עוד דבר שהפריע לנו בזיהוי היה שבד"כ לברכיות יש ריבוע סגול מתחת לכנף. אצל אילו לא איתרנו ריבוע כזה.

אז שאלנו את אבו-נטע, והוא שלף ספר גדול ומפורט, והראה לנו – Mallard בלבוש קיץ, בהרים גבוהים – הזכר נראה חום כמו הנקבה, ללא הראש הירוק; ואצל שניהם אין כתם סגול!

אני מודה שלרגע קצת התבאסתי. קיוויתי (כמו כל חובב טבע) שהצלחתי לראות את אחד ממיני הברווזים הנדירים והמיוחדים להרי הסיירה נבאדה, ובמקום זה אני פוגשת בברווז הנפוץ ביותר בעולם?!

אבל הברווזים כלל לא התרגשו. הם שחו אנֶה ואנָה במים, חיפשו מזון (הם ניזונים בעיקר מאצות וצמחי מים) – היו שם כעשרה ברווזים.

ומה זה משנה כמה הם נדירים? הם היו מאד נחמדים, שחו להם במים מסביב – ואנחנו נהננו לצפות בהם.

כל התמונות צולמו בעמק יוסמיטי, Yosemite National Park, בנהר מרסד (Merced ) ב-18.8.2009

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

לפעמים אני, לפעמים אתה כה זקוקים לנחמה

עבר עלי שבוע מעייף מאד – במיוחד מהבחינה הבריאותית (כאבי שיניים וחך, והצטננות פראית שמתבטאת בשיעולים ועיטושים, והתרוצצות בין רופאים שלא הצליחו לאבחן שום דבר…) – והחלטתי שמגיעה לי קצת נחמה.

ומה יותר מנחם מעמק יוסמיטי?!

זהו העמק. קניון יפהפה ועמוק למדי, בהרי הסיירה נבאדה. צלמתי את התמונה מנקודת התצפית שנמצאת אחרי המנהרה, על הכביש דרומה מהעמק לאיזור הסקוויות במריפוזה.

ערפילי הבוקר עוד לא התרוממו, והכל נראה כבדרך מסך, חלומי משהו.

אפילו ה-Half Dome – הר מחצית-הכיפה המפורסם של יוסמיטי, מטושטש מעט באור הבוקר..

לפחות יש עצים, אפשר להנות מהם מקרוב –

כל התמונות צולמו בפארק הלאומי יוסמיטי, קליפורניה 19.8.2009

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אני לא כל כך אוהבת את השיר "נחמה" של אילנית, אז אני מצרפת במקומו שיר שלה שאני כן אוהבת.

Rudbeckia californica – סוזן שחורת העין

תכירו, זוהי סוזן שחורת העין.

או באנגלית – Black Eyed Susan

והיא לא לבדה….

בעמק יוסמיטי פגשנו את אחד הפרחים הנפוצים בארה"ב – פרח ממשפחת המורכבים, הממלא שדות בעמק – ושמחה בלב.

שמו הרשמי של הפרח הוא Rudbeckia californica, על שם שני פרופסורים שוודים לבוטניקה – אב ובן – בשם רודבק (Rudbeck) שחיו במאה ה-17 ובראשית המאה ה-18.

הסוג "רודבקיה" הוא אחד הסוגים הנפוצים בארה"ב (ישנם מינים שונים ברחבי היבשת) – וזכה לשם העממי והחביב מאד – Black Eyed Susan. זה מאד נחמד לחשוב על כל הסוזנות הללו, מסתכלות עלי…

למין הספציפי הזה ישנו שם עממי נוסף – California Coneflower – פרח-חרוטי קליפורני.

כשמסתכלים על פרח זקן, שכבר מסיים לפרוח – ברור מאד מאיפה הגיע השם. מרכז הפרח – החלק של הפרחים הצינוריים (זוכרים? פרח ממשפחת המורכבים, מורכב מפרחים צינוריים – במרכז, ופרחים לשוניים בהקף) עולה וגדל, בצורת חרוט.

את השדות של סוזן שחורת העין ראינו בעמק יוסמיטי, בזמן ה-Bear walk עם הריינג`ר של הפארק. (Ranger – שומר היערות והפארקים)

ונכון, יצאנו ל-Bear walk – אבל לא פגשנו דובים.

זה היה משעשע למדי: ראינו בעלון שבשעה מסויימת אפשר להפגש ולצאת להליכה קלה וקצרה עם הסברים של הריינג`ר בנושא דובים.

הגענו למקום הכינוס – ו…למען האמת התאכזבנו. הריינג`ר, שהיה נחמד מאד, נתן לנו הרצאה של כ-20 דקות (אותה תרגמנו סימולטנית לעננצ`יקים, כדי שיבינו מה קורה) – ואז לקח אותנו לסיור של 10 דקות כדי להראות לנו איפה כדאי לנו לשבת במארב כל הלילה, אם אנחנו רוצים לראות דובים.

דובים לא היו באותו מקום, אפילו לא קויוטים (מין של תן) אבל פגשתי את הסוזאנות!

כל התמונות צולמו בעמק יוסמיטי, בתאריך 19.8.2009

כולכם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לקבל קצת אור לעיניים ושמחה ללב – וגם על מנת לראות אותן בגודל מלא.

תוספת חשובה:

היום אני חוגגת שני ארועים חשובים –

יום הולדתה השישי של נטע (הבת של אבו- ואום-נטע)

ויום הנישואין השישי של AquaG ובעלה – איך נקרא לו? AquaS ?

מזל טוב לכולכם, יקירי! אוהבת אתכם!

Mule Deer – Odocoileus hemionus

אני עדיין בגעגועים לטיול האחרון שלנו… ויש לי עוד הרבה תמונות… אז היום אני מציגה איילים.

האיל הנפוץ במערב ארצות הברית הוא ה-Mule Deer – תרגום השם הוא "איל פִּרְדִי" – הוא נקרא כך בגלל אזניו, הדומות לאזני פרד.

האיילים הם בעל חיים נפוץ למדי בארה"ב – כשגרנו שם, תמיד הזהירו אותנו מדריסת איילים בעת נסיעה לילית, ומה לעשות כשיש תאונה עם אייל (הרוב פשוט אוספים אותו ועושים ממנו שיפודים…

)

האייל הנפוץ במזרח ארה"ב שונה מזה שאנחנו פגשנו – אוזניו קטנות יותר, והוא ה-White tailed Deer – איל לבן זנב.

אבל אנחנו פגשנו, כאמור, את האיל המערבי. אפשר לראות שקצה זנבו שחור.

את האיילים פגשנו ברוב השמורות שבקרנו בהן – בPoint Lobos, ליד החוף, ראינו שתי קבוצות של איילים אוכלים או נחים בסבך. בעונת הקיץ קל להבדיל בין הזכרים והנקבות – רק לנקבות אין קרניים.

בLassen Volcanic National Park, בערב שעשינו בו Camping, הגיחה לפתע איילה וחצתה את ה-Campground

אבל את רוב האיילים פגשנו בYosemite National Park – שניים טיילו באיזור ה-Tolumne Meddows, עוד כמה וכמה ראינו ממש לפנות ערב, בעמק יוסמיטי; ולקינוח – מוטי פגש עוד שלושה זכרים במרומי Mariposa Grove, ליד עצי הסקוויה הענק.

חלק מהתמונות מטושטשות מעט, או בזויות לא מוצלחות מאד – וזאת כי האיילים הם בעלי חיים חששניים מאד, הם פוחדים להתקרב לבני האדם – ובצדק.

זכרי האיילים הללו משירים את הקרניים שלהם – כמו שאר האיילים – כל חורף, מיד לאחר תום עונת החיזור. באביב הם מתחילים להצמיח קרניים חדשות.

הקרניים של האיילים (משפחת האיליים – Cervidae) נקראות Antlers – אילו קרנים שגדלות רק אצל הזכרים, גידול מהיר ועונתי. הם גדלים מתוך שני עוקצים – בליטות עצם – שיש להם בקצה הגולגולת, ובהתאם לגיל האייל – קצב הגידול. קרניו של איל צעיר לא יצליחו לגדול לאותו גודל כמו אילו של אייל בוגר, למרות שמשך הגדילה זהה.

במשך גדילתן, הקרניים מצופות בעור ופרווה עדינה וקטיפתית. שם עוברי כלי הדם והעצבים של האייל. ככל שהעונה מתקדמת, כלי הדם מתים, עצמות הקרן מתקשות – והקרניים מקבלות מראה מחוספס יותר.

בחורף, הורמון הגדילה של הקרניים לא מופרש ככל שהיום מתקצר, הן נחלשות – ובסופו של דבר האייל משיר אותן.

כאשר היום יתחיל להתארך, לקראת האביב – הוא יחזור להפריש את הורמון הגדילה, ויצמיח קרנים חדשות וגדולות יותר.

התמונה כאן היא של אייל צעיר יחסית, הקרניים לא מאד גדולות. הוא מטושטש – כי הצילום הוא לפנות ערב, והוא עסק בבריחה מקבוצת אנשים שצפתה בו. (בעמק יוסמיטי)

לעומת קרני האיילים, ישנן קרנים מסוג Horns – קרני משפחת הפריים, העיזים והכבשים. קרניים אילו מופיעות לרוב גם אצל הזכרים וגם אצל הנקבות, אם כי אילו של הנקבות בד"כ תהיינה קטנות יותר. דוגמא טובה היא כמובן היעלים .

קרניים אילו גדלות במשך כל חייו של בעל החיים. הן עשויות מחלק פנימי – שבנוי עצם, ומעליו ציפוי – כמו נדן – העשוי קֵרָטִין (חלבון הבונה חלק מהגוף. אצלינו הוא בונה את השערות והציפורניים)

הצבי המצוי (שאפשר לפגוש ברמת הגולן, בירושלים, במקומות מסויימים בגליל, וגם בנגב) גם הוא ממשפחת הפריים, ולמרות שיש המבלבלים וקוראים לו אייל – הוא צבי ולא אייל, וקרניו צומחות לאורך כל חייו.

בתמונה הבאה אפשר ממש לראות את המעטה הקטיפתי של הקרניים –

את התמונה הבאה מוטי צלם בMariposa Grove, ולדעתי – מבין תמונות האיילים שלנו – הא הטובה ביותר. נכון שגם לו יש עתיד? (כל התמונות עד סוף הרשימה הן של מוטי)

התמונות צולמו בקליפורניה –

בשמורת Point Lobos בתאריך 11.8.2009

בשמורת Lassen Volcanic בתאריך 16.8.2009

ובשמורת יוסמיטי בתאריכים 18-20.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

Yosemite National Park – עצים במעבר טיוגה

היום אני ממשיכה את הנסיעה ב-Tioga Pass ביוסמיטי.
רוב העצים שראינו בדרך היו מחטניים – בעיקר אורנים –

האורן הנפוץ באיזור הוא ה-Jeffrey Pine – אורן ג`פרי – שקרוי על שם בוטנאי ממוצא סקוטי שפעל בארה"ב במאה ה-19. ישנם עוד מיני אורנים, ובכלל עצים מחטניים באיזור – ואני לא בטוחה מה מהכל צלמתי. אורני ג`פרי הם פשוט הנפוצים ביותר, אז לפחות חלק מהתמונות כאן כוללות אותם בוודאות.

עצרנו ב-Olmsted Point – נקודת תצפית יפהפיה, שמשקיפה על העמק. הנקודה הזו נקראת על שם פרדריק אולמסטד – אדריכל-נוף חובב טבע שפעל רבות למען שימור הטבע בארה"ב בראשית המאה ה20.

…ואם כבר קוראים על שמכם איזו נקודה – תאמינו לי, הנקודה הזו שווה. הנוף מהמם, והעצים פשוט מרגשים:

ירדנו בשביל למטה, ונהנינו מהעצים הענקיים והמיוחדים –

ההרים עשויים ממשטחי גרניט גדולים, והעצים ממש פורצים מתוך הסלע.

מראה העצים מעיד על תנאי מזג האויר הקשים בחורף – רואים שהעצים עוצבו על ידי רוחות חזקות שכיוונו אותם לגדול באופן מיוחד – ממש מזכיר בונזאי, אבל ענק.

השמש התחילה לשקוע מעבר להרים, חזרנו למכונית והמשכנו לנסוע למלון שלנו, בעיירה מריפוזה (בצד השני של הפארק – מרחק של שעתיים וחצי נסיעה בערך, מהמקום בו נכנסנו לפארק, וכ-45 דקות מהכניסה הקרובה לפארק) – חלק מהנסיעה עובר לאורך נהר מרסד, והדרך פשוט יפהפיה – גם בחושך.

כל התמונות צולמו לאורך ה-Tioga Pass ב-Yosemite National Park, בתאריך 17.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא – כדאי לכם…

Yosemite National Park – Tioga Pass

ברוכים הבאים לפארק הלאומי יוסמיטי – Yosemite National Park.

היום אנחנו נכנסים לפארק, מכיוון מזרח – בכביש יפהפה שנקרא מעבר טיוגה – Tioga Pass. הכביש הזה סגור לתנועה בכל חורף, כלומר – בערך חצי שנה כל שנה.

אם תבדקו באתר של רשות הפארקים האמריקאים, הדבר הראשון שתראו זה שעכשיו (נובמבר) – הכביש כבר סגור בגלל השלג.

אבל אנחנו, כזכור, בקרנו שם באוגוסט…

Tioga Pass – מעבר טיוגה, הוא כביש יפהפה בהרי הסיירה נבאדה. הנופים עוצרי נשימה – אגמים קטנים, הרים מלכותיים, יערות עבותים, אחו פורח פה ושם…

רשימה עם תמונות מדהימות של עצים יפהפיים עדין בהכנה. היום אני בענייני נופים ואגמים.

האגם פה למעלה, למשל, שמו Ellery Lake (אגם אלרי) וגבהו 9538 רגל מעל פני הים. שזה בעברית בערך 2.9 ק"מ.

הנוף המרהיב של יוסמיטי – הרי גרניט נישאים, מצוקים אדירים וקניונים עמוקים – עוצב בעיקר על ידי גופי מים – קרחונים שהיו באיזור לפני 2-3 מליוני שנים, נהרות שניקזו את הקרח שהפשיר (שני הנהרות החשובים בפארק הם נהר טולומני ונהר מרסד), הצפות חוזרות, חורף קר מאד, וקיץ חם למדי ויבש (רק 3% מהמשקעים יורדים בקיץ)

הכביש עובר חלק מהזמן לאורך נהר טולומני – Tuolumne River – שבאיזור הזה הוא רדוד ואיטי, וממש מזמין להכנס אליו. אז נכנסנו: אני והעננצ`יקים, רק לטבול רגלים. כשרצינו לצאת, העננצ`יק אבד שיווי משקל, תמך את עצמו בי – התייצב, והופס! הושיב אותי במים…

משם המשכנו והגענו אל אגם יפהפה עם גדה חולית ונעימה. זהו Tenaya Lake שעל חופו צלמנו את העורבני היפהפה – Steller`s Jay

הפעם שלפנו את בגדי הים שלנו, ונכנסנו לאגם – הנה שלושתנו במים: מוטי צלם, ונשאר בחוץ – ודווקא מזל שהוא החליט ככה, כי המים ק-פ-ו-א-י-ם! בררררר!

מגבת, כמובן, שכחנו לקחת איתנו – אז מוטי רץ לאוטו, הביא ז`קט פליס (זה דווקא כן היה) – ושלושתנו השתמשנו בז`קט במקום מגבת. אגב, מומלץ. הוא מחמם ונעים גם אם הוא לח.

המשכנו בנסיעה, ועצרנו בנקודות תצפית שונות. פה לפנינו ההר הידוע the half-dome – מחצית הכיפה. צוק גרניט ענק שנראה כמו כיפה שבורה:

ההמשך יבוא

כל התמונות צולמו בTioga Pass, Yosemite National Park

ב-17.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

קליפורניה ממעוף הציפור

אספתי כמה ציפורים שצלמתי בטיול לארה"ב, ואני מפרסמת אותן יחד:

בסן פרנסיסקו פגשנו שחרורים. במבט ראשון הם נראו שחורים לגמרי – בלי המקור הצהוב המאפיין את השחרורים באיזורנו:

זהו שחרור ברוור – Brewer`s Blackbird – או בלטינית Euphagus cyanocephalus

ציפור חביבה, שטיילה על מדשאות הgolden gate park בסן פרנסיסקו (ובזאת הזכירה לנו את התנהגותו של השחרור "שלנו")

למרות השם Blackbird, הצבע שלה לא רק שחור. בתוך השחור מעורב גוון ירוק-סגול מטאלי, וזו ציפור יפהפיה.

בעיירה Red Bluff שישנו בה לילה אחד, פגשתי מוקדם בבוקר חוחית –

החוחית הזו – Lesser Goldfinch – או בשמה הלטיני – Carduelis psaltria – חיה בדרום מערב ארה"ב. לפרט שאני צלמתי יש (תאמינו לי…) גב ירוק. לזכרים של החוחיות הללו יש שוני בצבעים – ככל שהם נמצאים מזרחה יותר, הכתם השחור על הראש גדל וממשיך לגב. למערביים יש גב ירוק – ולמזרחיים יותר הגב כמעט כולו שחור.

את צמד הציפורים הללו פגשתי בפארק יוסמיטי, רוחצות להן בנהר המרסד (Merced River). אילו שתי נקבות של Mountain Bluebird – Sialia currucoides – ממש מתאים לי לתרגם את השם הזה ל"כחלית ההרים", למרות שכחלית ההרים זה פרח ולא צפור.

הנקבות הללו לא מאד מרשימות. הזכר הוא כחול מדהים ויפהפה, אך לצערי לא צלמתי אותו.

בטיולנו בפארק לאסן, שמענו לפתע קריאות רמות של ציפורים גבוה מעלינו. כיוונו את המשקפות והמצלמות, וברגע הראשון לא ראינו כלום. העצים הללו צמחו על ההר מעלינו, ובהחלט היו מאד גבוהים גם בפני עצמם, ללא עזרת ההר.

אחר כך הבחנו שהענפים העליונים של העצים מלאים בציפורים, שיושבות ומנהלות שיחה בינהן. הקולות היו משהו בין עורבים לתוכים – מאד רעשניים. בדקנו היטב,

והגענו למסקנה שאילו Clark`s Nutcracker – Nucifraga columbiana . מפצח האגוזים של קלארק? (ואני בכלל חשבתי שצ`יקובסקי כתב את זה!)

בכל מקרה, היה מעניין מאד לראות אותן מקשקשות ומדברות בינהן. מפצח האגוזים הזה נפוץ במערב ארה"ב, בעיקר באיזורים ההרריים.

ניסיתי לצלם גם רובין אמריקאי – American Robin – Turdus migratorius

אבל ראינו אותם רק בין השיחים או ממש לפני השקיעה, ורוב התמונות יצאו מאד מטושטשות. ה-Robin – אדום החזה האמריקאי, הוא שונה מאד מאדום החזה שלנו – כלל לא מאותה משפחה. אדום החזה הזה הוא בעצם קיכלי, והשם הנכון עבורו בעברית הוא קיכלי נודד.

עוד ציפור נפלאה שפגשנו ביוסמיטי היא נקר – White Headed Woodpecker – נקר לבן ראש

הנקר לבן הראש, ששמו הלטיני הוא Picoides albolarvatus – חי רק באיזור הסיירה נבאדה. לזכר יש כתם אדום בקצה הראש, אבל לנקבה אין.

ולכן שני הפרטים שאני פגשתי – כפי הנראה היו נקבות.

הנקר ניזון מחרקים, אותם הוא מחפש בגזעי העצים. הוא גר בד"כ בחורים בעצים – לרוב בעצים מתים, ומעדיף חורים שהוא ניקר בעצמו.

כל התמונות צולמו בקליפורניה:

בסן פרנסיסקו 8-9.8.2009

בעיירה רד-בלאף 15.8.2009

בפארק לאסן 15.8.2009

ובפארק יוסמיטי. 17-18.8.2009

תודה לאבו-נטע, על העזרה בזיהויים!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

…וכיון שהזכרתי את צ`יקובסקי, הנה הוא:

On The Road again – II

אני ממשיכה עם פרחים לאורך הדרך בקליפורניה, באוגוסט האחרון.

לצד דרך העפר ניצבו עמודי פריחה גבוהים – שאת המין שלהם זיהיתי עוד מהאוטו:

מזהים? מספיק רקע ממש קל בבוטניקה בשביל לאמר "בוצין!" – ואכן, זהו בוצין, ממשפחת הלועניתיים. שמו הלטיני – Verbascum thapsus. בדקתי וגיליתי שמשמעות השם היא בוצין סיציליאני! אני לא יודעת איך הגיע הבוצין הסיציליאני לארה"ב.

מהעיירה Bodie נסענו אל Mono Lake היפהפה. האגם מוקף בשדות פורחים. השיח הבולט ביותר הוא בסביבה הוא הלענה (Artemisia tridentata – Sagebrush). הלענה (ממשפחת המורכבים) היא מרכז המערכת האקולוגית – ציפורים מקננות בשיחים, סנאים ניזונים מהם והם ממלאים משטחים נרחבים בעמקים ההרריים. האיזורים הללו קרויים על שמה – Sagebrush Scrub.

אני צלמתי שיח אחר ממשפחת המורכבים, שפרח בצהוב מרהיב –

זהו Chrysothamnus viscidiflorus – שמו העממי הוא Yellow Rabbitbrush – מברשת-ארנב צהובה.

צמח אחר שכיסה משטחים בסביבה היה זה –

נראה מוכר? זהו עוד מין של Monardella ממשפחת השפתניים. גדול יותר וסגול יותר מזה שפגשתי בפארק לאסן, אך גם זו Monardella.

הפרח הבא הוא ממשפחת הסוככיים – מזכיר קצת את הגזר הקיפח, רק שהוא קטן יותר והריח אחר.

שמו של הפרח הזה הוא Angelica lineariloba. השם העממי הוא Poison Angelica – כלומר, אנג`ליקה רעילה. במשפחת הסוככיים סוככיים יש מספר זנים רעילים מאד, למשל הרוּש, שהשתמשו בו על מנת להרעיל את סוקרטס ביוון העתיקה.

הפרח האחרון שלי להיום הוא ממשפחת המורכבים –

הפרח הזה מאד מצא חן בעיני, הוא סגול ועדין מאד. שמו הוא Lessingia nemaclada, והוא גדל במקבצים יפים.

תודה רבה לגולשים בפורום זיהוי הפרחים של הגנים הבוטניים של אוניברסיטת British Columbia – שעזרו לי לזהות את הפרחים.

התמונות צולמו בקליפורניה, בתאריך 17.8.2009 .

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ויש עוד שיר ששמו On the road again, שאני אצרף הפעם: של להקה משנות הששים, בשם Canned Heat :

On the Road again

זוכרים את אוגוסט האחרון? אני זוכרת היטב… ועוד יש לי הרבה מה לספר עליו. נסענו לנו מ-Lassen Volcanic National Park אל Yosemite National Park, ובדרך ראינו הרים, אגמים, עיירות, עצים מרשימים… אני, כמובן, התמקדתי בפרחים.

חלק מהם אני אציג היום.

הפרח הראשון צולם מוקדם בבוקר, ולא בטבע… בערוגה של המלון ששהינו בו בעיירה Bridgeport. זוהי אקילגיה – Aquilegia – ששמה העממי הוא Columbine, ואת בת משפחתה האדומה פגשנו בפארק לאסן. האקילגיה היא ממשפחת הנוריתיים. רק שזהו מין תרבותי (או לפחות, מין שגדל בתרבות ולא בר)

מהעיירה הזו נסענו, כזכור, אל עיירת הרפאים Bodie. הנסיעה אל Bodie לא קלה – יש לרדת מהכביש, ולנסוע כמה וכמה קילומטרים (או יותר נכון, מיילים) בדרך עפר. לאורך הדרך פרחו פרחים:

ואני כמובן עצרתי את כולם, כדי לראות אותם מקרוב. הם נראו לי דומים לפרגים –

אך הם היו קוצניים וגדולים יותר. והצבע, כמובן שונה לחלוטין. זהו ארגמון – Argemone munita – והוא אכן ממשפחת הפרגיים. שמו העממי הוא פרג קוצני – Prickly Poppy, ומשמעות השם הלטיני הוא ארגמון מוגן (כנראה כי הוא מוגן על ידי הקוצים שלו). אחד מקרובי המשפחה שלו, ארגמון מקסיקני, התגלה לאחרונה כמין פולש בארץ, באיזור עתלית.

הגענו אל Bodie – בעיירה, בין הבתים, שמתי לב בעיקר לקוץ אחד. הקוץ פרח, והיה שרוע על הקרקע:

הפרח הזה הוא ממשפחת המורכבים. הפרח מורכב מהמון פרחים זעירים. והוא ורוד, וקוצני. ישנם כמה וכמה מינים דומים לו בארצנו – וזיהו לי אותו בתור Cirsium scariosum – מין של קוצן.

הפעם הפרחים שלי הקשו על המומחים המוכרים לי, אז פניתי לאתר הגנים הבוטניים של אוניברסיטת British Columbia, ואת רוב הפרחים פה הם זיהו עבורי.

נסענו לנו חזרה מBodie אל הכביש, ולאורך דרכי העפר שמתי לב לפרחים נוספים. עצרנו לצלם –

הפרח הזה היווה אתגר עבורי – גם אתגר צילומי, כי הוא התנדנד ברוח(ולכן היד שלי אוחזת בצמח מלמטה…) והוא קטן מאד, וגם אתגר זיהוי – כי לא היה לי מושג מה זה.

אז צלמתי גם את הפרי –

והמומחים זיהו לי אותו בתור Epilobium brachycarpum – כלומר, ערברבה קצרת-פרי, ממשפחת נר הלילה.

המשך יבוא…

כל הפרחים צולמו בהרי הסיירה נבאדה, בקליפורניה, 17.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

…ולגבי שם הרשומה – נזכרתי בשיר country ישן של וילי נלסון, שמאד מתאים לי לסיירה נבאדה.

עורבני סטלר – Steller`s Jay – Cyanocitta stelleri

היום אני ממשיכה עם עורבנים.

ברשימה הקודמת סיפרתי שהיו שני מיני עורבנים שפגשנו בחוף המערבי – האחד הוא עורבני השיחים, והשני – העורבני שאני מציגה היום – עורבני סטלר.

את רוב העורבנים הללו פגשנו ליד חופי אגם טנאיה (Tenaya Lake) בפארק יוסמיטי. הראשונים היו חבויים בין עצי האורן, אבל גם כך ראינו את הצבעים המופלאים שלהם –

שמו של העורבני הזה – עורבני סטלר – הוא על שם זואולוג-בוטנאי חוקר גרמני בן המאה ה-18, גיאורג וילהלם סטלר, שהיה הראשון שתאר אותו.

העורבני עצמו יפהפה. ראש שחור שהופך לגוף כחול-מבריק, ציפור גדולה (בערך בגודל של העורבני שלנו) ומרשימה.

כשטיילנו לחוף האגם, יכולנו להנות מהעורבנים הללו במלוא יופים – הם טיילו על החוף החולי, חיפשו מזון.

העורבנים הם אומניבורים – כלומר, אוכלי כל. הם ניזונים גם ממזון צמחי -פירות, אגוזים, בלוטים, זרעים; וגם מחרקים, תולעים, ביצים וגוזלים. כ-2/3 ממזונם הוא צמחי, וכ-1/3 מגיע מן החי.

ישנם אפילו דיווחים על עורבנים שטרפו נחשים קטנים ולטאות קטנות!

העורבני הזה חי בהרים של מערב אמריקה – ברוקי`ס ובסיירה נבאדה, לאורך כל היבשת עד אלסקה.

ושוב אני מפנה את מי שרוצה לשמוע אותם – לאתר All About Birds היפהפה.

התמונות צולמו בפארק יוסמיטי, בתאריך 17.8.2009 לאורך ה-Tioga Pass.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

עורבני השיחים – Scrub Jay – Aphelocoma californica

אני חוזרת לתמונות מהטיול בארצות הברית, באוגוסט האחרון – אל ציפור נפוצה מאד במערב ארה"ב – ה-Scrub Jay.

ה-Jay הוא העורבני, אך בארה"ב יש מספר מינים שלו. כשגרנו בחוף המזרחי, פגשנו את העורבני האפור (Gray Jay) והעורבני הכחול (Blue Jay).

בחוף המערבי הכרנו שני מינים נוספים – והפעם אני מתמקדת באחד מהם – ה-Scrub Jay.

משמעות המילה "Scrub" (פרט לקירצוף) – היא צמחיה נמוכה. לפי מה שקראתי, העורבני הזה נוטה לגור באיזורים של צמחיה נמוכה יחסית – חורשות של עצים נמוכים, שיחים – מה שנקרא בלשון מקצועית "גָרִיגָה" (Garigue). כיון שהשם "עורבני הגריגה" נשמע לי מוזר, בחרתי לתרגם את שמו ל"עורבני השיחים" – וזהו כמובן, תרגום פרטי שלי – ולא שמו הרשמי.

את העורבנים שלנו פגשנו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park, ובשמורת Point Lobos הנפלאה.

העורבני הזה נוטה לגור בחורשות של ערערים, ואלונים נמוכי קומה.
בקיץ הוא אוגר לו מזון וטומן אותו במחבואים, כדי שיהיה לו זמין לחודשי החורף. מחקרים שנעשו, גילו שהעורבני חכם מאד ומצליח לדאוג לעצמו לכמויות מזון מספיקות, במספר מחבואים – לזכור איפה כל המחבואים נמצאים, ולהשתמש בהם בעת הצורך. כמו רוב חברי משפחת העורבים, הם נמשכים לחפצים מבהיקים ואוספים גם אותם למחבוא.

אנחנו ראינו עורבני אחד עסוק בהטמנת מזון:

התמונות צולמו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park בתאריך 8.8.2009
ובשמורת Point Lobos בתאריך 11.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רגע לפני הסוף אני מזמינה אתכם לבקר ברשומה שmotior פרסם היום – על הופעה מיוחדת במינה שהיינו בה ביום חמישי האחרון.

ולסיום, אני מוסיפה קטע מקסים שמצאתי במקרה. ג`ולי אנדריוס מארחת את ג`ין קלי – זו הנאה צרופה, וכל מילה נוספת מיותרת:

תורמוס גדול עלים – Large Leaf Lupine – Lupinus polyphyllus

אני ממשיכה בטיול הגדול בקליפורניה, והיום אני מתמקדת בפרח אחד, יפה ומיוחד – ממשפחת הפרפרניים (Papilionaceae)

זהו תורמוס גדול-עלים, קרוב של תורמוס ההרים ושאר התורמוסים בארץ.
אחד ההבדלים העיקריים בין התורמוסים שלנו לתורמוס הזה, הוא שהתורמוסים שלנו הם חד-שנתיים, ואילו זה – רב-שנתי. יש לו שורש והצמח מתחדש כל שנה.

את התורמוס ראינו פורח לאורך הכבישים והשבילים גם בפארק Lassen, וגם בYosemite.

השם "תורמוס" מקורו בספרות חז"ל – שם מתייחסים בעיקר לתורמוס תרבותי, שגוּדָל בארץ למאכל מאז זמנים קדומים מאד.

אך כמו שכל דובר-לטינית ממוצע ישים לב, השם הלטיני של התורמוס – Lupinus – מזכיר את המילה הלטינית לזאב – Lupus. ובאמת תהיתי מה הקשר של התורמוס – לזאב.

אני חייבת לציין שההסבר שמצאתי די מאכזב: כאשר התחילו להסתכל על תורמוסים, ולתת להם שם, החוקרים הראשונים סברו בטעות שצמחי התורמוס גוזלים מהאדמה את החומרים המזינים שבה. הסברה הזו נולדה כי הם תמיד מצאו תורמוסים בקרקעות מופרעות ועניות בחומרים מזינים.
זה הזכיר לאותם חוקרים להקת זאבים שמתקיפה חווה מלאה חיות משק וגוזלת את החיות…

אז הם קראו לתורמוס על שם הזאב, למרות שהסברה שלהם – וגם היחס לזאבים – לא ממש נכונים.
הזאבים, כחיות מתלהקות, מנהלים חיי משפחה מלוכדת ועוזרים זה לזה – מה שמוציא את כל העוקץ מהביטוי "אדם לאדם זאב" (למשל, הלוואי שבני האדם היו מתייחסים לילדים כמו זאבות לגורי הלהקה…)

ואילו התורמוסים – לא רק שאינם גוזלים מהאדמה – אלא להפך! בין השורשים שלהם חיה בקטריה, שמסבה את החנקן מהאטמוספירה לצורה בה הצמחים יכולים להשתמש בו – כלומר, מעשירה את האדמה סביבה.
הבקטריה משיגה את חומרי המחיה שלה, ואת ההגנה – בשורשי התורמוס. חיי שיתוף למופת!

ישנם מינים רבים של תורמוסים בעולם, רובם בגודל דומה לתורמוס גדול העלים פה, שהוא גדול יותר מתורמוס ההרים שלנו – יכול להגיע לגודל כפול מתורמוס ההרים.
מינים מסויימים הם שיחים -שמגיעים לגובה של שלושה מטרים, ובמקסיקו קיים מין אחד שהוא עץ תורמוס – וגבהו מגיע לשמונָה מטרים!

מהשם הלטיני נגזר גם השם האנגלי – Lupine. אבל לפי מה שקראתי, בשפות הים-תיכוניות, שמות המאכלים שמכינים מזרעי התורמוס נשמעים דומים –

בספרדית קוראים לו altramuz – אלתרמוז
בפורטוגזית – tremoços – תרמוסוס
בטורקית – tirmis – תירמיס
ובערבית – תורמוס, כמו אצלינו.

אגב, אל תתפתו לאכול זרעי תורמוס לא מבושלים – הם מכילים רעלים שמתפרקים בבישול, ולא כדאי לאכול אותם טריים!

תוספת, בעקבות תגובתה של אתי אברהמי:

זרעי תורמוס שמשו מזון ליהודים בגטו ורשה. לא היה להם מזון, והתורמוס הוא צמח חזק, שגדל – כמו שציינתי כבר – גם באדמות עניות מאד. היהודים בגטו אספו את הזרעים ואכלו אותם, אבל סבלו מהרעלנים שבזרעים. כאשר משתמשים בתורמוס כמקור מזון עיקרי ואוכלים הרבה ממנו, הרעלנים משפיעים על הגוף וגורמים לשיתוק.
תודה לאתי על התוספת המעניינת!

התמונות צולמו:
ב- Lassen Volcanic National Park – בתאריך 15.8.2009
וב -Yosemite National Park – בתאריך 18.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ותודה לאום נטע, על הספר המצוין שקנית לי – ספר פרחי הסיירה נבאדה, שעוזר לי לזהות וגם מלמד אותי על הפרחים השונים!

סנאים קטנים וזהובים

אני חוזרת היום אל הסנאים.

כבר הצגתי פה את הסנאי האפור, הנפוץ ברחבי ארה"ב – וגם את סנאי-הקרקע הקליפורני, עם הפרווה המנוקדת. (יש תמונות טובות שלו גם בבלוג של עופר D)

הפעם אני מתמקדת במפוספסים, זעירים, ומהירים.

מהר מאד שמנו לב שיש שני מינים מפוספסים וקרובים בגודל – כ-20 ס"מ אורך גופם, כולל זנב –

עם פסים על "הלחיים",

ובלי פסים על הלחיים – רק על הגב.

ובכן, אילו לא שני מינים של אותו יצור – אלא שני סוגים שונים (ואולי אפילו יותר…)

מפוספסי הלחיים הם Chipmunks – סנאים חביבים וקטנים, נפוצים מאד ברחבי ארצות הברית ובסרטונים של וולט דיסני,

לפי מה שקראתי, ישנו מין אחד של Chipmunks באסיה, מין אחד במזרח צפון אמריקה – ועוד 23 מינים במערב צפון אמריקה…

כשגרנו בארה"ב לפני כ-12 שנים, עבדו איתנו בצוות שתי בחורות מהודו. כשהן ראו לראשונה את הסנאי האפור הנפוץ – הן אמרו – "באמריקה, הכל גדול יותר: אפילו הסנאים!" רק אחר כך, ראינו שם גם Chipmunks – והבנות הסבירו לנו שזה הסוג שהן מכירות מהודו.

המינים השונים של הChipmunks כל כך דומים (כנראה גם זה שבהודו) – לפחות, לעין הבלתי-מקצועית-בעליל שלי – אז אני נשארת עם צ`יפמנקס – Chipmunks – או Tamias בלטינית; ולא מסתכנת בזיהוי ברמת המין.

השם הלטיני – Tamias – פירושו "מאחסן" – והוא מרמז על הרגליו של הChipmunk לאחסן מזון לקראת עונת החורף.

כשגרנו בארה"ב, נהגנו לשים מעט אגוזים ובוטנים במרפסת הדירה שלנו (בקומת הקרקע), ולצפות בסנאים שבאו לאכול אותם ולקחת אותם למאגרים שלהם. הChipmunks היו מאד זריזים – ותמיד הצליחו להפתיע אותנו.

מקורו של השם האנגלי – Chipmunk – הוא כנראה שיבוש של מילה באחת השפות האינדיאניות – שפת אוג`יבווה – Ojibwe – המילה המקורית היתה jidmoonh – ומשמעותה – סנאי אדום. כדרכם של שיבושים – המוכרים לכל מי שמשחק "טלפון שבור", זה ממש לא דומה למקור – אבל זה שיבוש בן 350 שנים בערך, אז הוא כנראה שובש מאד.

ומה-Chipmunk, לידידו:

לסנאי השני, כאמור, אין פסים על הלחיים – והוא ה-Golden Mantled Ground Squirrel – כלומר, סנאי-קרקע זהוב-אדרת (או משהו כזה) –

שמו הלטיני הוא Spermophilus lateralis, והוא חי באיזורים גבוהים ומיוערים, וניזון ממגוון מאכלים – מזרעים ופירות, דרך פטריות – ואפילו חרקים.

כיון שהם כל כך זריזים, פעמים רבות לא הצלחנו להבחין בזמן אמת אם אנחנו רואים Chipmunk או Ground Squirrel – ורק בהגדלה, על מסך המחשב, ראינו מי הוא מי.

תפוצתו פחות רחבה מזו של הצ`יפמנקס – בעוד צ`יפמנקס מכסים יפה את רוב צפון אמריקה, סנאי-קרקע זהוב שכזה חי רק באיזורים הרריים ומיוערים, כמו הפארקים יוסמיטי ולאסן, שם פגשנו את שני המינים.

סנאי הקרקע ישנים שנת חורף (כלומר, Hibernating) – למרות זאת, הם אוגרים מעט מזון במחילות שלהם, כך שיהיה להם זמין כאשר הם מתעוררים בראשית האביב.

כל התמונות צולמו:

בפארק לאסן (Lassen Volcanic National Park) בתאריכים 15-16.8.2009

ובפארק יוסמיטי (Yossemite National Park) בתאריכים 17-19.8.2009

הערה: ליובל, ולחובבי הבוטניקה: שימו לב לאורנים ברשומה הזו – אילו הם Ponderosa Pines היפהפיים.

Sage Thrasher – Oreoscoptes montanus

הבטחתי להקדיש לו רשומה, ולכן אקיים…

העופות הנפוצים ביותר ב-Mono Lake הם השחפים. הם נמצאים בכל עבר, צורחים ושולטים בנוף.

אבל הבאה בתור, לפחות ממה שאני ראיתי בעת ביקורי – היא ציפור קטנה ונחמדה בשם Sage Thrasher

ניסיתי לתרגם את השם, וזה הזה קצת קשה. לאיזורינו היא לא מזדמנת – וגם לא בנות משפחתה, אז אין שם עברי רשמי לסוג.

Thrash משמעותו לדוש – כלומר, לחבוט שיבולים, ולכן הייתי מתרגמת את השם ל"דשת הלענה" – על שם שיחי הלענה (Sagebrush) שבינהם היא מתגוררת.

הThrashers היו בכל מקום סביבנו – על עמודי הטופה (Tufa) המיוחדים של האגם,על החוף וגם על הצמחיה מסביב.

הבטן שלהם בהירה ונקודה, ואילו הגב אפרפר.

הן מקננות בשיחי הלענה מסביב, ניזונות מחרקים על הקרקע (כבר אמרנו זבובים?!)

ולפעמים הן מפתיעות בבריחה רגלית ולא בתעופה כשרודפים אחריהן… (לא ניסיתי!)

אם במקרה אתם רוצים לשמוע את הציוץ של הThrasher, אתם יכולים לעשות זאת באתר All About Birds המצוין.

כל התמונות צולמו בMono Lake, בתאריך 17.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ציפורים ב-Mono Lake

ברשימה הקודמת סיפרתי על המערכת האקולוגית העדינה של Mono Lake.

באגם יש אצות זעירות, שנאכלות ע"י שרימפסים זעירים וזבובים פחדנים – והם בתורם נאכלים ע"י ציפורים שונות.

את הרשימה שלי היום אני מקדישה לציפורים הללו.

הראשון שלי הוא דרור. כן, דרור פשוט ונחמד. רק שבארה"ב דרורים אינם ענין פשוט… לא ולא. יש כ-30 מיני דרורים שונים בארה"ב, והם דומים מאד. אני מסתפקת בעובדה שזהו דרור – אבל יש לי חבר טוב צפר, שכבר עזר לי פה בעבר – וגם הפעם אבו-נטע נחלץ לעזרתי, וזיהה את הדרור בתור Brewer`s Sparrow – הדרור של ברואר (או בלטינית: Spizella breweri)

והנה הדרור הנחמד שלי, משחר לטרף – צד זבובים.

בתמונה הבאה אפשר לראות שלשה חביבה מאד:

בקדמת התמונה, משמאל – זהו מכר ותיק: ה-Killdeer – חופמי כפול-צווארון (Charadrius vociferus) שפגשנו גם בשמורת קולוסה.

השניים האחרים הם זוג של Brown-Headed Cowbird – ציפור-בקר חומת-ראש. (או בלטינית – Molothrus ater)

זהו קרוב של ה-Blackbird האמריקאי.

לזכר – האחורי במרכז, יש גוון שחור-ירקרק מטאלי, שלא נראה טוב בצילום. זו ציפור יפהפיה. הנקבה – מימין, בקדמת התמונה – כדרכן של ציפורים, פשוטה יותר.

הנה שוב צמד ה-Cowbirds :

כמו שרואים, הם הסתובבו בשולי האגם, וצדו – וכולנו יודעים מה הם צדו!

את צמד הציפורים הבא אני לא בטוחה שזיהיתי – ולכן פניתי אל אבו-נטע, שתיקן והסביר לי.

השמאלי הוא Sage Thrasher – שזו אחת הציפורים הנפוצות ביותר בשטח. כל כך נפוצה, עד שהיא תקבל רשימה משלה. הימני – זהו שוב Black-headed cowbird, אך הפעם זהו זכר צעיר (juvenile).

ועכשיו ליפהפה של היום –

היפהפה בשחור וצהוב כאן הוא Yellow-Headed Blackbird, כלומר "שחרור צהוב-ראש". (שמו הלטיני – Xanthocephalus xanthocephalus ) אני משתמשת במילה "שחרור", למרות שזהו אינו השחרור שנפוץ אצלינו. השחרור שלנו הוא ממשפחת הקיכליים, והוא קרוב יותר לArmerican Robin – וזהו השחרור האירופאי. השחרור האמריקאי שונה ממנו, ממש כמו שאדום החזה האמריקאי שונה מאדום החזה האירופאי.

מאחוריו ניצבת נקבה של Brown-Headed cowbird. אמנם לא בת זוגו, אבל כמו שאומרים – "הכל נשאר במשפחה".

וחוץ מזה, הם צמד-חמד ביחד, על עמוד הtufa והשמים הכחולים.

גם את הציפור הבאה לא זיהיתי –

ושוב אבו-נטע נחלץ לעזרתי, וזיהה אותה בתור נקבה בוגרת של Red Winged Blackbird, כלומר – "שחרור" אדום-כנף.

ואי אפשר בלי להזכיר אותו, אז לסיום אני מראה את העוף הנפוץ והרועש ביותר באיזור – שחף מערבי – Western Gull – שט לו באגם:

עד כאן להיום! המשך יבוא!

כל התמונות צולמו בMono Lake בתאריך 17.8.2009.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

Mono Lake, California

לאחר שיצאנו מבודי, המשכנו דרומה אל Mono Lake.

הנופים בדרך מקסימים – הרים בעלי עוצמה והוד, אגמים כחולים ומבריקים…

Mono Lake – אגם מונו – הוא אגם מלוח לא רחוק מהכניסה המזרחית של יוסמיטי. רמת המליחות שלו היא 7%, שזה הרבה פחות מרמת המליחות של ים המלח שלנו (מעל 30%) – אך עדיין, המים מלוחים.

אך הדבר המיוחד באגם מונו הוא הטוּפָה – tufa – משקעי סלע שנוצרו כתוצאה מהשקעת מינרלים ליד מעיינות גיאותרמיים, כלומר מעיינות חמים.

אגם מונו ידוע מתצורות הטופה שלו, עמודי אבן שמקיפים את האגם – בעיקר מצידו הדרומי, שם נמצאת שמורת הטופה של אגם מונו.

האגם יובש בחלקו – מים נשאבו ממנו בשביל לנצל את המינרלים.

אבל בשלב מסוים, האמריקאים הבינו שהאגם הזה הוא שכית חמדה ואוצר טבע, עצרו את השאיבה והכריזו על המקום כשמורה לאומית.

עדיין, כשהולכים בשביל המסודר (והמותאם לנכים! ממש אמריקה!) רואים מפעם לפעם שלט – "עד לכאן הגיעו המים בשנת 1940" "עד לכאן הגיעו המים בשנת 1965" וכן הלאה… מראות הייבוש בהחלט גרמו לנו לחשוב על ים המלח והכינרת המצטמקים שלנו…

האגם הזה ריתק אנשים במשך זמן רב. תמונה של אדם צולל לאגם מונו, שצילם הצלם Storm Thorgerson מופיעה באלבום המדהים של פינק פלויד – Wish You Were Here.

קלינט איסטווד צלם כמה סצנות מסרטו "High Plains Drifter" מ-1973 ליד האגם, אפילו מארק טווין הזכיר אותו באחד מספריו.

תצורות האבן במים פשוט מקסימות, וכמו שאפשר לנחש – אני לא הפסקתי לצלם…

ולצלם…

לMono Lake יש מערכת אקולוגית עדינה ושברירית – ומאד מיוחדת.

שילוב המעינות (החמים והקרים) ומי המלח, גורם להיווצרות בקטריות, ומין אצות זעירות.

מן הבקטריות והאצות ניזונים שני יצורים –

שרימפ – סרטן זעיר ושקוף, שגדלו בין סנטימטר לשניים – ולא הצלחתי לצלם אותו, למרות שמצאנו כמה. שמו Mono Lake brine shrimp כלומר סרטן מי-המלח של אגם מונו.

היצור השני הוא זבוב – זבוב קטן ושחור, שמליונים ממנו מקיפים את האגם – כמו בתמונה פה מעל. שמו של הזבוב הוא Brine Fly והוא ממשפחת זבובים שנקראת Ephydridae.

כשניגשנו לאגם, ורצינו להתקרב למים – גיליתי לפתע שאני עומדת בין מליוני זבובים! נרתעתי בבהלה…

אך מהר מאד גילינו, שהזבובים מפחדים מכל צל, ואינם מתנהגים כמו הזבובים אצלינו. להפך – הם בורחים, וכיון שיש כמויות כל כך אדירות של זבובים, וכל זבוב שבורח גורם לעשרה לידו לברוח, נוצר אפקט של גלי זבובים שזזים מצד לצד…

זה הפך את הזבובים באופן מיידי לאטרקציה, והעננצ`יקים, שקודם לא רצו להתקרב למים – הלכו עכשיו בכוונה, ברקיעות, לאורך רצועת הזבובים – ונהנו מאד להפחיד אותם וליצור גלי בריחה של זבובים…

אך האקולוגיה לא מפסיקה פה. את השרימפסים והזבובים צדים עופות מים, וציפורים שונות. ישנם המוני שחפים באגם – בתמונה פה מעל זהו שחף מערבי – Western Gull כמו שראינו בסן-פרנסיסקו, אך פרט לשחפים ראינו כל מיני ציפורים, ואני מתכוונת להקדיש להן רשומה נפרדת.

ובקשר לשם… אגם מונו. Mono Lake

אז לא, אני יודעת שזה יפתיע אתכם – אבל לא היו באיזור מעריצים של שלומי סרנגה…

בעבר חיו באיזו של האגם ושל פארק יוסמיטי אינדיאנים (או שמא אמריקאים מקוריים?) מבני פאייוט – Paiutes, שבט הקוצדיקאאה – Kutzadika`a.

בני שבט אחר – שבט יוקוט שחיו באיזורים הנמוכים יותר של קליפורניה, כינו אותם מונו בשפתם.

"מונו" – פירושו "אוכלי הזבובים". בני ה-Kutzadika`a לא השתמשו במושג הזה, אבל הם נהגו לאסוף את הרימות של הזבובים מסביב לאגם, ולאכול אותם.

אחד המינרלים שמשכו את האדם לאגם הוא ה-Alkaline , שממנו יש הרבה באגם.

כיון שהמים הם מי מלח, קל לצוף עליהם – ולעומת זאת, לשחפים קשה לשחות בהם: הם צפים גבוה מדי, וקשה להם לנווט במים…

אבל מה הם לא יעשו בשביל אוכל?!

כל התמונות צולמו ב-Mono Lake south Tufa Basin, בתאריך 17.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. אני יודעת שיש המון, תגדילו לפחות חלק – כדאי לכם!

ואם כבר הזכרתי אותו –

עיירת הרפאים בודי

אחד הדברים שקליפורניה – ובמיוחד ההרים בקליפורניה – מפורסמת בו – זה הזהב. או נכון יותר, מחפשי הזהב.

החל מאמצע המאה ה-19, אלפים נהרו אל קליפורניה, וחיפשו את מזלם במכרות ובנהרות. הרבה זהב נמצא, אבל לא רבים התעשרו ממנו.

בכל איזור שבו נמצא זהב – הוקמה עיירה. גודל העיירה היה ביחס ישר לכמות הזהב. אך כשהזהב אזל – התושבים נטשו – ונותרה עיירת רפאים – Ghost Town.

כזו היא העיירה בודי – Bodie.

בשנת 1859 הגיע לאיזור הזה אדם ששמו וויליאם ס. בודי, ומצא פה זהב. הוא הקים מכרה – ובעקבותיו הגיעו עוד אנשים, ונחצבו עוד מכרות. בודי עצמו נהרג בסופת שלגים בשנת 1860, ולא זכה לראות את העיר שוקקת החיים שנקראה על שמו.

העיירה גדלה במהירות – תוך 20 שנים, בשנת 1879, כבר גרו בה כ-10,000 תושבים! המקום משך אליו רבים, אך בינהם היתה אוכלוסיה ידועה לשמצה – גנבים, פושעים, רוצחים ושודדים, פורקי עול למינהם מלאו את העיר. ממש No-Name City, כמו בסרט הנפלא Paint Your Wagon.

כשהזהב התחיל לאזול, והסיפורים על זהב ב-tombstone באריזונה וב-Butte במונטנה היו מפתים – רוב מחפשי ההרפתקאות המשיכו הלאה, והעיר הפכה להיות נורמטיבית יותר – גרו בה משפחות, הוקמו כנסיות; אפילו רובע סיני – Chinatown – היה בעיר.

אחת הכנסיות – הכנסיה המתודיסטית – עומדת עדיין על תילה –

אנחנו טיילנו בעיירה, והצצנו דרך החלונות לתוך הבתים, לראות מה נשאר בהם. הנה מוטי והעננצ`יקים מציצים:

הנה כמה מן הדברים שראינו בבתים – לא היה הרבה. העזובה גדולה. העיר ננטשה סופית רק בשנות ה40 של המאה ה20, לאחר שהזהב אזל מזמן, החורפים הקשים הכבידו – וחלקים נכבדים מהעיר נשרפו.

בעיר היו 65 פאבים – Saloons – שבהם כל הפושעים יכלו לקבל את מה שהם רצו – כלומר, וויסקי וזונות.

היה גם מלון בעיר, ובו ראינו את מרכזיית הטלפונים העירונית, את אולם הביליארד וגם מכונת כתיבה עתיקה ויפה.

בחנות הכללית – הGeneral Store – עדיין יש קופסאות שימורים ותיבות על המדפים. אני התפעלתי במיוחד מהקופה וממטחנת הקפה –

כמובן, היה בית ספר בעיר – ואת הכיתה בקומה התחתונה השאירו מסודרת, כדי שנחשוב שהנה-עוד רגע, יחזרו הילדים לשיעור.

אפילו גלובוס היה להם –

כזכור, לב העיירה היה המכרות. הנה, למשל, מנורות הכורים –

הנה המעלית של אחד המכרות – שהורידה אנשים למכרה והעלתה אותם ממנו –

אפשר למצוא בעיר גם כמה מעגלות המכרה. רוב המכרות נסגרו בסביבות 1915, כי כבר לא היה רווחיים. החלק האחרון שנותר פעיל נסגר רק ב-1942, בעקבות צו ממשלתי שסגר את כל המכרות בתקופת מלחמת העולם השניה.

בודי היא מהמפורסמות והגדולות מבין ערי הרפאים של האיזור, ולכן – למרות המיקום המרוחק שלה, מגיעים אליה אנשים רבים. זה – למען האמת – קצת פוגם באווירה של "העיר הנטושה"… בכל זאת, השתדלתי לצלם רק מראות אותנטיים של העיר, עם כמה שפחות תיירים.

כבר ציינתי שהעיר סבלה משריפות – ואחד הבניינים החשובים בה הוא בנין מכבה-האש, שבו יש ציוד כיבוי אש ועגלות עם מיכלים למים

הפעמון שבראש הבנין צלצל בכל פעם שהיתה שריפה, ולפי הכתוב בהסברים – הוא צלצל פעמים רבות…

אמנם רוב העיר היתה מורכבת מכורים, אבל היתה גם תעשיה נלווית. למשל, מנסרה לחיתוך קורות עצים –

השירותים באותה תקופה לא נבנו כחלק מהבית. הם היו חיצוניים – outhouse – ביתנים קטנים ומשעשעים ליד בתי המגורים –

האדם העשיר ביותר בעיר לא היה כורה, כמובן – כי אם סוחר בשם ג`יימס ס. קיין, שדאג להביא סחורות שונות לעיר, לבנות את הנגריה וכדומה. הבית שלו יפה ומפואר, והיה לו חלון גדול – שמאחוריו חממה, ובה הוא גידל ירקות. עם תום הזהב, ודעיכת העיר – הוא קנה עוד ועוד חלקים ומבנים מהעיר, ניסה להחזיק אותה ולתפעל חלקים ממנה למען אנשים שעדיין גרו שם. בשנת 1920 גרו בעיר 120 אנשים, והמספרים הלכו וקטנו.

הטיול בעיירה היה מעניין מאד- אפשר לראות איך חיו האנשים בראשית המאה הקודמת, איך הם התמודדו עם החורף הקשה והשלגים של האיזור.
המעניין מכולם היה המוזיאון, שבו רוכזו רוב החפצים שנשארו שלמים מתוך העיירה.

כיום גרים בעיר שני אנשים – שניהם Rangers של המתחם, ששומרים עליו. הבית שלהם הוא בעצם בעיירה Bridgeport הסמוכה (כחצי שעה נסיעה) – אך שני בניינים בעיר שופצו וסודרו כך שהריינג`רים יוכלו לישון שם וממש לגור באתר.
כל התמונות צולמו בעיירה בודי, קליפורניה, 17.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אני חייבת להוסיף את ה-Gospell של No-Name City מתוך Paint Your Wagon:

פרפרים בקליפורניה

את רוב הפרפרים שריחפו לפני ראיתי רק לשבריר שניה. לרגע.

לא הספקתי לכוון את המצלמה – והם כבר עברו להם הלאה.

בכל זאת, היו כמה שהצלחתי ללכוד בעדשת המצלמה –

כבר הראיתי את הנמפית מהגן היפני בסן פרנסיסקו – שאני חושבת שהיא נמפית הסרפד, כמו אצלינו:

והיום אני מצרפת אליה עוד כמה נציגים מתפרפרים:

בטיול היפהפה שלנו בשמורת פוינט לובוס פגשנו (פרט לפרחים, אריות ים, כלבי ים, לוטרת ים, לטאות, שחפים ועוד כל מיני) חבר מרפרף – אך זהו איננו פרפר, כי אם עש.

מה ההבדל בין פרפר לעש? ובכן, יש רשימה ארוכה של הבדלים – והיא מסוכמת יפה באתר הפרפרים של ד"ר עוז בן יהודה. שני ההבדלים העיקריים הם צורת המחושים – אצל פרפר המחוש הוא ארוך, דק דמוי אלה ואילו לעש יש שלל צורות למחוש; ושעירות הגוף – גופו של העש שעיר הרבה יותר מזה של הפרפר.

זהו הגב של העש שלי:

ניסיתי לזהות אותו, ולא הצלחתי – אבל אז נחלץ לעזרתי Weinman המומחה לחרקים, הפנה אותי לאתר מרשים לחרקים – BugGuide – ולימד אותי שזהו עש ממשפחת השבתאים (משפחה מכובדת של עשים יפהפיים!) ששמו Elegant Sheep Moth כלומר עש-כבשים אלגנטי או בלטינית – Hemileuca eglanterina.

הנה הבטן שלו:

פרפר אחר שפגשנו בPoint Lobos – ממשפחת הנמפיתיים – שמו העממי הוא Field Crescent – כלומר, סהר השדות ואילו שמו הלטיני – Phyciodes pulchella – כך זיהו לי באתר Bugguide.

נכון הוא יפהפה?! צבעוניות מקסימה. פגשנו אותו בפארק Point Lobos, בודק מקרוב את ה-Seaside Daisy – הנה, עוד זוית שלו –

את הפרפר האחרון שלי צלמתי בפארק יוסמיטי – זהו פרפר יפהפה, בעל תעופה מהירה. ראינו כמה וכמה פרפרים כאילה מרחפים להם ביוסמיטי, אבל הצלחתי לצלם רק תמונה אחת – ולטעמי היא לא מספיק טובה –