ורוניקה וסיגל – Veronica and Viola


אני צריכה מנוחה קלה… לכן אני חוזרת ונזכרת באפריל, אז ביקרתי בפראג – ופגשתי כמה מינים משני סוגי פרחים.
הסוג הראשון הוא ורוניקה – Veronica. 


בבלוג כבר הצגתי את הורוניקה הסורית, ובפראג פגשתי ארבעה מינים שונים של ורוניקה, אך לצערי – לא הצלחתי לגלות מהם המינים השונים. לכן אני מציגה אותם כך, ואשמח להוסיף את שמות המינים אם אגלה אותם בהמשך.

את מי שמתבלבל, ולא זוכר מה ההבדל בין מין לסוג – אני אפנה לרשימת הטקסונומיה שלי, מלפני כמה שנים.
בינתיים אספר על הורוניקה. 


זו הורוניקה הקטנה ביותר שראיתי שם: הפרח כולו בגודל מילימטר אחד בערך: 

ולעומתה, זו הגדולה ביותר – פרח בגודל סנטימטר וחצי:

הסוג ורוניקה נקרא על שם קדושה נוצרית בשם ורוניקה, אשר לפי המסורת הנוצרית התגוררה בירושלים, ובזמן שישו הלך עם הצלב בויה דולורוזה אל גבעת הגולגלתא, היא נתנה לו מטפחת על מנת שינגב את פניו. לפי האגדה, הוא אכן לקח את המטפחת, ניגב את פניו, וכשהחזיר את המטפחת לורוניקה – תמונת פניו הופיעה על המטפחת. מאותו רגע המטפחת כמובן קודשה, ובעזרתה ורוניקה הצליחה לרפא שלל תחלואים באופן קסום. 


באופן לא מפתיע, בכנסית סנט פטרוס בותיקן ברומא יש מטפחת, שלפי האמונה שלהם היא שרידי המטפחת הקסומה ההיא. חבל שהקסם פג מאז… 😉
זהו המין השלישי של ורוניקה שפגשתי בפראג: 


המין הזה מזכיר לי את הורוניקה המבריקה, שאני מכירה מהמדשאות בגנים ציבוריים בארץ. אבל אני לא יודעת אם זהו אותו מין. 


בארץ עברתו בעבר את השם "ורוניקה" ל"ברוניקה" שזו גרסה אחרת לשם המקדוני "ברניקי" – על שם ברניקי בת אגריפס, צאצאית של הורדוס. היא אמנם הספיקה להיות מלכה, ובכל זאת לא ברור לי למה היה חשוב לשנות את השם מורוניקה, שזו הגרסה הלטינית, לברוניקה – שזו גרסה פחות מקובלת לשם ברניקי.
בתמונה הבאה זהו המין האחרון של ורוניקה שפגשתי בפראג: גם היא קטנה מאד. 

ומורוניקה אני עוברת אל סיגל. בפארק Divoka Sarka זורם נחל קטן, ועל גדת הנחל היו מקבצים יפהפיים בסגול: 

המקבצים הללו מיד העלו בי רגשי נוסטלגיה עמוקים, שכן הם מזכירים לי את ה"סיגליות" – הסיגל הריחני שהיה נפוץ פעם בגינון, וכשהייתי ילדה היתה לנו בחצר (מתחת לשקדיה) ערוגה של סיגליות. בזמן פריחת השקד הערוגה היתה סגולה-לבנה, מפרחי הסיגליות יחד עם עלי הכותרת הנושרים של פרחי השקד – פשוט תענוג. 

אני חושבת שהסגליות הללו הן אכן מהמין סגל ריחני, שלפי הכתוב הוא נפוץ באירופה. שמו הלטיני של הסגל הריחני הוא Viola odorata, והשם הלטיני, כמו השם העברי, רומז לצבע הסגול של הפרחים. 


אבל לא כל הסגלים והסגליות הם באמת סגולים. ואני לא מתכוונת לקבוצה הלבקנית בתמונה הבאה. 

יש מינים של סגל שהם לבנים, או צהובים או בצבעים אחרים. למשל, הקבוצה הבאה: 


הם מזכירים יותר את הסגל הצנוע, שאני מכירה מהחרמון – אך גדולים ממנו הרבה יותר. 


וגם את פרחי "אמנון ותמר", ששמם הרשמי הוא "סגל תלת-גוני" – רק שהסגלים הללו קטנים יותר מהסגלים התרבותיים. 


לא הצלחתי למצוא מאיזה מין הסגלים הללו. יכול להיות שאלו סגל השדה – Viola arvensis – סגל שגם הוא נפוץ באירופה. 


ועכשיו הגיע זמני להפרד מהורוניקות והסגלים ולחזור לעבודה…


את התמונות צלמתי בגשם, בפארק Divoka Sarka ובגבעת פטז'ין בפראג, בתאריכים 7-8/4/2017. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מודעות פרסומת

מצודת פראג – Pražský hrad

אני חוזרת לאפריל בפראג – לסיור שלנו במצודת פראג.
כבר בשער פגשנו פסלים משמחים בטוב טעם, כאלה שמעודדים להכנס. 

(טוב שהכניסה למבקרים היא בכלל מהצד…) 

זהו שער הענקים, בגלל פסלי הענקים הללו. הפסלים המקוריים פוסלו בשנת 1770 באבן חול. עם השנים הם נשחקו מאד, ולכן בראשית המאה ה-20 הם הוחלפו בפסלים תואמים. 

מתחם המצודה כולל מספר חצרות, ובהן ארמונות, כנסיות, פסלים ומזרקות. אפשר לקנות כרטיס שמאפשר להכנס לכל הארמונות, ואפשר גם רק חלקי. אנחנו הסתפקנו בכרטיס חלקי. 

המצודה נבנתה ונהרסה ושופצה ונבנתה מחדש. רוב המצודה נבנה במאות ה-18-19, חלקים ממנה נבנו בתקופות שונות. אחד החלקים העתיקים יותר הוא שער מתיאס – Matthias' Gate – שנבנה במאה ה-17 לכבוד המלך מתיאס השני מבית הבסבורג.

למצודה (כמו כל מצודה שמכבדת את עצמה) יש חיל משמר, ואחת לשעה יש טקס קטן שבו מחליפים את שני השומרים בכניסה – נהנינו לצפות בו גם מתוך החצר, וגם אח"כ מבחוץ.
פעם ביום יש גם החלפת משמר רצינית יותר, אבל עליה דילגנו. 

הנה סרטון שמצאתי ברשת של החלפת המשמר: 

אחרי שעברנו את החצר הראשונה והחצר השניה הגענו לחצר השלישית, שבה נמצאת הקתדרלה הראשית של פראג – קתדרלת ויטוס הקדוש (Katedrála svatého Víta). זו קתדרלה גדולה ומפוארת (אם כי פחות מרשימה מקתדרלת סליסבורי שביקרנו בה באנגליה.). את הקתדרלה החלו לבנות במאה ה-14, והמשיכו לבנות ולשנות עד למאה ה-20. 

בקתדרלה היו כמובן הרבה קפלות קטנות, קברים של אצילים ואנשי דת, ויצירות אומנות – שלמען האמת, אחרי שביקרתי ברומא ובלונדון – לא הרשימו אותי. מתחת לכנסיה יש קריפטה – מתחם קברים, ושם יש גם שרידים של הכנסיות שהיו שם לפני שנבנתה הקתדרלה (למשל, מבנה רומנסקי – מהמאות ה-10-11).

התפעלנו מהמבנה הגותי המרשים, מחלונות הויטראז' ומהאורגן בקתדרלה. מצא חן בעיני פסל האריה הקטן שהיה בחדר צדדי.

עוד דבר משעשע שפגשנו בקתדרלה הוא… נרות נשמה חשמליים. יש שם קופסת זכוכית מלאה ב"נרות" פלסטיק עם להבות שהן נורה. אם תכניסו מטבע – תוכלו להדליק את האור של נר אחד, שנים או חמישה למשך רבע שעה: 

מהקתדרלה עברנו אל הארמון המלכותי. ציפינו לארמון מפואר כמיטב המסורת האירופאית, אבל… קיבלנו משהו ספרטני למדי. כלומר, המבנה אכן יפה ומרשים – אפשר לראות בתמונה את האולם המרכזי – אך איפה הפאר? ציורי הקיר והתקרה, הרהיטים המפוארים? כנראה שהם הועברו לארמונות החדשים יותר, אליהם לא נכנסנו.
חדר הכס היה החדר המרשים ביותר, וגם הוא – פרט לכס שלא נראה מאד נוח ושתי תמונות מלכים לא כלל הרבה פאר. 

אגב, המבנה הירוק בתמונה מעל הוא מבנה חרס – ראינו כאלה בכמה מהחדרים. בסוף שאלתי את אחת השומרות מה זה, והיא הסבירה שזה תנור חימום. 

בקומה העליונה ראינו כמה חדרים מעניינים יותר – שבהם צוירו הרבה סמלי אצולה על הקירות והתקרה, אך אותם אסור היה לצלם. מה שכן צלמתי זה ארון ספרים מרשים: כל ספר כאן הוא גדול בערך פי 2 (גם בגובה וגם ברוחב) מכרך ממוצע של האנציקלופדיה העברית. רוב הספרים הללו הם ספרי חשבונות של ניהול הארמון והמדינה. 

מהארמון עברנו אל כנסיה קטנה יותר – בסיליקת ג'ורג' הקדוש – Bazilika Sv. Jiří. הכנסיה הזו היא המבנה העתיק ביותר במתחם המצודה – החלו לבנות אותה במאה ה-10 לספירה. היא כמובן שופצה ושונתה מאז, אך היסודות לא השתנו. שם פגשנו כמה תקרות מקושטות, וכמובן – אף כנסיה לא תהיה שלמה בלי קריפטה עם כמה פסלי שלדים: 

הנקודה הבאה – אחרי עצירה בבית קפה בתוך המתחם בשביל לשתות משהו חם (כל כך חם לי כאן ועכשיו, שכבר שכחתי כמה קר היה לנו שם…) – היתה סמטת האלכימאים. 

סמטת האלכימאים שנקראת באנגלית Golden Lane ובצ'כית Zlatá ulička היא רחוב קטן בחלק התחתון של המצודה, שבו התגוררו בעלי מלאכה, שומרים ועובדים של הארמון. הבתים בסמטה הם קטנטנים – בכל בית יש 2 חדרונים בגודל מטר על שניים, וחדר מרכזי בגודל של בערך 15 מ"ר.

במאה ה-17 התגוררו בסמטה חרשי זהב ותכשיטנים, ומכאן היא קיבלה את שמה. גם הסופר המפורסם פרנץ קפקא התגורר כאן באחד הבתים, בית שהיה שייך לאחותו. 

היום אפשר לעבור בין הבתים, ולראות את כלי העבודה שלהם (של התופרת, החייל, הסנדלר), את בית המרזח שהיה במרכז הסמטה, את ביתה של מגדת העתידות שהתגוררה שם עד אמצע המאה ה-20. בבתים אחרים יש כיום חנויות לתיירים. 

בקומה העליונה, מעל הבתים – נמצא כיום מחסן הנשק של הטירה. וזה ממש לא דומה למצודת לונדון… אבל יש שם כמה דברים משעשעים – כמו שריון העיט והקסדות שנראות כמו כובע: 

אחרי הסמטה המשכנו אל הגנים של המצודה. הם לא מאד מרשימים או מעניינים, ולכן אני מדלגת עליהם. בדרך אליהם פגשנו את הפסל הבא – פסל ברונזה של נער ערום. מה ששעשע אותי במיוחד בפסל הזה, זה החלק היחידי בפסל שהוא מבריק ולא השחיר, כנראה בגלל העובדה שאת החלק הזה ליטפו הרבה מהעוברים והשבים: 

בגנים פגשנו את  פסלו של הרקולס המחזיק את האריה – ואם מסתכלים על הפסל הזה מהזוית הנכונה, אז בכלל לא רואים את האריה, ונראה שהרקולס משתין למזרקה… בקיצור, משהו בתכנון הפסל לוקה בחסר. 

בסך הכל הסיור במצודה היה נחמד ומעניין, וזו אחת המצודות העתיקות ביותר באירופה. 

אני מקווה שנהניתם מהסיור, את התמונות צלמתי במצודת פראג בתאריך 5.4.2017. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

 

 

שלושה פרחים מפראג

היום אני מספרת על שלושה פרחים מיוחדים שפגשתי בפראג. 

הראשון הוא פרח נהדר ממשפחת הרקפתיים, וכבר זמן רב רציתי לפגוש אחד ממיני הסוג הזה – בכור אביב. 

בכור אביב (Primula) הוא הסוג שעל שמו נקרא השם הלטיני של כל משפחת הרקפתיים (Primulaceae). יש כ-500 מינים שונים של בכור אביב ברוב חצי הכדור הצפוני – אצלינו הם לא פורחים. 

בכור האביב שפגשתי הוא Primula veris – משמעות השם הלטיני היא "בכור-אביב אביבי" – שזה בהחלט שם משעשע. 

והם נראים יפה על רקע הקברים בבית הקברות היהודי הישן. 

את המין הבא פגשתי בערוגה של נורית הלב

התקרבתי לבדוק אותו – הריח הסגיר מיד מה זה הצמח הזה: שום. אבל שום אחר מכל מה שהכרתי. 

זהו Allium paradoxum – תרגום השם הוא "שום מוזר" – וזה בהחלט שם הולם. 

כל פרח, לאחר הפריחה, הופך לבצלצול (או כמה בצלצולים) – וממנו הגבעול ממשיך, לפרח נוסף – שהופך לבצלצולים – וכן הלאה….  זה בהחלט מעניין לראות אותם. 

השום הזה פורח בר באיראן ובהרי הקווקז. באירופה הוא נמצא כצמח גינון, ולעתים פולש לטבע. 

את הפרח האחרון פגשתי על גבעת פטז'ין – ערוגה קטנה ופורחת בתכלת: 

זוהי פושקיניה – Puschkinia scilloides – השם המלא הוא פושקיניית בן-חצב, בגלל הדמיון הכללי לפרחי בן-חצב

הפושקיניה נקראת כך על שם פושקין – אבל לא על שם המשורר הרוסי הידוע, אלא על שם הברון אפולו מוסין-פושקין, שהיה כימאי ואספן צמחים בן המאה ה-18 והוביל משלחת איסוף צמחים להרי הקווקז. 

כלומר, גם הפושקיניה הזו היא בעצם מין מהרי הקווקז, ובאירופה היא צמח גינון בלבד. 

הפושקיניה בעבר נחשבה כבת משפחת השושניים, אך כשהמשפחה פוצלה – היא הועברה אל משפחת האספרגיים, תת-משפחת החצביים. 

את התמונות צלמתי בפראג, בתאריכים 4-8/4/17. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

 

Ranunculus ficaria – נורית הלב (ועוד נורית) מפראג

אני פותחת את הרשימה עם שיר, שלא קשור לפראג, להנאתכם:

במדשאות בפראג ראיתי פרחים צהובים קטנים. הרבה יותר קטנים מהשינן, ובעצם – מוכרים לי מאד. 

כשהתקרבתי גיליתי שאילו פרחי נורית הלב! ממש כמו בארץ…. אבל לא בדיוק. 

בארץ, נורית הלב היא מין לא-נפוץ שגדל באזורים לחים – קרוב לנחלים, בעיקר בכרמל, בגליל, בגולן ובחרמון. בפראג – מסתבר – יש מספיק לחות במדשאות העירוניות בשבילה. 

נורית הלב נקראת כך בגלל העלים שלה, שהם דמויי הלב. 

השם הלטיני – Ranuculus – משמעותו "צפרדע קטנה" – כיוון שהרבה ממיני הנורית פורחים בביצות ובמים

שם המין – ficaria – הוא "דמוי תאנה". ניסיתי להבין מה בצמח "דמוי תאנה", ולא מצאתי. לא הפרי, לא הפרחים ולא העלים. בנוסף – היא רעילה, אז בכלל אני לא מבינה מה הקשר לתאנים.  

כבר כתבתי, שרוב הנוריות הן צהובות – מכאן מגיע השם העממי באנגלית, Buttercup. למשל, בשתי התמונות הבאות: 

זו נורית, אבל ממין אחר. לא נורית הלב. העלים אינם דמויי לב, הפרח נראה שונה. רוב הנוריות דומות לזו, והדרך להבדיל ביניהן היא לפי הפרי. 

אבל כשבקרתי בפראג, זו היתה תחילת הפריחה של הנוריות ולא מצאתי פרי לצלם – לכן הן נשארות עם ההגדרה "נורית" – Ranuculus sp. – ולא יותר. 

אז אני חוזרת אל נורית הלב: 

היא שונה ומיוחדת יותר יחסית לנוריות אחרות. הפרח שונה בצורתו, העלים האחרים. כשחיפשתי מידע אודותיה, גיליתי שבאתר המדעי ThePlantList הפרידו אותה מהנורית. 

כיום שמה הוא: Ficaria verna. כלומר, דמויית-תאנה אביבית? תאנתית אביבית? 

טוב שבעברית אפשר להתעלם מזה, ולהשאר עם השם "נורית הלב" שהוא באמת נחמד והולם את הפרח. 

את התמונות צלמתי בפראג, בתאריכים 4-8/4/2017. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

וכמובן, לא שכחתי: היום הוא יום הולדתו השבעים וחמישה של פול מקרטני!

Happy Birthday, Sir Paul McCartney, and many happy returns!

 

Taraxacum officinale – Dandelion – שינן רפואי

אני ממשיכה עם פרח אירופאי נפוץ ונחמד – השינן הרפואי.

השינן הרפואי נפוץ בכל אירופה ואסיה, בעיקר באזורים הממוזגים – אבל הובא ע"י האדם לשאר היבשות, וכיום הוא מצוי באזורים הממוזגים בכל היבשות.

באירופה הוא צמח-מדרכות ושולי דרכים, ושמו העממי: Dandelion. 

השם העממי מגיע משיבוש של השם הצרפתי – Dent-De-Lion – שמשמעותו "שן הארי". וכאן כמובן נוצר בלבול ענקי, כי יש צמח אחר, ששמו הלטיני הוא Leontodon – כלומר, שן הארי. לכן בעברית החליטו להשאר קרוב אך לשנות – וקראו לו שינן. 

בארץ גדל קרוב משפחה שלו – שינן עב-שורש – בעיקר באזורים הגבוהים יותר בהרים. הוא נראה כך: הפרח העלים והניצן בהחלט דומים לאלו של אחיו האירופאי: 

השינן שלנו קטן יותר – קוטר התפרחת שלו רק כ-2 ס"מ, בעוד תפרחת השינן האירופאי מגיעה ל-4 ס"מ, וכל הצמח קטן ונמוך – נדיר שיצמח לגובה של מעל 15 ס"מ, בעוד השינן הרפואי בד"כ צומח לגובה 40 ס"מ, ונמצאו פרטים אפילו בגובה 70 ס"מ!

השם הלטיני – Taraxacum – הוא גלגול של שם פרסי עתיק, שנלקח מספר רפואה פרסי מהמאה התשיעית לספירה. משמעותו: "עשב מריר". 

כמובן, שם זה מתחבר מיד למרור ולמררית – שגם הם ממשפחת המורכבים, וגם הם נראים דומים. 

 הצמח שימש למזון ולרפואה עבור המין האנושי לאורך הרבה שנים – לפחות בכל ההיסטוריה המתועדת. הוא מופיע אצל המצרים, היוונים והרומאים – ומצד שני, גם אצל הסינים. 

מסיבה זו יש לו הרבה שמות שמתעדים את התכונות השונות שלו. אפשר לקרוא אודות השמות הרבים בויקיפדיה. "שן הארי" נובע מהעלה שנראה (לדעת הקדמונים) כמו שן ארי, אבל בזכות הפרי – שהוא "סבא'לה" נחמד לא פחות מזה של הסביון – קוראים לו גם Blowball – כדור לנשיפה: 

שם אחר שלו: "Piss-a-bed" באנגלית או Pissenlit בצרפתית, מגיע בעקבות החומרים המשתנים הרבים שנמצאים בשורשים שלו. לכל הצמח היו שימושים רפואיים רבים – לבעיות עיכול, כבד וקיבה שונות.

את עלי השינן אוכלים – את הצעירים אפשר לאכול טריים, כתוספת לסלט, מהבוגרים יותר – מבשלים מרק או קציצות. טעמם – לפי הכתוב – מריר-עדין, ויש להם תכולה גבוהה של בטא-קרוטן, ויטמין C וברזל – אפילו יותר מלעלי תרד. גם את הניצנים היו מוסיפים לסלט.

בפרחים משתמשים כתוספת טעם למינים שונים של שיכר ויין – ואפילו מכינים מהם ריבות. לפעמים גם הפיקו מהם צבע צהוב-ירקרק לצביעת בגדים וכלים. 

ולגבעולים יש מוהל חלבי, שהיו מורחים אותו בתור דוחה יתושים (אם כי לא ברור עד כמה זה עבד). בקיצור – כל חלקי הצמח נוצלו לשימושים שונים.

בפראג פגשנו את השיננים ברוב המדשאות בעיר, לעתים מעורבים יחד עם פרחי חיננית רב-שנתית ויוצרים מרבדים נעימים לעין: 

ולפעמים ממש בסדקים בין בניינים למדרכות: 

את התמונות צלמתי בפראג, בתאריכים 4-8/4/2017, פרט לשינן עב-השורש, שאותו צילמתי ביער אודם, בתאריך 31.10.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

טיול בפראג

מרכז פראג הוא מקום נחמד לטייל בו, והיום אסקור כמה מנקודות העניין היפות בעיר. 

אני מתחילה עם גשר קָרְל – Karlův most בצ'כית – זהו הגשר העתיק בפראג. הוא נבנה ע"י המלך קארל הרביעי במאה ה-14 ועוטר כמקובל בפסלי קדושים נוצריים. הגשר חוצה את הנהר של פראג – נהר הוולטאבה.
הדבר שהפתיע אותנו, היה פסל של ישו, מעוטר במלים בעברית: "קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות". חיפשנו ומצאנו, שאת הכיתוב הוסיפו בסוף המאה ה-17 כעונש ליהודי שהורשע בביזוי הצלב. 

הגשר עצמו מאד יפה, ובמשך היום אפשר לראות הרבה דוכנים ונגנים עליו, והמוני אנשים מטיילים מצד לצד. 

עוד אחד מהסמלים הידועים של פראג הוא "האורלוגין של פראג" – Pražský orloj – השעון האסטרונומי בחזית בית העיריה הישן בכיכר העיר בפראג. השעון, שהותקן לראשונה בשנת 1410 – עדיין עובד, מה שהופך אותו לשעון העתיק ביותר שעובד עדין. הוא מראה פרט לשעה, גם תאריך ואת מצב השמש והירח. הוא מקושט בפסלים – בחלק העליון ניצבים מי שנתפשו בימי הביניים בתור "הרעים": היהירות, רדיפת בצע, המוות והכופר. בחלק התחתון – "הטובים" – הסטוריון, מלאך, אסטרונום ופילוסוף. 

בכל שעה עגולה השעון מצלצל, ובחלונות הכחולים מעל השעון חולפות בובות המייצגות את שנים-עשר השליחים של ישו. אחרי המעבר שלהם, תרנגול הזהב מעליהם מקרקר. כל זה משעשע למדי. הנה סרטון מ-Youtube שמראה את השעון המצלצל: 

בטיול עברנו ליד מגדל גבוה ומרשים: מגדל אבק השריפה – Prašná brána. זהו מגדל שנבנה במאה ה-15, והיה אחד משערי העיר המקומיים. הוא שימש לאכסון אבק שריפה, ולכן נקרא כך. 

לא רחוק ממגדל אבק השריפה ראינו בנין עם חזית מעניינת במיוחד – סגנון אר-נובו מרשים:
מאוחר יותר גילינו שזהו בית העיריה הנוכחי של פראג – The Municipal House. אך בנוסף לניהול העיר, יש בו אולם קונצרטים, גלריה עם תערוכות, ומספר מסעדות. 

אחד המקומות שעברנו לידם אך לא נכנסנו היה התיאטרון הלאומי. הבנין המרשים נבנה למען "הגאווה הלאומית" הצ'כית. הוא נפתח ביוני 1881, אך נשרף חודשיים לאחר מכן…  תושבי העיר התגייסו ואספו תרומות, ובסופו של דבר, בסוף שנת 1883 התאטרון נפתח שוב והוא פעיל מאז. 

בכיכר הגדולה – כיכר ואצלב (Václavské náměstí) פגשנו הרבה אנשים, דוכנים, חנויות ובלגן. אני – וכמוני רוב הילדים שעברו באזור – התלהבתי במיוחד ממפריחי בועות סבון שהיו בכיכר: 

אם מבקרים בעיר, כדאי לבקר גם בשווקים שלה, נכון? בנוסף ל"Easter Markets" שהיו פזורים בכל כיכר בעיר (כהכנה לחג הפסחא), ביקרנו בשוק  Havelské tržiště Market, והתלהבנו מהפירות היפים – קנינו קופסת פירות אחת, וכל המשפחה נהנתה ממנה: 

במאפיה לא רחוק מהשוק ראינו סלסלות לחם: 

אחד המנהגים שנעשו נפוצים יותר בשנים האחרונות הוא לשים על הגשרים מנעולי אהבה: זוגות מגיעים, נועלים מנעול על סורגי הגשר, וזורקים את המפתח לנהר – כסמל לאהבתם הנצחית. פרט לזיהום הנהר בפסולת מתכת, יש לתופעה הזו תוצאה שלילית נוספת – כל המנעולים מהווים משקל עודף על הגשר, וכבר היו גשרים באירופה שקרסו בגלל זה. בפראג, כל כמה שנים, מדללים את המנעולים מהגשרים – כדי למנוע זאת. אני לא יודעת אם שולים את המפתחות מהנהר. בתמונה הימנית בקולאז' הבא אפשר לראות זוג שנועל מנעול על הגשר.
אחת הנקודות החביבות על הנועלים והנועלות היא בקצה האי קמפה (Kampa), שהוא אי בנהר הוולטאבה – שם יש גלגל מים שבעבר היה שייך לטחנת קמח, ופסל בדמות שדון – שזהו "שדון הנהר" של פראג. 

ואם כבר הנהר… יצאנו לשיט בנהר הוולטאבה – הנהר החוצה את פראג. השיט היה נחמד, הוא מאפשר לראות את העיר מכיוונים אחרים. 

הבנין בתמונה הבאה היה פעם צמוד לגשר על פני הנהר. מי שחצה את הגשר הזה, נאלץ לשלם אגרה – והבית הקטן בתמונה היה הבית בו ישב גובה האגרה. היום זהו מועדון נוער (או משהו דומה). 

אחד הדברים המעניינים שראינו בשיט, אך רק מרחוק – היה פסל המטרונום בתמונה הבאה. בתקופה הקומוניסטית, בעת שלטונו של סטאלין – בנו שם פסל מונומנטלי קומוניסטי אדיר, המפאר את סטאלין. פסל שיש מפואר בגובה 15.5 מטרים. הפסל נחנך כשנתיים לאחר מותו של סטאלין – בשנת 1955. אך בשנת 1962, כשחרושצ'וב כבר היה שליט ברית המועצות – היה תהליך של "דה-סטליניזציה" ובמהלכו פוצץ הפסל לרסיסים.
בשנת 1991, נבנה פסל המטרונום באותו מקום, והוא מסמל את תהפוכות הגורל שעוברות על פראג ועל העם הצ'כי – זמנים טובים, זמנים רעים וחוזר חלילה. 

יש דרכים רבות לשוט בנהר הוולטאבה – אחת הנחמדות היא סירת פדאלים בצורת ברבור: 

לאחר רצח ג'ון לנון, בשנת 1980, חובבי גראפיטי ולנון בצ'כיה התחילו לצייר גרפיטי המושפע מג'ון לנון, שיריו ושירי הביטלס על קיר אחד, לא רחוק מהאי קמפה. השלטון הקומוניסטי התנגד לפעילות הזו, וזה גרם להתנגשויות רבות בין השלטון לבין הצעירים, ששיאו היה במפגן כוח של המשטרה מול מאות סטודנטים על גשר קארל. הסטודנטים כינו את התנועה שלהם "לנוניזם" (Lennonism) – כפראפרזה על התנועה הרוסית, הלניניזים (Lenninism).
הקיר עצמו הוא קיר של מתחם ששיך למסדר קתולי, והם אפשרו את ציורי הגרפיטי – וכך עד היום אנשים מגיעים ומציירים שכבות על גבי שכבות של גרפיטי, שחלקו גם בנושא ג'ון לנון: 

בניינים מעניינים אפשר למצוא בפראג בכל פינה. הכנסיה הקטנה הזו, למשל, היתה בהמשך הרחוב בו היתה הדירה שלנו: המבנה העגול מצא חן בעיני, אך לא מצאתי מידע אודותיו מעבר לשם הכנסיה: Rotunda Nalezení sv. Kříže. 

אחד הסמלים הנחמדים של פראג המודרנית הוא "הבית הרוקד" (בצ'כית: Tančící dům) – זהו בנין מודרני, שנבנה לפני כ-20 שנים. הוא תוכנן ע"י הארכיטקט הקנדי-אמריקאי פראנק גרי והארכיטקט הצ'כי ולאדו מילוניץ'. בעבר, היה במקום בניין שהופצץ ע"י האמריקאים במלחמת העולם השניה. החורבות ניצבו שם עוד 15 שנים, וב-1960 פונו, ונשאר מגרש ריק.

השטח לא היה גדול במיוחד, ובסופו של דבר, חברת ביטוח הולנדית (חברת ING) מימנה את בניית המבנה שם – בעידודו של  ואצלאב האוול, הנשיא הראשון של הרפובליקה הצ'כית (לאחר נפילת הקומוניזם). האוול מינה את מילוניץ', וחברת ING דרשו לצרף גם מישהו ידוע יותר. מספר ארכיטקטים מפורסמים דחו את הבקשה לתכנן בנין לשטח, שכן זה בנין בעל שטח מוגבל – אבל גרי הסכים, והבנין נבנה בסגנון הדה-קונסטרוקטיביזם, והוא מושפע מדמויותיהם של פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס. הוא משמש כבנין משרדים, ובקומה העליונה יש מסעדה. 

ואם כבר ארכיטקטורה מעניינת – לא רחוק מכיכר ואצלב (הכיכר המרכזית של העיר המודרנית) – נמצא "פנס הרחוב הקוביסטי" – פנס רחוב שתכנן האדריכל אמיל קראליצ'ק, אדריכל שפעל בפראג בראשית המאה ה-20, ואהב לשלב אלמנטים קוביסטיים בעבודתו. 

יש עוד הרבה מה לראות בפראג… למשל, הפוניקולאר בתמונה הבאה עולה על גבעת פטז'ין, אבל זה כבר עניין לרשימה חדשה. 

אז עם השקיעה מעל נהר הוולטאבה – אני אסיים את הרשימה הארוכה הזו… 

אני מקווה שנהניתם מהסיור! מוזמנים לקרוא גם את מה שכתב מוטי על הטיול שלנו!

את התמונות צלמתי ברחבי פראג, בתאריכים 4-8/4/2017 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

לא חשבתם שאני אוותר על הזדמנות להוסיף שיר של ג'ון לנון, נכון?

נזמית ארגמנית – Lamium purpureum

אני משערת שבאיזה שלב אגיע גם אל טירת פראג, הכיכר המרכזית והעיר עצמה… בינתיים אני מתמקדת בפרחים. 

אפילו ה"פשוטים" של פראג היו ברובם מיוחדים עבורי… הנה, למשל נזמית. 

מיד זיהיתי שזו נזמית, היא מאד דומה לנזמית הלופתת שלנו. 

היא גדולה יותר, והעלים שלה לא לופתים את הגבעול כמו אצל הנזמית הלופתת. זוהי נזמית ארגמנית. 

הנזמית הזו היא מין רחב-תפוצה – היא פורחת באירופה ובאסיה, בעיקר באזורים צפוניים יותר ומתמעטת לכיוון האזור הים תיכוני – אבל נמצאת גם בלבנון ובסוריה. 

באירופה היא צמח רודרלי – כלומר, צמח נפוץ שמסתדר טוב בשולי דרכים, במדשאות ציבוריות ובכל מיני פינות. קצת כמו הנזמית הלופתת שלנו. 

הדבר המדהים הוא שלפני שנתיים מצאו נזמיות כאלה בישראל! 

בקיבוץ הגושרים נמצאה אוכלוסיה קטנה של נזמיות כאלה בדיוק. 

ועכשיו עולה השאלה האם זהו מין אפיזודי, כלומר, הגיע במקרה, יפרח כמה שנים ויעלם – או אוכלוסיה בת קיימא, שתחזיק מעמד לשנים רבות? 

כי זה משהו שקורה לפעמים – צמח שמוכר באזורים צפונים מאיתנו כצמח רודרלי מגיע לכאן, פורח שנה-שנתיים, אבל לא מצליח לבסס אוכלוסיה בת-קיימא, כי בעצם התנאים כאן לא מספיקים לו – לא קר לו מספיק, או שהקיץ היבש קשה לו מדי. 

בינתיים, לפי הכתוב באתר כלנית, דרור מלמד שמצא את הנזמיות ב-2015 חזר לבדוק אותן בשנה שעברה וגם השנה, ומצא אותן. מעניין אם זה אומר שהן מבססות פה אוכלוסיה. 

בפראג, כאמור, הנזמית הזו נפוצה במדשאות, יחד עם עוד כמה פרחים חביבים, שבארץ נחשבים די מיוחדים. 

את התמונות צלמתי ברחבי פראג, בתאריכים 4-9/4/17

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

Corydalis cava – קורידלית חלולה

אני חוזרת לפראג, ולפרחים היפים שפגשתי בפארק Divoka Sarka

כשראיתי את הפרח הזה, מיד הבנתי שאני מכירה אותו – הצורה היתה מאד מוכרת. 

אבל… לקח לי קצת זמן להזכר בשם. בכל זאת, זה לא פרח נפוץ. 

הכירו את הקורידלית החלולה – קורידלית שפורחת ברוב אירופה ובקווקז, בורוד ובלבן. 

בארץ יש לה שתי קרובות – קורידלית הסלעים שפורחת ביער אודם ובחרמון הנמוך: היא לבנה עם "כפתור" בורדו במרכזה; וקורידלית פיגמית בחרמון הגבוה, שצבעיה נעים בין לבן לורוד עז: 

הקורידלית היא פרח בעל מבנה מאד מעניין וייחודי. 

עלה הכותרת העליון מאורך בצורך דרבן, ובו נמצא הצוף. עלה הכותרת התחתון מוארך קדימה, כמו בסיס לחרק להתיישב עליו בזמן שהוא לוגם את הצוף. 

בעולם ישנם כ-470  מינים של קורידלית, רובם במזרח אסיה. 

והמינים הללו מרהיבים. הן מופיעות בכל צבע אפשרי – תכול שמים, סגולים, ורודים, בורדו, אדום, לבן – וגם שילובים – אחת המעניינות שראיתי היא קורידלית ירוקת-עד (Corydalis sempervirens) – היא בכלל פורחת בצפון אמריקה – בעיקר בקנדה ואלסקה, וגם מדרימה אל המדינות הצפוניות של ארה"ב. אתם יכולים לראות תמונה יפה שלה כאן

אבל בואו נחזור לקורידלית מפראג… מאיפה היא קיבלה את שמה? 

ברור שהשם העברי – "קורידלית" – הוא נסיון לתת צליל עברי לשם הלטיני – Corydalis. אבל מה זה קורידליס? 

מסתבר שהשם "קורידליס" מקורו ביוונית – זהו שמו של העפרוני המצוייץ! בדיוק זה: 

אבל… למה קראו לקורידלית על שם העפרוני? לפי מה שהבנתי, ואני מאד לא בטוחה בהסבר, הדרבן של הקורידלית הזכיר לבוטנאים את האצבע האחורית בכף הרגל של העפרוני המצויץ. לזה קוראים "דמיון פורה". 

השם הוא ותיק מאד – הוא מופיע כבר בכתביו של רופא יווני בן המאה השניה לספירה, גלנוס

שם המין – cava – משמעותו חלול, קמור. לפי מה שקראתי, היא נקראת כך בגלל הפקעת שלה, שהיא חלולה. 

הראשונים שחקרו את הקורידלית הזו בעת החדשה היו פרנץ קורטה (מדען ופרופסור לחקלאות גרמני) ואוגוסט פרידריך שוויגר (חוקר טבע גרמני). הם פרסמו מאמר אודותיה בראשית המאה ה-19, אך לינאוס, הוגה השיטה הבינומית, קטלג אותה בכתבים שלו עוד במחצית הראשונה של המאה ה-18. 

הקורידליות באירופה הן פרח נפוץ למדי, אבל בעיני הן היו מאד מיוחדות ויוצאות דופן – שמחתי לראות את המקבצים הצבעוניים שלהן בעשביה: 

את התמונות צלמתי בפארק Divoka Sarka בפראג, בתאריך 7.4.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

בית הקברות היהודי בפראג

פראג ידועה בהסטוריה היהודית הנרחבת שלה, ואחד המקומות המעניינים לבקר בהם הוא הרובע היהודי ובית הקברות העתיק. 

הקהילה היהודית בפראג היא מאד עתיקה – היהודים התחילו להתיישב באזור במאה העשירית. במאה ה-13 הם קיבלו אישור מיוחד מהמלך להתיישב בפראג, ובמאות השנים הבאות רבים עברו להתגורר שם. 

בפראג התפתחה קהילה גדולה, עם בתי כנסת וכמובן – גם בית קברות. ממש במרכז העיר נמצאים ארבעה בתי כנסת, היכל טקסים, מקווה טהרה ובית הקברות העתיק. 

עוד מהרחוב אפשר לראות את השעון המיוחד הזה – על בנין שהיה "בית העיריה היהודית" של העיר: שעון בעברית, ולכן הוא הולך מימין לשמאל, הפוך משעונים רגילים. 

עוד לפני בית הקברות, נכנסנו אל בית כנסת פנקס – זהו בית כנסת שנבנה במאה ה-16. כיום הוא שופץ ואינו משמש יותר כבית כנסת – הוא הפך לאתר הנצחה לכ-80,000 יהודי צ'כיה (בוהמיה ומורביה) שנספו בשואה. שמותיהם ושמות הקהילות מהם באו כתובים על הקירות, ובמקום בו היה ארון הקודש יש מצבה וסביבה שמות של מחנות ההשמדה וגטאות אליהם נשלחו יהודים מצ'כיה בזמן המלחמה. 

ואז הגענו לבית הקברות

כאמור, זהו בית קברות עתיק. אולי אפילו בין 1,000 שנים. לאורך השנים, כשהמקום התמלא, הביאו אדמה, כיסו והתחילו לקבור מעל. 

אם היתה מצבה שחשוב היה לשמר, אז העלו אותה למעלה. אבל לרוב פשוט אפשרו לכולם להאסף אל אבותיהם. שיטה הרבה יותר חסכונית במקום וידידותית לסביבה ממה שקורה בימינו. 

לפי ההערכות, יש כ-10,000 מצבות בשטח בית הקברות, וקבורים שם הרבה יותר – כ-100,000 איש נקברו בשטח זה לאורך השנים. 

בתמונה הבאה אפשר לראות חלקי מצבות שבורות – אלו חלקים של המצבות העתיקות ביותר שנמצאו, מצבות מהמאה ה-14 – כלומר, בנות 700 שנים בערך. 

המצבה העתיקה ביותר שאפשר עוד לקרוא את הכתוב עליה היא המצבה בתמונה הבאה – מצבתו של רבי אביגדור קרא, שהיה משורר וקבליסט ונפטר בשנת 1439: 

הקבר המפורסם ביותר בבית הקברות הוא קברם של הרב ליווא בן בצלאל ואשתו פרל – הלא הם המהר"ל מפראג ואשתו. הקבר שלהם בולט ומפואר, ומקושט באריה – שכן ליווא זה אריה. 

הרבה מהקברים מעוטרים בסמלים –

 לאנשים ממשפחת לוי – חרטו כד, לזכרון עבודת בני לוי במקדש
 לבני משפחת כהן – זוג ידיים מברכות
 לאנשים ששמם "אריה" (ליווא) – ציירו או גילפו אריה.
 לאנשים בשם מייזל – עכבר
  פרח לרייזלה
 זאב לוולף או זאב
 דג לפישל או קארפ
 דב לדב או באער
 אייל או צבי לצבי, או הירש

 ברווז או אווז לגנז או גנץ
 אשכול ענבים לאנשים שחיו חיים ארוכים ופוריים 

אספתי כמה מהסמלים שראיתי לקולאז': 

עוד אדם שקבור בבית הקברות ולא צילמתי את קברו היה דוד גנז – שהיה הסטוריון, אסטרונום, מתמטיקאי וחוקר – ועבד עם יוהנס קפלר במצפה הכוכבים של טיכו בראהה.
כן צלמתי את קברו של מרדכי מייזל, שמת בשנת 1601 והיה ראש הקהילה היהודית בזמן המהר"ל. 

וגם את קברה המפואר של הנדלה בסבי (כנראה בת שבע – Bassevi) שהיתה אשתו של פרנס וסוחר חשוב מהמאה ה-16: 

את הסיור בבית הקברות עשינו בגשם – זה היה היום הגשום היחידי בטיול שלנו, ובכל זאת נהנינו מהביקור, מהשלווה. 

הביקור היה בהחלט מעניין – לעבור בשביל, לנסות לקרוא את הכתוב על המצבות – מה שלא היה פשוט, כי אצל רובן הכתב מהוה מאד. ומעניין גם לראות שלא רק יהודים וישראלים באים לבקר בבית הקברות הזה. כל מיני תיירים ממקומות רבים בעולים מבקרים בו. 

ולמרות שאני מאד לא אוהבת בתי קברות, ונמנעת מלהכנס אליהם כל עוד אפשר – אני ממליצה על ביקור בבית הקברות הזה, שהוא בהחלט שונה ומעניין. 

את התמונות צלמתי בבית הקברות העתיק של פראג, בתאריך 7.4.2017. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ועוד משהו: אני ממליצה לקרוא את הרשימה "קולקס הקדמונים בעין גדי" בבלוג "אוצרת נודדת" של שרון עמבר.

כלניות אירופאיות

היום אני מספרת על כלניות שפגשתי בפראג – פגשתי שני מינים שונים. 

אצלינו רוב הכלניות הן אדומות, ובכל מקרה – גם הלבנות, הסגולות והורודות שייכות לאותו מין כמו האדומות – כלנית מצויה. בפראג פגשתי שני מינים אחרים: 

את הכלנית הצהובה בתמונה הבאה פגשתי בפארק Divoka Sarka, בגשם. 

ברגע הראשון חשבתי שזו בכלל נורית. רוב הנוריות בעולם הן צהובות, ונורית אסיה האדומה שלנו היא בהחלט יוצאת דופן (וברוב אסיה פורחת בורוד-לבן)

ובעצם, לא הייתי רחוקה: אורי פרגמן ספיר זיהה לי אותה בתור Anemone ranunculoides, כלומר "כלנית דמוית נורית", או "כלנית נוריתית". היא נפוצה ברוב היערות במרכז אירופה. 

את הכלנית השניה, הלבנה, פגשתי בשני אתרים: ב-Divoka Sarka בגשם, שם היה מקבץ כלניות שהרכינו ראש על מנת לא להרטיב את האבקנים – 

ובגבעת פטז'ין (Petřín hill) , ביום שמשי, שם הן נשאו ראש בגאווה וחייכו בלבן לכל עבר: 

את הכלנית הזו זיהה לי דניאל לוי, ושמה: Anemone nemorosa, או בעברית: כלנית החורש. 

כלנית החורש נפוצה גם היא באירופה, ופורחת בלבן שלפעמים מתווספים אליו גווני ורוד או תכלת בהיר.  

גם כלנית החורש וגם הכלנית הנוריתית אוהבות צל – ופורחות ביערות יבשת אירופה. 

שתיהן שייכות לפרחים המקדימים לפרוח – אפריל בפראג הוא ממש תחילת האביב, ולא כמו אצלינו – סוף האביב ותחילת הקיץ. 

שתיהן תורבתו ומגודלות גם כפרחי גינון – ולכן יש הרבה "זנים תרבותיים" שלהן, במיוחד של כלנית החורש. 

בגינון אפשר גם למצוא בן כלאיים בין הכלנית הנוריתית וכלנית החורש – שמו: Anemone × lipsiensis וצבעו צהוב חיוור. 

שמחתי מאד לפגוש כלניות בפראג! אני משערת שמעניין אתכם לראות גם את הנופים העירוניים, אני משערת שאגיע גם לזה (אחרי עוד כמה פרחים 😉 )

תודה רבה לאורי ולדניאל שזיהו לי את הכלניות!

את התמונות צלמתי בפארק Divoka Sarka ובגבעת פטז'ין בפראג, בתאריכים 7-8.4.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

פורסיתיית הכלאיים – Forsythia × intermedia

אז כאמור, רגע לפני פסח טסנו לפראג, לחגוג את יום הולדתו של מוטי

הדבר הראשון ששמתי לב אליו, עוד בנסיעה משדה התעופה היו שיחים בפריחה צהובה מרהיבה. אמרתי לעצמי שאני חייבת להתקרב אליהם, להתפעל מקרוב מהצהוב הזוהר הזה. 

השיחים הללו נפוצים למדי בפראג – בגנים ובפארקים בעיר וסביבה, ולכבוד האביב הם עמוסים פריחה צהובה. 

בדקתי את הפרח מקרוב – וניסיתי להבין את מי (או את מה) הוא מזכיר לי. היה דמיון קל לצורה של פרחי לילך, אך ללא ריח. 

ובכן, לפחות הייתי במשפחה הנכונה – שכן השיח הזה, ששמו פורסיתיה, הוא ממשפחת הזיתיים, ממש כמו הלילך והיסמין

זהו שיח נוי נפוץ באירופה, שמוצאו במזרח הרחוק. ישנו מין אחד אירופאי – פורסיתיה אירופית – שצומח באזור אלבניה, אך רוב המינים הם מאזור סין והמזרח הרחוק. 

הפורסיתיה נקראת על שם וויליאם פורסית' – William Forsyth – שהיה בוטנאי וגנן סקוטי בן המאה ה-18. הוא היה ממייסדי ה-Royal Horticultural Society – החברה הגננית המלכותית של בריטניה הגדולה (Horticulture מתורגם בעברית לבוסתנאות, זה יותר מאשר גינון – זה שילוב של גינון, אומנות ומדע) – ואף היה הגנן המלכותי הראשי בחברה הגננית. 

כאמור, הפורסיתיה הנפוצה בגינון אירופאי היא לא הפורסיתיה האירופאית – אלא מין כלאיים של שני מינים מהמזרח הרחוק. 

בסוף המאה ה-18, בוטנאי ורופא שבדי בשם קרל פטר תונברג מצא ביפן מין של פורסיתיה, וכתב עליה בספרו אודות הפלורה של יפן. גם הוא ראה את הדמיון לפרח הלילך, וחשב שזהו מין לא מוכר של לילך. היום היא נקראת Forsythia suspensa – כלומר, פורסיתיה נטויה, כנראה בזכות ענפיה הנטויים. הוא הביא את הפורסיתיה להולנד בשנת 1833. 

מעט אחרי כן, רוברט פורצ'ן הסקוטי – שהיה בוטנאי וצייד צמחים (כלומר, מסתובב בעולם ומחפש צמחים שלא היו מוכרים לאירופאים עד זמנו) פגש במזרח סין מין אחר של פורסיתיה וקרא לה Forsythia viridissma – כלומר, פורסיתיה ירוקה. הוא הביא אותה לאירופה. 

בשנת 1880, לאחר נסיונות שונים – הוצגה הכלאה בין 2 המינים שהפכה לחביבה על הגננים האירופאים. היא נקראת פורסיתיית הכלאיים – Forsythia × intermedia

במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 התגלו מינים נוספים בסין, קוריאה ויפן – חלקם הפכו להיברידים נוספים שנפוצים בגינון בארה"ב. 

הפורסיתיה חביבה מאד על הגננים – זהו שיח חזק, שפורח בתחילת האביב, קרוב לחג הפסחא (Easter). כמובן, מהר מאד הוא קושר לחג הזה, ויש הקוראים לו "Easter Tree" – עץ הפסחא – למרות שאני לא חושבת שהצמח הזה מהמזרח הרחוק קשור איכשהו לתחיה המחודשת של ישו. 

בגבעת פטז'ין מאד שמחנו למצוא קן של שחרורה חבוי בין ענפי הפורסיתיה הפורחת – צילמתי מרחוק, דרך הענפים, על מנת לא להטריד את השחרורה, והתרחקנו מהשיח כדי להניח לה. אבל… היא בחרה לעצמה שיח צמוד לשביל, אני בטוחה שאנשים רבים עברו ממש לידה. 

גיליתי שגם בארץ אפשר לקנות שיחי פורסיתיה לגינון – אבל הם לא מתאימים למישור החוף – אצלנו חם להם מדי. הם מעדיפים אזורים גבוהים וקרירים יותר. 

את התמונות צלמתי במקומות שונים בפראג, בתאריכים 4-8.4.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

חג אביב שמח – פסח תשע"ז

רגע לפני הפסח הספקנו לבקר בפראג, והתמונות הללו הן משמורת טבע קטנה בפאתי העיר – Divoka Sarka. 

בתמונה הראשונה אתם יכולים לראות לראות מרבד סיגליות (Viola sp.) לצד פלג חמוד,
בתמונה השניה – שינן, ששמו העממי – Dandelion, ושמו הלטיני Taraxacum,
ובתמונה השלישית – המיוחד ביותר בעיני – קורידלית, כנראה Corydalis cava (ותודה לאורי פרגמן-ספיר שזיהה אותה עבורי) 


אני מאחלת חג שמח לכולם! צאו, טיילו ותיהנו מהפריחה סביב!

פארק טירגארטן בברלין – Tiergarten

DSCN9649

ברוב הערים הגדולות בעולם יש לפחות פארק עירוני גדול ומרשים אחד. ואם אני מגיעה לעיר, בלי אפשרות (או בלי תכנון) לצאת לטבע – אני מנסה לפחות לטייל בפארק. 

DSCN9363

הפארק המרכזי של ברלין הוא טירגארטן. המשמעות המילולית של השם היא גן החיות. במקור, טירגארטן היה שטח שנשמר טבעי סמוך למרכז ברלין, כדי שהקייזרים יוכלו לצאת לשם לצוד חיות… כלומר – גן חיות לא במובן של מקום בו אפשר לצפות בבעלי חיים, אלא במקום בו יהיה נוח לצוד אותם. 

DSCN9647

אני שמחה לומר שהיום כבר לא יוצאים לציד בפארק… 

DSCN9352

ובאמת זהו פארק יפה. מיוער בחלקו, עם הרבה תעלות מים ופינות קסומות להנות מהן – 

DSCN9398

למרות השם המבטיח, לא ראינו הרבה בעלי חיים. מיד כשנכנסנו לפארק ברח מאיתנו ארנבון. אבל בהשוואה לכל עופות המים שפגשנו בלונדון (אפשר לראות אותם כאן, כאן וגם כאן) – 

DSCN9366

בברלין פגשנו מעטים. היו כמה ברכיות (בתמונה מעל) במים, וכמה ציפורי שיר קטנות – שאת כולן בעצם ניתן לפגוש גם בארץ: 

DSCN9356-tile

ובנוסף – עורב אפור וקאק, שגם הם נפוצים אצלינו. שום ברווז אקזוטי לא חצה את דרכנו בפארק. 

DSCN9414

פה ושם היו פסלים ומונומנטים – כאן התלהבתי מההשתקפות יותר מאשר מהמונומנט: 

DSCN9410-horz

2 פסלי איילי-מוס, שנעלמו להם הקרניים (וזה מוזר, כי בקיץ בעיקרון הם מגדלים קרניים. הם משירים אותן בחורף! surprise ) 

DSCN9396-vert

ופסל עצוב של אריה שניצב מעל לביאה שירו בה חץ, ושני גורים. 

DSCN9651

כמובן, אני חייבת לשים לב גם לצומח מסביב. הפעם מצאתי דגן חמוד – אם איני טועה, שמו רפרף ואפשר למצוא אותו גם בגולן: 

DSCN9399

את הבורית כבר פגשתי בארה"ב – שם היא פולשת, ובאירופה היא בבית – Saponaria officinalis – זהו צמח שמשורשיו הפיקו בעבר סבון. 

DSCN9379

העולש המצוי שמקשט את שולי הדרכים אצלינו באפריל-מאי – פורח בברלין בשיא הקיץ. כמו הבורית, גם הוא מין פולש בארה"ב, ושם ראיתי אותו בשולי הכבישים הראשיים במדינת ניו יורק. 

DSCN9380

את גרניון האחו – Geranium pratense – אני זוכרת מהפארקים של לונדון: 

DSCN9376

נר-הלילה – Oenothera – היה מספיק דומה לזה שפורח אצלנו: זהו מין אחר מאותו סוג: Oenothera biennis – נר הלילה הדו-שנתי. 

DSCN9360-horz

באמצע טירגארטן יש כביש רחב וגדול, המחבר את אזור שער ברנדנבורג לאזור שרלוטנבורג במערב העיר. כאן נמצא עמוד הניצחון שכבר הזכרתי, ובראשו ויקטוריה המכונפת 

DSCN9353a

את העמוד הזה אני זוכרת בעיקר מתוך הסרט "מלאכים בשמי ברלין. בגרמנית קראו לו der himmel über berlin – השמים מעל ברלין, ובאנגלית – Wings of Desire – כנפי התשוקה, וזה הוכחה שלא רק אצלינו תרגום שמות סרטים הוא בעייתי. 

DSCN9354

על אחד הגשרים בפארק פגשנו את העיט הגרמני – הציפור הלאומית של גרמניה ואחד הסמלים שלה. זה היה סמל חשוב בתקופת הנאצים, ולכן היום לא רואים הרבה עיטים כאלה. מן הסתם האחד הזה ותיק יותר. 

DSCN9359

בסך הכל, אני חייבת לציין שהפארק נעים מאד – נחמד לטייל בו, ואם היה לי קצת יותר זמן, מן הסתם הייתי מוצאת עוד כמה הפתעות נחמדות.
כאן, למשל – פרחי בשמת – Impatiens: בעבר, פרחי בשמת היו נפוצים בגינון אצלינו. 

DSCN9389-horz-vert

אבל בעצם כך זה בכל מקום שרק באים לטייל בו, לא רק למקומות שממש לא היה לי מספיק זמן בהם…

DSCN9401-horz
בתמונה הבאה: פרח ששמו Circaea ממשפחת נר הלילה. צמח עדין מאד, עם פרחים קטנטנים. 

DSCN9367-horz

בגן וסביבו היו גם המונומנטים המיוחדים לזכר קורבנות מלחמת העולם השניה, אבל זה כבר נושא לרשימה אחרת, טעונה יותר – ובינתיים אני עוד לא מוכנה לכתוב אותה.

DSCN9407-vert

את התמונות צלמתי בטירגארטן בברלין, בתאריך 18.7.2016. מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN9355

חומת ברלין

DSCN8341

חלק חשוב בהסטוריה של ברלין הוא חומת ברלין. החומה הוקמה ב-1961 ע"י מזרח גרמניה כחלק מהמלחמה הקרה. בנובמבר 1989 הפילו את החומה ואיחדו את גרמניה.
בשלב הראשון, ההמונים פשטו על החומה, על נקודות הביקורת – על כל מה שסימן את ההפרדה, והחריבו אותם. 

DSCN8327

אבל אז הגיעו התיירים, והתחילו לשאול – איפה היה המקום הזה? איפה קרה הארוע ההוא? אז… עצרו את ההרס, בנו מחדש חלק מהדברים – והתחילו להתנהג כמו קפיטליסטים טובים, ולנסות להרוויח מזה כסף. 

DSCN8339

הנקודה הראשונה שביקרנו בה היתה ה-East Side Gallery – קטע החומה הארוך ביותר שנותר עומד. לאחר הפלת החומה הביאו אומני רחוב שונים שציירו ציורים שונים על קטעי החומה – ויצרו גלריה של תמונות. 

DSCN8358

הבעיה היא שבברלין כל משטח הוא מקום לגרפיטי. כלומר, לציירי הגרפיטי הפירטיים לא באמת אכפת שמישהו עבד וצייר יצירת אומנות. אם הקיר פתוח לקהל – יקשקשו עליו. 

הנה, למשל, מה שעשו למקטע שציירו עליו בסגנון "החומה" של פינק פלויד: 

DSCN8347

ולכן רוב ה-East Side Gallery מוקף גדרות. לא שהגדרות הללו נראות מסוכנות, ומן הסתם לא קשה לעבור אותן – אבל כנראה שמכבדים אותן.
ולכן כך נראה אנדרה סחרוב על הקיר: 

DSCN8331

אחד הציורים המפורסמים יותר על החומה הוא הנשיקה בתמונה הבאה. 

זו נשיקה טקסית שבאמת ארעה – נשיקה בין חרושצ'וב מנהיג בריה"מ להונקר מנהיג מזרח גרמניה, בפגישה ביניהם בשנת 1979. הכותרת של הציור היא "אלוהי, עזור לי לשרוד את האהבה הקטלנית הזו". 

DSCN8362

כמובן, היו גם כאילה שניסו להעביר מסרים אקולוגיים בציורים שלהם: 

DSCN8360

אחת הנקודות החשובות ליד החומה היא שער ברנדנבורג. השער היה נקודת מעבר רשמית, ומולו נערכו כמה וכמה נאומים חשובים בהיסטוריה. אני חושבת שהידוע מכולם הוא נאומו של רייגן, מ-1989 – "Mr. Gorbachev, tear down this wall!"

ובאמת, החומה הופלה – בנובמבר 1989 פתחו את השערים, ועד 1992 הפילו וניתצו את החומה, פרט לקטעים שנשארו כאנדרטאות זיכרון. 

DSCN9415

לאורך התוואי בו עברה החומה יש פס לבנים לאורך הכבישים והמדרכות. הרבה אנשים מצטלמים עם "רגל במזרח ורגל במערב"… 

אבל למה בכלל בנו חומה? 

לאחר מלחמת העולם השניה, בעלות הברית חילקו ביניהן את השליטה בברלין – שהיתה עיר הבירה של היטלר ומעוז כוחו. היו חלק רוסי, אמריקאי, אנגלי וצרפתי. ההסכם בין בעלות הברית היה שדיפלומטים יכולים לעבור באופן חופשי בין החלקים. ברלין היא עיר בצד המזרחי של גרמניה, והמדינה עצמה חולקה – אך ארה"ב לא הסכימה לוותר על שליטה במעוז כוחו של היטלר, ולכן גם ברלין עצמה חולקה בין בעלות הברית. 

DSCN9432
מיד לאחר מלחמת העולם התחילה המלחמה הקרה – המתיחות בין המזרח למערב. ויום אחד, דיפלומט אמריקאי רצה ללכת לאופרה, שהיתה בצד המזרחי. בנקודת המעבר ביקשו ממנו תעודות מזהות, אך הוא סרב להראות אותן. הוא הוחזר בליווי חמוש לצד האמריקאי. האמריקאים הגיבו בתצוגת טנקים – שנענתה בתצוגת טנקים רוסים, ורק מאמצים דיפלומטיים בין חרושצ'וב לקנדי מנעו מלחמת עולם שלישית. 

נוסף לזה, כ-20% מאוכלוסית מזרח ברלין ברחו לצד המערבי, והיו עוד כמה תקריות – גרמו לרוסים להחליט לסגור את הגבול. ב-1961 הם בנו את החומה שהקיפה את החלקים האמריקאי, הבריטי והצרפתי, ועם השנים שכללו את ההגנות – עד שמערב ברלין נעשתה הכלוב הדמוקרטי החופשי ביותר בעולם. מדברים על "לצאת ממזרח ברלין אל מערב ברלין" – כשמערב ברלין בעצם היתה מוקפת מכל צדדיה במזרח גרמניה…

הסובייטים גם אסרו לקרוא לה "חומת ברלין". זה היה השם שנתנו לחומה במערב. במזרח ברלין היא נקראה "Anti-Fascist Protective Ramparts" – כלומר, ביצורי הגנה אנטי-פשיסטיים. 

DSCN8364

 

החומה – בפני עצמה – אינה נראית כל כך בעייתית. כן, חומה. בגובה 3 מטרים בערך. החלק המרתיע היה הרצועה הצמודה לחומה – רצועת המוות – ה-Death Strip. את השטח הצמוד לחומה מכיוון מזרח ברלין פינו מבניינים ומכל דבר. יצרו רצועה של כ-100 מטרים שהיתה חשופה. כל כמה עשרות מטרים היתה עמדת משמר עם שומרים חמושים, שקיבלו בונוס על כל אדם שניסה לעבור והם הרגו. חלקים מהשטח היו ממולכדים במלכודות שונות. פטרולים עם כלבי שמירה, מוקשים וכל מיני אמצעי מניעת מעבר היו בשימוש בשטח. 

כיוון שגם זה לא עצר את האנשים שניסו לברוח ממזרח ברלין למערב – בשלב מסוים הוסיפו גם חומה שניה. החומות היו צבועות לבן, כדי שאנשים יבלטו על רקע החומה. 

בסך הכל נהרגו כ-180 אנשים שניסו לחצות את החומה (אחרים מעריכים שזה לא מספר מדויק, והיו מעל 200 הרוגים) – אבל כ-5,000 הצליחו לעבור. הרבה צעירים התגייסו לצבא במטרה להגיע להיות שומרים על החומה, ולנצל את המעמד הזה בשביל לברוח. לפי נתונים שקראתי, כ-1,300 חיילים ברחו מערבה.
אילו שהצליחו לחצות – לרוב עשו זאת בדרכים מאד נועזות ומקוריות. אפשר לקרוא כאן כמה דוגמאות מעניינות. 

DSCN9476

התמונה מעל היא עוד קטע ארוך יחסית שנותר עומד. במקום הזה, בזמן מלחמת העולם השניה עמדה מפקדת הגסטפו. לאחר בנית החומה, גילו בצד המערבי את יסודות בניין המפקדה, וכל מיני שרידים ממרתפי הגסטאפו. החפירות נעשו במשותף, ע"י אנשים ממזרח ומערב ברלין. את הממצאים – בתוספת תמונות וחפצים נוספים הם הפכו לתצוגה שקראו לה "The Topography of Terror" – תערוכה שמציגה את זוועות הנאצים. התערוכה הוצגה גם שם, על חורבות מפקדת הגסטפו וגם במזרח ברלין. לאחר איחוד ברלין – התצוגה כולה הועברה למקום זה, וב-2010 נבנה בנין בסמוך הכולל את עיקר התצוגה. בתמונה הבאה אפשר לראות את האנשים המסתכלים על המיצג החיצוני, בין יסודות בנין הגסטאפו. 

אנחנו לא ירדנו לשם, שוב – מפאת קוצר זמן. 

DSCN9480

עוד נקודה מפורסמת מאד בחומה היתה Checkpoint Charlie – נקודת הביקורת האמריקאית ברחוב פרידריך (פרידריכשטראסה). ולא, היא לא קרויה על שם מישהו בשם צ'רלי. פשוט היו כמה נקודות ביקורת, והם מספרו אותם: Checkpoint A, Checkpoint B, Checkpoint C – אבל בצבא ארה"ב, כשמאייתים משהו בקשר, לא אומרים את שם האות, כי יש שמות שעלולים להשמע אותו דבר במכשיר קשר. לכן לכל אות יש מילה: Alpha, Bravo, Charlie, Delta, Eco, Foxtrot… את הרשימה המלאה תמצאו כאן. נקודת הביקורת בפרידריכשטראסה היתה פשוט השלישית לפי הסדר שלהם. 

 

DSCN9594

את הביתן המקורי שהיה בנקודה הזו הרסו, אבל כשכל מיני אנשים באו והתחילו לשאול איפה בדיוק היתה הנקודה הזו – פשוט הקימו את הביתן מחדש, והעמידו שם 2 אנשים בלבוש חיילים עם דגלי ארה"ב, והם מצטלמים עם העוברים והשבים להנאתם… 

ליד הנקודה יש גם מוזיאון שמספר על תולדות החומה ונסיונות המעבר, ובחנות המוזיאון (וגם בשלל חנויות מזכרות ברחבי העיר) אפשר לקנות פיסת חומה למזכרת. 

זה השלט שהיה ליד נקודת הביקורת – השלט מזהיר לפני עזיבת החלק האמריקאי, בארבע שפות – אנגלית, רוסית, צרפתית וגרמנית. 

DSCN9598

בניגוד לנקודת הביקורת האמריקאית הצנועה, שאויישה על ידי חיילים בודדים – נקודת הביקורת המזרח גרמנית (או בעצם, הסובייטית) היתה מאד גדולה. ליד Checkpoint Charlie יש צילומים ישנים שמראים איך נראה האיזור בעבר, וכאן אפשר לראות את המתחם הסובייטי המקביל ל-Checkpoint Charlie, וכמה הוא היה גדול ומסובך למעבר : 

DSCN9497

בשנת 2014 חגגו 25 שנים להפלת החומה, ואז פיזרו 8,000 בלונים לבנים ממולאים הליום לאורך תוואי החומה, וכשהאירו אותם בלילה זה בהחלט היה מרהיב

בכל מיני פינות בעיר אפשר למצוא מקטעים של החומה שהפכו ליצירות אומנות. הנה למשל סגמנט שציירה אומנית אמריקאית בשם ליסה גראב (Lisa Grubb) : 

DSCN9611-horz

זהו, עד כאן סיפור החומה – אני מקווה ששרדתם את ההרצאה, או לפחות נהניתם מהתמונות. 

את התמונות צלמתי בברלין, בתאריכים 16-19.7.2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN8359

 

לסיום – החלטתי לשים את השיר "Heroes" של דיויד בואי – שיר שכתב בברלין מול החומה בסוף שנות ה-70, וביצע בהופעה חיה מול חומת ברלין (במטרה שגם במזרח העיר יוכלו לשמוע אותו, ואכן שמעו) בשנת 1987:

 

 

ביקור בזק בברלין

DSCN8312

נסיעה לחו"ל נעשתה לנו קצת מסובכת השנה. העננצ'יקית בין בגרויות למשלחת לפולין, העננצ'יק בתכנית מתמטיקה של בר אילן, ואני בין מבחני סוף סימסטר לקידום התזה – היה לנו קשה לאתר שבוע, וכשמצאנו – חיפשנו טיול-של-הרגע-האחרון, לעיר באירופה. וכך הגענו אל ברלין, לטיול של 5 ימים.

בסופו של דבר הטיסה נדחתה ב-13 שעות, וכך הפסדנו יום אחד – אבל את הארבעה שנותרו לנו ניצלנו היטב. 

DSCN9222

ולכן היום אני סוקרת במהרה את קו הרקיע של ברלין: הבניינים הבולטים בשטח. 

אני מתחילה עם גשר אוברבאום – Oberbaumbrücke. זהו גשר מרשים, שנבנה בסוף המאה ה-19, נהרס במלחמת העולם השניה, ושוקם בשנות ה-90, לאחר נפילת החומה. 

DSCN8318

בעצם, הקונספט הזה מאד מאפיין את ברלין: היה משהו מרשים, הוא נהרס בהפצצות בנות הברית על ברלין, ואז – אם הוא היה במערב ברלין, לרוב שיקמו אותו. אם לא – אז השיקום התחיל לאחר 1989, לאחר איחוד ברלין. 

למשל, הנה כיפת המרכז הקהילתי היהודי ובית הכנסת החדש של ברלין: בית הכנסת המקורי נבנה באמצע המאה ה-19 ונחנך בנוכחות אוטו פון ביסמארק. בליל הבדולח (1938) שרפו אותו, ואח"כ הנאצים פשוט הפכו אותו למחסן. הוא עמד בשממונו במזרח ברלין עד נפילת החומה, ואז שיקמו את המבנה והכיפה שלו. כיום זהו בית כנסת פעיל, שמשלב את הזרם הקונסרבטיבי והרפורמי. 

DSCN9221

שני המאפיינים הויזואליים הבולטים ביותר בברלין הם:

השיפוצים – כמו שאמרה לנו רושל, מדריכת סיור ההליכה שהשתתפנו בו – העגורן הוא הציפור הלאומית של ברלין!

 והגרפיטי. בכל מקום אפשרי (ובכמה מקומות בלתי אפשריים בעליל) יש גרפיטי. הנה, למשל, המזרקה במרכז כיכר אלכסנדר – אלכסנדרפלאץ: 

DSCN8493

אבל אמרתי שאני מתמקדת בקו הרקיע. באלכסנדרפלאץ נמצא המגדל הגבוה ביותר בעיר, ואחד מציוני הדרך הבולטים שלה: מגדל הטלביזיה. הכדור בראש המגדל הוא מסעדה מסתובבת, שנחשבת יוקרתית מאד. אפשר גם לעלות למרפסת למעלה – אבל לא הספקנו לארגן לנו כרטיסים לעליה, והסתפקנו בצפיה במגדל מכל מיני מקומות ברחבי העיר – הוא באמת בולט בשטח. 

DSCN8475

בתמונה הבאה אפשר לראות את הברלינר דום – הקתדרלה הקתולית של ברלין. בעיקרון, הגרמנים הם נוצרים-פרוטסטנטים – הם הלכו בעקבות הנזיר לותר. אבל באופן מאד אבסורדי, בעבר הם היו ידועים בסובלנות הדתית שלהם. יש נציגויות להרבה זרמים נוצריים בעיר, ובזכות אותה סובלנות במאה ה-19 בנו בעיר בית כנסת יהודי גדול ומפואר. משהו קצת השתנה ביחס מאמצע המאה ה-19 ועד המאה ה-20. 

DSCN8622

בתמונה הבאה אפשר לראות את שני הצריחים של ניקולאיקירש – כנסית ניקולאי הקדוש. הכנסיה הזו ניצבת ברובע העתיק ביותר של ברלין. במקור היא הוקמה במאה ה-13, שאז נוסדה ברלין, ככנסיה קתולית. במאה ה-15 היא הפכה לכנסיה לותרנית, עברה כמה שיפוצים ומלחמות, ומה אז? נכון. מלחמת העולם השניה. וכן, הכנסיה שוקמה – אך היום היא לא פעילה ככנסיה אלא יותר כאולם קונצרטים ומרכז קהילתי.
הפסל בקדמת התמונה הוא סיינט ג'ורג' הורג את הדרקון – אגדה נוצרית מוכרת. 

DSCN9128

אחד הבניינים המזוהים ביותר עם ברלין הוא הרייכסטאג – שבעצם, היום אמורים לקרוא לו הבונדסטאג. 

הרייך היה שלטון המלכים, הקייזרים. אז הגיע היטלר והקים את הרייך השלישי. במלחמה הבנין נהרס, ובתור אחד מסמלי השלטון של היטלר – אף אחד לא הסכים לשקם אותו. ממילא הוא היה במזרח, והם העבירו את המרכז השלטוני לבנין הלופטוואפה (חיל האוויר הנאצי) שלא נפגע – וגרמניה המערבית העבירה את השלטון בכלל אל בון. 

ושוב, לאחר נפילת החומה – הבנין שוקם, הממשל חזר לעבוד בו – והיום זהו הבונדסטאג. בנו לו כיפת זכוכית מגניבה מאד, ורצינו להכנס לסיור בה – אבל כבר לא היה מקום. אם אתם מתכננים טיול לברלין, חפשו את אתר הבונדסטאג ותרשמו לסיור בכיפה, כי אחרת זה די בלתי אפשרי. 

DSCN9176

אחרי נפילת החומה, התחילה תנופת בניה ושיפוצים ושדרוגים. כיוון שהממשלה חזרה לברלין, צריך היה לבנות להם בניינים חדשים. הפעם הם ניצלו את נהר השְׁפְּרֶה הזורם במרכז העיר, ובנו את בתי הממשל משני צידי הנהר – עם גשר מיוחד המחבר אותם. הבניינים הללו הם סמל לברלין המתחדשת והמתחברת. העיר שחוברה לה יחדיו. 

DSCN9182

גם בנין Chancellery חדש הוקם – עקרונית זה משהו מקביל ל"בית הלבן" האמריקאי – הבית בו נמצאים משרדי הקנצלר (או במקרה שלנו, הקנצלרית) וגם הוא חדיש ומרשים מאד: 

DSCN9196

בראש הבנין ישנה מרפסת מלאת צמחיה – זו המרפסת הפרטית של משרדה של הקנצלרית, אנגלה מרקל. 

DSCN9199

אחד מהאתרים המזוהים ביותר עם ברלין הוא שער ברנדנבורג, שבראשו ויקטוריה אלת הניצחון נוהגת כרכרה עם ארבעה סוסים. 

השער נבנה בשנת 1791, ובמקור האלה בראשו היתה אלת השלום. אבל אז נפוליאון כבש את ברלין, התלהב מהפסל ולקח אותו הביתה. כמה וכמה שנים מאוחר יותר הגרמנים הצליחו לקבל את הפסל בחזרה – ואז הם שינו אותו מאלת השלום לאלת הניצחון. 

DSCN9425

ומאלת ניצחון אחת לאחרת: את עמוד הניצחון, שגם בראשו ניצבת לה ויקטוריה, הקימו באמצע המאה ה-19 כדי לחגוג כמה נצחונות של הצבא הפרוסי על אוסטריה, צרפת ושכנים אחרים שלהם. במקור הוא עמד מול הרייכסטאג – אבל במלחמת העולם השניה הוא הוזז למקומו הנוכחי, בגלל תכנונים אחרים של היטלר. התכנונים (לשמחתנו) לא יצאו לפועל, אבל בזכות העובדה שהעמוד הועבר למרכז הפארק של ברלין – הטירגארטן – הוא לא נפגע מההפצצות. 

DSCN9354

האתר האחרון שאני סוקרת היום הוא ארמון שרלוטנבורג – ארמון מרשים שנבנה בסף המאה ה-16 ע"י הקייזרים. כמובן, גם הוא נהרס במלחמה וגם הוא שוקם. עכשיו (כמו שאפשר לראות) שוב משפצים שם – אך המקום בהחלט מרשים, והגנים שלו אפילו יותר. 

DSCN9830

זהו. זו היתה סקירת קו האופק. אני מתכננת גם לרדת לפרטים, לפחות בחלק מהאתרים. 

את התמונות צלמתי בברלין, בתאריכים 16-19.7.2016. מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN9430

עוד פרחים מגני קיו

DSCN0311

זו רשימה אחרונה מגני קיו לביקור זה, מבטיחה. מצד שני, אם הגנים מעניינים אתכם – יש להם באתר חמישה-עשר בלוגים משלהם.
העץ בתמונה הראשונה – שאת פרחיו רואים בתמונה הבאה – גדל בהרי ההימלאיה.  שמו העממי הוא Horse-Chestnut – ערמונית הסוסים (ההודית) – למרות שאין לו קשר לעץ הערמונים. 

DSCN0312

עוד עץ שנהניתי מפרחיו הוא הלבנה הדומה ללבנה הרפואי שגדל בארץ. זהו מין אחר מאותו סוג: 

DSCN9682

התפעלתי מאד מהשיח בתמונה הבאה – מצאו חן בעיני הפרחים שפורחים ישר מהגזע.
זהו שיח ממשפחת ההרדופיים, שגדל במרכז אפריקה.

DSCN9543

סקרתי בבלוג את הלטם המרווני והלטם השעיר שגדלים בארץ. הלטם הבריטי מעט שונה, עם כתמים בורדו על עלי הכותרת הלבנים: 

DSCN0232 

הוֶרְבֵּנָה בארץ היא צמח רפואי וצמח תבלין. אבל יש מינים רבים – ובאירופה תרבתו אותם והפכו אותם גם לצמחי גינון: 

DSCN0343

את המרגנית הכחולה אנחנו מכירים היטב… אבל המרגניות שפגשתי בגני קיו היו ענקיות! הפרחים בערך בגודל של פרחי דרדר כחול

DSCN9515_Anagallis_monellii

פגשנו כמה מינים של פשתה – למשל, פשתה צהובה – 

DSCN9863 

ופשתה מקסימה בתכלת נהדר – פשתת דורפלר 

DSCN9866 

ממש פרחים מקסימים – 

DSCN9871

היו גם כמה פרחים מוכרים ממשפחת הציפורניים – אגרוסטמת השדות שאצלנו היא מין נדיר (ועד היום פגשתי אותו רק בגנים בוטניים) 

DSCN9853

וחלוק שעיר – שהוא נפוץ מאד בארץ

DSCN9856

כשמגדלים ערוגה שלמה של החלוק – זה באמת נחמד: 

DSCN9857

ואם כבר ציפורניים – הציפורנית האדומה הזו ממש נפלאה בעיני: בעצם, היא הופרדה מהסוג ציפורנית, ושייכת כיום לסוג אחר – Lychnis. מוצאה במזרח אסיה – אזור מונגוליה, קזחסטן, מזרח רוסיה וצפון סין. 

DSCN9847

את התמונות צלמתי בגני קיו, בתאריך 1.7.2015.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN9514

זר פרחים מגני קיו

DSCN0336

שנת הלימודים האוניברסיטאית החלה, והשנה אני שוב סטודנטית: התחלתי לימודים לתואר שני, ולכן יש לי פחות זמן לדברים אחרים. 

DSCN9884

בכל זאת, אני רוצה להציג עוד פרחים יפים מגני קיו. 

למשל, גולניות – כבר הצגתי בבלוג את גולנית ערב שפורחת בכמה נקודות בהר הנגב ובנקודה אחת בשרון. בגנים פגשנו את הגולנית הזו – בלטינית שמה גלובולריה סרקופילה, כלומר – גולנית בשרנית. 

DSCN0163

את פרחי החסה זיהיתי בקלילות: אני מכירה אותם גם בארץ. 

DSCN9875

גם האשולציה הקליפורנית, הפרח הלאומי של קליפורניה, כבר כיכבה אצלי בבלוג: 

DSCN9840

ואם אני מזכירה פרחים לאומיים של מדינות בארה"ב – המגנוליה בתמונה הבאה היא הפרח הלאומי של לואיזיאנה ומיסיסיפי: 

DSCN0217

ואילו השיח הבא – הפילדלפוס – הוא הפרח הלאומי… לא, לא של פנסילבניה – אלא של איידהו. 

DSCN0338

הפרח הבא נראה לי דומה לכלנית – ובאמת, שמו הלטיני – אָנֵמוֹפְּסִיס קליפורנית – משמעותו "דמוי כלנית". אבל להפתעתי הוא כלל לא ממשפחת הנוריתיים – אלא ממשפחה שאין לה נציגים בארץ – Saururaceae

DSCN9900

אני חושבת שאני לא באמת צריכה להציג את הפוקסיה… הפרחים העדינים התלויים הפוך הם באמת יפים –

DSCN0316

אתנחתא חייתית: מובן שהסתובבו הרבה ציפורים בשטח. את רובן לא הצלחתי לצלם, אבל אחד שיתף פעולה: אדום החזה הנחמד הזה: 

DSCN0213

אחרי המינים המיוחדים של כובע הנזיר שראיתי בחממה האלפינית, התחלתי להעריך את הסוג הזה שיש בו הרבה מינים מיוחדים מאד.
גם זה מין של כובע נזיר: 

DSCN9752

ועוד במסגרת פרחים דומים-אבל-שונים – כלומר, דומים למה שאני מכירה מהארץ – הנה דרדר

DSCN9879

וגם צפורן

DSCN9890

והפרח הבא – שהזכיר לי את החוגית שאני מכירה בארץ – אך זהו מין אחר, סקאביוסה: 

DSCN9888

את הפרחים צלמתי ברחבי גני קיו, בתאריך 1.7.2015
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN9503

ובמסגרת החדשות החשובות שכנראה לא שמעתם עליהן השבוע – הפעם אני אספר לכם על אסון סביבתי זוועתי שהיה ב-5.11.2015 בברזיל.
סכר שהחזיק בוצה רעילה – תוצר של מכרות ברזל – קרס, וכתוצאה מכך 60 מליון טונות של בוצה רעילה ירדו לאורך נהר Rio Doce. לאורך הנהר התגוררו מעל 3 מליון בני אדם, שעכשיו כולם חסרי בית.
הנזק למערכת האקולוגית סביב הנהר הוא פטאלי – הכל מת או גוסס. והזוועה לא נגמרת כאן: הבוצה יורדת לה אל האוקיאנוס, והצפי הוא שהיא תשפיע על החיים באוקיאנוס האטלנטי, בקנה מידה רחב מאד למאה שנים לפחות.
האחראים לאסון – שתי חברות ענק ברזילאיות, ששולטות בהרבה מהמדיה בברזיל, והן מהתורמות הגדולות לשלטון. כלומר, קשרי הון-שלטון…
כל הנושא מזכיר לי מאד את אסון עין עברונה שלנו. רק שברזיל גדולה מישראל פי 410 לערך, אז האסון שם חמור בערך פי 410. 

תסתכלו על הסרטון הבא, הוא מעביר רק מעט מהזוועה.

חממת הנימפאות וטיילת הצמרות בגני קיו

DSCN9635

בגני קיו יש חממה נהדרת של נימפאות – Waterlily Greenhouse
וזו הזדמנות להזכיר, שהפרח המכונה באופן עממי "לוטוס" הוא לא לוטוס – אלא פרח בשם נלומבו, ממשפחת הנופריים (אליה שייכות גם הנימפאות). 

DSCN9644

הנימפאות תורבתו ומאד נפוצות בבריכות מים בגינות, אך יש מינים רבים גם בטבע. בארץ ישנם שני מינים – נימפאה לבנה ונימפאה תכולה (עליה כתבתי).
כתבתי בעבר גם על הנימפאות שפגשתי בפלורידה

DSCN9650

צמח מים נוסף – שעוזר בניקוי מים מלכלוכים – הוא פשטה שרועה. גם על הפשטה כתבתי (בארץ ובפלורידה). בשנים האחרונות התחילו להשתמש בה במקומות שבונים בהם אגני ביופילטר, וזה ממש נהדר בעיני. 

DSCN0191

פגשתי גם את דמוי-הנימפאה – Nymphoides – שאינו ממשפחת הנופריים – דמוי-נימפאה הודית. בפלורידה פגשתי מין אחר של Nymphoides.

DSCN0184

 בחממת הנימפאות פגשנו גם את הויקטוריה המלכותית – שושנת המים הגדולה בתבל. מוצאה מאגן האמזונאס, וגני קיו היו המקום הראשון בו הצליחו לגדל אותה באופן תרבותי, מחוץ לאגן האמזונס.
בביקורי האחרון בגן הבוטני בגבעת רם שמחתי לגלות שגם שם היא פורחת – ואפשר ללכת להתפעל ממנה גם אצלנו. 

DSCN9641 

הצמח הבא הוא ממשפחת הגמאיים – קרוב של מיני הגומא הגדלים בארץ (כמו למשל גומא הפפירוס). הוא קטן ועדין. 

DSCN9642

ואם כבר הזכרתי קודם את צמח הלוטוס – כך נראה לוטוס אמיתי. האחד הזה הוא צמח בר ("עשב רע") במדשאות. הוא דומה ללוטוס המקרין שגדל אצלנו בחרמון. 

DSCN0227

אטרקציה נוספת ומיוחדת בגני קיו היא טיילת הצמרות – Treetop Walkway. עולים במעלית (או במדרגות) לטיילת עץ שנמצאת גבוה בגובה הצמרות, והולכים לטייל ביניהם. 

DSCN0254

מאד נהניתי מהסיור הזה – הוא נותן פרספקטיבה אחרת על העצים ועל הסביבה. רואים הכל מלמעלה, ויש הרבה הסברים על עצים ועל החיים בצמרות. ממש מקסים. 

 

DSCN0236

וגם כאן אני שמחה לספר לכם שבביקורנו האחרון בגן הבוטני בגבעת רם ראינו שבונים שם טיילת צמרות. זה, כמובן, מתקשר לרשימה הקודמת שלי: האם הטיילת תושלם? האם נזכה לטייל בה, או שבגלל קיצוץ התקציב הגן וכל אוצרותיו ייסגרו? 

 

DSCN9677

זהו, עד כאן עוד רשימה מגני קיו. רק עוד דבר אחד – בעקבות ארועי אתמול בפאריז. אני חייבת לציין שהטרור מחריד אותי כל פעם מחדש. גם זה שאנחנו עוברים פה כל יום, וגם מחזות אימה שכאילה, כמו שהיו בפאריז.
אני מקווה שהעולם ייתעשת, ויבין שקיצונות היא מתכון לאסון. אבל אני סקפטית.
בכל מקרה, אני מאד משתתפת בצערם של כל הנפגעים ומשפחותיהם. 

DSCN9587

את התמונות צלמתי בגני קיו, בתאריך 1.7.2015 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN9643

חשבתי להוסיף קטע מוזיקלי, ובסופו של דבר בחרתי בשיר של להקת Eagles of Death Metal, שרבים ממעריציהם נרצחו בהופעה בפאריז. 

DSCN0247

 

 

 

גנים בוטניים בישראל

DSCN0033

התכוונתי להמשיך להציג לכם כל מיני פרחים נפלאים שפרחו בגני קיו כשביקרנו שם,
אבל בינתיים נפל דבר כאן בארץ… 

DSCN0188

שר החקלאות, אורי אריאל, החליט לצמצם את תקציב הגנים הבוטניים בישראל ב-97%.
אז במקום לדבר על גני קיו, אני אדבר על הגנים הבוטניים בארץ – ואלווה את דברי בפרחים מגני קיו. 

DSCN0358

כתבתי על כל תמונה את שם הפרח שבה, כדי שתוכלו בכל זאת לדעת מה צלמתי. 

DSCN0369

ובכן… בישראל ישנם 11 גנים בוטניים.
הותיק ביותר הוא הגן במקווה ישראל, הצמוד לבית הספר החקלאי. הגן הזה הוא חלק מהמורשת ההסטורית הציונית שלנו. 

DSCN9541

הרעיון להקים גן בוטני במקווה ישראל עלה כבר בשנת 1923. בסופו של דבר, הגן הוקם בשנת 1927. תארו לעצמכם, הוא מתקרב לגיל 100 שנים! פרופ. אוטו ורבורג ייעץ לגננים בשנים הראשונות.
בית הספר במקווה ישראל הוא חלק חשוב בהסטוריה שלנו – הרבה פועלים וחקלאים הוכשרו שם לאורך השנים. הגן הבוטני הוא מקום להדרכה ולימוד של בוטניקה וגננות – ובנוסף הוא מקום נפלא לנוח בו. 

DSCN9663

מעט אחר כך, בשנת 1931, פרופ. אלכסנדר אייג – שהיה הבוטנאי החשוב בארץ באותה תקופה, ובעצם ייסד את ענף לימודי הבוטניקה בארץ – הקים גן בוטני באוניברסיטה העברית, בהר הצופים.
יחד עם תלמידיו וממשיכי דרכו, פרופ. מיכאל זהרי ופרופ. נעמי פיינברון – הם בנו גן ששיקף את הנופים ואזורי הצומח השונים בארץ. 

DSCN9719

מאוחר יותר, טוביה קושניר (שהזכרתי כמה פעמים בבלוג) העביר לשם את אוסף האיריסים שלו – ואחד הרגעים המרגשים בחייו של אביו של טוביה, שמעון קושניר, היה להגיע אל הגן הבוטני אחרי 1967, ולגלות את האיריסים ששתל בנו 25 שנים קודם לכן – עדיין פורחים. 

DSCN9723

בשנת 1954 הוקם הגן הבוטני בגבעת רם – כיוון שהגן בהר הצופים היה לא נגיש. אך בעוד הגן בהר הצופים הוקדש לצמחית ארצנו, בגן בגבעת רם אפשר למצוא צמחים מכל העולם.
שם אפשר לראות Redwoods אמריקאים לצד אקליפטוסים אוסטרליים, אמריליס אפריקאי לצד חלמוניות ישראליות. 

DSCN9728

הגן הבוטני בגבעת רם הוא הגדול בגנים הבוטניים בארץ. יש בו מעל 6,000 מיני צומח שונים מכל העולם – והוא מהווה גם גן מקלט חשוב לצמחים בסכנת הכחדה, ומקור להשבה לטבע של מינים נדירים. 

DSCN9800

באוניברסיטת ת"א הוקם גן בוטני בשנת 1973 – גן שרובו מוקדש לצמחית ארץ ישראל, אך יש בו גם צמחים ממקומות נוספים. למשל, חממה טרופית נהדרת עם סחלבים וצמחים טרופיים יפהפיים; חממת שרכים מיוחדת, גן קקטוסים עשיר ומיוחד (זה המקום בארץ לפגוש את האוקוטיו שהתלהבתי ממנו בקליפורניה), ומעבדה לחקר שורשי עצים – בנין מגניב במיוחד, בו אפשר לשוטט בין שורשי עצים.
הגן הבוטני באוניברסיטת ת"א הוא חלק בלתי נפרד מהאוניברסיטה – נערכים בו מחקרים וקורסים להכרת הצומח, מתקיימים בו סיורים לתלמידים ולקהל הרחב, וגם בו משמרים מינים בסכנת הכחדה ומשיבים אותם לטבע.

DSCN9806

ויש גנים נוספים. למשל, יער אילנות – ארבורטום של הקק"ל, שם אפשר למצוא עצים מעניינים ומיוחדים מרחבי העולם. זהו מקום מרתק, ואני מתכננת לצלם שם רשומה עתידית כלשהי… 

DSCN9811

גם בנאות קדומים, האתר שהוקם ע"י אפרים וחנה הראובני, ופותח ע"י בנם – נגה הראובני – ישנו גן בוטני. בני משפחת הראובני שמו דגש על הקשר בין האדם לארצו, דרך הכרת הארץ והצומח בה.
הם התמקדו בעיקר בחקר הצומח המוזכר בתנ"ך – והגן הוקם על פי החזון שלהם.
בגן נערכים הרבה סיורים לימודיים – גם סיורים שנועדו להראות לנו איך חיו ופעלו האנשים בתקופות הקדומות, וגם כאילה שמראים לנו את החיבור העמוק של העם לארץ. 

DSCN9814

בטכניון בחיפה אפשר לבקר בגן האקולוגי – זהו גן בוטני מיוחד, שנבנה בחשיבה אקולוגית. הגן בנוי ממערכות אקולוגיות שונות, שבהן ניתן למצוא צמחיה ארץ-ישראלית. בגן מתקיימים סיורים לימודיים לבתי ספר, במטרה ללמד חשיבה "ירוקה", להבין את המערכות האקולוגיות שאנחנו חיים בהן. 

DSCN9819

אני מקווה שהבנתם את הרעיון… 

הגנים הבוטניים הם יותר מסתם קישוט ומקום חביב לבקר בו.
כלומר, הם באמת מקומות מוצלחים לבקר בהם – אבל יש להם חשיבות רבה מעבר לכך. 

DSCN9822

הגנים הבוטניים חשובים לנו מבחינה מדעית – נערכים בהם מחקרים שונים – למשל, מחקרים על גנטיקה של החיטה ושל צמחי תועלת והקשר שלהם לאבותיהם בבר ומחקרים על צמחים מיוחדים לאזורנו – כמו איריסי ההיכל.

DSCN9825

הגנים חשובים לנו גם מבחינה לימודית – בהרבה גנים נערכים סיורים לתלמידי בתי ספר, קורסים לאוכלוסיה הבוגרת, ימי עיון והדרכות. הם מקרבים את הטבע (המקומי והעולמי) לאוכלוסיה. 

DSCN9831
וכמובן, בתור גני מקלט לצמחים בסכנת הכחדה – כמו מושיובית הגליל. שם מגדלים מינים יחודיים רבים, ואף מחזירים לטבע צמחים שונים.

DSCN9834

בשנים האחרונות, משרד החקלאות תקצב את אחד-עשר הגנים הבוטניים המוכרים בישראל בתקציב של 4.5 מליון שקלים לשנה. כעת, שר החקלאות הודיע על קיצוץ של 97% בתקציב: הגנים יקבלו 100,000 שקלים לשנה. כולם יחד. כלומר, בממוצע מתקציב של כמעט חצי מליון שקל לכל גן – הם ירדו לתקציב של פחות מ-10,000 שקלים. התקציב הזה מימן תכניות לימודיות, משכורות לעובדים, השקיה, כלי עבודה וגינון – ועוד ועוד. 

ללא התקציב הזה, רוב הגנים הבוטניים בארץ ייכנסו למצב תרדמת: הם ייסגרו לקהל, פעולות השתילה וריבוי הצמחים תופסקנה, הגננים יפוטרו – וסביר להניח שהרבה מהמינים הנדירים והחלשים יותר פשוט ימותו. 

DSCN9836

מנהלי הגנים מנסים בכל דרך לקבוע פגישה עם שר החקלאות – אך ממשרדו של השר אין תשובה ואין תגובה.
אני מאד מקווה שהשר יצליח להבין, שהגנים הבוטניים הם חשובים לנו. שייתעשת ולא יעשה את הטעות המרה הזו. 

לקריאה נוספת: 

מאמר דעה של ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א. 

באתר גל"צ
באתר NRG
באתר הארץ 

מוזמנים גם לחתום על העצומה האינטרנטית

DSCN9903

את התמונות צלמתי בגן עם מימון ממשלתי, גן שלא נמצא בסכנה: גני קיו באנגליה – Kew Gardens.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

Lily_Erythronium_grandiflorum

 

 

סחלבים בגני קיו

  eDSCN0153

אחד המקומות הנהדרים ביותר בגני קיו הוא אזור הסחלבים בחממות. כמובן, התעכבתי בחדרים הללו זמן רב. את הרשימה היום אני מקדישה לחלק קטן מהסחלבים הללו. 

DSCN0051_Scaphosepalum_verrucosum

כמובן, הסחלבים פה הם מהאזורים הטרופיים או הקרובים אליהם. 

DSCN0052

בניגוד לסחלבי ארצנו, שהם אמנם מגוונים – אבל, יש להודות, צמחים קטנים ולא מאד מרשימים – הסחלבים הטרופיים מטריפים את הדעת. 

DSCN0060_Coelogyne massangeana

מגוון נפלא של צבעים וצורות, שקשה להאמין שהוא קיים. מורכבות אבולוציונית מרתקת. 

DSCN0086

בצילומים, מראש דילגתי על הסחלבים המוכרים יותר – הפלנופסיס, הקטליאה. זה בסדר, יש כאן מגוון כל כך מיוחד – הם לא באמת חסרים. 

DSCN0130

 תראו למשל את הסחלב הצהוב והנהדר בתמונה הבאה: שמו הלטיני סקפוספאלום, ומשמעות השם – עלי גביע קעורים. מוצאו מדרום אמריקה: 

DSCN0048_Scaphosepalum_verrucosum

 את הדנדרוצ'ילום (בתמונה הבאה) מטפחים בתרבות. התפעלתי משרשראות הפרחים הצונחות להן מטה בחן: 

DSCN0056

התקריב על הפרחים מראה את ייחודם גם כבודדים: 

DSCN0054

ראיתי כמה סחלבים שנראו מוכרים. למשל, מין של פאפיודפילום – Venus' Slippers  

DSCN0114

 גם הסחלב הזה נראה לי מוכר – השומבורגיה. ראיתי מין אחר מאותו סוג לפני שנה בגנים במיאמי. 

DSCN0128

גם את ואנדה פגשתי בפלורידה לפני שנה: 

DSCN0151

את האנציקליה, לעומת זאת, זיהיתי בשמחה: היא קרובה של האנציקליה הפלורידיאנית, שפגשתי בפארק Everglades בפלורידה: 

DSCN0078_Encyclia_microtos

היו גם אחרים, מעניינים לא פחות.
התלהבתי מצבעי המוקה של 2 מיני קואלוג'ין – 

DSCN0060a_Coelogyne massangeana

זהו סחלב עם צבעים עדינים, אך שם בעל משמעות נוראית… קואלוג'ין בלטינית זה נקבה חלולה. הוא נקרא כך בגלל עמוד העלי המדוכא (כלומר, קטן ואומלל) של הפרח. 

DSCN0085

סחלבים מגיעים, כידוע, בהמון גדלים. ממש התפעלתי מהצמח הקטן הזה: סחלב מקסיקני בשם פלטיסטלה – 

DSCN0097

הפרחים ממש זעירים – כל אחד בגודל של סנטימטר או פחות. בנוסף, הם כמעט שקופים ומאד עדינים. היה לי קשה מאד להתמקד עליהם. צלמתי הרבה תמונות ורק השתים כאן הצליחו. 

DSCN0094_Platystele misera

היו גם סחלבים רבים שלא זיהיתי – או שלא היה שלט, או שפשוט שכחתי לצלם גם את השלט.
לכן, אם אתם מזהים את אחד הסחלבים שלא כתבתי את שמם על התמונה – אשמח אם תאירו את עיני! – ובינתיים, ד"ר אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני בגבעת רם עזר לי וזיהה את כל הסחלבים ה"חסרים"! 

DSCN0070

Zygopetalum hybrid

הוספתי את השמות החסרים מתחת לתמונות, ובינתיים – אני יכולה לספר קצת על משפחת הסחלביים.

DSCN0072

Bulbophyllum lobbii

משפחת הסחלביים היא משפחת הצמחים הגדולה בעולם. כיום רשומים בין 21,000-27,000 מינים שונים של סחלבים, תלוי את מי אתם שואלים. 

DSCN0116

Bulbophyllum lobbii

 הסחלבים מופיעים בהרבה אזורי אקלים – אפשר למצוא סחלבים בכל העולם פרט לקטבים. אבל ככל שמתרחקים מקו המשווה – הצמחים נעשים קטנים יותר, והמגוון קטן יותר. 

DSCN0147

Brassia maculata

 

וכך, אצלנו בארץ אפשר למצוא 31 מיני סחלבים, ואילו בקוסטה ריקה, לדוגמא – מעל 1,400 מינים שונים. עוד מקום שהייתי שמחה לטייל בו…  

DSCN0155

Miltoniopsis hybrid

 אגב, לגבי מגוון המינים – התמעטות המגוון נכונה לא רק לסחלבים אלא באופן כללי. באזורים הטרופיים אפשר למצוא את מגוון המינים הגדול והמרשים ביותר, וככל שמתרחקים מקו המשווה – המגוון יורד. 

eDSCN0143

Catasetum sp

אני חוזרת לאחד הסחלבים המוכרים יותר – צימבידיום. מינים רבים של צימבידיום תורבתו ומגודלים על ידי חובבי סחלבים מכל העולם. שילוב הגוונים של הצימבידיום הזה – עם כתום, בורדו ולבן – נראה לי נפלא.  

DSCN9573_Cymbidium_finlaysonianum

הסחלב המנומר הבא נהדר גם הוא: גרמאטופילום. צבעוניות מרתקת!

DSCN0107

את התמונות צלמתי בחממה הטרופית בגני קיו, בתאריך 1.7.2015

DSCN0098

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN0055