חורשף מצויץ ואורח

היום אני מציגה עוד אחד מפרחי העונה, מהפחות ידועים שבהם: חורשף מצויץ (או בשמו הלטיני: Atractylis comosa)

כבר מהשם אתם מבינים שזהו קוץ, ואולי אתם זוכרים את  החורשף הנאה מהמדבר – החורשף המצויץ קרוב אליו. אך בעוד לחורשף הנאה יש פרחים לשוניים וגם צינוריים – לחורשף המצויץ  יש רק פרחים צינוריים.

החורשף הוא אחד מפרחי הקיץ והסתיו – הוא פורח בחודשים החמים ביותר, בין יולי לנובמבר.
כבר סיפרתי על כל מיני שיטות של צמחים למשוך אליהם מאביקים – למשל, ע"י גוש פריחה גדול ובולט (כמו חלמוניות וסתווניות), פרחים גדולים ובהירים שמושכים מאביקי לילה (כמו חבצלת החוף או שושן צחור), שינוי צבע לאחר האבקה כדי שהמאביקים ידעו לאן לגשת (בהרבה מהזיפניים, ובנר הלילה), רמיה (סחלבים שונים) ועוד…
החורשף המצויץ בורח מהתחרות, ופשוט פורח בתקופה שבה יש פחות תחרות על לב המאביקים.

 

אני פגשתי את החורשף בגבעת ההגנה בראש השנה – אבל לא הייתי היחידה שהתעניינה בו.

המתעניין הנוסף היה פרפר קטן בגווני חום – הֶסְפֵּרִית החלמית (שמו הלטיני: Carcharodus alceae ).
משפחת ההספריתיים היא משפחה של פרפרים קטנים – ההספרית שלי, למשל, גודלה כ-3 ס"מ כאשר כנפיה פרושות. הצבע העיקרי אצל פרפרי המשפחה הזו הוא חום-אפרפר.

ויחד עם זאת, אם תגדילו את התמונות, ותסתכלו על הפרפר הזה מקרוב – תוכלו לראות איזה יופי של משחק-גוונים יש לו. הוא עדין וחמוד.

 

הספרית החלמית נקראת כך, כי הנקבה מטילה את הביצים בעיקר על פרחי החלמית – ואם אין לה חלמיות, אז על פרחים קרובים מהמשפחת החלמיתיים – כמו חטמית.  הבוגרים שותים צוף מפרחים שונים, ולא מחויבים לפרח מסוים.  ממש פרפרים

 

החורשף המצויץ נקרא כך, כי הפירות שלו נראים כמו ציצית של שערות לבנות. אפשר לראות את זה בתמונה הבאה: התחלת הפרי בין הפרחים הקטנים –

מערכת הקוצים מסביב לקרקפת הפריחה – כמו מעטפת לא-צפופה – מאד יפה בעיני, ומוסיפה לחינו של הפרח.

התמונות צולמו:
בעמק המצלבה בירושלים, 11.10.2008
בגבעת ההגנה ובחורשת הארבעים בכרמל, 9.9.2010

כתמיד, כדאי לכם להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת להנות מהן בגודל מלא!

Blog Day 2010 – חרקים, עולם קטן בגדול

לכבוד Blog Day אני ממליצה לכם על בלוג מיוחד, של אדם מקצועי ומעניין. זהו לא בלוג בתפוז.
הבלוג: חרקים – עולם קטן בגדול  של עמיר ויינשטיין, שגולש בתפוז בשם Weinman.

את עמיר פגשתי לראשונה גולש בפורומים בתפוז – שמירת טבע, טיולים וידיעת הארץ, טבע פראי וחיות בר, עם גיחות מזדמנות אל צמחי בר ואל צפרות וצפורים בטבע. כמו שאר הגולשים, מהר מאד נוכחתי לדעת שעמיר הוא אדם רציני ומעמיק, עם ידע נרחב בשלל תחומים – אבל במיוחד בכל הקשור לחרקים.

כחלילים
כחליל הבלקן וכחליל הינבוט על עוקץ עקרב – מאלבומי התמונות של עמיר

עוד למדתי שעמיר הוא צלם מחונן. התמונות שלו יפהפיות, עם קומפוזיציות מרתקות, צבעוניות יפה, חדות מהממת – אפילו הפשפשים הכי מגעילים – ושלא תטעו, אני בהחלט חושבת שרוב החרקים הם מגעילים – נראים נפלא.

 

רצען מנומר - Rhinocoris punctiventris
רצען מנומר – פשפש טורף – מתוך הבלוג "חרקים – עולם קטן בגדול"

כשעלה הנושא של Blog Day, ידעתי שאני רוצה להמליץ על הבלוג של עמיר.  ולמה? לא, ממש לא אכפת לי אם אתם יודעים (או לא) שקיים יצור ששמו "צרחולית" או "גלדני אלמוות-הכסף" או כל מיני כאילה.
אבל אצל עמיר אפשר למצוא המון דברים – למשל, איך מבדילים בין זבוב לדבורה? או בין דבורה לצרעה? לא יודעים? התשובות אצל עמיר בבלוג.

זוכרים את זחלי טוואי המשי, שהיינו מגדלים? כן, אני יודעת שקראו להם תמיד "תולעי משי" – אבל זו טעות. אילו זחלים. ואם בא לכם לקרוא קצת על ההסטוריה של הזחלים הללו, ועל ההסטוריה של תעשיית המשי בעולם – אצל עמיר (כמובן) תמצאו כתבה מרתקת ויפהפיה.

 זחלי טוואי המשי, מתוך הבלוג "חרקים – עולם קטן בגדול"

על הכל כותב עמיר בבהירות, וכל מי שמתעניין בעולם הסובב אותו – ולו במקצת – כדאי לו מאד להציץ אצל עמיר.

דובון יפהפה - Utetheisa pulchella
דובון יפהפה – מתוך הבלוג "חרקים, עולם קטן בגדול"

 

עמיר כותב על החרקים בבלוג שלו: "הם קטני ארץ אבל עולמם ענק. יש השונאים אותם, יש אוהבים אבל מעטים אדישים אליהם. הם סביבנו, בתוכנו ואף עלינו, חלקם נחשבים מזיקים וחלק חיוניים לנו כאוויר לנשימה. חרקים, עכבישים ופרוקי-רגליים אחרים מהווים כ 80% ממגוון המינים בכדור שלנו. הם מהווים נידבך חשוב במארג הטבעי והכרחיים למרקם החיים המורכב המייחד את כוכב ארץ. בלעדיהם אין לנו קיום. בלוג זה פותח חלון בתמונות ותוכן לעולם סמוי וזעיר. מרבית התמונות צולמו בישראל. חלק מהמינים אף אנדמיים לאזורינו או לבתי-גידול ייחודים בישראל."


צבעוני שקוף - Archon apollinus
צבעוני שקוף על כתמה עבת שורשים, מתוך הבלוג "חרקים – עולם קטן בגדול"

כמובן, עמיר מקפיד מאד גם על ענייני שמירת טבע – הוא כותב כך:
כל יציאה לשטח וכל דו-שיח עם הטבע כרוכים במגע שהוא לא תמיד לטובת הצד השני. אנו אולי רוצים בטובתם, אבל לפעמים תוך כדי, אנחנו רומסים, מטרידים או גורמים להפרעה בלתי מודעת אך משמעותית לבע"ח או צומח.
איתור וצילום חרקים אלו דוגמאות למגע בעייתי שכזה. הצורך שלנו להתקרב עד מאוד מפריע להם במקרה הטוב או מבריח אותם במקרה הרע וחושף אותם לסכנות מהותיות כמו חשיפה לטורפים. לעיתים אנו עצמנו מוחצים אותם או פוגעים בהם בניסיון להשיג קומפוזיציה טובה יותר.
אנחנו רוצים נורא לצלם אותם, אבל באמצע יש איזה ענף מעצבן שתקוע דווקא פה או איזו אבן שבדיוק נחה היכן שצריך לשים את החצובה או שיח קוצני עומד ניצב ישירות לישבן.
מגוון אפשרויות ההרס הוא בלתי נדלה. לכן חשוב שבאותה המודעות בה אנחנו מחפשים אותם נדע גם לצמצם את הנזק בעצם הנוכחות שלנו בשטח. חשוב שנדע להשאיר את המקום דומה ככל האפשר למצב בו קיבלנו אותו בהשאלה לזמן קצוב. הפכתם אבנים, החזירו למקום, גם אם לא מצאתם דבר. יש שם מספיק כאלה שפשוט לא ראיתם. יש שבילים, אל תפתחו חדשים. נועו בשטח באופן שיגרום רמיסה מינימאלית והצומח יוכל להתאושש בקלות. יש ספק? אין ספק! אין צילום ששווה את חיסולו של אובייקט.

כחליל ההרנוג - Epamera  Glaucus
כחליל ההרנוג – הזדווגות, מאלבומי התמונות של עמיר

בקיצור, אם אתם מחפשים מידע על חרקים, בהקשר אקולוגי, הסטורי, תרבותי – או סתם רוצים לדעת מה הגיע אליכם; אם אתם מתעניינים בחרקים או פשוט רוצים לדעת ממה להזהר; אם אתם מתעניינים בצילומי מאקרו יפהפיים – הבלוג של עמיר הוא המקום לבקר בו. כן, אנג'י – גם את המגעילים ביותר עלולים לפגוש שם. אני לא קישרתי פה אל רשומות איתם.

כל התמונות פה נלקחו מאלבומי התמונות של עמיר, ברשותו. אפשר וכדאי להקליק עליהן ולהקיש  F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

Sympetrum fonscolombii
שפירית מסוג סימפטרום – הטלת ביצים במים לאחר הזדווגות, מאלבומי התמונות של עמיר

 

כל מיני פרפרים בחרמון (חלק III)

לחלק השלישי שמרתי את הפרפרים המיוחדים ביותר (לפחות לדעתי…)

הפרפר הראשון בינהם הוא המין האחרון שזוהה בחרמון. זהו כחליל, אבל צבע הכנפיים שלו ירוק. בעבר חשבו שהוא כחליל ירוק – פרפר נדיר למדי, שמרחף גם במירון. אבל לפני כ-6 שנים, נערכה בדיקה במעבדה – וגילו שהכחליל הירוק של המירון והכחליל הירוק של החרמון הם שני מינים נפרדים! הכחליל הזה דומה יותר למין אחר, שמרחף בארצות צפוניות יותר – ושמו כחליל פאולה. אני לא יודעת מה השם הלטיני, אני יכולה לספר לכם שהפרפר הזה עורר התרגשות רבה בקרב חובבי הפרפרים שטיילתי איתם.

הפרפר הבא הוא אחד הפרפרים הנפלאים ביותר שפגשתי: פרפר גדול, שעף מהר – ולעתים עוצר ומסווה את עצמו, כך שהוא נראה כמו גל אבנים קטן או ענף יבש – ממש כך:  

 הפרפר הזה הוא סטירית הפסים (Chazara persephone transiens). הוא פרפר יפהפה, וכל אילו שאני צלמתי הם נקבות.
סטירית הפסים היתה בעבר נפוצה בהרים – גם ברחבי הארץ – אך היא מתמעטת. מהרי ירושלים היא נכחדה באמצע המאה ה-20, וגם בחרמון היא כבר לא נפוצה. לפי הכתוב בספר, אפשר למצוא אותה גם במירון – אך שם היא מאד מאד נדירה.

כיון שזהו פרפר מהיר-תעופה, היה לי מאד קשה להשיג תמונות טובות שלו – וגם אילו שצלמתי כללו כולן את הצד התחתון. הוא אמנם יפה ומיוחד – אבל הפסים הלבנים, שעל שמם נקראת הסטירית "סטירית הפסים" – נמצאים בצד העליון של הכנף…
כאן נחלץ לעזרתי אופיר, אחד מחברי האגודה שהסתובב עם רשת פרפרים. הוא לכד סטירית אחת, ובעדינות שאין כמותה, הוציא את הפרפרית מהרשת, החזיק אותה כך שיכולתי לצלם אותה – ואז שחרר אותה, ללא פגע. היא פרחה מידיו, והמשיכה לעוף רחוק וגבוה. וכעת תוכלו לראות את הצד העליון של הכנפים (פה מעל) וגם את התחתון (פה מתחת) של סטירית ההרים.

 ועכשיו, עוד כמה נמפיות… הנמפית הבאה היא שוב אחת מהכתומות-שחורות שמבלבלות אותי. זוהי נמפית הבירוניקה.

 

נמפית הבירוניקה היא הראשונה מבין הנמפיות הכתומות-שחורות שנראית בחרמון. אני צלמתי אותה בראשית מאי, בהשתלמות רת"ם. היא מרחפת בסמוך לקרקע, ורצוי בתחתית העמקים. החרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלה, והפונדקאי שלה הוא פרח מקסים ומיוחד – ברוניקה ארוכת שיבולת.

הפרפר הבא העביד אותי קשה מאד, עד שהשגתי תמונה טובה שלו… הוא ריחף מצד לצד בתוך דולינה מלאה שיחי קדד אדום-פרחים קוצניים, ולא עצר ליותר משניה. רדפנו אחריו – אני וגם צלם פרפרים אמיתי אחד… כשהשגתי תמונה אחת טובה, החלטתי להמשיך הלאה.
בעונג רב אני מציגה בפניכם את נמפית הפנינים (Issoria lathonia lathonia) :

זהו פרפר נדיר מאד – זהו מין נודד, ולא כל שנה הוא מגיע לחרמון. הוא נקרא כך, בגלל העיגולים הבהירים בצידם התחתון של הכנפים האחוריות – במציאות, הצבע שלהם מבהיק, ממש לבן-פנינה. זהו פרפר יפהפה, מיוחד ומקסים – ואני מרגישה בת-מזל מאד שראיתי אותו, ועל אחת כמה וכמה שגם צלמתי אותו.

הפרפר האחרון שלי מהחרמון – הוא עוד נמפית, גדולה, יפהפיה מהממת: נמפית פנדורה (Damora pandora pandora). זהו פרפר גדול (מעל 4 ס"מ גדלו), שמעופו מהיר מאד, והצבעים שלו – כתומים-ירוקים – פשוט נפלאים.
הפעם הצלחתי לצלם בדיוק תמונה אחת ויחידה שלו – ואני מאד מרוצה ממנה.
הצד התחתון שלו ירקרק, עם מעט כתום.

סיור הפרפרים עם דובי בנימיני היה מרתק ומיוחד מאד עבורי, ואני ממליצה שוב למי שרוצה לצלם פרפרים להצטרף לאגודת חובבי הפרפרים בישראל – הם עורכים סיורי פרפרים במקומות רבים בארץ.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
5.5.2010
14.5.2010
11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.


מחר, 24.6 – הוא יום הולדתה של חברתי הטובה אום-נטע! (בקישור – הבלוג שלה, שנזנח לטובת שלל פרוייקטים ורעיונות אחרים…)
לך, יקירתי, רציתי לאחל המון מזל טוב! אני מאחלת לך שהחיים שלך יהיו צבעוניים, עשירים וקלילים כמו כנפי הפרפר! חיבוק ונשיקות ממני ומכל המשפחה – מוטי והעננצ'יקים, זוג צפורני החתול וגם החתולה הג'ינג'ית ובן זוגה.
אני מצרפת לך תמונה – לטאה זריזה, תת-מין חרמוני:

כל מיני פרפרים בחרמון (חלק II)

החרמון הוא ההר הגבוה ביותר במדינה. שיאו של החרמון הוא בגובה 2814 מטר מעל פני הים – אבל האיזור הזה נתון לשליטת האו"ם. האיזור בשליטת סוריה כולל את רוב החרמון, ומגיע לגובה של כ2300 מטר – ולנו נותר שטח מצומצם מהר החרמון (אם אני לא טועה, כ-10% מכלל החרמון נמצאים בשליטת ישראל), ושיא הגובה הוא 2224 מטרים מעל פני הים,
או כמו שמייק לבנה אומר: "שיא החרמון הישראלי הוא שתים-שתים-שתים-שתים, ואם תרצו עוד שתים – וביחד, אלפיים מאתיים עשרים וארבעה מטר מעל פני הים"

אני פותחת בשני פרפרים נפוצים בכל הארץ, שעולים גם למרומי החרמון: פה מעל, לבנין הצנון (Artogeia rapae leucosoma) – שאוהב את משפחת המצליבים (וכאן הוא על מצליב יפהפה בשם אליסון חרמוני);
ומתחת, בצהוב – נקבת לבנין התלתן (Colias croceus Geoffroy), עסוקה בהטלת ביצה על קדד האורנים. קדד האורנים הוא ממשפחת הפרפרניים, כמו התלתן – ומהווה פונדקאי מוצלח עבור לבנין התלתן.
לדעתי, מי שהחליט על שמות הפרפרים בארצנו סבל מעיוורון צבעים… אחרת, מדוע הוא התעקש לקרוא ללבנין התלתן – שהוא צהוב (הגוון משתנה מצהוב-כתמתם לצהוב ירקרק) – לבנין?

הפרפר הבא גם הוא ממשפחת הלבנינים, אבל פה לא התעקשו על "לבנין" בשם – שמו הוא לימונית אירופית(Gonepteryx rhamni transiens). ברחבי המדינה מתעופף פרפר צהוב גדול ששמו לימונית האשחר. בחרמון ישנם שני מינים קרובים – הלימונית האירופית, ולימונית החרמון.
לפי מה שהבנתי, כל הלימוניות שאנחנו ראינו בסיור היו לימוניות אירופיות.

 

 

ובחזרה למשפחת הכחלילים… הפרפר הבא שלי הוא כחליל פרסי (Nordmannia persica persica) – פרפר שדווקא לא אוהב את הגבהים, ומעדיף גבהי ביניים – למשל, את איזור מטעי השקדים של מג'דל שמס. שם הוא גם מטיל את ביציו: על עצי השקד.

 פרס היא במזרח, והכחליל הבא שלי הוא כחליל מזרחי. כחליל מזרחי (Lycaena asabinus asabinus) הוא פרפר שצידו העליון הוא בצבע כתום-בוהק. בארץ נפגוש בו רק בחרמון, והוא מרחף לו מכאן ועד איזור אזרבייג'ן.

הכחליל המזרחי הוא פרפר טריטוריאלי: הוא עף מהר, מפטרל סביב השטח שלו, ובתום גיחת הפטרול – חוזר ונעמד בעמדת המוצא. יש כמה וכמה מינים של כחלילים שמתנהגים כך, וזה מקל עלינו הצלמים: אם ראינו כחליל כזה עומד, רצינו לצלם והוא ברח – כל שעלינו לעשות הוא לעצור, ולהמתין ללא תנועה ליד הנקודה שממנה עף הכחליל. תוך זמן קצר הוא ישוב לשם, ואז נוכל לצלם אותו:

 עוד שיטה לצלם פרפרים היא… לאתר אותם כשהם עסוקים. וזה מה שעשינו לצמד כחלילי הכרבולת הבא:

כחליל הכרבולת הוא מין קרוב לכחליל ניקול, שכבר סיפרתי עליו. אצלו הזכרים וגם הנקבות דומים למדי לנקבת כחליל ניקול – כלומר, חום וכתום – בלי הכחול הבוהק.
הנקבה מטילה את ביציה על צמח הכרבולת בחרמון, אבל גם על צמחים אחרים ממשפחת הפרפרניים – כמו כמה ממיני הקדד שבחרמון.

עוד כחליל יפהפה אחד הוא כחליל החרמון (Polyommatus icarus juno) – פרפר אוהב גבהים, שבדרך כלל מטייל בחרמון בגובה של 2 ק"מ, אך לעתים יורד אפילו עד ל1600 מטר.

הפרפר האחרון שלי להיום הוא הפחות מרשים מבין הפרפרים שצלמתי: הֶסְפֶּרִית המכבים (Carcharodus orientalis maccabaeus). רוב בני משפחת ההספריתיים הם פחות מרשימים משאר המשפחות: אילו פרפרים קטנים יחסית, בגווני אפור-חום. חלק מהם מגיעים גם לגווני כתום-צהוב, אבל הרוב הם חומים-אפורים, ולכן קשה להבדיל ביניהם.

הפעם, דובי אמר לי שזו הספרית המכבים – אז אני יכולה להיות בטוחה בזיהוי  ולספר לכם שאפשר למצוא אותה – פרט לחרמון – גם בפסגות של הרי יהודה ושומרון; ובעולם – מהרי הבלקן, דרך טורקיה, אירן, סוריה וירדן – הדרומיים ביותר נצפו באיזור פטרה.

 

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008
5.5.2010
14.5.2010
11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.


 

הפרפרים מסמלים לנו את החופש, ומזכירים לי דווקא את מי שבשבי. ביום ראשון 27/6/2010 תצא צעדה ממצפה הילה – ביתו של גלעד שליט – לירושלים. את הפרטים אפשר וכדאי לקרוא בבלוג של אתי אברהמי. תקראו, תפיצו, אם אפשר גם תשתתפו!

כל מיני פרפרים בחרמון (חלק I)

נשארו לי עוד המון פרפרים מתפרפרים מהחרמון, אז אני מחלקת אותם לשלוש רשימות – כדי לא להעמיס יותר מדי, וכדי שהם לא ייבלעו במערבולת של צבע וכנפיים (כמו בקולאז' פה מעל)

אני פותחת בכמה נמפיות כתומות-שחורות:

את הפרט שפה מעל צלמתי לפני שנתיים – ביוני 2008 – ולא הצליחו לזהות לי אותו… זוהי נמפית, היא עברה התקפה כלשהי, אז הכנפיים שלה מרוטות – וזה מקשה על הזיהוי. ההשערה שלי היא שזו נמפית פרסית או נמפית הבוצין – אבל כיון שיש עשרה מינים של נמפיות כתומות-שחורות שמרחפים בחרמון, אני רק יכולה לצמצם את ההשערות על סמך התאריך והמקום בו היא צולמה, ולא לתת זיהוי וודאי.

הנמפית פה מעל היא זכר של נמפית הדרדר (Melitaea phoebe telona). זהו פרפר נפוץ ברוב הארץ – הוא מגיע אפילו עד הר הנגב.
נכון שהיא דומה לנמפית הבאה?

ובכן, זו איננה נמפית הדרדר, כי אם נמפית הבוצין (Melitaea trivia syriace)! גם זו נמפית נפוצה ברחבי הארץ. גם נמפית הדרדר וגם נמפית הבוצין נקראות על שם הפונדקאי שלהן – כלומר, הצמח שעליו הן מטילות את הביצים, וממנו ניזונים הזחלים.
הנמפית הבאה – היא כמובן משהו אחר לגמרי…

זו נמפית פרסית. זהו פרפר שהחרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו – את הנמפית הזו אפשר למצוא מכאן ועד דרום טורקיה ועירק. אז למה פרסית? השם הלטיני – Melitaea persea montium – מסביר לנו שזהו תת-מין מקומי של נמפית שמוצאה באירן.
הנה היא שוב, יפהפיה:  

מהנמפיות אני עוברת לסטיריות – פרפרים מעניינים, שהגוון השליט אצלם הוא חום; אבל יש להם ציורי עיניים מאד מעניינים על הכנפיים.
הראשון – סטירית היבלית (Lasiommata maera orientalis)- נקראת ככה על שם צמח היבלית החביב עליה, למרות שהיא לא מאד בררנית, ותשמח להטיל את ביציה על כל מיני דגניים. הסטירית הזו נפוצה בכל האיזור הים-תיכוני, בעיקר באיזורים ההרריים יותר.

 

 הפרפר הבא מיוחד גם הוא – זהו הפרפר השחור ביותר בחרמון, ושמו – סטירית ההרים (Satyrus ferula makmal).  בעולם הוא נפוץ למדי – מדרום אירופה, ועד רכס ההימלאיה. החרמון הוא גבול התפוצה הדרומי של סטירית ההרים.

ועוד סטירית אחת, אחרונה להיום – סטירית החרמון (Hyponephele lycaon libanotica). זהו תת-מין לבנוני, של פרפר הנפוץ ברוב אירופה, ועד לרוסיה.
והנה טעיתי – ותודה רבה לקרקל1 שתיקן אותי: זו סטירית הלבנון (Pseudocharaza pelopea pelopea), ולא סטירית החרמון – פרפר שמרחף במזרח התיכון – מהחרמון ועד לטורקיה ואירן.

במרומי החרמון – בגובה של 1700 מטר ומעלה – היא נפוצה למדי, ופעם אחת אפילו תעדתי זוג על אבן-המיטות שלהם (זה לא היה חדר…)  –

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008
5.5.2010
14.5.2010
11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

 

 

כחליל ניקול – Plebejus pyllaon nichollae

אני ממשיכה עם פרפרי החרמון, והיום עוד כחליל – פרפר יפהפה, ובחרמון הוא נפוץ למדי: כחליל ניקול.

הזכרים והנקבות של כחליל ניקול מאד שונים זה מזה בצד העליון של הכנפיים: הזכרים כחולים-בוהקים, ואילו הנקבות חומות,  עם קשתות כתומות בשוליים, ומעט רמז לכחול במרכז.

לפי מה שכותב דובי בנימיני בספרו, כחליל ניקול הוא "הנפוץ שבכחלילי מרום החרמון" – ובאמת, בכל אחת מהפעמים שטיילתי בחרמון – פגשתי אותו. זה כמובן לא אומר הרבה, כי לא חיפשתי פרפרים – ולא ביקרתי הרבה פעמים בחרמון, אבל מבחינתי, הסטטיסטיקה עובדת פה.

לפי מה שספר לנו דובי בנימיני (נשיא אגודת חובבי הפרפרים) על ניקול, והכחליל – עד שנת 1900, לא הגיעו אל החרמון חוקרי פרפרים כלל.
בשנת 1900 הגיעה אל ביירות מרי דה-לה-בש ניקול – שהיתה חובבת פרפרים בריטית. היא הגיעה באוניה, כדי להפגש עם הנרי ג'ון אלווס – שהיה חוקר פרפרים ידוע שם באותה תקופה – ולטפס איתו אל החרמון. אבל בגלל מגיפת דבר שהיתה במצרים – באיזור פורט סעיד, הוטל סגר על נמל ביירות, ועל כל נמלי מזרח הים התיכון – וכך נותרה ניקול ללא שותף לדרך. אלווס פשוט לא יכֹל להצטרף אליה.

אבל מרי לא נכנעה. היא נעזרה בשגריר בריטניה בביירות, והוא ארגן לה מדריך-מתורגמן וציוד (סוסים, אוהלים, אספקה). מרי שכרה ארבעה שומרי-ראש, ויחד הם יצאו אל החרמון.

הדרך לחרמון ארכה ששה שבועות – ובמהלכם, ניקול אספה 106 (מאה-ושישה) מינים שונים של פרפרים. 
בכל לבנון, ידועים כיום כ-140 מיני פרפרים. ניקול בהחלט היתה יסודית למדי.  

ניקול עלתה לחרמון מכיוון ראשאיה, ובין שאר המציאות שלה שם – היה כחליל נחמד, שלא היה מוכר לה. היא אספה כמה פרפרים – ולקחה אותם איתה.
מאוחר יותר, היא העבירה אותן אל אלווס – ובשנת 1901, הוא הגדיר את הפרפר הזה כמין חדש למדע – וקרא לו על שמה – כחליל ניקול.

פעם אחת בחיי הצלחתי לצלם פרפר בתעופה. הוא אמנם מטושטש מעט, אבל בכל זאת – זו תמונה מאד חביבה עלי: כחליל ניקול (זכר) מרחף:

 בחרמון, כחליל ניקול נפוץ למדי – אך תפוצתו העולמית מוגבלת לאיזורינו – סוריה, לבנון והחרמון. כך שהמקום היחיד לצפות בו בתחומי מדינת ישראל – הוא החרמון.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008
14.5.2010
11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

כחליל הדובדבן – Nordmannia myrtale myrtale

בשבוע שעבר, הוזמנתי להצטרף לסיור של אגודת חובבי הפרפרים בחרמון. מובן שלא יכולתי לסרב… לצאת לסיור, שמונחה על ידי דובי בנימיני – נשיא האגודה, ומי שכתב כמה ספרים נהדרים בנושא פרפרים – לחרמון, שם יש עולם מדהים של פרפרים? מיד הסכמתי.

בתחומי מדינת ישראל מרחפים 110 מיני פרפרים – והכוונה היא לפרפרי יום, לא כולל פרפרי לילה, עשים, ופרפראים אחרים. בחרמון לבד ישנם 99 מינים – אמנם יש חפיפה, ויש מינים שאפשר למצוא בכל הארץ, כולל החרמון – אבל ישנם מינים רבים שהמקום היחידי לצפות בהם בארץ – הוא החרמון.

היום אני מתמקדת במין אחד – קטן, ולא כל כך מרשים – כחליל הדובדבן.

כחליל הדובדבן הוא מין בעל תפוצה איזורית – החרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו, ואפשר למצוא אותו מתעופף מכאן ועד טורקיה – בהרים שגובהם 1600-2000 מטרים.

זהו פרפר קטן מאד – מוטת כנפיו 12-13 מילימטרים בלבד. הוא גם לא מרשים – צבע כנפיו חום-אפרפר מהצד העליון, ואפור-כחלחל מהצד התחתון (שאותו רואים בתמונות שלי)

הפונדקאי שעליו הוא מטיל את ביציו, ועליו יתפתחו הזחלים – הוא צמח יפהפה בשם דובדבן שרוע.

 הדובדבן השרוע הוא שיח שרוע, שענפיו מעוצים. במאי הוא פורח פריחה נפלאה – וזה נראה כך:

אבל ביוני הפרחים כבר נבלו, והפירות טרם הבשילו – הפירות הם דובדבנים קטנים והם מבשילים רק באוגוסט – עוד לא הזדמן לי לטעום מהם…
בכל מקרה, אנחנו פגשנו בסיור כחלילת דובדבן שעמדה במשך זמן רב על דובדבן שרוע, מנדנדת קלות את גופה. כלומר, אני ראיתי פרפר קטן על הדובדבן. דובי הסביר שזוהי נקבת הכחליל, ושהיא מטילה ביצה:

לכן, לאחר שהיא סיימה ועברה לצמח דובדבן אחר, הסתכלנו בתשומת לב על הענף שהיא ניצבה עליו. דובי שלף זכוכית מגדלת ונתן לאחד האנשים להסתכל – אך הוא לא מצא דבר. דובי לקח בחזרה את זכוכית המגדלת, הסתכל – ומיד קרא: הנה הביצה!
אחרי שהוא הראה לי, גם אני ראיתי. בהגדלת ענק זה נראה כך:

מה, אתם לא רואים? הנה, אני אצביע על הביצה. העיגול האפור השעיר, בבסיס העלה – זו הביצה שהטילה הכחלילה!

דובי הסביר לנו, שהכחלילה מצמידה את הביצה קרוב לבסיס העלה – כי זו נקודה טובה להסוואה. הגוף של הכחלילה שעיר, ומיד לאחר הטלת הביצה, היא מחככת קלות את גופה בביצה (זו תנועת הנדנוד הקלה שראינו) – וכמה שערות נתלשות מגופה ונשארות דבוקות לביצה. זה מוסיף להסוואה: הביצה נראית כמו בליטה קטנה  ושעירה בענף, וממש לא מושכת תשומת לב.

כך מסתובבת לה הכחלילה ובוחרת לה מאות מקומות שונים על שיחי הדובדבן בהם היא מטילה את ביציה – ביצה אחת מוסווית היטב בכל מקום.
הביצים יבקעו רק בשנה הבאה עם האביב.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008
14.5.2010
ובעיקר 11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

 

זנב-סנונית נאה – Papilio machon syriacus

היום אני מתפרפרת לי בחברה טובה…
אני גאה להציג בפניכם פרפר יפהפה ונפלא – זנב-סנונית נאה.

  

(כבר נמאס לי להסביר שהוא "מהיפים ביותר", "מקסים", "נפלא", "צבעוניות מהממת", "עדין", "מרגש", "ססגוני", "מפלאי הבריאה", "יפה תואר", "מלא הוד והדר", "שובה לב" – כל זה ברור, לא?! )

זנב-הסנונית הנאה הוא פרפר גדול למדי – מוטת כנפיו כ-4.5 ס"מ, ורק פרפר אחד בארץ גדול יותר ממנו – וזהו נמפית הקטלב, שטרם היה לי הכבוד לפגוש.
ולמי שיקפוץ ויזכיר לי את שבתאי השקד – שהוא גדול יותר מנמפית הקטלב – אני אזכיר ששבתאי השקד הוא אמנם הפרפראי הגדול בארץ, אבל הוא ממשפחת השבתאיים, כלומר – הוא לא פרפר…  וגם אותו אני מקווה לפגוש ביום מן הימים.

זנב-הסנונית הנאה הוא פרפר נפוץ למדי – בכל אירופה (לא כולל איזור הקוטב), ובאסיה – דרך ההימלאיה ועד יפן.
גם בצפון אמריקה – קנדה וצפון ארה"ב – אפשר למצוא אותו.
אצלינו בארץ מתעופף לו תת-מין איזורי של זנב הסנונית, שהוגדר בסוריה.

בגלל יופיו של הפרפר הזה – רבים חקרו אותו, וכל שונות בדגם שלו – הוגדרה כ"תת-מין" נפרד. זה מזכיר קצת את הסחלבים – שגם שם, בגלל עומס חוקרים, כל שונות גרמה לחוקרים להכריז על מין (או תת-מין) חדש, ויש אינפלציה מוגזמת של מינים…

ואם לצטט פתגם פיני חביב, שהילדה בחולצה הכחולה לימדה אותי – "לילד אהוב יש שמות רבים" – וכמו הסחלבים, גם זנב-הסנונית הוא ילד אהוב…

זנב הסנונית הוא פרפר מיוחד ויפהפה, הקשקשים הנהדרים שלו בצהוב-שחור, עם שתי עיניים אדומות ומעט כחול – הם ממש נפלאים. אני ממליצה מאד להגדיל את הקולאז` הבא – ולהתענג על יופיו של הפרפר, מכל כיוון אפשרי – שימו לב לקשקשים העדינים, לניקוד הצהוב על הרקע השחור, לגוון הכחול, לגוף הצהוב…

הנקבה מטילה את הביצים על צמחים ממשפחת הפיגמיים, וחלק ממשפחת הסוככיים: האהובים עליה הם פיגם (ממשפחת הפיגמיים) ושומר (ממשפחת הסוככיים) – אבל אפשר למצוא זחלים של זנב-סנונית על כל מיני הדרים (פיגמיים) וכלך (סוככיים)

גם הזחלים של זנב הסנונית הם יפים מאד – ססגוניים – בגוונים של צהוב-ירוק-שחור-כתום. אפשר לראות דוגמאות באלבום של Weinman – שהוא צלם מופלא.

את התמונות צלמתי בהמון מקומות… בין השאר –
הר מירון,
איזור מערת הנטיפים (מערת שורק),
שלולית דורה (נתניה),
שמורת בארי,
שמורת גבעת ברנר

את התמונות צלמתי בשנים 2007-2010

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

פרפר ופרח

היום אני חוזרת אל שניים שכיכבו אצלי בעבר, אם כי לא יחד –
 
כבר ציינתי בעבר, שהשנה אני פוגשת את נמפית החורשף בכל מקום. זהו אחד הפרפרים הנפוצים בעולם.
אתמול פגשתי אותה בחורשה אומללה בין כפר סבא לצופית.
בעבר, פרחו בחורשה הזו צבעונים, תורמוסים, מצילות, שום תל-אביב ועוד הרבה מינים. היום יש שם בעיקר סימני גלגלים (קוליסים) וחמציצים.
 
אבל אם מסתכלים היטב, אפשר עוד למצוא בין העשבים –
 

 
פרטים בודדים של שום תל-אביב.
ואני לא היחידה שחיפשה אותם:
 

 
פרפר נמפית החורשף החליט שהשומים הללו הם ב-ד-י-ו-ק מה שהוא צריך לארוחת הצהרים.
 
עכשיו די מתבקש לצטט את חיים נחמן ביאליק:
 

הַפַּרְפַּר לַפֶּרַח

שָׁלוֹם לְךָ, פֶּרַח

וּבְרָכָה בְּלִי דָי,

שָׁלוֹם וּבְרָכָה,

מֵהַר וּמַגָּיְא!

 

אֶשְׁתֶּה מִכּוֹסְךָ

רַק אֵגֶל טַל חָי

וְעַפְתִּי כְּרֶגַע

לָהָר וְלַגָּיְא.

 

עֶרֶב אָשׁוּבָה

וּבְפִי לְךָ שָׁי:

בִּרְכַּת הֶהָרִים

וּבִרְכַּת הַגָּיְא.

 
מה, לא חשבתם על השיר הזה?
 

 
הנה התשובה –

 

הַפֶּרַח לַפַּרְפַּר

פַּרְפַּר, פַּרְפַּר,

פֶּרַח חָי,

רֶד-נָא מַהֵר,

שֵׁב עָלַי.  

 

רֶד-נָא מַהֵר,

מְצֵה וּמְצֵה, 

וּמִכּוֹסִי

טַל שְׁתֵה.

 

תְּפֹר מִצְּבָעַי

לְךָ מְעִיל,

כְּתֹנֶת פַּסִּים,

כַּנְפֵי גִיל.

 

 שְׁנֵינוּ פְּרָחִים –

אָח וָאָח,

פִּרְחָךְ לִי

וּפִרְחִי לָךְ.

 
הנמפית הזו הסתובבה סביב שלושה שומים שפרחו יחד, ומיד צלמתי אותה. כשחזרתי, אחרי סיבוב – היא עדיין היתה שם, עם אותם שומים.
 
אז נאלצתי לצלם עוד…
 

 
אני אזכיר שוב ששום תל-אביב הוא אחד המינים המיוחדים למישור החוף, פרח יפהפה ומיוחד – שבתל-אביב אפשר למצוא אותו רק בגנים בוטניים…
 

 
השם העממי האנגלי של נמפית החורשף הוא "Painted Lady" – ואני חושבת שזה שם הולם מאין כמוהו.
 

 
כל התמונות צולמו ב9.2.2010 בכפר סבא
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

כתום-כנף המצילתיים – Anthocharis cardamines phoenissa

 
בשבת האחרונה טיילנו ביער בית-קשת. היער נעים מאד בעונה הזו – יש כלניות ססגוניות, רקפות עדינות, גביעוניות, עיריות ושלל פרחים.
 
בין הפרחים ריחפו פרפרים רבים. זיהינו נמפיות ולבנינים שונים – והיום אני מתמקדת במין אחד ממשפחת הלבנינים, ששמו כתום-כנף המצילתיים.
 

 
השם "כתום-כנף" ברור, נכון?
 
המצילתיים הם צמח ממשפחת המצליבים, דומה לחרדל אך קטן ממנו. המצלתיים נקראים כך כי הפרי שלהם דומה למצלתיים.
 

 
נקבת כתום הכנף תטיל את ביציה אך ורק על פרחים ממשפחת המצליבים, עם העדפה ברורה לצמחי המצלתיים.
 
 
כשכתום הכנף חושש מסכנה, יש לו שיטת הסוואה מצויינת:
 

 
הוא נעמד באיזור מוצל וירוק, ומקפל את כנפיו העליונות אל בין התחתונות.
 

 
החלק התחתון של הכנפיים התחתונות מפוספס בירוק, ומקשה מאד על זיהוי הפרפר.
 

 
מוטת הכנף של הפרפר הזה היא בין 17 ל-21 מ"מ.
בתמונה הזו אפשר לראות אותו נעזר בחדק שלו למצוץ צוף מפרח מצליב צהוב:
 

 
כל התמונות צולמו ביער בית קשת, בתאריך 23.1.2010
 

 
כתמיד, מומלץ מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 

פרפרים בקליפורניה

 
את רוב הפרפרים שריחפו לפני ראיתי רק לשבריר שניה. לרגע.
לא הספקתי לכוון את המצלמה – והם כבר עברו להם הלאה.
 
בכל זאת, היו כמה שהצלחתי ללכוד בעדשת המצלמה –
 
כבר הראיתי את הנמפית מהגן היפני בסן פרנסיסקו – שאני חושבת שהיא נמפית הסרפד, כמו אצלינו:
 

 

 
והיום אני מצרפת אליה עוד כמה נציגים מתפרפרים:
 
בטיול היפהפה שלנו בשמורת פוינט לובוס פגשנו (פרט לפרחים, אריות ים, כלבי ים, לוטרת ים, לטאות, שחפים ועוד כל מיני) חבר מרפרף – אך זהו איננו פרפר, כי אם עש.
מה ההבדל בין פרפר לעש? ובכן, יש רשימה ארוכה של הבדלים – והיא מסוכמת יפה באתר הפרפרים של ד"ר עוז בן יהודה. שני ההבדלים העיקריים הם צורת המחושים – אצל פרפר המחוש הוא ארוך, דק דמוי אלה ואילו לעש יש שלל צורות למחוש; ושעירות הגוף – גופו של העש שעיר הרבה יותר מזה של הפרפר.
 
זהו הגב של העש שלי:
 

 
ניסיתי לזהות אותו, ולא הצלחתי – אבל אז נחלץ לעזרתי Weinman המומחה לחרקים,  הפנה אותי לאתר מרשים לחרקים – BugGuide – ולימד אותי שזהו עש ממשפחת השבתאים (משפחה מכובדת של עשים יפהפיים!) ששמו Elegant Sheep Moth כלומר עש-כבשים אלגנטי או בלטינית –  Hemileuca eglanterina.
 
הנה הבטן שלו:
 

 
פרפר אחר שפגשנו בPoint Lobos – ממשפחת הנמפיתיים – שמו העממי הוא Field Crescent – כלומר, סהר השדות ואילו שמו הלטיני – Phyciodes pulchella – כך זיהו לי באתר Bugguide.

 
נכון הוא יפהפה?! צבעוניות מקסימה. פגשנו אותו בפארק Point Lobos, בודק מקרוב את ה-Seaside Daisy – הנה, עוד זוית שלו –
 

 
 
את הפרפר האחרון שלי צלמתי בפארק יוסמיטי – זהו פרפר יפהפה, בעל תעופה מהירה. ראינו כמה וכמה פרפרים כאילה מרחפים להם ביוסמיטי, אבל הצלחתי לצלם רק תמונה אחת – ולטעמי היא לא מספיק טובה –
 

 
זהו פרפר שידוע בשם California Sister – נזירה קליפורנית – כי הפס הלבן על הרקע השחור הזכיר למגלי הפרפר הזה לבוש של נזירה.
השם הלטיני שלו – Adelpha bredowii californica וגם הוא ממשפחת הנימפיתיים.
צלמתי אותו, כאמור, בפארק יוסמיטי, ב18.8.2009
 
 
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 
תזכורת!

בשבת הקרובה, 17.10.2009, נפגשים בעמק המצלבה בשעה 10:30 לטיול קליל – פרטים כאן.
 

 

קיפודן מצוי – Echinops adenocaulos – וחבר

 
היום אני מציגה את אחד הצמחים הנפוצים ביותר בארצנו: קוץ סגול שבולט בצידי דרכים, ושמו קיפודן מצוי.
 
(למרגלות המירון, 4/2007)
 
הפעם מקור השם ברור למדי: הקיפודן עגול כמו קיפוד שהתכדרר, והוא קוצני מאד.
 
(13.6.2009, רמת הגולן)
 
וכרגיל אצל משפחת המורכבים, כל "קיפוד" מורכב מהרבה פרחים קטנים.
 
באחד הטיולים במירון פגשתי קיפודן שרק התחיל לפרוח, ועליו חבר:
 
(29.5.2009, שביל פסגה, הר מירון)
 
החבר הזה הוא חיפושית גדולה למדי, ושמה חידקונית הקיפודן – Larinus onopordi.
אני לא יודעת אם זהו זכר או נקבה.
 
 
החדקניות הבוגרות (והבוגרים) – ניזונות מעלים של קיפודנים, חוחנים ועוד.
 
לפי הכתוב בכרך החרקים של האנציקלופדיה של החי והצומח – לאחר ההזדווגות, הנקבה קודחת, בעזרת גפי הפה והחדק שלה שקע בבסיס הקרקפת – כלומר, בחלק התחתון של התפרחת – ושם היא מטילה ביצה.
את התא הזה היא אוטמת, וכשהזחל בוקע מהביצה – הוא ניזון מקרקפת הקיפודן. אח"כ הוא בונה לעצמו גולם מחלקי הצמח, מצמיד את הגולם לגבעול ומשם יבקע הבוגר.
 

 
בכל מקרה, לחדקונית יש חדק מצחיק, ויחסים טובים עם הקיפודן…
 

 
אני מאד אוהבת את הסגול של הקיפודן. ישנם עוד מינים ועוד גוונים לקיפודן –
 
(13.6.2009, רמת הגולן)
 
בצפון הארץ – גליל עליון וגולן – גדל מין נוסף של קיפודן, קיפודן גייארדו – שהגבעולים שלו מכוסים שערות בלוטיות אדומות-סגולות. הוא סגול, וקל לבלבל בינו לבין המצוי.
 
 
(13.6.2009, רמת הגולן)
 
בדרום, לעומת זאת – צומחים שני מיני קיפודנים לבנים – באיזור הבקעה והמדבר פורח קיפודן בלאנש (נקרא כך ע"ש חוקר טבע צרפתי בשם בלאנש), שהקיפוד שלו לא מסורק – יש קוצים באורכים שונים שבולטים ממנו, ובדרום מישור החוף וחולות צפון הנגב ישנו קיפודן פלישתי, שהוא לבן יפה.
 
 
(6.6.2009 – עין אפק)
 
עוד מין אחד מיוחד שוכן בצפון – קיפודן דביק, שנקרא בעבר קיפודן סורי. לו יש קרקפות (כלומר תפרחות) גדולות במיוחד – קוטרן יכול להגיע ל-15 ס"מ! הצבע שלו הוא לבנבן-תכלכל, והוא גדל באיזור מקורות הירדן ומורדות החרמון. זהו צמח מרשים.
 
(6.6.2009, עין אפק)
 
כל הקיפודנים בתמונות פה הם קיפודנים מצויים.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 
 
 
 

שפירית שקופה-זהובה…

אני ממשיכה עם מִינִי רשומות, ועם אגמון החולה.

העונה עכשיו היא עונת הקינון, ולא ראינו הרבה עופות. בעיקר סיקסקים.
אבל באגמון ראינו כמה וכמה מינים של שפיריות.
השפירית הזו שצלמתי – יפהפיה בעיני. השקיפות שלה מדהימה, היא מאד עדינה.
עברתי על אלבום השפיראים של Weinman, ומצאתי שם בערך חמישה מינים שנראים לי דומים מאד לשפירית שצלמתי…
לכן אין לי מושג מהו המין – איזו שפירית זו – ואני אשמח לדעת, אז אם במקרה אתם יודעים – אתם מוזמנים לכתוב.
צולמה באגמון החולה, 25.6.2009
מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.

הציד

בטיול בחרמון, ראינו פרפר – זהו אחד ממיני הסטירית, אני לא בטוחה איזה – אני חושבת שסטירית ההרים.
תהינו למה הוא לא זז מהפרח – לא בורח מאיתנו, ויושב בפוזה מוזרה שכזו.
כשהתקרבנו – הבנו למה…
סרטביש הפרחים – עכביש – תפש את הפרפר, והוא טורף אותו…
אם תגדילו את התמונה, תוכלו לראות את רגליו של הסרטביש אוחזות בפרפר, וחלק מגופו מתחבא בתוך הפרח.
פיני אמיתי קרא לסרטביש "יפרוחית" – כי זהו עכביש הנוהג להסתתר בפרחים, אך השם לא התקבל. השם סרטביש הוא שילוב של סרטן+עכביש, כי גופו של העכביש מזכיר סרטן בצורתו.
יש לי כמה תמונות של הסצנה הזו, אבל אני אציג רק אחת כרגע – עד שיתוקנו הבעיות בתפוז.
צולם בחרמון, הר חבושית, 20.6.2009
ניתן להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.

נמפית היערה – Limenitis reducta reducta

 היום יום הולדת שנה לבלוג שלי! הידד! 
בשנה הזו פרסמתי 160 רשימות, וצפו בהן כמעט 30,000 פעמים!
אני חוגגת יום הולדת שנה עם פרפר מאד מיוחד.
אי שם, בראשית ימי הבלוג שלי, פרסמתי תמונות של סטירית משוישת. זהו פרפר איטי יחסית, שמעופף נמוך מעל פני הקרקע.
הזכרתי אז, שאחד הפרפרים שאני חולמת לצלם הוא נמפית היערה.
לא תארתי לעצמי, שפחות משנה אחר כך – החלום הזה יתגשם!

נמפית היערה הוא פרפר גדול (מוטת כנפיים של כ-4.5 ס"מ) ומהיר. הוא מטיל את ביציו, והזחלים שלו מתפתחים על צמחי היערה – ומכאן שמו. לפי הספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין, הם "אינם נפוצים ביותר".

היערה היא צמח מטפס – כלומר, היא נמצאת מעל העצים, ונמפית היערה מרחפת לה אליה מעלה מעלה, גבוה – ובנוסף, היא מאד מהירה.

אבל בעוד הביצים, הזחלים והגלמים מוגבלים לצמח היערה למען מזון – ולא ישרדו בלעדיו – הבוגר יכול לברור לו לאן לעוף

ולשמחתי הרבה, הבוגר הזה עף לו אל פרח לטם שעיר, והחליט למצוץ ממנו צוף.
וזה מצא חן בעיניו מספיק זמן, בשביל שאני אוכל לצלם אותו!

כל התמונות צולמו במירון, ב-29.5.2009
כדאי-כדאי לכם להקליק התמונות על ולהקיש F11 על מנת לראות את הפרפר היפהפה הזה בגודל מלא!

 ועכשיו, כמה שירי יום הולדת – בשביל מצב הרוח :

חגיגה בלי Beatles זו לא באמת חגיגה…

צבעוני שקוף – Archon apollinus bellargus

ראשית: רציתי לאמר לכל מאות האנשים שקראו בבלוג שלי ביומיים האחרונים – ברוכים הבאים! ואתם מוזמנים להגיב, גם כאן, וגם לרשימות ישנות יותר!
 
ועכשיו לנושא הרשימה שלי היום… בכרמל פגשתי את הצבעוני הקשוט – ואילו במירון פגשתי את קרוב משפחתי: הצבעוני השקוף.
 
הוא התחבא לו בין העשבים – אך לא חמק ממני:
 

 
אחר כך, הוא התחיל לטייל בין הפרחים: ועכשיו יכולתי להבין למה הוא נקרא צבעוני שקוף.
למשל, כך הוא נראה על פשתה שעירה, ורודה:
 

 
 
כך על תלתן תריסני, לבן –
 

 
וכך על כתמה עבת-שורשים צהובה:
 

 
הצבעוני השקוף הוא פרפר מאד יפה, והוא המשיך לטייל בין הפרחים, מתקרב אלינו ומתרחק מאיתנו…
 

 
נזכרתי במכתב השרשרת שהתרוצץ לפני כמה שנים, והראה פרפרים שקופים ממרכז אמריקה – פרפרים שנראים עשויים מזכוכית, ושמם העממי הוא Glasswing Butterflies – פרפרי כנף-הזכוכית. חשבתי לי שלצבעוני שלנו אין מה להתבייש לידם! הוא פשוט מקסים!
 

 
עוד תמונות יפות של צבעוני שקוף אפשר למצוא – כמובן – אצל אדי: כאן וגם כאן
 

 
כל התמונות צולמו במירון, בעליה להר הלל, 17.4.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 
 

צבעוני קשוט – Allancastria cerisyi speciosa

 
לפי הכותרת, אתם בטח חושבים שהגעתי אל הפרח צבעוני…
 
ובכן – לא! בארצנו יש עוד צבעונים- פרפרים בשם צבעוני! והם יפהפיים!
 
(וחוץ מזה הבלוג שלי נקרא "פרחים, פרפרים וכל מיני" ובזמן האחרון היו כאן רק פרחים  )
 

 
הפרפר היפהפה הזה שמו צבעוני קשוט. אבל… יש מין דומה מאד ששמו צבעוני צהוב.
 

 
בטיול שלנו בשבת האחרונה ריחפו סביבנו עשרות צבעונים. הם עפו מעל ומתחת, בדקו את שלל מיני הפרחים שפרחו – ורקדו מסביבנו מכל הכיוונים.
 

 
אז ניסינו לצלם אותם. וזה לא היה קל. יצאו לי הרבה תמונות של פרחים מטושטשים שהרף עין קודם היה עליהם פרפר, עד שהגעתי אל הפרפר הזה:
הוא עמד לו ונח, ונתן לי לצלם אותו.
 

 
אנחנו חשבנו שזהו הצבעוני הצהוב – אבל בבית, בדקתי במגדיר של בנימיני, ושם כתובים ההבדלים בינהם. רוב ההבדלים לא בולטים – במיוחד לא בשטח.
בצילום אפשר לראות שלפרפר הזה יש קשקשים כחולים בכנפיים התחתונות – סימן לצבעוני קשוט:
 

 
אך הסימן החשוב ביותר הוא… המקום בו צלמתי אותם. בכרמל ובגליל המערבי – צבעוני קשוט; בגליל, בגולן, בהרי יהודה – צבעוני צהוב!
 
כל התמונות צולמו באיזור רקית בכרמל, 9.4.2009 –
ולכן זהו צבעוני קשוט.
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 

 

נמפית החורשף

 
נימפית החורשף, אחד הפרפרים הכי נפוצים בעולם. לפי ספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין, הוא נפוץ בכל העולם – פרט לדרום אמריקה.

 

 
הפעם, פגשתי אותו במנצור אל עקב – שרידי חווה עתיקה בתחומי רמת הנדיב.
אנשי פרק רמת הנדיב גיננו שם צמחי זוטה לבנה (רעיון נפלא!) – והפרפרים חגגו עליהם.
 

 
היתה שם קבוצה גדולה של פרפרים, שהתחרו בינהם על העמדות השליטות – מי יעמוד הכי גבוה, בראשי הפרחים.
אנחנו נהנינו גם מהריח הטוב של הזוטה (שאפשר גם לעשות ממנה תה נפלא), וגם ממחול הפרפרים…
 
 

 
מפעם לפעם נדחקו רגליו של אחד הפרפרים מהשיחים, והוא נאלץ לעמוד לרגע על קירות החורבה, עד שאזר אומץ וחזר לנסות לתפוס לעצמו מקום הולם.
כך זכינו לצלם גם פרפר בעל כנפיים סגורות, ולראות שהנימפית יפהפיה גם כשהיא סוגרת כנפיים:
 

 
כל התמונות צולמו במנצור אל-עקב, רמת הנדיב, 1.1.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 
 
 
 

אבני חן מיניאטוריות

בהשתלמות רת"ם האחרונה, טייל איתנו אופק.
אופק הוא ילד בן 10 – אבא שלו מגיע להשתלמויות, ומפעם לפעם אופק מפסיד יום בית-ספר, ומרוויח יום לימודי טבע, גיאוגרפיה, היסטוריה ואהבת הארץ.
להשתלמות רת"ם מגיעים בד"כ אנשים שגילם פי 4 ואפילו פי 7 מגילו של אופק. אבל אופק לא נרתע. הוא מטייל, מוצא, שואל, לומד… ממש כיף לטייל איתו.
 
בהשתלמות האחרונה, אופק מצא את האבן הזו: 


 
רואים מה יש עליה? 11 ביצים.
ביצים אפרפרות-כסופות, והקוטר של כולן ביחד הוא בערך סנטימטר. 

 



שאלתי את כל אנשי החרקים, חקרתי והשוויתי לתמונות של ביצים בספרים שיש לי, אבל… יצאתי ריקם.
אני באמת לא יודעת מי הטיל את הביצים הללו. 

 



אז אם מישהו מכם יודע מי הטיל את הביצים הללו, אני אשמח לדעת – וגם אופק יישמח!



כל התמונות מוקדשות לאופק.
כולן צולמו ברמת הנדיב, 1.1.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

לבנין משויש

 עוד אני מסתכלת לי על שיחי האטד, והנה אני רואה שאני לא היחידה שמתייחסת אליהם. סביבי היו פרפרים.

מיד זיהיתי שהם לבנינים- אחרי הכל, הם לבנים!
אבל איזה מין?
צלמתי, ובבית השוויתי למדריך של דובי בנימיני:

זהו לבנין משויש. הלבנין המשויש הוא פרפר נודד שמוצאו באפריקה. יש שנים (כמו השנה) שהוא מגיע בהמוניו – ויש שנים שבכלל לא רואים אותו.

לפי המדריך, כל הפרפרים שצלמתי הם זכרים. הנקבות מעט גדולות וכהות יותר.

וכמו שרואים, את הפרפר הזה מישהו ניסה לטרוף – והוא הספיק להמלט.
הלבנינים הם פרפרים תזזיתיים משהו. כמעט ולא עוצרים, ועמדתי זמן רב בלי לזוז בין שיחי האטד כדי לנסות לצלם אותם. בסוף זה השתלם – יצאו כמה תמונות יפות.  למשל זו – אני מאד מרוצה ממנה:


כל התמונות צולמו בגן לאומי אפולוניה, ב11.10.2008 
כתמיד, מוזמנים להקליק על כל תמונה ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.