מיליוני עשים בעמק הפרפרים!

קראנו הרבה על עמק הפרפרים של רודוס, ומאד רצינו לבקר בו.  

הרבה מהאתרים בהם קראנו על העמק מזהירים שאין שם שום דבר מעניין… כמו שאפשר לראות בתמונות, אנחנו דווקא פגשנו המוני עשים !

ולכן היום אספר על העש ששמו: Euplagia quadripunctaria rhodosensis, ושמו העממי Jersey Tiger, כלומר טיגריס ג'רזי. טיגריס – בגלל הפסים הלבנים שלו. כמעט לכל בעל חיים מפוספס בעולם יש שם עממי שכולל את המילה "טיגריס"…

כיוון שהוא לא מרחף בארץ אין לו שם עברי. זהו העש ממשפחת הדובונים (כמו הדובון היפהפה שהצגתי בעבר) ומשמעות שם המין – quadripunctaria היא ארבע-נקודות, בגלל הנקודות השחורות על הכנפיים התחתונות. לכן בעברית אקרא לו דובון ארבע-הנקודות.
ברודוס נמצא תת מין מקומי של הדובון הזה – תת-מין רודוס, שאפשר לפגוש בעיקר בטורקיה ויוון.

הסיבה שחלק מהאנשים לא פוגשים את המחזות המרהיבים שאתם רואים בתמונות היא מחזור החיים של העשים. אנחנו מתפעלים בעיקר מהבוגרים – אך העשים עוברים גלגול מלא, ונראים אחרת בכל עונה.

העש מתחיל בתור ביצה. את חודשי הסתו – בין ספטמבר לדצמבר הוא מעביר בביצה. מן הביצה בוקע זחל קטנטן במהלך דצמבר, והוא ניזון מעלי העצים והצמחים סביבו במהלך החורף והאביב – מדצמבר  ועד אפריל. הוא מנצל את הזמן לאכול הרבה מאד ולגדול. בסביבות אפריל הזחלים מתגלמים. הבוגרים יוצאים מהגולם במהלך חודש יוני – ואז העמק מתמלא ברפרופי כנפיים. את הבוגרים אפשר לפגוש בקיץ, בין יוני לספטמבר. הם מזדווגים והנקבות מטילות את הביצים. בספטמבר הבוגרים מתים ומחזור חדש מתחיל. 

לבוגרים בעצם אין פה. הם לא אוכלים כלל, הם מסתמכים על האנרגיה שצברו כשהיו זחלים. הם מעדיפים להעביר את רוב הזמן במנוחה, על הסלעים הטחובים, העצים והעלים. לכן גם חשוב לא להטריד אותם – לא להרעיש, לא להשתולל וכמובן לא להכות על סלעים ועצים. אם הם נבהלים ומעופפים, הם מאבדים אנרגיה ואז ימותו מהר יותר – ואולי לא יספיקו להזדווג ולהטיל ביצים בשביל להתחיל מחזור חיים חדש. 

ראינו את הדובונים הללו על המוני צמחים. כל הסלעים הטחובים, רוב גזעי העצים והרבה עלים היו עמוסים בדובונים. בעבר, לפני שהיתה המודעות להגן עליהם – אנשים טיילו בכל העמק ולא רק בשביל המיועד, והיו דופקים על העצים והסלעים בשביל לראות מחזות מרהיבים של ענני דובונים. הדובונים היו קרובים להכחד מהמקום – אך למזלם ולמזלנו היוונים התעוררו בזמן, הפכו את המקום לשמורת טבע, פיזרו פקחים והוסיפו אנשים שיסבירו איך להתנהג נכון בשטח. 

כשמסתכלים על העשים הללו במצב מנוחה, הם נראים כמו משולשים בשחור-לבן. אבל בתעופה – מתגלות הכנפיים התחתונות האדומות-כתומות, והמחזה מרהיב. הם מרחפים כל כך מהר, שהם נראים כמו הבהוב כתום…

לא באמת הצלחתי לצלם אף אחד במצב תעופה – בתמונות הם נראים כמו מריחה כתומה. לכן הופתעתי לרגע כשראיתי אחד מרחף באוויר, כך שאפשר לראות את ארבע הנקודות:
אבל מיד שמתי לב לקורי העכביש… הדובון הזה נפל ברשת עכביש, ובעצם הוא ז"ל.  

בשפות שונות יש לדובונים הללו שמות עממיים רבים. שמו העממי ברוב המקומות הוא "דובון" – דובון מפוספס, דובון ספרדי, דובון רוסי וכדומה. באיטלקית הוא נקרא falena dell'edera – כלומר עש הקיסוס. ובאמת צילמנו אותם גם על עלי קיסוס החורש (ששמו הלטיני Hedera helix) – אבל גם על צמחים רבים נוספים…

בתמונה הראשונה ברשימה אפשר לראות דובונים על שערות שולמית מצויות. בנוסף, צילמתי דובונים על אלת המסטיק (Pistacia lentiscus): 

על עלי תאנה (Ficus carica):

גם ההדס המצוי (Myrtus communis) לא נמלט מהעשים הללו:

ראינו גם כמה עצי קטלב מצוי (Arbutus andrachne) כמו שיש בארץ. רק שבארץ הדובונים לא יושבים עליהם: 

הדולב המזרחי (Platanus orientalis) הוא עץ חובב מים, בארץ אפשר לראות אותו בנחל עמוד. גם בעמק הפרפרים היו עצי דולב והדובונים לא דילגו עליהם:

אבל העץ הנפוץ בעמק – העץ שאני מתכננת לו רשומה משלו – היה הליקווידמבר המזרחי: 

עלי הליקווידמבר דומים לאלו של הדולב, אבל הגזעים שונים. לדולב יש גזע בהיר וחלק:

ולליקווידמבר – גזע אפור מחוספס.

הדובונים בהחלט העדיפו את הליקווידמבר: הם כיסו את גזעי העצים כך שנראה שלרוב העצים יש בגד מיוחד בשחור-לבן.

על מנת להמחיש את הכמויות של הדובונים אפילו הסרטתי אותם: רוב השביל שהלכנו בו כלל מחזות כאלה, ובאמת היה קשה להפסיק לצלם: 

 אני מקווה שימשיכו לשמור על העשים הללו, הם באמת נהדרים.
את התמונות צילמתי בעמק הפרפרים ברודוס, בתאריך 6.7.2019.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

סנוניתן הוורדניים – Iphiclides podalirius

בחודש יוני עליתי לחרמון, ופגשתי שם – לראשונה בחיי – את זנב-סנונית הוורדניים, הנקרא היום סנוניתן הוורדניים.

עד לא מזמן, שמות פרפרי ארצנו בעברית היו לרוב לפי המשפחה: כל בני משפחת הכחלילים, גם הירוקים, הכתומים והאפורים – נקראו כחליל. כל משפחת הלבנינים, גם הכתומים והצהובים – נקראו לבנין. וכן הלאה. 

זנבות הסנונית הם חלק ממשפחת הצבעוניים. ובארץ ישנם ארבעה זנבות סנונית: שלושה השייכים לסוג הלטיני "Papilio": הצגתי בבלוג את זנב-הסנונית הנאה ואת זנב-סנונית המכבים, חסר לי עדיין זנב-הסנונית המדברי. 

אבל זנב-סנונית הוורדניים הוא מסוג לטיני שונה – בלטינית שמו Iphiclides (לצערי, לא הצלחתי למצוא מה משמעות השם) ולכן, הגופים המוסמכים החליטו לקרוא לו "סנוניתן" – לשמור על הקרבה לזנב הסנונית, ויחד עם זאת להפריד אותם. 

הסנוניתן (קצת קשה לי להתרגל לשם החדש…) הסתובב סביב שרביטי הפריחה של עריר הלבנון – 

אפשר לראות שהסנוניתן לא ניגש לפרחים הפורחים, אלא לאלו שהכותרת שלהם כבר נבלה. העריר עושה מבחן IQ למאביקים שלו – רק החכמים שמבינים שהצוף נמצא בפרחים שכבר נבלו מקבלים גמול. גם על זה כבר כתבתי.

הסנוניתן לא היה היחידי שעבר את מבחן העריר – יחד איתו ראיתי את נמפית החורשף (שהשנה היתה ממש בכל מקום!) וגם כמה מינים של דבורים – דבורי בומבוס, דבורי דבש ומחושיות. את כולם תוכלו לראות בתמונות הבאות. 

הסנוניתן, בעיקרון, הוא פרפר רחב תפוצה – מבריטניה במערב ועד לסין במזרח, מפולין בצפון ועד ישראל בדרום.

אבל עקב שימוש יתר בחומרי הדברה – הזחלים נפגעו ולא הגיעו לבגרות, מה שהפך את הפרפר לנדיר יותר.

הוא נכחד לחלוטין מבריטניה ומכמה מדינות במערב אירופה, ומוגדר כפרפר מוגן ובסכנת הכחדה ברוב מדינות מזרח אירופה וגם ברוסיה. 

גם אצלינו הסנוניתן היה בעבר נפוץ יותר ונפגע מחומרי ריסוס. כיום אפשר למצוא אותו מעט בצפון הגולן ויותר בחרמון. 

שמו העממי באנגלית הוא Scarce Swallowtail, כלומר זנב-סנונית נדיר – כי באמת נדיר מאד למצוא אותו באנגליה.
שם המין בעברית – הוורדניים – הוא על שם הפונדקאי שלו, עצים ממשפחת הוורדניים. הסנוניתן מטיל ביצים על עצי דובדבן, שזיף, אגס, עוזרר ועוד ועוד. 

בתחילת יולי היינו בסופשבוע באי רודוס, ושם פגשנו עוד כמה סנוניתנים –

הראשון, שחלק מהכנף שלו היה חסר – כנראה הצליח להמלט מטורף כלשהו – ריחף על לנטנה בחצר המוזיאון הארכיאולוגי של רודוס.
השני היה מעט מרוחק ממני – על עץ ברוש באקרופוליס של לינדוס.

ברודוס הם נפוצים יותר מאשר בארץ, ומצויים גם באזורים הנמוכים, הקרובים לחוף. 

וכמובן, אני מתכננת כמה רשומות על האי רודוס בהמשך. 

את התמונות צילמתי בחרמון, בתאריך 3.6.2019
בעיר רודוס בתאריך 4.7.2019, ובאקרופוליס של לינדוס בתאריך 5.7.2019. 

 

חגיגת Halloween בנחל שורק

בשנה שעברה, רגע לפני שהחל החורף, מטיילים בנחל שורק שמו לב לתופעה מדהימה: העצים מסביב היו עטופים בקורי עכביש. ממש כאילו מישהו החליט לחגוג את Halloween בנחל: 

השנה התופעה חזרה על עצמה, והפעם הגעתי לראות אותה: 

החוגגים הם עכבישים, עכבישים מהסוג "פגיונית",  וכנראה שיש כמה מינים, אם כי רוב העכבישים הם ממין אחד, כנראה פגיונית הנחלים (Tetragnatha nitens). וזה נמשך ונמשך – יש שם מליוני עכבישים. 

ונשאלת השאלה – איך זה קורה? למה פתאום מתקבצים להם מליוני עכבישים ועוטפים את כל הצמחיה סביב הנחל במטווים עבים?

התופעה הזו נצפתה גם בכמה מקומות בעולם, למשל אוסטרליה, פקיסטן וטקסס ארה"ב. אפשר לקרוא הסברים מעמיקים יותר (עם תמונות יפות במיוחד) באתר "חרקים – עולם קטן בגדול". 

אחד הדברים ששמו לב אליהם, הוא העובדה שהתופעה הזו קורית לרוב ליד מקור מים – בבתי גידול לחים או רטובים או לאחר הצפות משמעותיות. 

יש התרבות של החרקים שהם הטרף של העכבישים, ובעקבותיהם באים הטורפים. 

ומה לגבי נחל שורק?

בנחל מוזרמים מים מושבים – כלומר, מי ביוב שעברו טיהור.

הם עדין לא טובים לשתיה (וגם לא הייתי נכנסת לשחות בהם), אבל הם זורמים בנחל, ומושכים יתושים מהסוג ימשוש – סוג שאינו עוקץ בני אדם. הרבה יתושים. הרבה מאד. היתושים מגיעים להזדווג, ולהטיל ביצים במים. זחלי היתושים מתפתחים בשלב הראשון בתוך המים. 

הסתיו הוא העונה היבשה ביותר – עוד לא ירדו מספיק גשמים, והנחלים ברובם יבשים. יתושים המחפשים מקור מים מגיעים אל הנחל, בו זורמים מים קצת מלוכלכים. בדיוק מתאים להם. ובעקבות היתושים מגיעים העכבישים, לטרוף אותם.

הם טווים מטווי ענק לאורך הנחל – ושם הם חיים. מזדווגים, מטילים ביצים – הכדוריות הלבנות הבולטות במטווה בתמונה הבאה הם שקי ביצים. 

ובקיצור, נהנים מהסביבה. 

אני חייבת לציין שהמחזה מדהים ומטריד כאחד… מצד אחד, מקבלים נופים קסומים כמו הקשת שנתווטה מעל לנחל: 

מצד שני, מרימים את הראש ומעליך, לידך ומכל צדדיך יש עכבישים: 

וזה ממשיך כך לאורך כמה וכמה קילומטרים!

לפי מה שקראתי, הפגיונית היא עכביש ש"מוכן" לחיות במושבה. כלומר, הם מעדיפים לחיות לבד – אבל במקרה כזה, של שפע מזון – הם יסכימו לחיות אחד ליד השני. כלומר הם "מגלים סובלנות" זה כלפי זה, ולרוב לא יתקיפו אחד את השני, דבר המוכר אצל מינים אחרים.  

את התמונות צלמתי בנחל שורק, בתאריך 16.11.2017
ותודה לחברתי אילת על כל העזרה וההצלה באותו יום 🙂

 

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ז

לרגל יום השואה אני מארחת את ידידי אריק פלג. הוא כתב טקסט כואב, ולצערי – מאד מציאותי: 

בעוד כמה שנים יקרה משהו שמדינת ישראל חושקת בו כבר שנים. בעוד כמה שנים, לא שנים רבות האמת, יחיה בישראל ניצול שואה בודד, ניצול השואה האחרון.
כולם יעופו עליו, הוא יהפוך (בעל כורחו) לכוכב תקשורת, הוא יקבל כתבת שער במוסף סופהשבוע של ידיעות אחרונות, בחדשות ערוץ 10 ו2 יקיימו איתו ראיון וישאלו אותו מה הוא חושב על זה שהוא ניצול השואה האחרון שנשאר, הוא בטח גם יתארח בבית הנשיא ויקבל שם איזה אות הוקרה. ראש הממשלה יזמין אותו למעונו הצנוע וינצל את הבמה על מנת להזכיר לכולם שאוטוטו כבר לא יהיו ניצולי שואה אבל זה לא אומר שיש כאלה שהפסיקו לנסות להשמיד אותנו, במיוחד בדור הזה. ואז, גם ניצול השואה האחרון, העדות החיה האחרונה לזוועות הנאצים תלך לעולמה, ואז מדינת ישראל תנשום לרווחה, היא סוף סוף תפטר מהעול המציק והלא נעים הזה שנקרא ניצולי שואה, לא יהיו יותר מבקרי מדינה שיבקרו אותה על הטיפול בניצולי השואה, היא לא תצטרך יותר לקרוא כתבות על כמה היא הזניחה את אותם ניצולים, כמה עוול היא עשתה במשך כל השנים, כמה עסקנים מתועבים עשו הון על חשבונם, וכמובן, היא תפסיק לשמוע כמה ח"כים ושרים הבטיחו לתקן את העוול ולא עשו לא כלום בנידון.
היום הזה לא רחוק, והמדינה יודעת את זה.

עד כאן דבריו של אריק. לצערי, אני מאד מסכימה. ההבדל היחידי הוא שאני – בעקבות סבתא שלי ז"ל – קוראת להם שורדי שואה. סבתא שלי אמרה תמיד שהיא לא ניצלה מן התופת, היא שרדה אותו.

יהי זכר הנספים ברוך. ואני מקווה (אם כי לא אופטימית) שהמדינה תתעשת, ותטפל גם בחלשים ובזקנים (וכן, גם באילו שאינם ניצולי שואה. גם להם מגיע כלכלה בסיסית ותרופות). 

בתמונות אפשר לראות את פרפר סטירית הטבעת, שצלמתי הבוקר (23.4.17) בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב.

לימונית האשחר – Gonepteryx cleopatra

היום אני מציגה פרפר מאד נחמד – לימונית האשחר. 

השם מאד ברור: לימונית – בגלל הצבע הלימוני, ועצי האשחר הם הפונדקאים של זחלי הלימונית הזו. 

ללימונית יש גם הסוואה מוצלחת – היא מסוגלת להראות כמו עלה ולפעמים לא שמים לב שהיא בכלל שם. 

את לימונית האשחר אפשר לפגוש בכל האזור הים תיכוני בארץ – מהחרמון ועד לדרום הרי יהודה.

הצבע הצהוב של הלימוניות מאד נחמד. וקל להבדיל בין זכרים – שצבעם צהוב עז, כמו כאן על השלהבית הדביקה :

לבין הנקבות, שלהן יש גוון ירקרק יותר, כמו כאן על דרבנית התבור: 

והנה הזכר מחזר אחר הנקבה, שנהנית לה מצוף מרווה משולשת: 

בעולם, אפשר למצוא את לימונית האשחר סביב הים התיכון – דרום אירופה, צפון אפריקה ואצלינו. 

החוקרים הראשונים שתארו את לימונית האשחר התפעלו מהצבע שלו, וקראו לו – Butterfly – כלומר, מעופף בצבע חמאה. 

השם נעשה מקובל – וקיבל פרשנות משלו, וכיום Butterfly זו המילה לפרפר. 

כלומר, הלימונית היא הפרפר האולטימטיבי! The Original Butterfly! 

וכאן אני חייבת להזכיר, כמובן, את לואיס קרול ששיחק עם המלים והמציא את ה-Bread and Butterfly בספרו "מעבר למראה ומה שאליס ראתה שם" 

כך ג'ון טניאל צייר את ה-Bread and Butterfly : (התמונה מ-Alice In Wonderland Wikia)

וזוהי גירסת דיסני:

לפני שנתיים פרסמתי ברשימה על הגעדה המפושקת את התמונה הבאה, עם לימונית אשחר זכר בזוית מיוחדת. אני מאד אוהבת את התמונה הזו: 

לפרפרים בעצם אין פה. יש להם קשית ארוכה שאותה הם מחדירים אל הפרח, ובעזרתה הם מוצצים ממנו את הצוף: 

את התמונות צלמתי במקומות הבאים:
במירון, בתאריכים 12.5.12, 29.5.12, 18.5.13, 17.5.14
בכרמל בתאריך 16.5.14
ובהרי יהודה, בתאריך 16.6.15

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

  

נמפית הקטלב – Charaxes jasius

אני מפסיקה את הדיווחים על אנגליה (וKew Gardens) בשל פרפר. 

ולא סתם פרפר. הגדול בפרפרי היום של ארצנו – נמפית הקטלב. 

הפרפר הגדול בארץ הוא עש לילי ששמו שבתאי השקד, והוא בערך כפול בגודל מהנמפית הזו – וגם אותו טרם יצא לי לפגוש.
אבל היום אני מדברת על פרפר יום. 

כלומר, פרפר שפעיל במשך היום. 

נמפית הקטלב היא פרפר מרשים. מוטת הכנפיים של הזכר היא מעל 4 ס"מ, ושל הנקבה – 5 ס"מ. 

השם העברי – נמפית – נגזר משם המשפחה – נמפיתיים – Nymphalidae – שמגיע מהנימפות היווניות 

ונמפית הקטלב – כי הקטלב הוא העץ עליו הנקבה מטילה את ביציה. זהו הפונדקאי של הזחלים. 

אבל הנמפית שלי – כמו שאפשר לראות בתמונות – לא הסתובבה על קטלב, אלא נעמדה על אלון. מדי פעם יצאה לריחוף מהיר בסביבה – ואז חזרה לנקודה בולטת, על מנת לתצפת. 

זו התנהגות אופיינית לפרפרים זכרים טריטוריאליים. הם נעמדים במקום בולט בטריטוריה שלהם, ויוצאים לסיבובי אזהרה מפעם לפעם. הם יבריחו מהשטח כל פרפר, עש או שפירית שהם רואים – אלא אם זו נקבת נמפית קטלב. 

אני משערת שהזכר הזה כבר עבר כמה קרבות – הכנפיים שלו מרוטות למדי, ופוגמות קצת ביופיו ובייחודו. 

הנה, לשם השוואה, הנמפית שצלמתי על אותו אלון בשנה שעברה: זה פרט מושלם, אך לצערי הוא העדיף לברוח ממני – וצילמתי רק תמונה אחת שלו: 

הפרט שפגשתי השנה היה סבלן יותר, עסק בהגנה על הטריטוריה שלו – אבל גם היה מרוט יותר. 

השם העממי של נמפית הקטלב הוא Two-tailed Pasha – כלומר, פחה דו-זנב.
דו-זנב – בגלל שתי הבליטות בתחתית כל אחת מהכנפיים התחתונות. ופחה – כי הוא נראה מלכותי, שליט כזה. 

ברשימה על סטירית הטבעת מדצמבר האחרון כתבתי שהמשאלות שלי הן:
לצלם את הכחליל הירוק במירון, את זנב-סנונית המכבים, ולצלם שוב (באיכות טובה יותר) את נמפית הקטלב, הכחליל המקושט ולבנין הסלוודורה.
אז הצלחתי לצלם שוב את נמפית הקטלב, אבל אני מקווה לחזור אליה – הפעם גם למצוא פרט יפה יותר. (וכמובן, שאר הרצונות שלי עדין שרירים וקיימים) 

 

את התמונות צלמתי בגבעת ההגנה בכרמל, בתאריך 13.10.2015 וגם 10.9.2014

 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

סטירית פקוחה – Maniola telmessia

חזרנו מחופשה בלונדון, ויש לי המון המון תמונות לסדר. 

אמנם זו היתה חופשה עירונית לחלוטין – לא יצאנו כמעט מהעיר – אך בכל זאת, באחד הלילות התעוררתי בשעה 3 לפנות בוקר, הצצתי מהחלון סתם כך – וראיתי ברחוב למטה (היינו בקומה 6) צמד שועלים!
בגלל החושך והמרחק לא צילמתי, ויחד עם זאת – זה באמת היה מרגש מאד. 

אז עד שאתחיל לארגן את התמונות מלונדון – קבלו את אחד הפרפרים הנפוצים באביב המאוחר: סטירית פקוחה. 

הסטירית שייכת למשפחת הסטיריתיים, שלאחרונה – כמו הרבה אורגניזמים עוברת שינויים בהגדרות. כיום היא נחשבת לתת-משפחה במשפחת הנימפיתיים. 

הסטירית נקראת פקוחה – בגלל ה"עין" בכנף העליונה. כשהיא מנסה להסוות את עצמה, היא מקפלת את הכנפיים העליונות אל בין התחתונות, ונראית כמו עלה יבש. 

בתמונה מעל אפשר לראות את הסטירית נהנית מהצוף של פואנית איטלקית, בנחל שורק. בתמונה הבאה – היא מקפלת את הכנף העליונה, וכמעט נעלמת מהעין. 

הסטירית הפקוחה היא פרפר מזרח תיכוני – אפשר למצוא אותה באירן, בטורקיה ועד אלינו, בעיקר באזורים עם מזג אוויר ים תיכוני. 

במבט ראשון הסטירית הפקוחה נראית סתם כמו פרפר חום. בתמונה הבאה היא נהנית מצוף הפואנית, יחד עם לבנין הכרוב (שהוא אחד הפרפרים הנפוצים בתבל): 

אבל אם מסתכלים, הדוגמא החומה על הכנף, בשילוב הכתם הכתום וה"עין" הם חינניים למדי: 

כמו שאפשר לראות בתמונות, הסטירית נהנית מצוף של פרחים רבים. למשל, בתמונה הבאה: פיגם מצוי.  

ובתמונה הבאה – לטם שעיר –

וגם דרדר מצוי – שהוא אמנם מצוי, אך מאד רבגוני. למשל, כאן יש פרט לבן עם אבקנים ורודים: 

וכאן – דרדר מצוי ורוד – 

 

את התמונות צלמתי –
במירון, בתאריכים 4.6.2011 ו-24.5.2015
בנחל כזיב, בתאריכים 12.5.2012 ו-10.5.2013
בנחל גוש חלב, 11.6.2011
בנחל כלח בכרמל, 3.5.2013
ובנחל שורק 16.6.2015 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

זנב סנונית המכבים – Papilio alexanor maccabaeus

אי-שם באמצע פברואר מוטי ואני יצאנו לטיול זוגי בגולן. העצירה הראשונה שלנו היתה בעליה לגולן מכיוון מבוא חמה – שם צלמנו את הטופל האדום. הפעם מצאתי שם בנוסף לטופל – גם מקבץ יפה של מרווה דגולה. 

עוד אני מצלמת את המרווה, ומנסה להחליט מה הדרך הטובה להתמקד עליה – ומוטי קורא לי: תעזבי את המרווה, היא לא תברח. תראי מה יש כאן! 

הסתכלתי – ונעתקה נשימתי. מולי ניצב לו זנב-סנונית המכבים

בארצנו מרחפים להם ארבעה מינים שונים של פרפרי זנב-סנונית. הנפוץ והמוכר מכולם הוא, כמובן, זנב-הסנונית הנאה. הנדיר ביותר – אם אינני טועה – הוא זנב סנונית הורדניים, שמרחף בצפון הגולן ובמרומי החרמון.
השניים הנוספים הם זנב סנונית מדברי, שנמצא בדרום קרוב לגבול מצרים – וזנב סנונית המכבים – שמרחף במזרח הארץ.
זו הפעם השניה שאני רואה את זנב הסנונית הזה, אך זו פעם ראשונה שהצלחתי לצלם אותו – הוא פשוט חיכה לי, ודגמן בסבלנות על פרח חרצית נבול. 

הפעם יכולתי להתמקד גם בקשקשים הצבעוניים היפים על כנפיו של זנב הסנונית – 

כנפיהם של הפרפרים מכוסות קשקשים להגנה. גם כך הן מאד עדינות. אם מצליחים להתמקד טוב על הכנף, אפשר ממש להבחין בקשקשים הזעירים הללו. 

ניסיתי להבין מה הקשר בין המכבים בשם הפרפר למכבים היהודים, שלחמו ברומאים – אך לא מצאתי מקור שמסביר את הקשר.
השם הלטיני, כמו שאפשר לראות, כולל גם הוא את המכבים. 

זנב סנונית המכבים מרחף בעיקר באזורים המזרחיים בארץ – עכשיו אפשר למצוא את הפרפרים הללו מרחפים במורדות הגולן ובגלבוע, במזרח הגליל ובבקעת הירדן. 

 

את התמונות צלמתי ליד מבוא חמה, בתאריך 15.02.2015 (ממש תאריך פלינדרומי!) 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

  

דובון יפהפה – Utetheisa pulchella

היום אני מציגה עש נחמד: דובון יפהפה 

ראשית כל, אזכיר לכם שסדרת הפרפראים כוללת משפחות רבות. הפרפרים – שנקראים גם פרפרי היום – הם הבולטים בד"כ. העשים הם לרוב פעילי לילה או שעות הדמדומים – אך לא תמיד.
אתם מוזמנים לקרוא עוד על ההבדלים בין פרפרים ועשים כאן.

באנציקלופדיה של החי והצומח קראתי שהמשפחה נקראת "דובוניים" בגלל הזחלים – יש להם שערות צפופות בעלות ציציות, דומות לשערות דובים. 

ברשימת זחלי הפרפרים והעשים הצגתי תמונה של זחל הדובון היפהפה, שצלמה אמא שלי. הנה היא: אני לא רואה כל כך דמיון לשערות דובים, אבל אולי עם מיקרוסקופ זה דומה יותר. 

צבעיו של הדובון – אדום ושחור – הם צבעי אזהרה, הרומזים לנו שהדובון הוא עש רעיל ולא כדאי לטרוף אותו.
הוא ניזון מצוף פרחים – למשל, צוף סביון אביבי בתמונה הבאה:

בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב הצלחתי (במקרה) לתפוס אותו עוזב את הסביון: אמנם הדובון מטושטש מעט, אבל אני מאד מרוצה מהתמונה הזו: 

בעת מנוחה, הדובון מקפל את כנפיו – כך הוא נצמד לגבעולים צרים, וכמעט שאינו נראה למרחק –

מפעם לפעם אפשר לראות אותו עם הכנפיים פרושות – ואז רואים שהכנפיים העליונות שלו נקודות, אך הכנפיים התחתונות לבנות עם כתם שחור: 

גופו של הדובון לבן, עם נקודות שחורות: תואם לכנפיים. 

הדובון חי באיזורים חמים, מאוסטרליה דרך אסיה ואפריקה ועד לדרום אירופה. אצלנו אפשר למצוא אותו בכל הארץ. 

את התמונה הבאה, למשל, צלמתי באילת: הדובון יושב על עוקץ עקרב. עוקץ עקרב הוא הפונדקאי החביב על זחלי הדובון בארץ. 

במקומות אחרים הוא ניזון מפרחים נוספים ממשפחת הזיפניים – למשל, פרחי זכריני ולשון-הפר. 

לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, הם נהנים גם מגידולי ירקות – כגון כרוב ועגבניה, למרות שהם אינם ממשפחת הזיפניים. 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על אורח חייו של הדובון, ברשימה המעניינת הזו באתר Insectour. 

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
15.3.2010 – באילת
13.11.2012 וגם 20.11.2012 – בכפר סבא
4.9.2014 – באחו בנימינה
2.11.2014 – בעמק חפר
25.12.2014 – בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א
27.12.2014 – בשלולית דורה, נתניה

 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

סטירית הטבעת – Ypthima asterope

ברשימת הבלוגולדת השישי שלי, כתבתי שאני רוצה לצלם את נמפית הקטלב ואת סטירית הטבעת.

ובכן, בספטמבר האחרון הצלחתי לצלם את נמפית הקטלב – הגדול בפרפרי היום של ישראל – וגם הצגתי אותה ברשימת הפרפרים הזו. ובנובמבר, בתבור – השלמתי גם את סטירית הטבעת: 

סטירית הטבעת הוא הפרפר הקטן ביותר במשפחת הסטיריות בארץ. זהו פרפר כלל לא מרשים – ברגע הראשון חשבתי שזה אחד הכחלילים האפרפרים הקטנים, שאני לא מבדילה ביניהם. 

אבל כשצלמתי, קלטתי שעל הכנפיים מצויירת טבעת – וזה לא אופייני לכחלילים. זה אופייני לסטיריות! מיד פתחתי במרדף. 

סטירית הטבעת כלל לא נדירה בארץ. אפשר למצוא אותה בכל האיזור הים תיכוני, במשך רוב השנה. אבל היא קטנה (בערך 15 מ"מ), חומה-אפרפרה ולא בולטת – וגם אם ראיתי אותה בעבר, סביר להניח שחשבתי שזהו כחליל הקוטב, או כחליל האפון… 

היא נקראת סטירית הטבעת, בגלל הטבעת היפה והעגולה על הכנף העליונה. אבל אפשר לראות שיש גם טבעת קטנה יותר על הכנף התחתונה.
שימו לב שלפרט הזה יש נקודות תכלת בטבעות שלו: 

בעולם, אפשר לפגוש את סטירית הטבעת ברוב אפריקה ואסיה. 

מה שמעניין הוא, שהאוכלוסיה בארץ היא מבודדת – אין סטיריות כאילה במצרים, ירדן, אירן או עירק, אך אפשר למצוא אותן מרחפות דרומה ומערבה באפריקה; צפונה ומזרחה באסיה.
כלומר, האוכלוסיה שלנו היא בכל זאת ייחודית מאד. 

את התמונות צלמתי בתבור, מעל שביל החלמוניות, בתאריך 20.11.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

והמשאלות הבאות שלי? לצלם את הכחליל הירוק במירון, את זנב-סנונית המכבים,
ולצלם שוב (באיכות טובה יותר) את נמפית הקטלב, הכחליל המקושט ולבנין הסלוודורה… 

לבנין צהבהב – Euchloe charlonia

הפרפר שלי היום הוא פרפר קטן ונחמד, שאוהב מקומות חמים. 

הכירו נא את הלבנין הצהבהב – לבנין, כי הוא ממשפחת הלבניניים; צהבהב – נו, תנחשו לבד למה. 

הפרפר הזה נפוץ באיזורים ערבתיים מאפריקה ועד להודו, ובארץ אפשר למצוא אותו בעיקר בבקעת הירדן ובצפון הערבה. 

אני פגשתי בו פעמיים עד היום. שתיהן היו באיזורים בהם הוא פחות נפוץ – בפעם הראשונה במרץ שעבר, אז הוא ברח ממני בחורבת שעריים בשפלה, ובאמת קראתי ש"בחודשים מרץ-אפריל הוא מגיע גם להרי יהודה". 

הפעם השניה היתה בתבור, מעל שביל החלמוניות. הפעם פגשתי שני לבנינים צהבהבים, וגם הצלחתי לצלם אותם.
בעצם גם התבור הוא בשולי איזור התפוצה של הפרפר הזה – אם כי, כתוב שהוא אוהב לעלות לראשי הרים. כלומר, אם הוא בבקעת הירדן ורוצה לעלות לראש הר – התבור בהחלט מתאים לכך. 

הראשון פשוט רפרף צמוד לקרקע, ונעמד לו מפעם לפעם. ובאמת, בספר הפרפרים של דובי בנימיני כתוב – "טיפוסי במעופו החלש, בישיבתו התכופה על הקרקע בכנפים פרושות" – ממש כך: 

הלבנין השני נתן לי אפשרויות צילום מרשימות יותר: הוא עסק בשתיית צוף מפרח בן חצב סתווי. 

את התמונות צלמתי בתבור, בתאריך 20.11.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

 

סתיו של פרפרים – חלק שני

לפני שאני ממשיכה עם עוד כמה פרפרים מטיולי הסתיו שלי –
אם טרם קראתם על אירוע שפיכת הנפט מצינור קצא"א בערבה – אתם מוזמנים לקרוא כאן וכאן (בפייסבוק) וגם כאן (בוואללה).
בפייסבוק נפתח דף "שחור בעיניים" הקורא לשקיפות בכל הטיפול בנושא, ולהעמדה לדין של האשמים – הצטרפו אליו!
ויש גם עצומה לחתום עליה – אנא חתמו כאן.
בינתיים כבר הביאו לשטח ציוד כבד לנסות לקלף את השכבה הפגועה. השאלה היא האם זה לא יעשה עוד יותר נזק (פגיעה בבע"ח קטנים שנמצאים שם ובמקרה עוד חיים, פגיעה בצומח שנמצא שם…) – אני לא יודעת, ומקווה שיש גם אקולוגים מעורבים שם ושזה לא סתם כסת"ח.
את התמונה הזו פרסמו בדף "שחור בעיניים" – אני מאד מסכימה עם הכתוב פה. 

 
ובמעבר חד מאד, אני חוזרת אל הפרפרים. למשל, עוד זנב סנונית שדגמן לי בצורה מעניינת ברמת הנדיב: 

אחריו – דווקא עש, ולא פרפר: היצור הקטן הזה (שגדלו בערך סנטימטר) הוא עש ששמו טוואית הארכובית (בלטינית – Orgyia dubia):
אם אתם רוצים לדעת מה ההבדל בין עש לפרפר, יש מאמר מצוין של עמיר באתר Insectour.
העש הזה הפך את השוביניזם הקיצוני לדרך חיים. גם על אורח החיים שלו יש מאמר מצוין באתר Insectour. 

ובחזרה לפרפרים – לבנין משוייש (Belenois aurota) הוא פרפר יפהפה, ויחד עם טיון דביק, שילוב הצבעים מאד מוצלח בעיני – 

אבל גם כשהוא עוצר לנוח על עלה של אקליפטוס זה נחמד: 

ברמת הנדיב פגשתי את סטירית הציבורת (Lasiommata megera) –  

אני מאד אוהבת לראות את העיניים המרובות על הצד התחתון של הכנפיים: 

לבנין הצלף (Colotis fausta) הוא פרפר נפוץ למדי, ופגשתי אותו בכמה מקומות. הנה דוגמן אחד, נהנה מצוף של כתלה חריפה על הר תבור: 

ובכוכב יאיר צלמתי את הצבעוני השקוף (Archon apollinus): 

פרפר מקסים, שהכנפיים העליונות שלו הן שקופות, ובמבט מלמטה מתקבלת תמונה די דרמטית: 

הפרפר המיוחד ביותר שפגשתי והצלחתי לצלם הוא זה: נמפית הקטלב (Charaxes jasius), הגדול ביותר בין פרפרי היום בארץ: פגשתי אותו בכרמל, בספטמבר, הצלחתי לצלם 2 תמונות דומות – וזהו בערך. אני מקווה לפגוש אותו שוב, ולתת לו את הכבוד הראוי – לדעתי זהו הפרפר היפה ביותר בארץ. 

עד כאן רשימת הפרפרים הצבעונית שלי… את הפרפרים צלמתי ברחבי הארץ – מקיבוץ להבים בדרום, דרך מישור החוף, הכרמל ועד לגליל, בין ספטמבר לנובמבר 2014. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

 

סתיו של פרפרים – חלק ראשון

בסתיו הזה טיילתי די הרבה, ופגשתי כל מיני פרפרים. אני שמחה לחלוק איתכם כמה וכמה מהם.
מעבר לזה, הבלוג בתפוז – שלכאורה אינו פעיל – חצה אתמול את קו חצי מליון הצופים! התרשמתי מאד. 

אני מתחילה עם אחד מהנפוצים בפרפרי ארצנו: כחליל החומעה. (שמו הלטיני: Lycaena thersamon omphale) בחורבת מלח פגשתי כמה כחלילי חומעה, וצלמתי שניים: אחד מעט מרוט על הסתוונית, בתמונה מעל; והשני – תמונה מוצלחת במיוחד בעיני – על נרקיס סתווי: 

לפני חודש בערך היתה להקה גדולה של שקנאים בעמק חפר. כמו רבים אחרים, גם אני נסעתי לראות אותם. המצפור מוקף בגינה נחמדה ובה פרחי אזוביון משונן. הם משכו את הספרית הדוחן (שמה הלטיני: Pelopidas thrax), ואני צלמתי אותה: 

בגינה בקיבוץ להב פגשתי את נמפית הסרפד (Vanessa atalanta) – 

בשמורת ביתן אהרון פגשתי את זנב הסנונית הנאה (Papilio machaon) – 

כבר סיפרתי על מרבדי בן-החצב הסתווי שפגשתי בביתן אהרון. הפריחה הרבה משכה גם פרפרים – 

למשל, את נמפית הבוצין (ששמה הלטיני: Melitaea trivia), פרפר כתום ולא גדול. 

בן-חצב סתווי משך עוד פרפרים: למשל, במעיין צבי פגשתי דנאית הדורה (Danaus chrysippus) שנהנית מבני החצב –

ובגבעת עדה פגשתי את כחליל הקוטב (Zizeeria karsandra) על בן החצב: 

הרשומה מתארכת לי, אז עם עוד כחליל חומעה (הפעם נהנה מפרחי עוקץ עקרב) אני אפסיק – המשך יבוא.
את התמונות צלמתי ברחבי הארץ, באוקטובר ובנובמבר 2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

שפיריות ודרמה בפלורידה

שפיריות הן יצורים מאד מיוחדים – מצד אחד, הן נראות עדינות, עם הכנפיים השקופות שלהן – אני חושבת שמהן אנשים קבלו השראה להמציא פיות…
מצד שני – השפיריות הן טורפות חשובות. הן טורפות יתושים – ולכן בפלורידה יש להן הרבה מאד אוכל. 

פגשנו בפלורידה שפיריות בצבעים רבים, ובגדלים רבים. השפיריות הגדולות ביותר היו באורך 20 ס"מ לערך!
השפיריות שכאן הן בגודל 10-15 ס"מ בערך. הצלחתי לצלם רק חלק קטן מאד מכל המינים הצבעוניים שראינו בטיול.
את השפיריות זיהיתי בעזרת אתר BugGuide והמומחים שלו – ותודה להם על כך. 

התפעלתי מאד מהשפירית הירוקה – הצבע שלה, הזריזות – שמה הוא Eastern Pondhawk; והשם הלטיני הוא Erythemis simplicicollis.
היא שייכת למשפחת ה-Libellulidae – שנקראת גם משפחת ה-Skimmers, כנראה אחת המשפחות הנפוצות ביותר, שכן כל השפיריות שצלמתי הפעם שייכות למשפחה זו. 

הבאה היא שפירית כתומה נפלאה: זוהי Skimmer, אחד ממיני ה-Libellula – יש כמה מינים כתומים ולא ברור לי את מי מהם פגשתי – 

נהניתי גם מצבעיהן של השפיריות הכחולות. שמן העממי Little Blue Dragonlet – דרקונית כחולה קטנה. השם הלטיני הוא Erythrodiplax minuscula.

  

כנפיהן של השפיריות השחורות הבהיקו בשמש ובהקו – מאד התפעלתי מהן. חברי BugGuide לא הצליחו לזהות אותה מעבר למשפחה – גם היא, כמו קודמותיה, שייכת למשפחת הSkimmers – משפחת Libellulidae. 

אבל ללא ספק, השפירית היפה ביותר שפגשנו היתה זו – ראינו אותה בדיוק בשני מקומות: בשמורת Grassy Waters ושמורת החוף Biscayne –

הכנפיים המנומרות בכתום ובחום ממש נפלאות! לאמריקאים הן הזכירו את צבעי הדלעת בחגיגות Halloween, ולכן הם קראו לה Halloween Pennant – דגלון ליל כל הקדושים. 

השם הלטיני הוא Celithemis eponina, וגם היא שייכת למשפחת הSkimmers כמו קודמותיה. 

   

מעבר לשפיריות, הבטחתי לכם דרמה, נכון?  אני מזהירה מראש שאילו תמונות שעלולות להרתיע.
בשמורת Grassy Waters, ראיתי עכביש קטן וזהוב מטייל על עלים של נימפאה. לפתע נחתה לידו צרעה שחורה וגדולה: 

זו צרעה ממשפחת Pompilidae – והיא אורבת לעכביש. עוד אני מצלמת את המחזה, ותוהה מה עומד לקרות – 

הצרעה זנקה קדימה, תפסה את העכביש, שיתקה אותו – ועפה משם.
לפי מה שהסבירו לי חברי דף "צילום פרוקי רגלים, חרקים וזוחלים" בפייסבוק – הצרעה לא הורגת את העכביש, אלא משתקת אותו. היא לוקחת אותו לקן שלה, ומטילה שם ביצה.
כשבוקע זחל מהביצה – הוא טורף את העכביש המשותק, ובסופו של דבר יוצאת מהקן צרעה בוגרת. 
   

נכון שאתם מרחמים על העכביש? מישהו מכם אי פעם חשב שהוא יגיע למצב בו הוא מרחם על עכביש?
ככה זה בטבע. לרוב הטורפים יש טורפים משלהם.

את התמונות צלמתי ברחבי פלורידה – בעיקר בשמורת Grassy Waters, בחודשים יוני ויולי 2014.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ואם אתם רוצים לראות עוד תמונות נפלאות של שפיריות, גם בתעופה – גל הקדיש להן רשימה לפני כמה חודשים. כדאי להציץ!

מתחשק לי שיר –

מתפרפרים בפלורידה – חלק רביעי

אני מקווה שלא נמאס לכם עדיין מהפרפרים… היום זהו החלק הרביעי והאחרון של פרפרים מפלורידה.
ראיתי כמה כחלילים בפלורידה, והצלחתי לצלם אחד בדיוק – זהו הכחליל הנפוץ ביותר בפלורידה – כחליל קסיוס – Leptotes cassius.

זהו כחליל קטן, פחות מסנטימטר גדלו. הוא נפוץ ברחבי פלורידה – אך מאד לא בולט, ולרוב פשוט לא שמים לב אליו. הוא קרוב לכחליל האספסת שמרחף אצלינו – וגם כחליל האספסת נפוץ אך לא בולט, וגם אליו לרוב לא שמים לב.

משפחת ההספריתיים היא משפחת פרפרים קשים לצילום – הפרפרים רובם בצבעי חום-אפור, קטנים וזריזים… בכל זאת הצלחתי לצלם שני מינים –

הראשון הוא כנראה הספרית הנזיר – Monk Skipper, ששמו הלטיני Asbolis capucinus

והשני הוא הספרית ברקואה – Baracoa Skipper – ששמה הלטיני Polites baracoa

זו הספרית צבעונית יותר, אך לצערי הפוקוס של התמונה הוא על גבעולי הדשא ופרח הליפיה מאחוריהם… 

ועוד משפחה אחת של פרפרים – משפחת הלבניניים, שרוב הפרפרים שבה הם לבנים. או צהובים. או כתומים…
הנה, למשל, פרפר מאד נפוץ בפלורידה – הוא גדול, צהוב וומרחף במהירות מצד לצד. ראיתי אותו במקומות רבים, והצלחתי לצלם בדיוק במקום אחד:
זהו Cloudless Sulphur, ששמו הלטיני Phoebis sennae –

שני הלבנינים האחרים שפגשתי היו ממש קטנים – בערך סנטימטר גדלו של כל אחד מהם.
הראשון הוא Barred Yellow ששמו הלטיני Eurema daira – אם תסתכלו טוב, תוכלו לראות שלמרות שהוא נראה בהיר מאד, הצד השני של הכנפיים צבעוני. 

כיון שאין לי תמונה של הצד השני, אני נעזרת שוב בויקיפדיה – תראו איזה פרפר יפהפה: 

"Eurema daira m" by Julio A Genaro, Caribbean Natural History Group – Taxon page – Image. Via Wikimedia Commons.

הפרפר האחרון להיום הוא Dainty Sulphur, ששמו הלטיני Nathalis iole – עוד לבנין זעיר: 

גם הוא מאד יפה מהצד העליון, ושוב אני מציגה את התמונה מויקיפדיה:

"Dainty Sulphur Megan McCarty16" by Meganmccarty – Own work. Licensed under Public domain via Wikimedia Commons.

עד כאן הפרפרים שלי… אני מקווה שנהניתם להתפרפר איתי.
את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה – בפארקים, בשמורות, ואפילו סתם מאחורי המלון, בתאריכים 22.6.2014-9.7.2014

וכמובן, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

מתפרפרים בפלורידה – חלק שלישי: משפחת המלוכה

רגע לפני שאני ממשיכה עם הפרפרים, אספר לכם שתיקנו אותי בנוגע לזנבות הסנונית שצלמתי – ולכן שיניתי מעט את הרשימה הקודמת.
והפעם – פרפר מוכר מאד.
הדנאית הנודדת – באנגלית שמה Monarch.
פגשתי את ה-Monarch בגן ציבורי בעיר Cape Coral, וגם הוא ניסה לברוח מהתמונה: 

שמו הלטיני של ה-Monarch הוא Danaus plexippus. הוא ידוע בתור פרפר נודד ולכן אפשר לפגוש אותו במקומות שונים ברחבי יבשת אמריקה. 

אבל בפלורידה ישנם שלושה מינים של דנאית, ושמחתי לפגוש מין נוסף – אם המין הנפוץ הוא ה-Monarch, המלך – המין השני הוא המלכה – Queen: 

שמה הלטיני הוא Danaus gilippus, וההבדל העיקרי בינה לבין ה-Monarch הוא ברשת הקווים השחורים על הכנף – למלכה יש רשת קווים רק על הכנפיים התחתונות, ולא על העליונות. 

המין השלישי של דנאית, אותו לא פגשתי, נקרא "החייל" – Soldier.  הוא דומה למלכה, אך הדוגמה על הכנפיים מעט שונה. יש כמה תמונות יפות שלו באתר Butterflies and Moths of America – אתם מוזמנים להציץ.

הפרפר הבא בלבל אותי קצת… בתחילה חשבתי שזהו שוב ה-Monarch, אבל רשת הקווים שלו שונה, וגם החלונות הלבנים בשולי הכנף פחות בולטים.
ואכן, זו איננה דנאית. זהו פרפר ממשפחת הנמפיתיים, שמתחזה לדנאית.

הדנאית, שניזונה מצמחי משפחת האסקלפיים, היא רעילה ולכן טורפים רבים מדלגים עליה. הנמפית מנצלת את העובדה שדגם הצבע מוכר לטורפים, ומתחזה לפרפר רעיל. 

שמו הלטיני הוא Limenitis archippus watsoni והוא קרוב לנמפית היערה שלנו.
שמו העממי הוא Viceroy – באנגלית זה "המשנה למלך" – שם מצוין! וכך פגשתי את בני המלוכה הפרפריים – המלך, המלכה והמשנה למלך!

 ל"משנה למלך" יש דוגמא עם פס שחור שחוצה את החלונות, בערך באמצע הכנף התחתונה. אפשר לראות זאת בתמונה מעל. ובשולי הכנף יש לו שורה אחת בלבד של נקודות לבנות.
ל"מלך", לעומתו, החלונות בכנף התחתונה הם בגודל לא אחיד, ונחתכים בנקודות שונות. בשולי הכנף יש שתי שורות של נקודות לבנות.

את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה – בפארקים, בשמורות, ואפילו סתם מאחורי המלון, בתאריכים 22.6.2014-9.7.2014

וכמובן, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

מתפרפרים בפלורידה, חלק שני: זנב סנונית

אני ממשיכה עם הפרפרים בפלורידה, והיום אתמקד בפרפרי זנב-סנונית. בפלורידה ישנם שנים-עשר מינים שונים של זנב סנונית.
ראיתי ארבעה מתוכם, וצלמתי… רק אחד. 
והנה תקנו אותי: מסתבר שראיתי חמישה מינים, וצלמתי שניים מאד דומים!

לא פגשתי את היפה והנדיר ביניהם – זנב סנונית שאוס, שקרוי ע"ש אנטמולוג (חוקר חרקים) אמריקאי שחי בשנים 1858-1942. יש כמה תמונות יפות של הפרפר באתר Butterflies of America – כדאי להציץ. 

הפרפר בתמונה הראשונה ובתמונה הבאה הוא זנב-סנונית שחור: שמו העממי Black Swallowtail, ושמו הלטיני Papilio polyxenes:

שאר פרפרי זנב הסנונית השחורים שצלמתי הם זנב-סנונית פלמדס – Papilio palamedes. זהו באמת פרפר יפה, וראינו אותו בכמה מקומות.
אני חושבת שהתמונה הטובה ביותר שלו היא התמונה הבאה, בה רואים שני זנבות-סנונית מוצצים מינרלים מהקרקע – 

פרפרים רבים – לא רק זנבות סנונית – מוצצים מינרלים ומלחים מהקרקע – בהודו ידוע שהם מחפשים איזורים בהם פילים השתינו, ומוצצים את המלחים והמינרלים משם.
בדרום אמריקה נצפו פרפרים (בעיקר ממשפחת הנימפיתיים) שמוצצים דמעות מעיני תנינים וקיימנים.
גם בארץ ראיתי פרפרים מוצצים מינרלים – אפשר למצוא ריכוזים שלהם בשלוליות בוץ אחרי הגשם. אני ראיתי כחלילים. 

זנב סנונית נוסף שראיתי, אך לא הצלחתי לצלם, הוא זנב-סנונית מנומר מזרחי. באנגלית: Eastern Tiger Swallowtail ובלטינית: Papilio glaucus.
לשמחתי, צלמתי אותו לפני 3 שנים ליד פילדלפיה – אז אני יכולה להציג בפניכם שוב את התמונה שפרסמתי שם: 

זנב הסנונית השלישי שראיתי היה זנב-סנונית מרשים ומיוחד, הוא חלף על פני מאחורי המלון שהיינו בו ליד אורלנדו – ולא עצר. שמו זנב-סנונית הזברה, בגלל הפסים שלו. הוא כל כך יפה, ולכן אני מצרפת תמונה מויקיפדיה: 

"Zebra Swallowtail Megan McCarty10" by Meganmccarty – Own work. Licensed under Public domain via Wikimedia Commons.

זנב הסנונית האחרון שפגשתי חלף על פני בעת שניסיתי לצלם את ה-Ruddy Daggerwing מסוף הרשימה הקודמת. זה היה בשמורה ב-Keys שניסינו להכנס אליה, אבל כמות היתושים שתקפה אותנו גרמה לנו לברוח בחזרה לאוטו. אני עצרתי לצלם את הפרפר ההוא, ואז חלף על פני במעוף מהיר זנב הסנונית הגדול ביותר שראיתי בחיי: זנב סנונית ענק. הוא לא חיכה – כנראה גם הוא ברח מהיתושים… הנה תמונה שלו מויקיפדיה: 

"Giant Swallowtail, Shirleys Bay" by D. Gordon E. Robertson – Own work. Licensed under CC BY-SA 3.0 via Wikimedia Commons.

את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה – בפארקים, בשמורות, ואפילו סתם מאחורי המלון, בתאריכים 22.6.2014-9.7.2014
זנב הסנונית המזרחי צולם בפילדלפיה, בתאריך 22.7.2011
תודה לאנשים באתר Bugguide שזיהו עבורי את זנב הסנונית שפגשתי! 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מתפרפרים בפלורידה – חלק ראשון

בפלורידה ראיתי המון המון פרפרים.
הדגש במשפט הקודם הוא, כמובן, על המלה "ראיתי" – ראיתי הרבה, אך הצלחתי לצלם מעטים מתוכם.
וגם אילו שצלמתי ניסו לרוב לברוח: 

אחד הפרפרים הנפוצים שכן הצלחתי לצלם הוא הפרפר היפהפה הזה – שמו White Peacock – טווס לבן. תסכימו איתי ששמו הולם אותו מאד!

את הטווס הלבן – שמו הלטיני הוא Anartia jatrophae והוא שייך למשפחת הנימפיתיים – פגשתי לכל אורך הטיול. זהו פרפר חביב מאד, ונפוץ למדי בדרום פלורידה. 

עוד פרפר נפוץ ובולט ממשפחת הנימפיתיים הוא Zebra Longwing – ששמו הלטיני Heliconius charithonia 

הוא שייך לתת משפחה של משפחת הנימפיתיים, שיש להם כנפים מאורכות. פגשתי אותו וגם אחרים דומים לו במוזיאון Natural History בוושינגטון, לפני 3 שנים. 

וגם הוא נוטה לברוח כשאני מנסה לצלם – 

מאד רציתי לצלם את הפרפר Gulf fritillary – ראיתי תמונות שלו והוא נראה נהדר. שמו הלטיני Agraulis vanillae.
בסופו של דבר הצלחתי לצלם תמונה אחת שלו – אבל רק של הצד העליון… 

הצד התחתון, המיוחד, הזכיר לי את נמפית הפנינים שמבקרת אצלינו בחרמון וצלמתי אותה לפני כמה שנים.
כיון שהוא מיוחד כל כך, אני מצרפת כאן – בניגוד להרגלי – תמונה מויקיפדיה, כדי שתוכלו להתפעל מהפרפר המיוחד הזה 

"Gulf Fritillaries Mating 0019" by Wikipedia: User: Umbris – Own work. Licensed under CC BY-SA 3.0 via Wikimedia Commons.

עוד פרפר מקסים שהצלחתי לצלם רק תמונה מאד לא ברורה שלו הוא Phaon Crescent, ששמו הלטיני Phyciodes phaon.
הוא דומה מאד ל-Field Crescent שפגשתי בקליפורניה, לפני 5 שנים.

וכדי שתראו כמה הוא יפה, אני אצרף עוד תמונה מויקיפדיה – 

Source: http://commons.wikimedia.org/wiki/File:Phaon_crescent_(Phyciodes_phaon).jpg

עוד נמפית יפה שצלמתי תמונה לא טובה שלה – הפוקוס הוא על העצים מאחור ולא על הפרפר – שמה העממי של הנמפית הזו הוא ג'וליה, ואילו השם הלטיני Dryas iulia. 

והפרפר האחרון להיום הוא נמפית מחופשת לעלה יבש – הסתכלו נא על הפרפר המדהים הזה! ההסוואה שלו פשוט מצוינת. 

שמו העממי הוא Ruddy Daggerwing – בגלל הכנף התחתונה שנשלף ממנה "סכין". שמו הלטיני –  Marpesia petreus

וגם כאן אני מצרפת תמונה מויקיפדיה – כדי שתוכלו להנות מהצד העליון שלו, שהוא כתום מקסים – 

"Marpesia petreus" by Adrian198cm – Own work. Licensed under Public domain via Wikimedia Commons.

את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה – בפארקים, בשמורות, ואפילו סתם מאחורי המלון, בתאריכים 22.6.2014-9.7.2014

וכמו ששם הרשומה מרמז, המשך יבוא!

וכרגיל, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

    

צבעוני החרמון – Parnassius mnemosyne

לכבוד שבועות, רציתי לפרסם רשימה בלבן. והפעם בחרתי לי פרפר לבן. 

אני שמחה להציג בפניכם פרפר יפהפה, לבן ומעודן: צבעוני החרמון 

רגע, רגע… כבר פרסמתי רשימה על צבעוני החרמון… עוד בשנת 2009!  אבל… ברשימה ההיא כתבתי על פרח. 

כן, מסתבר ש"צבעוני החרמון" זה שם של שני אורגניזמים בארצנו:
פרפר ממשפחת הצבעוניים (קרוב של הצבעוני השקוף והצבעוני הקשוט שכבר הצגתי בבלוג) – 

 ופרח – קרוב של צבעוני ההרים והצבעוני הססגוני שהצגתי כבר. 

המשותף להם, זו העובדה שאת שניהם בארץ ניתן לראות אך ורק בחרמון. 

מעבר לזה, אין קשר בינהם. כמו שרואים בתמונות כאן, הפרפר נהנה מצוף של פרחי קדד ובקיה. 

הנקבה מטילה את הביצים בסמוך לצמחי קורידלית יבשים. הביצים ממתינות עשרה חודשים עד לעונת הצמיחה הבאה – ואז בוקעים מהן הזחלים. לתופעה הזו, של ההמתנה קוראים דיאפאוזה. 

כלומר, הזחלים בוקעים ופעילים בראשית האביב – ואז, כשמגיעה התקופה החמה יותר – הם מתגלמים. 

לאחר שבוע בלבד של שהיה בתוך הגולם – יוצא ממנו הפרפר המקסים הזה, והולך לחפש את בת זוגו – להתחיל מחזור חיים חדש. 

צבעוני החרמון הוא באמת פרפר מעודן ויפהפה – הכנפים שלו לבנות, עם כמה כתמים וכמה עורקים שחורים, ושולי הכנפיים שקופים לגמרי. 

בתמונה הבאה אתם יכולים לראות תקריב על כנפיה של נקבה – רואים ממש את הקשקשים הלבנים על הכנפיים השקופות: 

תפוצתו העולמית של הפרפר הזה היא מהפירנאים, דרך מרכז אירופה, המזרח התיכון, הקווקז והבלקן – ועד למרכז אסיה. הוא אוהב הרים גבוהים – תמיד מעל 1,200 מטרים.
החרמון הוא גבול התפוצה הדרומי של הפרפר הזה. 

את כל התמונות צלמתי בחרמון,
את הפרפר צלמתי בתאריכים -24/5/2007, 30/6/2012 וגם 27/52014
את הפרח – בתאריך 5/5/2010

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

הבלוגולדת הששי שלי!

צבעוני צהוב

בדיוק בתאריך 2.6.2008 פתחתי לעצמי בלוג באתר תפוז. 

נמפית היערה על לטם שעיר

אחרי תלאות רבות, בדיוק בתאריך 2.6.2013 העברתי את הבלוג דירה מתפוז לWordpress. 

כחליל ניקול על חבושית המטבעות

אני עדיין חושבת שיש לתפוז יתרונות.
למשל, בוורדפרס, כל הפורמטים של הטקסט הם בתשלום. בעקרון הגופן היחיד שיש לי כמשתמשת חינמית הוא ברירת המחדל – ואני לא אוהבת אותו. אני עוקפת את המגבלה הזו ע"י שימוש בתגי HTML שיקבעו את הגופן והגודל.
גם הקהילה של תפוז היא יתרון – אם כי היום היתרון הזה מתמסמס והולך. אני רואה יותר ויותר אנשים שנוטשים את הבלוג בתפוז. פורום הבלוגיה שומם יחסית למה שהיה לפני שנתיים, ועוד יותר יחסית למה שהיה לפני 4 שנים.
מצד שני – היתרון העצום של וורדפרס – יציבות המערכת ואמינותה – חשוב לי יותר מאשר היתרונות הטכניים של תפוז.
גם הפרסומות שקופצות לי בתפוז עם כל הקלקה של העכבר – מקלקלות לי את חווית הגלישה. 

צבעוני החרמון על קדד חרמוני

ולכן היום אני חוגגת בלוגולדת שישי – שהוא גם בלוגולדת ראשון, אז הוא מרגש למדי.
בתקופה האחרונה צלמתי המון פרפרים – לכבוד הבלוגולדת אציג חלק מהם פה. 

נמפית החורשף על לבנה רפואי

בסוף אפריל האחרון, טיילתי ביער אודם. באיזור הג'ובה הגדולה פגשנו עץ לבנה רפואי עמוס פריחה, ורוחש כולו: 

נמפית החורשף על לבנה רפואי

עשרות נמפיות חורשף (פרפר מאד נפוץ, שהופיע בבלוג שלי פעמים רבות) ריחפו סביב העץ, עברו מפרח לפרח ונהנו מהצוף. לא הצלחתי לצלם יותר משלוש יחד – לכן תאלצו להאמין לי, שהמראה של העץ הפורח בלבן, עם כל הפרפרים שבאים וחוזרים ועוצרים ומרחפים – היה נהדר. 

נמפית החורשף על לבנה רפואי

בלוגולדת דורש קצת סטטיסטיקות, נכון?
ובכן, בשנה האחרונה נכנסו לבלוג שלי בוורדפרס כמעט 42,000 פעמים. זה אמנם פחות מאשר בשנה שעברה בתפוז (שם היו 72,000 כניסות בשנה), אך יותר מבשנה הראשונה של הבלוג, בה היו 30,000 כניסות בלבד. 

צבעוני צהוב

מעניין שהבלוג בתפוז, שכולל את הרשומות מחמש השנים הראשונות, והפניות לרשומות מהשנה האחרונה – עדיין מושך קהל, ונכנסו אליו בערך כפול מאשר לבלוג הזה – 80,000 איש!
מה שאומר שכבר יש שם 480,000 כניסות – אני מתקרבת לחצי מליון. 

לימונית האשחר – זכר מחזר אחרי נקבה על מרווה משולשת

אבל אני לא חושבת על חזרה לתפוז. עם כל התלונות שאני שומעת, כל הבעיות והתקלות הטכניות – טוב לי כאן בפינה שלי, בשקט עם הפרפרים ובלי צרות.
גם הכחליל המקושט הראשון שפגשתי בחיי מעדיף שקט ושלווה – השבוע למדתי שהפונדקאי שלו זה צמח קטן ולא בולט ששמו שלוחית קרחת. 

כחליל מקושט

סטטיסטיקות הסיכום שלי השנה: 

שנה	1	2	3	4	5	6
רשימות	160	169	131	122	106	105
כניסות	30,000	100,000	150,000	100,000	72,000	42,000

אני מפרסמת בממוצע שתי רשומות לשבוע, שזה יפה מאד לדעתי.

כחליל ניקול על אליסון חרמוני

ומה בנוגע לפרפרים?  צלמתי את נמפית פנדורה מזווית פחות שגרתית – מציץ מאחורי הקוצים של עכובית הגלגל. זהו אחד הפרפרים הגדולים והיפים בחרמון: 

נמפית פנדורה על עכובית הגלגל

את כחליל האפון תפסתי בחדר המיטות – 

כחליל האפון – הזדווגות

וגם לכחליל ניקול הצצתי ברגעים האינטימיים. ידידי אהבל ארץ-ישראלי טוען שהתמונות הללו הן התשובה לשאלה "איך עושים פרפרים?" 

כחליל ניקול בהזדווגות

נמפית היערה חוזרת לצוף של לטם שעיר בהר מירון, ממש כמו הנמפיות שצלמתי לכבוד הבלוגולדת הראשון שלי – 

נמפית היערה על לטם שעיר

אני מאחלת לבלוג שלי הצלחה, אני מקווה שאנשים שהגיבו אצלי בתפוז והפסיקו להגיב כאן יחזרו בכל זאת – בכלל, אני אשמח לראות תגובות, אפילו סתם "איזה יופי" לא מחייב. 

צבעוני החרמון על קדד מפורץ

כי מבחינת מנויים, מצבי אמור להיות מצוין. בתפוז יש לי 150 מנויים – ואילו כאן רשומים 245!  אז מנויי היקרים, בואו לשמוח איתי! 

לימונית האשחר – 2 נקבות על דרבנית התבור

את התמונות צלמתי –
ברמת הגולן, 26.4.2014
בכרמל, 16.5.2014
במירון, 17.5.2014
ובחרמון, 27.5.2014

כחליל ניקול על קדד חרמוני

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ואגב, בתחילת ימי הבלוג כתבתי שהייתי רוצה לצלם את נמפית היערה. זה התגשם תוך פחות משנה. אז עכשיו אני רוצה לצלם את נמפית הקטלב ואת סטירית הטבעת… 

נמפית החורשף על לבנה רפואי