זכרון

היום לפני 80 שנים נולד אבא שלי.

כתבתי עליו בבלוג כבר כמה פעמים, ולצערי – איבדנו אותו למחלת הסרטן לפני 6 שנים.
בכל זאת, 80 שנים הן ציון דרך מיוחד שאני רוצה לכתוב עליו.

Let it Bee

בחודש האחרון לא יצאתי הרבה מהבית – חם נורא, קורונה, וסיבות נוספות השאירו אותי בבית. טוב שיש לי מרפסת גג!

רפרף היערה – Hemaris syra

ברשימה הקודמת הסתכלתי על הציפורנית הדמשקאית בחרמון. הראיתי את גביע הפרח הארוך, וציינתי שהוא ארוך מדי בשביל זבובים.

צמריר הקדד – Tomares nesimachus

כיוון שאני לא יכולה לצאת לטבע, החלטתי לעבור על חוצצי התמונות שלי ולמצוא נושאים שרציתי לכתוב אודותיהם, אבל לא יצא לי.

האבקת זמזום – Buzz Pollination

אני ממשיכה עם רשומות מהטיול לבקעה, והפעם חוזרת אל פרח נפלא שכבר הצגתי פעמיים בבלוג: צמרורת בואסייה.

מיליוני עשים בעמק הפרפרים!

קראנו הרבה על עמק הפרפרים של רודוס, ומאד רצינו לבקר בו.  

סנוניתן הוורדניים – Iphiclides podalirius

בחודש יוני עליתי לחרמון, ופגשתי שם – לראשונה בחיי – את זנב-סנונית הוורדניים, הנקרא היום סנוניתן הוורדניים.

חגיגת Halloween בנחל שורק

בשנה שעברה, רגע לפני שהחל החורף, מטיילים בנחל שורק שמו לב לתופעה מדהימה: העצים מסביב היו עטופים בקורי עכביש. ממש כאילו מישהו החליט לחגוג את Halloween בנחל: 

השנה התופעה חזרה על עצמה, והפעם הגעתי לראות אותה: 

החוגגים הם עכבישים, עכבישים מהסוג "פגיונית",  וכנראה שיש כמה מינים, אם כי רוב העכבישים הם ממין אחד, כנראה פגיונית הנחלים (Tetragnatha nitens). וזה נמשך ונמשך – יש שם מליוני עכבישים. 

ונשאלת השאלה – איך זה קורה? למה פתאום מתקבצים להם מליוני עכבישים ועוטפים את כל הצמחיה סביב הנחל במטווים עבים?

התופעה הזו נצפתה גם בכמה מקומות בעולם, למשל אוסטרליה, פקיסטן וטקסס ארה"ב. אפשר לקרוא הסברים מעמיקים יותר (עם תמונות יפות במיוחד) באתר "חרקים – עולם קטן בגדול". 

אחד הדברים ששמו לב אליהם, הוא העובדה שהתופעה הזו קורית לרוב ליד מקור מים – בבתי גידול לחים או רטובים או לאחר הצפות משמעותיות. 

יש התרבות של החרקים שהם הטרף של העכבישים, ובעקבותיהם באים הטורפים. 

ומה לגבי נחל שורק?

בנחל מוזרמים מים מושבים – כלומר, מי ביוב שעברו טיהור.

הם עדין לא טובים לשתיה (וגם לא הייתי נכנסת לשחות בהם), אבל הם זורמים בנחל, ומושכים יתושים מהסוג ימשוש – סוג שאינו עוקץ בני אדם. הרבה יתושים. הרבה מאד. היתושים מגיעים להזדווג, ולהטיל ביצים במים. זחלי היתושים מתפתחים בשלב הראשון בתוך המים. 

הסתיו הוא העונה היבשה ביותר – עוד לא ירדו מספיק גשמים, והנחלים ברובם יבשים. יתושים המחפשים מקור מים מגיעים אל הנחל, בו זורמים מים קצת מלוכלכים. בדיוק מתאים להם. ובעקבות היתושים מגיעים העכבישים, לטרוף אותם.

הם טווים מטווי ענק לאורך הנחל – ושם הם חיים. מזדווגים, מטילים ביצים – הכדוריות הלבנות הבולטות במטווה בתמונה הבאה הם שקי ביצים. 

ובקיצור, נהנים מהסביבה. 

אני חייבת לציין שהמחזה מדהים ומטריד כאחד… מצד אחד, מקבלים נופים קסומים כמו הקשת שנתווטה מעל לנחל: 

מצד שני, מרימים את הראש ומעליך, לידך ומכל צדדיך יש עכבישים: 

וזה ממשיך כך לאורך כמה וכמה קילומטרים!

לפי מה שקראתי, הפגיונית היא עכביש ש"מוכן" לחיות במושבה. כלומר, הם מעדיפים לחיות לבד – אבל במקרה כזה, של שפע מזון – הם יסכימו לחיות אחד ליד השני. כלומר הם "מגלים סובלנות" זה כלפי זה, ולרוב לא יתקיפו אחד את השני, דבר המוכר אצל מינים אחרים.  

את התמונות צלמתי בנחל שורק, בתאריך 16.11.2017
ותודה לחברתי אילת על כל העזרה וההצלה באותו יום 🙂

 

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ז

לרגל יום השואה אני מארחת את ידידי אריק פלג. הוא כתב טקסט כואב, ולצערי – מאד מציאותי: 

בעוד כמה שנים יקרה משהו שמדינת ישראל חושקת בו כבר שנים. בעוד כמה שנים, לא שנים רבות האמת, יחיה בישראל ניצול שואה בודד, ניצול השואה האחרון.
כולם יעופו עליו, הוא יהפוך (בעל כורחו) לכוכב תקשורת, הוא יקבל כתבת שער במוסף סופהשבוע של ידיעות אחרונות, בחדשות ערוץ 10 ו2 יקיימו איתו ראיון וישאלו אותו מה הוא חושב על זה שהוא ניצול השואה האחרון שנשאר, הוא בטח גם יתארח בבית הנשיא ויקבל שם איזה אות הוקרה. ראש הממשלה יזמין אותו למעונו הצנוע וינצל את הבמה על מנת להזכיר לכולם שאוטוטו כבר לא יהיו ניצולי שואה אבל זה לא אומר שיש כאלה שהפסיקו לנסות להשמיד אותנו, במיוחד בדור הזה. ואז, גם ניצול השואה האחרון, העדות החיה האחרונה לזוועות הנאצים תלך לעולמה, ואז מדינת ישראל תנשום לרווחה, היא סוף סוף תפטר מהעול המציק והלא נעים הזה שנקרא ניצולי שואה, לא יהיו יותר מבקרי מדינה שיבקרו אותה על הטיפול בניצולי השואה, היא לא תצטרך יותר לקרוא כתבות על כמה היא הזניחה את אותם ניצולים, כמה עוול היא עשתה במשך כל השנים, כמה עסקנים מתועבים עשו הון על חשבונם, וכמובן, היא תפסיק לשמוע כמה ח"כים ושרים הבטיחו לתקן את העוול ולא עשו לא כלום בנידון.
היום הזה לא רחוק, והמדינה יודעת את זה.

עד כאן דבריו של אריק. לצערי, אני מאד מסכימה. ההבדל היחידי הוא שאני – בעקבות סבתא שלי ז"ל – קוראת להם שורדי שואה. סבתא שלי אמרה תמיד שהיא לא ניצלה מן התופת, היא שרדה אותו.

יהי זכר הנספים ברוך. ואני מקווה (אם כי לא אופטימית) שהמדינה תתעשת, ותטפל גם בחלשים ובזקנים (וכן, גם באילו שאינם ניצולי שואה. גם להם מגיע כלכלה בסיסית ותרופות). 

בתמונות אפשר לראות את פרפר סטירית הטבעת, שצלמתי הבוקר (23.4.17) בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב.

לימונית האשחר – Gonepteryx cleopatra

היום אני מציגה פרפר מאד נחמד – לימונית האשחר. 

השם מאד ברור: לימונית – בגלל הצבע הלימוני, ועצי האשחר הם הפונדקאים של זחלי הלימונית הזו. 

ללימונית יש גם הסוואה מוצלחת – היא מסוגלת להראות כמו עלה ולפעמים לא שמים לב שהיא בכלל שם. 

את לימונית האשחר אפשר לפגוש בכל האזור הים תיכוני בארץ – מהחרמון ועד לדרום הרי יהודה.

הצבע הצהוב של הלימוניות מאד נחמד. וקל להבדיל בין זכרים – שצבעם צהוב עז, כמו כאן על השלהבית הדביקה :

לבין הנקבות, שלהן יש גוון ירקרק יותר, כמו כאן על דרבנית התבור: 

והנה הזכר מחזר אחר הנקבה, שנהנית לה מצוף מרווה משולשת: 

בעולם, אפשר למצוא את לימונית האשחר סביב הים התיכון – דרום אירופה, צפון אפריקה ואצלינו. 

החוקרים הראשונים שתארו את לימונית האשחר התפעלו מהצבע שלו, וקראו לו – Butterfly – כלומר, מעופף בצבע חמאה. 

השם נעשה מקובל – וקיבל פרשנות משלו, וכיום Butterfly זו המילה לפרפר. 

כלומר, הלימונית היא הפרפר האולטימטיבי! The Original Butterfly! 

וכאן אני חייבת להזכיר, כמובן, את לואיס קרול ששיחק עם המלים והמציא את ה-Bread and Butterfly בספרו "מעבר למראה ומה שאליס ראתה שם" 

כך ג'ון טניאל צייר את ה-Bread and Butterfly : (התמונה מ-Alice In Wonderland Wikia)

וזוהי גירסת דיסני:

לפני שנתיים פרסמתי ברשימה על הגעדה המפושקת את התמונה הבאה, עם לימונית אשחר זכר בזוית מיוחדת. אני מאד אוהבת את התמונה הזו: 

לפרפרים בעצם אין פה. יש להם קשית ארוכה שאותה הם מחדירים אל הפרח, ובעזרתה הם מוצצים ממנו את הצוף: 

את התמונות צלמתי במקומות הבאים:
במירון, בתאריכים 12.5.12, 29.5.12, 18.5.13, 17.5.14
בכרמל בתאריך 16.5.14
ובהרי יהודה, בתאריך 16.6.15

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

  

נמפית הקטלב – Charaxes jasius

אני מפסיקה את הדיווחים על אנגליה (וKew Gardens) בשל פרפר. 

ולא סתם פרפר. הגדול בפרפרי היום של ארצנו – נמפית הקטלב. 

הפרפר הגדול בארץ הוא עש לילי ששמו שבתאי השקד, והוא בערך כפול בגודל מהנמפית הזו – וגם אותו טרם יצא לי לפגוש.
אבל היום אני מדברת על פרפר יום. 

כלומר, פרפר שפעיל במשך היום. 

נמפית הקטלב היא פרפר מרשים. מוטת הכנפיים של הזכר היא מעל 4 ס"מ, ושל הנקבה – 5 ס"מ. 

השם העברי – נמפית – נגזר משם המשפחה – נמפיתיים – Nymphalidae – שמגיע מהנימפות היווניות 

ונמפית הקטלב – כי הקטלב הוא העץ עליו הנקבה מטילה את ביציה. זהו הפונדקאי של הזחלים. 

אבל הנמפית שלי – כמו שאפשר לראות בתמונות – לא הסתובבה על קטלב, אלא נעמדה על אלון. מדי פעם יצאה לריחוף מהיר בסביבה – ואז חזרה לנקודה בולטת, על מנת לתצפת. 

זו התנהגות אופיינית לפרפרים זכרים טריטוריאליים. הם נעמדים במקום בולט בטריטוריה שלהם, ויוצאים לסיבובי אזהרה מפעם לפעם. הם יבריחו מהשטח כל פרפר, עש או שפירית שהם רואים – אלא אם זו נקבת נמפית קטלב. 

אני משערת שהזכר הזה כבר עבר כמה קרבות – הכנפיים שלו מרוטות למדי, ופוגמות קצת ביופיו ובייחודו. 

הנה, לשם השוואה, הנמפית שצלמתי על אותו אלון בשנה שעברה: זה פרט מושלם, אך לצערי הוא העדיף לברוח ממני – וצילמתי רק תמונה אחת שלו: 

הפרט שפגשתי השנה היה סבלן יותר, עסק בהגנה על הטריטוריה שלו – אבל גם היה מרוט יותר. 

השם העממי של נמפית הקטלב הוא Two-tailed Pasha – כלומר, פחה דו-זנב.
דו-זנב – בגלל שתי הבליטות בתחתית כל אחת מהכנפיים התחתונות. ופחה – כי הוא נראה מלכותי, שליט כזה. 

ברשימה על סטירית הטבעת מדצמבר האחרון כתבתי שהמשאלות שלי הן:
לצלם את הכחליל הירוק במירון, את זנב-סנונית המכבים, ולצלם שוב (באיכות טובה יותר) את נמפית הקטלב, הכחליל המקושט ולבנין הסלוודורה.
אז הצלחתי לצלם שוב את נמפית הקטלב, אבל אני מקווה לחזור אליה – הפעם גם למצוא פרט יפה יותר. (וכמובן, שאר הרצונות שלי עדין שרירים וקיימים) 

 

את התמונות צלמתי בגבעת ההגנה בכרמל, בתאריך 13.10.2015 וגם 10.9.2014

 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

סטירית פקוחה – Maniola telmessia

חזרנו מחופשה בלונדון, ויש לי המון המון תמונות לסדר. 

אמנם זו היתה חופשה עירונית לחלוטין – לא יצאנו כמעט מהעיר – אך בכל זאת, באחד הלילות התעוררתי בשעה 3 לפנות בוקר, הצצתי מהחלון סתם כך – וראיתי ברחוב למטה (היינו בקומה 6) צמד שועלים!
בגלל החושך והמרחק לא צילמתי, ויחד עם זאת – זה באמת היה מרגש מאד. 

אז עד שאתחיל לארגן את התמונות מלונדון – קבלו את אחד הפרפרים הנפוצים באביב המאוחר: סטירית פקוחה. 

הסטירית שייכת למשפחת הסטיריתיים, שלאחרונה – כמו הרבה אורגניזמים עוברת שינויים בהגדרות. כיום היא נחשבת לתת-משפחה במשפחת הנימפיתיים. 

הסטירית נקראת פקוחה – בגלל ה"עין" בכנף העליונה. כשהיא מנסה להסוות את עצמה, היא מקפלת את הכנפיים העליונות אל בין התחתונות, ונראית כמו עלה יבש. 

בתמונה מעל אפשר לראות את הסטירית נהנית מהצוף של פואנית איטלקית, בנחל שורק. בתמונה הבאה – היא מקפלת את הכנף העליונה, וכמעט נעלמת מהעין. 

הסטירית הפקוחה היא פרפר מזרח תיכוני – אפשר למצוא אותה באירן, בטורקיה ועד אלינו, בעיקר באזורים עם מזג אוויר ים תיכוני. 

במבט ראשון הסטירית הפקוחה נראית סתם כמו פרפר חום. בתמונה הבאה היא נהנית מצוף הפואנית, יחד עם לבנין הכרוב (שהוא אחד הפרפרים הנפוצים בתבל): 

אבל אם מסתכלים, הדוגמא החומה על הכנף, בשילוב הכתם הכתום וה"עין" הם חינניים למדי: 

כמו שאפשר לראות בתמונות, הסטירית נהנית מצוף של פרחים רבים. למשל, בתמונה הבאה: פיגם מצוי.  

ובתמונה הבאה – לטם שעיר –

וגם דרדר מצוי – שהוא אמנם מצוי, אך מאד רבגוני. למשל, כאן יש פרט לבן עם אבקנים ורודים: 

וכאן – דרדר מצוי ורוד – 

 

את התמונות צלמתי –
במירון, בתאריכים 4.6.2011 ו-24.5.2015
בנחל כזיב, בתאריכים 12.5.2012 ו-10.5.2013
בנחל גוש חלב, 11.6.2011
בנחל כלח בכרמל, 3.5.2013
ובנחל שורק 16.6.2015 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

זנב סנונית המכבים – Papilio alexanor maccabaeus

אי-שם באמצע פברואר מוטי ואני יצאנו לטיול זוגי בגולן. העצירה הראשונה שלנו היתה בעליה לגולן מכיוון מבוא חמה – שם צלמנו את הטופל האדום. הפעם מצאתי שם בנוסף לטופל – גם מקבץ יפה של מרווה דגולה. 

עוד אני מצלמת את המרווה, ומנסה להחליט מה הדרך הטובה להתמקד עליה – ומוטי קורא לי: תעזבי את המרווה, היא לא תברח. תראי מה יש כאן! 

הסתכלתי – ונעתקה נשימתי. מולי ניצב לו זנב-סנונית המכבים

בארצנו מרחפים להם ארבעה מינים שונים של פרפרי זנב-סנונית. הנפוץ והמוכר מכולם הוא, כמובן, זנב-הסנונית הנאה. הנדיר ביותר – אם אינני טועה – הוא זנב סנונית הורדניים, שמרחף בצפון הגולן ובמרומי החרמון.
השניים הנוספים הם זנב סנונית מדברי, שנמצא בדרום קרוב לגבול מצרים – וזנב סנונית המכבים – שמרחף במזרח הארץ.
זו הפעם השניה שאני רואה את זנב הסנונית הזה, אך זו פעם ראשונה שהצלחתי לצלם אותו – הוא פשוט חיכה לי, ודגמן בסבלנות על פרח חרצית נבול. 

הפעם יכולתי להתמקד גם בקשקשים הצבעוניים היפים על כנפיו של זנב הסנונית – 

כנפיהם של הפרפרים מכוסות קשקשים להגנה. גם כך הן מאד עדינות. אם מצליחים להתמקד טוב על הכנף, אפשר ממש להבחין בקשקשים הזעירים הללו. 

ניסיתי להבין מה הקשר בין המכבים בשם הפרפר למכבים היהודים, שלחמו ברומאים – אך לא מצאתי מקור שמסביר את הקשר.
השם הלטיני, כמו שאפשר לראות, כולל גם הוא את המכבים. 

זנב סנונית המכבים מרחף בעיקר באזורים המזרחיים בארץ – עכשיו אפשר למצוא את הפרפרים הללו מרחפים במורדות הגולן ובגלבוע, במזרח הגליל ובבקעת הירדן. 

 

את התמונות צלמתי ליד מבוא חמה, בתאריך 15.02.2015 (ממש תאריך פלינדרומי!) 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

  

דובון יפהפה – Utetheisa pulchella

היום אני מציגה עש נחמד: דובון יפהפה 

ראשית כל, אזכיר לכם שסדרת הפרפראים כוללת משפחות רבות. הפרפרים – שנקראים גם פרפרי היום – הם הבולטים בד"כ. העשים הם לרוב פעילי לילה או שעות הדמדומים – אך לא תמיד.
אתם מוזמנים לקרוא עוד על ההבדלים בין פרפרים ועשים כאן.

באנציקלופדיה של החי והצומח קראתי שהמשפחה נקראת "דובוניים" בגלל הזחלים – יש להם שערות צפופות בעלות ציציות, דומות לשערות דובים. 

ברשימת זחלי הפרפרים והעשים הצגתי תמונה של זחל הדובון היפהפה, שצלמה אמא שלי. הנה היא: אני לא רואה כל כך דמיון לשערות דובים, אבל אולי עם מיקרוסקופ זה דומה יותר. 

צבעיו של הדובון – אדום ושחור – הם צבעי אזהרה, הרומזים לנו שהדובון הוא עש רעיל ולא כדאי לטרוף אותו.
הוא ניזון מצוף פרחים – למשל, צוף סביון אביבי בתמונה הבאה:

בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב הצלחתי (במקרה) לתפוס אותו עוזב את הסביון: אמנם הדובון מטושטש מעט, אבל אני מאד מרוצה מהתמונה הזו: 

בעת מנוחה, הדובון מקפל את כנפיו – כך הוא נצמד לגבעולים צרים, וכמעט שאינו נראה למרחק –

מפעם לפעם אפשר לראות אותו עם הכנפיים פרושות – ואז רואים שהכנפיים העליונות שלו נקודות, אך הכנפיים התחתונות לבנות עם כתם שחור: 

גופו של הדובון לבן, עם נקודות שחורות: תואם לכנפיים. 

הדובון חי באיזורים חמים, מאוסטרליה דרך אסיה ואפריקה ועד לדרום אירופה. אצלנו אפשר למצוא אותו בכל הארץ. 

את התמונה הבאה, למשל, צלמתי באילת: הדובון יושב על עוקץ עקרב. עוקץ עקרב הוא הפונדקאי החביב על זחלי הדובון בארץ. 

במקומות אחרים הוא ניזון מפרחים נוספים ממשפחת הזיפניים – למשל, פרחי זכריני ולשון-הפר. 

לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, הם נהנים גם מגידולי ירקות – כגון כרוב ועגבניה, למרות שהם אינם ממשפחת הזיפניים. 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על אורח חייו של הדובון, ברשימה המעניינת הזו באתר Insectour. 

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
15.3.2010 – באילת
13.11.2012 וגם 20.11.2012 – בכפר סבא
4.9.2014 – באחו בנימינה
2.11.2014 – בעמק חפר
25.12.2014 – בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א
27.12.2014 – בשלולית דורה, נתניה

 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

סטירית הטבעת – Ypthima asterope

ברשימת הבלוגולדת השישי שלי, כתבתי שאני רוצה לצלם את נמפית הקטלב ואת סטירית הטבעת.

ובכן, בספטמבר האחרון הצלחתי לצלם את נמפית הקטלב – הגדול בפרפרי היום של ישראל – וגם הצגתי אותה ברשימת הפרפרים הזו. ובנובמבר, בתבור – השלמתי גם את סטירית הטבעת: 

סטירית הטבעת הוא הפרפר הקטן ביותר במשפחת הסטיריות בארץ. זהו פרפר כלל לא מרשים – ברגע הראשון חשבתי שזה אחד הכחלילים האפרפרים הקטנים, שאני לא מבדילה ביניהם. 

אבל כשצלמתי, קלטתי שעל הכנפיים מצויירת טבעת – וזה לא אופייני לכחלילים. זה אופייני לסטיריות! מיד פתחתי במרדף. 

סטירית הטבעת כלל לא נדירה בארץ. אפשר למצוא אותה בכל האיזור הים תיכוני, במשך רוב השנה. אבל היא קטנה (בערך 15 מ"מ), חומה-אפרפרה ולא בולטת – וגם אם ראיתי אותה בעבר, סביר להניח שחשבתי שזהו כחליל הקוטב, או כחליל האפון… 

היא נקראת סטירית הטבעת, בגלל הטבעת היפה והעגולה על הכנף העליונה. אבל אפשר לראות שיש גם טבעת קטנה יותר על הכנף התחתונה.
שימו לב שלפרט הזה יש נקודות תכלת בטבעות שלו: 

בעולם, אפשר לפגוש את סטירית הטבעת ברוב אפריקה ואסיה. 

מה שמעניין הוא, שהאוכלוסיה בארץ היא מבודדת – אין סטיריות כאילה במצרים, ירדן, אירן או עירק, אך אפשר למצוא אותן מרחפות דרומה ומערבה באפריקה; צפונה ומזרחה באסיה.
כלומר, האוכלוסיה שלנו היא בכל זאת ייחודית מאד. 

את התמונות צלמתי בתבור, מעל שביל החלמוניות, בתאריך 20.11.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

והמשאלות הבאות שלי? לצלם את הכחליל הירוק במירון, את זנב-סנונית המכבים,
ולצלם שוב (באיכות טובה יותר) את נמפית הקטלב, הכחליל המקושט ולבנין הסלוודורה… 

לבנין צהבהב – Euchloe charlonia

הפרפר שלי היום הוא פרפר קטן ונחמד, שאוהב מקומות חמים. 

הכירו נא את הלבנין הצהבהב – לבנין, כי הוא ממשפחת הלבניניים; צהבהב – נו, תנחשו לבד למה. 

הפרפר הזה נפוץ באיזורים ערבתיים מאפריקה ועד להודו, ובארץ אפשר למצוא אותו בעיקר בבקעת הירדן ובצפון הערבה. 

אני פגשתי בו פעמיים עד היום. שתיהן היו באיזורים בהם הוא פחות נפוץ – בפעם הראשונה במרץ שעבר, אז הוא ברח ממני בחורבת שעריים בשפלה, ובאמת קראתי ש"בחודשים מרץ-אפריל הוא מגיע גם להרי יהודה". 

הפעם השניה היתה בתבור, מעל שביל החלמוניות. הפעם פגשתי שני לבנינים צהבהבים, וגם הצלחתי לצלם אותם.
בעצם גם התבור הוא בשולי איזור התפוצה של הפרפר הזה – אם כי, כתוב שהוא אוהב לעלות לראשי הרים. כלומר, אם הוא בבקעת הירדן ורוצה לעלות לראש הר – התבור בהחלט מתאים לכך. 

הראשון פשוט רפרף צמוד לקרקע, ונעמד לו מפעם לפעם. ובאמת, בספר הפרפרים של דובי בנימיני כתוב – "טיפוסי במעופו החלש, בישיבתו התכופה על הקרקע בכנפים פרושות" – ממש כך: 

הלבנין השני נתן לי אפשרויות צילום מרשימות יותר: הוא עסק בשתיית צוף מפרח בן חצב סתווי. 

את התמונות צלמתי בתבור, בתאריך 20.11.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

 

סתיו של פרפרים – חלק שני

לפני שאני ממשיכה עם עוד כמה פרפרים מטיולי הסתיו שלי –
אם טרם קראתם על אירוע שפיכת הנפט מצינור קצא"א בערבה – אתם מוזמנים לקרוא כאן וכאן (בפייסבוק) וגם כאן (בוואללה).
בפייסבוק נפתח דף "שחור בעיניים" הקורא לשקיפות בכל הטיפול בנושא, ולהעמדה לדין של האשמים – הצטרפו אליו!
ויש גם עצומה לחתום עליה – אנא חתמו כאן.
בינתיים כבר הביאו לשטח ציוד כבד לנסות לקלף את השכבה הפגועה. השאלה היא האם זה לא יעשה עוד יותר נזק (פגיעה בבע"ח קטנים שנמצאים שם ובמקרה עוד חיים, פגיעה בצומח שנמצא שם…) – אני לא יודעת, ומקווה שיש גם אקולוגים מעורבים שם ושזה לא סתם כסת"ח.
את התמונה הזו פרסמו בדף "שחור בעיניים" – אני מאד מסכימה עם הכתוב פה. 

 
ובמעבר חד מאד, אני חוזרת אל הפרפרים. למשל, עוד זנב סנונית שדגמן לי בצורה מעניינת ברמת הנדיב: 

אחריו – דווקא עש, ולא פרפר: היצור הקטן הזה (שגדלו בערך סנטימטר) הוא עש ששמו טוואית הארכובית (בלטינית – Orgyia dubia):
אם אתם רוצים לדעת מה ההבדל בין עש לפרפר, יש מאמר מצוין של עמיר באתר Insectour.
העש הזה הפך את השוביניזם הקיצוני לדרך חיים. גם על אורח החיים שלו יש מאמר מצוין באתר Insectour. 

ובחזרה לפרפרים – לבנין משוייש (Belenois aurota) הוא פרפר יפהפה, ויחד עם טיון דביק, שילוב הצבעים מאד מוצלח בעיני – 

אבל גם כשהוא עוצר לנוח על עלה של אקליפטוס זה נחמד: 

ברמת הנדיב פגשתי את סטירית הציבורת (Lasiommata megera) –  

אני מאד אוהבת לראות את העיניים המרובות על הצד התחתון של הכנפיים: 

לבנין הצלף (Colotis fausta) הוא פרפר נפוץ למדי, ופגשתי אותו בכמה מקומות. הנה דוגמן אחד, נהנה מצוף של כתלה חריפה על הר תבור: 

ובכוכב יאיר צלמתי את הצבעוני השקוף (Archon apollinus): 

פרפר מקסים, שהכנפיים העליונות שלו הן שקופות, ובמבט מלמטה מתקבלת תמונה די דרמטית: 

הפרפר המיוחד ביותר שפגשתי והצלחתי לצלם הוא זה: נמפית הקטלב (Charaxes jasius), הגדול ביותר בין פרפרי היום בארץ: פגשתי אותו בכרמל, בספטמבר, הצלחתי לצלם 2 תמונות דומות – וזהו בערך. אני מקווה לפגוש אותו שוב, ולתת לו את הכבוד הראוי – לדעתי זהו הפרפר היפה ביותר בארץ. 

עד כאן רשימת הפרפרים הצבעונית שלי… את הפרפרים צלמתי ברחבי הארץ – מקיבוץ להבים בדרום, דרך מישור החוף, הכרמל ועד לגליל, בין ספטמבר לנובמבר 2014. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

 

סתיו של פרפרים – חלק ראשון

בסתיו הזה טיילתי די הרבה, ופגשתי כל מיני פרפרים. אני שמחה לחלוק איתכם כמה וכמה מהם.
מעבר לזה, הבלוג בתפוז – שלכאורה אינו פעיל – חצה אתמול את קו חצי מליון הצופים! התרשמתי מאד. 

אני מתחילה עם אחד מהנפוצים בפרפרי ארצנו: כחליל החומעה. (שמו הלטיני: Lycaena thersamon omphale) בחורבת מלח פגשתי כמה כחלילי חומעה, וצלמתי שניים: אחד מעט מרוט על הסתוונית, בתמונה מעל; והשני – תמונה מוצלחת במיוחד בעיני – על נרקיס סתווי: 

לפני חודש בערך היתה להקה גדולה של שקנאים בעמק חפר. כמו רבים אחרים, גם אני נסעתי לראות אותם. המצפור מוקף בגינה נחמדה ובה פרחי אזוביון משונן. הם משכו את הספרית הדוחן (שמה הלטיני: Pelopidas thrax), ואני צלמתי אותה: 

בגינה בקיבוץ להב פגשתי את נמפית הסרפד (Vanessa atalanta) – 

בשמורת ביתן אהרון פגשתי את זנב הסנונית הנאה (Papilio machaon) – 

כבר סיפרתי על מרבדי בן-החצב הסתווי שפגשתי בביתן אהרון. הפריחה הרבה משכה גם פרפרים – 

למשל, את נמפית הבוצין (ששמה הלטיני: Melitaea trivia), פרפר כתום ולא גדול. 

בן-חצב סתווי משך עוד פרפרים: למשל, במעיין צבי פגשתי דנאית הדורה (Danaus chrysippus) שנהנית מבני החצב –

ובגבעת עדה פגשתי את כחליל הקוטב (Zizeeria karsandra) על בן החצב: 

הרשומה מתארכת לי, אז עם עוד כחליל חומעה (הפעם נהנה מפרחי עוקץ עקרב) אני אפסיק – המשך יבוא.
את התמונות צלמתי ברחבי הארץ, באוקטובר ובנובמבר 2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

שפיריות ודרמה בפלורידה

שפיריות הן יצורים מאד מיוחדים – מצד אחד, הן נראות עדינות, עם הכנפיים השקופות שלהן – אני חושבת שמהן אנשים קבלו השראה להמציא פיות…
מצד שני – השפיריות הן טורפות חשובות. הן טורפות יתושים – ולכן בפלורידה יש להן הרבה מאד אוכל. 

פגשנו בפלורידה שפיריות בצבעים רבים, ובגדלים רבים. השפיריות הגדולות ביותר היו באורך 20 ס"מ לערך!
השפיריות שכאן הן בגודל 10-15 ס"מ בערך. הצלחתי לצלם רק חלק קטן מאד מכל המינים הצבעוניים שראינו בטיול.
את השפיריות זיהיתי בעזרת אתר BugGuide והמומחים שלו – ותודה להם על כך. 

התפעלתי מאד מהשפירית הירוקה – הצבע שלה, הזריזות – שמה הוא Eastern Pondhawk; והשם הלטיני הוא Erythemis simplicicollis.
היא שייכת למשפחת ה-Libellulidae – שנקראת גם משפחת ה-Skimmers, כנראה אחת המשפחות הנפוצות ביותר, שכן כל השפיריות שצלמתי הפעם שייכות למשפחה זו. 

הבאה היא שפירית כתומה נפלאה: זוהי Skimmer, אחד ממיני ה-Libellula – יש כמה מינים כתומים ולא ברור לי את מי מהם פגשתי – 

נהניתי גם מצבעיהן של השפיריות הכחולות. שמן העממי Little Blue Dragonlet – דרקונית כחולה קטנה. השם הלטיני הוא Erythrodiplax minuscula.

  

כנפיהן של השפיריות השחורות הבהיקו בשמש ובהקו – מאד התפעלתי מהן. חברי BugGuide לא הצליחו לזהות אותה מעבר למשפחה – גם היא, כמו קודמותיה, שייכת למשפחת הSkimmers – משפחת Libellulidae. 

אבל ללא ספק, השפירית היפה ביותר שפגשנו היתה זו – ראינו אותה בדיוק בשני מקומות: בשמורת Grassy Waters ושמורת החוף Biscayne –

הכנפיים המנומרות בכתום ובחום ממש נפלאות! לאמריקאים הן הזכירו את צבעי הדלעת בחגיגות Halloween, ולכן הם קראו לה Halloween Pennant – דגלון ליל כל הקדושים. 

השם הלטיני הוא Celithemis eponina, וגם היא שייכת למשפחת הSkimmers כמו קודמותיה. 

   

מעבר לשפיריות, הבטחתי לכם דרמה, נכון?  אני מזהירה מראש שאילו תמונות שעלולות להרתיע.
בשמורת Grassy Waters, ראיתי עכביש קטן וזהוב מטייל על עלים של נימפאה. לפתע נחתה לידו צרעה שחורה וגדולה: 

זו צרעה ממשפחת Pompilidae – והיא אורבת לעכביש. עוד אני מצלמת את המחזה, ותוהה מה עומד לקרות – 

הצרעה זנקה קדימה, תפסה את העכביש, שיתקה אותו – ועפה משם.
לפי מה שהסבירו לי חברי דף "צילום פרוקי רגלים, חרקים וזוחלים" בפייסבוק – הצרעה לא הורגת את העכביש, אלא משתקת אותו. היא לוקחת אותו לקן שלה, ומטילה שם ביצה.
כשבוקע זחל מהביצה – הוא טורף את העכביש המשותק, ובסופו של דבר יוצאת מהקן צרעה בוגרת. 
   

נכון שאתם מרחמים על העכביש? מישהו מכם אי פעם חשב שהוא יגיע למצב בו הוא מרחם על עכביש?
ככה זה בטבע. לרוב הטורפים יש טורפים משלהם.

את התמונות צלמתי ברחבי פלורידה – בעיקר בשמורת Grassy Waters, בחודשים יוני ויולי 2014.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ואם אתם רוצים לראות עוד תמונות נפלאות של שפיריות, גם בתעופה – גל הקדיש להן רשימה לפני כמה חודשים. כדאי להציץ!

מתחשק לי שיר –

מתפרפרים בפלורידה – חלק רביעי

אני מקווה שלא נמאס לכם עדיין מהפרפרים… היום זהו החלק הרביעי והאחרון של פרפרים מפלורידה.
ראיתי כמה כחלילים בפלורידה, והצלחתי לצלם אחד בדיוק – זהו הכחליל הנפוץ ביותר בפלורידה – כחליל קסיוס – Leptotes cassius.

זהו כחליל קטן, פחות מסנטימטר גדלו. הוא נפוץ ברחבי פלורידה – אך מאד לא בולט, ולרוב פשוט לא שמים לב אליו. הוא קרוב לכחליל האספסת שמרחף אצלינו – וגם כחליל האספסת נפוץ אך לא בולט, וגם אליו לרוב לא שמים לב.

משפחת ההספריתיים היא משפחת פרפרים קשים לצילום – הפרפרים רובם בצבעי חום-אפור, קטנים וזריזים… בכל זאת הצלחתי לצלם שני מינים –

הראשון הוא כנראה הספרית הנזיר – Monk Skipper, ששמו הלטיני Asbolis capucinus

והשני הוא הספרית ברקואה – Baracoa Skipper – ששמה הלטיני Polites baracoa

זו הספרית צבעונית יותר, אך לצערי הפוקוס של התמונה הוא על גבעולי הדשא ופרח הליפיה מאחוריהם… 

ועוד משפחה אחת של פרפרים – משפחת הלבניניים, שרוב הפרפרים שבה הם לבנים. או צהובים. או כתומים…
הנה, למשל, פרפר מאד נפוץ בפלורידה – הוא גדול, צהוב וומרחף במהירות מצד לצד. ראיתי אותו במקומות רבים, והצלחתי לצלם בדיוק במקום אחד:
זהו Cloudless Sulphur, ששמו הלטיני Phoebis sennae –

שני הלבנינים האחרים שפגשתי היו ממש קטנים – בערך סנטימטר גדלו של כל אחד מהם.
הראשון הוא Barred Yellow ששמו הלטיני Eurema daira – אם תסתכלו טוב, תוכלו לראות שלמרות שהוא נראה בהיר מאד, הצד השני של הכנפיים צבעוני. 

כיון שאין לי תמונה של הצד השני, אני נעזרת שוב בויקיפדיה – תראו איזה פרפר יפהפה: 

"Eurema daira m" by Julio A Genaro, Caribbean Natural History Group – Taxon page – Image. Via Wikimedia Commons.

הפרפר האחרון להיום הוא Dainty Sulphur, ששמו הלטיני Nathalis iole – עוד לבנין זעיר: 

גם הוא מאד יפה מהצד העליון, ושוב אני מציגה את התמונה מויקיפדיה:

"Dainty Sulphur Megan McCarty16" by Meganmccarty – Own work. Licensed under Public domain via Wikimedia Commons.

עד כאן הפרפרים שלי… אני מקווה שנהניתם להתפרפר איתי.
את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה – בפארקים, בשמורות, ואפילו סתם מאחורי המלון, בתאריכים 22.6.2014-9.7.2014

וכמובן, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.