Banana Slug – Ariolimax dolichophallus – חשופית בננה

היום אני מציגה את אחד מבעלי החיים המוזרים יותר שיצא לי לפגוש, אחד ששייך למערכת שבאמת לא חשבתי שאכתוב עליה: הרכיכות. 

אבל כשהגעתי אל פארק הנרי קאוול, הן פשוט היו שם מכל כיוון – חשופיות גדולות וצהובות, זוחלות להן לאיטן בין עלי הסקוויה היבשים. 

חשופיות הן חלזונות חסרי קונכיה וחסרי שלד – והן חיות באזורים עתירי לחות. 

זוהי חשופית הבננה – ה-Banana Slug, או בשמה הלטיני Ariolimax dolichophallus. בחופי קליפורניה יש 3 מינים עיקריים – חשופית-בננה קליפורנית, חשופית-בננה פסיפית וחשופית-בננה עדינה. בשביל להבדיל ביניהם צריך לתפוס אותם ולהסתכל על איבר המין הזכרי תחת מיקרוסקופ. את זה, כמובן, לא עשיתי – אבל לפי הכתבה שאצרף בסוף הרשומה – בפארק הנרי קאוול זו חשופית-הבננה העדינה, שדווקא לה ישנו איבר המין הזכרי הגדול ביותר מבין מיני חשופיות הבננה. 

החשופיות הן יצורים מוזרים… יש להם שני זוגות מחושים – השניים העליונים הם מחושי הראיה, העיניים. החשופיות לא רואות מאד טוב, הן מזהות בעיקר אור, צל ותנועה. המחושים התחתונים הם מחושי מישוש וריח. חוש הריח שלהן דוקא חד מאד, הן מסוגלות להבחין בדברים רבים על סמך הריח.

לחשופית יש ריאה אחת, בצד ימין של הגוף. היא נושמת באמצעות חור שנמצא בצד הגוף, ליד הריאה. החור הזה נקרא Pneumostome

חשופיות הבננה הן יצורים מ..א..ד  א..י..ט..י..י..ם… כל כך איטיים. הסרטתי אחד בשביל להדגים:

חשופיות הבננה קיבלו את שמן, כמובן, מצבען – צבע בננה בשלה. 

הן מהוות חוליה חשובה במערכת האקולוגית של היער – הן מפרקות חומר צמחי יבש, פטריות ישנות ואפילו שרידי בעלי חיים שמתו. הן ניזונות מהכל, ויחד עם זה – מדשנות את הקרקע. 

כיוון שכך, לפחות עבור פארק הנרי קאוול, הן "Beloved and Iconic" – אהובות וסמליות. הן אחד היצורים המסמלים את היער, ובחנות המזכרות אפשר לקנות כל מיני מזכרות בצורתן. קניתי מגנט בצורת חשופית-בננה, בגודל (ובצבע) טבעי! 

עוד מידע מעניין לגבי החשופיות, הוא שהן הרמפרודיטיות. כלומר – כל חשופית היא גם זכר וגם נקבה. הזדווגות בין חשופיות היא הזדווגות כפולה – כל "אחד" מהן מעביר זרע ל"שניה". אחר כך שתיהן הולכות להטיל ביצים, מהן יבקעו חשופיות חדשות. 

למרות צבען העז, חשופיות הבננה אינן רעילות – ויש בעלי חיים שטורפים אותן. כשהן חשות בסכנה, הן מתכווצות לגוש ומפרישות שלל חומרים ריריים. חומרים אלו מקשים על הטורפים לאחוז בחשופית, וגם קשים לעיכול. 

את התמונות צלמתי ב-Henry Cowell Redwood State Park. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

ולמי שרוצה להרחיב, הנה כתבה של ריינג'ר מהפארק על חשופיות הבננה: 

 

 

מודעות פרסומת

צבי ארץ-ישראלי – Gazella gazella gazella

היום אני מספרת על אחד מבעלי החיים האציליים והיפים בארץ: הצבי הארץ-ישראלי. 

התחלתי סקר טבע עירוני בהרצליה, ובמסגרת הסקר יצאנו קצת מגבולות העיר, לכיוון ארסוף – ושם אבנר (הצפר שאיתו יצאתי לשטח) פתאום זיהה תנועה. 

יש שם ארבעה צבאים! – הוא אמר. בעזרת המשקפת שלו הצלחתי לראות אותם, ואפילו לצלם: 

בבית בדקתי, ושמתי לב שעם השנים הצטברו אצלי כמה תמונות לא רעות של צבאים – לכן הגיע הזמן לרשומה. 

הצבי הארץ-ישראלי הוא תת-מין של הצבי המצוי. 

כלומר, הצבי המצוי הוא הצבי המאפיין את המזרח התיכון – אבל הצבאים בארץ נחשבים לתת מין ייחודי לנו, ולכן הם קרויים צבי ארץ-ישראלי. 

הצבאים הם חששנים, וזה לא מפתיע – הם מהווים טרף להרבה טורפים – מלהקות כלבים משוטטות, זאבים, תנים ועד בני אדם שצדים אותם. 

בשנים האחרונות הם התמעטו בקצב מבהיל. בשנות ה-80, לפי ההערכות, היו בארץ מעל 10,000 צבאים. הם התמעטו מאד – כיום ההערכות מדברות על 3,000 בלבד. 

המקום הנוח ביותר כיום לפגוש צבאים יחסית מקרוב הוא בעמק הצבאים בירושלים. זהו פארק טבע עירוני מקסים, במרכז העיר – ממש מתחת לשכונת גבעת מרדכי. 

הפארק היום הוא שטח סגור – הצבאים כלואים בין כבישים ושכונות, וכשסללו את כביש בגין – ניתקו אותם מהמעבר האחרון החוצה. לכן התארגנו תושבי הסביבה ושכנעו את העיריה שכדאי להקים במקום פארק שיגן על הצבאים. 

כיום הפארק מגודר מכל הכיוונים – בעיקר כדי להגן על הצבאים מפני הטורפים, אבל גם מפני יציאה לכביש מהיר וסכנת דריסה. 

מצד שני, זה אומר שאוכלוסיית הפארק מבודדת – ולכן סביר שמבחינה גנטית המגוון שלה ירד, ובסופו של דבר הצבאים ייכחדו. לכן מחזקים את האוכלוסיה – אם יש צבאים שנפצעו או הוצלו מפינות חי בהן הם הוחתמו (כלומר, הורגלו לנוכחות האדם) – משחררים אותם בשטח הפארק. כאן הם יכולים לקיים חיים קרובים לטבעיים, אך באופן מוגן. 

כמובן, יש מקרים כמו הצביה בתמונה הבאה – זו צביה שהוצלה מבית פרטי, ולכן הריח וההרגלים שלה שונים משל הצבאים האחרים, והם לא מקבלים אותה.
מצד אחד, לגדל צביה כזו בבית – אפילו אם יש לו חצר קטנה – זה די התעללות ביצור שצריך מרחבים. מצד שני, בטבע היא תיטרף תוך פחות מיום.

לכן פארק הצבאים הוא פתרון עבורה – אמנם היא עדיין מחפשת את קרבת האנשים (היא היחידה שבאה אל מרכז המבקרים) – אבל היא אוכלת מזון שטבעי לה לאכול, היא חיה בתנאים שטובים לה, ואולי עם הזמן היא תצליח להשתלב עם הצבאים המקומיים. 

הצבאים זקוקים למרחבים. הם צריכים מעברים בטוחים, שיוכלו להפגש בהם עם צבאים מאזורים אחרים – על מנת להגן על המגוון הגנטי. לכן חשוב לדאוג למסדרון אקולוגי – שטחים פתוחים ומספיק רחבים, שיאפשרו לצבאים לעבור ממקום למקום, בלי לפגוש בדרך בני אדם, ועם אפשרות לברוח מהטורפים הטבעיים שלהם. 

בשרון – בשטח בין הרצליה פיתוח לשפיים נותר עדר צבאים לא גדול. השטח הזה הוא שטח מאד יוקרתי, והרבה לוטשים אליו עיניים. אני מקווה שישאירו את כולו פתוח למען הצבאים. 

גם בשמורת ניצנים, לפני שנתיים, פגשתי צבאים – צביה עם עופר. הצביה ברחה ועשתה הרבה רעש כדי שנרדוף אחריה, אבל אנחנו היינו בענייני ספירת איריסים… ממש לידם מצאנו עופר מתחבא מאיתנו. הוא ברח אל אמו, ואני מקווה מאד שהיום הוא כבר צבי בוגר ומאושר. 

גם ברמת הגולן אפשר עוד לפגוש צבאים. לאחר כיבוש הרמה ב-1967 הסתבר שכל בעלי החיים הגדולים בשטח ניצודו מזמן. רשות הטבע והגנים (שאז היתה רשות שמורות הטבע) העבירה לרמה צבאים. הם התרבו, ובשנות ה-80 (שנות השיא של הצבאים בארץ) נספרו מעל 4,000 צבאים בגולן. אבל שילוב של הרעלות, ציד וטריפה הורידו את הכמות, וכיום לפי ההערכות יש רק כ-500 צבאים שם. את זה בתמונה הבאה פגשתי באזור רוג'ום אל הירי בגולן: 

אז מה המסקנה?
אם אנחנו רוצים שהצבי הארץ-ישראלי לא ייכחד מהעולם, אנחנו צריכים לדאוג לו:
 אסור לאסוף עופרים מהטבע.
 חייבים לאסור על ציד, ולאכוף זאת: לקנוס באופן רציני ואפילו לאסור את מי שעובר על זה.
 חייבים לאפשר לצבאים מעברים – גשרים רחבים אקולוגיים או מעברים רחבים וגבוהים מתחת לכביש, שיאפשרו לצבאים מאתרים שונים להפגש ולשמור על המגוון הגנטי.
 חשוב לווסת את אוכלוסית הטורפים – התנים והכלבים המשוטטים, למשל, התרבו מאד בשנים האחרונות.
 חשוב גם להמשיך לנטר ולעקוב אחרי האוכלוסיות הקיימות, לראות איפה נקודות התורפה שלהם ולהבין איך אפשר לעזור להם. 

לקריאה נוספת: באתר החברה להגנת הטבע

את התמונות צלמתי במקומות הבאים:
רמת הגולן, 9.11.11
שמורת ניצנים, 25.2.16
עמק הצבאים בירושלים, 17.3.16 וגם 28.10.17
עמק הארזים בירושלים, 17.3.16
וצפונית להרצליה, 15.2.18
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

סלמנדרה כתומה – Salamandra salamandra


גיבורת הרשימה שלי היום היא אחד מבעלי החיים המקסימים והמיוחדים בארץ: 


זוהי הסלמנדרה. הסלמנדרה היא דוחי פעיל לילה. לכן בד"כ, כשמגיעים ביום אפשר לראות לא הרבה יותר ממה שרואים בתמונה הבאה:  קצה הזנב מציץ מתוך סדק בקיר. 

אבל אם מגיעים למקום הנכון מוקדם בבוקר, לאחר לילה שירד בו גשם – אז יש חגיגה. 


הסלמנדרות יוצאות בלילות גשומים להזדווג ולהנות מהלחות. במשך היום הן מוצאות פינות נסתרות ומתחבאות בהן.


בניגוד לצפרדעים וקרפדות, שמטילות ביצים מהן בוקעים ראשנים – הסלמנדרות משריצות את הראשנים ישר למים. ובאמת, במקום בו ראינו את הסלמנדרות – מצאנו גם ראשנים רבים: 

הראשנים הללו יגדלו, ויקבלו את הצבעים הנהדרים של הסלמנדרה – ולא יאבדו את הזנב. הם יאבדו את הזימים ויפתחו ריאות. הרגליים יתחזקו כדי לאפשר חיים ביבשה. כל התהליך לוקח כשלושה חודשים. הסלמנדרה הבוגרת היא מאריכת ימים, ויכולה לחיות 25 שנים. 

הסלמנדרות הבוגרות הן יצור מרהיב. הן שחורות עם כתמים כתומים, ולכל סלמנדרה יש דגם כתמים שונה. זה מאפשר לחוקרים להבדיל ביניהן, ולדעת מה גודל האוכלוסיה. 


ובאמת, כשהיינו באתר הסלמנדרות – פגשנו את אמיר סווידאן, חוקר מהטכניון שעוקב אחרי הסלמנדרות ומתעד אותן כדי לעזור ליצורים העדינים הללו לשרוד. 


אמיר סיפר לנו על מצבן הקשה של הסלמנדרות – מצד אחד, בית הגידול שלהן – מעיינות ובריכות של מים מתוקים – נמצא בסכנת הכחדה: האדם שואב את המים, מייבש את המעיינות, בונה על השטחים – ולסלמנדרות אין איפה להזדווג, לראשנים אין איפה להתפתח.

הראשנים הם גם קניבלים. הגדולים טורפים את הקטנים יותר. ואם יש פחות בריכות, יש פחות מקומות להשריץ בהם ראשנים, לראשנים יש פחות מקום להתחבא ופחות מגיעים לבגרות. 


בעיה נוספת היא אנשים שרוצים "לשפץ" מעיינות. זה עוד רעיון מטומטם (ותסלחו לי על הישירות – זו דעתי הכנה על זה) שתופס תאוצה בשנים האחרונות: אנשים בונים בריכה סביב מעין טבעי, ומשחררים בה דגים שיאכלו זחלי יתושים. הדגים  חזקים יותר מראשני הסלמנדרה והם טורפים אותם. הסלמנדרות שנכנסות לבריכות המשופצות נתקעות בהם ולא יכולות לצאת – ואז אין להן איפה להתחבא, והן נטרפות. 



ועוד בעיה ממנה סובלות הסלמנדרות היא אמונות תפלות. האמינו שהן מביאות רוע, מסמלות אסונות ועוד כהנה וכהנה צרות. לכן הרגו אותן כשראו אותן – וגם היום יש אנשים שיהרגו סלמנדרה עדינה ונחמדה, שלא מסוגלת לפגוע באדם. 


אנחנו פגשנו שלוש-עשרה סלמנדרות והמון ראשנים, וזו באמת היתה זכות והתרגשות גדולה. 

את התמונות צלמתי בכרמל, בתאריך 30.11.2017. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

חגיגת Halloween בנחל שורק


בשנה שעברה, רגע לפני שהחל החורף, מטיילים בנחל שורק שמו לב לתופעה מדהימה: העצים מסביב היו עטופים בקורי עכביש. ממש כאילו מישהו החליט לחגוג את Halloween בנחל: 


השנה התופעה חזרה על עצמה, והפעם הגעתי לראות אותה: 

החוגגים הם עכבישים, עכבישים מהסוג "פגיונית",  וכנראה שיש כמה מינים, אם כי רוב העכבישים הם ממין אחד, כנראה פגיונית הנחלים (Tetragnatha nitens). וזה נמשך ונמשך – יש שם מליוני עכבישים. 


ונשאלת השאלה – איך זה קורה? למה פתאום מתקבצים להם מליוני עכבישים ועוטפים את כל הצמחיה סביב הנחל במטווים עבים?

התופעה הזו נצפתה גם בכמה מקומות בעולם, למשל אוסטרליה, פקיסטן וטקסס ארה"ב. אפשר לקרוא הסברים מעמיקים יותר (עם תמונות יפות במיוחד) באתר "חרקים – עולם קטן בגדול". 


אחד הדברים ששמו לב אליהם, הוא העובדה שהתופעה הזו קורית לרוב ליד מקור מים – בבתי גידול לחים או רטובים או לאחר הצפות משמעותיות. 

יש התרבות של החרקים שהם הטרף של העכבישים, ובעקבותיהם באים הטורפים. 

ומה לגבי נחל שורק?

בנחל מוזרמים מים מושבים – כלומר, מי ביוב שעברו טיהור.

הם עדין לא טובים לשתיה (וגם לא הייתי נכנסת לשחות בהם), אבל הם זורמים בנחל, ומושכים יתושים מהסוג ימשוש – סוג שאינו עוקץ בני אדם. הרבה יתושים. הרבה מאד. היתושים מגיעים להזדווג, ולהטיל ביצים במים. זחלי היתושים מתפתחים בשלב הראשון בתוך המים. 


הסתיו הוא העונה היבשה ביותר – עוד לא ירדו מספיק גשמים, והנחלים ברובם יבשים. יתושים המחפשים מקור מים מגיעים אל הנחל, בו זורמים מים קצת מלוכלכים. בדיוק מתאים להם. ובעקבות היתושים מגיעים העכבישים, לטרוף אותם.

הם טווים מטווי ענק לאורך הנחל – ושם הם חיים. מזדווגים, מטילים ביצים – הכדוריות הלבנות הבולטות במטווה בתמונה הבאה הם שקי ביצים. 


ובקיצור, נהנים מהסביבה. 


אני חייבת לציין שהמחזה מדהים ומטריד כאחד… מצד אחד, מקבלים נופים קסומים כמו הקשת שנתווטה מעל לנחל: 


מצד שני, מרימים את הראש ומעליך, לידך ומכל צדדיך יש עכבישים: 

וזה ממשיך כך לאורך כמה וכמה קילומטרים!

לפי מה שקראתי, הפגיונית היא עכביש ש"מוכן" לחיות במושבה. כלומר, הם מעדיפים לחיות לבד – אבל במקרה כזה, של שפע מזון – הם יסכימו לחיות אחד ליד השני. כלומר הם "מגלים סובלנות" זה כלפי זה, ולרוב לא יתקיפו אחד את השני, דבר המוכר אצל מינים אחרים.  


את התמונות צלמתי בנחל שורק, בתאריך 16.11.2017
ותודה לחברתי אילת על כל העזרה וההצלה באותו יום 🙂

 

ארוחת צהרים


ממש למרגלות הכרמל, ליד שפך נחל אורן, אנחנו עוצרים כל שנה לחפש את הכלנית הראשונה. השנה אמנם לא מצאנו אותה עדין, אבל מרחוק ראיתי כמה אנפיות בקר (Bubulcus ibis), וצילמתי. ואז שמתי לב שאחת מהן מחזיקה משהו במקור: 



הצילום היה די מרחוק, ורק ראיתי שזו לטאה, ואפילו גדולה למדי. בבית יכולתי לבדוק ולגלות שזו לטאה זריזה (Lacerta laevis), או כמו שחברתי העירה לי – לטאה לא-מספיק זריזה… לפחות, לא מספיק בשביל להתמודד עם האנפית, שהקפיצה אותה לזוית נוחה יותר:


ואז בלעה אותה בבת אחת: כמעט אפשר לשמוע את קול הבליעה… 


פרסמתי את האירוע בפייסבוק, אבל… לטעמי לא קיבלתי מספיק תגובות מתלהבות. אני לא מבינה, כמה פעמים כבר יוצא לראות אנפית טורפת לטאה?!
מוטי הציע לי להפוך את תמונות האנפית לרשימה – אז החלטתי להוסיף עוד כמה עופות שצילמתי בעת שהם אוכלים. פרט לחסידה השחורה בראש הרשימה – כל העופות כאן בדיוק רעבים.  

למשל, הדיה השחורה (Milvus migrans) בתמונה מעל ובתמונה הבאה: היא תפסה לה דג, ואז עפה לה למרכז בריכת דגים ריקה, כדי להנות מהארוחה. 


אחד הדייגים הנחמדים יותר הוא הפרפור העקוד (Ceryele rudis) – ממשפחת השלדגים, זהו השלדג הגדול ביותר בארץ, ומאד מרשים לראות אותו מפרפר מעל המים ומחפש את מי לצוד:

במשך דקות ארוכות הוא "עומד" באויר, ממש באותו מקום, ומרפרף במהירות בכנפיו – 


ואז הוא קולט דג בזוית טובה ומרחק מתאים, מקפל את הכנפיים וצולל במהירות מטה! זה רגע קיפול הכנפיים – הצלילה עצמה מהירה מכדי שאוכל להספיק לצלם משהו ממנה… 

לאחר שהוא צלל למים, הפרפור עולה עם הדג למקום מרוחק מהמים – הפרפור הזה מנצל כבל חשמלי – כדי להרגע ולאכול בנחת. 

הוא משפר את אחיזתו בדג, ואז פשוט בולע אותו בבת אחת…

וכך, כשהוא שבע, אפשר להרגע ולהסתכל מסביב… 

כאן יש פרפור עקוד אחר, שתפס דג קטן יותר:

אז בתיאבון לכולם, לאנפיות, לפרפורים ולשאר הציפורים!
את התמונות צלמתי:

במעין צבי 18.1.2014 וגם 28.10.2014
בנחל אלכסנדר, 24.10.2015
בגן שמואל, 24.10.2016
ובכרמל, 25.11.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

עופי, עופי, יפת כנפיים!

אז התזה הוגשה, ואני מחכה לתאריך להגנה על התזה.
הצטברו אצלי כל מיני דברים שרציתי לכתוב עליהם, אבל רציתי בכל זאת לפרסם רשומה על הציפורים ועופות המים שפגשנו באפריל שעבר בפראג.

רוב העופות היו, כמובן, סביב הנהר – נהר הוולטבה, וזו הזדמנות טובה לצרף את אחד הקטעים המוזיקליים הידועים ביותר – הוולטבה של המלחין הצ'כי, בדז'יך סמטנה (Bedřich Smetana):

בנהר פגשנו הרבה ברבורים לבנים – ברבור מצוי (Cygnus olor) שהוא הברבור הנפוץ באירופה, והובא ע"י האירופאים בערך לכל שאר היבשות. יחד עם הברבורים אפשר לראות את אחד הברווזים הנפוצים בעולם – הברכיה (Anas platyrhynchos)

ואכן פגשנו ברבורים רבים בנהר – היתה פינה בה הרבה אנשים באו להאכיל אותם, אבל הם שטו בכל מיני מקומות:

בשיט על הנהר פגשנו כמה ממש מקרוב:

ראינו כמה וכמה ברכיות, לא רק באזור ההאכלה:

מאד נחמד לתפוס אותם בדיוק בנחיתה במים: 

בנהר פגשנו גם מכרים ותיקים, כמו האגמית המצויה (Fulica atra) שאנחנו מכירים מהארץ:

והסופית המצויה (Gallinula chloropus), שהרבה נוטים לבלבל אותה עם האגמית:

וגם את הצולל המצויץ (Aythya fuligula) שאנחנו זוכרים מהפארקים של לונדון:

בנהר ראינו גם קורמורן גדול (Phalacrocorax carbo) שאני מכירה מהארץ

הקורמורן הוא עוף מים מרשים, ומאד נחמד לראות אותו שוחה, כשרוב גופו שקוע בתוך המים. אבל הפעם הוא ניצב לו על צינור בנהר, ועמד שם במשך שעות ארוכות… 

אפילו ידידנו העקעק הזנבתן שוטט על הגדה: 

את העקעק פגשתי במקומות רבים באירופה, למשל בלונדון. גם בפראג הוא נפוץ. 

בבית הקברות היהודי העתיק פגשתי שחרור – Turdus merula: אם איני טועה, זו נקבה (אפורה יותר מהזכר)  

פגשנו כמה ירגזים בגנים בעיר, אבל הם זריזים וקשה לצלם אותם. זה הראשון: ירגזי מצוי (Parus major), כמו בארץ. 

ועוד ירגזי, הפעם אחד מיוחד יותר: זהו ירגזי כחול (Cyanistes caeruleus) – ירגזי שנפוץ ברוב אירופה, אבל לא מדרים אלינו. עיטור העיניים שלו והכיפה הכחולה ממש מקסימים בעיני. 

ביום האחרון, בגבעת פטז'ין, פגשנו עורבני.  


זיהיתי שהוא עורבני – בסך הכל הוא דומה לעורבני הנפוץ אצלינו, עורבני שחור כיפה. רק שחסרה לו הכיפה השחורה המאפיינת את העורבני שלנו. 

אבל… הסתבר שטעיתי. זהו בדיוק עורבני שחור-כיפה (Garrulus glandarius) כמו אצלינו. מסתבר שבאירופה הוא מסתיר את הסממנים הדתיים… 😉

מחלון הדירה שלנו, ראיתי זוג יונים: 

זוג היונים הנחמד הזה הוא מהסוג יונת ענק (Columba palumbus) שהיא היונה הגדולה ביותר באירופה. היא גדולה יותר מיונת הסלעים ומיוני הבית המוכרות. תראו איזו נשיקה נחמדה:


את התמונות צלמתי בפראג, בתאריכים 4-8/4/2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ז

לרגל יום השואה אני מארחת את ידידי אריק פלג. הוא כתב טקסט כואב, ולצערי – מאד מציאותי: 

בעוד כמה שנים יקרה משהו שמדינת ישראל חושקת בו כבר שנים. בעוד כמה שנים, לא שנים רבות האמת, יחיה בישראל ניצול שואה בודד, ניצול השואה האחרון.
כולם יעופו עליו, הוא יהפוך (בעל כורחו) לכוכב תקשורת, הוא יקבל כתבת שער במוסף סופהשבוע של ידיעות אחרונות, בחדשות ערוץ 10 ו2 יקיימו איתו ראיון וישאלו אותו מה הוא חושב על זה שהוא ניצול השואה האחרון שנשאר, הוא בטח גם יתארח בבית הנשיא ויקבל שם איזה אות הוקרה. ראש הממשלה יזמין אותו למעונו הצנוע וינצל את הבמה על מנת להזכיר לכולם שאוטוטו כבר לא יהיו ניצולי שואה אבל זה לא אומר שיש כאלה שהפסיקו לנסות להשמיד אותנו, במיוחד בדור הזה. ואז, גם ניצול השואה האחרון, העדות החיה האחרונה לזוועות הנאצים תלך לעולמה, ואז מדינת ישראל תנשום לרווחה, היא סוף סוף תפטר מהעול המציק והלא נעים הזה שנקרא ניצולי שואה, לא יהיו יותר מבקרי מדינה שיבקרו אותה על הטיפול בניצולי השואה, היא לא תצטרך יותר לקרוא כתבות על כמה היא הזניחה את אותם ניצולים, כמה עוול היא עשתה במשך כל השנים, כמה עסקנים מתועבים עשו הון על חשבונם, וכמובן, היא תפסיק לשמוע כמה ח"כים ושרים הבטיחו לתקן את העוול ולא עשו לא כלום בנידון.
היום הזה לא רחוק, והמדינה יודעת את זה.

עד כאן דבריו של אריק. לצערי, אני מאד מסכימה. ההבדל היחידי הוא שאני – בעקבות סבתא שלי ז"ל – קוראת להם שורדי שואה. סבתא שלי אמרה תמיד שהיא לא ניצלה מן התופת, היא שרדה אותו.

יהי זכר הנספים ברוך. ואני מקווה (אם כי לא אופטימית) שהמדינה תתעשת, ותטפל גם בחלשים ובזקנים (וכן, גם באילו שאינם ניצולי שואה. גם להם מגיע כלכלה בסיסית ותרופות). 


בתמונות אפשר לראות את פרפר סטירית הטבעת, שצלמתי הבוקר (23.4.17) בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב.

ציפורים מראש כל גג מבשרות את בוא החג

dscn5288

לפני חמש שנים סיפרתי בבלוג על עץ השקד בחצר הבית בו גדלתי – שקד מצוי (ובלטינית: Amygdalus communis)

dscn5290

בשבת שעברה ביקרנו את אמי בחיפה, והשקד המצוי – השקדיה בחצר – היתה בשיא פריחתה. ולכן, אין לי ברירה: אני חוזרת אל השקד הנפלא. (הו, כמה אני נאלצת להקריב כאן! 😉  )

dscn5294

ניחוחות הפריחה של השקדיה הם בעיני הריח הנפלא ביותר. ריח של בית, של שקט ושלווה. 

dscn5315

נעמדתי בחלון החדר, והתחלתי לצלם את השקדיה – ואת האורחים שבאו אליה. 

dscn5328

הראשונים היו צמד צופיות: צופית בוהקת (Nectarinia osea) הנקבה הסתובבה רוב הזמן נמוך יותר – אבל הצלחתי לצלם כמה תמונות נחמדות מאד של הזכר: 

dscn5329

צמד הצופיות היו מאד עסוקות בשתיית צוף מהפרחים. אבל הן בהחלט לא היו היחידות. 

dscn5333

מעץ האשחר הסמוך הגיעו צמד עלוויות – עלוית חורף (Phylloscopus collybita

dscn5318

העלווית היא ציפור שיר קטנה, שחולפת וחורפת בארץ. בקיץ היא חוזרת צפונה לאירופה. 

dscn5319

ומסתבר שגם העלוויות נהנות מצוף השקדיה.  

dscn5349

אגב, השם – עלווית – מגיע מנטייתה לשהות בין עלי העצים. משמעות שמה הלטיני הוא "הצופה מן העלים". 

dscn5349a

ציוץ נוסף העיד על ציפורים נוספות שבאו להנות מהשקדיה. אותן היה לי קשה יותר "לצוד" בעין המצלמה, אך בסופו של דבר גם אותן הצלחתי לצלם: 

dscn5354

זהו הירגזי המצוי (Parus major), ציפור שיר חביבה ויציבה בארץ. 

dscn5360

פרט לירגזים, לעלוויות ולצופיות – ציפורים נוספות היו בסביבה. עורבני, עורב ובולבול הגיעו – אבל לא עצרו מספיק זמן על העץ. מרחוק ראינו אפילו נקר בין עצי האורן… 

dscn5365

אני מקווה שהצלחתי להעביר קצת מהריח הנפלא של השקדיה, אפילו באופן וירטואלי

s01

את התמונות צלמתי בחיפה, בתאריך 11.2.2017. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

s02

 

תן זהוב – Canis aureus

dscn4447

בשבוע שעבר, אחרי מבחן באוניברסיטה, רציתי לחלץ עצמות, לטייל קצת. לא הייתי עם מכונית, מה שקצת הגביל אותי בבחירת היעד – אז בחרתי ללכת אל פארק הירקון, לאזור שבע טחנות ותל גריסה. מסתבר שזו היתה בחירה מוצלחת. 

dscn4426

בתל גריסה החלה פריחת השקדיות, ופשוט כיף להריח אותן. אבל בשיחים, ממש ליד שבע טחנות, פתאום ראיתי תנועה. רוב בעלי החיים שרואים באזור במשך היום הם חתולים, אבל הפעם זה לא היה חתול: 

dscn4434

מהשיחים יצא תן. תן זהוב. 

dscn4428

בארץ אין הרבה בעלי חיים ממשפחת הכלביים – ישנו הזאב, שמתרחק מיישובים; ישנם שועלים – 2 מינים מדבריים ומין אחד שאפשר לפגוש גם בערים, וישנו התן. 

dscn4429

התן הוא בעצם הנפוץ מכל הקבוצה הזו. הוא מסתדר בישובים ומחוץ להם. בפארק הירקון כבר הרבה שנים יש אוכלוסיה נאה של תנים – וכמו שאפשר לראות, טוב להם שם. 

dscn4430

אני עוד זוכרת כשהייתי ילדה, והיינו מבקרים את הסבים שלי בשרון – איך בלילה היינו שומעים את התנים מיללים מתוך הפרדסים. כילדה זה נשמע מפחיד… אבל יצא לי לשמוע אותם שוב לפני כמה שנים, וכיום זה נשמע לי בעיקר נוגה. זה גורם לי לחשוב על אלדו לאופולד והאש הירוקה שכבתה בעיני הזאבה שהרג לפני 100 שנים בערך. 

dscn4432

היום בנו על רוב הפרדסים הללו ועל השטחים ביניהם, ולכן יש לתנים שטח מחיה קטן יותר, והם נדחקים גם לתוך הערים. כמובן שגם זה מתקשר לגישה של לאופולד, הגישה האקוצנטרית. הוא טען שאנחנו צריכים להתייחס גם לזכויות הטבע. כיום, אנחנו מחלקים את האדמה בין בני האדם (כל פיסת אדמה שייכת למישהו או למדינה או גם וגם) – ואף אחד לא מדבר על זכויות הטבע להיות שם. זכותו של ההר להיות הר ירוק עם עצים ופרחים ובעלי חיים. גם על זה לאופולד כתב.

dscn4439

אבל רציתי לספר על התן. התן הוא מהסוג Canis – כמו הזאב והכלבים. הוא קטן יותר מהזאבים, מגיע לגובה 70 ס"מ ולמשקל 12 קילוגרם בערך. 

dscn4441

כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה, הזנב שלו די קצר יחסית לאורך הגוף, ומאד שעיר. גם אצל השועלים הזנב שעיר, אבל הוא ארוך יותר ביחס לגוף. 

תן זהוב

התנים הם לרוב חיות ליליות. הם מעדיפים לצאת בלילה, ולחפש טרף שכולל מכרסמים קטנים, עופות וזוחלים. הם יאכלו גם פגרים אם יזדמן להם. הם לא מסתפקים רק בבשר – התנים הם אומניבורים, ואוכלים גם פירות. 

dscn4455

אבל… אני טיילתי בצהרים. מה פתאום תן מטייל באמצע היום? וזהו תן בריא, לא חולה כלבת. 

dscn4457

ובכן, כאן אשם האדם. יש כמה נשמות טובות לב שדואגות לבעלי החיים בפארק. ראיתי אישה שפשוט עברה ושמה לתן חופן מזון חתולים. אז זה לא שמזון חתולים יזיק לו מבחינה בריאותית, אבל העובדה שהתן יודע לחכות למזון במקום מסוים והעובדה שהוא מקשר בני אדם עם המזון הזה – הן לא טובות. 

dscn4450

קודם כל, כמויות המזון מאפשרות ריבוי לא פרופורציונלי של התנים בשטח. בטבע זוג תנים תוחם לו טריטוריה של 1-2 קילומטרים רבועים.  שטחו של פארק הירקון כולו הוא בערך 3.5 קמ"ר – מספיק בעיקרון לשלושה או אולי אפילו ארבעה זוגות. בפועל יש הרבה יותר תנים בשטח. התנים גם לא מפחדים מבני האדם – ויוצאים לחטט בפחים ובחצרות בשכונות מסביב. 

dscn4446

חשוב לזכור שלמרות שהתן נראה דומה לכלב, ומסוגל אפילו לחייך חיוך כלבי (כמו בתמונה מעל) – הוא חיית בר. הוא מהיר יותר, הוא עלול להתקיף ולנשוך. הוא לא מאולף או מבוית כמו הכלבים, ואין לו רצון לציית לאדם. הוא יטרוף את החתול הביתי (שכבר מזמן אבד את היכולת לברוח מהתן) בלי שום נקיפות מצפון. אם הוא רגיל שבני אדם נותנים לו אוכל, הוא עלול להתקיף כאלה שלא רוצים לתת לו.

תן כזה לא ילמד את צאצאיו לצוד, כי למה לצוד אם נותנים לך אוכל במתנה? אנחנו גורמים לשינוי התנהגותי של המין, ולחוסר יכולת של דורות ההמשך לשרוד בעצמם. 

בנוסף, על חיות בר יש הרבה פעמים טפילים ומגע קרוב מדי עלול לגרום לטפילים לעבור גם אלינו. 

בעיה נוספת היא שלא כולם ידאגו לקנות ולהביא לתן מזון חתולים. חלק סתם יתנו לו חתיכת סנדביץ', לפעמים אפילו עוד עטוף בשקית – וזה כבר ממש לא בריא לו. 

וכמובן, הרבה מתושבי העיר לא מבינים את התנים ולא מתפעלים כמוני מצפיה ביצור עדין ומקסים שכזה קרוב לבית. הם מתחילים להתלונן בעיריה – ולה יש פתרון אחד בלבד – שבשפה המכובסת קוראים לו "דילול האוכלוסיה" – כלומר, לוכדים וממיתים חלק מהתנים. 

dscn4454

לסיכום – התנים הם חיות מרתקות. אילו כלבים יפהפיים, ויש עוד המון מה לספר עליהם. חשוב לא להאכיל אותם, לתת להם להשאר יצורי פרא יפהפיים ולצפות בהם ממרחק.

לקריאה נוספת:
 סיבות לא להאכיל חיות בר – מאמר אמריקאי 

 ארבע סיבות לא להאכיל חיות בר – של The Humane Society

 התנים של פארק הירקון ולמה לא להאכיל אותם – מאמר מעניין של אנונימוס. בעיקרון אני לא תומכת במטרות שלהם, אבל לפעמים יש בינינו הסכמה. 

dscn4460

את התמונות צלמתי בפארק הירקון, ב"שבע טחנות", בתאריך 30.1.2017. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

tan

 

 

חוגלת סלעים – Alectoris chukar

dscn0530

החלטתי לפרסם רשימה, וכיוון שלא יצאתי כל כך לשטח – אני חוזרת לתמונות שצלמתי בעבר, והיום בחרתי לספר על החוגלה. 

img_6344

החוגלה, ממשפחת הפסיוניים היא עוף נפוץ בישראל. היא מטיילת בד"כ על פני הקרקע – 

dscn5853

אך בשעת סכנה היא מסוגלת לעוף למרחקים לא ארוכים במיוחד.

img_3845

החוגלה נוהגת לשכון באזורים סלעיים, ולכן שמה חוגלת הסלעים. 

dscn5857

בעבר צדו הרבה חוגלות בארץ, ומספריהן קטנו מאד. לכן, מאז שנת 2000 נאסר ציד החוגלות – והן מתחילות להתאושש. 

dscn1952

כיום אפשר לפגוש חוגלות ברוב הארץ – פגשתי אותן בסקרי הטבע בשרון, בהרי ירושלים, בגליל, בכרמל וגם במדבר – במגרש החניה של גן לאומי ממשית. 

dscn5850

החוגלה היא ציפור חביבה מאד. בד"כ הן חיות בלהקות, ואפשר לשמוע אותן מתקשרות ביניהן גם אם לא רואים אותן. 

dscn5858

בעונת החיזור הם מתחלקים לזוגות וכל זוג מקנן בנפרד מהזוגות האחרים. בשלב הזה הזכרים נעשים טריטוריאליים, ומכריזים על שטח הקינון שלהם על מנת שזכרים אחרים לא ייכנסו לשם.

dscn5860

לאחר החיזור, הנקבה מטילה בין 6 ל-15 ביצים, ודוגרת עליהן כשלושה שבועות וחצי – עד לבקיעת האפרוחים. יש תיעוד לכך שלפעמים היא מטילה שתי קבוצות ביצים, על אחת דוגר הזכר – ועל השניה דוגרת הנקבה. 

dscn5856

על פניה של החוגלה יש פס כהה שמסתיר את העיניים – זה נראה כאילו היא חובשת מעין מסיכה מוזרה: 

dscn0531

השם חוגלה נזכר בתנ"ך – אחת מבנות צלפחד קרויה על שמה, וגם ישוב בגבול בין נחלת שבט יהודה לבנימין. 

dscn5855

בעולם היא נפוצה ממזרח אסיה ועד מערב אירופה, אבל הביאו אותה גם לארה"ב כדי שתשמש שם עוף לציד, והיא התבססה היטב במערב ארה"ב והפכה לעוד מין פולש. 

dscn0535

אני תמיד נהנית לפגוש חוגלות בטיולים – אם כי לרוב אני שומעת אותן, ולא תמיד מצליחה לראות. 

img_3841

את התמונות צלמתי במקומות הבאים:
פארק הבשור, 13.9.2007
נחל חלילים, 28.3.2013
שדה בוקר, 1.10.2014
ממשית 15.12.2014
והר הרצל בירושלים, 6.11.2016

dscn5861

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

img_3844

פיפיון אדום-גרון – Anthus cervinus

dscn0998

הגשמים מסרבים להגיע, והפריחה אומללה למדי. לכן אני נשארת עם הציפורים. 

dscn1001

הציפור שלי היום היא פִּיפְיוֹן אדום גרון. זו ציפור שיר קטנה, קרובה בגודלה לנחליאלי: בתמונה הבאה אפשר לראות את הפיפיון מימין, והנחליאלי משמאל:
dscn1003

הפיפיון והנחליאלי שניהם בני אותה משפחה – משפחת הנחליאליים.

dscn1233

רק שבעוד הנחליאלי מתהדר בצבעי שחור לבן, הפיפיון מעדיף גוונים חומים, המאפשרים לו להסוות את עצמו בין רגבי האדמה. 

dscn1010

לפיפיון יש גחון מנוקד, ולזכר יש צבע כתום-אדמדם באזור הגרון. 

dscn1226

הפיפיון נקרא כך על שם הקול שהוא עושה – שמו הוא נסיון לאונומטופיאה. השם האנגלי שלו – Pippit – הוא גם נסיון לאונומטופיאה. חיפשתי ברשת את הקול של הפיפיון, ואני לא בטוחה מי קרוב יותר… באתר הזה אתם יכולים לשמוע מגוון הקלטות של ציוצי הפיפיון.

dscn1232

אונומטופיאה, למי שלא זוכר את שיעורי הספרות שלו, זה מילה שמנסה לחקות צליל. למשל, בקבוק שנשמע כמו הקול שהמים עושים כשהם נשפכים ממנו, או סיקסק – עוד ציפור שנקראת על שם הציוצים שלה. 

dscn1227

הפיפיונים הם ציפורים נודדות – הם מקננים ומקייצים בצפון אירופה, ומדרימים למשך החורף. אצלינו רובם חולפים, אך יש כאלה שנשארים למשך החורף. 

dscn1008

בארץ אפשר למצוא אותם בעונה הזו, בשדות קרובים למקורות מים. 

dscn1228

אני פגשתי אותם בשדות ליד גן שמואל, בזכות יעקב ואביטל, שהראו לי את הפיפיונים בשדות.

dscn1229

וכמובן, כאן המקום להודות לזוג המקסים הזה, שני אנשים נהדרים – שלקחו אותי לבריכות, חיפשו עבורי ציפורים מיוחדות ויעקב הסיע אותי במיוחד על מנת לראות את הפיפיונים בשדה.

dscn1238

אביטל, למי שלא מכיר, היא אביטל מ"הפטיפורים של אביטל" – מקום נהדר לסדנאות שוקולד. אם אתם מחפשים דרך לפנק את עצמכם – אני ממליצה.  

dscn1234

עד כאן להיום. את התמונות צלמתי בשדות שליד בריכות הדגים של גן שמואל, בתאריכים 24-25.10.2016.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 



dscn1235

Like A Bird On A Wire

dscn1842

הבוקר קמתי שוב לבשורות עצובות, בקנה מידה גלובלי: לאונרד כהן הלך לעולמו. 

crows

חיפשתי שיר שיתאים לי, ומבין כל השירים היפים שכתב, נזכרתי ב-Bird On a Wire

dscn0325

לכן ליקטתי ציפורים שצילמתי לאורך השנים על חוטי חשמל, כבלים וגדרות. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להנציח את לאונרד כהן היא בשיר:  

kingfishers

Like a bird on the wire,
Like a drunk in a midnight choir
I have tried in my way to be free.

dscn1021

Like a worm on a hook,
Like a knight from some old fashioned book
I have saved all my ribbons for thee.

dscn1248

If I, if I have been unkind,
I hope that you can just let it go by.
If I, if I have been untrue
I hope you know it was never to you.

dscn2486

Like a baby, stillborn,
Like a beast with his horn
I have torn everyone who reached out for me.

dscn3900

But I swear by this song
And by all that I have done wrong
I will make it all up to thee.

dscn7098

I saw a beggar leaning on his wooden crutch,
He said to me, "You must not ask for so much."
And a pretty woman leaning in her darkened door,
She cried to me, "Hey, why not ask for more?"

bird02

Oh like a bird on the wire,
Like a drunk in a midnight choir,
I have tried in my way to be free.

dscn9287

והנה השיר המלא – 

 

img_3057

לאונרד כהן היה משורר נפלא, השירים שלו יישארו איתי לתמיד 

img_5171

בתמונות אפשר לראות:
לבניות גדולות ממעין צבי
קאקים מכפר סבא
חכלילית עצים מת"א
שלדג לבן-חזה, פרפור עקוד ושלדג גמדי ממעין צבי ומגן שמואל
תור הצווארון מכפר סבא
דוחל שחור גרון (נקבה) מגן שמואל
נחליאלי לבן מעמק חפר
עורבני שחור-כיפה מכפר סבא
דאה שחורת כתף מאגמון החולה
פרחון של צופית בוהקת מירושלים
חנקן אדום גב מעמק חפר
תנשמת לבנה מאגמון החולה
סלעית אירופית מנחל הבשור
בז מצוי מפארק אפק ומעמק חפר
ועפרוני מצוייץ מהוד השרון. 

kestrels

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

img_6966

ועוד שיר אחד, פשוט כי הוא יפה

 

דיה מצויה – Milvus migrans

dscn0590

היום אני מציגה עוף דורס לא נדיר: דיה מצויה. היא נקראת לפעמים גם דיה שחורה, אך כיוון שצבעה הוא חום – אני חושבת שדיה מצויה זה כנראה שם הולם יותר. 

dscn1122

הדיה היא דורס בינוני – גודל הגוף כ-55 ס"מ, ומוטת הכנפיים בסביבות מטר וחצי. 

dscn0593

בעבר, חלק מהדיות היו יציבות בארץ – חיות כאן כל השנה ומקננות כאן. חלק נודדות – באות אלינו לחורף, אך מקננות באירופה; וחלק חולפות בלבד בדרך מאירופה לאפריקה וחזרה. 

dscn0825

אבל בשנות ה-50 הרעילו הרבה מהדורסים בשדות החקלאיים בארץ. כתוצאה מכך נעלמו מהארץ הדיות היציבות ואלו החורפות. נותרו רק הדיות שחלפו בארץ והמשיכו למקומות אחרים. 

dscn1216

 

לקח לדיות מעל 20 שנים לחזור אלינו – בשנות ה-70, להקות של צעירים החלו להשאר ולצוד מכרסמים בשדות, להשאר לחורף. 

dscn0939

ולאחר 20 שנים נוספות החלו גם למצוא קינונים. אם כי בודדים. 

dscn1279

כיום יש אוכלוסיה גדולה חולפת, אוכלוסיה קטנה שנשארת לחרוף כאן – וקינונים בודדים ונדירים. 

dscn1025

וכך אפשר למצוא מדי פעם (בעיקר בתקופת הנדידה) להקות של דיות – הן לא בוחלות במזון מסריח, ואתרי פסולת מהווים עבורן מוקד משיכה. 

dscn1121

ובאמת, הפעם הראשונה בה צילמתי דיות היתה במצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי, לפני 11 שנים – בשדות בין קיבוץ צאלים לאתר הפסולת הסמוך לקיבוץ. הדיות נעמדו להן יפה על הממטרות בשדה, ואני מאד התלהבתי מהמחזה. המצלמה שהיתה לי אז היתה חלשה ולא איכותית – ובכל זאת, הנה תמונה אחת מאותו אירוע בלתי נשכח. מוטי קרא לזה "דיית הממטרה": 

img_1261

הדיות אוהבות גם דגים, ולכן אפשר למצוא אותן בסביבות בריכות דגים. כאן בתמונה הדיה מפרקת דג שתפסה בבריכות של גן שמואל. 

dscn1123

הדיה נקראת כך כי היא מרבה לדאות. היא מתמרנת באוויר באמצעות הזנב. 

dscn1219

הדיה נמצאת ברוב אירופה, אסיה, אפריקה ואפילו אוסטרליה. היא אוהבת אקלים ממוזג עד טרופי – לכן אינה נמצאת באזורי הטונדרה או במדבר הסהרה, אך בסך הכל היא מצויה. 

dscn0826

לרוב הזכר בונה את הקן, בראשי עצים גבוהים. הנקבה מטילה 2-3 ביצים בקן, והיא הדוגרת העיקרית, בעוד הזכר מאכיל אותה ומטפל בה. 

dscn1257

את דיות הממטרה צילמתי ליד קיבוץ צאלים, בתאריך 26.2.2005
את שאר הדיות – צלמתי:
בעמק חפר, בתאריכים 2.11.2014 ו-20.10.2016
ליד אגם דלתון, 22.10.2016
וליד בריכות הדגים של גן שמואל, בתאריך 24.10.16

dscn1271

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

dscn2512

 

 

שנה טובה, תשע"ז

newyear02

עוד שנה חלפה, ואני חוזרת אל אחד הפרחים החביבים עלי – החצב המצוי. 

dscn9570

החצב תמיד מסמל בעיני תקווה. בסוף הקיץ החם, כשכל מה שאני רוצה זה מזגן או גשם, פתאום צצים החצבים – גדולים, מרשימים בגובה מטר וחצי, מתריסים נגד החום העז ומזכירים שעוד מעט יגיע הסתיו – ואחריו גם החורף. 

dscn9555

ולכן, לכבוד ראש השנה החצבים מתאימים לי, ואני שמחה מאד לפגוש אותם. 

dscn9583

השנה נסעתי לפגוש אותם בערד, בנחל טביה. הנחל ידוע בכמות החצבים הפורחים בו, ומאד נהנינו לראות את המדרונות המלאים חצבים.

dscn9561

אבל אנחנו לא היינו היחידים שבאו להנות מהחצבים. בין הפרחים, בנוסף לדבורים ולצרעות שראינו פעמים רבות – היו כמה וכמה ציפורים! 

dscn9578

לא הופתענו לראות צופיות (Cinnyris osea) – הלא ידוע שהצופית ניזונה מצוף פרחים. ממנו היא קיבלה את שמה. ראינו כמה צופיות נקבות מרחפות בין החצבים, ועוצרות ללגימת צוף. 

dscn9571

לפני 100 שנים, הצופיות היו מאד נדירות בארץ – הן הסתובבו רק בנאות מדבר בדרום. אבל עם התפתחות הארץ, ושתילה מרובה של עצים בעלי פריחה – הן הרחיבו את תפוצתן, והיום אפשר לפגוש אותן בכל הארץ. 

dscn9579

בנוסף לצופיות היו גם ציפורים אחרות – ובעזרת שי אגמון מדף הצפרות בפייסבוק קיבלתי זיהוי לציפורים האחרות: עלווית אפורה. 

dscn9560

העלווית האפורה (Phylloscopus trochilus) היא ציפור שיר נודדת – את החורף היא מבלה באפריקה, ואת הקיץ – באירופה. אצלינו היא חולפת בסתיו ובאביב. 

dscn9562

היא נקראת "עלווית" כי בד"כ היא אוהבת לחיות בין עלי העצים. אבל… בערד אין כל כך חורשים ויערות. אז אנחנו פגשנו אותה ב"יער" החצבים. 

dscn9563

כבר כתבתי בעבר על העלווית – לפני 8 שנים פגשתי אותה בשמורת בני ציון, שגם היא לא מיוערת כל כך. 

dscn9564

העלוויות נודדות למרחקים מרשימים – רוב העלוויות בארץ מגיעות מצפון אירופה, אבל חלפו בארצנו גם עלוויות שבילו את הקיץ בסיביר, ונדדו דרומה לאזור טנזניה באפריקה. 

dscn9556

אפילו בולבול צהוב-שת (Pycnonotus xanthopygos) פגשתי על החצבים, אבל הוא רק נח לרגע על חצב עמוס פירות, והמשיך לו בדרכו. 

dscn9581

אז יחד עם הבולבול, העלוויות והצופיות, וכמובן עם תקוות החצבים – 

dscn9565

רציתי לאחל לכל קוראי הבלוג שלי שנה טובה ומאושרת, 

dscn9567

שתהיה מתוקה כמו צוף, קלילה כמו ציפור ויפה כמו חצב בשיא פריחתו!

dscn9568

את התמונות צלמתי בנחל טביה בערד, 9/2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

newyear01

 

 

 

 

Sterna paradisaea – Arctic Tern – שחפית הקוטב

לגונת הקרחונים שחפית קוטבDSCN9027

אני ממשיכה עם תמונות של אמא שלי מאיסלנד, והפעם: שחפית הקוטב. 

שחפית קוטבCOOLPIX P610637

שחפיות מזכירות במבט ראשון את השחפים, אך הן ממשפחה אחרת. הן קטנות יותר, זריזות יותר – ומאד קשה לצלם אותן. לכן אני מאד מתפעלת מכל התמונות שהיא הצליחה לצלם. גם אם לא כולן חדות לגמרי – לצלם שחפיות בתעופה זה בהחלט אתגר רציני. 

שחפית קוטב בשיטCOOLPIX P610995

על רקע נופי איסלנד הנהדרים – הים הכחול, הגבעות הירוקות והשלג בהרים – הן מרהיבות אפילו יותר!

yam03

שחפית הקוטב, ששמה הלטיני: Sterna paradisaea, זו שחפית קטנה. אבל אל תזלזלו בה: זו הציפור שחוצה את המרחקים הגדולים ביותר בעולם: כל שנה היא נודדת מהקוטב הצפוני לדרומי – וחזרה. 

שחפית קוטבCOOLPIX P610656

כן – הציפורים הקטנות הללו מסוגלות לעוף 20,000 קילומטר בשלושה חודשים. שחפית שנתפסה וסומנה בצפון בריטניה בחודש יולי – נצפתה באוקטובר של אותה שנה בדרום אוסטרליה! מדהים! במחקר שמתבצע על השחפיות הללו – חיברו לכמה מהן משדרים על מנת לעקוב אחר מסלולי הנדידה שלהן – גילו שבשנה אחת הן יכולות לעבור מעל 90,000 קילומטרים! 

שחפית קוטבDSCN7713

נתיבי הנדידה של השחפיות הם לאורך היבשות – אך בתחומי האוקיאנוס. הן לא עוצרות בחוף במשך הנדידה, אלא נחות על פני המים – כמו היסעורים.

שחפית קוטבCOOLPIX P610640

הן מקייצות ומקננות בצפון העולם – באזורים הצפוניים והקרובים לקוטב, כמו איסלנד, צפון קנדה, צפון רוסיה, צפון אירופה. בסתיו הן טסות דרומה – ואת החורף שלנו הן מעבירות באזור הקוטב הדרומי – דרום אמריקה, דרום אפריקה, דרום אוסטרליה ואנטארקטיקה. 

yam01

במהלך הנדידה, שחפיות קוטב לעתים מגיעות גם לאזור שלנו – באזור אילת, כמעט כל שנה פוגשים שחפית קוטב צעירה בדרכה לדרום או לצפון. אבל בקיץ הזה (2016) היתה שמחה גדולה כשתפסו, טיבעו ושיחררו שחפית קוטב צעירה בעתלית

yam02

השחפיות מקננות בקיץ, באזור הקוטב הצפוני. הן מטילות בד"כ 2 ביצים בקן (לפעמים 3, לפעמים רק 1 – אבל לרוב 2) – ובני הזוג מגינים על הקן בלהט רב. 

שחפית קוטב בסנפלסנסDSCN7708

השחפיות מאד תוקפניות כשהן מגינות על אתר קינון. הן לא תהססנה לתקוף יצורים גדולים הרבה יותר מהן – למשל בני אדם. השחפיות יתקיפו את הראש והצוואר, והן בהחלט עלולות לגרום דימום עם מקוריהן החדים. 

שחפית קוטב קו 66 שעה 23DSCN8563

שחפיות קוטב חיות בדרך כלל כ-20 שנים. באופן יחסי לציפורים קטנות – זהו זמן ארוך למדי. 

שחפית קוטבCOOLPIX P610638

המאפיין הבולט של שחפיות הקוטב הבוגרות הוא המקור האדום-מבהיק שלהן – 

שחפית קוטבDSCN7711

המקור נעשה אדום בערך בין גיל שנתיים לשלוש, כשהשחפיות מגיעות לבגרות. 

שחפית קוטבCOOLPIX P610657

ורק לשם ההשוואה: בתמונה הבאה אפשר לראות שחפיות מהמין שחפית ים, השחפית הנפוצה באזורנו – שצילמתי במעין צבי, בסוף אוגוסט.
השחפיות הללו צעירות – רק המרוחקת ביותר היא בוגרת, וכבר יש לה את הצבעים האופייניים והמקור האדום-שחור. 

DSCN8550

זהו. עד כאן השחפיות – אני מקווה שנהניתם!

שחפית קוטבDSCN9361

את התמונות צלמה אמא שלי באיסלנד, ביולי 2016
את תמונת שחפיות הים צילמתי במעין צבי, 27.8.2016
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שחפית קוטבDSCN7714

 

 

 

פאפין – תוכי-ים אטלנטי -Puffin – Fratercula arctica

DSCN9584

היום בבלוג אני מציגה תמונות שצלמה אמא שלי. 

COOLPIX P610716

בחודש יולי אמא שלי ביקרה באיסלנד, מקום מדהים ביופיו, ובין שאר הפלאות שהיא ראתה שם – היא פגשה פאפינים. 

DSCN9273

הפאפין האטלנטי – ששמו הרשמי בעברית הוא תוכי-ים – הוא הציפור הלאומית של איסלנד. 

DSCN9275

הפאפינים הם עופות ימיים קטנים למדי,  שחיים באזור הקוטב הצפוני. יש שלושה מינים של פאפין – שני מינים באוקיאנוס השקט, ואחד באוקיאנוס האטלנטי. באיסלנד, כמובן, אפשר למצוא רק את המין האטלנטי. 

DSCN9283

בחורף הפאפינים יוצאים לים, ובעצם רוב השנה הם במים – שוחים, ישנים, אוכלים ואפילו מזדווגים. הם מגיעים ליבשה בקיץ – בשביל לקנן ולגדל את הצעירים. הם מקננים בחורים במדרונות, כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה: 

DSCN9285

חורי הקינון שלהם די עמוקים – בעומק מטר, כשבפנים בסוף המנהרה יש חדרון קינון. 

DSCN9384

הרבה פעמים משווים את הפאפינים לפינגווינים. פאפינים נמצאים בקוטב הצפוני, פינגווינים – בקוטב הדרומי. הבדל בולט נוסף הוא שהפאפינים מסוגלים לעוף – הם קטנים יותר, אורכם כ-30 ס"מ – כלומר, קטנים יותר מעורבים! הפינגווינים שוחים וצוללים מהר יותר – אך אינם מסוגלים לעוף. 

DSCN9284

המקור של הפאפינים הוא פשוט מקסים. שילוב צבעים ודוגמא מיוחדים מאד, ויחד עם קו ה"מסקרה" בעין, ההבעה שלהם ממש נהדרת: 

DSCN9318

בעזרת המקור הגדול שלהם הם אוספים דגיגים ומביאים אותם אל הקן. 

DSCN9585

הפאפינים הם מונוגמיים – בני זוג נשארים יחד לכל חייהם. הנקבה מטילה ביצה אחת, ושני בני הזוג דוגרים עליה בתורות ומגדלים יחד את האפרוח. באנגלית לפעמים קוראים לאפרוח "Puffling" – מאד נחמד בעיני. 

DSCN9371

אני מקווה מאד להגיע לאיסלנד בעצמי, ולפגוש את הפאפינים הנהדרים הללו. בינתיים, התמונות של אמא שלי רק מגבירות את החשק!

DSCN9388

את התמונות צלמה אמא שלי באיסלנד, ביולי 2016.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN9589

 

 

לימונית האשחר – Gonepteryx cleopatra

IMG_1330

היום אני מציגה פרפר מאד נחמד – לימונית האשחר. 

IMG_9509

השם מאד ברור: לימונית – בגלל הצבע הלימוני, ועצי האשחר הם הפונדקאים של זחלי הלימונית הזו. 

aDSCN5889
ללימונית יש גם הסוואה מוצלחת – היא מסוגלת להראות כמו עלה ולפעמים לא שמים לב שהיא בכלל שם. 

IMG_1337

את לימונית האשחר אפשר לפגוש בכל האזור הים תיכוני בארץ – מהחרמון ועד לדרום הרי יהודה.

IMG_1399

הצבע הצהוב של הלימוניות מאד נחמד. וקל להבדיל בין זכרים – שצבעם צהוב עז, כמו כאן על השלהבית הדביקה :

IMG_1333

לבין הנקבות, שלהן יש גוון ירקרק יותר, כמו כאן על דרבנית התבור

IMG_1336

והנה הזכר מחזר אחר הנקבה, שנהנית לה מצוף מרווה משולשת

carmel02

בעולם, אפשר למצוא את לימונית האשחר סביב הים התיכון – דרום אירופה, צפון אפריקה ואצלינו. 

DSCN5885

החוקרים הראשונים שתארו את לימונית האשחר התפעלו מהצבע שלו, וקראו לו – Butterfly – כלומר, מעופף בצבע חמאה. 

IMG_8913

השם נעשה מקובל – וקיבל פרשנות משלו, וכיום Butterfly זו המילה לפרפר. 

IMG_9264

כלומר, הלימונית היא הפרפר האולטימטיבי! The Original Butterfly

IMG_9259

וכאן אני חייבת להזכיר, כמובן, את לואיס קרול ששיחק עם המלים והמציא את ה-Bread and Butterfly בספרו "מעבר למראה ומה שאליס ראתה שם" 

IMG_9262

כך ג'ון טניאל צייר את ה-Bread and Butterfly : (התמונה מ-Alice In Wonderland Wikia)

וזוהי גירסת דיסני:

לפני שנתיים פרסמתי ברשימה על הגעדה המפושקת את התמונה הבאה, עם לימונית אשחר זכר בזוית מיוחדת. אני מאד אוהבת את התמונה הזו: 

aDSCN5884

לפרפרים בעצם אין פה. יש להם קשית ארוכה שאותה הם מחדירים אל הפרח, ובעזרתה הם מוצצים ממנו את הצוף: 

IMG_8914

את התמונות צלמתי במקומות הבאים:
במירון, בתאריכים 12.5.12, 29.5.12, 18.5.13, 17.5.14
בכרמל בתאריך 16.5.14
ובהרי יהודה, בתאריך 16.6.15

IMG_9519

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

carmel01

 

 

  

צפרדע נחלים – Pelophylax ridibundus

DSCN5712

היום אני מספרת על צפרדעים. אחד מבעלי החיים החביבים ביותר שאפשר לפגוש. 

DSCN5717

צפרדע הנחלים היא דו-חי, כלומר היא מבלה את חייה במים ומחוץ להם, וזקוקה גם למים וגם ליבשה על מנת לשרוד. 

IMG_8740

הצפרדעים יכולות להיות ירוקות, חומות, או שילוב גווני ירוק וחום. 

DSCN5706

הבעת הפנים שלהם מאד משעשעת בעיני, מין הבעה פלגמטית לא מרוצה, אבל העיניים מאד ערניות. 

DSCN5716

מחזור החיים של הצפרדע הוא בהחלט מיוחד ומעניין. צפרדעים – לא עושות אהבה. No Sex for them… כלומר, יש מפגש – אבל אין באמת מגע. 

DSCN4559

הזכר והנקבה שוחים יחד, הצפרדע הנקבה משריצה כמה אלפי ביצים לא-מופרות למים  – לנחל, לשלולית – לאן שאפשר.
הזכר מפריש זרע למים, וכך הוא מפרה את הביצים. זוהי הפריה חיצונית. 

DSCN6629

מהביצים המופרות בוקעים הראשנים. הראשנים נראים כמו ראש קטן עם זנב – ממש לא כמו הבוגרים. הם גם נושמים עם זימים, כמו דגים. אבל הם גדלים ומתפתחים, 

DSCN5744

הראשנים מפתחים רגלים וריאות. כאן בתמונה אפשר לראות שלראשן שצילמתי כבר יש התחלה של רגלים אחוריות קטנות ולבנות: 

DSCN5740

הגלגול מראשן לצפרדע כולל שלושה שלבים: בשלב הראשון מופיעות הרגלים האחוריות, בשלב השני – הרגלים הקדמיות; ובסוף נעלם הזנב.

DSCN4560

בשלב הזה הצפרדע יכולה כבר לצאת מהמים – יש לה ריאות והיא מסתדרת במים ומחוץ להם. 

DSCN6632

רק צפרדעים בוגרות יכולות להתרבות. הצעירות לא. 

DSCN5724

הצפרדעים גרות בצמוד למקווי מים, ואם אין מקווים זמינים – הן תמצאנה כל מקום אפשרי. 

 DSCN4564  

ולכן בתל אביב, המקום הנוח למצוא אותן הוא… בחממה הטרופית של הגן הבוטני. שם תמיד יש מים, הטמפרטורה חמימה ונוחה – והצפרדעים משגשגות. 

DSCN5720

את התמונות צלמתי
בנחל כזיב, 10.5.2013
בחניון האגם בכרמל, בתאריכים 31.5.2015 ו-7.6.2015,
ובגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב בתאריך 3.9.2015 

DSCN5709

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN4550

עם הסתו חזרו הצפורים

IMG_6687

השבוע קיבלתי בשורה משמחת: יש מדריך חדש בסדרת "טבע ישראלי" – מדריך לציפורים נודדות.

agur01

כבר סיפרתי על המדריכים של נועם – כמה הם נוחים ומוצלחים בעיני: הזכרתי אותם כמה וכמה פעמים בבלוג, ומבחינתי – מדריך חדש – האחד עשר במספר – הוא סיבה טובה לרשימה חדשה. 

IMG_6708

המדריך הפעם מוקדש לציפורים נודדות, וכדרכו של נועם – בדפדפת הקטנה הוא מצליח להכניס המון מידע. 

pelican01

קודם כל, יש הקדמה שמסבירה על הנדידה – מדוע ציפורים נודדות? איך הן יודעות להתחיל לנדוד? איך הן מנווטות? איך עוקבים אחריהן? – לכל השאלות הללו יש תשובות בדפדפת. 

IMG_6716

האיורים מראים הרבה מהציפורים במבט מלמטה, כדי שייקל עלינו לזהות אותן כשהן עפות מעלינו. כך זיהיתי את הדיה השחורה (בלטינית: Milvus migrans) בתמונה הבאה: 

DAYA

יש גם איור שמראה איך הן נודדות – העגורים (Grus grus בלטינית), למשל, נודדים במבנה דמוי האות "V" – מבנה מסודר, בו הציפור שבראש ה-V סופגת את רוב הרוח ומשקיעה את רוב המאמץ, והאחרות משקיעות פחות מאמץ. 

agur03

החסידות השחורות (Ciconia negra בלטינית), לעומתם, עפות בצורה אחרת – הן מאתרות זרמי אוויר העולים מעלה, עולות איתם ואז דואות קדימה. משום כך אין להן סיבה לטוס במבנה מסודר, וכשהן מטפסות מעלה – נראה שכל אחת עפה בכיוון אחר. 

stork-black

אבל גם ציפורי שיר קטנות נודדות. למשל – דוחל שחור גרון (בלטינית: Saxicola rubicola): 

DUHAL

או חכלילית עצים (Phoenicurus phoenicurus) חמודה: כאן בתמונה זו נקבה –

hachlilit

וגם דורסים גדולים, כמו העקב המזרחי (Buteo buteo vulpinus): 

AKAVMIZ

או הרחם המדברי (Neophron percnopterus) – אחד הדורסים הגדולים והמרשימים: 

RAHAM

על כל ציפור במדריך יש מידע שימושי מאד – מתואר הגודל שלה, סימני זיהוי יחודיים – כמו המקור של הכפן הלבן (Platalea leucorodia)

KAPAN

מתואר מסולול הנדידה – וגם יש המלצות על מקומות מומלצים לצפות בציפורים הללו, למשל – את החסידה הלבנה (Ciconia ciconia) נמצא ליד בריכות דגים: 

stork-white

לאמא שלי בחצר יש עץ שסק. יום אחד היא שמעה ציוץ ציפורים מיוחד. היא יצאה לחצר, ומצאה להקה של ציפורים יפהפיות שבאו לאכול: זהבן מחלל (בלטינית – Oriolus oriolus)
הזהבן הוא ציפור שיר יפהפיה שמבלה את החורף באפריקה, ואת הקיץ – באירופה. אצלינו היא חולפת בדרך. 

ZAHAVAN

הרבה עופות נודדים דרך ישראל – זו הדרך היבשתית המהירה המקשרת בין אירופה לאפריקה.
לפי ההערכות, כ-500 מליון ציפורים נודדות חולפות בארץ כל שנה. 

העגורים האפורים הם מהמוכרים יותר –

agur02

יש עוד כמה ציפורים נודדות חביבות שרציתי להציג כאן: חנקן נובי (Lanius nubicus)

DSCN3360

חטפית אפורה (Muscicapa striata): 

HATAFIT

וציפור מיוחדת, שפגשתי ליד קבר בן גוריון: סבראש (Jynx torquilla): 

SAVROSH

כמו שאר המדריכים בסדרה,  המדריך לציפורים נודדות נוח לשימוש: הוא קל לנשיאה, מתקפל ועמיד ברטיבות.

מחיר 29 ₪
להשיג בחנויות ספרים,חנויות מטיילים ובשמורות הטבע.
עורך ומפיק:נועם קירשנבאום
הוצאה לאור:"טבע ישראלי"
לפרטים נוספים:
נועם 7904905 050
talituly@zahav.net.il

pelican-cormorandt     

את תמונות הציפורים הנודדות צלמתי ברחבי הארץ, בשנים 2014-2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
תודה לאמא שלי שנתנה לי להשתמש בתמונת הזהבן!

pelican02

נמפית הקטלב – Charaxes jasius

DSCN8207

אני מפסיקה את הדיווחים על אנגליה (וKew Gardens) בשל פרפר. 

DSCN8210

ולא סתם פרפר. הגדול בפרפרי היום של ארצנו – נמפית הקטלב. 

DSCN8279

הפרפר הגדול בארץ הוא עש לילי ששמו שבתאי השקד, והוא בערך כפול בגודל מהנמפית הזו – וגם אותו טרם יצא לי לפגוש.
אבל היום אני מדברת על פרפר יום. 

DSCN8216

כלומר, פרפר שפעיל במשך היום. 

DSCN8225

נמפית הקטלב היא פרפר מרשים. מוטת הכנפיים של הזכר היא מעל 4 ס"מ, ושל הנקבה – 5 ס"מ. 

DSCN8242

השם העברי – נמפית – נגזר משם המשפחה – נמפיתיים – Nymphalidae – שמגיע מהנימפות היווניות 

DSCN8228

ונמפית הקטלב – כי הקטלב הוא העץ עליו הנקבה מטילה את ביציה. זהו הפונדקאי של הזחלים. 

DSCN8229

אבל הנמפית שלי – כמו שאפשר לראות בתמונות – לא הסתובבה על קטלב, אלא נעמדה על אלון. מדי פעם יצאה לריחוף מהיר בסביבה – ואז חזרה לנקודה בולטת, על מנת לתצפת. 

DSCN8240

זו התנהגות אופיינית לפרפרים זכרים טריטוריאליים. הם נעמדים במקום בולט בטריטוריה שלהם, ויוצאים לסיבובי אזהרה מפעם לפעם. הם יבריחו מהשטח כל פרפר, עש או שפירית שהם רואים – אלא אם זו נקבת נמפית קטלב. 

DSCN8249

אני משערת שהזכר הזה כבר עבר כמה קרבות – הכנפיים שלו מרוטות למדי, ופוגמות קצת ביופיו ובייחודו. 

DSCN8212

הנה, לשם השוואה, הנמפית שצלמתי על אותו אלון בשנה שעברה: זה פרט מושלם, אך לצערי הוא העדיף לברוח ממני – וצילמתי רק תמונה אחת שלו: 

ktalav

הפרט שפגשתי השנה היה סבלן יותר, עסק בהגנה על הטריטוריה שלו – אבל גם היה מרוט יותר. 

DSCN8258

השם העממי של נמפית הקטלב הוא Two-tailed Pasha – כלומר, פחה דו-זנב.
דו-זנב – בגלל שתי הבליטות בתחתית כל אחת מהכנפיים התחתונות. ופחה – כי הוא נראה מלכותי, שליט כזה. 

DSCN8269

ברשימה על סטירית הטבעת מדצמבר האחרון כתבתי שהמשאלות שלי הן:
לצלם את הכחליל הירוק במירון, את זנב-סנונית המכבים, ולצלם שוב (באיכות טובה יותר) את נמפית הקטלב, הכחליל המקושט ולבנין הסלוודורה.
אז הצלחתי לצלם שוב את נמפית הקטלב, אבל אני מקווה לחזור אליה – הפעם גם למצוא פרט יפה יותר. (וכמובן, שאר הרצונות שלי עדין שרירים וקיימים) 

DSCN8270  

את התמונות צלמתי בגבעת ההגנה בכרמל, בתאריך 13.10.2015 וגם 10.9.2014

DSCN8276 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN8272