זחלי פרפרים ועשים בישראל

1911880_10203196147409982_111544248_n
אני שמחה לספר לכם על מדריך חדש בסדרת "טבע ישראלי" שמגיע לחנויות בימים אילו: מדריך זחלים! 

IMG_0877_צבעוני_שקוףזחל צבעוני שקוף, כרמל, 1.1.2009

לפני שאני מתחילה לספר לכם על המגדיר, וכמה אני שמחה שהוא יצא לאור – אסביר לכם שיש "זחל" ויש "תולעת" ואלו שני יצורים שונים לחלוטין.
התולעת היא בעל חיים חסר חוליות, ללא רגלים – והיא נשארת באותה צורה כל חייה. כמו שהתחילה – ככה היא תגמור. על הקרקע.

Mזחל על חלבלוב הרמוןImg_5181זחל של תנשמית על חלבלוב הרמון, נגב – צלמה אמא שלי

הזחל הוא חלק ממחזור החיים של חרק. כמו לחרקים רבים, לפרפרים (ולעשים, קרוביהם) יש מחזור חיים עם גלגול מלא: בתחילה הנקבה מטילה ביצה.
מהביצה בוקע זחל – והוא ניזון בעיקר מהצמח עליו הוטל.
הזחל מתגלם לגולם בשלב השלישי,
ואז מגיע השלב הרביעי והמרשים – שלב הבוגר – הפרפר או העש שאנחנו פוגשים מרחף בשדה. בשלב הזה מתרחשת ההזדווגות, והנקבה מטילה את הביצים לדור הבא. 

IMG_0878_טוואיטוואי מהסוג Lasiocampa על רקפת בכרמל, 1.1.2009

כיון שכך, הזחל הוא בעצם חרק. ולכן יש לו 6 רגלים – כמו שאפשר לראות יפה בתמונה הבאה – זחל של טוואי רבא, שצלמתי בצפון הנגב, 24.2.2010: 

IMG_9142_טוואי_רבה

בדרך כלל הזחל שונה מאד מהבוגר. כדוגמא, הנה זחל של זנב-סנונית הדור, מטייל על גבעול שומר פשוט. אמא שלי צלמה אותו בנחל תלכיד בבקעת הירדן: 

Mזחל של זנב הסנוניתImg_1152

לעומת זאת, כך נראה הפרפר הבוגר – שונה לחלוטין. צלמתי אותו בהוד השרון, 18.6.2013: 

IMG_2050

עד לאחרונה לא היה בארץ מגדיר או מדריך המוקדש לנושא הזחלים. יש מידע חלקי בספרים של יצחק אייזנשטיין, יש מידע חלקי באנציקלופדיה של החי והצומח (כרך חרקים) ויש מידע חלקי בספר הפרפרים של דובי בנימיני (במהדורה המורחבת).
אבל אין מדריך שבאמת יראה לך איזה זחל יתפתח לאיזה פרפר או עש. 

IMG_0980_תנשמית_יהודהזחל של תנשמית יהודה, שמורת בני ציון, 5.1.2013

יש כמה וכמה סיבות לכך. הראשונה היא מחסור בידע ובמחקר. יש הרבה חרקים בארץ שלא נחקרו, ולא ידוע מי הם.
למשל, בתמונה הבאה – זהו זחל שצלמתי בחרמון, ב-21.5.2009. לא מצאתי תמונה דומה בספרים שלי, ובסופו של דבר עמיר ויינשטיין (בעל הבלוג "חרקים – עולם קטן בגדול") עוז ריטנר (בעל אתר החרקים המופלא Nature Of Oz) הודיעו לי שזהו זחל עש ששמו הלטיני Zygaena. בעברית קוראים לסוג ססמבריק. אבל בחרמון ישנם מינים שלא נחקרו עדיין, ולכן אי אפשר לדעת איזה בוגר יתפתח מהזחל הזה.

IMG_7673

מצד שני, ישנם זחלים רבים שהם ידועים ומוכרים. את הזחל היפהפה הבא צלם חברי הטוב איתי נחשון – ותודה לו על הרשות להשתמש בתמונותיו הנפלאות!
זהו זחל של עש ששמו תנשמית הבוצין. 

תנשמית הבוצין איתי נ

המדריך החדש והנוח בסדרת טבע ישראלי מיועד בדיוק בשבילנו: בשביל להכיר את הזחלים הנפוצים, אילו שפוגשים בטיול מזדמן בשדה.
במדריך מצאתי שהזחל הירקרק המרשים בתמונה הבאה הוא זחל של עש ששמו טוואית הארכובית. צלמתי אותו ליד נחל נעמן, בשולי עכו בתאריך 13.6.2013.
למדתי גם שהעש "טוואית" הוא ממשפחה שונה מהעש "טוואי" – למרות הדמיון בשם, ולמרות ששניהם מתגלמים בפקעת קורים אותה הם טווים. 

IMG_1308_טוואית_הארכובית
כמו בכל המדריכים בסדרת "טבע ישראלי", מטרת המדריך היא לא לכסות את כל הקיים בטבע הישראלי – אלא לתת למטייל אפשרות להכיר את הנפוצים, לזהות אותם.
למשל – את הרפרף המשורטט הזה, שאיתי צלם : 

רפרף משורטט איתי נ

או את דובון הקורים שאני פגשתי באחו נוב ברמת הגולן ב13.2.2014 – 

IMG_7413_דובון_הקורים
כמו תמיד במדריכים הללו, ליד כל איור יש הסבר קצר וממצה, כתוב יפה שמסביר על הציור. בתמונה הבאה, למשל – עש ששמו תהלוכן האורן. התהלוכנים גדלים בקן משותף על עץ אורן, וכשמגיע זמנם להתגלם – הם יוצאים בתהלוכה בזה אחר זה. את התהלוכה מובילה לרוב נקבה. היא יוצאת לדרך וכל אחיה ואחיותה בעקבותיה, ראש לזנב. היא מוצאת מקום, והזחלים מתגלמים שם בקרקע או מתחת לסלעים. אמא שלי צלמה תהלוכה מקסימה שכזו: 

Mטוואי התהלוכהImg_0633

סיבה נוספת לעובדה שאין מגדיר מסודר לזחלים היא פשוט ההשתנות שלהם.
כשזחל בוקע מהביצה – הוא בד"כ זעיר. בגודל של מילימטר או שניים. עם הזמן, הוא אוכל וגדל – יש זחלים שמגיעים לגודל 10 ס"מ!
במהלך הגדילה הם לפעמים משנים צבע או רמת שעירות. 

IMG_9143_טוואי_רבהטוואי רבא, צפון הנגב, 24.2.2010

למשל, הזחל בתמונה הבאה – זהו זחל של עש מקסים בשם דובון יפהפה, שצלמה אמא שלי. כשהזחל צעיר, יש לו כתמים כתומים גדולים על הגב. כשהוא מתבגר, הכתמים הכתומים נעשים קטנים מאד – כאן כבר יש רק פסים דקים, ואילו הצבע השחור נעשה בולט יותר.
כלומר, בשביל ליצור מגדיר מלא של זחלים, צריך להוסיף כמה איורים לכל זחל – כדי להבדיל בין שלבי ההתפתחות שלו, ושינויי הצבע. 

Mדובון יפהפה על גלעינוןImg_5408

כך נראה הדובון היפהפה הבוגר – נכון שהוא באמת יפהפה? 

IMG_8015
זו הפעם הראשונה בה יוצא מדריך קל, זמין ונוח שמאפשר לנו להכיר את הזחלים הנפוצים בסביבתנו. לדעתי, מדריך שכזה היה חסר לנו – ואני מאד שמחה שנועם הגה את הרעיון, וגם דאג לבצע.
בתמונה הבאה תראו זחל נוסף שלמדתי להכיר מהמדריך – זחל שהגיע אלי בתוך זר פרחי לע-הארי תרבותיים שקניתי בדוכן פרחים. הוא הפתיע אותי, אבל ניסיתי לעקוב אחריו. לצערי, אני חושבת שהחתולים שלי טרפו אותו והוא לא הגיע לשלב הגולם.
זהו פְּרוֹדֶנְיָת השדות – עש שידוע כמזיק לחקלאות ולגינות נוי. 

IMG_8265_פרודנית_השדות
שמחתי לגלות במדריך גם הסבר על ססתיק – ססתיק אלו עשים שבונים "תיקים" – או "קופסאות" מזרדים וענפים, ובתוכם מתפתח הזחל. הזחל נושא איתו את ה"תיק" לכל מקום, ובסופו של דבר מעגן אותו לענף ומתגלם בתוכו. יש מספר מינים, וכל מין בונה לו תיק שנראה אחרת. אני חושבת שהמרשים ביותר זהו ססתיק מרובע – שבונה תיק בצורת קוביה מיוחדת. גודל הקוביה – ארבעה סנטימטרים בערך. 

Mססתיק מרובע בסרטבהDsc_4217
בתמונה הבאה זהו עש ששמו עשנור הרותם, שצלם איתי. העשנור תופר לעצמו מחסה מחוטי משי דקים, ואפשר לראות בתמונה שני זחלים – אחד גדול יותר, ומתחת לו אחד צעיר –

עשנור הרתם איתי נ
אני ממליצה בחום על מדריך הזחלים החדש –  ועל כל סדרת "טבע ישראלי" – כמו המדריכים האחרים בסדרה גם המדריך החדש נוח מאוד לשימוש: קל, מתקפל ועמיד ברטיבות.  

מחיר 29 ₪
להשיג בחנויות הספרים, בחנויות למטיילים, בשמורות הטבע ועוד.
עורך ומפיק: נועם קירשנבאום
הוצאה לאור: "טבע ישראלי"
לפרטים נוספים, ורכישה מרוכזת בהנחה:
נועם 7904905 050
talituly@zahav.net.il

צבעוני שקוף איתי נ
גילוי נאות: נועם, המוציא לאור של סדרת "טבע ישראלי" הוא חבר שלי, ואת המדריך קבלתי ממנו במתנה. אבל אני בטוחה למדי שהייתי קונה אותו בכל מקרה. זהו באמת מדריך שימושי.
ועם זחל צבעוני שקוף שצלם איתי (כאן מעל) וזחל טוואית הארכובית שאני צלמתי (בתמונה הבאה ) –

אני מודה מאד לאיתי נחשון ולאמא שלי שהרשו לי להציג את תמונותיהם הנהדרות!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1304_טוואית_הארכובית

מודעות פרסומת

מנסה לכתוב רשומה

שלום חברים. 

שוב תפוז מאכזבים אותי. שוב הם מעלים גרסאות באמצע היום, ללא התראה, ללא אפשרות גיבוי.
שוב גורמים לאנשים לאבד מידע, מופתעים כשזה קורה,

ונעלבים אם אומרים להם ש"כל פעם זה ככה". 

בעוד עשרה ימים אני אמורה לחגוג בלוגולדת 5 לבלוג שלי. השאלה היא, האם אני אחגוג אותו בתפוז?

סתם ככה, ניסיתי לבדוק כמה פעמים במשך 5 השנים האחרונות הבלוג שלי הושבת בגלל תפוז.

 6/2009 – תקלה באלבומי התמונות שמנעה את אפשרות הגדלת התמונות

7/2010 – שלל תקלות שגרם לנו לפצוח בשביתה ליום אחד 

 8/2010 – תקלה באלבומי התמונות, אין גישה לתמונות 

 8/2011 – גרדוש מערכת המסרים שכולל תקלות שלא תוקנו עד היום (שנתיים!!!) – הפסיק שליחת מסרים על רשימות חדשות ויצר בלגן נוראי

 10/2011 – גרדוש כולל לבלוגיה, לקח כמעט שלושה חודשים עד שתוקנו התקלות – המראה הבלתי נסבל, העמודות שלא במקום, החלונות שלא נסגרו כראוי… 

 2/2012 – שוב השבתה כוללת של האלבומים, הפעם כי נגמר החוזה מול חברת התכנה שאחראית לאלבומים. לקח לתפוז חודשיים להתאושש מהרעיון. 

 10/2012 – לאחר כמה שנים של תאימות אחרונית, youtube ביטלו את התמיכה בקוד הישן של ה-embed. התוצאה: אי אפשר להטמיע סרטונים ברשימות במשך חודש. 

 4/2013 – בלגן שלם בסטטיסטיקות – רשומות איבדו את כמות הצפיות שלהן – בעיה שהטיפול בה טרם הסתיים. 

ועכשיו שינו את העורך שוב. 

אני מנסה לכתוב רשומה כדי לאתר את התקלות…  בינתיים פתחתי שרשור תקלות שכבר מצאתי – אתם מוזמנים להוסיף לו, אני בטוחה שיש לכם מה להוסיף. 

תוסיפו לזה את העובדה שבשנת 2012 כמות הכניסות לבלוג שלי ירדה ל-2/3 יחסית לשנת 2011, ובשנת 2013 ירדה למחצית משנת 2012 – ותבינו למה אין לי שום מוטיבציה לכתוב בתפוז. 

לכן,  יש לי בקשה – שכל מי שקורא כאן ישאיר איזו תגובה. אני רוצה להשוות את מספר התגובות לסטטיסטיקות של תפוז. אפילו תגובה טפשית כמו "קראתי" או סתם אות חביבה עליכם. אני פשוט רוצה לנסות לדעת כמה אנשים באמת נכנסים הנה. 

אגב, הרשימה נכתבה בעורך החדש – אבל דברים מסויימים (גודל פונט שלא נקלט כלל, תוספות אחרי הפרסום הראשוני) לא נקלטו – ולכן השינויים נערכו בעורך הישן. 

את התמונות: צופית בוהקת, פשוש ועורבני (שיש לו חרק על המקור!) – צלמתי ברמת הנדיב, ביום שלישי, 21.5.2013
אני מקווה שאם תקליקו עליהן תוכלו לראות אותן בגודל המקורי…

עכבישנים בישראל

 

אם יש יצורים שאני לא אוהבת להתקרב אליהם, אילו עכבישים ועקרבים.


כסופי דק-פסים, מבט מלמטה

כלומר, אני אסירת תודה לעכבישים על כל היתושים שהם צדים – ואם מרעידן כלשהו יחליט לפרוס רשת על התקרה שלי אני לא אפריע לו – אבל אני לא באמת מתפעלת מהם…


גלגלית קשוטה, הר מירון

מצד שני, טוב לדעת מי הוא מי – בבחינת "דע את האויב".


כדורית אדומה (עם ציור בצהוב!), הר מירון

וכאן אני חוזרת אל סדרת "טבע ישראלי" שעורך נועם קירשנבאום. לפני 4 שנים סיפרתי כאן על סדרת המדריכים של נועם – שהם סדרת דפדפות מתקפלות, קלות ונוחות בשלל נושאי טבע.


סרטביש הפרחים – הזדווגות. שימו לב לזכר החום הקטן שמחבק את הנקבה הלבנה הגדולה

נועם הוציא לאור דפדפות העוסקות בשמונה נושאים: פרחי בר, עצים ושיחים, צמחי מאכל (כולל באיזה שלב לחפש אותם, ולמה הם משמשים), חיות בר, זוחלים ודו-חיים, ציפורים, פרפרים וחרקים.


כסופי מפורץ, חוף ראש הנקרה

בימים אילו יצא המדריך התשיעי בסדרה: המדריך העוסק במחלקת העכבישנים – כלומר, בעכבישים ועקרבים – ומה שבינהם.


מבעיתן: זה לא עכביש, וזה לא עקרב – זה  משהו בינהם: עכשוב. בית חנניה

מחלקת העכבישנים שייכת למערכת פרוקי-הרגליים, המערכת הגדולה ביותר בעולם החי, וכוללת מספר סדרות המוכרות לכולנו כמו עכבישים ועקרבים לצד סדרות מוכרות פחות כמו עכשובים או רגלבישיים. בישראל הוגדרו כבר כמה מאות מינים ומינים נוספים ממשיכים להתגלות.


ארכרגל – ממשפחת הרגלבישיים, נחל יצפור, גלבוע

המדריך מציג את מיני העקרבים והעכבישים הנפוצים בישראל – בתוספת איורים ברורים של מאייר הטבע הנפלא, טוביה קורץ. היועצים המדעיים הם מומחים בתחום מאוניברסיטת ת"א – ד"ר אפרת גביש-רגב וד"ר דני סימון. עמיר ויינשטיין, בעל הבלוג המצוין "חרקים – עולם קטן בגדול" סייע גם הוא בהפקת המדריך.


סרטביש הפרחים צד סטירית ההרים, חרמון

כמו תמיד בסדרת "טבע ישראלי", יש למדריך ערך מוסף מעבר לזיהוי המינים הנפוצים: למשל, יש הסבר מפורט על מבנה העקרבים והעכבישים, והמלצות איך להתנהג אם נעקצת על ידי עקרב.
יש גם מידע על רמת הסכנה של עקיצות העקרבים השונים – ומידע לגבי העכבישים הארסיים במיוחד.


מברישית ירוקה, צומת האמיר, רמת הגולן. בקטן: שק הביצים שלה

לכל העכבישים בעלי הרשתות, ישנו גם איור של הרשת – שמקל על הזיהוי.


קורי עכביש סבוכים, חוף ראש הנקרה

לעכבישים הנושאים את שק הביצים, או שלשק הביצים שלהם יש מראה מיוחד – יש איור מוקטן המדגים את זה.


ענבלית מצויה – נקבה נושאת שק ביצים, הרצליה

המדריך הוא נוח לשימוש, קל לנשיאה – וכולל את המינים הנפוצים שאפשר לפגוש בשדה, או בבית. המידע מפורט ורחב – כולל גם את העובדה אם העכבישן הוא פעיל יום או לילה,


טל הבוקר על קורי עכביש, צפונית לירושלים

אני בהחלט ממליצה על מדריך העכבישנים – ועל כל סדרת "טבע ישראלי" – כמו המדריכים האחרים בסדרה גם המדריך החדש נוח מאוד לשימוש: קל, מתקפל ועמיד ברטיבות.  

 
כסופי מפורץ, בני ציון

מחיר 29 ₪
להשיג בחנויות הספרים, בחנויות למטיילים, בשמורות הטבע ועוד.
עורך ומפיק: נועם קירשנבאום
הוצאה לאור: "טבע ישראלי"
לפרטים נוספים, ורכישה מרוכזת בהנחה:
נועם 7904905 050
talituly@zahav.net.il

קופצן הבתים על אשבל כרתי, הר קטע
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא, אם כי הפעם אני חושבת שאפשר להסתפק בתמונות הקטנות…
התמונות צולמו ברחבי הארץ, בשנים 2007 עד 2013, ותודה לציפורן חתול על התמונות שלה ועל האישור להשתמש בהן!

חיי פיי וטיגריס בנגלי

תפוז   הזמינו אותנו לסרט "חיי פיי" – אז ניצלנו את העובדה שגם מוטי וגם אני גולשים ותיקים בתפוז, בקשנו שני כרטיסים לכל אחד – והלכנו לסרט עם כל המשפחה.

לפני שהסרט התחיל, לא הבנתי איך בכלל אפשר להפוך ספר שכזה לסרט… ילד וטיגריס ששטים בסירת הצלה במשך 227 ימים, וחוצים את האוקיאנוס השקט. איזה מין סרט אפשר להסריט עם ילד וטיגריס באוקיאנוס? מה כבר יהיה בתסריט?
ברגע שהתחילה ההקרנה, נשביתי בקסמו של הסרט.
כמו שאמר ג`יימס קמרון על הסרט הזה – אתה מרגיש עטוף בקסמו של הסרט כבר מההתחלה.
 

בשנים האחרונות, הרבה סרטים הם סרטי תלת-מימד. כל סרטי האנימציה של Dreamworks או Disney, כל סרטי הפנטזיה, מדע בדיוני, פעולה… הטכנולוגיה משתלטת, ולפעמים יש לי הרגשה שהעלילה היא משהו משני…
בסרט חיי פיי זה לא כך. העלילה והטכנולוגיה מקדמות זו את זו, מפרות זו את זו ומוסיפות זו לזו.
הצילומים מרהיבים, עוצרי נשימה – ואיכות תלת המימד היא מהטובות שראיתי. התסריטאי משתמש בצילומים המרהיבים בשביל לקדם את העלילה.

הסרט הוסרט בשילוב של בעלי חיים אמיתיים – ואנימציה ממוחשבת. האיכות מדהימה, התוצרים נפלאים. אני חושבת שמזמן לא נהניתי כל כך מסרט. 
העננצ`יקים מבקשים להודיע שגם הם נהנו מאד מהסרט – מהסיפור, מהצילומים ובעיקר מהטיגריס.

כי הגיבור האמיתי של הסרט – בעיני, לפחות – הוא הטיגריס. ואני בטוחה שלא תתפלאו אם אני אספר לכם שלאורך הסרט, פעמים רבות התפעלתי ממנו בקול רם… מהבעות פניו, מהצעידה החתולית, ובכלל.
טיגריס זה אחד מבעלי החיים היפים והמרשימים על פני כדור הארץ.

ואם כבר – רגע של עברית: בסרט ובתמונות פה אתם רואים טיגריס. טיגריס – ולא נמר. אני ממליצה גם למתרגמים של הסרט לקחת את הנקודה הזו לתשומת לבם.
הנמר – Panthera pardus – ששמו באנגלית Leopard – הוא חתול בר בעל חברבורות, כמו שאפשר לראות היטב בתמונה הבאה, שצלמתי בחי-בר יטבתה:

ועכשיו כולם ביחד: לטיגריס יש פסים! לנמר יש חברבורות!

מצד שני, הטיגריס והנמר אכן קרובים זה לזה – שמו הלטיני של הטיגריס הוא Panthera tigris – כלומר, גם הוא שייך לסוג "פנתר". (כמו האריה, הברדלס, הנמר, היגואר והפומה)
הטיגריס הוא חתול הבר הגדול ביותר – טיגריס בנגלי גדול יותר גם מאריה! – והוא חי בעיקר במזרח אסיה – הודו, סין, סיביר וסביבותיהם.

ולכן כל כך חבל לי לספר לכם שבעולם נותרו פחות מ-5,000 טיגריסים. (בסך הכל. בטבע ובשבי.) ישנם ששה תתי-מינים של הטיגריסים. הנפוץ מכולם הוא הטיגריס הבנגלי: כ-3,000 טיגריסים בנגליים חיים בעולם.
הטיגריס של דרום-סין הוא הנדיר מכולם, ולא ברור אם בכלל נותרו פרטים בטבע. הוא לא נכחד עדיין כי ישנם טיגריסים של דרום-סין בגני חיות, ושם מרבים אותם ומגינים עליהם.

אני ממליצה לכם לקרוא את מאמרו של ד"ר אברהם ארבל באתר מט"ח,
ועוד כמה קישורים –
  הקרן להצלת טיגריסים (באתר Panthera)

  פרוייקט הצלת טיגריסים

  מלחמה בציד לא חוקי של טיגריסים – באתר WWF

 Save Tigers Now

 

את הנמר צלמתי בחיבר יטבתה, בשנת 2007.
את הטיגריס – בגן החיות של וושינגטון DC, ארה"ב, בשנת 2011
שאר התמונות הן תמונות יחצנות מתוך הסרט המופלא, "חיי פיי" – רוצו לראות אותו!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

Life Of Pi – חיי פיי
2012, 127 דקות
במאי – אנג לי (Ang Lee)
שחקן ראשי – ריצ`רד פרקר הטיגריס (גם אמיתי וגם אנימצית מחשב)
שחקנים אנושיים ראשיים – Suraj Sharma and Irrfan Khan
ואם אתם לא מאמינים לי, הנה ג`יימס קמרון שיחזק את דברי –

 

אני? סטייליסטית?

אני יותר בלגניסטית מסטייליסטית – כל מי שמכיר אותי יכול להעיד על זה
ולכן הופתעתי לקבל את פרס הסטייל – לא פעם ולא פעמיים, אלא שלוש פעמים, משלוש בלוגריות פעילות ומוכשרות בבלוגיה:

 ענבלית
 הלב מזהב
 פיית המרציפן
 
רגע אחרי הסגירה:
עוד שתי בלוגריות מצאו לנכון להעניק לי את פרס הסטייל,  ואני רוצה להודות גם להן –
 גל1אור2
 גלשי

אז ראשית כל, תודה רבה לכן!  ריגשתן אותי מאד, במיוחד לאור העובדה שאני רק קוראת מזדמנת אצלכן.

לפי ההוראות, אני צריכה לספר לכם כעת שמונֶה עובדות שאתם לא יודעים עלי.

 אני מאד אוהבת את סדרת ספרי נרניה של ק.ס. לואיס, קראתי אותה המון פעמים – גם באנגלית וגם בעברית.

 אני מאד אוהבת את הסיפורים הקצרים של או. הנרי, ואחד הסיפורים המוצלחים ביותר לדעתי הוא "אביב לפי התפריט" – "Springtime A La Carte"

 אני מאד אוהבת את סדרת הקומיקס "אסטריקס" הצרפתית. קראתי את כולה באנגלית. אולי יום אחד אני אלמד צרפתית בשביל לקרוא אותה במקור…

 יש לי חתולים מכל המינים האפשריים: נקבה, זכר וג'ינג'י

 התגייסתי לפני גיל 18 – והגעתי בצבא לדרגת רב-סמל

 מבין מחלקת העופות, החביבים עלי הם דורסי הלילה – ולצערי, עד היום פגשתי ארבעה בלבד: כוס, תנשמת, לילית מצויה, והמיוחד מכולם – Great Horned Owl, בפארק ילוסטון לפני 12 שנים.

 יש לי אוסף של הסרטים הקלאסיים המצוירים של דיסני – אני מאד אוהבת אותם. זה אוסף שלי, לא של הילדים…

 אני מאד אוהבת את טריני וסוזאנה, ואת התכניות שלהן ב-BBC. והשבוע נודע לי שהן עומדות להגיע לארץ!!

עכשיו אני אמורה לבחור שמונָה בלוגים, ולהעביר אליהם את הפרס… אבל את זה אני מעדיפה לא לעשות – אני משאירה את השרביט פתוח, וכל מי שמעוניין בפרס, מוזמן בשמחה לכתוב שאני העברתי אליו את הפרס.

במקום זה, אני אספר לכם קצת על התמונות שצרפתי לרשימה –  בחרתי שמונה תמונות, כי הפרס הזה עובד על שמיניות…

התמונות שלי, לפי הסדר:

  סנאי דגלאס – שצלמתי בפארק יוסמיטי, 8/2009

  פריחה של ליבנה רפואי – עץ מקסים, שצלמתי במצודת נמרוד, 5/2008

  שפירית אדומה שצילמתי בפארק כפר סבא, 7/2008

  חרחבינה מכחילה – קוץ עם צבע נפלא, שצלמתי בבני ציון, 4/2010

  אנפה ארגמנית – תמונה יחידה של ציפור יפהפיה, נדירה וחששנית שצלמתי בחצבאני, 5/2010

  כוכבנית משתנה – פטריה ממשפחת פטריות הכרס – היא נראית כמו כדור, ואחרי שהיא מתפוצצת ומפזרת את הנבגים – נשארת כוס כוכבית יפה. צלמתי במירון, 3/2007

  דרדר ססגוני ואליסון חרמוני – זר צבעוני מהחרמון, 5/2010

  זנב-סנונית נאה – אחד הפרפרים היפים והבולטים בארצנו. שמורת פורה, 2/2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

לואיס קרול, אליס וארץ הפלאות.

הרשימה הזו נכתבת כתגובה לרשימתה של "רודפת מכנסים" על לואיס קרול.
בד"כ אני משתדלת להמנע מלהכנס לויכוחים וירטואליים. הם חסרי משמעות: הסיכוי שאני אצליח לשכנע מישהו בצדקת טענותיי – לא משנה אילו סימוכין אני אביא – הוא קלוש מאד.
ובכל זאת, כאן הרגשתי צורך להציג צד אחר – המנוגד לתמונה העולה מרשימתה של "רודפת המכנסיים".
כדרכי, אני אעטר את הרשימה בתמונות פורנוגרפיות (כלומר, אברי מין של צמחים)


(מישויה פעמונית, נחל חזורי, 15.5.2008)

"Contrariwise, if it was so, it might be; and if it were so, it would be; but as it isn't, it ain't. That's logic." (Alice in Wonderland)


 לואיס קרול נולד בשם צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון בשנת 1832. בגיל 19 הוא התחיל ללמוד בכרייסטצ'רץ' קולג' באוקספורד, ומאוחר יותר קבל שם משרה של מרצה למתמטיקה. הוא היה אדם בעל מח אנליטי. הוא כתב יומן אישי ובו תעד את כל מה שעבר עליו באופן יומי.

בחברת רוב בני האדם, לואיס קרול היה בישן, מגמגם, מופנם. לא כך בחברת ילדות – הוא נהנה מחברתן, היה כותב להן שירים וממציא עבורן משחקים. הוא הציע להן צעצועים, המציא להן חידודי לשון וסיפורים – הוא ממש "חיזר" אחריהן.

באפריל 1856 היתה הפגישה הראשונה המתועדת בין צ'ארלס (שהתחיל להשתמש בשם העט לואיס קרול שנה קודם לכן) לאליס לידל – בתו הרביעית של מי שיהיה דיקן הקולג' – הנרי ג'ורג' לידל.

באותה שנה הוא גם רכש מצלמה, והתחיל לפתח את תחביב הצילום. הוא נחשב למוצלח מאד – אנשים רבים, בינהם גם ידועים ומפורסמים באו להצטלם אצלו. אבל האהבה שלו היתה לצלם ילדות – ובאמת בזה הוא נודע. 


(שושן צחור, כרמל, 16.5.2009)

'When I use a word,' Humpty Dumpty said in rather a scornful tone, 'it means just what I choose it to mean – neither more nor less.' (Through the Looking Glass)

הנה, למשל, מה שכתבה אחת המצולמות – דימפנה אליס (Dymphna Ellis) בבגרותה על לואיס קרול:
"הוא הגיע לבית-הכפר שלנו לצלם ילדים. אני בטוחה שהייתי "חביבתו" – כי הוא גרם לכל ילדה להרגיש כך. הוא פיתח את התמונות במרתף שלנו… אני זוכרת את הבלגן והמסתוריות. בכינו כאשר עזב… היינו ממש חסרי-פחד בחברתו. הרגשנו שהוא היה אחד מאיתנו, שהיה לצידנו כנגד כל המבוגרים."

 "רודפת" כותבת – " קרול גם אהב לצלם את הילדות האלו בעירום וכאשר גילו את סטיתו זו, הוא הואשם קשה – בצדק – ונאלץ לנטוש את תשוקתו לצילום ולהמיר זאת בציור. כן, ציור של ילדים עירומים."
לואיס קרול הפסיק לצלם באופן מפתיע, מסיבות עלומות, חודש בערך לאחר נישואיה של אליס לידל. הוא השמיד בעצמו את כל צילומי העירום, מעולם לא האשימו אותו בשום דבר, והוא לא צייר ילדים ערומים. אינני יודעת מהם מקורותיה של "רודפת". לא מצאתי בשום מקום מידע על ציורי ערום או על האשמות כלפי לואיס קרול.

כן, הוא צלם ילדות בעירום. תמונות אומנותיות של ילדות בערום. במכתב לאמן של שתים מהדוגמניות-ילדות הוא כתב: "כשמדובר בילדים שמכירים אותי היטב, ושמתייחסים ללבוש בשוויון נפש, אני שמח מאד אם האמהות מרשות לצלם אותם בלבוש חלקי זה או אחר, או אפילו בערום מלא"
העובדה שכעבור שבוע הביאה אותה אם את שתי בנותיה להצטלם אצל קרול, מעידה על הזהירות בה יש להתייחס לטענות נגדו.
לואיס קרול הצהיר, כי לעולם לא יצלם בערום ילדה בניגוד לרצונה. הוא הקפיד לצלם את צילומי הערום בנוכחות האם, או אישה מבוגרת אחרת.

"Sometimes I've believed as many as six impossible things before breakfast." (Through the Looking Glass)

הרינונים והשמועות על התנהגותו הלא-הולמת לכאורה התחילו עוד בחייו. הוא כתב לאחותו על הנושא הזה ש"דעתם של "אנשים" ככלל היא חסרת ערך לחלוטין כדרך לבחון מה טוב ומה רע."  – זו אמירה קרולית טיפוסית…
וביתר רצינות, הוא כתב שהוא שואל את עצמו שתי שאלות לפני שהוא מציע לארח ילדה-ידידה: האם זה תמים וצודק לחלוטין לפני האלהים; והאם הורי הידידה יאשרו את מעשיו.

בראיון בשנת 1932, כשהיתה בת 80, אליס תארה את הבילויים המשותפים עם קרול – סיפורים שסיפר להם, ותוך כדי כך אייר אותם; משחקים שהמציא עבורם, ההנאה כשצלם אותם – היא בפרוש אומרת "ציפינו בכליון עיניים לשעות המאושרות בדירתו של המרצה למתמטיקה".

אמה של אליס, הגברת לידל, היתה מאד דומיננטית במשפחה ושלטה בחיי בני המשפחה ביד רמה. לא סביר שקרה משהו לא-הולם תחת השגחתה הצמודה, וקרוב לוודאי שגם ניתוק היחסים נעשה ביוזמתה.


סתוונית התשבץ, רמת הגולן, 14.10.2009

I have often seen a cat without a smile, but I have never seen a smile without a cat! (Alice in Wonderland)

במהלך הימים 27-29.6.1863 אירע האירוע שגרם לניתוק המוחלט של לואיס קרול ממשפחת לידל. מה קרה שם? מה היה האירוע? זה אינו ברור. הדפים ביומנו של לואיס קרול מאותם שלושה ימים נתלשו והושמדו על ידי אחת מהאחייניות שלו.
הסברה המפורסמת ביותר היתה שקרול ביקש את ידה של אליס, אך נדחה כחתן לא-הולם. פער של 20 שנה היה מקובל באנגליה הויקטוריאנית, ובנות נישאו מגיל 12 ואילך. כך שהצעת נישואין עתידית לבת 11 לא היתה דבר חריג. הביוגרף מורטון כהן טוען שבהחלט אפשרי שצ'ארלס הציע את הנישואין כאפשרות עתידית, אם אליס תרצה.

הגברת לידל היתה רגישה מאד להבדלי מעמדות והכנסה – וצ'ארלס דודג'סון היה ממעמד נמוך יותר ובעל הכנסה צנועה מאד. סביר שהיא דחתה אותו מנימוקים אילו.

בשנת 1996 פרסמה קרולין ליץ' – סופרת ומחזאית בריטית, שחקרה את חייו של דודג'סון – מידע חדש ומסעיר. היא מספרת שעברה על מסמכים של משפחת דודג'סון ומצאה שם פיסת נייר מקופלת שנעלמה מעיני כולם. על הנייר – שנכתב על ידי אחייניתו של לואיס קרול – היה כתוב סיכום של דפים שונים שנתלשו מיומניו של לואיס קרול. בקשר ל-27-29.6.1863 נכתב:   

"ל.ק. שומע מגברת לידל שהוא לכאורה מנצל את הילדות כאמצעי לחזר אחר האומנת. הוא גם לכאורה.. [לא קריא] מחזר אחרי אינה"

את השמועות לגבי האומנת, לואיס קרול דחה עוד בימי חייו. אינה היה שם החיבה של אחותה הגדולה של אליס – לורינה לידל.
כמו שציינתי קודם – הגברת לידל לא היתה מוכנה לקבל את לואיס קרול כחתן. בהחלט ייתכן שעל רקע החיזור הזה, או השמועות על החיזור הזה (שכן, אין הוכחות גם לזה) נותקו היחסים.

בערוב ימיו, צ'רלס דודג'סון התקרב יותר לדת (כבן של כומר, וכומר בהכשרתו, הוא מעולם לא היה רחוק ממנה) והשמיד את כל תמונות העירום שצלם. נשארו ארבע תמונות, ואני לא חושבת שהן מביעות מיניות כלשהי. הן תמימות מאד.
התמונות נצבעו ע"י אן לידיה בונד, לפי הוראותיו של קרול, ואפשר לראות אותן בויקיפדיה.

Everything's got a moral, if only you can find it. (Alice in wonderland)


המסקנות שלי מהכתוב כאן הן שאי אפשר להוכיח. אין הוכחות לאשמתו של לואיס קרול. ואני מאמינה בדמוקרטיה, שבה אדם הוא "חף מפשע אלא אם הוכחה אשמתו" – ואשמתו לא הוכחה.


 כרכום חורפי, מעין צבי, 1.12.2007



פרט לקישורים שהבאתי פה לאתרים שונים שבהם קראתי, המקורות עליהם הסתמכתי הם –

 הרפתקאות אליס בארץ הפלאות / לואיס קרול – הספר המוער – הערות של מרטין גרדנר, תרגום והערות נוספות של רינה ליטוין
 מבעד למראה, ומה אליס מצאה שם / לואיס קרול – הספר המוער – הערות של מרטין גרדנר, תרגום והערות נוספות של רינה ליטוין
שניהם בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
 לואיס קרול ואליס – מסע בארץ הפלאות / מיכל קירזנר אפלבוים – מתוך סדרת "מפה – דמות" בהוצאת מפה.

 

 השיר הזה ממש מתבקש פה:

ארץ בראשית

ביום שישי האחרון הלכנו לראות את הסרט "ארץ בראשית".

אני מניחה שרבים מכם כבר שמעו על הסרט (וחלק ודאי ראו אותו), אבל למי שלא שמע על הסרט: זהו סרט טבע ישראלי, שצלם משה אלפרט. הסרט נעשה בשיתוף רשות הטבע והגנים, והוא מספר על בעלי חיים בארץ, עם התמקדות בחתולי ביצות, זאבים ויעלים.

בשורה התחתונה, נהניתי. ממש נהניתי. אני לא חושבת שנהניתי ככה אפילו מסרטים של סר דיויד אטנבורו, למרות שאין מה להשוות – הסרטים של דיויד אטנבורו מקצועיים, מרתקים ומדהימים – וגם יש להם תקציב רציני.

אני מניחה שסוד ההנאה טמון בכך שזהו סרט טבע ישראלי. לראות חתול ביצות – שלנו! בכינרת, ובחולה! ואת נדידת העופות במעגן מיכאל ובערבה!  או זאבים על נוף רמת הגולן, או יעלים בעין גדי, ולא לשכוח את הנמר המקסים… זו הרגשה נפלאה, וכן – זה משמח. משמח לראות שעוד יש טבע, שעוד יש תקווה, שעוד יש על מה להגן – שלא סתם אני עושה רעש.

הסרט נפתח באחת הסצנות המדהימות ביותר שראיתי בסרטי טבע: קרב של נמיה ונחש צפע בוגר, מצולם ממרחק אפסי! זה היה קרב מדהים, מפחיד, מרתק! הקטע הזה היה פשוט נפלא, הצילום כל כך מדהים,  עד שממש הרגשתי שאני משתתפת בקרב (מובן שהייתי בעד הנמיה).

הוא ממשיך במעקב אחר חייהם של מספר בעלי חיים במשך שנה: זוג חתולי ביצות, שנפגשים ומזדווגים; זוג זאבים שמקימים להקה חדשה, ועדר יעלים נקבות עם יעל זכר שליט.

הסרט ממחיש בצורה יפה את ההבדלים בין חיות יחידאיות – כמו החתולים, בעלי חיים החיים בלהקה משפחתית, כמו הזאבים – ובעלי חיים החיים בעדרים של זכרים ועדרים של נקבות, נפרדים זה מזה – היעלים. הסרט מראה את אורח החיים,  אפילו ההמלטות של הזאבה והחתולה מתועדות! פשוט מרתק.

בין לבין, יש הצצה אל ציפורים נודדות, נשרים בתחנת האכלה, שועל מחפש ציד ועוד – רגעים מעניינים ויפים.

 
מצד שני, היו כמה דברים שנראו לי מטופשים. למשל, ההתעקשות לכנות חלק מבעלי החיים בשמות. האם באמת היה חשוב לקרוא לחתולי הביצות "גל ועומר", לזאבים "אלון ונופר" וליעל הזכר "רותם"? אני די בטוחה שבעלי החיים הללו לא היו מגיבים לשמות שהוצמדו להם.

עוד דבר שחסר לי זה ציון המקומות בהם צולמו התמונות השונות. אני מבדילה בין הבריכות שהפלמינגו שוהים בהן ליד אילת, לבין בריכות הדגים של מעגן מיכאל, וזיהיתי את רוב האתרים בהם צולם הסרט. אבל אני בהחלט לא מצפה מכל צופי הסרט לזהות את המקומות האלה.

הסרט מתמקד בעיקר בשלוש הנקודות – החתולים שעוברים בין הכינרת לחולה, הזאבים ברמת הגולן והיעלים בעין גדי (וגם נמר!!! יצור יפהפה!) – ואין כמעט אזכור של בע"ח מאיזורים אחרים.

 
הייתי שמחה לראות גם בעלי חיים אחרים הנפוצים למדי בטבע הישראלי כמו צבאים  וחוגלות וגם נדירים כמו לוטרות ; ואולי גם את בעלי החיים שהושבו לטבע בהצלחה כמו  היחמורים בנחל שורק, או הפראים בנגב… ומצד שני, אולי כדאי להשאיר חומר לסרט המשך, ורצוי לא לקפוץ יותר מדי מנקודה לנקודה – טוב שהסרט לא יותר מדי תזזיתי (למרות שגם ככה לא אהבתי חלק מהקפיצות בין מקום למקום ובעל חיים לבעל חיים. זה הזכיר קצת את המקובל בסרטי טבע אמריקאיים, בהם נראה שהיוצרים חוששים כי הצופה יאבד עניין ויעביר ערוץ).

העננצ'יק מבקש להזכיר את מחול הזרזירים – להקות ענק של זרזירים שמתרכזות לקראת לינה בחורשות. המחול לקראת השינה בהחלט מרהיב.

אני – בתור אוהבת חתולים מושבעת –  אהבתי במיוחד את חתולי הביצות (והנמר) –  לראות איך ההורים החתולים מחנכים את הגורים ומכינים אותם לחיים, מלמדים אותם לצוד ולדוג. היה מאוד מרשים לראות חתול ביצות תופש שפמנון שנראה גדול ממנו!

ולסיכום: אם עוד לא ראיתם, קחו את כל המשפחה, ולכו לראות. ירון לונדון מקריין, אחינעם ניני שרה – ובעלי החיים  הם הכוכבים הראשיים, יחד עם נופי ארצנו.
 

 

 

עוד קטע מהסרט, רק שהחיתוכים שם היו יפים יותר –

Blog Day 2010 – חרקים, עולם קטן בגדול

לכבוד Blog Day אני ממליצה לכם על בלוג מיוחד, של אדם מקצועי ומעניין. זהו לא בלוג בתפוז.
הבלוג: חרקים – עולם קטן בגדול  של עמיר ויינשטיין, שגולש בתפוז בשם Weinman.

את עמיר פגשתי לראשונה גולש בפורומים בתפוז – שמירת טבע, טיולים וידיעת הארץ, טבע פראי וחיות בר, עם גיחות מזדמנות אל צמחי בר ואל צפרות וצפורים בטבע. כמו שאר הגולשים, מהר מאד נוכחתי לדעת שעמיר הוא אדם רציני ומעמיק, עם ידע נרחב בשלל תחומים – אבל במיוחד בכל הקשור לחרקים.

כחלילים
כחליל הבלקן וכחליל הינבוט על עוקץ עקרב – מאלבומי התמונות של עמיר

עוד למדתי שעמיר הוא צלם מחונן. התמונות שלו יפהפיות, עם קומפוזיציות מרתקות, צבעוניות יפה, חדות מהממת – אפילו הפשפשים הכי מגעילים – ושלא תטעו, אני בהחלט חושבת שרוב החרקים הם מגעילים – נראים נפלא.

 

רצען מנומר - Rhinocoris punctiventris
רצען מנומר – פשפש טורף – מתוך הבלוג "חרקים – עולם קטן בגדול"

כשעלה הנושא של Blog Day, ידעתי שאני רוצה להמליץ על הבלוג של עמיר.  ולמה? לא, ממש לא אכפת לי אם אתם יודעים (או לא) שקיים יצור ששמו "צרחולית" או "גלדני אלמוות-הכסף" או כל מיני כאילה.
אבל אצל עמיר אפשר למצוא המון דברים – למשל, איך מבדילים בין זבוב לדבורה? או בין דבורה לצרעה? לא יודעים? התשובות אצל עמיר בבלוג.

זוכרים את זחלי טוואי המשי, שהיינו מגדלים? כן, אני יודעת שקראו להם תמיד "תולעי משי" – אבל זו טעות. אילו זחלים. ואם בא לכם לקרוא קצת על ההסטוריה של הזחלים הללו, ועל ההסטוריה של תעשיית המשי בעולם – אצל עמיר (כמובן) תמצאו כתבה מרתקת ויפהפיה.

 זחלי טוואי המשי, מתוך הבלוג "חרקים – עולם קטן בגדול"

על הכל כותב עמיר בבהירות, וכל מי שמתעניין בעולם הסובב אותו – ולו במקצת – כדאי לו מאד להציץ אצל עמיר.

דובון יפהפה - Utetheisa pulchella
דובון יפהפה – מתוך הבלוג "חרקים, עולם קטן בגדול"

 

עמיר כותב על החרקים בבלוג שלו: "הם קטני ארץ אבל עולמם ענק. יש השונאים אותם, יש אוהבים אבל מעטים אדישים אליהם. הם סביבנו, בתוכנו ואף עלינו, חלקם נחשבים מזיקים וחלק חיוניים לנו כאוויר לנשימה. חרקים, עכבישים ופרוקי-רגליים אחרים מהווים כ 80% ממגוון המינים בכדור שלנו. הם מהווים נידבך חשוב במארג הטבעי והכרחיים למרקם החיים המורכב המייחד את כוכב ארץ. בלעדיהם אין לנו קיום. בלוג זה פותח חלון בתמונות ותוכן לעולם סמוי וזעיר. מרבית התמונות צולמו בישראל. חלק מהמינים אף אנדמיים לאזורינו או לבתי-גידול ייחודים בישראל."


צבעוני שקוף - Archon apollinus
צבעוני שקוף על כתמה עבת שורשים, מתוך הבלוג "חרקים – עולם קטן בגדול"

כמובן, עמיר מקפיד מאד גם על ענייני שמירת טבע – הוא כותב כך:
כל יציאה לשטח וכל דו-שיח עם הטבע כרוכים במגע שהוא לא תמיד לטובת הצד השני. אנו אולי רוצים בטובתם, אבל לפעמים תוך כדי, אנחנו רומסים, מטרידים או גורמים להפרעה בלתי מודעת אך משמעותית לבע"ח או צומח.
איתור וצילום חרקים אלו דוגמאות למגע בעייתי שכזה. הצורך שלנו להתקרב עד מאוד מפריע להם במקרה הטוב או מבריח אותם במקרה הרע וחושף אותם לסכנות מהותיות כמו חשיפה לטורפים. לעיתים אנו עצמנו מוחצים אותם או פוגעים בהם בניסיון להשיג קומפוזיציה טובה יותר.
אנחנו רוצים נורא לצלם אותם, אבל באמצע יש איזה ענף מעצבן שתקוע דווקא פה או איזו אבן שבדיוק נחה היכן שצריך לשים את החצובה או שיח קוצני עומד ניצב ישירות לישבן.
מגוון אפשרויות ההרס הוא בלתי נדלה. לכן חשוב שבאותה המודעות בה אנחנו מחפשים אותם נדע גם לצמצם את הנזק בעצם הנוכחות שלנו בשטח. חשוב שנדע להשאיר את המקום דומה ככל האפשר למצב בו קיבלנו אותו בהשאלה לזמן קצוב. הפכתם אבנים, החזירו למקום, גם אם לא מצאתם דבר. יש שם מספיק כאלה שפשוט לא ראיתם. יש שבילים, אל תפתחו חדשים. נועו בשטח באופן שיגרום רמיסה מינימאלית והצומח יוכל להתאושש בקלות. יש ספק? אין ספק! אין צילום ששווה את חיסולו של אובייקט.

כחליל ההרנוג - Epamera  Glaucus
כחליל ההרנוג – הזדווגות, מאלבומי התמונות של עמיר

בקיצור, אם אתם מחפשים מידע על חרקים, בהקשר אקולוגי, הסטורי, תרבותי – או סתם רוצים לדעת מה הגיע אליכם; אם אתם מתעניינים בחרקים או פשוט רוצים לדעת ממה להזהר; אם אתם מתעניינים בצילומי מאקרו יפהפיים – הבלוג של עמיר הוא המקום לבקר בו. כן, אנג'י – גם את המגעילים ביותר עלולים לפגוש שם. אני לא קישרתי פה אל רשומות איתם.

כל התמונות פה נלקחו מאלבומי התמונות של עמיר, ברשותו. אפשר וכדאי להקליק עליהן ולהקיש  F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

Sympetrum fonscolombii
שפירית מסוג סימפטרום – הטלת ביצים במים לאחר הזדווגות, מאלבומי התמונות של עמיר

 

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תש"ע


איריס הגלבוע – שהיה מהפרחים האהובים על טוביה

 לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל רציתי לכתוב רשומה על אחד מאלפי החללים שהיה – בנוסף להיותו חייל (בפלמ"ח) גם בוטנאי – טוביה קושניר.
לולא נפל במלחמת השחרור (כאחד מהל"ה) ייתכן מאוד שטוביה קושניר היה הופך לאחד מגדולי הבוטנאים בארצנו.
טוביה קושניר היה, ודאי, אדם מדהים. טיפוס לא קל, בעל רצון חזק – וכן, הוא ניחן גם בגאונות. דמותו מרתקת – הרצינות שלו, הנחישות והדבקות בכל מה שהאמין, הם מעל ומעבר.
ואותה רצינות ונחישות הביאה אותו אל פלוגת הל"ה, שנפלו בדרכם לסייע לתושבי גוש עציון הנצורים.

 
בשנה האחרונה קראתי שלושה ספרים על טוביה קושניר. שלושת הספרים שקראתי יצאו לאחר מותו של טוביה. שניים מהם – ספרה של דבורה עומר וספרו של שמעון קושניר – הם ביוגרפיות; ואילו הספר השלישי כולל בעצם את רוב עזבונו של טוביה.
 

דבורנית גדולה – טוביה גילה אותה בכרמל, וקרא לה "דבורנית מצוירת"

טוביה קושניר – ביקורת ספרים

"סערה באביב" – דבורה עומר, הוצאת י.שרברק
"האיריסים עודם פורחים" – שמעון קושניר, הוצאת עם עובד
"מחקרי טבע ומכתבים" – טוביה קושניר – בעריכת שמעון, מרדכי ואביבה קושניר; הוצאת משרד הבטחון.


 

איריס טוביה – מין חדש למדע שטוביה גילה בהר הנגב
 
סערה באביב / דבורה עומר
דבורה עומר, סופרת ילדים ונוער – שכותבת נפלא לכל גיל – החייתה את טוביה בספרה "סערה באביב". מבין שלושת הספרים, זהו ללא ספק המוצלח ביותר. הוא כתוב נפלא, הוא זורם ומעניין. ולמרות שהסוף – והמוות – ידוע מראש, הייתי מרותקת אל הספר עד לעמוד האחרון.
דבורה עומר מספרת על חייו של טוביה – מלידתו בבית חולים בירושלים, ועד נפילתו – לא הרחק משם. במהלך הספר, קורמת דמותו עור וגידים.
כאבתי איתו כשהרגו את כלבתו, התרגשתי מאד כשהוא גילה את השושן הצחור בכרמל, שמחתי כשעבר לירושלים, התגורר אצל פרופ. זֹהרי והתידד עם דניאל בנו (שהיום גם הוא פרופסור לבוטניקה) – והתרגשתי במיוחד כשהתאהב באביבה והתחתן עמה. הפרק האחרון, המתאר את מותו – הותיר אותי בוכה, למרות שהסוף היה ידוע מראש. הספר מבוסס על עזבונו של טוביה, ועל שיחות שערכה הסופרת עם בני משפחתו. הוא מרגש ומיוחד מאד.
 

שושן צחור – טוביה גילה אותו במצוקי הכרמל
 
האיריסים עודם פורחים / שמעון קושניר
ספר זה – "האיריסים עודם פורחים" – נכתב על ידי אביו של טוביה, שמעון קושניר. מראש היה ברור לי, שספר כזה יהיה ספר קשה. ספר שבו אב שכול מנסה לתאר את חיי בנו האהוב – נכתב ממעמקי הרגש.
הפרק הראשון בספר בהחלט היה כזה: קשה, מרגש, מעורר דמעות. שמעון קושניר בחר לפתוח את הספר בסוף הסיפור – לאחר מלחמת ששת הימים, כשכבשנו את שטחי יהודה ושומרון, שמעון קושניר החליט לסגור מעגל עם מותו של בנו: ראשית, הוא הלך אל הגן הבוטני באוניברסיטה העברית בהר הצופים, על מנת לאתר את החלקה שבה ערך טוביה את נסיונותיו. לשמחתו הרבה – האיריסים ששתל טוביה, עדיין פרחו (ומכאן שם הספר). מאוחר יותר, נפגש שמעון קושניר עם הקצין הבריטי שאיתר ומצא את גופות הל"ה, חילץ אותן במו ידיו והעביר אותן לידי אנשי גוש עציון.

יחד עם הקצין הזה, הם הלכו לבקר בכפרים שאנשיהם לחמו באנשי מחלקת הל"ה. הם הצליחו לדובב אנשים ששרדו את הקרב, ולקבל תיאור של הרגעים האחרונים של טוביה וחבריו. זהו קטע קשה ומצמרר.
מכאן… הספר מדרדר קשות. שמעון קושניר היה עסקן פוליטי-ציוני. הוא עבד בסוכנות היהודית, ובתוקף תפקידו נסע לת"א וירושלים, וגם לחו"ל – לשיחות, לגיוס תרומות וכיוצא בזה. העסקן הפוליטי מרים את ראשו, ומנסה לסגור חשבון בספר הזה עם כל מי שפגע בו.
טוביה מופיע בספר פה-ושם, אבל בהחלט לא מספיק לטעמי. בשלב מסוים התחלתי לחפש את שמו של טוביה, ולדלג על קטעים נבחרים בספר… לא הצלחתי לסיים את הקריאה עד העמוד האחרון.
 
 
דבורנית כחלחלה – לא היתה מוכרת מהארץ עד אשר טוביה גילה אותה
 
מחקרי טבע ומכתבים / טוביה קושניר
הספר השלישי – מחקרי טבע ומכתבים – כולל בעצם את עזבונו הכתוב של טוביה. שמעון קושניר  (אביו), מרדכי קושניר (דודו) ואביבה קושניר (אלמנתו) אספו את כל הכתבים, והוציאו אותם כספר.
הספר כולל חיבורים, כתבות ומונוגרפיות שכתב על צומח, תיאורי טיולים שלו, התחלות של מחקרים שלא הספיק לסיים; ומכתבים אישיים אל משפחתו ואל כל אנשי הבוטניקה בארץ.  זהו ספר המיועד למשוגעים לבוטניקה בלבד. אחרים פשוט ישתעממו ממנו.
כבר צטטתי מספר זה בעבר – ברשימה על המרווה הדגולה.

קראתי את הספר בענין, כולל את מכתביו האחרונים למשפחתו. בשלב זה ציפיתי לסיכום קצר, וסיום הספר – אך במקום זה, מופיעים שם כל ההספדים שנכתבו לזכרו. הספדים מצד הוריו, חבריו, מוריו… החלק הזה מאד מטלטל.
כמות המחקרים והרעיונות בראשו של טוביה, שנותרו ללא מי שיוצא אותם לפועל  – פשוט מדהימה. הוא בהחלט קידם רבות את כל מדעי הטבע בארץ (טוביה התעניין גם בבוטניקה וגם בזואולוגיה)
 

איריס ירוחם – עוד אחד מאיריסי ההיכל האהובים על טוביה
 
לסיכום: הספר של דבורה עומר מומלץ מאוד, הספר של שמעון קושניר לא מומלץ והספר השלישי מומלץ למשוגעים לבוטניקה.
נותר לי רק לבכות את מותו של טוביה קושניר בטרם עת.
 
 
 
יהי זכרו ברוך
 
 

ביקורת ספר: מדריכי טבע בסדרת "טבע ישראלי"

 

אני אפתח בגילוי נאות. נועם קירשנבאום – העורך, היוזם, המפיק והמו"ל של סדרת "טבע ישראלי" – הוא ידיד טוב שלי, ואני מלווה את הסדרה מההתחלה. אפילו שלחתי לו תמונות – כלומר, יש גם כמה איורים שנעשו על פי תמונות שלי. נועם לא בקש ממני לכתוב ביקורת – זו יוזמה שלי.
 
ועכשיו להמלצות. אם אתם מומחים שמחפשים צמחים נדירים, ציפורים אקזוטיות או מרגישים צורך להבדיל בין כל מיני הנברנים או הכחלילים שקיימים בארץ – הסדרה הזו היא ממש לא בשבילכם.
 
מצד שני, אם אתם מטיילים מזדמנים, שמכירים כלנית וסביון ובולבול ושחרור, אבל לא זוכרים איך קוראים לציפור הזאת, נו, עם השחור על הראש –

 



ירגזי מצוי – תל אביב, 18.3.2007 – נמצא ליד הבית, ארכו 14 ס"מ, יציב בארצנו (כלומר, אינו נודד)

 
או לפרפר השחור-כתום שהרגע עף מולכם –


נמפית הסרפד – תל אביב, 18.3.2007 – ניכרת בפסים כתומים על רקע שחור קטיפתי. פרפר נודד בעל מעוף מהיר.
 
או רוצים לדעת מיהו הנברן החמוד שברח מכם בטיול במצדה –
 
 
קוצן זהוב – מצדה, 15.4.2009 – שערות גבו קוצניות וצבען חום-זהוב, אוזניו וכפות רגליו שחורות. פעיל בשעות הקרירות ביום, בצל סלעים. תפוצה: בנגב ובמדבר יהודה
 
 

… ודווקא הייתם רוצים לדעת – הסדרה הזו היא בדיוק בשבילכם.
 
אם אתם רוכבים על אופניים או מטיילים ברגל, ורוצים מדריך שיהיה קל על הגב ונוח לשלוף – הסדרה הזו היא בשבילכם.
 
 
 
סדרת "טבע ישראלי" היא סדרת דפדפות מתקפלות קטנות, שמציגות איורים ומידע על ערכי טבע בולטים בארץ. כל דפדפת מתרכזת בנושא אחד – פרחי בר, עצים ושיחים, חיות בר, ציפורים, זוחלים ודוחיים, פרפרים – ולא, היא לא מכסה את כל המגוון הביולוגי בארץ – אבל היא כן מכסה את הנפוצים והבולטים.
 

 
 
לכל צמח או בעל חיים שמוזכר יש איור, והסבר – פרטים רלוונטיים לעזרה בזיהוי.
ההסבר קצר, ממצה ונועם מקפיד על דיוק. כל דפדפת נעשית בשיתוף עם מומחים מהתחום – הגר לשנר מהאוניברסיטה העברית בתחום הבוטניקה,ד"ר  יוסי לשם מאוניברסיטת ת"א בתחום הציפורים, בעז שחם מהמרכז לזוחלים – בתחום הזוחלים, וד"ר בני שלמון בתחום חיות הבר.
המאיירים הם מאיירי טבע ידועים בתחום – כמו טוביה קורץ  – והאיורים ברורים ונוחים לזיהוי.
 
לטאה זריזה – 16.5.2009, נחל כלח, כרמל – לצדי גופה פס כהה, גחונה ירוק, גרונם של הזכרים המצויים במרכז הארץ כחול-ירקרק. נפוצה גם באיזורים טבעיים וגם בישובים.
 
נועם משתדל להקנות ערך מוסף למדריכים שלו – ובעיני זה מאד מוצא חן.
במדריך הזוחלים, למשל, מופיעות הוראות של התנהגות ועזרה ראשונית בעת הכשת נחש. כשנחש מכיש – בדרך כלל, פשוט מהלחץ – נוטים לשכוח מה לעשות. ההוראות הפשוטות שכתובות  בשפה ברורה – עוזרות להרגע ולשמור על הגיון.
 
עקבה של יחמור פרסי – 13.1.2007, נחל מערה, ליד נס הרים – אורכה 8 ס"מ. הזכר מצמח באביב ובקיץ קרנים גדולות ומסועפות. לנקבה אין קרניים. הנקבות הראשונות שהובאו לגרעין הרביה הגיעו בטיסה הישירה האחרונה מאיראן לישראל.
 
על מדריך חיות הבר מופיע סרגל (בסנטימטרים); וליד כל חיה מופיעה דוגמת טביעת הרגל שלה, וכתוב הגודל. לנו זה עזר מאד לפני כמה שנים, כשטיילנו בנחל מערה ומצאנו עקבת פרסה. לא היינו בטוחים אם זו עקבת צבי או יחמור – אך לאחר שבדקנו במגדיר ומדדנו את אורך הטביעה – ידענו שזהו יחמור.
 
עולש מצוי – 3.4.2009, ליד צומת הגומא – הפרחים הצמודים לגבעול נפתחים בבוקר ונסגרים לקראת הצהרים.
 
מדריך הפרפרים מציג פרפרים בגודלם הטבעי – וזה מאד מקל להבדיל בין מינים קרובים בצבעם ובצורתם.
 
נועם עובד עכשיו על מדריך של צמחי תבלין ומאכל – ואני כבר מחכה לראות איך זה ייראה.
 
 
פתילת המדבר הגדולה -ליד מצדה, 15.4.2009 – הגזע מכוסה קליפה בהירה, דמוית שעם. כל חלקי הצמח מכילים נוזל חלבי רעיל. העלים גדולים מאד, חובקים את הגבעול בבסיסם ומעט בשרניים. הפרי גדול וחלול. הזרעים בעלי קווצות שיער, שמשו בעבר להכנת פתילות למנורת שמן.
 
לסיכום: דפדפות נוחות ויעילות, שמכילות מידע מתומצת ומרוכז, ומקלות על איתור וזיהוי של צמחים ובעלי חיים שאנחנו פוגשים מסביבנו. אני ממליצה בחום.

הקטעים בשחור הם ציטוטים מתוך המדריכים השונים. את תמונות המדריכים קבלתי מנועם, שאר התמונות הן כמובן שלי – צמחים ובעלי חיים שנתקלתי בהם בטיולי, וכולם מופיעים במדריכים השונים. 
כתמיד, מוזמנים להקליק עליהן ולהקיש F11 כל מנת לראותן בגודל מלא.
 
סדרת מדריכי "טבע ישראלי" – 29 שקלים למדריך, יש גם קופסאות שכוללות מקבץ ביחד.
 
נועם מוסר שבשבוע הספר בת"א המדריכים נמכרים במבצע – קונים שניים ומקבלים שניים נוספים חינם.
 
להשיג בחנויות הספרים,חנויות למטיילים ובשמורות הטבע.
עורך ומפיק: נועם קירשנבאום.
הוצאה לאור: "טבע ישראלי"
לפרטים נוספים:
talituly@zahav.net.il
 
אהבתם? הקליקו על maxit !!! תודה!

ביקורת ספר: מדריך העצים בישראל לילדים ולנוער

 
קיבלתי מתפוז – פורום שמירת טבע – את "מדריך העצים בישראל לילדים ולנוער" מאת ישראל גלון ויונה זילברמן (בהוצאת מודן) ובתמורה אני אמורה לכתוב עליו  ביקורת. פרסמתי את הביקורת בפורום, ולכבוד שבוע הספר – החלטתי לפרסם אותה גם פה.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו בעקבות עיון בספר הוא… שאין לי מספיק צלומי עצים. אז את זה לקחתי לתשומת לבי, ואני אשתדל לצלם גם עצים!

הספר מחולק לארבע קטגוריות, או פרקים  – עצי בר, עצי תרבות, עצי פרי ודקלים (?).
החלוקה כבר מהווה בעיה מכיוון שאין אינדקס אחד שבאמצעותו ניתן לאתר עץ אם שמו כבר ידוע לך – אלא יש לחפשו בארבעת האינדקסים.



(ברושים, חיפה, 6.6.2009)


החלוקה בין ארבעת הפרקים לא תמיד ברורה – לדוגמא ברוש – מופיע כעץ בר, למרות שרוב עצי הברוש שתפגשו בארץ יהיו נטועים; ולעומתו – עוזרר קוצני מופיע כעץ פרי. נכון, יש לו פירות טעימים, אך אני עדיין  לא נתקלתי בעוזרר קוצני שאינו בר…

החלוקה למשפחות גם היא אינה ברורה –

הסיסם ההודי (שידוע לי כעץ פרפרני) מופיע כבן למשפחת "קטניתיים (פרפרניים)" ,




(סיסם הודי, נחל זרד, ממלכת ירדן, 8.5.2008)


החרוב מופיע בספר כבן למשפחת "קטניתיים (כליליים)" – החרוב שייך למשפחת הקסאלפיניים, ויש המתרגמים את השם הזה ל"כליליים".



(ענפיו של החרוב הזקן בשמורת ביתן אהרון, 5.11.2005)


כליל החורש משוייך למשפחת  "כליליים" ופרקינסוניה שיכנית כתובה במשפחת "כליליים (קסאלפיניים)".  למיטב ידיעתי, שניהם שייכים למשפחת הקסאלפיניים.

לי זה נראה מאוד מבלבל.




(אלון התבור הגדול של שמורת קדימה, 8.2.2006)


ואם זה לא מספיק, מצאתי בספר כמה אי דיוקים – לדוגמא – על כליל החורש כתוב שמוצאו "מזרח אמריקה הצפונית" אך ככל הידוע לי (ובדקתי באנציקלופדיה של החי והצומח) מוצאו ממזרח הים התיכון,




(ענף פורח של כליל החורש, פארק קנדה, 1.1.2005)


הפרי של עוזרר קוצני הוא צהוב אך בתמונת פריו מופיע פרי אדום של עוזרר אדום.



(לא מצאתי בין התמונות שלי צילום של עוזרר קוצני או עוזרר אדום… אז הנה כרכום גייארדו, וליידו פירות ועלים יבשים של עוזרר קוצני, מעמק מן בחרמון, 7.11.2008)


אם רוצים לזהות עץ בלתי מוכר עפ"י הספר, אין דרך מובנית לכך (לדוגמא – עפ"י גובה, נוף העץ או צורת העלה) אלא צריך לדפדף בין כל העצים בתקווה למצוא את הנכון.


בצד החיובי – ההקדמה מצוינת. ההסברים והאיורים ברורים וטובים. קיים מידע רב מעניין על עצים שונים שנועד לעורר את עניין הילדים. השפה ברורה ובהירה, יש הסברים לכל המושגים הבוטניים ובהחלט אפשר ללמוד מהספר.

לכל עץ מופיעה תמונה כללית ועוד מספר תמונות קטנות של עלים, פרחים ופירות – העוזרות לזהות את העץ.

הבת שלי (בת 10) הגדירה את הספר כ"נחמד" והבן שלי (בן 8 ) כ-"ככה-ככה".

לסיכום: ספר נחמד אבל בהחלט לא חובה בכל בית. ומאד חבל לי שלא דואגים לדייק במידע.

הכריכה האחורית: החיים שלי (או של אחרים)

 
רציתי להשתתף בתחרות הכריכה האחורית, אבל כתיבה היא לא הצד החזק שלי. אני מסתדרת הרבה יותר טוב בטיולים.

אז יצאתי לטייל בבלוג של motior – "החיים שלי (או של אחרים)". מוטי כותב בהומור מתוק-מריר על החיים שלו, על החיים סביבו – ועל כל מיני דמויות בדיוניות, שבהחלט היו-יכולות להתקיים בארצנו.

תמונת הבלוג של מוטי, שמעטרת את הרשימה הזו – היא באמת הולמת את מוטי, ואת יחסו לעולם. במבט ראשון היא נראית סתמית ורצינית. במבט שני מבינים שמשהו פה לא לחלוטין בסדר. ואז פשוט מתחילים לצחוק…
אז יצאתי לי לטייל – ולצחוק – בשבילי הבלוג של מוטי.
 
כבר בתחילת הטיול פגשתי רשימה מתוקה ומרעננת על נושא חשוב: שוקולד. זה נראה כך:

 
המשכתי במסלול הרשימות. אחרי כמה רשימות שכוללות בעיקר מחשבות והגיגים שונים, מוטי מתחיל להעז – הוא מייסד מסורת נאה של סיפור לשבת. הספורים לשבת של מוטי מצחיקים מאד, לא קשורים זה לזה – או למציאות – וממש נחמד לקרוא אותם.
 
הנה דוגמא לאחד שאהבתי:

 
 
מוטי מסתכל על האנשים סביבו, על החיים שלנו פה, הצפיפות והבעיות הרבות – בעיניים פקוחות, עם חיוך (ודמעה קטנה). הוא מציע רעיונות לפתרונות, ומעלה נושאים חשובים ומעניינים לדיון. שמחתי לראות שאינני היחידה המטיילת בשבילי הבלוג של מוטי. גם הנהלת הבלוגיה בוחרת ברשיימותיו מפעם לפעם.
 

 
אני חושבת שהרשימות הטובות יותר של מוטי נכתבות כשהוא לא חושב יותר מדי, לא מנסה יותר מדי – אלא פשוט "יורה מהמותן". אז הוא מפיק פנינים כמו הרשימה הזו:
 

 
 מוטי חוזר מפעם לפעם גם לחייו הפרטיים, ובמיוחד – לחייו כאדם שמתגורר בביתו של חתול ג`ינג`י. אני, בתור חובבת חתולים – במיוחד חתולים ג`ינג`ים, ובמיוחד הג`ינג`י הספציפי הזה – פשוט נהנית לקרוא, וגם תורמת תמונות מפעם לפעם:
 

 
לסיום, מוטי הוא כותב חריף וחכם, מצחיק ומהנה. חזרתי מהטיול עם חיוך רחב.
 
 כל התמונות צולמו בבלוג של מוטי, בתאריך 3.6.2009
וכתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא…