לזכרו של פרופסור אבינעם דנין

IMG_1628

ושוב בשורות רעות…  אתמול (שבת, 12.12.15) התפרסמה ההודעה על מותו של פרופסור אבינעם דנין. 

IMG_0788

פרופסור דנין היה אחד מענקי הבוטניקה בארץ. הוא חקר את צמחית הארץ, והיה מומחה לצמחית הנגב. הוא תאר למדע 43 מיני צומח חדשים שלא היו ידועים – כמו למשל, מרבה-חלב נגבי (שאפשר לראות בתמונה הבאה).
הוא היה אחד מכותבי הפלורה פלשתינה, וכתב יחד עם פרופ. נעמי פינברון-דותן את המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל – שידוע אצל חובבי הפרחים בתור  "המשקולת הצהובה", בגלל צבע הכריכה ומשקלו בתיק. הוא הקים את אתר "צמחיית ישראל ברשת"

IMG_1443

תרומתו היתה מאד חשובה, ושמו ידוע בעולם. מספר מינים נקראו בשמו – כמו כלך דנין, עלקת דנין – ושום האבקנים, ששמו הלטיני הוא שום דנין. 

allium

התחלתי להזכר בכל מיני מפגשים (פיזיים ווירטואליים) שהיו לי עם פרופ. דנין, ולזכרו – אני מעלה כאן כמה זכרונות. 

IMG_1609

כיוון שתרמתי תמונות לאתר "צמחית ישראל ברשת", היו לנו התכתבויות פה ושם. חלקן בעקבות שאלות שלי, עליהן תמיד אבינעם ענה בנועם ובפרוט, וחלקן בעקבות שאלות שלו לגבי תמונות שהעליתי.
למשל, התמונה הבאה – של גרגרנית חד-פרחית: בעבר היו שני מינים: גרגרנית חד-פרחית, וגרגרנית נוֹאֶה. כשצלמתי את הגרגרנית הזו, ד"ר יובל ספיר אמר לי: הנה גרגרנית נואה. תצלמי, זה פרח נדיר.
אז צלמתי.
אחר כך ד"ר אורי פרגמן-ספיר אמר לי שהמינים אוחדו, וכיום זו גרגרנית חד-פרחית… אז התבלבלתי.
באתר הפלורה ראיתי שיש דפים שונים לכל אחד מהמינים – אך ללא תמונות. כתבתי לפרופ. דנין, צרפתי את התמונה ושאלתי אותו. הוא ענה לי תשובה יסודית ומעמיקה, שהסבירה את הסיסטמטיקה של המין ואת ההסטוריה של השם. בשנות ה-80 אכן אוחדו המינים למין אחד, אך באתר הפלורה, פרופ. דנין פתח בטעות שני דפים.
הוא כמובן הודה לי על מציאת הטעות ועל התמונה. 

IMG_4973

הסיור הראשון בו הצטרפתי אל פרופסור דנין היה בסתיו 2007. הוא הסביר לנו ששבועיים לאחר הגשם הרציני הראשון – אפשר לפגוש נרקיסים ורקפות בנחל כיסלון, והזמין כמה אנשים לסיור של יום שישי בבוקר.
אז נסעתי. הנרקיסים והרקפות קיימו את ההבטחה ופרחו – ויחד איתם, קיבלנו הסברים על נשרן צפוף, על האלון המצוי (וההבדלים בין האלונים המצויים אצלינו לעומת הרי אדום) ועל כל מה שראינו סביבנו.
הנה אבינעם, באותו טיול, מסביר לנו על כלך מרוקני – כלך הצומח במצוקים, בניגוד לכלך המצוי שמעדיף יותר אדמה וקרקע ישרה. 

IMG_8140

באותו סיור אבינעם לימד אותי להכיר צמח מקסים, שלא הכרתי עד אז: אצבוע אירופי. אז למדתי שזהו סוקולנט – כלומר, צמח בשרני (ממש כמו הקקטוסים האמריקאים) ששומר מים ברקמות שלו.
מאז פגשתי את האצבוע עוד כמה וכמה פעמים – גם כתבתי עליו

IMG_8144

בארץ גדל מין נוסף של אצבוע – אצבוע ים המלח, הייחודי לבקעת ים המלח. גם אותו פגשתי בזכות פרופ. דנין – בסיור אחר, בשנת 2010. 

IMG_0797

פרופסור דנין ידע פרטים כמעט על כל צמח בארץ. ממנו למדתי על צינורות ההזנה החזקים בעלים של בן-חצב יקינתוני. 

IMG_8173

ומובן שאני זוכרת את זה היטב. אחרי הדגמה כמו בתמונה הבאה – איך אפשר לשכוח?! 

IMG_8170

כמו שכתבתי, פרופסור דנין היה מומחה לצמחי הנגב. שמות כמו "ערטל מדברי", "קרוטלריה מצרית" או "לוטוס אילתי" התגלגלו על לשונו באופן טבעי ביותר. 

IMG_0847

בשנת 2010 יצאנו איתו (אני, ועוד כמה אנשים) לסיור של שלושה ימים בלתי נשכחים בנגב. שם ראיתי לראשונה בחיי פרחים מיוחדים ונדירים, כמו מרבה-החלב הנגבי שהזכרתי קודם,
וגם נדירים ומיוחדים כמו זצניה מזרחית ובהק עקרבי. למדתי המון באותו סיור. 

IMG_1529

פעם אחרת, יצאתי לסיור קיץ בשלולית דורה עם כמה חברים מפורום "עולם הטבע" ב-Ynet. בשולי השלולית המתייבשת מצאנו צמח קטן שלא הכרנו. שלמי אהרון ידידי ישב להגדיר אותו, והגענו אל אולדנית הכף – שהזכרתי אותה לא מזמן ברשימה על שלוליות החורף בחדרה.
צלמתי אותה כמיטב יכולתי, וכיוון שבאתר הפלורה לא היתה עוד תמונה שלה – העליתי את התמונה לאתר.
פרופ. דנין פנה אלי במייל, ושאל אותי על הצמח – התמונה לא העבירה מספיק את כל המאפיינים. כדי להיות בטוח שאכן ההגדרה שלנו נכונה – כאמור, הוא היה אדם יסודי ומעמיק – הוא ביקש ממני לגשת שוב לשלולית, לאסוף את הפרט שצלמתי, ליבש ולשלוח אליו.
אז למחרת, אחרי העבודה, חזרתי אל השלולית. לקח לי קצת זמן לאתר את הצמח – בכל זאת, זהו צמח זעיר – אבל איתרתי אותו, אספתי, ייבשתי ושלחתי אל פרופ. דנין. הוא בדק אותו והגדיר אותו, ואישר שזו אכן אולדנית הכף. 

IMG_5842

פרופ. דנין התעניין בצמחים גם מעבר ליופים או לסיסטמטיקה שלהם. הוא התעניין גם בשימושים שונים. עד היום יש לי חבל קטן, שפרופ. דנין קלע מסיבי מתנן – קשור לקישוט על מנורת הלילה שלי.
בתמונה הבאה אפשר לראות אותו מדגים הדלקת אש באמצעות צמרנית הסלעים: צמח נפוץ ומאד דליק. 

IMG_8177

למדתי רבות מפרופסור דנין. הוא תמיד שמח להסביר ולפרט, לתקן ולנמק. כל מכתב שלו, אפילו מענה על שאלות פשוטות, נכתב ביסודיות ממש כאילו הוא כותב מאמר מדעי.
עצוב לי מאד על מותו של אדם חשוב, מאושיות מדעי הבוטניקה בארץ . יהי זכרו ברוך. 

IMG_1492

את התמונות צלמתי בעיקר בסיורים עם פרופ. דנין לאורך 10 השנים האחרונות.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_1072

כרוניקה של מוות ידוע מראש

DSCN6979

ביולי האחרון הצטרפתי אל אלון ותומר מבנק הגנים במכון וולקני, לאיסוף זרעים מבריכות החורף המכונות "בריכות מחסני הרכבת בחדרה". 

DSCN6992

אתחיל בהסברים: בנק הגנים במכון וולקני הוא מקום שבו אוספים חומר גנטי (זרעים) מכל צמח בארץ, והמטרה היא גם לאסוף דגימות מכל אוכלוסיה גנטית.
את הזרעים הם מנקים, מייבשים ושומרים במקררים יחודיים – בתהליך שימור מיוחד, שאמור לשמר את חיוניות הזרעים לעשרות שנים, ואפילו מאות שנים.
יש להם היתרים מיוחדים לאיסוף זרעים של צמחי בר, גם של צמחים נדירים בסכנת הכחדה. פעמים רבות הם עוזרים לגנים הבוטניים בריבוי צמחים נדירים והצלתם.
למשל: בתמונה הבאה אפשר לראות צמח זעיר ונדיר ששמו אולדנית הכף: כאן הוא עוד פורח, והפרי ירוק – זהו שלב מוקדם מדי לאיסוף. צריך שהזרעים יבשילו, ורק אז אפשר לאסוף אותם. 

DSCN6954

ולגבי הבריכות בחדרה… הן נמצאות באתר שבו החלו לבנות שכונה חדשה. לצערנו, ערכי הטבע הנדירים בשטח לא נחשבים מספיק (כידוע, הם לא משלמים ארנונה). בחורף שעבר מצאו שם אלפי רומוליאות זעירות (מין נדיר בסכנת הכחדה), והן הועברו לגנים הבוטניים – במטרה (אולי) למצוא להן בית חדש.
אבל שלוליות חורף הן אקוסיסטמה ייחודית. בחורף הן מוצפות על ידי הגשמים. המים עומדים, ומתייבשים לאיטם. בקיץ – הקרקעית מתכסה ירוק, וכל מיני פרחים קטנים, כמעט בלתי נראים, פורחים שם. 

DSCN7069

בקיץ הגיע אל הבריכות דרור מלמד – בוטנאי מומחה, ומצא שם מגוון פורח. הוא דיווח על חלק מהמציאות שלו, ובעקבותיו – באנו אנחנו.
אנחנו באנו בספטמבר – בסוף הקיץ, במטרה לאסוף זרעים לפחות מחלק מהצמחים הללו. אלון ותומר חזרו פעם נוספת, נציגי הרט"ג העתיקו משם צמחים לשמורת בריכת סמר הסמוכה, וגם נציגים של הגן הבוטני בנאות קדומים באו לאסוף שם צמחים לגן הבוטני שלהם.  הכל במטרה להציל כמה שיותר צמחים. 

DSCN7009

לצפרדעים החיות בשלולית, לשבלולים, לחרקים, לזוחלים – זה לא יעזור. הם, לצערי הרב, נדונו למוות. 

העבודות כבר החלו… 

DSCN6999

ממש מתחת למשאיות מצאנו דגן קטן ומיוחד – עטיינית מגובבת (כן, עוד מין נדיר). כך היא נראית כשהיא פורחת: 

DSCN7035

בתמונה הבאה ישנו עוד דגן פורח, דווקא גבוה – דוחן אשון. הוא מאד הפתיע אותי: אני רגילה שהדגניים הם צמחים לא מרשימים, ירוקים, עם פרחים בלתי נראים.
הדוחן פורח בכתום וסגול: לדעתי זה בהחלט מיוחד. 

DSCN6976

אולדנית הכף – נקראת על שם הנריק ברנרד אולדנלנד, בוטנאי בן המאה ה-18, שחקר הרבה מקומות בחצי הכדור הדרומי – למשל, אוסטרליה ודרום אפריקה.
האולדנית היא פרח זעיר ממשפחת הפואתיים שפורח בלבן. היא פורחת רק בשלוליות המתייבשות, וכמובן מאד נדירה

DSCN7068

שיח מוכר יותר הפורח על גדות נחלים ובשלוליות חורף בארץ – הפטל הקדוש. חלק משיחי הפטל פרחו, וחלק כבר הניבו פירות שחורים, מתוקים-חמצמצים.
ניצלנו אותם להפסקת אוכל… 

DSCN7053

נמפית הבוצין התיישבה על פרחי עוקץ עקרב ריחני, ונהנתה מהצוף: 

DSCN6965

השטח בו הסתובבנו כולל 3 שלוליות. בינהן יש אזור מוגבה מעט. כשחצינו אותו – מצאנו עוד הפתעה: פירות של אספסת איטלקית.
בארץ יש כ-25 מינים שונים של אספסת. חלקם מאד נפוצים – למשל, האספסת המצויה. אספסת איטלקית היא מין נדיר בסכנת הכחדה. מיד שלפנו שקיות ניר, ומלאנו אותן בפירות אספסת.
במקום אחר אולי היינו אוספים במתינות – אבל כאן ידענו שמה שלא נאסוף – כנראה יאבד לעד. ולכן השתדלנו לאסוף כמה שיותר.
חלק מהאספסות תלכנה לשימור בבנק הגנים. חלק תועברנה לגנים הבוטניים, לשתילה בגן. אולי יימצא מקום להחזיר חלק מהן גם לטבע? 

DSCN7003

גם קצח השדה פרח בשטח: הקצח נפוץ למדי בחולות לאורך מישור החוף ועד צפון הנגב. הוא פורח בד"כ באביב המאוחר – מאי-יוני. בשלוליות החורף, בזכות המים, נשמרת לחות רבה יותר בקרקע – והוא יכול להמשיך לפרוח גם לאורך הקיץ. 

DSCN7073

באותו שלב, רט"ג השיגו צו מבית המשפט, המורה על עצירת העבודות – כדי שאפשר יהיה להציל כמה שיותר מצמחי הקיץ הנדירים.
זה לא מנע מהשמולדוזר הזה לחצות את השלולית בין מקבצי הסמר: 

DSCN7005

הוא לא רואה את האפרורית המצויה שבדיוק סיימה לפרוח בקרקעית… 

DSCN7041

אפילו הרדוף הנחלים פרח בשלולית – אבל אנחנו לא בטוחים אם הוא הגיע הנה כצמח בר, או פליט תרבות מגינון בסביבה. 

DSCN7045

בעל החיים הבולט בשטח היו השפיריות. הן אוהבות מקומות לחים, ונהנות מאד משלוליות חורף.

DSCN7047

את מקומם של המינים הפולשים הפעם מייצג בוען מצולע: הוא קרוב של הפרי המכונה "דובדבן האהבה". מקורו באמריקה, ובאמת, לפני שנתיים בעמק המוות פגשתי מין קרוב אליו. 

DSCN7059

זהו. שלושה חודשים חלפו מאז הביקור שלי בשטח. היום הבניה כבר בעיצומה – אני מקווה שמה שהעתיקו משם יצליח להקלט, ושלפחות חלק מבעלי החיים הצליחו לברוח לשמורת בריכת סמר הסמוכה. 

DSCN6961

את התמונות צלמתי ב"שלוליות החורף שליד מחסני הרכבת" ז"ל בחדרה, בתאריך 7.9.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7027

 

הערה נוספת לפני סיום, 1.12.2015:
בתגובות שקבלתי, שאלו אותי "האוכלוסיה גדלה -ואיפה יגורו האנשים?"
כיום, בשנת 2015, צפיפות האוכלוסין במדינת ישראל היא מהגבוהות בעולם. כ-315 נפש לקמ"ר.
הפתרון היחידי הוא לבנות לגובה.
בשנות ה-50, בזמן העליות הגדולות, נבנו כאן הרבה מבנים באיכות גרועה. היה צורך לבנות מהר על מנת לאכלס הרבה אנשים – ובנו. הבניינים שבנו אז הם נמוכים (2-4 קומות), עם דירות קטנות (3 חדרים לרוב) ומאיכות גרועה. הקירות לא מבודדים חום או קור, הצנרת מתפוררת, הקירות עצמם מתפוררים – הגיע הזמן לחדש.
הפתרון הנכון הוא פינוי-בינוי. בנית מגדל של 10-12 קומות, שיאכלס 60-80 משפחות במקום 2 בניינים נמוכים שאכלסו 8-16 משפחות.
וחייבים לבנות נכון – בניה מחומרים איכותיים ומבודדים תקטין את צריכת החשמל. שימוש בקולטי שמש לחימום מים, שימוש במים אפורים לאסלה (ולא במי שתיה), בניה איכותית וירוקה – תקטין את העלויות לתושבים ותשפר את חייהם, ומאידך – תאפשר ליותר אנשים לחיות במרכז העיר. זו גם דרך להזרים אוכלוסיה צעירה למרכזי הערים המזדקנים.

בנית ישובים חדשים של בתי-עשירים צמודי-קרקע או שכונות וילות חדשות – היום זהו פשע אקולוגי. פשע נגד הסביבה.

זר פרחים מגני קיו

DSCN0336

שנת הלימודים האוניברסיטאית החלה, והשנה אני שוב סטודנטית: התחלתי לימודים לתואר שני, ולכן יש לי פחות זמן לדברים אחרים. 

DSCN9884

בכל זאת, אני רוצה להציג עוד פרחים יפים מגני קיו. 

למשל, גולניות – כבר הצגתי בבלוג את גולנית ערב שפורחת בכמה נקודות בהר הנגב ובנקודה אחת בשרון. בגנים פגשנו את הגולנית הזו – בלטינית שמה גלובולריה סרקופילה, כלומר – גולנית בשרנית. 

DSCN0163

את פרחי החסה זיהיתי בקלילות: אני מכירה אותם גם בארץ. 

DSCN9875

גם האשולציה הקליפורנית, הפרח הלאומי של קליפורניה, כבר כיכבה אצלי בבלוג: 

DSCN9840

ואם אני מזכירה פרחים לאומיים של מדינות בארה"ב – המגנוליה בתמונה הבאה היא הפרח הלאומי של לואיזיאנה ומיסיסיפי: 

DSCN0217

ואילו השיח הבא – הפילדלפוס – הוא הפרח הלאומי… לא, לא של פנסילבניה – אלא של איידהו. 

DSCN0338

הפרח הבא נראה לי דומה לכלנית – ובאמת, שמו הלטיני – אָנֵמוֹפְּסִיס קליפורנית – משמעותו "דמוי כלנית". אבל להפתעתי הוא כלל לא ממשפחת הנוריתיים – אלא ממשפחה שאין לה נציגים בארץ – Saururaceae

DSCN9900

אני חושבת שאני לא באמת צריכה להציג את הפוקסיה… הפרחים העדינים התלויים הפוך הם באמת יפים –

DSCN0316

אתנחתא חייתית: מובן שהסתובבו הרבה ציפורים בשטח. את רובן לא הצלחתי לצלם, אבל אחד שיתף פעולה: אדום החזה הנחמד הזה: 

DSCN0213

אחרי המינים המיוחדים של כובע הנזיר שראיתי בחממה האלפינית, התחלתי להעריך את הסוג הזה שיש בו הרבה מינים מיוחדים מאד.
גם זה מין של כובע נזיר: 

DSCN9752

ועוד במסגרת פרחים דומים-אבל-שונים – כלומר, דומים למה שאני מכירה מהארץ – הנה דרדר

DSCN9879

וגם צפורן

DSCN9890

והפרח הבא – שהזכיר לי את החוגית שאני מכירה בארץ – אך זהו מין אחר, סקאביוסה: 

DSCN9888

את הפרחים צלמתי ברחבי גני קיו, בתאריך 1.7.2015
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN9503

ובמסגרת החדשות החשובות שכנראה לא שמעתם עליהן השבוע – הפעם אני אספר לכם על אסון סביבתי זוועתי שהיה ב-5.11.2015 בברזיל.
סכר שהחזיק בוצה רעילה – תוצר של מכרות ברזל – קרס, וכתוצאה מכך 60 מליון טונות של בוצה רעילה ירדו לאורך נהר Rio Doce. לאורך הנהר התגוררו מעל 3 מליון בני אדם, שעכשיו כולם חסרי בית.
הנזק למערכת האקולוגית סביב הנהר הוא פטאלי – הכל מת או גוסס. והזוועה לא נגמרת כאן: הבוצה יורדת לה אל האוקיאנוס, והצפי הוא שהיא תשפיע על החיים באוקיאנוס האטלנטי, בקנה מידה רחב מאד למאה שנים לפחות.
האחראים לאסון – שתי חברות ענק ברזילאיות, ששולטות בהרבה מהמדיה בברזיל, והן מהתורמות הגדולות לשלטון. כלומר, קשרי הון-שלטון…
כל הנושא מזכיר לי מאד את אסון עין עברונה שלנו. רק שברזיל גדולה מישראל פי 410 לערך, אז האסון שם חמור בערך פי 410. 

תסתכלו על הסרטון הבא, הוא מעביר רק מעט מהזוועה.

גנים בוטניים בישראל

DSCN0033

התכוונתי להמשיך להציג לכם כל מיני פרחים נפלאים שפרחו בגני קיו כשביקרנו שם,
אבל בינתיים נפל דבר כאן בארץ… 

DSCN0188

שר החקלאות, אורי אריאל, החליט לצמצם את תקציב הגנים הבוטניים בישראל ב-97%.
אז במקום לדבר על גני קיו, אני אדבר על הגנים הבוטניים בארץ – ואלווה את דברי בפרחים מגני קיו. 

DSCN0358

כתבתי על כל תמונה את שם הפרח שבה, כדי שתוכלו בכל זאת לדעת מה צלמתי. 

DSCN0369

ובכן… בישראל ישנם 11 גנים בוטניים.
הותיק ביותר הוא הגן במקווה ישראל, הצמוד לבית הספר החקלאי. הגן הזה הוא חלק מהמורשת ההסטורית הציונית שלנו. 

DSCN9541

הרעיון להקים גן בוטני במקווה ישראל עלה כבר בשנת 1923. בסופו של דבר, הגן הוקם בשנת 1927. תארו לעצמכם, הוא מתקרב לגיל 100 שנים! פרופ. אוטו ורבורג ייעץ לגננים בשנים הראשונות.
בית הספר במקווה ישראל הוא חלק חשוב בהסטוריה שלנו – הרבה פועלים וחקלאים הוכשרו שם לאורך השנים. הגן הבוטני הוא מקום להדרכה ולימוד של בוטניקה וגננות – ובנוסף הוא מקום נפלא לנוח בו. 

DSCN9663

מעט אחר כך, בשנת 1931, פרופ. אלכסנדר אייג – שהיה הבוטנאי החשוב בארץ באותה תקופה, ובעצם ייסד את ענף לימודי הבוטניקה בארץ – הקים גן בוטני באוניברסיטה העברית, בהר הצופים.
יחד עם תלמידיו וממשיכי דרכו, פרופ. מיכאל זהרי ופרופ. נעמי פיינברון – הם בנו גן ששיקף את הנופים ואזורי הצומח השונים בארץ. 

DSCN9719

מאוחר יותר, טוביה קושניר (שהזכרתי כמה פעמים בבלוג) העביר לשם את אוסף האיריסים שלו – ואחד הרגעים המרגשים בחייו של אביו של טוביה, שמעון קושניר, היה להגיע אל הגן הבוטני אחרי 1967, ולגלות את האיריסים ששתל בנו 25 שנים קודם לכן – עדיין פורחים. 

DSCN9723

בשנת 1954 הוקם הגן הבוטני בגבעת רם – כיוון שהגן בהר הצופים היה לא נגיש. אך בעוד הגן בהר הצופים הוקדש לצמחית ארצנו, בגן בגבעת רם אפשר למצוא צמחים מכל העולם.
שם אפשר לראות Redwoods אמריקאים לצד אקליפטוסים אוסטרליים, אמריליס אפריקאי לצד חלמוניות ישראליות. 

DSCN9728

הגן הבוטני בגבעת רם הוא הגדול בגנים הבוטניים בארץ. יש בו מעל 6,000 מיני צומח שונים מכל העולם – והוא מהווה גם גן מקלט חשוב לצמחים בסכנת הכחדה, ומקור להשבה לטבע של מינים נדירים. 

DSCN9800

באוניברסיטת ת"א הוקם גן בוטני בשנת 1973 – גן שרובו מוקדש לצמחית ארץ ישראל, אך יש בו גם צמחים ממקומות נוספים. למשל, חממה טרופית נהדרת עם סחלבים וצמחים טרופיים יפהפיים; חממת שרכים מיוחדת, גן קקטוסים עשיר ומיוחד (זה המקום בארץ לפגוש את האוקוטיו שהתלהבתי ממנו בקליפורניה), ומעבדה לחקר שורשי עצים – בנין מגניב במיוחד, בו אפשר לשוטט בין שורשי עצים.
הגן הבוטני באוניברסיטת ת"א הוא חלק בלתי נפרד מהאוניברסיטה – נערכים בו מחקרים וקורסים להכרת הצומח, מתקיימים בו סיורים לתלמידים ולקהל הרחב, וגם בו משמרים מינים בסכנת הכחדה ומשיבים אותם לטבע.

DSCN9806

ויש גנים נוספים. למשל, יער אילנות – ארבורטום של הקק"ל, שם אפשר למצוא עצים מעניינים ומיוחדים מרחבי העולם. זהו מקום מרתק, ואני מתכננת לצלם שם רשומה עתידית כלשהי… 

DSCN9811

גם בנאות קדומים, האתר שהוקם ע"י אפרים וחנה הראובני, ופותח ע"י בנם – נגה הראובני – ישנו גן בוטני. בני משפחת הראובני שמו דגש על הקשר בין האדם לארצו, דרך הכרת הארץ והצומח בה.
הם התמקדו בעיקר בחקר הצומח המוזכר בתנ"ך – והגן הוקם על פי החזון שלהם.
בגן נערכים הרבה סיורים לימודיים – גם סיורים שנועדו להראות לנו איך חיו ופעלו האנשים בתקופות הקדומות, וגם כאילה שמראים לנו את החיבור העמוק של העם לארץ. 

DSCN9814

בטכניון בחיפה אפשר לבקר בגן האקולוגי – זהו גן בוטני מיוחד, שנבנה בחשיבה אקולוגית. הגן בנוי ממערכות אקולוגיות שונות, שבהן ניתן למצוא צמחיה ארץ-ישראלית. בגן מתקיימים סיורים לימודיים לבתי ספר, במטרה ללמד חשיבה "ירוקה", להבין את המערכות האקולוגיות שאנחנו חיים בהן. 

DSCN9819

אני מקווה שהבנתם את הרעיון… 

הגנים הבוטניים הם יותר מסתם קישוט ומקום חביב לבקר בו.
כלומר, הם באמת מקומות מוצלחים לבקר בהם – אבל יש להם חשיבות רבה מעבר לכך. 

DSCN9822

הגנים הבוטניים חשובים לנו מבחינה מדעית – נערכים בהם מחקרים שונים – למשל, מחקרים על גנטיקה של החיטה ושל צמחי תועלת והקשר שלהם לאבותיהם בבר ומחקרים על צמחים מיוחדים לאזורנו – כמו איריסי ההיכל.

DSCN9825

הגנים חשובים לנו גם מבחינה לימודית – בהרבה גנים נערכים סיורים לתלמידי בתי ספר, קורסים לאוכלוסיה הבוגרת, ימי עיון והדרכות. הם מקרבים את הטבע (המקומי והעולמי) לאוכלוסיה. 

DSCN9831
וכמובן, בתור גני מקלט לצמחים בסכנת הכחדה – כמו מושיובית הגליל. שם מגדלים מינים יחודיים רבים, ואף מחזירים לטבע צמחים שונים.

DSCN9834

בשנים האחרונות, משרד החקלאות תקצב את אחד-עשר הגנים הבוטניים המוכרים בישראל בתקציב של 4.5 מליון שקלים לשנה. כעת, שר החקלאות הודיע על קיצוץ של 97% בתקציב: הגנים יקבלו 100,000 שקלים לשנה. כולם יחד. כלומר, בממוצע מתקציב של כמעט חצי מליון שקל לכל גן – הם ירדו לתקציב של פחות מ-10,000 שקלים. התקציב הזה מימן תכניות לימודיות, משכורות לעובדים, השקיה, כלי עבודה וגינון – ועוד ועוד. 

ללא התקציב הזה, רוב הגנים הבוטניים בארץ ייכנסו למצב תרדמת: הם ייסגרו לקהל, פעולות השתילה וריבוי הצמחים תופסקנה, הגננים יפוטרו – וסביר להניח שהרבה מהמינים הנדירים והחלשים יותר פשוט ימותו. 

DSCN9836

מנהלי הגנים מנסים בכל דרך לקבוע פגישה עם שר החקלאות – אך ממשרדו של השר אין תשובה ואין תגובה.
אני מאד מקווה שהשר יצליח להבין, שהגנים הבוטניים הם חשובים לנו. שייתעשת ולא יעשה את הטעות המרה הזו. 

לקריאה נוספת: 

מאמר דעה של ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א. 

באתר גל"צ
באתר NRG
באתר הארץ 

מוזמנים גם לחתום על העצומה האינטרנטית

DSCN9903

את התמונות צלמתי בגן עם מימון ממשלתי, גן שלא נמצא בסכנה: גני קיו באנגליה – Kew Gardens.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

Lily_Erythronium_grandiflorum

 

 

ליקוי לבנה 28.9.2015

moon_0445

לפני 4 שנים (בערך) כתבתי רשימה על ליקוי לבנה

moon_0449

השנה שוב ניתנה לי ההזדמנות לצפות בתופעה האסטרונומית המרתקת הזו – 

moon_0504

הירח נכנס לצילו של כדור הארץ, ולאט לאט נעלם מעינינו. 

moon_0511

השנה, בנוסף – הצל קיבל גוון אדמדם – באנגלית כינו זאת "Blood Moon". 

moon_0513

 מוטי ואני כיוונו שעון, וקמנו מוקדם בבוקר כדי להנות מהתצפית בירח ההולך ונעלם…  

moon_0520

לפי לוח הזמנים, הירח נכנס לליקוי מלא בשעה 5:11 דקות. כך הוא נראה בשעה 5:23 בבוקר: 

moon_0523b

ובשעה 5:26: 

moon_0526

תוך כדי הסתכלות על הירח, פתחנו בטלפון את אפליקצית Google Sky Map הנחמדה, ובדקנו אילו כוכבים אנחנו רואים מעלינו. 

 moon_0527

אני חושבת שהתמונה המוצלחת ביותר שלי ברצף היא זו, משעה 5:31: 

moon_0531

לצערי, בשלב הזה הגיעו עננים וחסמו חלקית את המראה…

moon_0536

בשלב הזה מוטי החליט לחזור לישון. אני קיוויתי לראות עוד את הירח, ואולי אפילו את התחלת הגילוי המחודש… 

moon_0537

אבל גם דרך העננים המראה היה יפה 

moon_0537b 

זהו שיא הליקוי: בשעה 5:47 – 

moon_0547

 ובעצם זו התמונה האחרונה שהצלחתי לצלם. בשלב הזה הירח ירד קרוב לבתים, העננים הסתירו אותו – ואת גילויו מחדש לא ראיתי.
בצד השני הבהיק כוכב-הלכת נגה – הוא איילת השחר:
(תודה ל-nnn fox שדאג להזכיר לי שחשוב להבדיל בין כוכב – כמו השמש – לבין כוכב לכת (פלאנטה) כמו נגה. )

DSCN7523

השמים התחילו להבהיר מעל הרי שומרון – 

DSCN7520

ועם האור האדום של הזריחה, חזרתי הביתה (והלכתי לישון עוד קצת) 

DSCN7533

את התמונות צלמתי בתאריך 28.9.2015 בכפר סבא. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

moon_0526b

ועוד דבר אחד –
בסוף השבוע שעבר התבשרתי בצער על מותו של ידידי מהשתלמויות רת"ם – אוריה.
מותו בא לי כהלם, ולא רק לי – עוד רבים חשו כמוני.

קשה לי למצוא את המלים לכתוב, ולכן אצטט את חברתי עירית:
יושבת ובוכה ולא רוצה להאמין. אוריה, בחור מלא קסם, שופע ידע ואהבת טבע ונתינה. הנוכחות שלו בהשתלמויות רתם האירה את הסביבה, העלתה חיוך. נתנה תחושת ביטחון שיש על מי לסמוך. שיש דור צעיר של אוהבי טבע שימשיכו לחקור ולעביר הלאה את הידע והאהבה העצומים שבו.
משפחת הבוטנאים ואוהבי הפרחים חסרה אותך, העולם חסר אותך.

אני משתתפת מאד בצערם של שרה'לה וכל משפחתו ואוהביו.

moon_0545

אני מצרפת את אחד השירים שנוגנו בלוויה: 

שנים עשר ירחים

בתשרי – נתן הדקל פרי שחום נחמד 

01-tishrei

בחשוון – ירד יורה ועל גגי רקד: 

02-heshvan

בכסלו נרקיס הופיע 

03-kislev

בטבת ברד (טוב, למען האמת – הפעם זה שלג, והרבה שלג!) 

04-tevet

ובשבט – חמה הפציעה ליום אחד 

05-shvat-b

באדר עלה ניחוח מן הפרדסים 

06-adar-a

בניסן הונפו בכוח כל החרמשים 

07-nissan

באייר הכל צמח 

08-Iyar

ובסיוון – הבכיר 

09-sivan

בתמוז ואב –

10-tamuz

שמחנו אחר קציר

11-av

תשרי, חשוון 

03-kislev-a

 

כסלו, טבת 

13

חלפו, עברו ביעף

12

גם שבט, אדר 

14

 

ניסן, אייר 

15

סיוון, תמוז ואב.

16

ובבוא אלול אלינו – ריח סתו עלה 

17-elul

והתחלנו את שירנו מהתחלה (וגם עם המון אובך) 

18-last

 

שנה טובה לכולם! ותודה רבה לנעמי שמר על השיר המקסים! 

 

 

 

זבל מי שמלכלך

kinneret

אתם רואים את התמונה כאן מעל? זו הכינרת, בימים רגועים. אבל חול המועד הוא ממש לא ימים רגועים.
נחרדתי לראות בפייסבוק תמונות שפרסם הצלם אלון לויטה. כמויות הזבל והטינופת שהשאירו אחריהם היוצאים לשטח – פשוט מזעזעות, בכל קנה מידה.
ביקשתי מאלון את רשותו לפרסם את התמונות, וכעת אני מציגה אותן – לא להנאתכם. ממש לא.

11150756_10205764322618802_75091464523741899_n

כן. כך נראים חופי הכינרת היום. הטינופת מסתירה כל נקודה שהיתה יכולה להיות יפה. הזוהמה עולה על גדותיה.

10929904_10205764322658803_7682730400247944570_n

קשה לי למצוא מלים חריפות מספיק שיביעו את דעתי על כל אותם מתהוללי הזבל.

11110213_10205764322498799_1671096373464231349_n

ונכון. לא רק אילו שמקימים את האוהל בערימות הזבל אשמים.
ידידתי אתי אייזנרייך כתבה, בתגובה לתמונות הללו – ואני מאד מסכימה איתה:
כאשר יודעים שהכינרת מתמלאת בעשרות אלפי אנשים – צריך ליצור תנאים תברואתיים הולמים. בשביל זה יש רשויות ובשביל זה משלמים מסים. משום מה יש לי תחושה שאם היו מספיק שירותים כימיים ואם היו מספיק פחי זבל ואם היה פינוי 4 – 6 פעמים ביום של האשפה ואם היו פקחים ושוטרים נוכחים בשטח – אז החופים לא היו נראים כך.
אמנם מדובר בחזירים שמשאירים אחריהם ערימות זבל שכאלה, אבל החזירות היא לא רק של האזרח הקטן. בהחלט ניתן להפנות אצבע מאשימה גם אל הרשויות והמדינה. בהחלט לגיטימי לצפות שיוקצה תקציב להיערכות נכונה לקליטה סבירה של מטיילי החג. כן כן, כמו שנערכים למלחמה, וכמו שנערכים לשלג, צריך להיערך גם לימי נופש בכינרת. אהה, אין תקציב? לאן הלך הכסף? לכולם חילקו ורק לבבונים לא נשאר?!

11148651_10205764322218792_4561053925379382611_n

הנה, הם הוציאו את הכלב החוצה… נכון נראה שהוא מאושר?!

11013268_10205764319258718_3844263519841926981_o

אגב, התמונות של אלון הן לא היחידות שראיתי. תמונות של זבל וטינופת מכל רחבי הארץ.

11102674_10205764322538800_154445561517571257_n

החג תכף נגמר, האוהלים יקופלו והאנשים יחזרו אל הדירות שלהם – שוודאי הן מצוחצחות, והם מנקים כל פירור שנופל.
ומי יטפל באלפי הצלחות החד-פעמיות, שלוקח להן מאות שנים להתכלות?

10628458_10205764322138790_7464928846331548675_n

וזה לא שאין חוק. יש חוק לשמירה על הנקיון.
אבל אין מספיק פקחים. וגם אם מגיע פקח, לרוב הוא מתקבל בקללות ויריקות, באיומים – ואפילו בתקיפות פיזיות.
אני חושבת שצריך להוסיף הרבה פיקוח, וגם הערכות נכונה יותר כמו שכתבה אסתר.
רעיון מוצלח נוסף הוא לקחת את תלמידי בתי הספר השונים למבצעי ניקוי – עכשיו! לפני יום העצמאות! שיראו מה הם השאירו אחריהם, ואולי בפעם הבאה יחשבו רגע לפני שהם מטנפים את השטח.


DSCN8841

וככה, בשביל לא לגמור עם מצב רוח רע – אני אספר שאפשר לשפר, ואפשר לתקן.
באילת, לפני 10 שנים בערך, קמה קבוצה של אנשים שנמאס להם מהטינופת ואמרה – די. הם הקימו חוג נוער – משהו מקביל לתנועות הנוער הרגילות – ששמו "שומרי המפרץ". הם נפגשים פעם בשבוע, ולומדים על הטבע והסביבה, לומדים לצלול – ואז יוצאים למבצעי צלילה וניקוי הים.
בני הנוער המקסימים הללו עוסקים בפעילות הסברה לתיירים על החוף, עורכים מבצעי נקיון בים ובחוף.

DSCN8850

הנה כתבה עליהם משנת 2009 –

ובתכנית "המהדורה" של ערוץ 1 שודרה כתבה חדשה עליהם השבוע – הקישור כאן, הכתבה מתחילה בערך בדקה ה-13.

אז הנה, אפשר לשפר. אפשר לתקן. בואו נלמד מ"שומרי המפרץ", ונדאג לנקיון בכל הארץ. בכינרת, בהרי יהודה, אפילו בתחומי העיר!

עוד יוזמה יפה שאני רוצה להמליץ עליה – אתר "בשבילנו" – אתר שמעודד אתכם, המטיילים, לקחת איתכם שקיות זבל, לאסוף תוך כדי הטיול כמה שנכנס לשקית ולפנות את זה לאתר איסוף אשפה. מדווחים על זה באתר, ובאמת זו הרגשה טובה לדעת שעשיתם משהו קטן למען הסביבה. כי אילו השבילים שלנו, והנקיון הוא באמת בשבילנו. 

DSCN8855

התמונות צולמו כולן בכינרת. אלון לויטה צילם שם השבוע, ואני צילמתי בינואר 2015.

 

סיכום 2014 בתמונות

השנה החולפת היתה שנה מאד לא פשוטה עבורי, אבל היו גם הרבה רגעים יפים.
בשנה שעברה פרסמתי את סיכום השנה בתמונות, והנה הגיע הזמן לסיכום חדש.

בחודש ינואר הלך לעולמו עזריה אלון ופרסמתי רשימת הספד לזכרו. אבל רוב החודש עוד עסקתי בסקירת הטיול לקליפורניה, ממרץ 2013. למשל,קקטוסי הצ'ויה שהחזירו אותי מיד אל ספרי קארל מאי  שקראתי בילדותי – 

בפברואר גמרתי לדווח על קליפורניה (סוף הולם, עם סחלב יפהפה) – ויצאתי לבדוק מה פורח בארץ, למרות שנת הבצורת הקשה. מצאתי איריס ארץ-ישראלי מוטציוני יפהפה – בעל עשרה עלי כותרת וחמש מחילות האבקה, ולא רק שלוש כמו באיריס רגיל:

במרץ המשכתי לסקור כמה מהפרחים היפים בארץ, כמו איריס החרמון; וסיפרתי גם על הסומקן הענקי שהוא מין נדיר בסכנת הכחדה. בסוף החודש סיפרתי בבלוג את אגדת הפרחים האדומים, שנועדה לעזור להבדיל בין כלנית, נורית ופרג.

בחודש אפריל – שיא האביב, ואני התרוצצתי בכל עבר. פגשתי שני מינים נדירים – שום הגלגל ותלתן דגול, ראיתי הטלה של זנב סנונית, נפגשתי עם בלוגרים ביער מטע – וסיפרתי על אגדת האחים לטם

בחודש מאי סקרתי כמה פרחים בגווני כחול סגול -קטנים כמו געדה זעירת-פרחים וקצח זעיר-פרחים, וגדולים כמו חוחן בלאנש, בקיה דקת עלים, מרווה כחולה ומין מאד נפוץ בארץ: נפית כפופה

בחודש יוני חגגתי את הבלוגולדת השישי, עם הרבה פרפרים – למשל, צמד לימונית האשחר: 

בראשית חודש יולי ביקרנו בפלורידה, והתחלתי לסקור את הטיול. בסוף החודש אבי הלך לעולמו – והכאב על מותו חזק היום ממש כמו לפני ארבעה חודשים. 

באוגוסט התמקדתי בסקירת הטיול לפלורידה – הצגתי דולפינים, אפיפיטיםומנגרובים

בספטמבר המשכתי לסקור את הטיול לפלורידה – סיפרתי על איילים, פרפרים ולטאות (שרובן פולשות). אבל האירוע החשוב של החודש הוא ללא ספק הביקור של גל, איתו נפגשנו בלטרון (וראינו חבצלת קטנת-פרחים) 

באוקטובר המשכתי לסקור את הטיול בפלורידה – סיפרתי על צמחי מים, מרבה-חלב גדול פרחים, ולאחר ליל שימורים כתבתי רשימה כואבת על השנאה העזה בארץ מסביב.
בסוף החודש כתבתי רשימה על ההבדלים בין חלמונית, סתוונית וכרכום – רשימה לימודית שאני מאד מרוצה ממנה. זו גם הרשומה הנצפית ביותר שלי השנה. 

בנובמבר כתבתי רשימה על זכויות יוצרים בעקבות מקרה של גניבת התמונות שלי בפייסבוק. כמו כן, גמרתי לסקור את הטיול לפלורידה – סיפרתי על עצי הבאובב האפריקנים (שפגשתי בפלורידה!), על סחלב עדין ששמו ספירנתס ועל הסחלב המיוחד ביותר שפגשתי – Encyclia tampensis

והנה הגענו אל חודש דצמבר – הסתיו השנה היה גשום ועשיר בפריחה, בפרפרים ובמיוחד בפטריות. החודש פרסמתי בעיקר רשימות על ציפורים ופרפרים – והמיוחד ביותר בעיני הוא פרפר קטן שלראשונה פגשתי וצלמתי: סטירית הטבעת :

זהו. עוד שנה מסתיימת לה. אני מקווה שבשנה הבאה תהיה טובה ומעניינת, ושיהיו בה יותר רגעים טובים. 

 

 

זכויות יוצרים

שוב אני נאלצת להפסיק את הדיווחים מפלורידה בגלל עניין מרגיז. השבוע נתקלתי בפייסבוק בחוצפה שקשה לי להבין אותה. 

אדם (או כמו שאכנה אותו בהמשך הרשומה, גנב התמונות) העלה לדף הבוטניקה תמונות. זה התחיל בכרכומים. "חברי לקבוצה ברצוני לשתף אתכם בפריחה מרהיבה של כרכומים, צולם היום 8/11/14 באיזור ירושלים" הוא טען – והעלה שתי תמונות. 

האחת בבירור היתה של כרכומים שאינם פורחים בארץ. כשחקרתי אותו לגביה, הוא טען שהוא צילם אותה בעמק המצלבה. אח"כ מישהי מצאה אותה בויקיפדיה – אילו כרכומים אירופאים. כלומר, הם לא פורחים בארץ והוא לא צילם אותם – לא בעמק המצלבה ולא בשום מקום אחר בירושלים. 

השניה היתה של כרכומים מנחל שורק – למען האמת, גם הם לא פורחים כרגע, כי הם פרחו שם ב-2007. אני יודעת, כי אני צילמתי את התמונה הזו. 

היא הופיעה ברשימת הכרכום החרפי בבלוג שלי: 

כששאלו את גנב התמונות איפה צילם את התמונות, הוא ידע לכתוב איפה, מתי, שלח אנשים לכל מיני אתרים. 

מיד אחר כך, אותו אדם העלה רקפות:  "שלל רקפות התחילו לפרוח בירושלים, צולם היום 8/11/14" 

שוב, שתי תמונות. הפעם אני יכולה לספר לכם שהן לא מירושלים. 

זאת הראשונה: 

צילמתי אותה במצוק הארבעים, ב11/2005 ושלחתי את התמונה לאתר רת"ם.

זאת השניה: 

אותה צילמתי ביער לביא, בינואר 2010, ופרסמתי בבלוג ברשימה על מרבדי הרקפות.  

אדון גנב התמונות קיבל שלל מחמאות על התמונות היפות, ובהתחלה לא הייתי בטוחה. בכל זאת, חלפו בין 5 ל-10 שנים מאז צילמתי את התמונות הללו. יש לי אלפי תמונות של רקפות וכרכומים.
אבל ברגע שמישהי גילתה שאת תמונת הכרכומים הנוספת הוא לקח מויקיפדיה, החלטתי להשוות. בכל זאת, אני יודעת למצוא בקלות את התמונות שלי. ואכן מצאתי. מאד בקלות.

הוא הקפיד לקחת תמונות שעוד לא חתמתי עליהן, הציג אותן כשלו, קבל מחמאות – באמת תמונות יפות, לא? 

אז הוא המשיך. בשרשור "צמח השבוע" – שרשור שכולו נתינה ושמחה – פרופ. אמוץ דפני כותב מידיעותיו הרבות כל פעם על צמח אחר, וכל מיני אנשים תורמים את תמונותיהם היפות, אדון גנב התמונות תרם בטוב לבו ארבע תמונות שלא הוא צילם.

השרשור הפעם הוקדש לסתוונית היורה.

הראשונה שהעלה – לטענתו היתה "זרעי סתוונית". זו היתה תמונת פקעות, ומיד אנשים בקשו ממנו אם יש לו לשלוח להם, והוא הסביר שהוא כבר מסר אותם. בעצם הפקעות מעולם לא היו בידיו: זו היתה תמונה של פקעות סתוונית מאתר "זרעים מציון" – שהוא היחידי בארץ שיש לו אישור לאסוף צמחי בר מוגנים. 

השניה שוב היתה שלי – מתוך רשומת סתוונית היורה

צילמתי אותה בחורשת הארבעים, בנובמבר 2008. 

השלישית בכלל לא היתה סתוונית היורה, אלא סתוונית ירושלים. כן, גם אותה אני צילמתי – במפגש הבלוגרים הראשון שלי, טיול בעמק המצלבה בירושלים: 

אתם רואים את הילדים מאחור? אילו הילדים שלי, של אנג'ולי, של חנה-של-ליאור… מה הוא חשב, שאני לא אזהה את הבת שלי כשאני רואה אותה בתמונה? 

והוא הוסיף גם תמונה מהגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב. ככה, על הדרך. למה לא? יש המון תמונות ש"הוא צילם". או שלא. 

אחרי שהתחלתי להתקומם, ובכל התמונות והשרשורים העליתי קישורים למקומות מהם הם הועלו – אדון גנב התמונות התחיל להבהל קצת. תפסתי אותו בשקר. "מה בסך הכל הוא עשה?"

הוא כתב לי במסר פרטי – "סליחה אם פגעתי בכבודך" – לכבוד שלי אין קשר לענין. הוא פגע בי, הוא גרם לי עוגמת נפש. לא לכבוד שלי.

ניסיתי לשאול למה הוא עשה את זה. למה לשקר. כמו שכתבה לו עירית באחד השרשורים: אם מצאת תמונה יפה, אתה יכול להעלות אותה ולכתוב "תראו איזו תמונה יפה של הצלמת עננת" – לא. הוא כתב מקומות ותאריכים. כאילו הוא צילם אותה בעמק המצלבה או ביער ירושלים. 

התשובה בשפה עילגת היתה:
"זה לא יחזור על עצמו
אני ממש מצטער והכל היה ממש בתמימות
אני לא יעשה את זה בחיים וסליחה אם פגעתי בך
זה באמת לא מתאים לי אני לא כזה"

בתמימות? איך אדם לוקח תמונה שלא הוא צילם, ובתמימות משקר ומעלה אותה בתור תמונה שלו? 

זו חוצפה, זו גניבה וזו פגיעה בזכויות יוצרים. 

חוק זכויות יוצרים קובע שאסור להעתיק את התמונות. אסור לפרסם אותן במקום אחר. אסור לעשות את זה ללא הרשאה בכתב מאת בעל התמונות. במקרה הזה – ממני. אפילו אם שמים קישור בחזרה אלי.

אבל אתם יודעים מה? אם זה לא למטרת רווח, אני מבטיחה לכם שאני אתן אישור. יש תמונה שלי באתר חרקים של אוניברסיטה אמריקאית, יש באתר הפלורה הישראלי ועוד.

אדון גנב התמונות הפעם הוסיף חטא על פשע – הוא העלה את התמונות בטענה שהוא צילם אותן! ואז הוא אומר לי שזה היה בתמימות??? איך משקרים במצח נחושה, וממשיכים את השקר, בתמימות? שקרנים אינם תמימים!!

אני לא באמת יודעת איך לגמור את הרשימה. נושא זכויות היוצרים נידון במקומות רבים ברשת. 

אסור להשתמש בתמונות לא שלכם! ובמיוחד – אסור להעלות תמונות שלא אתם צילמתם, ובטח ובטח שאסור לקחת עליהן קרדיט!

אני ממליצה לכולם לקרוא גם: 

אז מצאת תמונה באינטרנט – מדריך קצר לזכויות יוצרים מאת עו"ד יהונתן קלינגר

זכויות יוצרים וקנין רוחני ברשת האינטרנט – מתוך אתר Copyrightsite, מאת עו"ד אורית ג'קמן 

זכויות יוצרים באינטרנט – מתוך אתר מט"ח, מאת אורי סגל 

זכויות יוצרים באינטרנט ובתכנה – 8 מיתוסים חשובים – מאת עו"ד יורם ליכטנשטיין, באתר משרדו 

זכויות יוצרים ברשת: מה מותר ומה אסור – באתר Ynet, מאת עו"ד אייל גונן 

הרהורים על שנאה

רשומה לא שגרתית אצלי היום. בלי תמונות, בלי פרחים. אני לא יכולה לשים משהו אהוב ליד כל כך הרבה שנאה.


השבוע נתקלתי בשלושה ביטויי שנאה קשים באינטרנט. במיוחד בפייסבוק, אבל בעצם כל הרשת רחשה בנושא.

הנושא הראשון היה מחאת המילקי בברלין.
אנשים התעלמו לחלוטין ממה שניסה אותו אדם עלום שם לומר – לדעתי, מה שהוא רצה לומר זה "ישראל יקרה לי, ועצוב לי שאני לא יכול להרשות לעצמי לחיות כאן". ובסך הכל הוא צודק – יוקר המחיה כאן גבוה מאד. הרבה יותר גבוה מהמשכורות שאנשים מרוויחים.

כן, הוא עשה את זה בצורה מטומטמת (קריאה לאנשים לרדת מהארץ) – אבל אנשים ראו את המילה "ברלין" וקפצו להם הפיוזים. "לך, יא חתיכת בוגד!" "לא רוצים אותך כאן" "לך אל הנאצים, נראה מה הם יעשו לך" – זו רק רוח הדברים שהוטחו באותו אדם. הרבה ממה שנאמר לו היה קללות ואיחולי מוות בעינויים. כל כך הרבה שנאה וזעם הוטחו בו. אנשים מריצים תמונות של היטלר – פתאום חצי מהפייסבוק מלא תמונות של היטלר ימ"ש, שהעלו אותם נשמות טובות ש"בסך הכל מתנגדים לירידה מהארץ".
ומה בסך הכל הוא ניסה לומר? שיוקר המחיה כאן גבוה. במקום הסביר לו למה כדאי להשאר בארץ ולהלחם על יוקר המחיה, התנפלו עליו בצורה כל כך פראית – עד שנראה לי שהיום הוא פשוט מפחד לחזור לארץ.

הנושא השני היה גיא מרוז. אני מבינה שגיא – כאיש ציבור – נהנה פה ושם מפרובוקציות. הפעם הוא חלק עם המדינה את חתונת בנו, בניו יורק. הבן התחתן – "רחמנא לצלן" עם אמריקאית בת הדת הקתולית. החתונה נערכה כדת משה וישו, וכמקובל אצל אמריקאים – בנוכחות רב וכומר.
גיא, האב המאושר, העלה בפייסבוק מספר תמונות מהאירוע. הוא קיבל אלפי תגובות. חלקן באמת אמרו "מזל טוב" ודברים לגופו של ענין. אבל הרוב כללו קללות, איומים, קריאה לגיא ולכל משפחתו להתאבד, "השם ירחם ויציל! התבוללות!" "תמנון חזירי עם 49 זרועות טומאה שמכרו את נשמתם לשטן" ועוד כהנה וכהנה קללות ונאצות.

ואני שואלת, מי שמכם? האם האל שלכם מינה אתכם להיות שומרי ראשו ומגיניו? איך אתם מתיימרים לדעת מה האל שלכם רוצה? אם הוא היה מתנגד לחתונה הזו, בתור אל כל יכול, הוא יכול היה להכות את הנוכחים בברק או צונאמי או משהו כזה. אם הוא לא התנגד, באיזו זכות אתם יכולים לבוא ולטעון להסכמתו או סירובו של האל?

הנושא השלישי היה חברת הכנסת מרב מיכאלי. את ח"כ מיכאלי אני מאד מעריכה עוד מזמן שהיתה לה תכנית בוקר ברדיו, והייתי שומעת אותה בדרך לעבודה.
השבוע היא ביקרה בסוכת השומרונים בחולון, ומאד נהנתה. היא קצת בלבלה בין "יהודים" ו"שומרונים" (שכן, השומרונים חושבים עצמם לצאצאי שבטי ישראל ולא יהודה) – אבל בסך הכל הפוסט שלה בפייסבוק בנושא היה אופטימי וחביב.

ולא כך התגובות. אמנם היו כמה שדיברו לגופו של ענין ותיקנו את טעותה של ח"כ מיכאלי, אך היו הרבה תגובות בסגנון "בונים סוכה בבית? ההלכות שלהם אינם לפי הפסיקה היהודית!" "את מטומטמת רצינית, או רק עושה את עצמך?" "מי את בכלל שתחליטי דברים כאלה???את בכלל מאמינה בקב״ה?? לדברים האלו יש גדולי דור שמחליטים ולא את ושכמותך…ליצנית"  – בקיצור, שנאה, קללות ואיחולי מוות לח"כ מיכאלי ולכל העדה השומרונית.

ואני לא מצליחה להבין. כל האלימות המילולית הזו פשוט כואבת לי. למה? למה לקלל, למה לאיים? ומי שמכם שליחי האל ומפרשי דברו הבלעדיים? איזה יוהרה וחוסר נימוס זה, להתנהג כך! אתם חושבים שבעזרת ההתלהמות והבהמיות האילה תצליחו לשנות את דעתו של מישהו?

אתם מכירים את האמרה "אם אין לכם משהו טוב לומר – אז פשוט אל תאמרו!" ? – לפעמים נכון לשתוק. לא לכל דבר צריך להגיב.

אני ממליצה לכל אותם מגיבים לנסות להתאמן על המשפט הבא: "אינני מסכים עם דיעותיך, אך אלחם על זכותך להביע אותן." (את זה אמר הפילוסוף הצרפתי וולטר, במאה ה-18)

אני יודעת שאם אני אחליט לרדת מהארץ, זה לא יהיה לברלין, וזה לא יהיה בגלל מחירי מוצר זה או אחר. זה יהיה כשאני לא אוכל לחיות יותר מוקפת כל כך הרבה שנאה.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ד

לכבוד יום הזכרון לחללי צה"ל תשע"ד, החלטתי לפרסם מחדש את הרשימה שהקדשתי לטוביה קושניר לפני ארבע שנים.
טוביה קושניר היה בוטנאי מבריק ומבטיח, שנפל כחלק מסיירת הל"ה.
אפשר לקרוא על חייו בכתבה כאן

יהי זכר הנופלים ברוך, במותם ציוו לנו את החיים.

פרחים, פרפרים וכל מיני


איריס הגלבוע – שהיה מהפרחים האהובים על טוביה

בשנה האחרונה קראתי שלושה ספרים על טוביה קושניר. שלושת הספרים שקראתי יצאו לאחר מותו של טוביה. שניים מהם ? ספרה של דבורה עומר וספרו של שמעון קושניר ? הם ביוגרפיות; ואילו הספר השלישי כולל בעצם את רוב עזבונו של טוביה.

דבורנית גדולה – טוביה גילה אותה בכרמל, וקרא לה "דבורנית מצוירת"

טוביה קושניר ? ביקורת ספרים

"סערה באביב" ? דבורה עומר, הוצאת י.שרברק
"האיריסים עודם פורחים" ? שמעון קושניר, הוצאת עם עובד
"מחקרי טבע ומכתבים" ? טוביה קושניר ? בעריכת שמעון, מרדכי ואביבה קושניר; הוצאת משרד הבטחון.



איריס טוביה – מין חדש למדע שטוביה גילה בהר הנגב
סערה באביב / דבורה עומר
דבורה עומר, סופרת ילדים ונוער ? שכותבת נפלא לכל גיל ? החייתה את טוביה בספרה "סערה באביב". מבין שלושת הספרים, זהו ללא ספק המוצלח ביותר. הוא כתוב נפלא, הוא זורם ומעניין. ולמרות שהסוף ? והמוות ? ידוע מראש, הייתי מרותקת…

View original post 545 מילים נוספות

לזכרו של עזריה אלון

a01

אתמול בבוקר הלך מאיתנו עוד אחד מדור הנפילים, מהאנשים שפקחו את עינינו והראו לנו את סביבתנו – עזריה אלון. 

a08

לצערי, לא הכרתי את עזריה אלון. מבחינתי – הוא תמיד היה כאן. אני לא יכולה לתאר לעצמי את מדינת ישראל, בלי החברה להגנת הטבע שהוא היה בין מקימיה. או בלי יערות הכרמל, שהוא נלחם להשאיר אותם כפארק טבע ולא לבנות שם. 

a03

עזריה אלון נולד באוקראינה, בשנת 1918; ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 7. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה – כלומר, הוא הסתובב בשכונה בה גרתי כילדה – עוד לפני שאבא שלי נולד. 

a04

כשהיה בן 20, הצטרף עזריה אלון לקיבוץ בית השיטה – שם הוא התגורר עד סוף חייו. 

a14

עזריה אלון פעל ללא לאות למען הטבע. הוא לימד אותנו שכדי לשמור על הטבע – צריכים להכיר אותו. אדם לא יתעניין בשימור והצלה של פרחי בר – אם הוא לא יודע שהם קיימים. ולכן צריך לחזק את הקשר בין האנשים לבין סביבתם.
זה היה הרעיון שהוביל את עזריה אלון בכל פעולותיו.
הוא זכה פעמיים בפרס ישראל – בשנת 1980, יחד עם החברה להגנת הטבע; ובשנת 2012 – פרס מיוחד על מפעל חיים ותרומה לקהילה. הוא זכה גם בעוד עשרות פרסים ואותות הוקרה, והיה ראוי לכולם.  

a05

הפרח האהוב על עזריה אלון היה, ללא ספק, האיריס. בספרו על האיריסים הוא כותב:
"איריס, כך קבע המחבר של אחד הספרים על איריסים, איננו רק שם של צמח: האהבה לאיריסים היא מחלה, ומי שנדבק בה לא בנקל יירפא ממנה. מחבר הספר הזה מאשר את האבחנה, והוא עצמו נמנה עם החולים: מאז נגלו לי איריסי ההיכל, תחילה איריס הגלבוע ואיריס הארגמן ואחר כך יתר חבריהם, אני מכור להם.
אין זה גורע מאום מחלקם של שאר מיני פרחים יפהפיים שיש לנו בארץ, אבל עדין האיריס נישא בראש כולם."
(עזריה אלון, "איריסים", הוצאת משרד הבטחון, 1992) 

a15

בהקדמה לספרו "77 שיחות על טבע" כותב עזריה אלון:
"לא אנחנו התחלנו לשוחח על טבע. זהו נושא אשר לכל איש יש בו דיעה, ואפילו ידיעה – אם כי לפעמים הידיעה מועטת במקצת, ובלתי מדויקת מעט או הרבה. גם מאת מי שמכריז בהחלטיות שאיננו מכיר אף צמח אחד ואף חיה אחת אפשר "לסחוט" הודאה שבעצם הוא כן מכיר כלנית ורקפת ונרקיס וברוש וחסידה ועורב – ואז הוא כבר מסוגל לעשות עוד צעד ו"לגלות" אפילו את הבולבול ואת החוחית שבחצרו." 

אני חושבת שלעזריה אלון עצמו יש חלק גדול בעובדה שאפילו האנשים שלא מתעניינים בטבע מכירים את הנרקיס, הרקפת והכלנית.

a06

בספרו "ישראל – טבע ונוף" עזריה אלון מזכיר לנו את הקשר בין התנ"ך לארץ ישראל:
"התנ"ך נוצר בארץ ישראל, ויותר מכן: הוא צמח מתוכה. הוא ריכוז של רעיונות דתיים וחברתיים, אך אילה יכלו, אולי, להיווצר גם בארץ אחרת. אך כל המעיין בו יווכח ללא קושי כי ספר זה, כמות שהוא, לא יכול היה להכתב אלא בארץ זו. כל דרך המחשבה של התנ"ך, צורות הביטוי שלו, מטבעות הלשון – כל אילה צמחו מתוך הארץ, מנופה ואקלימה, ולא יכלו להתהוות כמו שהם בשום מקום אחר, אלא כאן. "

וזו הסיבה שגם אתאיסטית כמוני מתעניינת בתנ"ך, ונהנית לקרוא בו ולמצוא בו קשר אלי ואל סביבתי. 

a02

עזריה אלון הבין שכדי לשמור על דמותה של הארץ – ועל דמותנו שלנו – אנחנו צריכים לשמור על הטבע. הוא אמר: "לטבע אני לא דואג – אני דואג לאדם: עולם בלי פרפרים, בלי ציפורים ובלי פרחים הוא עולם שאיני יכול להשלים איתו." 

a13

ועוד ציטוט מרשים ומרגש שלו (ותודה לאוריה שאצלו קראתי את זה) –
"בערוב ימיו שואל אדם את עצמו אם חי כפי שהיה רוצה לחיות, ואם עשה דבר בעל ערך או העביר סתם את חייו. אין לי אף טיפה של חרטה או צער על כך שהקדשתי שני שלישים מימי חיי לפעילות לרעיון של שמירת הטבע והנוף של הארץ. 

לשמחתי לא הייתי היחיד. החברה להגנת הטבע, שבמידה רבה היה לי חלק בהקמתה ובפעילותה, החלה בקומץ 'משוגעים' ויש בה רבבות חברים ומאות רבות של עובדים, ועל הזמן מתווספים אליה כוחות צעירים וחדשים.
היא שינתה מושגים בציבור, וקשה לי לתאר איך היתה הארץ נראית אלמלא היא קמה בשעתה. כשאני מביט לאחור אני חש שעשיתי משהו בחיי"

a07

עזריה אלון פעל בכל דרך אפשרית לקרב אותנו אל הטבע, אל הארץ שלנו. הוא נלחם למענה, הוא הדריך מטיילים ולימד מדריכים, הוא כתב ספרים, והוא הגיש פינה שבועית ברדיו – הכל כדי ללמד אותנו. 

a09

המורשת שלו היא מורשת של חיים, של אהבה, של לימוד ושל התבוננות. המורשת שלו היא ילדים משחקים בחורשה בין הרקפות. 

a10

אני מקווה שנשכיל לשמור על המורשת שלו, לטפח אותה ולדאוג לארץ ולטבע סביבנו. עזריה כבר לא איתנו, אבל אנחנו יכולים ללכת בדרכו.
יהי זכרו ברוך. 

כתבות נוספות עליו:

enlightened באתר החברה להגנת הטבע

 באתר Walla חדשות

 באתר Ynet

 בבלוג עונג שבת של דוד אסף

 באתר פרס ישראל

​ כתבה לזכרו בערוץ 2, עם עמיר בלבן

 באתר צמח השדה – כתבה של פרופ. עמרם אשל

a11

את התמונות צלמתי בשלושה טיולים בחודש ינואר:
נרקיס מצוי, איריס הסרגל ודבורנית שחומה בכרמל – 4.1.2014
נץ חלב אזמלני, לופית מצויה, פרפרים ורקפות ביער כוכב יאיר – 11.1.2014
צפורים, איריס ארץ-ישראלי, עירית גדולה ועוד רקפות – ליד בריכות הדגים של מעין צבי, 18.1.2014

a12

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

a16

כמה טוב שבאתי הביתה

את החדשות על מותו של אריק איינשטיין שמעתי בחדר מיון. 
באותו יום, באופן פתאומי למדי, הברך שלי התחילה לכאוב כאבי תופת. באותו לילה אושפזתי בבית חולים. 

ולכן, את החדשות על אריק והעצב – לא הספקתי לעכל ורק עכשיו אני מתחילה להתאבל על מותו של הזמר האהוב עלי כל כך.

אתמול השתחררתי, אחרי ששה ימים ארוכים בבית החולים. ששה ימים שבהם העיקר עבורי היה הכאבים והקושי ללכת. ששה ימים שבהם הייתי מנותקת לחלוטין מכל מה שקורה מחוץ למחלקה האורתופדית (ב'). 

הברכיים שלי עדיין במצב רגיש, ואני לא יודעת מתי אוכל לחזור לטייל – אל הסחלבים האהובים עלי ואל ההרים האהובים עלי. 
למשל, הר מירון – בדיוק גמרו לפרוח שם החלמוניות, הסתווניות והכרכומים. 

רגע לפני שכל הבלגן התפרץ, עוד הספקתי לבקר בחממה הטרופית של הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, ולפגוש בחממה פרח מדהים – אמורפופאלוס קוניאק, ממשפחת הלופיים.

זהו קרוב גדול של הלוף שלנו, שגדל במזרח אסיה ובפיליפינים. בחממה באוניברסיטת ת"א משה פרי מגדל אותו ומטפח אותו. 

הוא פורח אחת לעשר שנים – בארץ זו הפעם הראשונה שהוא פרח. הוא מוציא גבעול גדול ועבה בגובה של מטר בערך, ועליו פורחת תפרחת לופית שגודלה מעל חצי מטר נוסף. זה מאד מאד מרשים, אפילו אם זה רק בעציץ: 

גם השם הלטיני – אמורפופאלוס – "איבר מין גברי חסר צורה" הוא מרשים, ולדעתי הולם מאד את צמח הזה… 

אז כעת אני צריכה להחלים ולחזק את הרגל, כדי שאוכל לחזור למירון ולכרמל, לגולן ולהרי יהודה, לחרמון ולנגב – ולפגוש שם את כל חביבי נפשי, הפרחים.

רציתי לומר תודה לצוות האחיות והאחים המוצלחים של המחלקה האורתופדית ב' בבית חולים מאיר – צוות של אנשים טובי לב ונעימים, שבאמת מנסים להקל על החולים את השהות הלא-נעימה במחלקה; ולרופאים הרבים שעברתי דרכם – שבדקו אותי, ניתחו אותי, ניתחו את המידע לגבי… 

בינתיים, אני חושבת שאריק איינשטיין מסכם היטב את מה שאני מרגישה:  

בתמונות, לפי הסדר אפשר לראות:
סתוונית בכירהכרכום נאה חלמונית גדולה ונוף מהמירון – כולם מהר מירון, מתאריך 2.11.2013
אח"כ אמורפופאלוס קוניאק וגולנית ערב מהגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 18.11.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אנא, תעקור נטוע!

אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל בשנים האחרונות הנוף בארץ משתנה מאד, ולאו דווקא לטובה.
כבר דיברתי על העובדה שאנחנו אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם – בממוצע, גרים אצלינו 359 בני אדם בקמ"ר אחד. ולכן הבעיה הגדולה ביותר אצלינו היא הבניה – רוב השטחים הפתוחים נעלמים פשוט בשביל שיהיה לאנשים איפה לגור.

אבל היום אני מתמקדת בבעיה אחרת: בעית המינים הפולשים.
נתחיל בשאלה הבסיסית: מהם מינים פולשים?
פתחתי את ספרו של ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור – הצמחים הפולשים בישראל. הוא מדבר אמנם על צמחים, אבל הרעיון דומה גם כשמדובר על בעלי חיים.
צמחים פולשים הם צמחים זרים למערכת האקולוגית – צמחים שהובאו על ידי האדם בצורה מכוונת – או לא מכוונת.
כלומר, מצד אחד אנחנו יכולים לדבר על האקליפטוסים, שהובאו "ליבש את הביצות", או על לנטנה ססגונית שהביאו אותה לגינון; ומצד שני על זרעים שהגיעו במקרה, ולא שמו לב אליהם – כמו קייצת קנדית, שלפי ההשערה הגיעה לארץ יחד עם מזון לדגים.

אבל לא כל צמח שהגיע במקרה הופך מיד מין פולש. בהתחלה הוא נחשב ל"מין מזדמן" – פורח פעם אחת, אבל לא מייצר אוכלוסיה שממשיכה את עצמה.
למשל, אם תשחררו תוכי ממין ארה בחורשת הארבעים בכרמל (כן, זה קרה באמת) – הוא יצליח להסתדר שם, אבל כל עוד הוא לבד, הוא לא יקיים אוכלוסיה.

השלב הבא הוא מין מאוזרח: צמח שכבר מקיים אוכלוסיה במקום מסוים, האוכלוסיה מתחדשת ללא עזרת האדם כבר כמה שנים, אבל באופן מקומי.

השלב הבא הוא מין פולש – זהו מין מאוזרח, שמרחיב את תחום התפוצה שלו למרחקים, יוצר כמות צאצאים מרובה – ומשפיע על המערכת האקולוגית – מכחיד מינים מקומיים חלשים יותר.
דוגמא מצויינת (ולא לחיוב) למין פולש כזה היא טיונית החולות – Heterotheca subaxillaris.
הטיונית הובאה לישראל בשנת 1975 – נערך אז ניסוי בייצוב חולות נודדים, ופוזרו זרעים מעטים בחוף הגליל ובחוף השרון.
כיום, כמעט 40 שנים אחרי, הטיונית מכסה את כל מישור החוף. כל הפריחה הצהובה שאתם רואים לאורך הקיץ והסתיו בשולי כביש החוף וכביש 4, בשולי הערים – זו טיונית החולות.
לפני כ-10 שנים נצפו פרטים של הטיונית גם ליד גשר בנות יעקב, בעמק הירדן!

הבעיה היא שלטיונית יש שורשים עמוקים וחזקים – והיא חונקת את המינים האחרים בסביבתה, ומשתלטת על השטח.

בשבת האחרונה נערכה פעילות מטעם רשות הטבע והגנים: הם הזמינו את הקהל לבוא ולעקור טיוניות באיזור נחל אלכסנדר.
אנחנו – כמובן באנו!
האיזור שהיינו בו ידוע בזכות מין נדיר אחד שגדל בו – סוף הקרין. אבל היו בשטח כל כך הרבה טיוניות, אני בקושי ראיתי מינים אחרים….

אז התחלנו לעקור – גם את שושנות העלים הקטנות, אבל גם את הפרטים הגדולים יותר, שכבר פרחו. הטיונית היא צמח רב שנתי, כלומר היא תפרח שוב בשנה הבאה…
כל צמח מסוגל לייצר בין 5000 ל-18000 זרעים!

וזו עבודה קשה, לנקות את השטח… לעקור צמח אחר צמח… לעבור משטח כזה –

לכזה –

פה ושם היו לנו רגעי נחת: מצאנו זיקית קטנטנה, בגודל שלושה ס"מ:

אייל מיטרני, הממונה על תחום הקהילה במחוז מרכז של רשות הטבע והגנים, היה האחראי על האירוע. שמחתי לפגוש אותו (אנחנו מכירים כבר כמה שנים באופן וירטואלי…)
אנשים רבים הגיעו, בינהם קבוצה גדולה של בני נוער ערבים. אייל סיפר לי שאילו בני נוער מהישוב זמר ליד טול כארם, שהתארגנו ביחד ובאו לעזור.

לאט לאט נערמו להן ערימות של טיוניות

ואפשר היה גם לראות קצת צמחים מקומיים בינהם – למשל, חבצלת החוף ולוטוס מכסיף – שסימנתי אותם פה בחיצים:

לא ברור? רגע, חכו 10 דקות – אני אנקה את השטח.
הנה החבצלת – עמוסת פירות –

והנה העלים של הלוטוס המכסיף:

אני חייבת לציין שכל מה שעקרנו – ועקרנו הרבה, חזרנו עם יבלות על הידיים למרות הכפפות המגנות – זה כטיפה בים.
אני משערת שאם יתחילו במבצעי עקירה שכאילה בצורה סדירה יותר, אפשר יהיה להרגיש את השיפור. אני מקווה שרשות הטבע והגנים באמת תצא בסדרה של מבצעים כאילה.

התמונות צולמו באיזור שפך נחל אלכסנדר, בתאריך 17.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
מוזמנים לקרוא גם את החוויות של מוטי מהאירוע – כאן.


וכמובן, השיר שרציתי לצרף – למישהו יש עדיין קוד ישן? – השיר כאן.
תודה למוטי, שמשום מה אצלו עדין מופיע קוד הטמעה ישן. מקווה שתפוז יתקנו את הבעיה כבר…

תשע"ג בלוג, תשע"ג – שרביט סיכום השנה


Northern Mockingbird, Washington DC, USA, 7/2011

אמרתי למוטי שאני לא רוצה שהוא יעביר אלי את השרביט – שלא תחשדו בנו כנגועים בנפוטיזם. אך כמובן לא הייתי צריכה להמתין זמן רב – עינבלית העבירה אותו אלי.
אם כך, אני יכולה לשבת ולענות במצפון נקי:


חבצלת קטנת-פרחים, לטרון, 18.9.2012

1) כולנו רוצים שהבלוג שלנו יצליח. מהי הרשומה המצליחה ביותר שלכם השנה (קישור בבקשה) ומדוע אתם רואים בה את הרשומה המצליחה ביותר?

מבחינת מספר צפיות, הרשומה הנצפית ביותר שלי בשנת תשע"ב היא רשימה שכתבתי בסוכות – שם ריכזתי הזמנות למספר פעילויות שמירת טבע. זו רשימה שלא ממש השקעתי בה, היא פשוט פורסמה בתזמון הנכון: כשאנשים חיפשו מה לעשות בחג.
אבל אני חושבת שהרשימה  המצליחה ביותר היא הרשימה על השקדיה – סיפור השקדיה הפרטית מהחצר של הורי.
מעל 300 צפיות, מעל 100 תגובות ו-13 Hits  – וזו בעיני בהחלט "רשימת השנה" שלי.

IMG_4607
השקדיה הפרטית שלנו, 1/2011

 

2) לפעמים אנחנו חושבים שהרשומה שכתבנו לא רק ראויה לבחירת העורך אלא גם לפרס פוליצר (או ספיר, או תעודת הוקרה) ומתאכזבים לגלות שהרשומה המדהימה נעלמה לה בתהום הנשיה. איזה רשומה השנה איכזבה אתכם בצורה כזו?
או-הו… פה היו כמה רשימות שלא הבנתי למה לא נסקו ולא בוילו. אני אזכיר שלוש –
 
שתי רשימות על איריס ירוחם – רשימה כללית ורשימה על כל הצבעים השונים של האיריסים –


הגוונים השונים של איריס ירוחם, 31.3.2012
 
ורשימה על גביעונית הלבנון, זן ערבי – פרח מדהים, לא מוכר, צבעוניות יפהפיה והמלצת טיול לפסח. מה עוד צריך?
 

גביעונית הלבנון, זן ערבי, תל קריות, 31.3.2012

3) בהסתכלות לאחור, עם יד על הלב, האם פרסמתם השנה רשומה שלא הייתה צריכה להתפרסם? אם כן – מהי ולמה? אם לא- ברכותיי.
אם משהו אינו ראוי לפרסום, מראש אני אשתדל לא לפרסם אותו. אני משתדלת לשמור את הבלוג שלי נקי ומקצועי.
 


Eastern Kingbird, John Heinz Wildlife refuge, Philadelphia PA, USA, 7/2011
 
4) השנה ספגה הבלוגיה של תפוז מכה קשה בכך ש________________ (השלמ/י את החסר)
מוטי – וגולשים אחרים – הזכירו את מותו בטרם עת של בני תמרי ז"ל. זה בהחלט היה מאורע קשה.
אבל אני בכל זאת אזכיר את כל הצרות שהיו – בתאריך 10.10.2011 העלו גרסא של הבלוגיה ובזאת גרמו להכל להראות כל כך מחריד, וגם המון דברים לא עבדו כמו שצריך – אני כמעט סגרתי את הבלוג, רבים אחרים באמת סגרו אותו.
לקח לעובדי תפוז כמעט שלושה חודשים – עד 29.12.2011 – לגרום למערכת לעבוד.
בכל התקופה הזו – מעל 11 שבועות – פרסמתי 10 רשימות, כשבממוצע אני מפרסמת 2-3 רשימות בשבוע.
אחרי שסוף סוף תפוז התגברו על רוב התקלות הללו, ב31.1.2012 נפתחה תקופה ארוכה שבה אלבומי התמונות היו מושבתים – לא יכולתי להעלות תמונות או להשתמש בתמונות שכבר היו באלבום עד 26.3.2012 – כמעט חודשיים.
אבל יש תקלות שעד היום מציקות לי –
כמו העובדה שבעורך, במעבר מתצוגה רגילה לתצוגת מקור יותר מפעם אחת – הכפתור מאפיר ובעצם העורך מת, ואני לא תמיד שמה לב – ואז הוא גם לא שומר שינויים – תקלה שמשום מה אף אחד לא מצליח לשחזר חוץ ממני;
ובאלבומים – אי היכולת לשנות שם אלבום – תקלה שהערתי עליה פעמים שלוש בחודשים האחרונים והתגובה היתה "הנושא ייבדק".
וכמובן, שלל תקלות במערכת המסרים שתפוז טוענים שזה "Work by design".


חורשף מצויץ, דרך בורמה, 18.9.2012

5) מנהג הגויים הוא לקבוע החלטות לשינוי לשנה החדשה. איזה דברים תרצו לשנות בבלוג שלכם השנה?
אני לא רוצה לשנות דברים בבלוג שלי. באופן עקרוני אני מרוצה ממנו כמו שהוא.
אני רוצה שהמערכת תהיה יציבה יותר, שהבעיות תטופלנה באמת.
הייתי שמחה להוספת כפתור Google Translate –
Google מאפשר ליצור טקסט לכפתור כזה, אבל תפוז לא מאפשר לשמור אותו בתור חלון.
 

חלון שתפוז כן מרשה לשמור, ונציה, 8/2012

6) מנהג היהודים הוא לבקש סליחה ממי שפגעתם בו בשנה שעברה. האם יש איזה בקשת סליחה הקשורה לבלוג שלכם?
אם פספסתי תגובה של מישהו, או עניתי בציניות מוגזמת – אני מתנצלת כאן. סליחה מכל מי שהעלבתי אותם.
 

House Wren, Ballston SPA NY, USA, 7/2011

7) בעוד שנה, בראש השנה תשע"ד (בהנחה שנשרוד את סוף העולם הקרוב) מה תרצו לומר שקרה בבלוג שלכם במהלך השנה שחלפה?
כבר גמרתי לסקור את כל סחלבי ארצינו, אני מקווה לגמור לסקור את כל האיריסים,
ולסקור סחלבים מהעולם…
 

איריס החרמון, צומת המפלים, רמת הגולן, 24.3.2007
אני מעבירה את השרביט אל

חצב מצוי, דרך בורמה, 18.9.2012
חלק מהתמונות שייכות לרשומות שכבר לא אכתוב, והשאר – לרשומות שפרסמתי. כתבתי ליד כל תמונה מה מצולם בה.
את הציפורים האמריקאיות זיהה עבורי אבו-נטע חברי הטוב.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

הרשומה החמש מאות


לבנין מזרחי על עירית גדולה, שמורת פורה, 18.2.11

היום אני מפרסמת את הרשומה החמש מאות בבלוג שלי. ובנוסף, השבוע הגעתי גם ל-300,000 מבקרים – אז החלטתי לציין את האירוע הכפול.
זה אומר שבממוצע יש לי כ-600 כניסות לרשומה, וזה מאד מרשים.


כחליל השברק על צללית הדורה, צורמן, רמת הגולן 5.5.11

אני תוהה לפעמים מאין הגיעו רבים כל כך אל הרשומות השונות שלי, תשובות חלקיות אני יכולה למצוא בדף הסטטיסטיקות של תפוז – חיפושים שהובילו אל הבלוג שלי.
הדוגמאות הבולטות הן נרקיס (משום מה, החיפוש מגיע דווקא אל הנרקיס האפיל), רקפת (סתווית) וכנרת. כמובן, אם תחפשו בגוגל שם לטיני של פרח או בעל חיים שהופיע אצלי – גם אז תגיעו אלי.
– אבל לא פעם ראיתי חיפושים תמוהים מאד.


לבנין התלתן על עדעד כחול, אפולוניה, 28.5.11

למשל, חיפוש אחר "ורוניקה קישוטים לציפורנים" לא מוביל רק אל המניקוריסטית האשקלונית הידועה ורוניקה, אלא גם אל רשימת החצבים שפרסמתי לזכרו של אייבי נתן, שם ציטטתי את השיר דון קישוט.
אני לא באמת יודעת מה רצה אותו אדם שחיפש "הסוואת סנאי". אני מקווה שהוא נהנה משלל הרשימות שלי אליהן הוא כן הגיע בסופו של דבר – עפרוני מדבר , מניפנית מצויה , מירונית סרגלית  , ציפורים במונו לייק  – ועוד כמה.
בשנת 2009 מישהו חיפש "נערות יפות צנועות" – אני בטוחה שהוא נהנה מאד מצניעותן של סתווניות התשבץ שלי.
ואפילו מה"ג'ונגלים באפריקה" הגיעו אלי – ישירות לרשימה על נחל שניר.


נרקיסים באפקה, ינואר 2011

בנוסף, ישנם שני נושאים שחשוב לי להעלות ולהדגיש –


בהק צחור – צמח נדיר מהערבה, 16.3.10

נושא ראשון: חולות סמר.

מי שקורא אצלי בבלוג מכיר כבר את הנושא הזה – המדינה החליטה להרוס את הדיונה האחרונה בערבה, ולחצוב בה חולות לבניה. מתעלמים מחלופות, מדיעות אנשי מדע, מהתושבים באיזור – ופשוט הורסים.
אתם מוזמנים לקרוא כתבה עצובה של אביב לביא ושיר עזרא בNRG, המסכמת את המצב העגום.


מפל הבניאס: מבצע! מחיר מיוחד!

נושא שני: הפרטת הגנים הלאומיים

אני חייבת לציין שכשקראתי על זה לראשונה, הלכתי לבדוק אם במקרה התאריך הוא אחד לאפריל. עד כדי כך עצם הרעיון נשמע לי הזוי ולא הגיוני. אבל זה פה, וחמישים ושמונה חברי כנסת כבר הצביעו בקריאה טרומית בעד הפרטת הגנים הלאומיים.
רוצים לקנות את מצדה? בא לכם שמפל הבניאס יהיה שלכם? אולי דווקא מתאים לכם חניון האגם בכרמל?
החברה להגנת הטבע יצאה בקמפיין – את הטבע לא מוכרים – ואני מסכימה איתם מאד.

לא משנה כמה סייגים והגבלות הם ישימו על המכירה הזו, ולא משנה שלכאורה רשות הטבע והגנים נשארת "אחראית" על שלומם של הגנים הלאומיים – מי יימנע מרוכש השטח לערוך מסיבות לכל דורש? לפתח את האיזור בלי להודיע לפקח, לפרוץ דרכים, לבנות מבנים…

הרבה מהגנים הלאומיים היום הם אתרים לא רווחיים. לא לכל מקום מגיעים, יש מקומות שמגיעים אליהם רק בעונות מסויימות וכן הלאה. אנשים שירכשו גנים לאומיים ירצו להפוך אותם לרווחיים בכל מחיר. ומי שישלם את המחיר זה הטבע – ואנחנו, אזרחי המדינה הפשוטים.
כבר סיפרתי פה מה קורה בחרמון, שלמרות שחלקים ממנו מוכרזים כשמורה – הוא שייך לנווה אטי"ב העושים בו ככל העולה על רוחם.
אתם מוזמנים לקרוא באתר החברה על האסון החדש, ולחתום שם על העצומה בנושא.


טריסטרמיות: קנו את מצדה, קבלו אותן בחינם – עסקת חבילה משתלמת!

אני מודה לכל הגולשים שמבקרים בבלוג שלי: בלעדיכם לא הייתי מגיעה עד הלום.
אני מקווה שהחברה להגנת הטבע תצליח ליצור לחץ ציבורי מספיק שיגרום לכנסת להתעשת ולהסיר את ההצעה האומללה הזו מעל סדר היום, ושאוכל בעתיד לבשר בשורות טובות בבלוג.


בן-חורש גדול, נחל ערוגות, מרץ 2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ליקוי לבנה

הנה נושא שעדיין לא כתבתי עליו… תופעות אסטרונומיות!

למי שלא יודע, בלילה האחרון היה ליקוי לבנה – הירח נכנס לצל של כדור הארץ, ונעלם מעינינו – ואז יצא בחזרה מהצד השני.

תוכלו לקרוא את ההסבר המלא על ליקויים בכתבה הזו מynet, של יגאל פת-אל, או באסטרופדיה.

אני רציתי לתהות לגבי השם…

בכל מקום שבו חיפשתי, מצאתי כתוב "ליקוי ירח"  – ובתור ילדה, אני תמיד זוכרת שדיברנו על ליקוי לבנה!


פתחתי את המילון הקרוב (מילון אבן שושן) – ושם אכן מצאתי ליקוי לבנה: "כניסת הירח לתוך צל הארץ. ליקוי לבנה נראה בכל האיזורים של הארץ שיש בהם לילה."

למה החליפו את הלבנה בירח? האם זה חלק מרידוד השפה הכללי שעובר עלינו? האם גם הלבנה נפלה קרבן?
קשה לי להסביר, אבל "ליקוי לבנה" נשמע באוזני פסטורלי ורגוע יותר, ולמרות שהלבנה היא מלה נרדפת לירח – הצרוף הזה נעים לי, ואני לא מבינה למה הירח נדחף פה, בענייני הלבנה!

התמונות צולמו בלילה, 15.6.2011 מעל גג ביתי .
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

רציתי לצלם גם את "חזרתה" של הלבנה לאור, אבל לצערי בדיוק אז הגיע ענן גדול – והסתיר מעינינו (ומעיני המצלמה) את התהליך. אז הלכתי לישון.
בוקר טוב!

יום השואה, תשע"א

היום יום השואה – לדעתי, זהו היום העצוב ביותר בשנה.
לכבוד יום השואה, אני מצטטת את שירו של יצחק קצנלסון, שנספה באושוויץ ממש לפני 67 שנים – בתאריך 3.5.1944.


יצחק קצנלסון התגורר בפולין וכתב שירים שחלקם מוכרים לנו עד היום, כמו "חמש שנים על מיכאל" ו"מה יפים הלילות בכנען".
הוא ברח מלודז' לורשה עם פרוץ המלחמה. אשתו ושני בניו הצעירים נלקחו ע"י הנאצים ונרצחו.
הוא שהה בגטו ורשה בזמן המרד, ואמנם לא היה חבר באי"ל (ארגון יהודי לוחם) מפאת גילו, אבל עסק בחינוך, בעזרה ובעידוד הלוחמים. בנו הבכור צבי היה חבר בארגון.
לאחר תום המרד, הוא הועבר למחנה ויטל במזרח צרפת, וב-29.4.1944 הועבר אל אושוויץ, שם נרצח.

בזמן המלחמה כתב יצחק קצנלסון פואמה ארוכה על מות העם היהודי. הוא העתיק אותה מספר פעמים, והחביא במקומות שונים – על מנת שלפחות עותק אחד יגיע לכאן, לארץ ישראל.
girlkido כתבה בבלוג שלה על יצחק קצנלסון ועל הברחת כתביו לארץ. אני ממליצה מאד לקרוא.
אפשר לקרוא על חייו בויקיפדיה,  וגם באתר ארץ הצבי.


רוח עצוב  / יצחק קצנלסון

רוּחַ עָצוּב, רוּחַ עָגוּם
שָׂא נָא אֶת אַנְחָתִי
דֶּרֶךְ שָׂדוֹת, דֶּרֶךְ יְעָרוֹת
אֱלֵי אֲהוּבָתִי.

הַרְחֵק, הַרְחֵק יֶשְׁנָהּ עֲיָרָה,
יָפָה הִיא הָעֲיָרָה,
שָׁם בֵּית עֵצִים עוֹמֵד לָבָן,
שָׁם יַלְדָּתִי גָּרָה.

הִיא כִּי תִּקְרַב אֶל הַחַלּוֹן,
תִּלְחַשׁ לָהּ אַנְחָתִי
אֶת גַּעְגּוּעַי בָּהּ יָצַקְתִּי,
אֶת יְגוֹן לִבָּתִי.


התמונות הן תמונות של פרגים, (ודרורה אחת) מהשדה ליד נס ציונה: כן, גם אני ביקרתי שם.
צולמו בתאריך 23.4.2011


כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מייק לִבְנֶה

הלילה הלך לעולמו מייק לבנה.

ודאי שמעתם עליו – אם אתם גרים בגליל, או מתעניינים בבוטניקה, זואולוגיה, אקולוגיה, היסטוריה של ארץ ישראל, ארכאולוגיה, גיאולוגיה, טבע…
מייק ידע את כל אילו, ועוד. הוא הדריך דורות של מטיילים בשבילי ארצנו, הוא חקר יחד עם זאב משל את המצדה, וכתב יחד עם אבי שמידע את מגדיר צמחי החרמון. הוא היה מעורב בפרוייקטים רבים בנושאי טבע וסביבה, ותרם להם רבות. הוא הדריך ולימד את רוב המדריכים הטובים בארצנו, ואם לא אותם – אז את המדריכים שלהם.

לי היה המזל לפגוש אותו מספר פעמים, ולהתענג כל פעם מחדש מהידע, הענווה, החן והחכמה של האיש המיוחד הזה.

הפעם הראשונה שפגשתי אותו היתה בהשתלמות רת"ם הראשונה שהצטרפתי אליה, לפני כמה שנים. טיילנו בגליל העליון, בהר שמאי. פרופ. שמידע עמד והסביר על צמח מסוים, נדמה לי קחוון. מסביב עמדו המשתתפים והקשיבו. היה בינהם אדם מבוגר, רזה ולא גבוה, אבל עם ניצוץ מיוחד בעיניים. הוא לבש מכנסים קצרים ונשען על מקל. עוד לא ידעתי את זה – אבל זה היה מייק.
מישהו העביר מהצד צמח יבש, גבעול באורך של 15 ס"מ (בערך), ושאל מה זה. הגבעול עבר כהרף עין מול עיניו של מייק – ולפני שאבי הספיק לקבל אותו לידיו, מייק כבר אמר: "זה כמובן אשבל!"
והוא – כמובן – צדק.
אני הייתי מלאת התפעלות. הוא ראה את הגבעול היבש הזה לשניה או שתיים!



בפעם אחרת, פגשנו אותו בטיול שהוא הדריך בחרמון, והוא הזמין אותנו להצטרף להסברים. כדי לא לצעוק, הוא נעזר תמיד במקרופון נייד ("מדונה"). הוא סיפר לנו מהו הגובה המקסימלי של החרמון הישראלי: "גבהו הוא שתיים-שתיים-שתיים-שתיים, ואם תרצו: עוד שתיים. וביחד, אלפיים מאתיים עשרים וארבעה מטר. " – אתם יכולים להיות בטוחים שאני אזכור את המשפט הזה תמיד.

מאז פגשתי את מייק בעוד מספר השתלמויות וטיולים – אני חושבת שהטיול המיוחד מכולם היה הטיול בסתיו האחרון, שבו הוא לקח אותנו לראות שלכת, סתווניות, וחלמוניות בחרמון.

אתם מוזמנים לקרוא את ההספד באתר צמח השדה – אתר שמייק תרם לו רבות וכתב הרבה מהערכים שבו
ולראות את הסרטון הבא שמספר על האיש המקסים והמיוחד: מייק לבנה, יהי זכרו ברוך.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים 28.9.2010, 5.5.2010, 20.6.2009
הפרח התכול הוא ברונרה מזרחית, פרח יפהפה הפורח רק בחרמון.
התמונה האחרונה – זרעים של זקן-הסב המצוי מתעופפים ברוח, מכפר סבא, 24.4.2011

תוספת: אתם מוזמנים לקרוא את מה שכתבה ענבלית על מייק.
כתבה שמייק כתב אודות איריס שגילה בחרמון, וכינה אותו איריס הדובדבן (Iris Westii )

שריפה באיקאה וכלנית מוטציונית

הבוקר נסענו צפונה, ולא יכולתי להתעלם מבנין איקאה שעלה באש…
אמנם לא עברנו ליד – נשארנו על כביש ארבע, במיוחד כדי לא להתקרב לאיזור. אבל גם מכביש ארבע ראו היטב את השריפה. התמונות מהבוקר, סביבות השעה 10:30

  

את התמונה הבאה צלמתי במחלף רעננה צפון, וכל תמונות העשן כאן הן מכביש ארבע.

לפי מה שקראתי בעיתונות, מעריכים ששיקום המבנה ייארך חצי שנה עד שנה…  הרבה זמן. נזקי השריפה נאמדים ב-350 מליון שקל.
ואני חושבת… שטוב שזה קרה בשבת, ואין נפגעים בנפש, ומעבר לזה… זה בנין באיזור תעשיה. אפשר לשקם ואפשר לבנות. זה לא כמו עץ, שלוקח לו עשרים שנה או יותר לגדול.

…ואם אני כבר מזכירה עצים, אני קוראת לכם שוב – אל תשתלו בכרמל!!! לאחרונה, פקחים של רשות הטבע והגנים מצאו ועקרו עצים שאנשים פרטיים שתלו בכרמל. זה רק פוגע בצמחיה הטבעית שמנסה להתחדש, ובנוסף, אנשים שותלים ללא הבנה וללא ידע – צמחים שאינם צמחי בר של הכרמל: זוהי פגיעה אקולוגית קשה לא פחות מהשריפה עצמה.

אני קוראת לכל מי שרוצה לשתול, שייצא לשקם את הגינות בעין הוד, בימין אורד, בעוספיה ובשאר היישובים שנפגעו! אל תשתלו באיזורים הטבעיים!!

אבל חנויות עולות באש, זה ממש לא התחום שלי, ואני גם לא מבינה מספיק בזיהום אוויר בשביל לחוות דיעה על זיהום האוויר שנגרם כתוצאה מהשריפה הזו. אז אני אעבור למנחת מגידו. פריחת הכלניות החלה!
אמנם הפריחה דלילה עדיין,  אבל כבר יש מה לראות. טיילנו שם היום, ומצאתי כלנית מוטציונית:

מה קורה פה? בעצם, בכלל אין פרח…  יוצאים כמה עלים ורודים מתוך ה"צווארון" – עלי המעטפת שמתחת לפרח.

צלמתי אותו מכמה כיוונים: זה לא פרח נבול ולא פרח אכול… זו פשוט מוטציה.
כבר הצגתי בבלוג רשימה על כלניות משוגעות. ההסברים למוטציות האילה קשורים לביולוגיה מולקולרית – עוד תחום שאני ממש ממש לא מבינה בו,
אבל אני בעצם לא חייבת לדעת את זה בשביל להנות מהמוטציה הזו, נכון?

בדרך חזרה  – בסביבות 5 אחה"צ – עברנו ממש ליד איקאה, וזה מה שראיתי…

התמונות צולמו היום, 5.2.2011 – מכביש 4, במנחת מגידו ובמחלף פולג.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.