יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ט

אדמונית החורש

השנה, לראשונה בחיי הבלוג, לא פרסמתי רשומה ביום השואה. לכן כעת אני מפרסמת רשומה רטרואקטיבית, וזוכרת את בני משפחתי שנספו בשואה. יהי זכרם ברוך.  להמשיך לקרוא יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ט

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ח

השנה, לכבוד יום הזיכרון אני מציגה פרחי עולש מצוי, שמתחילים כעת לפרוח בשולי דרכים ובשדות. 

פרחי העולש פורחים בבוקר, ולקראת הצהרים נובלים. וזאת כי העולש נותן למאביקים כגמול רק אבקה, ולא צוף. 

פרחים שמייצרים צוף – מייצרים אותו במשך כל היום. האבקה, לעומת זאת, מבשילה יחד עם הפרח, ואין ייצור נוסף. לכן, כאשר נגמרת האבקה – פרח העולש (שאינו רמאי, ואינו רוצה למשוך מאביקים בלי לתת להם גמול) נובל. 

התלבטתי בבחירת השיר השנה, ובסופו של דבר בחרתי בשיר "שלכת" של אמנון בקר. 

השיר אמנם לא נכתב ליום הזכרון – הוא נכתב בעקבות מותו של המשורר ינון נאמן (ובשיר יש אקרוסטיכון עם שמו של ינון) – אבל המלים מתאימות מאד. השיר יצא מעט אחרי מלחמת יום כיפור (בביצועה של חווה אלברשטיין) ואומץ כשיר יום הזכרון. 

שלכת / אמנון בקר

יך אלם הרוח, שלכת בעלים.
נומו ילדי שירי, כי אין יותר צלילים.
ושיר רק אחד נותר, שיר על עלה פתאם נשר,
נורא, מה זה אלי, עליו נגזר? 

נוחי נפשי עלי, הסתו חרש יבוא.
אחרי נשור עלה, הנה נותר שירו.
מי לך בשירים יקשיב, אם את קולי בבוא אביב
נשא רוח צלמות מסביב?

יהי זכר הנופלים ברוך, ולבי עם בני המשפחות השכולות, שחיים כל השנה בצל האבל והכאב. 

בתמונות: עולש מצוי – Cichorium pumilum – שצלמתי בהרצליה, באפריל 2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ח

אלי, אלי,
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם. 

החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.

את השיר כתבה חנה סנש, שעלתה לארץ מהונגריה. חנה התגייסה לצבא הבריטי והתנדבה לקבוצת צנחנים שיועדו לצנוח באירופה ולחבור שם אל הפרטיזנים, על מנת להציל קהילות יהודיות שהיו נצורות תחת השלטון הנאצי. היא נתפסה ע"י השלטון ההונגרי, עונתה והוצאה להורג בהיותה בת 23 בלבד. 

חשבתי שהשיר הזה מאד מתאים לתמונות שצלמתי, כי צילמתי אותן בחוף תל אביב, מעל החול והים, עם רשרוש של המים.
הצמח הזה דווקא מסמל הרבה תקווה ואופטימיות. זהו דרדר נמוך, וכבר כתבתי עליו. דרדר נמוך מוכר בארץ בתור צמח נדיר שגדל רק בחוף הכרמל. 

ברשימות של האוניברסיטה העברית, נמצאו דיווחים על דרדר נמוך בחופי תל אביב משנות ה-20-30 של המאה ה-20. המדווחים היו פרופ. אייג, פרופ. פיינברון ופרופ. זהרי – ראשוני ענף הבוטניקה בארץ. ולא ברור אם הדרדר נמצא בחוף ת"א באופן טבעי, או שהוא הובא לשם כחלק מגינון בצמחי ארצנו שנעשה בהקמת גן העצמאות. בכל מקרה, זה באמת היה מזמן. 

בראשית שנות ה-90 הגיע למקום אדם נוסף ששם לב אל הדרדרים. מן הסתם הם היו שם כל השנים – אבל אם תשאלו חובבי פרחים לאן ללכת על מנת לחפש פרחים נדירים, חוף תל אביב לא תהיה התשובה הראשונה. וגם לא השניה…
וכך חלפו השנים, ובשנת 2011 הגיע למקום ד"ר גדי פולק, כחלק מהמחקר לכתיבת "הספר האדום" של צמחים בסכנת הכחדה. גדי מצא את הדרדרים. בשנת 2015 נערך במקום סקר מסודר (ע"י ד"ר יובל ספיר), פורסמה כתבה מרתקת באתר "כלנית", ובעקבותיהם גם אני הגעתי למקום, אבל בקיץ… ראיתי את הדרדרים בפרי: 

אתמול, רגע לפני יום הזכרון לשואה ולגבורה, הזדמן לי שוב לעבור בשטח, אם כי לזמן קצר מאד – והצלחתי לאתר שני דרדרים פורחים! 

הגדר כאן היא גדר שנועדה לעצור אבנים מלהדרדר על האנשים ההולכים בטיילת למטה. והדרדרים שממשיכים לפרוח 95 שנים אחרי שאלכסנדר אייג מצא אותם לראשונה – בהחלט משדרים אופטימיות. ויחד עם זאת, הסמליות של הגדר שהפרחים מאחוריה מאד בלטה לי. 

יהי זכר הנספים ברוך. אני מקדישה את הרשומה לזכר בני משפחתי, משפחות באטוס וגרין מקאליש, שנספו בשואה.
את התמונות צלמתי במצוק גן העצמאות בת"א, בתאריכים 19.8.2015 ו-11.4.2018

אני יודעת שהגרסה הזו היא לא ה"קלאסית", ובכל זאת, היא מיוחדת ומצאה חן בעיני.

למי שבכל זאת רוצה – הנה גרסה מוכרת יותר: 

שנה טובה, תשע"ח

אני בשלבים הסופיים של כתיבת התזה, והזמן לא מחכה לאף אחד. 

בשבת לקחתי פסק זמן קצר, ונסעתי לבריכות הדגים של מעין צבי – שם פגשתי את הטריו בורוד שבתמונה מעל: לפופית החיצים וסם-כלב מזרחי שהם מינים נדירים בסכנת הכחדה יחד עם חנק מחודד, שהוא מין נפוץ.

 

וגם חמנית מצויה, שהיא בעצם מין גר שמוצאו באמריקה, ושלל עופות – שמתוכם בחרתי את חרטומית הביצות – עוף מים קטן ונחמד בעל מקור ארוך ומרשים; ואפילו דנאית הדורה (בתמונה למטה) – נקבה אחת מתוך כמות גדולה של פרפרים שריחפו סביב. 

אני מאחלת לכל קוראי הבלוג שנה טובה, שנת גשמי ברכה ופריחה והצלחה – והרבה אושר!

את התמונות צלמתי בבריכות הדגים של מעין צבי, בתאריך 16.9.2017. 

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ז

הערב מתחיל יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, וככל שנה אני מציינת את היום הזה – החשוב והכואב – בבלוג שלי. 

השנה אני מצטטת שיר של המשורר יהודה עמיחי, מלא כאב – ומבטא היטב את הרגשות שלי. כדרכי, אני מעטרת את השיר בפרחים שצילמתי השנה, ברחבי הארץ. 

ראיתי שיש לשיר לחן, של רונית אופיר – אך לא מצאתי אותו ברשת. אשמח להוסיף אותו, ואם מישהו מוצא – מוזמנים לכתוב לי בתגובות!

אהבת הארץ / יהודה עמיחי 

והארץ מחולקת למחוזות הזכרון וגלילי התקווה,
ותושביהם מתערבבים אלה עם אלה,
כמו חוזרים מחתונה עם חוזרים מלווית המת. 

והארץ לא מחולקת לשטחי מלחמה ולשטחי שלום.
ומי שחופר גומה נגד פגזים –
ישוב וישכב בה עם נערתו,
אם יחיה לשלום. 

והארץ יפה.
אפילו אויבים מסביב מקשטים אותה
בנשק מבריק בשמש
כמחרוזת על צוואר. 

והארץ ארץ חבילה:
והיא קשורה היטב והכל בה, והיא קשורה חזק
והחוטים לפעמים מכאיבים. 

והארץ קטנה מאד,
ואני יכול להכיל אותה בתוכי,
סחף הקרקע סוחף גם את מנוחתי
ומפלס הכנרת תמיד בתודעתי. 

ולכן אני יכול לחוש אותה כולה
בעצימת עין: ים, עמק, הר.
ולכן אני יכול לזכור את כל אשר קרה בה
בבת אחת, כאיש שזוכר
את כל חייו ברגע מותו. 

תודה למודי זנדברג שהקריא את השיר ביום שישי בתכניתו, ב-88FM. 

יהי זכר הנופלים ברוך, וכמו כל שנה, אני מקווה שנשכיל (אנחנו – וגם שכנינו) להתגבר על השנאה והפחד, ולהגיע למקום טוב יותר למען כולנו. 

את כל התמונות צלמתי במהלך שנת 2017, כתבתי על כל תמונה את שם הפרח והמקום בו צלמתי אותו. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ז

לרגל יום השואה אני מארחת את ידידי אריק פלג. הוא כתב טקסט כואב, ולצערי – מאד מציאותי: 

בעוד כמה שנים יקרה משהו שמדינת ישראל חושקת בו כבר שנים. בעוד כמה שנים, לא שנים רבות האמת, יחיה בישראל ניצול שואה בודד, ניצול השואה האחרון.
כולם יעופו עליו, הוא יהפוך (בעל כורחו) לכוכב תקשורת, הוא יקבל כתבת שער במוסף סופהשבוע של ידיעות אחרונות, בחדשות ערוץ 10 ו2 יקיימו איתו ראיון וישאלו אותו מה הוא חושב על זה שהוא ניצול השואה האחרון שנשאר, הוא בטח גם יתארח בבית הנשיא ויקבל שם איזה אות הוקרה. ראש הממשלה יזמין אותו למעונו הצנוע וינצל את הבמה על מנת להזכיר לכולם שאוטוטו כבר לא יהיו ניצולי שואה אבל זה לא אומר שיש כאלה שהפסיקו לנסות להשמיד אותנו, במיוחד בדור הזה. ואז, גם ניצול השואה האחרון, העדות החיה האחרונה לזוועות הנאצים תלך לעולמה, ואז מדינת ישראל תנשום לרווחה, היא סוף סוף תפטר מהעול המציק והלא נעים הזה שנקרא ניצולי שואה, לא יהיו יותר מבקרי מדינה שיבקרו אותה על הטיפול בניצולי השואה, היא לא תצטרך יותר לקרוא כתבות על כמה היא הזניחה את אותם ניצולים, כמה עוול היא עשתה במשך כל השנים, כמה עסקנים מתועבים עשו הון על חשבונם, וכמובן, היא תפסיק לשמוע כמה ח"כים ושרים הבטיחו לתקן את העוול ולא עשו לא כלום בנידון.
היום הזה לא רחוק, והמדינה יודעת את זה.

עד כאן דבריו של אריק. לצערי, אני מאד מסכימה. ההבדל היחידי הוא שאני – בעקבות סבתא שלי ז"ל – קוראת להם שורדי שואה. סבתא שלי אמרה תמיד שהיא לא ניצלה מן התופת, היא שרדה אותו.

יהי זכר הנספים ברוך. ואני מקווה (אם כי לא אופטימית) שהמדינה תתעשת, ותטפל גם בחלשים ובזקנים (וכן, גם באילו שאינם ניצולי שואה. גם להם מגיע כלכלה בסיסית ותרופות). 


בתמונות אפשר לראות את פרפר סטירית הטבעת, שצלמתי הבוקר (23.4.17) בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב.

אירוס הארגמן – פוסט אורח

dscn6452

היום אני מארחת בבלוג את גיל ירדני. גיל היתה מסטרנטית במעבדה של ד"ר יובל ספיר לְפָנָי, והיום עושה דוקטורט באוניברסיטת וינה. היא כתבה פוסט רגיש ועצוב על אירוס הארגמן באופן פרטי ועל שמירת טבע באופן כללי, ואישרה לי לפרסם את דבריה.

dscn6465

אני מעטרת אותם בתמונות שצלמתי בשמורת אירוס הארגמן בנתניה, בתאריך 26.2.2017.  

כך כתבה גיל: 

dscn6497

אירוס הארגמן – גיל ירדני

dscn6480

דבר משונה הוא לצפות מהצד בדברים נעלמים והולכים, לחיות מספיק זמן כדי שהעולם ישתנה לבלי הכר בצעדים קטנים, בלתי מורגשים ובלתי הפיכים לחלוטין. שלוש שנים עבדתי כסטודנטית או עוזרת מחקר על קבוצת מינים קטנה ומרשימה: אירוסי ההיכל. במיוחד עבדנו על אירוס הארגמן המפורסם, הכריזמטי, הסקסי. כשאתה קרוב מספיק למשהו הוא משנה אותך ואתה משנה אותו. עבודת שדה היא עניין אינטימי, ניסיתי להסביר לחבר. אתה לומד ניואנסים והופך לאדם מוזר. אתה מזהה את משפחות הדבורים לפי הזמזום כשהן חולפות לידך, אתה מסדר את יומך לפי תזוזת הצל על הקרקע, אתה הופך ממבקר לשייך לנוף ומשתנה לתמיד.

dscn6493

אירוס הארגמן הוא מין אנדמי למישור החוף של ישראל. אנדמי, כלומר: גדל אך ורק שם. זוהי תפוצתו העולמית. וואלה, מזל רע להיות שייך לאיזור המאוכלס ביותר במדינה צפופה ומוכת פוליטיקה ובמיוחד כשאתה צמח ואינך יכול לארוז וללכת. לעתים שאלו אותנו למה המדגם כה קטן ואמרנו: כי אין יותר. זהו כל המדגם. אלו כל האוכלוסיות. 14, בערך שלוש בנות קיימא. גדלות בשטחים זעירים כעציצים בין שכונות מגורים למשפחות צעירות, מטעי אבוקדו ומחלפים חדשים של משרד התחבורה. זה בדיוק מה שיש, וכל שנה יש פחות.

dscn6474

בכל שנה קבלנים חדשים בונים, צעירים על טרקטורונים משטחים את הנוף, מטיילים רבים חסרי ידע דורכים או קוטפים. השנה האירוסים נגנבים בכמויות: מישהו בא ומוציא את הצמח עם מעדר. מכת מוות קטנה לאוכלוסיה עם מגוון גנטי נמוך. העודר שותל את הפרחים בגינה או משהו כדי שיהיה לו יפה ונחמד. אולי מוכר את הצמח עבור כסף: צמח נדיר מאוד. עוד מעט נדיר לחלוטין, כלומר בלתי קיים. צמח שלא קיים וודאי עולה הון בכסף. אפשר לדבר על שימושי האדם ועל חשיבות המגוון ועל כל המידע המדעי הרלוונטי אבל בעיקר זה נורא עצוב.

dscn6461

בוואטסאפ של הבוטנאים כועסים ויש מתח. אבל מי שלא הפנים עושה זאת כעת, המין תכף נכחד, עניין של גג 10 או 15 שנים. המטיילים שאלו: אבל אי אפשר לשים אותו בגן בוטני? אפשר, אמרתי, לשים במוזיאון. מוזיאון הנצחה. ותראו, האירוס הוא אחד. יש עוד עשרות דברים שגדלים פה, נסתרים מעין ואין להם תחליף. שמעו, זה נורא מוזר, לצפות בדברים הולכים ונעלמים, להציג את המידע המדעי הרלוונטי, לשמוע שדיברו עם הרשות ועם העיתונות ועם העירייה אבל אין אכיפה ובישראל אין לזה זמן. זה בסדר, גם לצמחים אין זמן ולצמח לא כואב ולא אכפת לו. הוא לא מצטער. זה רק אנחנו שעצוב לנו ומשונה לנו, לצפות מהצד בדברים שנעלמים והולכים.

dscn6498


עד כאן דבריה של גיל. אין לי מה להוסיף – אני, כמובן, מזדהה מאד ומסכימה עם כל מילה.
תודה, גיל, שהרשית לי לפרסם את דבריך. 

dscn6450

סיכום 2016 בתמונות

הלילה תסתיים שנת 2016, וכמנהגי אני בודקת מה צילמתי ומה פרסמתי השנה.
פרסמתי הרבה פחות – רק 35 רשומות, אפילו לא אחת לשבוע, וזאת בעיקר בזכות העיסוקים האחרים שלי, ובראשם העבודה על התזה. 

אז… מתחילים: 

 

בינואר – פרסמתי את הדו-פרית התמימה שפרחה בעציץ שלי. לצערי, השנה היא לא פרחה שוב. 

d02

בפברואר – כתבתי על גן איריס בכפר יהושע, על האמברוסיה הפולשת, התרגשתי לפגוש חד-שפה מזרחי בהרי יהודה – ואפילו הספקתי לפגוש את הדונגיות הראשונות: דונגית ארץ-ישראלית

DSCN0922

במרץ נכנסתי במלוא המרץ לאיסוף נתונים למחקר, אודות איריס הארגמן

DSCN2314

באפריל המשכתי להסתובב במישור החוף, אבל לא תיתכן אצלי רשימת סיכום בלי סחלבים! לכן לכבוד פסח פרסמתי דבורנית: 

DSCN5193

במאי הספקתי לעלות לחרמון, ולפגוש מרבדים של זכריני מופשל

DSCN6585

וביוני הלך לעולמו ידידי דוד שחק, מגדל האיריסים מהעמק ונזכרתי בטיולים ובפגישות שלי איתו 

IMG_1200

ביולי הספקנו לקפוץ לכמה ימים לברלין – 

DSCN9354

ובאוגוסט המשכתי לכתוב עליה, במיוחד על פארק טירגארטן הגדול במרכז העיר

DSCN9363

בספטמבר פרסמתי רשומות עם תמונות שצלמה אמא שלי באיסלנד, מקום אליו אני חולמת להגיע. היא פגשה שם "תוכי ים" – פאפין אטלנטי

DSCN9585

אבל הספקתי גם להגיע אל אחו בנימינה, לפגוש פרח נדיר במיוחד – הנטופית הרפואית (שהיא המקור למרשמלו!) 

dscn9351

באוקטובר כתבתי על פרח קטן, עדין וכמעט בלתי נראה – העוגנן הנימי

dscn0267

בנובמבר הלך לעולמו לאונרד כהן, הגשמים התעכבו – ואז פרצו השריפות בכל הארץ. אותי הטרידה במיוחד השריפה ליד בית אמי. 

dscn2636

ובדצמבר, כשסוף סוף הגיעו הגשמים – כיוון שעוד לא היתה פריחה משמעותית, סיפרתי על החוגלה

dscn5850

ועם הקידה הקלה של החוגלה מסתיימת שנת 2016, שלמען האמת לא היתה שנה מדהימה במיוחד. אני מקווה לשנה טובה יותר בשנה הבאה, ומאחלת לכולכם שנה מוצלחת!
С Новым годом!

אני אוסיף עוד תמונה אחת, שלא פרסמתי עדיין בבלוג: עגורים על רקע השלג בחרמון, שצילמתי השבוע באגמון החולה: 

dscn3482

 

אתמול פרסמתי רשומה…

dscn2643

אתמול פרסמתי רשומה – הגיגים על גל השריפות של שבוע שעבר. קצת שיחקתי עם הפרמטרים, וכתוצאה מזה המייל שנשלח מכיל קישור לא תקין. 

dscn2649

לכן קבלו קישור תקין לרשומה של אתמול: כאן

dscn2654

ביחד עם כמה פרחים: סביון אביבי שפורח בעציץ שלי, ושלושה פרחים מהגן הבוטני: איריס הסרגל, כרכום השבכה וזמזומית המדבר.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא, ומוזמנים לבקר גם ברשומה מאתמול.

dscn2657

And it Burns, Burns, Burns…

dscn2592

אני מרגישה צורך לכתוב משהו על השריפות האיומות שהיו  בשבוע שעבר. הכותרת, למי שלא זיהה, היא משירו של ג'וני קאש

dscn2591

שבוע מלא שריפות, מהלילה בין ראשון לשני שאז פרצה האש במושב טל-אל בגליל העליון, ועד היום – אפילו היום עוד היתה שריפה בקרית שמונה.
אנשים רבים אבדו את ביתם – יהודים וערבים.
מדינות רבות שלחו לנו עזרה – כולל, למשל, טורקיה, ירדן, מצרים והרשות הפלשתינית. ותגידו מה שתרצו על יחסים בינלאומיים, על שלום ומלחמה. עצם העובדה שכל אילו שלחו עזרה ברגע שהיינו צריכים אותה – זו חברות אמת. חברות בעת צרה. 

dscn2593

שמעתי סיפורי גבורה של חבריי בזכרון ובנטף (וכן, לארגן משמר שכונתי – או להיות מנותקת מהילד שלך שנמצא בישוב – זה בהחלט דורש גבורה), התפעלתי מהעזרה ההדדית  – ואז הציתו את חיפה שלי. 

dscn2636

נכון, עזבתי את חיפה כבר לפני 26 שנים בערך (תלוי איך סופרים), אבל חיפה עדיין בלבי. אני עדיין מתייחסת אל עצמי כאל חיפאית המתגוררת במקום אחר…
הפחד, הדאגה והכאב היו לי קשים מאד. עברו עלי יומיים בהם לא יכולתי לאכול, לישון או להתרכז. רק זפזפתי בין הערוצים, וכשראיתי את כתב ערוץ 10 משוטט ברחוב בו גדלתי – כמעט פרחה נשמתי. 

dscn2600

ביום חמישי השבוע פינו את משפחתי מהבית, יחד עם עוד כ-60 או 70 אלף בני אדם (תלוי את מי שואלים) – בגלל השריפות. הרבה בתים בשכונת ילדותי ובשכונות בהם גרו חבריי – נשרפו. 

dscn2597

ביום שישי בבוקר משפחתי חזרה הביתה. למזלנו הרב, הבית שלנו לא נפגע. הוא עומד יציב ושלם, כבר מעל 65 שנים.
בת-אחותי היא כבר הדור החמישי ממשפחתנו הגר בבית הזה: מסבתא של אבי ועד לבת אחותי. זהו ה-בית שלנו. 

dscn2637

לרבים אחרים לא היה מזל כשלנו, והם אבדו את כל רכושם. 

dscn2606

אני כל הזמן חוזרת ואומרת לעצמי: כל כך הרבה שריפות גדולות וקשות – ואין אבידות בנפש. זה מה שחשוב. 

dscn2589

ויחד עם זאת… בשבת ביקרתי בחיפה, והלכתי להסתובב בשכונה. העצב גדול מאד. בתמונה הבאה רואים את מה שנשאר מהחורשה מתחת לבית של חברים של הורי. בשטח הזה אני ושאר ילדי הרחוב נהגנו לשחק הרבה פעמים: 

dscn2617a

וזה השטח של הרחוב המקביל ממול, מעבר ל"ואדי": 

dscn2595

הופתעתי לגלות עץ יוקה – אולי אפילו עץ יהושע – חרוך למחצה בחצר בית. תראו כמה הוא גדול ומרשים: 

dscn2601

ועכשיו נשאלת השאלה, מה יהיה. מה הלאה.
ברור לי שצריך לפצות ולשקם את הבתים ואת האנשים שנפגעו. אבל אני מסתכלת גם מסביב. 

dscn2594

חיפה היתה מלאה שטחים פתוחים. חורשות קטנות. כן, חורשות אורנים. חורשות קק"ל.
ונכון, האורן כנראה אינו העץ המתאים והנכון לחורשות קטנות בתוך הישוב. אבל עכשיו – כשהאורנים נשרפו – מה הלאה? 

dscn2596

שמעתי אנשים מדברים על זה ש"ממילא אין שם כלום, אז כדאי לבנות…"
ואני אומרת – בניגוד למה שאמרתי לפני 6 שנים לאחר השריפה בכרמל – בואו לנטוע! בואו לנטוע עצים!

dscn2604

העצים הם חלק חשוב מהעיר. הם מווסתים את הטמפרטורה (שנוטה להיות גבוהה יותר מאשר מחוץ לעיר), הם מעלים את רמת החמצן, הם מורידים את זיהום האוויר. הם חשובים מאין כמותם.  

dscn2607

אני משערת שרצוי למצוא עצים עמידים יותר בשריפות. למשל, עצי אלון מצוי – הם נהדרים, יפהפיים ועמידים יותר בשריפות. או למשל, עץ החרוב (בתמונה הבאה) – העלים שלו נחרכו, אך העץ עצמו נשאר עומד ולא נשרף. בואו לנטוע חרובים ואלונים, קטלבים ואשחרים, כליל החורש, אלה ולבנה – כל אילו עצים שיהיו עמידים יותר בשריפה, ויתנו לנו את החמצן והאוויר שאנחנו צריכים. 

dscn2588

מעבר לזה, אמרתי שלא היו פגיעות בנפש – התכוונתי, כמובן, לבני אדם. בעלי חיים רבים נפגעו. בחיפה ראיתי גירית מפוחמת שלא הצליחה להמלט (אני חוסכת לכם את התמונה העצובה). חברתי בנטף סיפרה על קמטנים ונחשים שראתה, ומן הסתם, בעלי חיים רבים נשרפו. 

dscn2608

אני מקווה שלפחות חלק מהשטחים הפתוחים שנשרפו ישוקמו בתור שטחים פתוחים, יישארו כריאה ירוקה בין השכונות – שתאפשר לבעלי החיים לחיות שם, לילדים לשחק שם – ולכולם לנשום שם. 

dscn2612

את התמונות צלמתי בחיפה, בתאריך 27.11.2016

dscn2617

ויש לי עוד 2 הערות –
האחת – היום, כ"ט בנובמבר הוא יום השנה השישים ותשעה (69!) להכרזת האו"ם על ישראל בתור בית לאומי לעם היהודי. ההצבעה ההיסטורית שפתחה את הדרך להקמת המדינה. 

dscn2634

היום הוא גם יום השנה החמישה עשר למותו בטרם עת של אחד הזמרים הנהדרים. הוא מת מסרטן, ואני מצרפת את אחד השירים היפים שלו –

אני מקווה שהמדינה כן תדאג לכל אילו שאבדו את בתיהם, וכן תשקם את השטחים בצורה חכמה. אם כי אני לא מאד אופטימית.

dscn2635

 

 

 

 

Like A Bird On A Wire

dscn1842

הבוקר קמתי שוב לבשורות עצובות, בקנה מידה גלובלי: לאונרד כהן הלך לעולמו. 

crows

חיפשתי שיר שיתאים לי, ומבין כל השירים היפים שכתב, נזכרתי ב-Bird On a Wire

dscn0325

לכן ליקטתי ציפורים שצילמתי לאורך השנים על חוטי חשמל, כבלים וגדרות. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להנציח את לאונרד כהן היא בשיר:  

kingfishers

Like a bird on the wire,
Like a drunk in a midnight choir
I have tried in my way to be free.

dscn1021

Like a worm on a hook,
Like a knight from some old fashioned book
I have saved all my ribbons for thee.

dscn1248

If I, if I have been unkind,
I hope that you can just let it go by.
If I, if I have been untrue
I hope you know it was never to you.

dscn2486

Like a baby, stillborn,
Like a beast with his horn
I have torn everyone who reached out for me.

dscn3900

But I swear by this song
And by all that I have done wrong
I will make it all up to thee.

dscn7098

I saw a beggar leaning on his wooden crutch,
He said to me, "You must not ask for so much."
And a pretty woman leaning in her darkened door,
She cried to me, "Hey, why not ask for more?"

bird02

Oh like a bird on the wire,
Like a drunk in a midnight choir,
I have tried in my way to be free.

dscn9287

והנה השיר המלא – 

 

img_3057

לאונרד כהן היה משורר נפלא, השירים שלו יישארו איתי לתמיד 

img_5171

בתמונות אפשר לראות:
לבניות גדולות ממעין צבי
קאקים מכפר סבא
חכלילית עצים מת"א
שלדג לבן-חזה, פרפור עקוד ושלדג גמדי ממעין צבי ומגן שמואל
תור הצווארון מכפר סבא
דוחל שחור גרון (נקבה) מגן שמואל
נחליאלי לבן מעמק חפר
עורבני שחור-כיפה מכפר סבא
דאה שחורת כתף מאגמון החולה
פרחון של צופית בוהקת מירושלים
חנקן אדום גב מעמק חפר
תנשמת לבנה מאגמון החולה
סלעית אירופית מנחל הבשור
בז מצוי מפארק אפק ומעמק חפר
ועפרוני מצוייץ מהוד השרון. 

kestrels

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

img_6966

ועוד שיר אחד, פשוט כי הוא יפה

 

עדכונים

field01

לפני שאני כותבת עוד קצת על ברלין, יש לי כמה דברים חשובים לספר.

השנה עבדתי – כחלק ממלגת התמחות – בחברה להגנת הטבע, בקהילת תל אביב.

התפקיד שלי היה לקחת את מפת "50 אתרי טבע עירוני במחוז תל אביב" שהקהילה הפיקה בשנה שעברה, ולמחשב אותה. אני שמחה לומר שהצלחנו:

כאן נמצא הקישור הישיר למפה,
וכאן למפה בדף החברה להגנת הטבע, שם אפשר גם להוריד את הpdf של המפה המודפסת.
אם אתם רוצים עותק מודפס של המפה, תצטרכו להטריח את עצמכם את משרדי הקהילה – רחוב רבניצקי 4 בת"א, ותמסרו להם ד"ש ממני.

ואני ממליצה במיוחד על אתר המערות השומרוניות בכפר שמריהו – לא מוכר, מאד מעניין מבחינה ארכיאולוגית ובחורף ובאביב יש שם פריחה משגעת. 

DSCN4810

עוד אירוע מעניין – או נכון יותר, שורת אירועים שיוזמת קהילת תל אביב – ים על הבר. סדרת הרצאות בחינם בברים על חוף תל אביב. ממש מממש רעיון מוצלח: לצאת בערב לבר תל אביבי על חוף הים, לשתות בירה קרירה ולשמוע הרצאה – על החי והצומח בים ובחוף, או לחילופין על האיומים על החופים – שכן בעלי ההון מנסים כל הזמן להפוך את חופי ישראל לנדל"ן ולמכור אותם לעשירים. 

DSCN1882
לדעתי, חשוב לבוא להרצאות הללו – מצד אחד, להכיר טוב את הסביבה, להבין למה הים חשוב לנו כל כך; ומצד שני – לראות איך אפשר להגן עליו, להשאיר אותו כמו שהוא צריך להיות: משאב ציבורי, נחלת הכלל, לרווחתנו כולנו – ולא חוף פרטי לעשירים בלבד. הפרטים המלאים – כאן

DSCN6437

כמו שכתבה בפייסבוק חברתי שרה:

אם נרצה או לא, הרבה מההחלטות במדינה לא נלקחות בצורה מקצועית מושכלת וראייה ארוכת טווח של טובת הציבור כולו, כי אם מתוך לחצים פוליטיים וכלכליים של בעלי עניין. לחץ ציבורי חזק על הפוליטיקאים המעורבים, הדואגים לשמם הטוב יכול לעזור לשנות את המצב. תבחרו משהו ששווה לכם להילחם למענו ותצטרפו להגנה על הים והחופים.

IMG_9939

עוד אירוע נחמד של קהילת תל אביב, וגם הוא קשור לים: ביום שבת הקרוב, 6.8.16 יהיה סיור בחוף גבעת עליה בין יפו לבת ים – בסיור אפשר יהיה לפגוש כמה מבעלי החיים שחיים בטבלאות הגידוד בחוף. הסיור הוא בחינם ובהרשמה מראש – אפשר להרשם כאן. סיור מיוחד ומומלץ.

DSCN4240
עד כאן העדכונים שלי להיום.
תמונות הים הן מחוף הבונים, השחפים הם שחפי אגמים.
השדה הפורח הוא במקווה ישראל, המערות בכפר שמריהו והעץ הוא שיזף קוצני ממערות אפקה.

לזכרו של דוד שחק


IMG_1146

הבוקר  קמתי לבשורות עצובות מאד – הודעה על מותו של דוד שחק מקיבוץ טירת צבי. 

738901201295133243

את דוד הכרתי דרך אתרי אינטרנט – פורום צמחי בר (ז"ל), ואחריו בפייסבוק. 

IMG_0087

בתחילה, כשהכרתי רק את מה שכתב, דוד הצטייר כאדם דעתן וקצת חסר סבלנות. למען האמת – קצת מרתיע. אבל יובל ידידי אמר לי שבניגוד לרושם העובר דרך המדיה, דוד הוא אדם חם וידידותי ומאד נחמד. "הוא מכוחותינו" .

IMG_0102

במרץ 2012 נסעתי לפגוש אותו בפעם הראשונה – בשדות האיריסים של טירת צבי. נסעתי יחד עם הר הקסמים, וביקרנו את דוד ביקור בלתי נשכח – בשדות האיריסים המגודלים ליצוא ובאמת גילינו אדם מקסים שכיף לדבר איתו:

IMG_1220

 

חצי שנה מאוחר יותר דוד הזמין אותי לפגוש אותו בשדות כפר יהושע, לראות שדות של פרפרים – דנאיות הדורות פוגעות בגידולים חקלאיים. הוא בא לאסוף כמה מהן כדי להציל אותן לפני שירססו את השדה. 

738901201295133438

היה לנו מפגש נהדר נוסף – בגלבוע, כמה ימים לפני יום ההולדת שלי – נסעתי עם הורי לפגוש את דוד ולחגוג עם אוזנית הכלך.

DSCN9852

דוד תמיד טען שאוזנית הכלך היא הפטריה האולטימטיבית, הטעימה ביותר, המושלמת. ובאותו יום הוא הוכיח לנו את זה עם ארוחת שקשוקת פטריות נהדרת בטבע. 

IMG_0118

דוד הכיר היטב סוגים רבים של פטריות, ונהנה לחלוק את הידע.

DSCN4889

הפעם האחרונה שפגשתי אותו פנים אל פנים היתה כשבאתי עם חברה לבקר אותו בקיבוץ, והוא לימד אותנו ללקט את הדיואית המצוייצת (בתמונה מעל) ומטריינית האגוזים (בתמונה מתחת) על מדשאות הקיבוץ.

DSCN4898

וכמובן, שאני לא יכולה להזכיר את דוד בלי לדבר על איריסים. דוד התאהב באיריסי השושן – כך הוא הקפיד לקרוא לאיריסי ההיכל – בגיל צעיר. עוד לפני חוקי הגנת הצומח ואיסור קטיפת פרחי בר, דוד הכליא ובדק מיני איריסים, עד שייצר שלושה זנים של איריסי היכל לייצוא – איריס דו גוני שהוא קרא לו "ניצן", ושניים סגולים – "מור" ו"ברקת". השדות שראינו הם שדות של מור וברקת. 

DSCN5378

דוד טען שהאיריס ההדור (בתמונה מעל) והאיריס השומרוני (בתמונה מתחת) הם מינים שונים. כל חוקרי האיריסים לא הצליחו לשכנע אותו אחרת. הוא טען שכדי להכיר צמח לעומק, צריך לגדל אותו. וכיוון שהוא גידל גם איריס הדור וגם איריס שומרוני, הוא יודע שיש הבדלים בהתנהגות שלהם, בצורת הצמיחה ובעוד מאפיינים. 

איריסשומרוני-190315-צומתמגדלים-יעלאורגד-03

כל מפגש עם דוד היה בשבילי כמו מסיבה. הוא היה נדיב בידיעותיו, למדתי ממנו המון – ותמיד חזרתי עם מתנות. זר פרחים, קופסת פטריות, עציץ קטן, אפילו בקבוק ערק תמרים שהוא רקח. באחת הפעמים קיבלתי ממנו קני-שורש של איריס "ניצן" ו"ברקת", והנה תמונה שלהם פורחים בעציצים שלי: 

1540546_10202912898078020_2110209877_o

בשנים האחרונות דוד עבד על שני פרוייקטים יחד עם רמת הנדיב: גינת איריסי השושן, בתוך גני הברון וספר הסוקר את איריסי השושן (הכולל גם הסבר למה הוא הקפיד לקרוא להם איריסי שושן, ולא איריסי היכל). בספר יש הסברים ותיאורים מדוייקים, תמונות, מפות תפוצה והרבה מידע שדוד אסף בחייו. אני ממליצה בחום לבוא לבקר בגינת האיריסים – פנקו את עצמכם וטיילו כמה פעמים מראשית פברואר ועד לסוף אפריל – כדי לראות את הרב-גוניות והיופי של הפרחים הללו, ואל תשכחו לבקר בחנות המזכרות של המקום, ולקנות את הספר היפהפה. 

IMG_1263

התמונות ברשימה הן בעיקר ממפגשים שונים עם דוד – פרט לאיריס ההדור והשומרוני, שהם צולמו ב-19.3.2015 (שומרוני) וב-16.4.2016 (הדור).
כתבה על הספר שלו, ב"הארץ", וכתבה על גינת האיריסים ב"מגזין המושבות" 

איריסשומרוני-190315-צומתמגדלים-יעלאורגד-02

אני משתתפת מאד בצערה של המשפחה, יהי זכרו ברוך. 

IMG_1163

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ו

עוד שנה חלפה, ולפי משרד הביטחון, ישנם 23,447 חללי מערכות ישראל. 

field01

מיכל אינה קטנה כל כך, אך עוד אוהבת סיפורים
וגם אוהבת לטייל אל הנירים האפורים.
כלה קציר ויום דועך, הדליק שמיים באדום
ובשדה החרישי ניצב בודד אילן יתום. 

יום הזכרון 2016

מיכל הביטה עגומות ולחשה בקול חרד:
"כל כך מפחיד להיות אילן בזמן שלילה פה יורד"
אז סחתי לה סיפור קטן והיא שקטה בהרהורים
הלא אמרתי זאת מראש, מיכל אוהבת סיפורים. 

DSCN4224

סיפרתי לה על חיילים אשר יצאו למלחמה,
ועל אחד אשר נפל קרוב קרוב לאדמה. 

DSCN6555

סיפרתי לה על ידידי, על היקר מכל רעי
אשר נשאר בשדה הקרב ולא ישוב לעד אלי. 

field04

אז גחנה אלי מיכל ושאלה בקול דממה:
"נכון שזה נורא לא טוב כשיש בארץ מלחמה?" 

DSCN4245

וכשכסתה האפילה חזרנו אט מן השדות
ורק אילן אחד יתום נשאר בחושך לבדו.
"מחר אולי יהיה כבר סתיו" מתלחשים האנקורים
אך אנו שוב נצא לשוט אל הנירים האפורים. 

DSCN4240

את השיר כתב נתן יונתן והלחין סשה ארגוב.

יהי זכר הנופלים ברוך.

DSCN6785

את עצי השיזף המצוי צלמתי ליד מערות אפקה, בתאריך 30.3.2016
את שדות הפרגים והחרציות צלמתי בחולון, בתאריך 7.4.2016
ואת מרבדי קחוון החרמון – במרומי החרמון, בתאריך 25.4.2016

field03

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ו

DSCN6362

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה. 

DSCN6363

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

DSCN6363a

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה. 

DSCN6364

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

DSCN6365

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה. 

DSCN6572

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

DSCN6578

את השיר "החול יזכור" כתב נתן יונתן והלחין נחום היימן.

DSCN6580

והיום, במיוחד, אני גאה במורשת שלי, גאה בסבים שלי ששרדו את התופת. 

DSCN6585

בתמונות אפשר לראות מקבצים מקסימים של זכריני מופשל (Myosotis refracta), שצילמתי במרומי החרמון בתאריך 25.4.2016

DSCN6586

והם מזכירים לי לא לשכוח. לעולם לא לשכוח את התופת, את הנרצחים, את הזוועה – ולא לתת יד לפגיעה באנשים באשר הם אנשים, ללא קשר למוצאם או דתם – אבל גם לא לוותר ולפגוע בעצמי בשביל כבוד מדומה לדת כלשהי.

DSCN6587

 

DSCN6589

 

 

 

לזכרו של פרופסור אבינעם דנין

IMG_1628

ושוב בשורות רעות…  אתמול (שבת, 12.12.15) התפרסמה ההודעה על מותו של פרופסור אבינעם דנין. 

IMG_0788

פרופסור דנין היה אחד מענקי הבוטניקה בארץ. הוא חקר את צמחית הארץ, והיה מומחה לצמחית הנגב. הוא תאר למדע 43 מיני צומח חדשים שלא היו ידועים – כמו למשל, מרבה-חלב נגבי (שאפשר לראות בתמונה הבאה).
הוא היה אחד מכותבי הפלורה פלשתינה, וכתב יחד עם פרופ. נעמי פינברון-דותן את המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל – שידוע אצל חובבי הפרחים בתור  "המשקולת הצהובה", בגלל צבע הכריכה ומשקלו בתיק. הוא הקים את אתר "צמחיית ישראל ברשת"

IMG_1443

תרומתו היתה מאד חשובה, ושמו ידוע בעולם. מספר מינים נקראו בשמו – כמו כלך דנין, עלקת דנין – ושום האבקנים, ששמו הלטיני הוא שום דנין. 

allium

התחלתי להזכר בכל מיני מפגשים (פיזיים ווירטואליים) שהיו לי עם פרופ. דנין, ולזכרו – אני מעלה כאן כמה זכרונות. 

IMG_1609

כיוון שתרמתי תמונות לאתר "צמחית ישראל ברשת", היו לנו התכתבויות פה ושם. חלקן בעקבות שאלות שלי, עליהן תמיד אבינעם ענה בנועם ובפרוט, וחלקן בעקבות שאלות שלו לגבי תמונות שהעליתי.
למשל, התמונה הבאה – של גרגרנית חד-פרחית: בעבר היו שני מינים: גרגרנית חד-פרחית, וגרגרנית נוֹאֶה. כשצלמתי את הגרגרנית הזו, ד"ר יובל ספיר אמר לי: הנה גרגרנית נואה. תצלמי, זה פרח נדיר.
אז צלמתי.
אחר כך ד"ר אורי פרגמן-ספיר אמר לי שהמינים אוחדו, וכיום זו גרגרנית חד-פרחית… אז התבלבלתי.
באתר הפלורה ראיתי שיש דפים שונים לכל אחד מהמינים – אך ללא תמונות. כתבתי לפרופ. דנין, צרפתי את התמונה ושאלתי אותו. הוא ענה לי תשובה יסודית ומעמיקה, שהסבירה את הסיסטמטיקה של המין ואת ההסטוריה של השם. בשנות ה-80 אכן אוחדו המינים למין אחד, אך באתר הפלורה, פרופ. דנין פתח בטעות שני דפים.
הוא כמובן הודה לי על מציאת הטעות ועל התמונה. 

IMG_4973

הסיור הראשון בו הצטרפתי אל פרופסור דנין היה בסתיו 2007. הוא הסביר לנו ששבועיים לאחר הגשם הרציני הראשון – אפשר לפגוש נרקיסים ורקפות בנחל כיסלון, והזמין כמה אנשים לסיור של יום שישי בבוקר.
אז נסעתי. הנרקיסים והרקפות קיימו את ההבטחה ופרחו – ויחד איתם, קיבלנו הסברים על נשרן צפוף, על האלון המצוי (וההבדלים בין האלונים המצויים אצלינו לעומת הרי אדום) ועל כל מה שראינו סביבנו.
הנה אבינעם, באותו טיול, מסביר לנו על כלך מרוקני – כלך הצומח במצוקים, בניגוד לכלך המצוי שמעדיף יותר אדמה וקרקע ישרה. 

IMG_8140

באותו סיור אבינעם לימד אותי להכיר צמח מקסים, שלא הכרתי עד אז: אצבוע אירופי. אז למדתי שזהו סוקולנט – כלומר, צמח בשרני (ממש כמו הקקטוסים האמריקאים) ששומר מים ברקמות שלו.
מאז פגשתי את האצבוע עוד כמה וכמה פעמים – גם כתבתי עליו

IMG_8144

בארץ גדל מין נוסף של אצבוע – אצבוע ים המלח, הייחודי לבקעת ים המלח. גם אותו פגשתי בזכות פרופ. דנין – בסיור אחר, בשנת 2010. 

IMG_0797

פרופסור דנין ידע פרטים כמעט על כל צמח בארץ. ממנו למדתי על צינורות ההזנה החזקים בעלים של בן-חצב יקינתוני. 

IMG_8173

ומובן שאני זוכרת את זה היטב. אחרי הדגמה כמו בתמונה הבאה – איך אפשר לשכוח?! 

IMG_8170

כמו שכתבתי, פרופסור דנין היה מומחה לצמחי הנגב. שמות כמו "ערטל מדברי", "קרוטלריה מצרית" או "לוטוס אילתי" התגלגלו על לשונו באופן טבעי ביותר. 

IMG_0847

בשנת 2010 יצאנו איתו (אני, ועוד כמה אנשים) לסיור של שלושה ימים בלתי נשכחים בנגב. שם ראיתי לראשונה בחיי פרחים מיוחדים ונדירים, כמו מרבה-החלב הנגבי שהזכרתי קודם,
וגם נדירים ומיוחדים כמו זצניה מזרחית ובהק עקרבי. למדתי המון באותו סיור. 

IMG_1529

פעם אחרת, יצאתי לסיור קיץ בשלולית דורה עם כמה חברים מפורום "עולם הטבע" ב-Ynet. בשולי השלולית המתייבשת מצאנו צמח קטן שלא הכרנו. שלמי אהרון ידידי ישב להגדיר אותו, והגענו אל אולדנית הכף – שהזכרתי אותה לא מזמן ברשימה על שלוליות החורף בחדרה.
צלמתי אותה כמיטב יכולתי, וכיוון שבאתר הפלורה לא היתה עוד תמונה שלה – העליתי את התמונה לאתר.
פרופ. דנין פנה אלי במייל, ושאל אותי על הצמח – התמונה לא העבירה מספיק את כל המאפיינים. כדי להיות בטוח שאכן ההגדרה שלנו נכונה – כאמור, הוא היה אדם יסודי ומעמיק – הוא ביקש ממני לגשת שוב לשלולית, לאסוף את הפרט שצלמתי, ליבש ולשלוח אליו.
אז למחרת, אחרי העבודה, חזרתי אל השלולית. לקח לי קצת זמן לאתר את הצמח – בכל זאת, זהו צמח זעיר – אבל איתרתי אותו, אספתי, ייבשתי ושלחתי אל פרופ. דנין. הוא בדק אותו והגדיר אותו, ואישר שזו אכן אולדנית הכף. 

IMG_5842

פרופ. דנין התעניין בצמחים גם מעבר ליופים או לסיסטמטיקה שלהם. הוא התעניין גם בשימושים שונים. עד היום יש לי חבל קטן, שפרופ. דנין קלע מסיבי מתנן – קשור לקישוט על מנורת הלילה שלי.
בתמונה הבאה אפשר לראות אותו מדגים הדלקת אש באמצעות צמרנית הסלעים: צמח נפוץ ומאד דליק. 

IMG_8177

למדתי רבות מפרופסור דנין. הוא תמיד שמח להסביר ולפרט, לתקן ולנמק. כל מכתב שלו, אפילו מענה על שאלות פשוטות, נכתב ביסודיות ממש כאילו הוא כותב מאמר מדעי.
עצוב לי מאד על מותו של אדם חשוב, מאושיות מדעי הבוטניקה בארץ . יהי זכרו ברוך. 

IMG_1492

את התמונות צלמתי בעיקר בסיורים עם פרופ. דנין לאורך 10 השנים האחרונות.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_1072

כרוניקה של מוות ידוע מראש

DSCN6979

ביולי האחרון הצטרפתי אל אלון ותומר מבנק הגנים במכון וולקני, לאיסוף זרעים מבריכות החורף המכונות "בריכות מחסני הרכבת בחדרה". 

DSCN6992

אתחיל בהסברים: בנק הגנים במכון וולקני הוא מקום שבו אוספים חומר גנטי (זרעים) מכל צמח בארץ, והמטרה היא גם לאסוף דגימות מכל אוכלוסיה גנטית.
את הזרעים הם מנקים, מייבשים ושומרים במקררים יחודיים – בתהליך שימור מיוחד, שאמור לשמר את חיוניות הזרעים לעשרות שנים, ואפילו מאות שנים.
יש להם היתרים מיוחדים לאיסוף זרעים של צמחי בר, גם של צמחים נדירים בסכנת הכחדה. פעמים רבות הם עוזרים לגנים הבוטניים בריבוי צמחים נדירים והצלתם.
למשל: בתמונה הבאה אפשר לראות צמח זעיר ונדיר ששמו אולדנית הכף: כאן הוא עוד פורח, והפרי ירוק – זהו שלב מוקדם מדי לאיסוף. צריך שהזרעים יבשילו, ורק אז אפשר לאסוף אותם. 

DSCN6954

ולגבי הבריכות בחדרה… הן נמצאות באתר שבו החלו לבנות שכונה חדשה. לצערנו, ערכי הטבע הנדירים בשטח לא נחשבים מספיק (כידוע, הם לא משלמים ארנונה). בחורף שעבר מצאו שם אלפי רומוליאות זעירות (מין נדיר בסכנת הכחדה), והן הועברו לגנים הבוטניים – במטרה (אולי) למצוא להן בית חדש.
אבל שלוליות חורף הן אקוסיסטמה ייחודית. בחורף הן מוצפות על ידי הגשמים. המים עומדים, ומתייבשים לאיטם. בקיץ – הקרקעית מתכסה ירוק, וכל מיני פרחים קטנים, כמעט בלתי נראים, פורחים שם. 

DSCN7069

בקיץ הגיע אל הבריכות דרור מלמד – בוטנאי מומחה, ומצא שם מגוון פורח. הוא דיווח על חלק מהמציאות שלו, ובעקבותיו – באנו אנחנו.
אנחנו באנו בספטמבר – בסוף הקיץ, במטרה לאסוף זרעים לפחות מחלק מהצמחים הללו. אלון ותומר חזרו פעם נוספת, נציגי הרט"ג העתיקו משם צמחים לשמורת בריכת סמר הסמוכה, וגם נציגים של הגן הבוטני בנאות קדומים באו לאסוף שם צמחים לגן הבוטני שלהם.  הכל במטרה להציל כמה שיותר צמחים. 

DSCN7009

לצפרדעים החיות בשלולית, לשבלולים, לחרקים, לזוחלים – זה לא יעזור. הם, לצערי הרב, נדונו למוות. 

העבודות כבר החלו… 

DSCN6999

ממש מתחת למשאיות מצאנו דגן קטן ומיוחד – עטיינית מגובבת (כן, עוד מין נדיר). כך היא נראית כשהיא פורחת: 

DSCN7035

בתמונה הבאה ישנו עוד דגן פורח, דווקא גבוה – דוחן אשון. הוא מאד הפתיע אותי: אני רגילה שהדגניים הם צמחים לא מרשימים, ירוקים, עם פרחים בלתי נראים.
הדוחן פורח בכתום וסגול: לדעתי זה בהחלט מיוחד. 

DSCN6976

אולדנית הכף – נקראת על שם הנריק ברנרד אולדנלנד, בוטנאי בן המאה ה-18, שחקר הרבה מקומות בחצי הכדור הדרומי – למשל, אוסטרליה ודרום אפריקה.
האולדנית היא פרח זעיר ממשפחת הפואתיים שפורח בלבן. היא פורחת רק בשלוליות המתייבשות, וכמובן מאד נדירה

DSCN7068

שיח מוכר יותר הפורח על גדות נחלים ובשלוליות חורף בארץ – הפטל הקדוש. חלק משיחי הפטל פרחו, וחלק כבר הניבו פירות שחורים, מתוקים-חמצמצים.
ניצלנו אותם להפסקת אוכל… 

DSCN7053

נמפית הבוצין התיישבה על פרחי עוקץ עקרב ריחני, ונהנתה מהצוף: 

DSCN6965

השטח בו הסתובבנו כולל 3 שלוליות. בינהן יש אזור מוגבה מעט. כשחצינו אותו – מצאנו עוד הפתעה: פירות של אספסת איטלקית.
בארץ יש כ-25 מינים שונים של אספסת. חלקם מאד נפוצים – למשל, האספסת המצויה. אספסת איטלקית היא מין נדיר בסכנת הכחדה. מיד שלפנו שקיות ניר, ומלאנו אותן בפירות אספסת.
במקום אחר אולי היינו אוספים במתינות – אבל כאן ידענו שמה שלא נאסוף – כנראה יאבד לעד. ולכן השתדלנו לאסוף כמה שיותר.
חלק מהאספסות תלכנה לשימור בבנק הגנים. חלק תועברנה לגנים הבוטניים, לשתילה בגן. אולי יימצא מקום להחזיר חלק מהן גם לטבע? 

DSCN7003

גם קצח השדה פרח בשטח: הקצח נפוץ למדי בחולות לאורך מישור החוף ועד צפון הנגב. הוא פורח בד"כ באביב המאוחר – מאי-יוני. בשלוליות החורף, בזכות המים, נשמרת לחות רבה יותר בקרקע – והוא יכול להמשיך לפרוח גם לאורך הקיץ. 

DSCN7073

באותו שלב, רט"ג השיגו צו מבית המשפט, המורה על עצירת העבודות – כדי שאפשר יהיה להציל כמה שיותר מצמחי הקיץ הנדירים.
זה לא מנע מהשמולדוזר הזה לחצות את השלולית בין מקבצי הסמר: 

DSCN7005

הוא לא רואה את האפרורית המצויה שבדיוק סיימה לפרוח בקרקעית… 

DSCN7041

אפילו הרדוף הנחלים פרח בשלולית – אבל אנחנו לא בטוחים אם הוא הגיע הנה כצמח בר, או פליט תרבות מגינון בסביבה. 

DSCN7045

בעל החיים הבולט בשטח היו השפיריות. הן אוהבות מקומות לחים, ונהנות מאד משלוליות חורף.

DSCN7047

את מקומם של המינים הפולשים הפעם מייצג בוען מצולע: הוא קרוב של הפרי המכונה "דובדבן האהבה". מקורו באמריקה, ובאמת, לפני שנתיים בעמק המוות פגשתי מין קרוב אליו. 

DSCN7059

זהו. שלושה חודשים חלפו מאז הביקור שלי בשטח. היום הבניה כבר בעיצומה – אני מקווה שמה שהעתיקו משם יצליח להקלט, ושלפחות חלק מבעלי החיים הצליחו לברוח לשמורת בריכת סמר הסמוכה. 

DSCN6961

את התמונות צלמתי ב"שלוליות החורף שליד מחסני הרכבת" ז"ל בחדרה, בתאריך 7.9.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7027

 

הערה נוספת לפני סיום, 1.12.2015:
בתגובות שקבלתי, שאלו אותי "האוכלוסיה גדלה -ואיפה יגורו האנשים?"
כיום, בשנת 2015, צפיפות האוכלוסין במדינת ישראל היא מהגבוהות בעולם. כ-315 נפש לקמ"ר.
הפתרון היחידי הוא לבנות לגובה.
בשנות ה-50, בזמן העליות הגדולות, נבנו כאן הרבה מבנים באיכות גרועה. היה צורך לבנות מהר על מנת לאכלס הרבה אנשים – ובנו. הבניינים שבנו אז הם נמוכים (2-4 קומות), עם דירות קטנות (3 חדרים לרוב) ומאיכות גרועה. הקירות לא מבודדים חום או קור, הצנרת מתפוררת, הקירות עצמם מתפוררים – הגיע הזמן לחדש.
הפתרון הנכון הוא פינוי-בינוי. בנית מגדל של 10-12 קומות, שיאכלס 60-80 משפחות במקום 2 בניינים נמוכים שאכלסו 8-16 משפחות.
וחייבים לבנות נכון – בניה מחומרים איכותיים ומבודדים תקטין את צריכת החשמל. שימוש בקולטי שמש לחימום מים, שימוש במים אפורים לאסלה (ולא במי שתיה), בניה איכותית וירוקה – תקטין את העלויות לתושבים ותשפר את חייהם, ומאידך – תאפשר ליותר אנשים לחיות במרכז העיר. זו גם דרך להזרים אוכלוסיה צעירה למרכזי הערים המזדקנים.

בנית ישובים חדשים של בתי-עשירים צמודי-קרקע או שכונות וילות חדשות – היום זהו פשע אקולוגי. פשע נגד הסביבה.

זר פרחים מגני קיו

DSCN0336

שנת הלימודים האוניברסיטאית החלה, והשנה אני שוב סטודנטית: התחלתי לימודים לתואר שני, ולכן יש לי פחות זמן לדברים אחרים. 

DSCN9884

בכל זאת, אני רוצה להציג עוד פרחים יפים מגני קיו. 

למשל, גולניות – כבר הצגתי בבלוג את גולנית ערב שפורחת בכמה נקודות בהר הנגב ובנקודה אחת בשרון. בגנים פגשנו את הגולנית הזו – בלטינית שמה גלובולריה סרקופילה, כלומר – גולנית בשרנית. 

DSCN0163

את פרחי החסה זיהיתי בקלילות: אני מכירה אותם גם בארץ. 

DSCN9875

גם האשולציה הקליפורנית, הפרח הלאומי של קליפורניה, כבר כיכבה אצלי בבלוג: 

DSCN9840

ואם אני מזכירה פרחים לאומיים של מדינות בארה"ב – המגנוליה בתמונה הבאה היא הפרח הלאומי של לואיזיאנה ומיסיסיפי: 

DSCN0217

ואילו השיח הבא – הפילדלפוס – הוא הפרח הלאומי… לא, לא של פנסילבניה – אלא של איידהו. 

DSCN0338

הפרח הבא נראה לי דומה לכלנית – ובאמת, שמו הלטיני – אָנֵמוֹפְּסִיס קליפורנית – משמעותו "דמוי כלנית". אבל להפתעתי הוא כלל לא ממשפחת הנוריתיים – אלא ממשפחה שאין לה נציגים בארץ – Saururaceae

DSCN9900

אני חושבת שאני לא באמת צריכה להציג את הפוקסיה… הפרחים העדינים התלויים הפוך הם באמת יפים –

DSCN0316

אתנחתא חייתית: מובן שהסתובבו הרבה ציפורים בשטח. את רובן לא הצלחתי לצלם, אבל אחד שיתף פעולה: אדום החזה הנחמד הזה: 

DSCN0213

אחרי המינים המיוחדים של כובע הנזיר שראיתי בחממה האלפינית, התחלתי להעריך את הסוג הזה שיש בו הרבה מינים מיוחדים מאד.
גם זה מין של כובע נזיר: 

DSCN9752

ועוד במסגרת פרחים דומים-אבל-שונים – כלומר, דומים למה שאני מכירה מהארץ – הנה דרדר

DSCN9879

וגם צפורן

DSCN9890

והפרח הבא – שהזכיר לי את החוגית שאני מכירה בארץ – אך זהו מין אחר, סקאביוסה: 

DSCN9888

את הפרחים צלמתי ברחבי גני קיו, בתאריך 1.7.2015
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN9503

ובמסגרת החדשות החשובות שכנראה לא שמעתם עליהן השבוע – הפעם אני אספר לכם על אסון סביבתי זוועתי שהיה ב-5.11.2015 בברזיל.
סכר שהחזיק בוצה רעילה – תוצר של מכרות ברזל – קרס, וכתוצאה מכך 60 מליון טונות של בוצה רעילה ירדו לאורך נהר Rio Doce. לאורך הנהר התגוררו מעל 3 מליון בני אדם, שעכשיו כולם חסרי בית.
הנזק למערכת האקולוגית סביב הנהר הוא פטאלי – הכל מת או גוסס. והזוועה לא נגמרת כאן: הבוצה יורדת לה אל האוקיאנוס, והצפי הוא שהיא תשפיע על החיים באוקיאנוס האטלנטי, בקנה מידה רחב מאד למאה שנים לפחות.
האחראים לאסון – שתי חברות ענק ברזילאיות, ששולטות בהרבה מהמדיה בברזיל, והן מהתורמות הגדולות לשלטון. כלומר, קשרי הון-שלטון…
כל הנושא מזכיר לי מאד את אסון עין עברונה שלנו. רק שברזיל גדולה מישראל פי 410 לערך, אז האסון שם חמור בערך פי 410. 

תסתכלו על הסרטון הבא, הוא מעביר רק מעט מהזוועה.

גנים בוטניים בישראל

DSCN0033

התכוונתי להמשיך להציג לכם כל מיני פרחים נפלאים שפרחו בגני קיו כשביקרנו שם,
אבל בינתיים נפל דבר כאן בארץ… 

DSCN0188

שר החקלאות, אורי אריאל, החליט לצמצם את תקציב הגנים הבוטניים בישראל ב-97%.
אז במקום לדבר על גני קיו, אני אדבר על הגנים הבוטניים בארץ – ואלווה את דברי בפרחים מגני קיו. 

DSCN0358

כתבתי על כל תמונה את שם הפרח שבה, כדי שתוכלו בכל זאת לדעת מה צלמתי. 

DSCN0369

ובכן… בישראל ישנם 11 גנים בוטניים.
הותיק ביותר הוא הגן במקווה ישראל, הצמוד לבית הספר החקלאי. הגן הזה הוא חלק מהמורשת ההסטורית הציונית שלנו. 

DSCN9541

הרעיון להקים גן בוטני במקווה ישראל עלה כבר בשנת 1923. בסופו של דבר, הגן הוקם בשנת 1927. תארו לעצמכם, הוא מתקרב לגיל 100 שנים! פרופ. אוטו ורבורג ייעץ לגננים בשנים הראשונות.
בית הספר במקווה ישראל הוא חלק חשוב בהסטוריה שלנו – הרבה פועלים וחקלאים הוכשרו שם לאורך השנים. הגן הבוטני הוא מקום להדרכה ולימוד של בוטניקה וגננות – ובנוסף הוא מקום נפלא לנוח בו. 

DSCN9663

מעט אחר כך, בשנת 1931, פרופ. אלכסנדר אייג – שהיה הבוטנאי החשוב בארץ באותה תקופה, ובעצם ייסד את ענף לימודי הבוטניקה בארץ – הקים גן בוטני באוניברסיטה העברית, בהר הצופים.
יחד עם תלמידיו וממשיכי דרכו, פרופ. מיכאל זהרי ופרופ. נעמי פיינברון – הם בנו גן ששיקף את הנופים ואזורי הצומח השונים בארץ. 

DSCN9719

מאוחר יותר, טוביה קושניר (שהזכרתי כמה פעמים בבלוג) העביר לשם את אוסף האיריסים שלו – ואחד הרגעים המרגשים בחייו של אביו של טוביה, שמעון קושניר, היה להגיע אל הגן הבוטני אחרי 1967, ולגלות את האיריסים ששתל בנו 25 שנים קודם לכן – עדיין פורחים. 

DSCN9723

בשנת 1954 הוקם הגן הבוטני בגבעת רם – כיוון שהגן בהר הצופים היה לא נגיש. אך בעוד הגן בהר הצופים הוקדש לצמחית ארצנו, בגן בגבעת רם אפשר למצוא צמחים מכל העולם.
שם אפשר לראות Redwoods אמריקאים לצד אקליפטוסים אוסטרליים, אמריליס אפריקאי לצד חלמוניות ישראליות. 

DSCN9728

הגן הבוטני בגבעת רם הוא הגדול בגנים הבוטניים בארץ. יש בו מעל 6,000 מיני צומח שונים מכל העולם – והוא מהווה גם גן מקלט חשוב לצמחים בסכנת הכחדה, ומקור להשבה לטבע של מינים נדירים. 

DSCN9800

באוניברסיטת ת"א הוקם גן בוטני בשנת 1973 – גן שרובו מוקדש לצמחית ארץ ישראל, אך יש בו גם צמחים ממקומות נוספים. למשל, חממה טרופית נהדרת עם סחלבים וצמחים טרופיים יפהפיים; חממת שרכים מיוחדת, גן קקטוסים עשיר ומיוחד (זה המקום בארץ לפגוש את האוקוטיו שהתלהבתי ממנו בקליפורניה), ומעבדה לחקר שורשי עצים – בנין מגניב במיוחד, בו אפשר לשוטט בין שורשי עצים.
הגן הבוטני באוניברסיטת ת"א הוא חלק בלתי נפרד מהאוניברסיטה – נערכים בו מחקרים וקורסים להכרת הצומח, מתקיימים בו סיורים לתלמידים ולקהל הרחב, וגם בו משמרים מינים בסכנת הכחדה ומשיבים אותם לטבע.

DSCN9806

ויש גנים נוספים. למשל, יער אילנות – ארבורטום של הקק"ל, שם אפשר למצוא עצים מעניינים ומיוחדים מרחבי העולם. זהו מקום מרתק, ואני מתכננת לצלם שם רשומה עתידית כלשהי… 

DSCN9811

גם בנאות קדומים, האתר שהוקם ע"י אפרים וחנה הראובני, ופותח ע"י בנם – נגה הראובני – ישנו גן בוטני. בני משפחת הראובני שמו דגש על הקשר בין האדם לארצו, דרך הכרת הארץ והצומח בה.
הם התמקדו בעיקר בחקר הצומח המוזכר בתנ"ך – והגן הוקם על פי החזון שלהם.
בגן נערכים הרבה סיורים לימודיים – גם סיורים שנועדו להראות לנו איך חיו ופעלו האנשים בתקופות הקדומות, וגם כאילה שמראים לנו את החיבור העמוק של העם לארץ. 

DSCN9814

בטכניון בחיפה אפשר לבקר בגן האקולוגי – זהו גן בוטני מיוחד, שנבנה בחשיבה אקולוגית. הגן בנוי ממערכות אקולוגיות שונות, שבהן ניתן למצוא צמחיה ארץ-ישראלית. בגן מתקיימים סיורים לימודיים לבתי ספר, במטרה ללמד חשיבה "ירוקה", להבין את המערכות האקולוגיות שאנחנו חיים בהן. 

DSCN9819

אני מקווה שהבנתם את הרעיון… 

הגנים הבוטניים הם יותר מסתם קישוט ומקום חביב לבקר בו.
כלומר, הם באמת מקומות מוצלחים לבקר בהם – אבל יש להם חשיבות רבה מעבר לכך. 

DSCN9822

הגנים הבוטניים חשובים לנו מבחינה מדעית – נערכים בהם מחקרים שונים – למשל, מחקרים על גנטיקה של החיטה ושל צמחי תועלת והקשר שלהם לאבותיהם בבר ומחקרים על צמחים מיוחדים לאזורנו – כמו איריסי ההיכל.

DSCN9825

הגנים חשובים לנו גם מבחינה לימודית – בהרבה גנים נערכים סיורים לתלמידי בתי ספר, קורסים לאוכלוסיה הבוגרת, ימי עיון והדרכות. הם מקרבים את הטבע (המקומי והעולמי) לאוכלוסיה. 

DSCN9831
וכמובן, בתור גני מקלט לצמחים בסכנת הכחדה – כמו מושיובית הגליל. שם מגדלים מינים יחודיים רבים, ואף מחזירים לטבע צמחים שונים.

DSCN9834

בשנים האחרונות, משרד החקלאות תקצב את אחד-עשר הגנים הבוטניים המוכרים בישראל בתקציב של 4.5 מליון שקלים לשנה. כעת, שר החקלאות הודיע על קיצוץ של 97% בתקציב: הגנים יקבלו 100,000 שקלים לשנה. כולם יחד. כלומר, בממוצע מתקציב של כמעט חצי מליון שקל לכל גן – הם ירדו לתקציב של פחות מ-10,000 שקלים. התקציב הזה מימן תכניות לימודיות, משכורות לעובדים, השקיה, כלי עבודה וגינון – ועוד ועוד. 

ללא התקציב הזה, רוב הגנים הבוטניים בארץ ייכנסו למצב תרדמת: הם ייסגרו לקהל, פעולות השתילה וריבוי הצמחים תופסקנה, הגננים יפוטרו – וסביר להניח שהרבה מהמינים הנדירים והחלשים יותר פשוט ימותו. 

DSCN9836

מנהלי הגנים מנסים בכל דרך לקבוע פגישה עם שר החקלאות – אך ממשרדו של השר אין תשובה ואין תגובה.
אני מאד מקווה שהשר יצליח להבין, שהגנים הבוטניים הם חשובים לנו. שייתעשת ולא יעשה את הטעות המרה הזו. 

לקריאה נוספת: 

מאמר דעה של ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א. 

באתר גל"צ
באתר NRG
באתר הארץ 

מוזמנים גם לחתום על העצומה האינטרנטית

DSCN9903

את התמונות צלמתי בגן עם מימון ממשלתי, גן שלא נמצא בסכנה: גני קיו באנגליה – Kew Gardens.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

Lily_Erythronium_grandiflorum