זהבית החולות – Gagea circumplexa

אני חוזרת לחולות מערב הנגב, בפברואר. אחד הפרחים שרציתי מאד לראות – והצלחתי – היה זהבית החולות.

זהבית החולות היא מין חדש-ישן בארץ… מה זאת אומרת חדש-ישן?
העובדה שיש בארץ זהבית שפורחת בחולות בצפון-מערב הנגב ידועה כבר שנים רבות. פרופסור אמוץ דפני גילה אותן בשנת 1970, במהלך עבודת המאסטר שלו, בהנחיית פרופ. קלרה חן.
הם הגדירו אותה אז בתור זהבית שרונית, תת-מין הנגב:
Gagea dayana subsp. negevensis

מאוחר יותר באו הגדרות נוספות, נמצאו מינים נוספים במזרח התיכון ומעבר לו, ובשנת 2015 הגיע אורון פרי, ובספרו Bulbs of the Eastern Mediterranean – כתב שהזהביות הללו בעצם זהות לזהביות שמופיעות בסיני, בירדן וגם בסעודיה – Gagea circumplexa.

כיום באופן רשמי התקבלה דעתו של אורון פרי, ועכשיו – אחרי שראיתי בבירור את זהבית החולות ממערב הנגב לעומת הזהבית השרונית, אני מאד מבינה ומסכימה עם החלוקה הזו.

זהבית שרונית היא צמח קטן יותר – הפרחים קטנים יותר ואין להם צלקת נפוחה , הפירות קטנים יותר משמעותית והם כמעט עגולים. ההבדלים מפורטים באתר הפלורה, בדף של זהבית החולות. אפשר לראות את הצלקת הנפוחה של זהבית החולות בתמונה הבאה:

הפירות של זהבית החולות הם הלקטים גדולים ובולטים יותר מהפרח – זה משהו ששמתי לב שקורה בכמה וכמה גיאופיטים מדבריים. למשל, אצל כתריים אדמדמים, חצב גלוני, נץ-חלב דק-עלים, צבעוני ססגוני ועוד. מצד שני, זה בהחלט לא מופיע אצל כולם.

ניסיתי לחשוב על סיבות לייצר הלקט כזה גדול – זה ודאי דורש מהפרח אנרגיה מרובה. אני משערת שכיוון שכל הצמחים שהזכרתי גדלים במקומות בהם משטר הגשמים הוא מאד בעייתי – כולם גדלים באזורים שבהם יורדים פחות מ-200 מ"מ לשנה (וחלקם גם באזורים של כ-100 מ"מ לשנה). והם רוצים לדאוג לעתיד הזרעים שלהם – לספק להם את ההתחלה הטובה ביותר.

חשבתי על שתי אפשרויות: יצירת הלקט גדול יותר משמעותה יותר זרעים – בתקווה שחלק מהם יצליחו להתבסס; לחילופין, אולי הם מייצרים זרעים גדולים יותר, שיש בהם יותר מזון ואנרגיה התחלתיים, על מנת שהסיכוי שלהם להצליח להיקלט ולנבוט יגדל.

לא בדקתי את הנושא, אילו פשוט מחשבות שעלו בראשי כשראיתי את הפירות הגדולים של הזהביות הקטנות.

אחד המאפיינים החשובים של זהבית החולות – מאפיין שמאפשר לה לגדול בחולות ולשגשג – הוא השורשים שלה. לזהבית יש בצל, איבר אגירה שמאפשר לה לאגור חומרי מזון ומים ולחזור לפרוח בעונה הבאה – אבל הבצל לבדו אינו מספיק. השורשים הם אלו שמזינים את הבצל.

לזהבית החולות יש מערכת שורשים מפותחת משני סוגים: סוג אחד שיורד מטה מתחת לבצל, ומטרתו בעיקר לאסוף מזון ומים – אבל גם לעגן את הזהבית לקרקע, אחרי הכל החולות בהם היא צומחת עלולים לעוף ברוח, ולחשוף את הבצל. כך היא נשארת מעוגנת בסביבתה.

הסוג השני הוא מערכת שורשים סבוכה שעוטפת את הבצל במין כלוב צפוף. למערכת הזו יש חשיבות גדולה – סבך השורשים כולא בתוכו חול, ואם רוח מנסה להעיף את החולות – עדיין תישאר לצמח קרקע מעגנת, וכמו כן, זוהי שכבה מגנה נוספת על הבצל – מאפשרת הגנה בפני התייבשות ושמירת לחות נוספת עבור הפקעת.

כדרכי, לא עקרתי זהביות על מנת לראות את הבצל והשורשים. אפשר לראות תמונות של בצלים חשופים באתר הפלורה. אני נהניתי מהשילוב של הזהבית עם ה"פנסים הסיניים" שהם הפרחים והפירות של חומעה מגויידת:

היום יום הולדת למוטי, ולכן זר הזהביות הזה מוקדש למוטי בעל לב הזהב. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלו ולברך אותו!

את התמונות צילמתי באזור בני נצרים במערב הנגב, בתאריך 16.2.2022. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.