מנתור מחוספס – Matthiola aspera

כמו הרבה אחרים, נסעתי גם אני החודש דרומה אל מרבדי המנתורים הנהדרים במערב הנגב.

המנתור שפגשנו הוא מנתור מחוספס. כלומר… תלוי את מי אתם שואלים. יהיו כאלה שיספרו לכם שזהו מנתור מצוי (ששמו הלטיני Matthiola longipetala).

אי שם במאות הקודמות הוגדרו באזורנו שלושה מיני מנתור:
מנתור מצוי – שגדל באזור הים-תיכוני ובשולי המדבר, מנתור המדבר – שגדל בעיקר במדבר הקיצוני ומנתור מחוספס, שגדל במדבר ובספר המדבר. לפי המגדיר, יש הבדלים בצבע הפרח, רוחב עלי הכותרת וגודל הפרי.

הבעיה היא שיש חפיפה בין המקומות שהם גדלים בהם, ויש מעברים. הרבה פעמים נוכל למצוא פרח שיכול להתאים למאפיינים של כמה מהמנתורים, או שהוא באמצע בין לבין.

לכן חלק מהבוטנאים איחדו את כולם למין אחד – שיש לו מאפיינים רבים: עלי כותרת רחבים וגם צרים, פרי עם קרניים קצרות וארוכות וכן הלאה – וקראו לו מנתור מצוי. ואל המנתור המחוספס ומנתור המדבר מתייחסים כאל תתי-מין של המנתור המצוי.

אחרים מקבלים את זה רק באופן חלקי, או כלל לא. אורי פרגמן-ספיר הסביר לי שההתנהגות שלהם שונה: מנתור מחוספס יוצר מרבדים באזורים שהם מדבר למחצה, ממדבר יהודה ועד לחולות הנגב המערבי. לעומתו, מנתור המדבר – שכיח, אך לא במרבדים – בעיקר במדבר הקיצוני, ויש לו כותרת גלונית יותר מלאחרים; ואילו מנתור מצוי – פורח אחד אחד בספר ומעט גם באזור הים תיכוני.

באתר Plants of the world online של גני קיו, מנתור המדבר מופיע בתור תת-מין של מנתור מצוי; ואילו מנתור מחוספס מופיע כמין נפרד. כרגע זו נראית לי חלוקה הגיונית, ולכן אני מקבלת אותה.

עד שיבדקו את ההבדלים בין המנתורים בצורה סיסטמתית ובאופן גנטי ויחליטו מהם המינים ותתי-המינים של המנתור, אני יכולה פשוט להגיע לשדה נהדר כזה, לעמוד ולשאוף אוויר מלוא ראותי – כי הריח של המנתור (יהיה שמו אשר יהיה) הוא פשוט נהדר.

הריח מתחזק בעיקר אחרי הצהרים, לקראת השקיעה – כי מנתורים מואבקים על ידי עשי-לילה, והם נעזרים בריח כדי למשוך את המאביקים בחושך. אבל גם במשך היום אפשר להנות מריחו הנהדר של שדה מנתורים.

חברתי סאקרה הזכירה לי את שירו של יהודה אטלס, ריחות שאני אוהב, מתוך ספרו "וגם הילד הזה הוא אני" – בשיר מוזכר ריח המנתור:

ריחות שאני אוהב:
ריח של בוקר , כשקמים מוקדם
וריח הכר, לפני שאני נרדם;
צבע טרי על הקיר וריח של תירס בסיר;
ריח של דשא כסוח ואבא אחרי הגלוח;
מדורה של עלים ועשן וריח של ספר ישן;
קלפה של תפוח זהב ועץ עם גויבות בסתו;
סבון שעולה ביוקר ואוטו-של-לחם בבקר;
ריח חנות גרעינים ואוטו חדש – מבפנים;
ריח אקדח של פורים תכף אחרי שיורים;
והריח הזה שאפשר לנשום אחרי שיורד גשם ראשון;
וריח פריחה של מנתור וריח עוגה בתנור;
והכי מהכל – ריח של גור.

פגשנו את המנתורים באזור מצפה גבולות ובכביש המוביל אל בני-נצרים, ששם החגיגה היתה גדולה במיוחד. כל צידי הדרכים היו צבועות בסגול.

פה ושם התערבבו צבעים אחרים בורוד. למשל, צהוב של סביון הערבות:

או צהוב של פשתנית ססגונית:

כמובן, כשיש שדות ענקיים של פריחה – אפשר למצוא גם יוצאי דופן, ואנחנו מצאנו מנתור אחד שהיה כמעט לבן:

הגעתי אל המנתורים די בתחילת הפריחה, ולכן לא צילמתי פירות מנתורים. הפירות שלהם מיוחדים גם הם – תרמיל ארוך וצר, שמסתיים בשתי קרניים קטנות ומעוקלות.

ועוד פרט שמייחד את המנתורים משאר בני משפחת המצליבים באזורנו – עלי הכותרת שלהם מסולסלים קצת, גלוניים. זו תכונה שבולטת יותר אצל מנתור המדבר, ופחות אצל מנתור החוף. אצל המנתור המחוספס בהחלט אפשר לראות את זה:

המנתור גדל בחולות, ושדה מנתורים מול דיונה זה בעיני שילוב מיוחד מאד:

לפעמים פשוט הורוד ממלא את הנוף עד לאופק:

את התמונות צילמתי בתאריך 16.2.2022, במצפה גבולות וליד בני נצרים. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!