נרתיקנית נאה-דביקה – Volvopluteus gloiocephalus

היום אני מספרת על נרתיקנית נאה-דביקה, שהיא פטריה טובה למאכל. אמנם לא נחשבת לאחת הטובות ביותר – יש לה טעם קצת "כלורופילי"… אבל בהחלט ניתנת למאכל.
אבל לפני שאתחיל – כמו תמיד, כשאני כותבת על פטריות: אזהרה.

פטריות יכולות להיות רעילות מאד – עד כדי מוות. אין כלל שלפיו אפשר לומר "פטריות שיש להן תכונה כזו הן תמיד רעילות" או "פטריות שיש להן תכונה אחרת הן תמיד אכילות". פשוט אין.
הדרך היחידה לדעת אם פטריה היא אכילה או רעילה, היא להכיר אותה. לטייל עם אנשים שמכירים, שיודעים לזהות ולקחת רק מה שבטוחים בו.
הכלל החשוב ביותר הוא –

בפטריות, אם יש ספק – אז אין ספק. לא אוכלים, לא מלקטים. נקודה.

הפטריה שלי היום היא אחת הנפוצות בסביבה: נרתיקנית נאה-דביקה. היא צומחת בשולי יערות, בשדות, בגנים ציבוריים, בשטחים פתוחים ונקיים. פגשתי אותה ביער חורשים וביער בן-שמן, אבל גם בגן ציבורי ליד הבית, בפארק הירקון, בגן ציבורי ברעננה ובגינות פרטיות. היא נפוצה בפרדסים ומטעים, וגם בשדות חקלאיים.
שמה של הנרתיקנית ארוך למדי, ולכן רבים פשוט מכנים אותה בראשי תיבות: ננ"ד. אבל יש לה שם משמעותי שמאד מעיד עליה:

נתחיל משם הסוג: נרתיקנית. הפטריה מתחילה בתוך מעין נרתיק, דומה לביצה, ו"בוקעת" ממנו. גם כשהיא בוגרת, שרידי הנרתיק שלה עדיין נראים על בסיס הרגל. זה סימן זיהוי חשוב מאד לסוג נרתיקנית.

נאה – די ברור. זו בהחלט פטריה נאה. הריח שלה לא בולט במיוחד, קצת "עשבוני".

דביקה – הכובע מכוסה במין שכבה רירית דביקה, מאד חלקה. כשאני מלקטת נרתיקניות, בבית אני מנקה אותן מבוץ, מוודאת שאין חרקים או חיות אחרות בתוך הפטריה, ומקלפת את הקרום הרירי הזה, שלא מומלץ לאכול אותו.

הדפים של הנרתיקנית די צפופים – אבל עם מראה קצת "שבור". והם לא נוגעים ברגל, אלא מסתיימים בצורה מעוגלת.

הרגל שלה נמצאת במרכז הפטריה. היא ישרה וגבוהה. צבעה לבן, אבל היא מקבלת צבע כמו הדפים ככל שעובר הזמן. הרגל בד"כ בולבוסית ועבה יותר בבסיסה (באזור הנרתיק), ונעשית צרה יותר ככל שעולים למעלה. אין עליה טבעת, שערות או דוגמא כלשהי.

ועכשיו, לגבי הצבע…. הראיתי כאן פטריות עם כובע בצבע קרם בהיר, כובע חום כהה – וגם בגוונים בין לבין. דפים לבנבנים ודפים ורודים-חומים. רגל לבנה, ורגל חומה… וכולן נרתיקניות.

וזו עוד אחת מהבעיות בזיהוי פטריה. צריך להכיר אותה בשלבים שונים. הפטריות הבהירות יותר הן צעירות יותר. ככל שהן מזדקנות – הן מתכהות. צבע הנבגים של הנרתיקנית הוא ורוד-אדום, אז ככל שהיא מתבגרת, הדפים נעשים ורודים, אדמדמים וממש חומים. גם הרגל מתכהה. בתמונה הבאה אפשר לראות נרתיקנית מאד צעירה: הדפים ממש לבנבנים, והרגל ממש לבנה:

וכמו שאפשר לראות, הכובע שלה קמור ולא שטוח. זה מאפיין נוסף של הנרתיקניות: הצעירות מאד הן בעלות כובע קמור, והוא נפתח ומשתטח תוך כמה ימים.

לעומת זאת, אם עברו על הנרתיקנית כמה ימים של חום ויובש – הכובע מתייבש ומתחיל להתקמט:

נרתיקנית בעיקרון זו פטריה גדולה – קוטר הכובע הוא בין 5 ל-15 ס"מ. אבל לפעמים מוצאים ממש ענקיות, כמו זו שפגשתי בפארק הירקון. תראו כמה היא גדולה יחסית לקצה הנעל שלי:

כמובן, את הפטריות הגדולות במיוחד והזקנות יותר – אני מעדיפה לא ללקט. כמו שלא ארצה לאכול עגבניה ששכבה שבועיים במקרר, אני לא רוצה לאכול פטריות זקנות.

בואו נסכם את המאפיינים של הנרתיקנית:

  • שאריות נרתיק בבסיס הרגל
  • הכובע קמור כשהיא צעירה, ישר כשהיא בוגרת
  • הדפים צפופים אך לרוב יש דפים "שבורים" – לא לכל אורך הכובע.
  • הדפים לא נוגעים ברגל
  • צבע הדפים לבנבן כשהפטריה צעירה, נעשה ורוד-אדמדם וחום עם הגיל. כשהדפים חומים – רצוי לוותר עליה…
  • הרגל נמצאת במרכז הפטריה. היא אינה חלולה.
  • צבע הרגל לבן, והיא חלקה בלי טבעת ובלי מרקם כלשהו. עם הגיל היא מקבלת צבע מהנבגים הורודים-חומים. היא רחבה למטה ונעשית צרה כלפי מעלה.
  • צבע הכובע – חום-אפרפר כשהיא צעירה, עובר לגוונים של חום-צהבהב או חום כהה – כאן יש שוני רב.
  • הכובע דביק-רירי למגע. אם הוא התייבש – אז המרקם הוא של בד משי חלק במיוחד. אבל אז עדיף לא ללקט.
  • הנרתיקנית אינה גדלה בקרבת עצים מסויימים, אינה זקוקה לקרקע מסוימת ויכולה לגדול גם בשולי שדות חקלאיים ובגנים ציבוריים.

וזו בעצם הבעיה המרכזית בליקוט פטריות: יש כל כך הרבה דברים שצריך לשים לב אליהם! ובפטריה הזו אין שינוי צבע בעת החיתוך, אין ריח יחודי, וגם אין לה עץ או צמח מיוחדים שהיא גדלה בקרבתם. כשיוצאים ללקט פטריות – צריך לשים לב לכל הפרטים, כדי לא להתבלבל ולהפגע.

נושא נוסף שחוזר בקבוצות הפטריות השונות הוא ליקוט הפטריה. "למה קטפת עם השורש?" זו שאלה שנשאלת פעמים רבות. התשובה פשוטה מאד: לפטריה אין שורש! פטריה היא אורגניזם המורכב מחוטים דקיקים שנמצאים מתחת לפני הקרקע – התפטיר. מה שאנחנו רואים זה גוף הפרי שהפטריה מוציאה. הוא מחובר לתפטיר ברקמת ניתוק, ונועד להתנתק. אז אין כאן בעיה של עקירה. מה שכן, חשוב לא לחשוף את התפטיר – ואם נשאר "חור" במקום בו קטפתי את הפטריה, אני תמיד אדאג לכסות אותו עם אדמה, עלים, אבן – כדי שהתפטיר יישאר מוגן.

אני מקווה שהצלחתי להסביר היטב מבנה הפטריה וכל הנקודות שצריך לשים לב אליהן. מידע נוסף אפשר למצוא באתר "פטריות בישראל".
ובכל מקרה, אני מדגישה – אל תלקטו מה שאתם לא מכירים, אם אין מי שיוודא שליקטתם את הדבר הנכון. היו מספיק מקרים של הרעלות בשנים האחרונות.

את התמונות צילמתי בפארק הירקון בתל אביב, בתאריך 10.1.2022, ובגנים ציבוריים ברעננה וכפר-סבא בתאריכים 15.1.2022 וגם 18.1.2022.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מאת: ע נ נ ת

I love nature, and I take pictures of nature - mostly flowers, mostly in Israel - but not exclusively

19 תגובות על ״נרתיקנית נאה-דביקה – Volvopluteus gloiocephalus״

  1. מתישהו כשאגיע בחורף אשמח לבוא איתך לטיוליקוט שכזה. הפטריה היחידה שאני מזהה בביטחון של מאה אחוזים זו האורניה. מעבר לזה – אני לא מסתכנת.

    אהבתי

    1. תודה רבה
      אני צריכה קודם לאסוף מספיק תמונות טובות ולקבל אומץ לכתוב עליהן. זו אחריות רצינית ויש כל כך הרבה דברים שקל לפספס.

      אהבתי

  2. בהחלט גדלה גם בגן הציבורי ליד ביתי. אני לא מבין כלום בפטריות, אבל כל כך התלהבתי כשנתקלתי בה בפעם הראשונה, שעשיתי עליה תחקיר שלם באינטרנט ולמדתי חלק גדול ממה שכתבת כאן.
    אנקדוטה קטנה: ממש לפני כמה ימים פרסמו ב"הארץ" ראיון עם מלקט-פטריות, והמראיין – שלא מבין בפטריות – כתב את שמה בטעות כ"נרתיקנית נ ע ל דביקה"… כתבתי להם טוקבק וביקשתי שיתקנו את השם, והם תיקנו:)

    אהבתי

    1. נעל דביקה זה רעיון מצוין :mrgreen:
      לעשות תחקיר ולבדוק לעומק מה מצאת – זה הדבר הנכון בפטריות. הבעיה היא שרוב האנשים פשוט מחפפים…

      אהבתי

  3. כתבת באופן מקצועי ומפורט, ברשותך משתפת בקבוצות ליקוט בסביבה.
    עוד רוצה לציין, שכאשר אוכלים פטריה לראשונה, כדאי לאכול מעט כדי לוודא שאין רגישות. רגישות לפטריה יכולה להופיע באי נוחות בפה, בבחילה, סחרחורת, הקאות ושלשולים. אנשים שרגישים לננד מדווחים על צריבה בפה, בחילה והקאה. כמו כן את הפטריות אוכלים רק כשהן מבושלות ולא טריות.

    אנשים שרגישיל

    אהבתי

    1. תודה, אשמח לשיתופים 🙂
      את מאד צודקת לגבי אכילה ראשונה, לגבי הרגישות ולגבי הבישול. התכוונתי לכתוב את כל זה, וגם ככה יצאה לי רשימה מאד ארוכה…. אני אוסיף.

      אהבתי

  4. אני זוכרת שלפני כמה שנים שטיילתי בסיביר, אחד מאנשי הבטחון שליוו אותנו נשאר עם הקבוצה האיטית וליקט לכל אורך הדרך פטריות. מסתבר שאנשים באיזור לומדים לומדים מגיל צעיר לזהות את הפטריות האכילות ולא פעם מלקטים אותן ומוכרים אותן למסעדות באיזור כהכנסה נוספת.

    אהבתי

      1. אי חושבת שבארץ אין תרבות כזו כי אנחנו מדינה די שחונה ובקושי יש פטריות בר שראויות לקטיפה במקומות והתקופות הבודדות שבהן יש גדילה מספיק משמעותית של פטריות.

        אהבתי

  5. מה שעוד מאפיין את הננ"ד הוא שהרגל ניתקת בקלות מהכובע ויש לה צורת עצם של תרנגולת… יופי של תמונות ומידע.

    אהבתי

  6. אתמול, במקרה, הוכנסה למרק ירקות
    תוצרת גן הירק שלנו (לא כולל בטטה ובולבוסין) נרתיקנית נאה דביקה 1
    שגדלה בגינתנו הסמוכה לחממה שלנו.
    אגב, עם או בלי קשר לפטרייה,
    מרק טעים מאד!.

    אהבתי

  7. כיוון שלא הבאת תמונה של הפטריה כאשר ראשה עדיין לא שטוח, יש ניגוד המעורר צהלת צחוקים, אצלי לפחות, בין השם העברי – נרתיקנית לבין השם הלטיני שנגמר ב- פאלוס.
    אבל יתכן שפטריות הינן יצורים טומטומיים? [אנדרוגניים?]
    תמונות והבסרים מעולים. אינני לקט פטריות, וגם בילדותי הכרתי רק את האורנית שגדלה תחת עצי האורן, ואבי הדריך אותנו איזו מהן טובה למאכל ואיזו אסורה.

    אהבתי

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: