סקר בוטני בהר דב, חלק 1

לפני שבועיים קיבלתי הזמנה מאורי פרגמן ספיר להצטרף אל סקר בוטני בהר דב בחרמון. סקר בוטני, באזור שהוא שטח צבאי סגור, עם אנשים ממש נחמדים שאני מאד מעריכה, ומעולם לא הייתי שם? כמובן קפצתי על הרעיון ושמחתי מאד להצטרף!
היה לי יום מרתק ומיוחד, במקום אחר מכל מקום שהייתי בו. העליתי אלבום תמונות לפייסבוק, אבל הוא מחק לי אותו – אז החלטתי שבעצם, למה לא להפוך את התמונות לרשימות? כאן בבלוג אני לא תלויה בגחמות של פייסבוק. אלו יהיו רשומות עמוסות למדי, אבל מעניינות (לפחות אותי…), וכוללות תיעוד שאני לא חושבת שקיים ברשת.

עלינו להר דב בשתי מכוניות, ומעט אחרי המחסום הצבאי עצרנו את המכוניות בחריקת בלמים… שולי הדרך זהרו מקיפודנים גדולים ובהירים!

הקיפודנים הללו גדולים יותר מהקיפודן המצוי המוכר, והפרחים שלהם בהירים. זהו קיפודן סורי (Echinops spinosissimus) שגדל בצפון הארץ, באזור אצבע הגליל והחרמון הנמוך.

אורי סיפר לנו שבעבר חשבו לקרוא לקיפודנים הללו קיפודן דן (על שם שבט דן, נחל דן וכו') – ומאז נשאר להם שם חיבה: קיפודנדן!

זמננו היה קצוב, ולכן לא התמהמהנו ליד הקיפודנים אלא עלינו מעלה, לרום 1500מ', אל פסגת הר דב. הנוף משם מרהיב, וזה מאד מיוחד לראות את החרמון מהזווית הזו:

התחלנו להסתובב בשטח ולבדוק מה פורח, מה פרח, מה יפרח… כולנו הסכמנו שצריך לעלות לראות מה קורה כאן בחודשים אפריל ומאי, אז ודאי מרשים כאן הרבה יותר מאשר כעת.
בינתיים התלהבתי מעץ נחמד עם עלים יפים: אדר קטן-עלים, שלפני 11 שנים צילמתי אותו בשלכת:

למרגלותי ראיתי הרבה בני-חיטה – דגניים קרובים לחיטה, שכבר התיבשו. במבט ראשון הם נראו לי כולם בני אותו מין, אבל דר חד העין הסביר לי: תראי, הם שונים. מימין יש כאן בן-חיטה שלש-זיפי (Aegilops triuncialis), שגדל בעיקר בחרמון ברום בינוני, אבל השניים משמאל הם מהמין בן-חיטה דל-שיבולת (Aegilops biuncialis), שראינו אותו גם בשומרון לפני חודש וחצי:

מהסלעים מעל חייכה אלי חטמית: זו איננה החטמית הזיפנית המוכרת מרוב הארץ, אלא חטמית קרחת (Alcea dissecta), בעלת גבעולים חלקים ועלים מאוצבעים.

חזרנו אל הדגניים – והיו הרבה מסביב. אורי הפנה את תשומת לבי לשניים נוספים: הראשון הוא בולבסן ארץ-ישראלי (Arrhenatherum palaestinum), דגן בעל שיבוליות קטנות ועדינות, שאפשר לפגוש בכל רצועת ההרים הים-תיכוניים:

הדגן השני הוא אלומית החורש (Elymus panormitanus) – דגן מוארך ודקיק שאצלו השיבוליות צמודות לגבעול. הוא צומח בעיקר בצפון הגולן ומעט בגליל העליון:

עפרה הראתה לי דגן קטן וחמוד: קיפודית הקרקפת (Echinaria capitata). זה דגן שנראה קצת כמו קיפוד, ומכאן שמו; הוא גדל במקומות רבים בארץ, אבל הוא קטן מאד ולא בולט.

כשהרמתי את הראש מהקרקע והסתכלתי על הנוף, מאד התרגשתי: החרמון עומד מולי, מרשים ונהדר – ואפילו ראיתי את כבל הרכבל והקרונות מנצנצים מולי. זה מאד מיוחד לראות את החרמון מזווית לא שגרתית:

אחד הפרחים שחיפשנו במיוחד – וגם מצאנו – הוא דרדר אביבי (Centaurea solstitialis):

דרדר אביבי הוא דרדר קטן ונחמד, שגדל בארץ בחרמון – ברכס יפעת ובהר דב. ראיתי אותו פעם אחת ברכס יפעת, לפני 10 שנים – והשנה בפעם השניה:

תהיתי לגבי שם המין הלטיני שלו – Centaurea solstitialis – סולסטיטיאליס, ומה הקשר ליום הארוך בשנה, הסולסטיס? מצאתי שמשמעות השם היא "שייך לסולסטיס", ובאמת הדרדר הזה פורח ביוני-יולי, כלומר באזור הסולסטיס.

המיוחד בדרדר הזה הוא הגבעול שלו, שיש לו שוליים מכונפים. חוץ מזה, יש לו הרבה צוף – והדבורים יודעות את זה ובאות אליו:

לא הצלחתי לצלם היטב את הדבורה, אבל גידי זיהה לי אותה בתור לסיוגלוסום (Lasioglossum) – מהדבורים הפעילות גם בעונה החמה.

לא רחוק היה מין נוסף של דרדר – דרדר קרומי (Centaurea hyalolepis), שפרח בורוד וגם אליו הגיעו דבורים, הפעם זו דבורה מהסוג מחושית – Eucera, ותודה לגידי על הזיהוי:

צלע-שור דקיקה (Bupleurum gerardii) כבר סיימה לפרוח, וראינו את הפירות הדקיקים שלה: בעצם, כל הצמח דקיק וקטן למדי.

גם שלהבית צהובת-עלים (Phlomis chrysophylla) כבר סיימה לפרוח, והעלים שלה הצהיבו כצפוי:

שלהבית צהובת-עלים ידועה מנחל קדש בגליל העליון. כאשר הגדירו את המינים האדומים בארץ, לא התחשבו בתפוצתם בחרמון, כי הוא נחשב לאזור גיאוגרפי שונה. לכן השלהבית נחשבת למין אדום בעל תפוצה מאד מצומצמת בארץ. בחרמון היא לא נדירה, ובהר דב ראינו כמה וכמה פרטים לאורך הכביש וגם באזור אותו סקרנו. הנה תקריב על הפרי שלה:

אחד העצים היפים שפגשנו היה האלון החרמוני (Quercus look):

פרפר תפס את עיני ולרגע רדפתי אחריו: זהו כחליל הגרניון (Aricia agestis), ותודה לנעם קירשנבאום על הזיהוי.

ובאמת, לא רחוק מהכחליל מצאתי פירות יבשים של גרניון – אני לא יודעת איזה גרניון בדיוק, זה יכול להיות אחד הנפוצים, למשל גרניון עגול או רך.

בעוד אני רודפת אחרי הכחליל, חברי לטיול קראו לי לחזור אל האלון היפה – למרגלותיו צמחו עלי מרווה – ולא סתם מרווה: זוהי מרוות הפטל (Salvia rubifolia), שגם אותה כמו את הדרדר האביבי פגשתי פעם אחת, לפני 10 שנים ברכס יפעת. לצערינו, המרווה לא פרחה:

מי שכן פרחה עדיין זו הקערורית הסגולה (Scutellaria brevibracteata), הנפוצה ברוב האזור הים-תיכוני בארץ. רואים כאן יפה את הפירות שלה, דמויי הקערוריות, שנתנו לה את שמה:

רגע לפני שחזרנו לאוטו, קרא לנו צעיר המשתתפים, איתי: הוא מצא ורוניקה, ולא סתם – זוהי ורוניקת החולה, מין נדיר של מעיינות עמק החולה ומקורות הירדן:

לפי חלק מהאתרים הבוטניים, ורוניקת החולה נחשבת לתת-מין של ורוניקת המים, שהיא מין בעל תפוצה רחבה מאד. אך ורוניקת החולה לא נחקרה לעומק, ולפי המקובל בארץ – ורוניקת החולה היא מין נפרד.