שְׁלַחְלַח האַלָּה – pseuderucaria clavata

השנה היו משקעים יפים בהר הנגב, והספקתי להגיע לנחל צין ולראות מחזות מרהיבים כאלה:

כל הגבעות והמורדות בקניון הנהדר של נחל צין – שהוא יפהפה גם בלי פריחה – פתאום נצבעו בסגול, אזורים אחרים בצהוב: המדבר החליט להראות לנו למה הוא מסוגל!

את הצבעים המרהיבים קיבלנו מפריחה מדהימה של בני משפחת המצליבים. בצהוב פרח גרגריון ערבי (שנמצא מאחור, בתמונה הבאה) ואת עיקר הצבע הסגול נתן גיבור הרשומה שלי להיום: שלחלח האלה. 

מכל האנשים שהיו במדבר וצילמו אותו – את התמונה היפה ביותר, שמדגימה הכי טוב כמה הכל נראה נהדר, צילמה אמא שלי. לדעתי זו תמונה מושלמת. וכיוון שזו אמא שלי, היא הרשתה לי להציג בבלוג את התמונה הנהדרת הזו:

 אז מי הוא שלחלח האלה, מה זה השם המוזר הזה?

שלחלח האלה הוא צמח חד-שנתי ממשפחת המצליבים, שבאופן עקרוני נראה דומה לצמח אחר, ששמו שלח הערבות, וגם הוא גדל במדבר. כבר יש סוג אחר ששמו בן-שלח – לכן לסוג הזה קראו שלחלח.

ומהי האלה? אם תסתכלו בתמונה הבאה (שגם אותה צילמה אמא שלי), תראו את הפירות של השלחלח, שנראים כמו מוט דק עם גולה בקצה. הפרי הזכיר למגלי הצמח אלה משטרתית. 

במדריך פרחי הבר בישראל כרך ב' אבי שמידע כותב: "משטחי פריחה של שלחלח האלה נוכל לפגוש בעיקר בדרום מדבר יהודה ובערבה. לאחר חורף גשום בנגב מומלץ לנסוע בכביש ולהנות ממרבדים מרהיבי עין של השלחלח"

אמנם פרופסור שמידע דיבר על אזור הערבה ומעלה עקרבים, אבל מסתבר שגם בנחל צין ישנם מופעי צבע נהדרים!

כתמי הצבע הנהדרים הללו מושכים לא רק אותנו – הרבה חרקים באים לחפש צוף ותוך כדי כך גם להאביק את הפרחים. 

יחד עם זאת, כתמי הפריחה מושכים גם בעלי חיים – חרקים, יונקים וזוחלים – שרוצים לאכול את כל הצמח. לשלחלח יש הגנה מהם – בעלים שלו יש חומרי טעם חריפים, כמו לצנון או חרדל. לנו זה לפעמים טעים, אבל לבעלי חיים זה חריף, והם נמנעים מלאכול את הצמח.

לא צילמתי חרקים בין פרחי השלחלח, אבל כאן צילמתי סלעית אירופית – ציפור נודדת העוצרת אצלינו בדרכה מהדרום המאד רחוק לצפון המאד רחוק – כן, הציפור הקטנה הזו נודדת מהקוטב הדרומי לצפוני וחזרה.

מרבדי הפריחה במדבר הם קצרי מועד – שבוע-שבועיים והכל נעלם.

כך שאם תסעו עכשיו – תוכלו רק למצוא את פירות השלחלח שהתפזרו על הקרקע. שאר הצמח כבר נבל.

כמו לרבים מצמחי המדבר, לזרעים של השלחלח יש חיוניות ארוכת טווח: כל הזרעים הללו יישארו בשטח, יבשים. הם יכולים להמתין כך שנים. בעוד כמה שנים (הממוצעים מדברים על 5 עד 10 שנים) תהיה שוב שנה גשומה במיוחד, ושוב יצוצו מרבדים צבעוניים. בינתיים יפרחו שלחלחים בודדים פה-ושם, בנקודות אליהן יזרמו יותר מים.

את התמונות צילמנו – אמא שלי ואני – בנחל צין, בתאריך 22.2.2020
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

מאת: ע נ נ ת

I love nature, and I take pictures of nature - mostly flowers, mostly in Israel - but not exclusively

15 תגובות על ״שְׁלַחְלַח האַלָּה – pseuderucaria clavata״

  1. זה מחזה מרהיב : כל מרבדי הפריחה שגולשים במורדות ההרים. ואנחנו טיפסנו כדי לראות הכל מקרוב- חגיגה לעיניים. תודה על הכל.

    אהבתי

  2. שנים גרתי שם ולא ראיתי את המחזה הזה! איזה כיף לך! (זה מה שרציתי להראות לך ב-2013 במדבריות קליפורניה אבל השנה ההיא לא היתה טובה אצלנו …)

    אהבתי

    1. כל הזמן כשנסענו בנחל וראינו את המדרשה והקיבוץ מעל, ואת חוד עקב ובכלל – אמא ואני אמרנו שאת היית צריכה להיות איתנו….
      2013 אולי לא היתה שנת פריחה, אבל ראיתי גשם בעמק המוות – גם זה מחזה מיוחד מאד!

      אהבתי

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s