Oriental Sweetgum – Liquidambar orientalis – ליקווידמבר מזרחי

הסתובבנו לנו בעמק הפרפרים, וראינו הרבה מחזות כאלה: עצים לבושי "כסות פרפרים" לאורך הנחל. 

קצת לפני שטסנו לרודוס, שאלתי את הגר לשנר (אוצרת העשביה הלאומית באוניברסיטה העברית) אם יש משהו שכדאי לשים לב אליו – והיא אמרה: עצי הליקווידמבר המזרחי בעמק הפרפרים! 

אז ניסיתי. באמת ניסיתי להסתכל על העצים. אבל זה היה מאד קשה: הדובונים בעמק כל הזמן הסתירו אותם!

היום אני בכל זאת מנסה להתמקד בעצים, ולספר על הליקווידמבר המזרחי: 

אתחיל מהשם: Liquidambar – שרף נוזלי. השם מגיע מהשרף שיש לעץ, שהוא מתוק ואכיל. שמו העממי הוא Sweetgum, ובאמת משתמשים בשרף להמתקה ולבישום.

לליקווידמבר יש גזע מחוספס ומחורץ, שמזכיר קצת עור של תנין, ובאמת שם עממי נוסף שלו הוא Aligator tree – עץ האליגטור. 

העלים שלו דמויי כף יד, וזוהרים נהדר באור השמש: 

הפירות, שנראים כמו כדורים קיפודיים קטנים, צומחים על העץ בסוף האביב. אנחנו ראינו פרי על הקרקע, בין שערות שולמית לדובון:

עצי ליקווידמבר מזרחי צומחים בדרום מערב טורקיה ובאיים במזרח הים האגאי. כנראה בגלל זה קראו להם "מזרחי" – מזרח הים התיכון. 

אבל בעולם ידועים כיום כעשרה מינים של הסוג ליקווידמבר – פרט לליקווידמבר המזרחי, אחד גדל במזרח ארצות הברית והשאר במזרח הרחוק – מסין ועד אינדונזיה.

כלומר, אמנם הליקווידמבר המזרחי גדל רק במזרח הים התיכון – אבל התואר "מזרחי" יכול להתאים גם לכל אחד מהמינים האחרים.

בגן הבוטני בירושלים ישנם עצי ליקווידמבר לבני – המין האמריקאי. וכיוון שטוב להם שם, בסוף הסתו וראשית החורף הם עומדים בשלכת מדהימה. 

בחורף שעבר כתבתי כתבה על הליקווידמבר בשלכת, ואתם מוזמנים לקרוא אודותיהם כאן. כדאי גם לבקר בגן הבוטני בדצמבר בשביל להתפעל מצבעי השלכת שלהם. 

עצי הליקווידמבר בעמק היו מאד מרשימים, חלקם עם גזעי ענק שרוב העץ כבר מת וגזע צעיר יצא ממנו:

אחרים זקנים ומרשימים, בעלי גזע שקוטרו מעל מטר: 

לעצים עתיקים יש המון עוצמה, חן וכוח. ולמרות שהעצים הללו לא עתיקים כמו אורן ארך-ימים ולא ענקיים כמו סקוויון ענק – הם נפלאים בפני עצמם:

תמיד אפשר למצוא גם צורות מעניינות בעץ… את התמונה הזו כנראה הייתי צריכה להעמיד על הצד בשביל שכולם יראו את פרצופו של E.T :

הטיול בעמק הוא מאד נעים ורגוע, למרות העובדה שיש כאן אנשים רבים מאד.

עצי ליקווידמבר מצלים על רוב הדרך, ויחד עם הנחל המפכה – הטיול ממש נעים.

למרות החום והלחות – יולי ברודוס דומה מאד ליולי בישראל – בעמק היה מיקרו אקלים נעים וממוזג. 

עכשיו אני רוצה לחזור לעמק בעונות נוספות – לראות אם לעצי הליקווידמבר הללו יש מופע שלכת מרהיב כמו לאחיהם האמריקאיים, לראות אילו פרחים פורחים בסביבה בשיא האביב, ולהנות שוב מהטיול הזה.

את התמונות צילמתי בעמק הפרפרים ברודוס, בתאריך 6.7.2019. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.