Trussssst in me, Jussssst in me…

 

במהלך הטיולים בקליפורניה לא פגשנו דובים, לא פומות ולא לינקסים. אבל כן פגשנו כמה וכמה נחשים – והיום אספר עליהם. 

בסוזנוויל, חצה את השביל נחש גדול: הוא היה מאד מרשים, אורכו כשני מטרים. כשראיתי אותו קראתי מיד ל-Mamma Quail, שכן היא (בניגוד אלי) מתפעלת מאד מנחשים ואף מחבבת אותם. 

זה Gopher-Snake! הסבירה לי Mamma Quail. הגופר הוא מכרסם קטן, בערך בגודל של סנאי – והוא המזון החביב על הנחשים הללו, יחד עם מכרסמים קטנים אחרים. הם, כמובן, לא בררניים ויאכלו גם נחשים קטנים יותר, חרקים, ציפורים, ביצים ואם מזדמן גם צפרדעים – אבל בעיקרון הם יעדיפו גופרים. 

שמו הלטיני Pituophis catenifer, ובצפון אמריקה ישנם תשעה תתי-מינים. זהו תת המין Pituophis catenifer catenifer, שנקרא Pacific Gophersnake.

הנחש הזה אינו ארסי. יחד עם זאת, הצבעים שלו הם צבעי הרתעה, ואסטרטגיית ההפחדה שלו היא התחזות לנחשים ארסיים: הוא מתנשף, מפתל את עצמו ומתקיף כמו צפע – רק שהוא מתקיף בפה סגור, הוא מכה ולא מכיש. לעתים הוא מנדנד את הזנב בדומה לעכסן (ה-Rattlesnake), ומסתמך על חצץ ועלים יבשים שיעזרו לו לחקות את קולות הרעשן של זנב העכסן. 

בברידג'פורט פגשנו Gophersnake נוסף, אך הוא התפתל לו בתוך הסבך והתמונה הבאה היא היחידה שהצלחתי לתפוס אותו. ברידג'פורט היא אזור מדברי יותר, ולכן אני חושבת שזהו תת המין המדברי של נחש זה – הוא נקרא Great Basin Gophersnake, ושמו הלטיני Pituophis catenifer deserticola: 

במהלך הטיולים פגשנו כמה וכמה עכסנים – Rattlesnakes. כולם, כפי הנראה, Northern Pacific Rattlesnake ששמו הלטיני Crotalus oreganus oreganus, תת המין הנפוץ ברוב קליפורניה.

הראשון, שכבר הזכרתי, חצה את השביל בפארק סיבלי, ובעצם לא הספקתי לראות אותו. זהו עכסן בוגר, אורכו קרוב למטר. Mamma Quail צילמה כמה תמונות נהדרות שלו. 

את הבא ראיתי, אבל לא צילמתי: באגם שסטה ירד לסבך עכסן כשעברנו ליד ה-Spicebush שם. הוא ראה אותנו לפני שאנחנו ראינו אותו, הזהיר אותנו והתרחק מאיתנו.

את העכסן המרשים ביותר, כזה שאפשר לנו לצפות בו במשך דקות ארוכות, פגשנו במסלול סביב Zumwalt Meadows בפארק קניון המלכים. 

גם הוא היה בוגר, באורך מטר ומעלה. עם דוגמא שהזכירה לי מעט את הצפע שמצוי אצלינו.

אבל הקשקשן בזנב הוא בהחלט סימן בולט: וכששומעים אותו, אי אפשר לטעות. זה בהחלט ברור שהוא מזהיר אותנו שלא נתקרב אליו. 

העכסן הוא נחש ארסי, והוא מכיש את הטרף שלו. הוא ניזון מכל מה שהוא יכול: מכרסמים קטנים (לעתים אפילו ארנבות!), ציפורים וביצי ציפורים, זוחלים קטנים ממנו ואפילו דוחיים. לנחשים אין שיניים (פרט לשיני הארס שנועדו להכיש) ואת הטרף שלהם הם בולעים בשלמותו – הם פוערים את פיהם ומסוגלים לבלוע דברים שנראים ממש גדולים בשבילם. 

העכסן איננו נחש תוקפני – הרעשן שלו נועד להרתיע ולהזהיר, ולא מעיד על התקפה קרבה. אם מתקרבים אליו יותר מדי – הוא יעדיף לברוח למקום בטוח ורק אם דוחקים אותו לפינה והוא מרגיש שאין לו ברירה – הוא יתקיף. 

את התמונות צלמנו, Mamma Quail ואני במקומות הבאים:
בפארק הוולקני האזורי סיבלי, בתאריך 13.5.18
בשביל ביז ג'ונסון ליד סוזנוויל, בתאריך 15.5.18
במעינות החמים בברידג'פורט בתאריך 16.5.18
ובפארק קניון המלכים בתאריך 20.5.18
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ולמי שלא זיהה את הכותרת, וגם למי שזיהה ונהנה מהשיר הזה: