Kings Canyon National Park

יום חדש עלה, והיום אנחנו חוזרות להרים, לפארק הצמוד אל פארק סקוויה – Kings Canyon – קניון המלכים.

פארק קניון המלכים נקרא כך על שם הנהר המרכזי בפארק – נהר Kings. זהו נהר מרהיב שזורם בקניון נהדר, ואני עוד אקדיש לו רשומה משלו.

במקור, הפארק הוקם בשנת 1890 בתור הפארק הלאומי גנרל גרנט – פארק צנוע, שנועד בעיקר להגן על יער עצי סקוויה-ענק שהעץ המרשים בו מכונה גנרל גרנט. גם ליער זה אני מתכננת רשומה משלו. 

אבל בשנת 1940 שטח הפארק הורחב על מנת לכלול את נהר קינגז והקניון הנהדר שלו. 

שטח הפארק נמשך עד לפארק הלאומי סקוויה הסמוך, ולכן החל משנת 1943 עברו לנהל את שניהם כפארק אחד רציף. החל משנת 1976 הם מנוהלים כשמורה ביוספרית לפי ההגדרות של UNESCO, כלומר שמורה שהאדם משתמש בה – אך בצורה מקיימת, שנועדה לפגוע כמה שפחות בטבע. בארץ, אזור רמות מנשה מנוהל יחד עם התושבים כשמורה ביוספרית. 

שטחו של פארק קניון קינגז הוא מעל 1,800 קמ"ר, כלומר בערך כמו כל הגליל – עליון ותחתון – יחד.

ביחד עם הפארק הלאומי סקוויה, ששטחו כ-1650 קמ"ר (כלומר, קצת פחות מהגליל העליון והתחתון יחד) – נוצר שטח רציף של שמורה בגודל מעל 3,000 קמ"ר.

גם פסגת הר וויטני, ההר הגבוה בארצות הברית הרציפה (לא כולל אלסקה והוואי) היא חלק מהפארק. ראינו אותה מגבעות אלבמה, מכיוון מזרח, ואז עלינו גם אל מורדות ההר. 

בגלל השטח הגדול המשותף, אפשר למצוא בפארקים הללו חברות צומח שונות שאופיינות לגבהים שונים. 

באזורים המערביים, הנמוכים יותר, אפשר למצוא Chaparral – חורש ים תיכוני של עצים ירוקי-עד, עם גריגה ובתה פה ושם. שם ראינו את היוקה הקליפורנית. ככל שעולים, הצמחיה מתחלפת – ביער של עצים רחבי-עלים נשירים, כמו מיני אדר. 

בגבהים הגבוהים יותר, מה שהאמריקאים קוראים "The Mid-Elevations" ואנחנו קוראים "גבוה כמו החרמון" צומחים יערות המחטניים. שם אפשר למצוא מיני אורנים שונים, כמו אורן פונדרוסה בעל קליפת העץ היפהפיה ואורן הסוכר (Sugar Pine) בעל האצטרובל הארוך והענקי. 

בגבהים אלו אפשר גם למצוא את "חורשות" הסקוויה – Giant Sequoia groves.

בגבהים הגבוהים יותר מגיעים אל "Sub-Alpine forest" – עצים נמוכים אך עמידים יותר, כמו ה-Foxtail Pine, שהוא קרוב של האורן ארך-הימים. אמנם בפארק זה אין אורנים בני 5,000 שנים כמו בהרים הלבנים, אבל אני חושבת שאורנים בני 2,000 שנים, גם אם הם קרובים לעצי סקוויה בני 3,000 שנים – לא צריכים להתבייש 😉 

מעל היער התת-אלפיני מגיעים לאזור בו כבר אין עצים, אלא רק צמחית הרים צמודת קרקע – ובפסגות הגבוהות באמת כבר יש שלג עד, ושם לא צומח כלום. 

כל זה נקרא תופעת החיגור – אם מסתכלים על הצומח בהרים בכל העולם, אפשר לראות תופעות חיגור דומות. גם בהר הקילימנג'רו באפריקה, גם בהרי האנדים בדרום האמריקה וגם בהרי ההימלאיה – אפשר לראות שכל קילומטר בערך (מבחינת גובה) הצמחיה משתנה. הגבול בין חגורה לחגורה הוא לא חד משמעי, אלא יש התחלפות הדרגתית של הצומח – אבל בהחלט אפשר לראות את השינוי. 

בארץ שלנו, המקום היחידי בו אפשר לראות את ההבדלים הללו הוא הר החרמון. למרגלות החרמון ישנו יער ים תיכוני, עם עצי אלון מצוי. באזורים גבוהים יותר ישנו יער של עצים נשירים – שזיף הדב, אגס סורי ועוד כל מיני. וברום 2 ק"מ – אנחנו עוברים לחגורה הכר-קוצית, לצמחיה צמודת קרקע.  

מובן שמגוון רחב כזה של חברות צומח אקולוגיות מוביל למגוון צומח מרשים – ולכן אפרסם עוד כמה וכמה רשומות פריחה מהפארק היפהפה הזה. 

את התמונות צילמנו, Mamma Quail ואני, בפארק הלאומי Kings Canyon בתאריך 20.5.18.