הפארק הלאומי סקוויה – Sequoia National Park – פרחים, פרפרים וכל מיני

היום אספר קצת על הפארק הלאומי סקוויה.

זהו הפארק הלאומי השני בעולם – פארק ילוסטון המדהים הוכרז בשנת 1872, ובספטמבר 1890 הכריזו על פארק סקוויה כפארק לאומי ושטח לשימור.

שבוע אחרי פארק סקוויה, הכריזו על הפארק השלישי, שהוא אחד המפורסמים ביותר, ונמצא כמה שעות נסיעה צפונה לפארק סקוויה: פארק יוסמיטי.

Mamma Quail ואני עלינו לפארק סקוויה מכיוון העיירה Three Rivers – שלושה נהרות. הכניסה לפארק היא ברום כ-500 מ', ומאופיינת בחורש ים תיכוני עם ה-Chaparral Yucca שנראה כמו נרות לבנים מפוזרים על המצוקים.

התרשמנו מהנהר מלא האשדות שיורד למטה בעמק מתחתינו:

ומההרים הממשיכים מעלה, מעלה:

הכביש עולה מעלה, ובעצם הפארק הזה סמוך להר וויטני, שראינו בצד המזרחי של ההרים. אין כביש מכאן אל הר וויטני, כי השטח בין הפארק לבין ההר מוגדר כ-Wilderness – מילה שלדעתי אין לה תרגום הולם בעברית.

Wilderness הוא שטח-פרא בתולי עם התערבות אנושית מינימלית. ישנם שבילי הליכה מפארק סקוויה אל הר וויטני, אפשר גם לרכוב על סוסים – אבל אסור להכניס לשטח כלי רכב ממונעים כלשהם.

לפעמים מתרגמים את המושג Wilderness ל"שממה". יש הרבה מלים שאני יכולה לחשוב עליהן כשאני רואה את הנופים הללו, כשאני מסתובבת ביער הזה. "חיים", "מגוון", "עושר מינים" , "מפתיע", "מרגש" – שממה היא ממש לא אחת המלים הללו.

ברום הגבוה יותר – 2700-1700מ' יש יער של עצים מחטניים – כאן נמצאים כל האורנים המיוחדים, הארזים, הערערים, האשוחים ואשוחי-דגלאס (שזה סוג אחר) וכמובן – עצי הסקוויה הענקיים.

בשנת 1937, נפל עץ סקוויה אחד (בנסיבות טבעיות) – גבהו היה כ-85 מטרים, וקוטרו כ-20 מטרים. ניסרו בתוכו מעבר, וכיום מכוניות (רגילות – לא ג'יפים וכלי רכב גבוהים) יכולות לעבור דרכו:

אמנם לא יצאנו למסלול ארוך ב-Wilderness, אבל נסענו ב-Generals Highway – הכביש המחבר את הגנרל שרמן והגנרל גרנט – שני עצים גדולים במיוחד. אני עוד אחזור אליהם ואל עצי הסקוויה.