Great Basin bristlecone pine – Pinus longaeva – אורן ארך-ימים

 

עלינו למעלה, להרים הלבנים. ברום שלושה קילומטרים הכל נראה אחרת. מזג האוויר אמנם היה בהיר, אך מאד קר – 2-3 מעלות מעל ל-0 וזהו. אפילו יש שלוגיות פה-ושם. נכנסנו לשירותים ולבשנו בגדים תרמיים, ואז יצאנו להסתכל סביב:

מסביבנו היו עצים. לא יער צפוף, אבל הרבה עצים מפוזרים בשטח. ולא סתם עצים, אורנים. האורנים העתיקים ביותר בעולם – Bristlecone Pines. 

השם שנתתי להם בעברית – אורן ארך-ימים – הוא תרגום של השם הלטיני, Pinus longaeva. האורנים הללו הם העתיקים ביותר בעולם, יש ביניהם עצים שגילם מגיע ל-5,000 שנים!

אחד העצים בשטח – הוא לא מסומן בכוונה, כדי לא למשוך ונדליזם – הוא העץ הזקן ביותר הידוע כיום בעולם וגילו כ-5,070 שנים. עץ אחר מפורסם שגם הוא לא מסומן נקרא "מתושלח", וגילו כ-4,850 שנים. 

כשחיים כל כך הרבה זמן, מתחילים לקבל אופי. ובאמת, כשמסתובבים במסלולים בשטח, אפשר לראות שהעצים הללו מאד מיוחדים.

הם אמנם לא גדולים כמו עצי הסקוויה, אבל לכל עץ יש מראה ייחודי משלו. כל אחד הוא טיפוס בפני עצמו. (ולא, זה לא המלצה לטפס עליהם!) 

האורנים הללו אמנם זקנים, אך הם בהחלט חיים ומתרבים: ראינו אורנים עמוסי אצטרובלים. האם אתם רואים את הזיפים בקצה כל קָשְׂוָוה של האצטרובל? הזיפים הללו – ה-Bristles – הם אלו שנתנו לאורן את השם העממי – Bristlecone Pine.

ראינו גם את האצטרובלים הזכריים – הפרחים של האורנים הם בעצם אצטרובלים, יש זכריים ונקביים. הזכריים מלאי אבקה, מופיעים לזמן קצר ונעלמים. לעומת זאת, אצטרובל נקבי – מהרגע שהופרה, לוקח לו בד"כ שנתיים-שלוש עד שהוא מגיע לגודל מלא.

אורן ארך-ימים הוא באמת ארך ימים. הוא לוקח את הזמן – הרי יש לו הרבה. בתמונה הבאה אפשר לראות אורן בן כמה עשרות שנים – אולי אפילו 50 שנים. גבהו כ-30 ס"מ. אורן בן 100 שנים מגיע לגובה של מטר בערך. הם גדלים לאט. העץ מגיע לבגרות (כלומר, לגיל שבו הוא מפתח אצטרובלים ומתרבה) רק אחרי כמה מאות שנים. 

עם השנים, האורנים מפתחים את הגזע – התנאים הקשים – רוחות, שלגים ושינויי טמפרטורה גורמים לפיתולים שונים, צבעים שונים – הגזעים שלהם מיוחדים ונהדרים:

קניתי לי ספר אודות האורנים הללו, ולמדתי ממנו שיש בעצם שלושה מינים של אורנים מאריכי ימים. כולם גדלים ברום מאד גבוה, שניים עד שלושה וחצי קילומטרים.  

וזו כבר תכונה מיוחדת. אם תעלו לחרמון הגבוה – תראו שברום שני קילומטר כבר אין ממש עצים. יש עדיין שיחים, אבל הם בודדים ונמצאים לרוב קרוב לקיר שיגן עליהם בפני הרוח. כשיורד שלג ויש רוחות – קשה לעץ לצמוח לגובה. והנה כאן – ברום שלושה קילומטר – יש יער! לא צפוף, אבל העצים הללו מגיעים לגובה 15 מטרים – גובה מכובד לכל הדיעות. 

אני פגשתי את האורן של מדבר ה-Great Basin. הוא מאריך הימים ביותר מבין השלושה, וגם בעל התפוצה הרחבה ביותר – יש מקבצים שלו – Groves – במדינות יוטה, נבאדה וקליפורניה. 

פרט לו יש, כאמור, שני מינים נוספים:
האחד: Pinus aristata – הוא ה-Rocky Mountains Bristlecone Pine, שנמצא בהרי הרוקי בקולורדו ובניו-מקסיקו. משמעות שמו היא אורן בעל זיפים, בגלל הזיפים על האצטרובלים.
השני: Pinus balfouriana, אורן בלפור (שנקרא ע"ש בלפור שהיה פרופסור לבוטניקה בגן הבוטני של אדינבורג, ולא על שם הלורד בלפור מהצהרת בלפור) ושמו העממי Foxtail pine, בגלל צבירי המחטים שלו. הוא גדל בקליפורניה ובאורגון. הוא היה הראשון שהתגלה מבין השלושה, ואת השם העממי – Foxtail – נתן לו חוקר הטבע ג'ון מיור, זה שבזכותו יוסמיטי הפך לפארק לאומי. 

שני המינים הללו פחות מאריכי ימים מהאורן אותו ראיתי – ידועים פרטים שלהם "רק" בני 2000-3000. בערך כמו הסקוויה. 

ואם כבר הזכרתי את המחטים, שימו לב אליהן: לכל מיני האורנים הללו מחטים קצרות מאד, באורך של כ-2 ס"מ. עוד תכונה ייחודית שלהן היא שמכל נקודה יוצאות 5 מחטים. אם תלכו לבדוק בארץ, אורן הצנובר או גם את המינים שהובאו – אורן קנרי ואורן קפריסאי – תוכלו לראות שמכל נקודה יוצאות שלוש מחטים.  לאורן ירושלים – רק שתי מחטים מכל נקודה (ותודה ליובל עברון שתיקן אותי!). 

האורנים לא חיים לעד, ואפשר גם לראות גזעים של עצים שמתו כבר. גם כך הם יפהפיים: אני לא יודעת כמה אלפי שנים חי העץ בתמונה הבאה, אבל הוא בהחלט יחיד ומיוחד, גם כעת: 

האורנים הללו אוהבים קור. לפי ההשערות, בתקופת הקרח האחרונה הם התפשטו וגדלו ברוב השטח שהיום הוא מערב ארה"ב. עם ההתחממות שהחלה לפני כ-12,000 שנים, הם החלו "להגר" מעלה – זרעים שהופצו ע"י בעלי חיים לאזורים גבוהים יותר נבטו, בעוד העצים שהיו באזורים הנמוכים יותר – התנוונו ומתו.

באזור בו אנחנו ביקרנו היו שני מקבצים של אורנים – האחד ברום שלושה קילומטרים, השני ברום 3.4 קילומטרים. כמובן, נסענו גם אל העליון. הדרך ביניהם היא דרך עפר באורך כ-20 ק"מ, וחייבים לנסוע אותה לאט. זו נהיגה מאד מעייפת – ואני מודה מאד ל-Mamma Quail שנהגה את השביל הזה בשביל שאני אוכל להגיע למקום המופלא הזה. 

העצים בחורשה העליונה הם צעירים יותר – כמו שכתבתי הם "היגרו" מעלה מאוחר יותר. הזקנים ביניהם הם "רק" בני 1,500-2,000 שנים. אבל שם נמצא גם העץ הגדול והמרשים ביותר – זה שהם קוראים לו "הפטריארך" – The Patriarch. לאור כמות האיצטרובלים הנקביים עליו, אנחנו חשבנו שצריך לקרוא לו "המטריארך"!
שמנו מטבע פני לקנה מידה, כדי שאפשר יהיה להבין כמה הוא גדול: 😉 

את התמונות צלמתי ב-Ancient Bristlecone Pine Forest, ב-Schulman Grove וגם Patriarch Grove, בתאריך 17.5.18.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!