פרחים לחוף אגם שסטה, חלק I

אני ממשיכה לספר על הטיול לחוף אגם שסטה, והפעם – פרחים, פרחים ועוד פרחים.

DSCN8466

הפרח הראשון הוא סולנום – Solanum umbelliferum. השם העממי הוא Blue witch nightshade. קרוב רעיל של העגבניה, החציל ותפוח האדמה. פגשתי אותו גם בקניון מיטשל

DSCN8465

הפרח הבא הפתיע אותי: זה בבירור נראה שלמון – כנראה גם הוא פולש בקליפורניה, Cephalaria syriaca – שלמון סורי. 

DSCN8334

את הפרי של הפרח הבא פגשתי בקניון מיטשלSanicula bipinnatifida –  

DSCN8476_anicula bipinnatifida

חסת הכורים – Claytonia – גם היא מכרה ותיקה: 

DSCN7896_Claytonia

וגם המכחול האינדיאני – Indian Paintbrush, הפעם לא המין המוכר לי מהחוף, אלא מין קרוב – Castilleja applegatei :

DSCN7811

לפעמים אפשר לפגוש מכחולים גם בצבעים אחרים – למשל בצהוב: 

DSCN7846היו גם הרבה פרחים לא מוכרים לי. למשל, פגשתי לראשונה את אחד הקוצים היפים בקליפורניה: קוצן מערבי – Cirsium occidentale. הוא קרוב של קוצן האלונים שפגשתי ב-Mori Point

DSCN8503_Cirsium occidentale

הפרח הבא הוא ארניקה דמויית-דיסק – Arnica discoidea – קרובתה של הארניקה ההררית, ממנה מכינים תמציות מרפא שונות ומשונות. 

DSCN7801_Arnica discoidea

ועוד מורכב קטן וחביב, הפעם בעל פרחים לבנים: זהו Hieracium albiflorum, משמעות השם היא עשב-הנץ לבן פרחים, בגלל אמונה שניצים אכלו את הפרח על מנת לשפר את הראייה שלהם. 

DSCN7951_Hieracium albiflorum

כמובן שלא נפקד מקומן של הדיכלוסטמות – בתמונה זו שוב Dichelostemma multiflorum – דיכלוסטמה רבת פרחים. היתה עוד דיכלוסטמה אחת מיוחדת, אבל היא תקבל רשימה משלה. 

DSCN7544_Dichelostemma multiflorum

פרח קטן נוסף שפגשתי הוא Lithophragma – אחד ממיני "כוכב היער" – Woodland Star – ששייך למשפחת הבקעצור. 

DSCN7749_Lithophragma

פגשתי גם שום: כנראה זהו Allium bisceptrum, מבנה הפרח מאד אופייני לשומים: הרבה פרחים על עוקצים שיוצאים מנקודה אחת. 

DSCN7717

אני מתכננת רשומת איריסים, כי פגשתי (להערכתי) שלושה מינים שונים במשך הטיול. זה – אם אני לא טועה – Iris tenuissima, כלומר: איריס עדין. 

DSCN7655_Iris tenuissima_S

שימו לב למבנה הפרח בתמונה הבאה: ממש מיוחד, כמו מין כתר בורדו על ראש לבן. זהו אסקלפיאס. במזרח ארה"ב פגשתי את האסקלפיאס הסורי (שאין קשר בינו לבין סוריה) – וכאן זהו Asclepias cordifolia, כלומר אסקלפיאס לבוב – בעל עלים בצורת לב. 

DSCN8320_Asclepias cordifolia

ועם שערות שולמית מצויות, שביערות הלחים בצפון קליפורניה הן מאד מצויות – אני מסיימת להיום. יש עוד המון פרחים, והמשך יבוא!

DSCN7894_Adiantum capillus-veneris

את התמונות צלמתי ב-Bailey Cove Trail באגם שסטה, בתאריך 14.5.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN7718

מאת: ע נ נ ת

I love nature, and I take pictures of nature - mostly flowers, mostly in Israel - but not exclusively

17 תגובות על ״פרחים לחוף אגם שסטה, חלק I״

  1. מה להשליך? מוטי לקסמן, ערב ראש השנה, תשע"ט

    "יאשק, נו כבר, תזדרז, צריך להגיע ל"תשליך", אמר אבא.
    יאשק מתקשה בהבנת הרבה מלים, אבל הוא קשוב.
    "אמרת "תשליך"? מה, שולחים שם חבילות?" שאל יאשק.
    "איזה חבילות בראש שלך? אוי אלוהים למה הענשת אותי? שם, ליד המעיין, זורקים את העוונות, יא יאשק", השיב האב בחומרה.
    "מה, זורקים אבנים קטנות למעיין?" תמה יאשק, בתמימות.
    "אוי!", נאנח האבא. והוסיף "בוא כבר, יא יאשק, זה כבר מאוחר".
    יאשק לא הבין, אבל אם אבא אומר, אז הולכים, כך מסבירה גם אימא.
    לאחר הליכה של רבע שעה, הגיעו למעיין.
    היו שם יהודיות אחדות, גם הרבה יהודים.
    הם אמרו הרבה מלים,
    "מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא:
    יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּוֹשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם". [א]
    יאשק זכר רק מעט מילים, בעקבות ההתעקשות וצעקות המלמד שלו ב"חדר".
    הוא זכר, פֶּשַׁע וחֶסֶד וגם מִי אֵל כָּמוֹךָ.
    הוא זכר אבל לא בדיוק הבין, למרות שחזרו והסבירו לו שוב ושוב.
    בעיקר הוא לא הבין את הקשר בין המלים להתנהגות של המלמד, של האבא וגם של כל המבוגרים החכמים מאוד.
    אז, מה הוא עשה, יאשק שלנו?
    את מה שהוא יודע היטב.
    הכניס שתי אצבעות לפה, ופלט שריקה חובקת אלוהים, אדם ועולם.
    הצפרדעים והצפרדעות, סביב המעיין, זקפו עיניים גדולות, גם אוזניים וקשקשו את הזנב בשמחה.
    החכמים המבוגרים נרעשו, "שוב אתה שורק, חתיכת פרחח שכמוך"!
    החכם מרים את ידו, כולם השתתקו.
    הוא שואל בקול רועם, "איפה הצדיק? איפה הצדיק, שנתן לתפילת ה"תשליך" שלנו לעבור לשמים"?
    "הצדיק שנתן לתפילות לעבור לשמים" לא קרא מספר התפילה, הוא כבר אינו ליד המעיין.
    הוא ברח ורץ אל הדיר ליד בית המשפחה שלו [ב]
    בדיר כולם אהבו אותו, גם את השריקות המעוררות שלו.

    ערב ראש השנה, תשע"ט.
    מלים, הרבה מלים, מבוטאות בקול או בלחש.
    לפני מספר ירחים הפניתי את תשומת הלב של מתפלל אחד, נכבד מאוד, בקהילה שלנו, לפסוק כלשהו בסידור התפילה.
    תשובתו הייתה, "כאשר אני מתפלל, איני מתייחס לתוכן הכתוב בתפילה".

    כעת ערב ראש השנה, תשע"ט.
    בית התפילה מלא מפה לפה, נשים, ילדים, אנשים.
    כולם רוצים שתהייה שנה טובה.
    הרבה מילים נאמרות, ננסה להתייחס לתוכנן.
    קול שליח הציבור נשמע אומר, קורא, זועק בלחש: "הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשֹ נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִילּוֹת יִשְׂרָאֵל". [ג]
    שמענו היטב?
    "נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִילּוֹת יִשְׂרָאֵל".
    פחד.
    פחד יביא שנה טובה יותר?
    לאחר ששליח הציבור הגדיר את המצב, הוא פונה אל ה"ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם." [ד] "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁדַּי אָיֹם וְנוֹרָא. […] הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן." [ה]
    הביטוי ברור, האדם על פני הארץ, בזה החלד, הוא זעיר מול האין-סופי, האל שישותו חובקת עולם ומלואו לעד, מאז, מעולם ולעולם.
    האם זה לא מובן מאליו? נראה שאין כלל בסיס למערכת יחסים אחרת, כי "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ". [ו]
    ובכל-זאת, שליח הציבור ממשיך ומבקש: "וּפְשָׁעֵינוּ תְּכַסֶּה בְּאַהֲבָה. וְכָל צָרוֹת וְרָעוֹת הֲפָךְ נָא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל לְשָׂשֹוֹן וּלְשִׂמְחָה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם". [ז]
    האמונה באלוהים והתקווה בטובו נפוצה מאוד גם במקרא: "אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט. עַל אֱלֹהִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי צוּר עֻזִּי מַחְסִי בֵּאלֹהִים. בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת עָם שִׁפְכוּ לְפָנָיו לְבַבְכֶם אֱלֹהִים מַחֲסֶה לָּנוּ סֶלָה". [ח]
    ברור, זו הדרך הראויה לאדם: "ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ"! [ט]
    הנחיה, דרישה מובנת ואפילו ראויה.
    אבל, הדרישה אינה פשוטה כלל.
    בחוסר הפשטות אין כוונתי לפער העצום, שכמעט אינו ניתן לגישור, בין בורא הכל שישותו אין-סופית והוא קיים לנצח-נצחים לבין האדם, שהוא: "אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ. כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ". [י]
    הפער הזה מעלה ספק. האם אפשרית בכלל תקשורת בין הנצח לארעי.
    אילו היה פער פעור זה הוא רק בבחינת תיאור היחסים בין בורא נצחי לנבראים חולפים, היינו אומרים שזה נתון שמשקף את תפיסת האדם את עצמו ותפיסת האדם את האלוהים. [יא]
    אבל, יש לזכור, שבמקביל לאמונה ביוצר הכל מובעות גם אמירות אחרות שלא רק מתארות פער ישותי אלא גם שוללות ערך מהאדם: "טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בָּאָדָם". [יב] "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו". [יג] מומלץ לבטוח באל ולא באדם, אין לבטוח באדם אפילו הוא נדיב. האם הטעם לכך הוא בקביעה: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא"? [יד]
    העדפת האלוהים על האדם, אולי נשמעת כמטרה אמונית מובנת במערכת דתית זו או אחרת.
    זו נקודת מוצא אמונית: יש לבטוח באלוהים מקור האמונה והעולם כולו, ולא לבטוח באדם.
    לבטוח באלוהים ולא באדם?
    בגישה כזו טמונה סכנה מרובה, למשל: "השמדות העמים התרחשו תמיד בשם "אלוהים" – אם היה זה אלוהים של דת, או אלוהים בשילוב עם המדינה – או בשם אינטרסים כלכליים-פיננסיים. הכנסייה הקתולית וסיירת המיסיונרים שלה מחקו את התרבות האינדיאנית, את הזהות האינדיאנית, באמריקה הדרומית. הם איינו את האינדיאני ברמה הרוחנית והנפשית, ומי שהתנגד – הושמד פיסית". [טו]
    בשם אלוהים רצחו הצלבנים בני אדם רבים, בשם אלוהים פעלה אינקוויזיציה בספרד. בשם "האלהת" אידיאולוגיות שונות כ"נובעות" מ"אלוהים הגדול" או "מצוות" על ידי "אללה אכבר" נרצחו מיליונים, במאה העשרים, ונרצחים רבבות גם במאה העשרים ואחת.
    יצחק רבין נרצח בשם אלוהים!
    רחבעם זאבי, גנדי, נרצח בשם אללה!
    בכל המקרים האלה, נטען על ידי "החזקים", שהם יודעים בדיוק מה אלוהים שלהם מעדיף ומה אלוהים שלהם מצווה: במערכות "אמונה" אלה יש משמעות ומקום לאלוהים בלבד, אין מקום ואין חשיבות לאדם, לכן מותר לפגוע בו.
    זו אחת האפשרויות הקשות לתיאור יחסי אדם – אלוהים.
    יאשק, מצפה לאפשרות אחרת.

    ויש אפשרות אחרת.
    הנה, קיום האדם הוא תנאי להכרה באלוהים: "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה". [טז]
    באמירה זו אין התייחסות ל"חזק" בלבד, אלא לכל אדם, באשר הוא אדם.
    רק האדם יכול לבטא הכרה באלוהים.
    מה אתה אומר יאשק, אולי יש תקווה לטוב?
    הנביא ירמיהו מציג זאת כך: "כֹּה אָמַר ה': אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ, וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ". [יז]
    ירמיהו מבקר באופן חמור את האפשרות לבטוח באדם, "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם", כמעט כמו "החזקים" שהזכרנו לעיל.
    האמנם כך טוען ירמיהו?
    לא, קריאה זהירה מעלה שבביקורת שלו אין שלילה עקרונית מראש של האפשרות לבטוח באדם. השלילה היא מותנית, השלילה היא רק אם אין אלוהים בליבו של האדם.
    זה כבר משהו אחר, כאן אין קריאה לא לבטוח באדם באופן עקרוני. ירמיהו שולל את האפשרות לבטוח רק באדם שחסר אמונה: "וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ".
    מה מסיר אדם מליבו, שבשל כך אין לבטוח בו? האם רק את אמירת המילים "אני מאמין" בבית הכנסת או בבית?
    לא, הסרת ה' מלב אדם אינה מתמצאת באמירת מלים בלבד אלא בפעולה ממשית, בחיי יום-יום, מיכה הנביא מציע את הנוסח הבא: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". [יח]

    נקשיב היטב, המקור לביטוי האמונה הוא באדם: "הִגִּיד לְךָ אָדָם", האדם הוא המקור ל"מָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ".
    זו תפיסה אחרת לגמרי של מערכת היחסים אדם – אלוהים.
    צירוף האמירות של ירמיהו ושל מיכה מציג תפיסה ראויה לכל אדם, שאנושיות מפעמת בו, הבנת את זה, יאשק?.
    מכאן, הקשר בין אדם – אלוהים הוא הכרחי משתי נקודות המוצא:
    אדם ללא אלוהים בליבו הוא אדם ללא ערכים, אדם ללא מוסר.
    מצד שני אלוהים שאין בו מקום וערך לכל אדם באשר הוא אדם, הוא מסוכן ואבי כל חטאת.
    ב"ימים הנוראים" אלוהים הוא מוקד תחינות, הוא היעד לתפילות האדם.
    רבי נחמן מברסלב שר: "דע כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים […] כל עשב ועשב יש לו שירה, […] וטוב מאוד ביניהם לעבוד את האלוהים ביראה". [יט]
    אם לעשב יש לו שירה, הרי לאדם על אחת וכמה.
    הדבר החשוב הוא, אופן תפיסת היחס אדם – אלוהים.
    כך, בבית הכנסת, ברחוב גם בשדה אפשר לפנות לאלוהים שמאמיניו לא יפגעו באדם אחר.
    אשרי האדם המאמין באלוהים שאינו נוטש את האמונה באדם, כי "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם… לכן, "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: כל אדם נברא בצלם אלוהים.
    זו התפילה הראויה ביותר לשנה טובה!
    יאשק אולי אינו מבין את מילות התפילה, אבל הוא מבין היטב את המשמעות המלאה,
    בטקס ה"תשליך" הטענה המרכזית אינה מה לומר, אלא מה להשליך?
    אם אני משליך רק מלים, אז הכל נותר רק מלים.
    אם אני מנער רק את הכיסים ולא את עצמי, לא השתנה דבר.
    יאשק מבין, העיקר הוא המעשה, לא המילים, לכן הוא עושה, יאשק פונה אל האלוהים, ישירות, ללא מילים.
    הלוואי שנלמד מיאשק, לא לפגוע באישה, לא לפגוע באיש, לא לפגוע בילדה או בילד, פיזית או מילולית.
    נכון יאשק, אם נגשים זאת, תהיה באמת שנה טובה ואז לכל אחת ולכל אחד יהיה טוב ונעים בשנת תשע"ט.
    אמן, כן יהי רצון.
    תודה לך יאשק.

    אהבתי

  2. הסולנום. האם נכון שהוא לא הסלניום זיתני
    שאני מכיר מהארץ?
    האירוס נראה לי מעניין. פריחה פחות מרהיבה
    מהאירוסים שאני מכיר.
    קצה הפרח שלו, בעקר בצמח הימני בתמונה
    מזכיר לי בצורתו מקור של ציפור.

    נראה לי הכי מרשים ברשומה, פרח הקוצן האדום.

    אהבתי

    1. באמריקה – משם הגיע גם הסולנום הזיתני שאצלינו הוא פולש – יש די הרבה מינים של סולנום. זה שפגשתי כאן הוא בעל פרחים קטנים יותר ועדינים יותר.
      האיריס בהחלט מעניין. הוא דומה במראה הכללי לאיריס הביצות שאצלינו, והרבה פחות לאיריסי ההיכל – שמן הסתם אתה מתכוון אליהם. איריסי ההיכל בהחלט מרשימים יותר.
      הקוצן האדום יפהפה, בטיול אחר פגשתי אותו גם בשיא הפריחה, הוא מרהיב.

      אהבתי

  3. שאלה. יש לי בתפוז 2 רשומות ישנות על צמחי
    מרפא. ועוד 1 או 2 בבלוג התמונות שלי
    (שהרבה מאד זמן הזנחתי לגמרי)

    שאלתי היא האם תסכימי שאעתיק אליהם
    את תמונת הארניקה? כולל כמובן קרדיט.
    אפילו קישור לרשומה.

    השתמשנו בתמצית ארניקה במשחות שלנו.
    (בתקופה שיצרנו משחות)

    אהבתי

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!