חגיגת פריחה ב-Mori Point

אני ממשיכה עם Mori Point – והפעם מתפעלת מהפריחה לאורך המסלול. והיה הרבה ממה להתפעל!

התחלנו עם מקבצים נהדרים של ה-Indian Paintbrush בכל גווני צהוב, כתום ואדום. זהו Castilleja affinis – המכחול האינדיאני החופי.

אחד הצמחים שראיתי בכל מיני מקומות, במקבצים ממש על השביל הוא הצמח בתמונה הבאה: בתחילה הייתי בטוחה שהוא אחד הפולשים. הוא נראה בדיוק כמו הבבונג הזהוב שגדל אצלינו במדבר. אבל זהו Matricaria discoidea, בבונג מקומי ששמו העממי PIneapple weed – עשב האננס, בגלל הריח:

אבל עיקר השמחה היתה מרבדי הפריחה הנפלאים של ה-Lasthenia minor שנקראים Goldfields, שדות הזהב. ועכשיו אפשר להבין למה הם נקראים כך:

בפארק Mori Point נעשות עבודות לבעור הצמחיה הפולשת, ולהשבת המערכת האקולוגית לקדמותה. בין השאר מפזרים שם זרעים של פרחי בר מקומיים. התוצאה פשוט מרהיבה.

בין שדות-הזהב פרחו גם פרחים אחרים – ה-Layia – ששמה העממי Tidy-Tops:

ואז היתה פשוט חגיגה של לאיות: שדות שלמים ומחייכים שלהם. החבל בקצה התמונה מסמל אזור של השבה לטבע, כדי שלא ידרכו על הפרחים גם מחוץ לעונת הפריחה:

פריחה מרהיבה מעל האוקיאנוס, פשוט חגיגה:

פה ושם בין הצהובים ראינו נקודות כחולות: אם אני לא טועה, זהו Lupinus bicolor, תורמוס דו-גוני, שפגשתי לפני 5 שנים בפסגת הר דיאבלו –

וגם העשב כחול-העין פרח שם:

השילוב, של צהובים, צהובים-לבנים וסגולים הוא ממש נפלא:

ויחד עם גלי האוקיאנוס, ההנאה מושלמת:

מעבר לאחד המפרצים אפשר לראות את העיירה השכנה, פסיפיקה:

ופה ושם באוקיאנוס יש סלעים מעניינים, והגלים נשברים עליהם בצורה נהדרת.

היו גם מקבצים רבים של חיננית חוף-הים, Seaside Daisy (בלטינית Erigeron glaucus):

מה אומר? לרוב אני לא מתלהבת כל כך מבני משפחת המורכבים. אבל כשהם פורחים במרבדים – אי אפשר שלא להתלהב! כמו החרציות (עטורה – כאן וכאן; וגם דביקה) והסביונים (אביבי וערבות) אצלינו, וכמו שדות-הזהב והלאיות כאן.