Mori Point – מינים פולשים בקליפורניה

הטיול הבא שאספר עליו הוא הטיול ל-Mori Point. זה מסלול הליכה על מצוקים מעל האוקיאנוס, ו-Mamma Quail הבטיחה (וקיימה) נופים ופריחה.
ההתחלה דוקא לא היתה מרשימה. את התמונה הבאה צילמתי ממש בכניסה: 

למי שלא מזהה, יש כאן בתמונה: חרצית עטורה – Glebionis coronarium (כן, כמו שלנו), לפתית מצויה – Hirschfeldia incana, (כן, כמו שלנו), קרדה איטלקית – Carduus pycnocephalus, קרובה לשלנו, ברומית – Bromus sp. – אני לא בטוחה איזה מין, אבל דומה לברומית ספרדית או ברומית דו-אבקנית שגדלות אצלינו. למרגלותיהם פרח מקור-חסידה גזור – Erodium cicutarium, כן. גם הוא נפוץ אצלינו. 

אז תחילת המסלול היתה קצת עצובה ולכן החלטתי שוב לכתוב על בעית המינים הפולשים. 

אמנם כבר כתבתי מהם מינים פולשים, אבל זו בעיה אקולוגית חמורה ואני חושבת שחשוב להסביר שוב. מינים פולשים הם מינים זרים לסביבה בה הם גדלים: מינים שנוכחותם במקום מסוים היא תוצאה של התערבות האדם, בין אם התערבות מכוונת ובין אם לא.  

אחרי שהצמח הגיע למקום מסוים, הפלישה מתרחשת לרוב בטווח זמן ארוך – ולכן הוגדרו שלבים שונים: 

 צמח מזדמן – צמח זר שפורח בשטח, לפעמים גם מתרבה, אבל לא מקיים אוכלוסיה בת קיימא. כלומר, אם נעזוב אותו לנפשו ולא נוסיף עוד פרטים – תוך כמה שנים הוא ייכחד מהמקום. 

 צמח מאוזרח – צמח זר, שכבר מקיים אוכלוסיות ארוכות טווח ללא עזרת האדם לפחות 10 שנים, אבל עדיין מוגבל בתפוצתו לנקודה שבה התחיל לפלוש. 

 צמח פולש – צמח מאוזרח, שמייצר כמות צאצאים גדולה ומופץ למרחקים גדולים מנקודת המקור. 

ברשימה על מינים פולשים לאורך כביש 1 בקליפורניה, לפני 5 שנים, סיפרתי על הדרכים השונות בהן צמחים פולשים מגיעים למקום מסוים:
👿 צמחי נוי, כמו זקן התיש הסגול – Tragopogon porrifolius בתמונה השניה ברשימה.
👿 צמחים שימושיים, כמו הפשתה התרבותית – Linum usitatissimum – ממנה מפיקים את סיבי הפשתן – בתמונה מעל.
👿 צמחים שהגיעו בטעות, אולי נדבקו למכנסים של מישהו, או היו במקרה בתוך משלוח של צמחים אחרים, כמו האספסת המצויה – Medicago polymorpha – בתמונה הבאה. 

קיימת גם הגדרה נוספת, לשלב רביעי – צמחים פולשים משני סביבה – Invasive transformers. הכוונה למינים פולשים בעלי יכולת לשנות את התכונות, התנאים, הצורה או האופי של מערכות אקולוגיות בשטח גדול.

משני הסביבה יכולים לשנות את המינרלים בקרקע, למשל – הם מנצלים הרבה מן החנקן והסידן בקרקע, ומונעים מצמחים אחרים להשתמש בו, משנים את ה-pH הטבעי, מייצבים חולות, ועוד. 

בקליפורניה נרשמה התגברות בתופעת השריפות בעקבות מיני דגניים פולשים. שריפות יער הן תופעה טבעית בקליפורניה, אבל הדגניים הפולשים מתחדשים מהר יותר יחסית לצמחים המקומיים ודוחקים אותם. כאשר יש שריפה, הם מחזקים אותה – עשבים יבשים בוערים היטב, הורגים את התחרות, ומתחדשים בעצמם בקלות. 

צמחים הפולשים במקווי מים, כמו יקינתון המים שפגשתי בנחל אלכסנדר וגם בפלורידה יכולים לשנות את טמפרטורת המים, להוריד את שיעור החמצן במים ולפגוע בחי ובצומח המקומיים. 

היו צמחים שבאמת הופתעתי לפגוש בקליפורניה. למשל, הרוש העקוד – Conium maculatum, בתמונה מעל. זהו צמח רעל, ויש בקליפורניה מספיק מיני סוככיים יפים ממנו. למה להביא אותו? 

מינים אחרים בהחלט לא הפתיעו אותי, למשל בתמונה הבאה, אלו סלסילי הכסף, שמה העממי של מללנית הים – Lobularia maritima, צמח ממשפחת המצליבים שמשתמשים בו הרבה כצמח כיסוי בגינון: 

רוב המינים שהאדם מעביר ממקום למקום (ויש אלפים כאלה) לא הופכים למינים פולשים. במחקר הפולשים מדברים על "חוק העשיריות" – רק כ-10% מהמינים המובאים למקום מסויים יהפכו למינים מזדמנים. רק כ-10% מהמזדמנים יהפכו למינים מאוזרחים, ורק כ-10% מהמינים המאוזרחים יהפכו ממש לפולשים. כלומר, בהערכה גסה, רק מין אחד מתוך 1000 מינים שהובאו למקום מסוים יהפוך למין פולש. כיום יש גם חישובים נוספים, אבל ככלל אצבע, זה לא רחוק מהמציאות. בכל זאת יש המוני פולשים. וכל פולש משתלט בצורה מרשימה ודוחק את כולם. למשל, הפרח בתמונה הבאה: אהל רב-פרחים – Drosanthemum floribundum – מכסה משטחים ורודים מהממים על המצוקים מעל חוף האוקיאנוס. מוצאו בדרום אפריקה. 

אחת הסיבות להצלחתם של הפולשים היא העדר אויבים טבעיים. לכל היצורים בעולם (פרט לאדם, שהתגבר על רוב הגורמים) יש גורם מגביל – גורם שמגביל את התפשטותם במרחב, בשביל לאפשר את מגוון המינים המקסימלי, זה שמעיד על מערכת אקולוגית בריאה ומקיימת. לדוגמא בעלי חיים שאוכלים או טורפים אותם, או (במקרה של טורפי על) הקושי להשיג כמויות מזון שיתמכו באוכלוסיה גדולה מספיק.

אם מעבירים צמח (או בעל חיים) ממקומו הטבעי למקום אחר – ולרוב גם מאזרחים אותו שם, כמו שעושים עם צמחי נוי וצמחים שימושיים – האויבים הטבעיים שלו (כמו חיפושיות שאוכלות את הפירות ומקטינות את מספר הצאצאים, פטריות שמפרקות חלקים ממנו, עצים שמצלים עליו וכן הלאה) לא נמצאים שם. אין מי שיגביל אותו וימנע ממנו להתפשט. 

לרבים מהצמחים הפולשים יש מגוון תכונות משותפות שבזכותם הם יכולים לפלוש. 

הראשונה – גמישות אקולוגית. הם מסוגלים לשרוד במגוון קרקעות, טווח טמפרטורות רחב (את מקור החסידה הגזור פגשתי בעמק המוות!), כמויות משתנות של משקעים. אם נסתכל שוב על החרצית העטורה, היא פורחת סביב אגן הים התיכון – גם במקומות קרים יחסית, כמו הרי ירושלים, וגם בחום של באר שבע. גם בחמרה במישור החוף, וגם בקרקעות גיר או בזלת בגליל ובגולן. 

תכונה נוספת היא ריבוי אל-מיני – הם לא חייבים לייצר פירות. הם לא תלויים במאביקים או ביצורים אחרים שיפיצו את הזרעים. החמציץ הנטוי, שפולש גם בארץ וגם בקליפורניה, מתרבה רק באופן וגטטיבי, ובכל זאת הצליח להגיע כמעט לכל פינה בארץ וגם בקליפורניה. 

יכולת התחדשות ומהירות צימוח – כל עוד השורש קיים או הזרע קיים, גם אם כרתנו אותם וגם אם שרפנו אותם, הם יתחדשו. ולא רק זה, הם יצמחו מהר יותר מכל מי שמסביבם – ואז לא יאפשרו לאחרים להתחדש. 

כאן אפשר לראות את סלסלי הכסף, עדיין מוקפים בפרג הקליפורני המקומי – אשולציה קליפורנית

תחרותיות – המינים הפולשים מנצלים את המשאבים ביעילות רבה יותר. אחד הדוגמאות המוכרות אצלינו היא טיונית החולות, שמקורה בדרום קליפורניה. בקליפורניה השורשים שלה יורדים לעומק 2-3 מטרים על מנת להגיע למי התהום. אצלינו הם מעמיקים ל-6 מטרים ויותר, וכך מונעים מהצמחיה המקומית לקבל מים. 

העלוק המצוי – Bellardia trixago – בתמונה הבאה מצא שיטה אחרת – כמו שמרמז שמו, הוא טפיל-למחצה. הוא מנצל את הצמחים המקומיים לקבל מהם את הדרוש לו לשרוד. 

פעמים רבות המינים הפולשים גם נעזרים באללופתיה – העלים הנושרים, הפירות או השורשים של הצמח מפרישים חומרים המונעים מצמחים אחרים להתבסס לידם.  

עוד תכונה היא כמות הזרעים והיעילות בהפצתם. מינים פולשים מייצרים לרוב כמויות גדולות של זרעים, ומצליחים להפיץ אותם למרחקים. לחרצית יש זרעים שנישאים ברוח, לאספסת – זרעים שנצמדים לפרוות בעלי חיים (ארנבות, שועלים וכיו"ב) והם מפיצים אותם במרחב. ולזרעים יש חיוניות ויכולת תרדמה. כלומר, אם פוזרו הזרעים במרחב – לא כולם ינבטו בעונה הקרובה. חלקם יישארו רדומים, במצב זרע, וימתינו שנה, שנתיים ויותר, על מנת לנבוט בזמן מאוחר יותר. כך הם מונעים תחרות בינם לבין עצמם, אבל מאפשרים לעצמם להתחדש ולנבוט גם אם ניסינו לבער אותם מן השטח. 

כיום, אחרי שפיזרנו כל מיני צמחים ובעלי חיים בעולם בחוסר אחריות ובלי להבין את ההשלכות – אנחנו צריכים לנסות להתמודד עם זה. במקומות רבים בעולם יש פעילויות לטיפול בנושא.
בין הראשונים לטפל בנושא היתה ניו זילנד, שכבר בשנת 1996 חוקקה חוק מתקדם במיוחד שנועד לעצור פלישות עתידיות, לדאוג לתקציבים לטיפול בפלישות קיימות, וגם להעניש אנשים המנסים להבריח מינים פולשים. בשנת 2015, האיחוד האירופי חוקק חוק המחייב את כל מדינות אירופה, וגם הוא מטפל בנושא על כל השלכותיו. בארץ, הארגונים הירוקים מנסים כבר כמה שנים להעביר חוק דומה לזה של ניו זילנד והאיחוד האירופי, אך עדיין ללא הצלחה. ואני חושבת שרוב הקוראים שלי יודעים מה דעתי על ממשלת ישראל לפחות בעשור האחרון. כל סדר הקדימויות שלהם הפוך ולא הגיוני. 

בקליפורניה יש מספר חוקים המטפלים בנושאים שונים, לא בדקתי אם הם מכסים את כל הבעיה או רק חלקים ממנה. בכל הנוגע לצומח, יש להם ארגון מקומי – Cal-IPC – המועצה לניהול מינים פולשים שמנהלת את שיקום המערכות האקולוגיות. 

הלחך בתמונה מעל – Plantago coronopus, לחך שסוע, הוא קרוב ללחך השסוע שגדל אצלינו במדבר, אך זהו מין שונה – מוצאו באירופה וגם הוא פולש בקליפורניה. 

אבל אני לא רוצה שהרשומה הזו תהיה רק שלילית. ולכן אספר שבפארק הזה נעשו עבודות רבות לשיקום המערכת האקולוגית, להדברת המינים הפולשים ולהשבת מינים מקומיים. 

אז עם ברוש מונטריי (Cupressus macrocarpa) המקומי והנהדר (פה מעל, למרות שהוא מוקף עשב-פמפס – Cortaderia selloana, פולש מדרום אמריקה) אנחנו יוצאים לדרך בשביל: המשך (אופטימי) יבוא! 

הרבה מהמידע שכתבתי פה קראתי בספר "הצמחים הפולשים בישראל" של ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, חלק למדתי בקורס "הבסיס המדעי לשמירת טבע" של פרופ. תמר דיין באוניברסיטת ת"א, והשאר מאתרים שונים ברשת.
את התמונות צלמתי ב-Mori Point, בתאריך 10.5.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מאת: ע נ נ ת

I love nature, and I take pictures of nature - mostly flowers, mostly in Israel - but not exclusively

11 תגובות על ״Mori Point – מינים פולשים בקליפורניה״

  1. רשומה עצובה עם תמונות יפות… מקווה שיצליחו לשמור על הצמחייה המקומית בקליפורניה, בישראל ובמקומות אחרים

    אהבתי

  2. רשימה חשובה ומעניינת ביותר. תודה על המידע ועל התמונות. האהל ממש מרשים..
    לצערי גם בארץ יש לא מעט מינים פולשים (בנוסף לאלה שהזכרת) ואם ניקח בחשבון את שטחי הבר המצומצמים מלכתחילה והמצטמצמים כל הזמן בעקבות סלילת כבישים ובנייה, המצב ממש חמור.

    אהבתי

    1. האהל הזה (שהוא בעצם משהו מהמשפחה, ולא בדיוק אהל) באמת מדהים. והמצוקים הורודים מעל האוקיאנוס נהדרים.
      אצלינו יש אמנם פחות מינים פולשים, אבל גם הרבה פחות שטח מלכתחילה. והמצב באמת חמור.

      אהבתי

  3. זוכרת שנכנסנו לאיי גלפגוס ממש ריססו אותנו ואת התכולה שהבאנו כדי למנוע העברת………..
    נפלאות דרכי הטבע. תהפוכות הטבע הגיוני שיהפכו מין מסויים לפולש שלא מרצון.. אם זה טורנדו, אם הרי געש, צפורים שמעבירות ועוד.
    הטבע עושה ככל יכולתו לשרוד בכל דרך אפשרית.
    רשומה מעניינת כמו תמיד.

    אהבתי

    1. והם צודקים. צריך לעשות טיפול כזה בכל מקום – למנוע העברה ביולוגית של חומר.
      בארץ לעומת זאת מזלזלים בהכל. חיפושיות משמידות דקלים הגיעו עם ריהוט, יתוש הטיגריס האסיאתי – בתוך משלוח צמיגים ועוד ועוד.
      מינים פולשים אינם מינים שהועברו על ידי בעלי חיים או טורנדו. זה נחשב להגירה טבעית. אני מתכוונת אך ורק למינים שהועברו על ידי האדם.

      Liked by 1 person

  4. אינפורמטיבי ומעניין מאוד. לצערי גם ברוב מקרי המינים הפולשים פה המלחמה היא כבר רק למניעת היכחדות המינים המקומיים. את מרבית הפולשים כבר לא ניתן לעקור.

    אהבתי

    1. בכל העולם זה כך, יש מינים שהטיפול בהם הוא יותר "ממשק" – כלומר, נסיון להגן על המקומיים ולא היפטרות מהפולשים, שכן זה ממש בלתי אפשרי. 😦

      אהבתי

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s