אלי, אלי,
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.
את השיר כתבה חנה סנש, שעלתה לארץ מהונגריה. חנה התגייסה לצבא הבריטי והתנדבה לקבוצת צנחנים שיועדו לצנוח באירופה ולחבור שם אל הפרטיזנים, על מנת להציל קהילות יהודיות שהיו נצורות תחת השלטון הנאצי. היא נתפסה ע"י השלטון ההונגרי, עונתה והוצאה להורג בהיותה בת 23 בלבד.
חשבתי שהשיר הזה מאד מתאים לתמונות שצלמתי, כי צילמתי אותן בחוף תל אביב, מעל החול והים, עם רשרוש של המים.
הצמח הזה דווקא מסמל הרבה תקווה ואופטימיות. זהו דרדר נמוך, וכבר כתבתי עליו. דרדר נמוך מוכר בארץ בתור צמח נדיר שגדל רק בחוף הכרמל.
ברשימות של האוניברסיטה העברית, נמצאו דיווחים על דרדר נמוך בחופי תל אביב משנות ה-20-30 של המאה ה-20. המדווחים היו פרופ. אייג, פרופ. פיינברון ופרופ. זהרי – ראשוני ענף הבוטניקה בארץ. ולא ברור אם הדרדר נמצא בחוף ת"א באופן טבעי, או שהוא הובא לשם כחלק מגינון בצמחי ארצנו שנעשה בהקמת גן העצמאות. בכל מקרה, זה באמת היה מזמן.
בראשית שנות ה-90 הגיע למקום אדם נוסף ששם לב אל הדרדרים. מן הסתם הם היו שם כל השנים – אבל אם תשאלו חובבי פרחים לאן ללכת על מנת לחפש פרחים נדירים, חוף תל אביב לא תהיה התשובה הראשונה. וגם לא השניה…
וכך חלפו השנים, ובשנת 2011 הגיע למקום ד"ר גדי פולק, כחלק מהמחקר לכתיבת "הספר האדום" של צמחים בסכנת הכחדה. גדי מצא את הדרדרים. בשנת 2015 נערך במקום סקר מסודר (ע"י ד"ר יובל ספיר), פורסמה כתבה מרתקת באתר "כלנית", ובעקבותיהם גם אני הגעתי למקום, אבל בקיץ… ראיתי את הדרדרים בפרי:
אתמול, רגע לפני יום הזכרון לשואה ולגבורה, הזדמן לי שוב לעבור בשטח, אם כי לזמן קצר מאד – והצלחתי לאתר שני דרדרים פורחים!
הגדר כאן היא גדר שנועדה לעצור אבנים מלהדרדר על האנשים ההולכים בטיילת למטה. והדרדרים שממשיכים לפרוח 95 שנים אחרי שאלכסנדר אייג מצא אותם לראשונה – בהחלט משדרים אופטימיות. ויחד עם זאת, הסמליות של הגדר שהפרחים מאחוריה מאד בלטה לי.
יהי זכר הנספים ברוך. אני מקדישה את הרשומה לזכר בני משפחתי, משפחות באטוס וגרין מקאליש, שנספו בשואה.
את התמונות צלמתי במצוק גן העצמאות בת"א, בתאריכים 19.8.2015 ו-11.4.2018
אני יודעת שהגרסה הזו היא לא ה"קלאסית", ובכל זאת, היא מיוחדת ומצאה חן בעיני.
למי שבכל זאת רוצה – הנה גרסה מוכרת יותר:
פרחים, פרפרים וכל מיני 
יהי זכרם של קורבנות השואה ברוך.
הגרסה של הברירה הטבעית מאוד מיוחדת
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
RESPONSA RTF
*הרהורים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה*, מוטי לקסמן, ניסן, תשע"ח
צפיתי בשידור התכנית על "האנטישמיות החדשה", בהנחיית יעקב איילון. אנטישמיות
היא אחד הביטויים הקשים של שנאת הזר, של שנאת השונה. האם שנאת הזר והשונה היא
תופעה חדשה? לא. שנאת הזר ושנאת השונה החלה להתפתח מאז החל האדם להתארגן
בקבוצות. התארגנות בקבוצות לוותה, בדרך כלל, גם במערכת אמונתית, כזו או
אחרת.
כך, כל חברה נגועה בתופעה איומה זו.
כורש היה אחת הדוגמאות הבולטות של חריגה מתפישה איומה זו. כורש האמין שלכל
קבוצה אנושית הזכות לחיות לפי אמונתה. כך גם היהודים מאותה עת זכו לחזור לארץ
ישראל. תפישת כורש התנהלה במשך של מאתיים שנה. עד שהופיע "אלכסנדר הגדול",
ב"גדולתו", צבאו החריב את ממלכת כורש, גם את האמונה בזכות כל אדם לחיות לפי
אמונתו.
אם נעיין היטב, נראה שגם היהדות אינה נקייה משנאת הזר והשונה. הדוגמאות רבות.
משה המנהיג הגדול מניע את בני לוי להרוג בחרב מבני ישראל שחגגו את עגל הזהב.
[א] מהו ספר יהושע אם לא דוגמא בולטת של טיהור אתני בשם אמונה? יריחו, [ב] העי,
[ג] חמשת המלכים, [ד] חצור ומלכי הצפון. [ה]
האם אין סיכוי לשנות זאת? להפסיק את הזוועות גם בימינו אנו בראשית המאה ה-21?
הדרך היא אחת, להאמין שלכל אדם הזכות לחיות על פי אמונתו והשקפת עולמו. אני
ממשיך בהתמדה לטעון, ולהפיץ אמונה זו, *האדם קדוש הוא*, מוטי לקסמן, אייר,
תשע"ח, motele777@gmail.com
לשיר לפי הלחן, "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאָכֵי הַשָּׁרַת…"
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם בְּנֵי אָדָם, בְּנֵי אֱנוֹשׁ
חֶסֶד, רֹךְ וְחֶמְלָה
לֵב אָדָם, אֱלֹהִים, מָלֵא רַק בַּטּוֹב,
לְנַסּוֹת אֲנִי חַיָּב.
בְּנֵי אָדָם, בְּנוֹת חַוָּה בְּכָל מָקוֹם,
הַתִּקְוָה, בְּיָדֵינוּ הִיא,
אִם נִפְעַל, לֹא נַפְסִיק
וְנַמְשִׁיךְ לַמְרוֹת הַכֹּל
*הָאָדָם בָּרוּךְ הוּא.*
לֹא תָּמִיד זֶה נוֹחַ, לֹא תָּמִיד זֶה קַל-פָּשׁוּט
אֲבָל, תָּמִיד זֶה אֶפְשָׁרִי
בְּאֱמוּנָה וּבְמַעֲשֶׂה נִצֹּר
עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם יָפֶה
בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם
יַחַד נַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם
כָּל אָדָם, כָּל אִשָּׁה;
חֶסֶד, טוֹב וֶאֱמֶת
*הָאָדָם קָדוֹשׁ הוּא*.
*אני שר באמונה מלאה, *
*יש בך נכונות להצטרף?*
*הארות ומראה מקום*
א. "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן
לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר
מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה
אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ
וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ
אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה
וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות לב,
כה–כח).
ב. "וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר
וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב" (יהושע ו, כא).
ג. "וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי
בַּשָּׂדֶה בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי חֶרֶב
עַד תֻּמָּם וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב.
וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה שְׁנֵים
עָשָׂר אָלֶף כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי" (יהושע ח, כד–כה).
ד. "וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכּוֹתָם מַכָּה
גְדוֹלָה מְאֹד עַד תֻּמָּם וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל
עָרֵי הַמִּבְצָר" (יהושע י, כ).
ה. "וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עַד צִידוֹן
רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וַיַּכֻּם
עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד. וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר
אָמַר לוֹ ה' אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵש.
וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיִּלְכֹּד אֶת חָצוֹר וְאֶת מַלְכָּהּ
הִכָּה בֶחָרֶב כִּי חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה
(יהושע יא, ח–י).
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
פוסט מושקע ,מרגש ועם הרבה הסטוריה והסברים.
לא לדבר על התמונות המדברות .
כל הכבוד שמצליחה לאתר פרחים הנדירים האלה בכל מני מקומות.
לגבי יום הזכרון לשואה ולגבורה הייתי מוסיפה הרבה עובדות על מצבם של אחוז גבוה מתוך ניצולי השואה
שחיים בעוני ,הזנחה ואפילו התעללות (מדברת מניסיון) ,אבל היום דובר כל כך הרבה שדבריי לא ממש נחוצים.
אהבתיאהבתי
תודה לך,
המצב קשה, והבעיה היא שנזכרים בזה ליום אחד בשנה, מצקצקים קצת ועוברים הלאה.
בשנה שעברה ארחתי בבלוג ידיד שכתב על הנושא הזה בדיוק –
https://anenet110.wordpress.com/2017/04/23/holocaust2017/
אהבתיאהבתי
יום עצוב, הזכרת לי שהיינו מסתובבים בבית הקברות המוסלמי שנמצא ליד גן העצמאות היום. היו שם חורבות, גדרות תיל מימי הבריטים ומחסומים ליד בית הקברות כדי לשמור את המעט שנשאר שם. זוכרת שהיו שם צמחים. היינו מטילים שם בהפסקות הארוכות שהיו לנו מבית הספר. למדתי ב-א.ד. גורדון. באותה תקופה לא היו שם בניינים.
היום לצערי מתקשה לטייל שם.
יהי זכר הנרצחים ברוך.
תודה לרשומה מרתקת למרות העצב.
אהבתיאהבתי
תודה לך על התוספות!
אהבתיאהבתי