מרווה צמירה – Salvia lanigera

יש לי פרויקט חדש: אני עורכת סקר טבע עירוני בהרצליה. אחרי כפר-סבא, הוד השרון ורעננה – זה פשוט מתבקש, נכון? 

במסגרת הסקר הפעם ביקשו מאיתנו להמשיך מעט צפונה, מעבר לגבולות המוניציפליים של הרצליה. הגענו לרכס כורכר יפהפה, ושם היו מרבדים סגולים. 

כאלה שמשתלבים מצוין עם שיחי רותם המדבר, שהיו מאד נמוכים בגלל הרוחות מהים: 

ואם מסתכלים מקרוב (או לחילופין, קוראים את שם הרשומה) – אפשר מיד לראות שזהו פרח אופייני של מרווה:

בבלוג כבר הצגתי כמה וכמה מיני מרווה, ואפשר באמת להשוות ולראות שצורת הפרח דומה בכולם. 

המרווה הצמירה נקראת כך בגלל גביע הפרח והגבעול הצמריריים. 

גם השם הלטיני, lanigera, משמעותו צמרירי. 

העלים שלה מיוחדים גם הם – מלאים גבשושיות:

המרווה הצמירה היא בעיקרון צמח מדברי, אבל היא מצפינה גם לאורך חולות מישור החוף. 

צמחי מדבר רבים הם שעירים – השעירות עוזרת להגן בפני איוד, וכן מגנה בפני קרינת השמש. 

הדבורים מאביקות את המרווה – כבר הסברתי את מנגנון ההאבקה של המרווה כשסיפרתי על מרווה משולשת. 

אזור השרון איננו אזור מדברי, אבל הקרבה לים – שמוסיפה קרינה ומליחות, והחולות שהמים מחלחלים דרכם במהירות הופכים את האזור הקרוב לחוף לאזור עם תנאים קשים ממש כמו במדבר. 

ולכן באזור החוף אפשר למצוא צמחים בעלי התאמות מדבריות, וגם צמחים מדבריים שהתפשטו לכיוון החוף, כמו למשל רותם המדבר, שהזכרתי כאן או בר-עכנאי שיחני שסיפרתי עליו בעבר. 

את התמונות צלמתי בדרום השרון, בתאריך 15.2.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.