סיכום 2016 בתמונות

הלילה תסתיים שנת 2016, וכמנהגי אני בודקת מה צילמתי ומה פרסמתי השנה.
פרסמתי הרבה פחות – רק 35 רשומות, אפילו לא אחת לשבוע, וזאת בעיקר בזכות העיסוקים האחרים שלי, ובראשם העבודה על התזה. 

אז… מתחילים: 

 

בינואר – פרסמתי את הדו-פרית התמימה שפרחה בעציץ שלי. לצערי, השנה היא לא פרחה שוב. 

d02

בפברואר – כתבתי על גן איריס בכפר יהושע, על האמברוסיה הפולשת, התרגשתי לפגוש חד-שפה מזרחי בהרי יהודה – ואפילו הספקתי לפגוש את הדונגיות הראשונות: דונגית ארץ-ישראלית

DSCN0922

במרץ נכנסתי במלוא המרץ לאיסוף נתונים למחקר, אודות איריס הארגמן

DSCN2314

באפריל המשכתי להסתובב במישור החוף, אבל לא תיתכן אצלי רשימת סיכום בלי סחלבים! לכן לכבוד פסח פרסמתי דבורנית: 

DSCN5193

במאי הספקתי לעלות לחרמון, ולפגוש מרבדים של זכריני מופשל

DSCN6585

וביוני הלך לעולמו ידידי דוד שחק, מגדל האיריסים מהעמק ונזכרתי בטיולים ובפגישות שלי איתו 

IMG_1200

ביולי הספקנו לקפוץ לכמה ימים לברלין – 

DSCN9354

ובאוגוסט המשכתי לכתוב עליה, במיוחד על פארק טירגארטן הגדול במרכז העיר

DSCN9363

בספטמבר פרסמתי רשומות עם תמונות שצלמה אמא שלי באיסלנד, מקום אליו אני חולמת להגיע. היא פגשה שם "תוכי ים" – פאפין אטלנטי

DSCN9585

אבל הספקתי גם להגיע אל אחו בנימינה, לפגוש פרח נדיר במיוחד – הנטופית הרפואית (שהיא המקור למרשמלו!) 

dscn9351

באוקטובר כתבתי על פרח קטן, עדין וכמעט בלתי נראה – העוגנן הנימי

dscn0267

בנובמבר הלך לעולמו לאונרד כהן, הגשמים התעכבו – ואז פרצו השריפות בכל הארץ. אותי הטרידה במיוחד השריפה ליד בית אמי. 

dscn2636

ובדצמבר, כשסוף סוף הגיעו הגשמים – כיוון שעוד לא היתה פריחה משמעותית, סיפרתי על החוגלה

dscn5850

ועם הקידה הקלה של החוגלה מסתיימת שנת 2016, שלמען האמת לא היתה שנה מדהימה במיוחד. אני מקווה לשנה טובה יותר בשנה הבאה, ומאחלת לכולכם שנה מוצלחת!
С Новым годом!

אני אוסיף עוד תמונה אחת, שלא פרסמתי עדיין בבלוג: עגורים על רקע השלג בחרמון, שצילמתי השבוע באגמון החולה: 

dscn3482

 

לבדית – Alessioporus ichnusanus

alessioporus-ichnusanus-02

סוף סוף הגיעו הגשמים, ואנחנו מקווים שאחריהן תצוצנה הפטריות. בינתיים אני חוזרת אל פטריות שהפתיעו אותי לפני חודש – לפני הגשמים – בתל אביב.

dscn2222

חציתי גן ציבורי: מדשאה מושקית ובשוליה כמה עצי אורן. כדרכי הסתכלתי מטה, ובדשא מצאתי… פטריות! אם אין גשם בטבע, אז לפחות משקים את המדשאות – ושם יש מציאות.  

dscn2249

חלק מהפטריות שמצאתי היו אורניות, טובות למאכל. אבל חלק היו אחרות: 

הרגל רחבה ופחוסה: 

dscn2255

הכובע כהה יותר: 

dscn2225

הספוג נראה אחר לחלוטין: 

dscn2228

וכשחתכתי את הפטריה – היא קיבלה צבע כחול: 

alessioporus-ichnusanus

טוב. ברור שזו לא אורניה! 

הנה, למשל, אורניה (מהסוג: Suillus) מאותה מדשאה:הרגל עגולה וצהובה, ומישהו נגס בה – אבל הבשר נשאר צהוב בהיר: 

dscn2239

אז צילמתי, ושלחתי שאלות. לשמחתי, בקבוצת הפטריות בפייסבוק חברה ד"ר אליונה ביקטובה – חוקרת של פטריות ממשפחת הגושיות מאוניברסיטת חיפה. 

dscn2246

התמונות הראשונות שצילמתי היו בטלפון, ולא מספיק ברורות. אליונה חשדה שזהו מין נדיר יחסית של גושית. היא ביקשה שאאסוף אחת ואעביר אליה, לבדיקה מיקרוסקופית.

dscn2236

אבל כשחזרתי עם מצלמה לצלם תמונות טובות יותר, ואספתי מעט פטריות בשביל אליונה – היא תיקנה את עצמה, וזיהתה את הפטריה בתור אחת מהלבדיות. 

alessioporus-ichnusanus-01

הרבה מהפטריות ממשפחת הגושיות מאד דומות, ולפעמים אפשר להבדיל ביניהן רק באמצעות מיקרוסקופ. לכן עוד יש שינויים בהגדרות. 

dscn2237

הסוג "לבדית" (Xerocomus) פוצל לכמה מינים בעקבות עבודות מולקולריות, והלבדית שלי היא אחת מהם. כיום שמה הלטיני הוא Alessioporus.  אין למין הזה שם בעברית, ולכן אני נשארת עם "לבדית". 

dscn2245

חתכתי פטריה נוספת, כדי לנסות לצלם את שלבי ההכחלה, ואז גיליתי 2 דברים:
1. אי אפשר להיות זו שחותכת וזו שמצלמת בו זמנית, כי הפטריה מכחילה מהר מדי!
2. חלק מהפטריות מקבלות גוון כחלחל בהיר ולא כחול עז כמו הפטריה שחתכתי בפעם הקודמת. 

dscn2256

לפי הכתוב, חלק מהלבדיות ניתנות למאכל לאחר בישול מקדים – כלומר, מרתיחים, שופכים את המים, מרתיחים שוב, שופכים את המים – אחרי כמה הרתחות כאלה, לכאורה אפשר לטגן את הפטריות או לשים במרק… השאלה היא כמה טעם נשאר אחרי ה"כביסה" הזו, ולמה לעבוד כל כך קשה. לכן אני מעדיפה להשאיר אותן, ולהסתפק באורניות המוכרות.
בנוסף לכך, לא מצאתי מידע ספיצפי לגבי הפטריה הזו. עוד סיבה טובה להשאיר אותה בשטח – אם לא בטוחים – לא מלקטים!  

dscn2251

וכאן המקום להזהיר, כמו בכל רשימת פטריות: 

אם אתם לא בטוחים מה מצאתם – אם אתם לא יודעים מהו מין הפטריה – תשאירו אותה בשטח. אל תלקטו. 

אם יש ספק -אין ספק. לא מלקטים ולא אוכלים שום דבר שלא מכירים! 

 

את הפטריות צלמתי בתל אביב, בתאריכים 14-15-17/11/2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

dscn2248_-alessioporus-ichnusanus

חוגלת סלעים – Alectoris chukar

dscn0530

החלטתי לפרסם רשימה, וכיוון שלא יצאתי כל כך לשטח – אני חוזרת לתמונות שצלמתי בעבר, והיום בחרתי לספר על החוגלה. 

img_6344

החוגלה, ממשפחת הפסיוניים היא עוף נפוץ בישראל. היא מטיילת בד"כ על פני הקרקע – 

dscn5853

אך בשעת סכנה היא מסוגלת לעוף למרחקים לא ארוכים במיוחד.

img_3845

החוגלה נוהגת לשכון באזורים סלעיים, ולכן שמה חוגלת הסלעים. 

dscn5857

בעבר צדו הרבה חוגלות בארץ, ומספריהן קטנו מאד. לכן, מאז שנת 2000 נאסר ציד החוגלות – והן מתחילות להתאושש. 

dscn1952

כיום אפשר לפגוש חוגלות ברוב הארץ – פגשתי אותן בסקרי הטבע בשרון, בהרי ירושלים, בגליל, בכרמל וגם במדבר – במגרש החניה של גן לאומי ממשית. 

dscn5850

החוגלה היא ציפור חביבה מאד. בד"כ הן חיות בלהקות, ואפשר לשמוע אותן מתקשרות ביניהן גם אם לא רואים אותן. 

dscn5858

בעונת החיזור הם מתחלקים לזוגות וכל זוג מקנן בנפרד מהזוגות האחרים. בשלב הזה הזכרים נעשים טריטוריאליים, ומכריזים על שטח הקינון שלהם על מנת שזכרים אחרים לא ייכנסו לשם.

dscn5860

לאחר החיזור, הנקבה מטילה בין 6 ל-15 ביצים, ודוגרת עליהן כשלושה שבועות וחצי – עד לבקיעת האפרוחים. יש תיעוד לכך שלפעמים היא מטילה שתי קבוצות ביצים, על אחת דוגר הזכר – ועל השניה דוגרת הנקבה. 

dscn5856

על פניה של החוגלה יש פס כהה שמסתיר את העיניים – זה נראה כאילו היא חובשת מעין מסיכה מוזרה: 

dscn0531

השם חוגלה נזכר בתנ"ך – אחת מבנות צלפחד קרויה על שמה, וגם ישוב בגבול בין נחלת שבט יהודה לבנימין. 

dscn5855

בעולם היא נפוצה ממזרח אסיה ועד מערב אירופה, אבל הביאו אותה גם לארה"ב כדי שתשמש שם עוף לציד, והיא התבססה היטב במערב ארה"ב והפכה לעוד מין פולש. 

dscn0535

אני תמיד נהנית לפגוש חוגלות בטיולים – אם כי לרוב אני שומעת אותן, ולא תמיד מצליחה לראות. 

img_3841

את התמונות צלמתי במקומות הבאים:
פארק הבשור, 13.9.2007
נחל חלילים, 28.3.2013
שדה בוקר, 1.10.2014
ממשית 15.12.2014
והר הרצל בירושלים, 6.11.2016

dscn5861

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

img_3844