ביקור בזק בברלין

נסיעה לחו"ל נעשתה לנו קצת מסובכת השנה. העננצ'יקית בין בגרויות למשלחת לפולין, העננצ'יק בתכנית מתמטיקה של בר אילן, ואני בין מבחני סוף סימסטר לקידום התזה – היה לנו קשה לאתר שבוע, וכשמצאנו – חיפשנו טיול-של-הרגע-האחרון, לעיר באירופה. וכך הגענו אל ברלין, לטיול של 5 ימים.

בסופו של דבר הטיסה נדחתה ב-13 שעות, וכך הפסדנו יום אחד – אבל את הארבעה שנותרו לנו ניצלנו היטב. 

ולכן היום אני סוקרת במהרה את קו הרקיע של ברלין: הבניינים הבולטים בשטח. 

אני מתחילה עם גשר אוברבאום – Oberbaumbrücke. זהו גשר מרשים, שנבנה בסוף המאה ה-19, נהרס במלחמת העולם השניה, ושוקם בשנות ה-90, לאחר נפילת החומה. 

בעצם, הקונספט הזה מאד מאפיין את ברלין: היה משהו מרשים, הוא נהרס בהפצצות בנות הברית על ברלין, ואז – אם הוא היה במערב ברלין, לרוב שיקמו אותו. אם לא – אז השיקום התחיל לאחר 1989, לאחר איחוד ברלין. 

למשל, הנה כיפת המרכז הקהילתי היהודי ובית הכנסת החדש של ברלין: בית הכנסת המקורי נבנה באמצע המאה ה-19 ונחנך בנוכחות אוטו פון ביסמארק. בליל הבדולח (1938) שרפו אותו, ואח"כ הנאצים פשוט הפכו אותו למחסן. הוא עמד בשממונו במזרח ברלין עד נפילת החומה, ואז שיקמו את המבנה והכיפה שלו. כיום זהו בית כנסת פעיל, שמשלב את הזרם הקונסרבטיבי והרפורמי. 

שני המאפיינים הויזואליים הבולטים ביותר בברלין הם:

השיפוצים – כמו שאמרה לנו רושל, מדריכת סיור ההליכה שהשתתפנו בו – העגורן הוא הציפור הלאומית של ברלין!

 והגרפיטי. בכל מקום אפשרי (ובכמה מקומות בלתי אפשריים בעליל) יש גרפיטי. הנה, למשל, המזרקה במרכז כיכר אלכסנדר – אלכסנדרפלאץ: 

אבל אמרתי שאני מתמקדת בקו הרקיע. באלכסנדרפלאץ נמצא המגדל הגבוה ביותר בעיר, ואחד מציוני הדרך הבולטים שלה: מגדל הטלביזיה. הכדור בראש המגדל הוא מסעדה מסתובבת, שנחשבת יוקרתית מאד. אפשר גם לעלות למרפסת למעלה – אבל לא הספקנו לארגן לנו כרטיסים לעליה, והסתפקנו בצפיה במגדל מכל מיני מקומות ברחבי העיר – הוא באמת בולט בשטח. 

בתמונה הבאה אפשר לראות את הברלינר דום – הקתדרלה הקתולית של ברלין. בעיקרון, הגרמנים הם נוצרים-פרוטסטנטים – הם הלכו בעקבות הנזיר לותר. אבל באופן מאד אבסורדי, בעבר הם היו ידועים בסובלנות הדתית שלהם. יש נציגויות להרבה זרמים נוצריים בעיר, ובזכות אותה סובלנות במאה ה-19 בנו בעיר בית כנסת יהודי גדול ומפואר. משהו קצת השתנה ביחס מאמצע המאה ה-19 ועד המאה ה-20. 

בתמונה הבאה אפשר לראות את שני הצריחים של ניקולאיקירש – כנסית ניקולאי הקדוש. הכנסיה הזו ניצבת ברובע העתיק ביותר של ברלין. במקור היא הוקמה במאה ה-13, שאז נוסדה ברלין, ככנסיה קתולית. במאה ה-15 היא הפכה לכנסיה לותרנית, עברה כמה שיפוצים ומלחמות, ומה אז? נכון. מלחמת העולם השניה. וכן, הכנסיה שוקמה – אך היום היא לא פעילה ככנסיה אלא יותר כאולם קונצרטים ומרכז קהילתי.
הפסל בקדמת התמונה הוא סיינט ג'ורג' הורג את הדרקון – אגדה נוצרית מוכרת. 

אחד הבניינים המזוהים ביותר עם ברלין הוא הרייכסטאג – שבעצם, היום אמורים לקרוא לו הבונדסטאג. 

הרייך היה שלטון המלכים, הקייזרים. אז הגיע היטלר והקים את הרייך השלישי. במלחמה הבנין נהרס, ובתור אחד מסמלי השלטון של היטלר – אף אחד לא הסכים לשקם אותו. ממילא הוא היה במזרח, והם העבירו את המרכז השלטוני לבנין הלופטוואפה (חיל האוויר הנאצי) שלא נפגע – וגרמניה המערבית העבירה את השלטון בכלל אל בון. 

ושוב, לאחר נפילת החומה – הבנין שוקם, הממשל חזר לעבוד בו – והיום זהו הבונדסטאג. בנו לו כיפת זכוכית מגניבה מאד, ורצינו להכנס לסיור בה – אבל כבר לא היה מקום. אם אתם מתכננים טיול לברלין, חפשו את אתר הבונדסטאג ותרשמו לסיור בכיפה, כי אחרת זה די בלתי אפשרי. 

אחרי נפילת החומה, התחילה תנופת בניה ושיפוצים ושדרוגים. כיוון שהממשלה חזרה לברלין, צריך היה לבנות להם בניינים חדשים. הפעם הם ניצלו את נהר השְׁפְּרֶה הזורם במרכז העיר, ובנו את בתי הממשל משני צידי הנהר – עם גשר מיוחד המחבר אותם. הבניינים הללו הם סמל לברלין המתחדשת והמתחברת. העיר שחוברה לה יחדיו. 

גם בנין Chancellery חדש הוקם – עקרונית זה משהו מקביל ל"בית הלבן" האמריקאי – הבית בו נמצאים משרדי הקנצלר (או במקרה שלנו, הקנצלרית) וגם הוא חדיש ומרשים מאד: 

בראש הבנין ישנה מרפסת מלאת צמחיה – זו המרפסת הפרטית של משרדה של הקנצלרית, אנגלה מרקל. 

אחד מהאתרים המזוהים ביותר עם ברלין הוא שער ברנדנבורג, שבראשו ויקטוריה אלת הניצחון נוהגת כרכרה עם ארבעה סוסים. 

השער נבנה בשנת 1791, ובמקור האלה בראשו היתה אלת השלום. אבל אז נפוליאון כבש את ברלין, התלהב מהפסל ולקח אותו הביתה. כמה וכמה שנים מאוחר יותר הגרמנים הצליחו לקבל את הפסל בחזרה – ואז הם שינו אותו מאלת השלום לאלת הניצחון. 

ומאלת ניצחון אחת לאחרת: את עמוד הניצחון, שגם בראשו ניצבת לה ויקטוריה, הקימו באמצע המאה ה-19 כדי לחגוג כמה נצחונות של הצבא הפרוסי על אוסטריה, צרפת ושכנים אחרים שלהם. במקור הוא עמד מול הרייכסטאג – אבל במלחמת העולם השניה הוא הוזז למקומו הנוכחי, בגלל תכנונים אחרים של היטלר. התכנונים (לשמחתנו) לא יצאו לפועל, אבל בזכות העובדה שהעמוד הועבר למרכז הפארק של ברלין – הטירגארטן – הוא לא נפגע מההפצצות. 

האתר האחרון שאני סוקרת היום הוא ארמון שרלוטנבורג – ארמון מרשים שנבנה בסף המאה ה-16 ע"י הקייזרים. כמובן, גם הוא נהרס במלחמה וגם הוא שוקם. עכשיו (כמו שאפשר לראות) שוב משפצים שם – אך המקום בהחלט מרשים, והגנים שלו אפילו יותר. 

זהו. זו היתה סקירת קו האופק. אני מתכננת גם לרדת לפרטים, לפחות בחלק מהאתרים. 

את התמונות צלמתי בברלין, בתאריכים 16-19.7.2016. מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.