החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
את השיר "החול יזכור" כתב נתן יונתן והלחין נחום היימן.
והיום, במיוחד, אני גאה במורשת שלי, גאה בסבים שלי ששרדו את התופת.
בתמונות אפשר לראות מקבצים מקסימים של זכריני מופשל (Myosotis refracta), שצילמתי במרומי החרמון בתאריך 25.4.2016
והם מזכירים לי לא לשכוח. לעולם לא לשכוח את התופת, את הנרצחים, את הזוועה – ולא לתת יד לפגיעה באנשים באשר הם אנשים, ללא קשר למוצאם או דתם – אבל גם לא לוותר ולפגוע בעצמי בשביל כבוד מדומה לדת כלשהי.
פרחים, פרפרים וכל מיני 
נוגע מאוד ללבי. איזה צרוף מופלא בין טקסט לתמונה.
אהבתיאהבתי
יהי זכרם ברוך
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
תודה. יהי זכרם ברוך.
אהבתיאהבתי
רוב בני המשפחה של אבי ושל אמי נרצחו בשואה ונשארנו משפחה מצומצמת ביותר. אי אפשר לשכוח דברים כאלה.
תמונות הזכריני נהדרות ומתאימות וגם השיר.. סבתא דורה ז"ל הייתה אוהבת אותם.
יהי זכר הנספים ברוך.
אהבתיאהבתי
תודה לך – סבתא מאד אהבה פרחים.
יהי זכרם ברוך.
אהבתיאהבתי
"נָאר קוֹמְפּוֹט" / מוטי לקסמן
לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשע"ו
"נָאר קוֹמְפּוֹט"
לא פירה, לא מרק
"נָאר קוֹמְפּוֹט"
כך אמרת, טוֹבֶּע.
זה היה לפני שנתיים.
"נָאר קוֹמְפּוֹט"
לא הבנתי.
כשניסיתי לתת לך קציצה מרוסקת, סירבת,
"איך האב נישט קיין צאיין", אמרת.
לא הבנתי.
כעבור שבועיים, הבנתי.
שכבת, עינייך פקוחות לרווחה.
אינך רואה דבר.
כל גופך סֵבֶל.
ידעת.
חשת, אינך צריכה יותר מזון.
המלאכים אותתו לך.
דויד, איטקה ולמקה, פרסו ידיים, חיכו לך.
בכל זאת, רצית, שיהיה לך קצת, מתוק בפה.
"נָאר קוֹמְפּוֹט".
מגיע לך.
היית, הבת דודה הגדולה שלי.
את, בתושייה רבה,
כאשר החושך השטני כיסה את כל אירופה.
גילית יכולת, גילית יוזמה, כאשר הגעתי לאוויר העולם!
הנחת אותי בתוך קופסת נעליים.
על אדן החלון.
לא היה מקום אחר.
שמרת עלי.
ליווית אותי כשידיי ורגליי שקעו באש.
שמרת עלי.
באותם ימים,
כאשר הרוע הרצחני השתולל.
היית קרן אור טובה.
טוֹבֶּע.
זכית,
לחיות בישראל
לגדל ילדים, נכדים, גם נינים.
מה היית צריכה עוד?
"נָאר קוֹמְפּוֹט".
מתיקות.
זיכרך הַבָּרוּך,
שוכן בי.
אהבתיאהבתי
תודה על השיר.
אהבתיאהבתי
יהי זכר הנספים ברוך
אהבתיאהבתי
יהי זכרם ברוך.
אהבתיאהבתי
לאבי היו 2 אחיות שנשארו ברוסיה של אז , אבי ז"ל חיפש אותן שנים ולא מצא.
עם הגעת העליה מרוסיה ב1993 התברר לנו שחות אחת שרדה את השואה ושנייה נרצחה. אבי הנהן בראשו הוא היה מעל גיל 90. שתק ולא אמר מילה.
הכאב לראות אותו כך, היה קשה מאוד. מבין, ולא מדבר.
יהי זכרם של 6 מליון הנרצחים לעולם ועד.
אהבתיאהבתי
תודה על הסיפור העצוב. לפחות הוא זכה לדעת שאחותו שרדה.
יהי זכר הנרצחים ברוך.
אהבתיאהבתי