סליסבורי וסטונהנג' – Salisbury and Stonehenge

 

אחד המקומות שמאד רציתי לראות כחלק מהטיול ללונדון הוא סטונהנג'. לפני הנסיעה, ערכנו (טוב, העורך הראשי היה מוטי) בדיקות נרחבות – איך מגיעים, איך כדאי לנסוע, כמה זה יעלה…
בסופו של דבר החלטנו על טיול מאורגן עם חברת "London Walks" – הם מארגנים סיורי הליכה בלונדון, וגם מחוץ לה. הסיור שלנו כלל נסיעה ברכבת אל סליסבורי, שם סיור מודרך בקתדרלה המפורסמת – ואז נסיעה לסטונהנג'. 

ההתחלה היתה מאד מוצלחת: הנסיעה ברכבת עברה חלק, ובסליסבורי קיבלנו סיור מעניין ומלא באנקדוטות וסיפורים. למשל, זהו האחו שבו ישב הצייר ג'ון קונסטבל בשנת 1823 כשצייר את קתדרלת סליסבורי המפורסמת: 

לנהר המקומי קוראים The Avon River, אבל זהו לא הנהר Avon שעל גדותיו יושבת העיר בה נולד שייקספיר – Stratford Upon Avon. זהו נהר אחר עם אותו שם.
ובעצם זה שם מאד נפוץ: באנגליה וברחבי ה-British Commonwealth יש הרבה נהרות בשם Avon – וזאת כי Avon זה נהר באנגלית עתיקה. כלומר, בעצם לנהר הזה קוראים הנהר "נהר".
את הנהר חוצה גשה מהמאה ה-13 – שאמנם עבר חיזוקים מאז, אך בבסיסו הוא בכל זאת גשר בן 800 שנים. 

בסליסבורי בימי הביניים היתה תעשיית צמר פורחת ועשירה. הרבה בתים שנבנו אז על ידי הסוחרים העשירים עדיין עומדים, שמורים היטב. למשל הבניין הבא, שנבנה במאה ה-14: 

במאה ה-14 נבנתה חומה סביב הקתדרלה ובתי הכמרים והעובדים בכנסיה. החומה קיימת גם היום, השערים נסגרים ערב ערב – רק שהיום הבניינים בפנים כוללים גם מעונות סטודנטים, בתי מלון ובתים פרטיים, ואם חוזרים מאוחר, צריך אישור מיוחד על מנת להכנס. 

מעל השער מתנוסס סמל המלוכה הבריטי – האריה והחד-קרן. 

והנה הקתדרלה עצמה. זו באמת קתדרלה מרשימה ויפה. היא נבנתה במהלך המאה ה-13, וספרו של קן פולט "עמודי תבל" – "The Pillars of the Earth" – מספר על בניית הקתדרלה הזו (למרות שבספר הוא שינה את שם המקום). למי שלא מכיר – זהו ספר מאד מעניין, רומן הסטורי מצוין שמציג יפה את החיים באנגליה בימי הביניים. 

הדבר המרשים בקתדרלה הזו הוא שהם ממשיכים לעדכן אותה. אפשר למצוא בפנים את קברי האצילים והבישופים מהמאות ה-12-13, יצירות אומנות מתקופת הרנסנס, אבל גם מזרקת הטבלה מודרנית יפהפיה שנבנתה בשנת 2009! 

את המזרקה צלמתי רק עם אנשים מסביב – אז אני לא מעלה את התמונה. אפשר לראות אותה כאן. 

השנה (2015) מלאו 800 שנים לחתימת המגנה כרטה. מסמך המגנה כרטה נכתב ב-40 עותקים בערך באותה שנה. ארבעה מתוכם שרדו עד ימינו, ואחד מהארבעה שמור בקתדרלה. לכבוד חגיגות 800 השנים – הם אפשרו להכנס ולראות אותו. לצלם – כמובן – אסור, אך זה בהחלט מעניין לראות. 

אחרי הביקור בסליסבורי, עלינו על אוטובוס שהמתין לנו, ונסענו (סוף סוף!) לסטונהנג'. בדרך עברנו את האחוזה של סטינג, בית גדול חבוי מאחורי כמה דונמים של שטח מיוער ויפהפה, בין שדות זהב של חיטה ושעורה. 

ראינו גם בתים אנגליים קלאסים עם גג קש – ולמדנו שהקש נקרא באנגלית Thatch, ולבעל המקצוע שבונה את הגגות הללו קוראים Thatcher, ממש כמו ראש הממשלה לשעבר, מרגרט. 

אחר כך, ליד המוזיאון של סטונהנג', ראינו מודלים של בתים שהיו נהוגים באיזור בתקופות העתיקות – מסתבר שגגות הקש היו נהוגים באזור הזה אלפי שנים. 

בסופו של דבר הגענו אל סטונהנג'. לצערי, בשלב הזה כבר לא השאירו לנו הרבה זמן. הספקנו לערוך סיבוב בזק סביב הסלעים, להקשיב לחלק מההסברים – אפילו לא הספקנו להציץ אל אחד מתילי הקבורה הנוספים באזור, למרות שרציתי… 

סטונהנג' הוא אתר פולחן וגם אתר קבורה קדום. לפי המוזיאון הקטן שלהם, בתחילה – לפני כחמשת אלפים שנים, היה במקום חפיר גדול ובו מעגל של עמודי עץ.
כ-500 שנים מאוחר יותר נבנה מעגל האבנים החיצוני, ובתוכו – מעין צורת "ח" שבנויה מ-5 שערי אבן.
אח"כ הוסיפו עוד אבנים נמוכות יותר, וסימנו את הפסים שיכוונו אנשים אל זריחת השמש ושקיעת השמש בימי השיוויון.
וכיום… רוב המתחם הרוס. 

בעת המודרנית, התגלה המתחם באמצע המאה ה-18. הוא הפך לאתר פופולרי לביקור, אנשים חרטו את שמותיהם על הסלעים ואף שברו חלקים מהם למזכרת. חלק מהאבנים הניצבות נפלו.
באמצע המאה ה-20 (בסביבות 1960) נערך שיפוץ ושיקום מסיבי של האתר, אבנים שנפלו הועמדו בחזרה – והוגדר השביל המקיף. כיום אפשר להסתובב מסביב לאתר – אך לא באמצע בין האבנים, כדי לא לערער את הקרקע ולגרום לנפילות נוספות. 

הרבה אנשים הסתובבו באזור יחד איתנו – מליונים באים לבקר כאן כל שנה. ובכל זאת, בגלל העובדה שלא נותנים לאנשים לטייל בין האבנים אלא רק סביבם – אפשר לצלם תמונות די מוצלחות.
לציפורים שאפשר לראות בתמונה הבאה אני מתכוונת להקדיש רשימה משלהם. 

בתמונה הבאה אפשר לראות את ה-Heel Stone – אבן לא מסותתת שניצבת בכניסה למתחם. כיום היא בודדה, אבל לפי חלק מההשערות היו במקום 2 סלעים כאלה, שסימנו את הכניסה למתחם. 

הסיור במקום, בעזרת ה"מדריך האלקטרוני", היה מאד מעניין – רק שלצערנו היה קצר מדי. 

הספקנו ללמוד שהמתחם בנוי משני סוגי סלעים – המעגל החיצוני בנוי מ-Sarsen שזו אבן חול, ואילו המעגל הפנימי – מ-Bluestone – סלעים וולקניים (בעיקר מיני גרניט) בעלי גוון כחלחל-אפרפר.
הטיול סביב למתחם היה נהדר לטעמי! אך השעה הקצרה שקיבלנו חלפה ביעף, ואני נשארתי בלתי מסופקת… 

ולכן, אם אתם מתכננים טיול לסטונהנג', ואם אתם כמוני – לא מספיק לכם "לטעום" טעימונת – אלא אתם רוצים את החוויה המלאה –
סעו ברכבת מווטרלו אל סליסבורי, ושם – מתחנת הרכבת של סליסבורי – ישנם אוטובוסים שאפשר לנסוע איתם עד לסטונהנג'. לדעתי, אם רוצים לסייר גם מסביב – למשל, באתרי הקבורה הנוספים, או סתם בחורשות מסביב – אפשר לבלות שם חצי יום או אפילו יותר – בקלות.
בסליסבורי – יום שלישי הוא יום השוק, לכן כדאי לתכנן את הנסיעה ביום שלישי, ואז – אחרי שנהניתם מסטונהנג', אפשר לחזור לסליסבורי, לראות את הקתדרלה המרשימה, ולקנות אוכל טרי בשוק. 

 

את התמונות צלמתי בסליסבורי ובסטונהנג', בתאריך 30.6.2015
מוזמנים להקליק על מנת לראות את התמונות בגודל מלא!

ואם כבר הזכרתי את שדות הזהב ואת סטינג – כשנוסעים באזור, מאד ברורה ההשראה לשיר הבא: