החיים בפארקים של לונדון, חלק 2: עופות מים

אני ממשיכה להסתכל על בעלי הכנף באגמים בפארקים הגדולים. בתמונה מעל ישנם הרבה אווזים אפורים, יחד עם כמה ברבורים. 

הברבורים… אי אפשר שלא להתפעל מהם. עוף גדול ומסיבי, כולו לבן צח ובעל צוואר חינני. 

הברבור המצוי נקרא באנגלית Mute Swan (ובלטינית: Cygnus olor) בגלל נטייתו לשתקנות – במיוחד יחסית לקרובו, הברבור השר. אבל הוא לא באמת אילם – אם מרגיזים אותו הוא נושף או אפילו משמיע קול חצרוץ. 

השתקנות היחסית הזו הולידה את מיתוס שירת הברבור – לפי המיתוס הזה, לפני מותו שר הברבור שיר נפלא במיוחד – ממש יצירת פאר, ואז מת. מכאן מגיעה המטאפורה – "שירת הברבור" היא היצירה האולטימטיבית, האחרונה לפני המוות (או לפני סיום, או עזיבה)
המיתוס, כמובן, אינו נכון למרות שהוא עתיק יומין. כבר במאה הראשונה כתב חוקר הטבע היווני פליניוס הזקן שהוא בדק את הנושא מספר פעמים – והברבורים פשוט לא שרו. 

מהברבור הגדול והלבן אני עוברת אל עוף נפוץ מאד באזורנו: האגמית – Coot  (ובלטינית Fulica atra)

האגמית היא עוף מים קטן, שחור כולו עם מצח ומקור לבנים. היא נחמדה מאד – ונהנינו לראות אגמיות שוחות במים וגם מטיילות עם אפרוחיהן בגנים.
אפשר לראות את הרגליים המצחיקות שלהן, שיש להן קרומי שחייה רחבים.

את האגמיות אפשר לפגוש ברוב אירופה, אסיה, אפריקה ואוסטרליה. באמריקה ישנו מין קרוב – אגמית אמריקאית – שפגשתי באגם בלבואה לפני שנתיים. 

האגמיות מקננות בצמחיה מעל למים. הם בונות קן מענפים בין הצמחים, מעל גובה המים. הם יכולים לקנן פעמיים או שלוש בעונה, ולכן יכול להיות שהאגמית בתמונה הבאה אוספת ענפים לבנית קן שני, אחרי שהיא פזרה מחזור אפרוחים אחד. 

האפרוחים של האגמית חמודים מאד. נוצותיהם בגווני אפרפר – רק אחרי שנה הם יחליפו צבעים ויקבלו את השחור המבהיק של הבוגרים. 

   

ומהאגמית אני עוברת לעוף שבמבט הראשון נראה מאד דומה – הסופית.
באנגלית שמה Moorhen ובלטינית Gallinula chloropus. ההבדלים בין הסופית לאגמית הם קודם בצבע – האגמית שחורה לחלוטין, ולסופית יש גווני אפור בנוצות. וכמובן, המקור – לאגמית מקור לבן, ולסופית מקור אדום-צהוב. 

גם הסופיות מסתובבות בפארקים עם אפרוחיהן – זה מאד נחמד לראות את המשפחות הללו. 

אחד העופות הנפוצים ביותר באזורנו הוא האנפה האפורה – Grey Heron באנגלית ו-Ardea cinerea בלטינית. כבר כתבתי אודותיה. 

זו אנפה גדולה, שאפשר לפגוש אותה ברוב אסיה, אירופה ואפריקה – פרט לאזורים המדבריים. 

 

וכמובן, ליד מקורות מים אפשר לפגוש שחפים – רעשניים, צעקניים וחמסניים – בניגוד לברבורים השתקניים הם ה"ערסים" השכונתיים של שלוליות המים.
צלמתי שני שחפים –
הראשון הוא השחף הכספי – השם העברי הוא תרגום מדויק של השם הלטיני, Larus argentatus – ארגנטום זה היסוד כסף. שמו האנגלי הוא European herring gull והוא נפוץ באירופה ומגיע אלינו בחורף. 

השני הוא שחף אגמים – שבאנגלית שמו Black-Headed Gull – שם שאין צורך להבהיר – ובלטינית Chroicocephalus ridibundus.
הוא קטן יותר מהשחף הכספי, וגם אותו פגשתי בארץ (אם כי לא העליתי לבלוג). 

את התמונות צלמתי בפארקים של לונדון, בתחילת יולי 2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!