אנגליה ידועה בגנים ובגננות, ולכן – כמובן – נהניתי גם מהגנים והפרחים בפארקים.
הפרח הראשון ששמתי לב אליו היה הפעמונית – Campanula. בארץ פגשתי כמה מינים של פעמוניות, רובם צמחים קטנים. בפארקים באנגליה פגשנו צמחים גבוהים – בגובה מטר ויותר – ועמוסי פרחים.
פעמוניות מרהיבות בסגול ובלבן:
הצמח השני שמאד ריגש אותי היה דרבנית – דלפיניום – Delphinium – צמח שנראה ממש גדול והרבה יותר מרשים מדרבניות הבר שלנו – דרבנית התבור ודרבנית סגולה, אבל מצד שני – לדרבניות הבר יש פרחים הרבה יותר עדינים מאשר לדרבניות הללו.
הפרח השלישי המיוחד בעיני הוא העכנאי – Echium. כבר הזכרתי את העכנאי ההדור שראיתי בקליפורניה, ואת העכנאי המגובב בארץ. זהו מין אחר, שגבהו מאד מרשים.
גם קוצים יכולים להיות דקורטיביים ולהוסיף עניין לגינה. כאן, למשל יש שימוש בחרחבינה. גם לה יש קרובים בארץ – שניים מהם כבר הופיעו בבלוג שלי. החרחבינה הזו היא Eryngium planum – כלומר, חרחבינה שטוחה.
המרווה היא אחד הסוגים האהובים ביותר בגינון – צמחים חזקים ויפים, ומאד מגוונים. בבלוג הצגתי כמה וכמה מינים של מרווה שגדלים בר בארץ. בלונדון פגשנו מין תרבותי של מרווה ששמו Salvia Hot Lips :
פגשנו גם לטם – מין מתורבת של לטם, ששמו הלטיני Cistus X dansereaui. הפרחים שלו גדולים יותר משל הלטם המרווני שלנו.
השנית שראינו בבריכות המים בגני קנסינגטון היא השנית הגדולה, שאני מכירה מהנחלים בארץ. שמה הלטיני – Lythrum salicaria.
ההפתעה מבחינתי היתה למצוא אננס – Ananas comosus – בתור צמח נוי בפארק. האננס הוא צמח טרופי, ומעניין שהוא מצליח לשרוד בקור האנגלי.
בשנים האחרונות מתגבר בארץ השימוש בפרחי בר לגינון – מגמה מבורכת מאד לדעתי. גם באנגליה המגמה הזו מתחזקת, וכשחיפשתי את שמות הצמחים, מצאתי אתרים המציעים לי לרכוש זרעים של צמחי בר בריטיים.
אחד הבולטים הוא הפרג הבריטי – שהוא פרח גדול ומרשים. שמו הלטיני – Papaver rhoeas, כלומר – פרג אדום. בתמונה הבאה אפשר לראות פרחים, וגם פירות פרג (שהם הכדורים הירוקים)
פרח בר נוסף שמצא חן בעיני מאד הוא הבוראגו – Borage באנגלית ו-Borago officinalis בלטינית. הבוראגו הוא ממשפחת הזיפניים. תראו כמה הוא דומה במבנה לצמרורת בואסייה שלנו, שגם היא מאותה משפחה:
צעד אחד מהבוראגו מצאתי את הפרח הזה – זהו פרח בר נדיר מאד בארץ, ואני פגשתי אותו רק בגנים בוטניים: אגרוסטמת השדות – Agrostemma githago. באירופה הוא נפוץ יותר.
מצאנו גם דרדרים פורחים – הדרדר הכחול הוא דרדר הדגניה – הקרוב האירופאי של הדרדר הכחול שלנו – Centaurea cyanus. שמו העממי הוא Cornflower, כי הוא גדל בשולי שדות דגן (כולל תירס).
הורוד הוא דרדר ששמו Centaurea nigra – כלומר, דרדר שחור. שמו העממי הוא Lesser Knapweed.
וגם גרניום גדול ומרשים – Geranium pratense – משמעות השם היא גרניון האחו.
היו גם כמה פרחים קטנים שגדלו בשולי הדרך. כאילה שנראה לי שלא נשתלו על ידי גנן, אלא הגיעו באופן עצמאי. הגננים ודאי יטענו שאילו "עשבים שוטים" – בעיני הם נחמדים.
למשל, החלמית הזו: Malva sylvestris – משמעות השם הלטיני: חלמית פרא.
עשב קטן ונפוץ במדשאות, בסדקי מדרכות ובכל פינה אפשרית – פרונלה מצויה – prunella vulgaris.
אני חושבת שמכל הפרחים ברשימה הזו, הכי התרגשתי מהפרח הבא: חמשן. אני חושבת שזהו החמשן הזוחל, כלומר אותו מין כמו זה שגדל אצלינו בצפון הארץ – בגליל העליון ובעמק החולה. שמו הלטיני Potentilla reptans. החמשן אצלנו הוא מין נדיר מאד.
זהו, עד כאן להיום… יש עוד הרבה פרחים (וזה לא כולל את אילו של גני קיו…) – ולכן המשך יבוא.
את הפרחים צלמתי בפארקים השונים בלונדון, בסוף יוני וראשית יולי 2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
אני מתחילה עם ברווז עם ציצית נחמדה – ראינו אותו בכמה וכמה מקומות, והציצית מאד מצאה חן בעינינו.
באנגלית שמו Tufted Duck, כלומר – ברווז מצויץ. בלטינית – Aythya fuligula ובעברית – צולל מצויץ.
השם העברי מדויק יותר, כי הברווז הזה נוהג לצלול לעומק המים על מנת לחפש את מזונו.
בארץ אפשר לפגוש אותו בעיקר בחורף, באזור הכינרת.
את הברווז הבא פגשתי בקליפורניה, רק ששם ראיתי זכרים בוגרים, וכאן זו נקבה או צעיר. זהו Hooded Merganser – מרגון מקושט בעברית, Lophodytes cucullatus בלטינית. הזכר הבוגר הוא ברווז צבעוני ויפה.
יש עוד כמה מינים של מרגון, ובתמונה הבאה אפשר לראות אחד מהם – זהו מרגון גמדי. באנגלית שמו Smew ובלטינית Mergellus albellus
האחד הזה נראה קצת מצ'וקמק… ברשת ראיתי הרבה תמונות, וזהו ברווז יפהפה עם ציור מאד מיוחד בשחור ולבן.
וגם זה ברווז שפגשתי בקליפורניה… ושוב, שם ראיתי גם זכרים וגם נקבות – וכאן רק את הנקבות.
זהו ה-Bufflehead –
בעברית שמו עבראש לבנוני, ובלטינית Bucephala albeola. הוא נפוץ בצפון אמריקה, ומזדמן נדיר לאירופה (אלא אם, כמו הרבה ברווזים אחרים, הביאו אותו לכאן…)
וכאמור, גם בתמונה מעל וגם בתמונה הבאה – אילו נקבות.
ואם כבר נקבות, הנה עוד כמה – אילו נקבות של ברווז צהוב-מצח, שהוא חורף מצוי בארץ.
אם אתם רוצים לראות את הזכרים – הצגתי אותם ברשימה על אגמון החולה, לפני שנה.
הברווז צהוב המצח נקרא באנגלית Eurasian wigeon ובלטינית Anas penelope.
לא את כל הברווזים אני בטוחה שזיהיתי נכון. למשל, חשבתי שהברווז הבא הוא ברווז אמריקאי ששמו שרשיר קינמון – אבל לשמחתי, ידידי היקר אבו-נטע נחלץ לעזרתי וזיהה אותו עבורי בתור ferruginous pochard – בעברית שמו צולל ביצות, ובלטינית Aythya nyroca – זהו ברווז שחי בין דרום מערב אסיה למזרח אירופה, ולפעמים גם בצפון אפריקה. בשנים האחרונות התמעטה אוכלוסית הצוללים הללו, והם נחשבים למין בסכנה.
את הברווז הבא כלל לא זיהיתי… מאד מצאה חן בעיני דוגמת הנוצות – השוליים הלבנים של הנוצות השחורות. אשמח לדעת מי הוא, ולהוסיף.
וגם כאן אבו-נטע נחלץ לעזרתי – זהו Chiloé wigeon שידוע גם בשם Southern Wigeon – ובלטינית Anas sibilatrix. מוצאו בדרום יבשת דרום אמריקה – הבריטים באמת הביאו ללונדון ברווזים מכל קצות התבל.
ועוד ברווז אחד, אחרון להיום: הוא נפוץ באירופה, ומזדמן נדיר בארץ. שמו בעברית – נטה אדומת ראש.
השם העברי הוא בעצם השם הלטיני – Netta rufina, כלומר נטה אדומה.
באנגלית השם הוא Red-crested pochard. בתמונה מעל ישנם שני זכרים, ובתמונה הבאה – נקבה.
תודה מיוחדת לידידי הצפר טוביה קאהן שזיהה עבורי את רוב הברווזים ברשימה הזו !
ותודה רבה גם לאבו-נטע שהשלים את הזיהויים הקשים!
את התמונות צלמתי בפארקים הגדולים של לונדון, בתחילת יולי 2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
אני ממשיכה להסתכל על בעלי הכנף באגמים בפארקים הגדולים. בתמונה מעל ישנם הרבה אווזים אפורים, יחד עם כמה ברבורים.
הברבורים… אי אפשר שלא להתפעל מהם. עוף גדול ומסיבי, כולו לבן צח ובעל צוואר חינני.
הברבור המצוי נקרא באנגלית Mute Swan (ובלטינית: Cygnus olor) בגלל נטייתו לשתקנות – במיוחד יחסית לקרובו, הברבור השר. אבל הוא לא באמת אילם – אם מרגיזים אותו הוא נושף או אפילו משמיע קול חצרוץ.
השתקנות היחסית הזו הולידה את מיתוס שירת הברבור – לפי המיתוס הזה, לפני מותו שר הברבור שיר נפלא במיוחד – ממש יצירת פאר, ואז מת. מכאן מגיעה המטאפורה – "שירת הברבור" היא היצירה האולטימטיבית, האחרונה לפני המוות (או לפני סיום, או עזיבה)
המיתוס, כמובן, אינו נכון למרות שהוא עתיק יומין. כבר במאה הראשונה כתב חוקר הטבע היווני פליניוס הזקן שהוא בדק את הנושא מספר פעמים – והברבורים פשוט לא שרו.
מהברבור הגדול והלבן אני עוברת אל עוף נפוץ מאד באזורנו: האגמית – Coot (ובלטינית Fulica atra)
האגמית היא עוף מים קטן, שחור כולו עם מצח ומקור לבנים. היא נחמדה מאד – ונהנינו לראות אגמיות שוחות במים וגם מטיילות עם אפרוחיהן בגנים.
אפשר לראות את הרגליים המצחיקות שלהן, שיש להן קרומי שחייה רחבים.
את האגמיות אפשר לפגוש ברוב אירופה, אסיה, אפריקה ואוסטרליה. באמריקה ישנו מין קרוב – אגמית אמריקאית – שפגשתי באגם בלבואה לפני שנתיים.
האגמיות מקננות בצמחיה מעל למים. הם בונות קן מענפים בין הצמחים, מעל גובה המים. הם יכולים לקנן פעמיים או שלוש בעונה, ולכן יכול להיות שהאגמית בתמונה הבאה אוספת ענפים לבנית קן שני, אחרי שהיא פזרה מחזור אפרוחים אחד.
האפרוחים של האגמית חמודים מאד. נוצותיהם בגווני אפרפר – רק אחרי שנה הם יחליפו צבעים ויקבלו את השחור המבהיק של הבוגרים.
ומהאגמית אני עוברת לעוף שבמבט הראשון נראה מאד דומה – הסופית.
באנגלית שמה Moorhen ובלטינית Gallinula chloropus. ההבדלים בין הסופית לאגמית הם קודם בצבע – האגמית שחורה לחלוטין, ולסופית יש גווני אפור בנוצות. וכמובן, המקור – לאגמית מקור לבן, ולסופית מקור אדום-צהוב.
גם הסופיות מסתובבות בפארקים עם אפרוחיהן – זה מאד נחמד לראות את המשפחות הללו.
אחד העופות הנפוצים ביותר באזורנו הוא האנפה האפורה – Grey Heron באנגלית ו-Ardea cinerea בלטינית. כבר כתבתי אודותיה.
זו אנפה גדולה, שאפשר לפגוש אותה ברוב אסיה, אירופה ואפריקה – פרט לאזורים המדבריים.
וכמובן, ליד מקורות מים אפשר לפגוש שחפים – רעשניים, צעקניים וחמסניים – בניגוד לברבורים השתקניים הם ה"ערסים" השכונתיים של שלוליות המים.
צלמתי שני שחפים –
הראשון הוא השחף הכספי – השם העברי הוא תרגום מדויק של השם הלטיני, Larus argentatus – ארגנטום זה היסוד כסף. שמו האנגלי הוא European herring gull והוא נפוץ באירופה ומגיע אלינו בחורף.
השני הוא שחף אגמים – שבאנגלית שמו Black-Headed Gull – שם שאין צורך להבהיר – ובלטינית Chroicocephalus ridibundus.
הוא קטן יותר מהשחף הכספי, וגם אותו פגשתי בארץ (אם כי לא העליתי לבלוג).
את התמונות צלמתי בפארקים של לונדון, בתחילת יולי 2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
את התמונות צלמתי ברחבי הארץ – בין אוגוסט 2014 ליולי 2015, בטיולים שערכתי יחד עם אמא שלי או בעקבותיה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
כבר סיפרתי שבהרבה פארקים במרכז לונדון יש אגמים ובריכות. מקומות כאלה – שטחים ירוקים עם מים – מושכים הרבה בעלי חיים באופן טבעי.
אבל בלונדון אפשר למצוא גם הרבה כאילו שאינם בעלי חיים מקומיים. המלכים והאצילים הבריטיים נהנו להביא ללונדון כל מיני עופות אקזוטיים מרחבי האמפריה הבריטית, וכך אפשר לפגוש בלונדון עופות מכל רחבי העולם.
הראשון ששמנו לב אליו – ואחד הנפוצים – הוא אווז קנדה: Canada Goose (שמו הלטיני: Branta canadensis)
זהו אווז נפוץ למדי באמריקה – כבר כתבתי עליו רשימה (וגם הזכרתי בעוד כמה). הפעם נהניתי לראות שיירה של אווזים צעירים שוחים בטור:
אחד האווזים הנפוצים באירופה – וגם בגנים בלונדון – הוא האווז האפור. הנה להקה שהולכת לה בחשיבות עצמית לכיוון המים:
האווז האפור הוא האווז ממנו בוית אווז הבית. באנגלית שמו Greylag Goose, ובלטינית Anser anser.
אווז נוסף שפגשתי כבר בעבר הוא Ross's Goose – אווז רוס (בלטינית: Anser rossii) –
לפני שנתיים ראיתי אחד יחד עם גל, עופר ואום נטע באגם בלבואה בקליפורניה.
פגשנו גם את היאורית המצרית – באנגלית היא נקראת Egyptian Goose, ובלטינית Alopochen aegyptiaca.
היאורית המצרית היא ברווז גדול שעיקר תפוצתו באפריקה, לאורך היאור (הנילוס). בשנים האחרונות הוא הרחיב את תחום תפוצתו, ואפשר למצוא אותו גם בארץ שלנו ליד מקורות מים.
פגשנו גם את הטדורנה ירוקת הראש – Common Shelduck באנגלית, Tadorna tadorna בלטינית. זהו ברווז גדול ומרשים, עם ראש בגוון ירוק מטאלי (שלא עבר טוב בתמונה שלי).
בארץ אפשר לפגוש את הטדורנה בחורף – ראיתי אותה בחורף האחרון באגמון החולה.
עוד ברווז גדול ויפה שפגשנו הוא הקזרקה החלודית – באנגלית הוא נקרא Ruddy Shelduck ושמו הלטיני – Tadorna ferruginea.
הקזרקה היא קרובה של הטדורנה מהתמונה הקודמת.
זהו ברווז גדול עם צבע חום-אדמדם יפה, ותפוצתו בעיקר ממזרח אירופה עד מזרח אסיה – אך הוא ממשיך לאורך חופי אירופה וגם אנגליה.
הקזרקות הן עופות נודדים, ולעתים רחוקות מזדמנים כמה גם אלינו.
אני חושבת שאחד העופות היפים יותר שראינו היה האווז בתמונה הבאה – ברנטה אדומת-חזה. באנגלית: Red-Breasted Goose (ובלטינית – Branta ruficollis)
זהו אוז קטן יחסית, אך צבעוני ויפה. מכל העופות שהזכרתי הפעם – הוא בסכנת הכחדה (Endangered). האוכלוסיה בלונדון אינה טבעית – עיקר תפוצתו היא בין הים השחור לסיביר.
משמו הלטיני – ברנטה – אפשר להבין שהוא קרוב של האווז הקנדי, שגם הוא בעצם שייך לסוג ברנטה.
את התמונות צלמתי בפארקים של לונדון – St. James Park, Hyde Park, Regens Park, Kennsington Gardens
בתחילת יולי 2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
הבעיה בערים גדולות היא ריבוי הבטון, ומיעוט הצמחיה. וכידוע, צמחים מייצרים חמצן – ולכן הם מאד נחוצים לנו.
הפתרון ברוב הערים הגדולות בעולם – הוא פארקים עירוניים. ובלונדון יש כמה וכמה פארקים גדולים.
ברוב הפארקים הללו יש אגמים, עופות מים, בעלי חיים, והרבה צמחיה – עצים וצמחים, חלקם מקומיים וחלקם שתולים.
בסופי שבוע, הרבה מתושבי לונדון (והרבה אנשים באופן כללי) יוצאים לפארק. מקום נהדר להרגעות ובילוי.
למשל, לצאת עם הצב לטיול…
או לשחק קצת RDND
ביום ראשון הלכנו לראות את החלפת משמר סוסי המלכה. זה היה טקס נחמד מאד – הסוסים צעדו לפנינו, והטקס היה נחמד. (אם כי כנראה ארוך מדי עבור אחד הסוסים, שהשאיר אחריו ערימה)
משם המשכנו אל החלפת משמר המלכה בארמון באקינגהם. ראינו את החיילים צועדים פנימה לחצר הארמון, אבל שאר הטקס היה בתוך החצר – ולא כל כך ראינו או שמענו אותו.
אז חזרנו אל הגנים.
לא שכחנו, כמובן, לומר שלום למלכה ויקטוריה (ולהזכר במרוץ של מונטי פייתון)
בלונדון יש הרבה אנדרטאות לזכר שתי מלחמות העולם (וגם לזכר עוד כמה מלחמות). הפרח המסמל את הנופלים בבריטניה הוא הפרג המצוי, וליד אנדרטאות רבות מצאנו זרי פרגים (מפלסטיק).
הפרג הזה הוא פרח מצוי באנגליה, והוא הפך להיות הסמל לנופלים מאז סוף מלחמת העולם הראשונה – בעיקר בזכות השיר "In Flanders Fields" אותו כתב (ממש לפני 100 שנים) רופא צבאי קנדי שהיה בצבא הבריטי בזמן המלחמה.
בתאריך 28.6.15 צויינו 96 שנים לחתימת חוזה ורסאי (ההסכם האומלל מ-1919 שסיים את מלחמת העולם הראשונה, אבל התווה דרך לשניה) – זהו היום המציין את תום מלחמת העולם הראשונה, ולכן ליד הרבה אנדרטאות הונחו זרים של פרגים מפלסטיק.
היו גם אנדרטאות אחרות, כמו למשל האנדרטה האוסטרלית – אנדרטה המסמלת את השותפות בין אוסטרליה לבריטניה, בעיקר במלחמות. על הקיר חרוטים שמות מקומות בהם האוסטרלים נלחמו לצד הבריטים.
אנחנו – כמובן – חיפשנו ומצאנו את הנקודות המקומיות: באר שבע, מגידו, עזה ודמשק.
במרכז לונדון, ממש ליד ארמון באקינגהם, ישנם ארבעה פארקים עירוניים גדולים – St. James Park המקשר בין האורוות (ומשמר הסוסים) לבין ארמון באקינגהם, Green Park הצמוד לארמון באקינגהם, Hyde Park ו-Kennsington Gardens שבעצם הם פארק אחד ענקי. מעט צפונה ישנו גם Regents Park (בו נמצא גן החיות של לונדון, בו לא ביקרנו).
התמונות כאן הן במעורבב מכל הפארקים הללו.
כמובן, ממש אחרי תום החלפת המשמר התחיל גשם די חזק – אז מצאנו מחסה (יחד עם עוד כמה אנשים) מתחת לעץ אלון גדול ובעל עלווה צפופה, וחיכינו שהגשם יחלוף. זה לקח בערך 20 דקות, ואח"כ יכולנו להמשיך לטייל – אמנם היה מעט קריר (אפילו יצאנו מהפארק לחפש סווטשירט לעננצ'יקית) – אבל מעבר לזה היה נעים להסתובב.
אחד העצים האהובים על הבריטים – ולכן הוא שתול בכל הפארקים – הוא עץ הטיליה (שבתמונה הבאה). בעצם, הוא כל כך אהוב עליהם – עד שהם שתלו אותו גם באמריקה, כשהם היגרו לשם. ובאמת כתבתי רשומה על הטיליה בעקבות הביקור בארה"ב לפני 4 שנים.
ברוב הפארקים יש בריכות ואגמים קטנים, ובהם שטים ברבורים, ברווזים ועופות מים נוספים. הרבה מהם הם מינים אקזוטיים שהובאו על ידי מלכי אנגליה להנאתם הפרטית. אבל עליהם אני אכתוב בנפרד.
מה שעוד יש בפארקים – (טוב, פרט לפטריות – כלומר, הפטריה הזו שראינו שם, שכנראה היא גנודרמה כלשהי) – זה פסלים.
אני חושבת שכולם מכירים את פסל פיטר פן בגני קנסינגטון. הפסל הוצב בגנים כבר בשנת 1912 (כלומר, לפני 103 שנים) – 10 שנים בלבד לאחר שג'יימס בארי (שהתגורר בסמוך לגנים) פרסם את הספר.
הפסל מופיע גם בסוף הסרט "Hook" עם רובין וויליאמס.
פסל חדש יותר – בן 6 שנים בלבד – הוא פסל איזיס, האלה המצרית, בדמות מגלן (איביס).
גם מזרקות מים לשתיה יכולות להיות פסל – למשל, מזרקת צמד הדובים בגני קנסינגטון:
אני חושבת שהפסל המעניין ביותר בעיני היה הקשת בתמונה הבאה, של הפסל הידוע הנרי מור. הוא אחראי גם לפסל חוליות עמוד השדרה בגן הפסלים של מוזיאון ישראל.
העדפתי לצלם את הקשת מהצד השני של האגם, ולהנות כך גם מההשתקפות שלה במים (העכורים…)
ביקרנו, כמובן, גם בפינת הנואמים בהייד פארק ובגני המזרקות האיטלקיים – ובכל זאת סקרנו אולי רבע משטח הפארקים המרשימים הללו. יחד עם זאת, ראינו שם די הרבה…
את התמונות צלמתי בפארקים במרכז לונדון, בתאריכים 28.6.2015 ו-4.7.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
רגע לפני שאני מתחילה, השבוע שוב עבר עלינו שבוע רווי בשנאה ואלימות. רציתי לומר שוב בערך את מה שכתבתי לפני שנה – על השנאה. מוזמנים לקרוא.
טוב, אחרי כמה רשומות עירוניות לחלוטין – הגיע הזמן לחפש את הטבע בלונדון.
אני מתחילה עם אחת הציפורים הנפוצות באירופה: העקעק – Magpie
העקעקים הם ציפורים קרובות לעורבנים שלנו – גם הם ממשפחת העורבים.
הם מסתובבים כבודדים וגם בלהקות ברוב העיר, ובעיקר בפארקים ובגנים הציבוריים.
אילו ציפורים גדולות – בערך כמו עורבני, עם זנב ארוך, וצבעים עזים – שחור, לבן וכחול מטלי.
את העקעקים פגשתי לראשונה בספרים של ג'ראלד דארל. הוא מצא זוג פרחוני עקעק וגידל אותם בביתו (יחד עם עוד עשרות ציפורים, חרקים, זוחלים ויונקים).
יום אחד, תאודור סטפנידס (שהיה ידיד המשפחה, ואיש מדהים – כבר כתבתי עליו פעם) הגיע לבקר, שמע את העקעקים מקשקשים ושאל: "Who is Playing Magpies?"
שזו היתה פרפרזה על השאלה: "Who is playing Bagpipes?" – ג'ראלד דארל מאד נהנה מחידודי לשון.
בארץ אין עקעקים – לפי הספרות הם מזדמנים באופן נדיר לרמת הגולן, אבל לא שמעתי על תצפיות ולא ראיתי תמונות מעולם. לכן, בעיני תמיד זו היתה ציפור אקזוטית.
כשנסעתי לראשונה ללונדון, בירח הדבש שלי (שהיה כבר מזמן…) פגשתי את העקעקים לראשונה. שמחתי לפגוש אותם שוב.
כבן למשפחת העורבים, העקעק הוא חכם מאד. רוב הזמן הם חיים כבודדים, אך בחורף הם מתלהקים יחד, לקראת ההזדווגות והקינון באביב.
עקעקים נצפו מקיימים שלל פעילויות חברתיות – כולל הבעת אבל על בן זוג אבוד, או ארגון מספר עקעקים לתקיפת טרף באופן אסטרטגי. הם מסוגלים לזהות את עצמם במראה, וגם לחקות קולות. הם משתמשים בכלים – למשל, שימוש באבנים לשבור קליפות אגוזים.
הם עופות יפים, חכמים ובולטים.
את התמונות צלמתי ברחבי לונדון, בתאריכים 24.6.2015-4.7.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
St. James Park המקשר בין האורוות (ומשמר הסוסים) לבין ארמון באקינגהם,
