The Tower Of London

אחד מאתרי החובה בלונדון הוא כמובן ה-Tower Of London – מצודת לונדון.
המצודה היא טירה מבוצרת, ששימשה כארמון, כבית כלא, כקסרקטין לחיילים ואפילו כגן חיות – מאז שנבנתה.
והיא נבנתה בהחלט מזמן – הנורמנים בנו אותה לאחר כיבוש אנגליה בקרב הייסטינגס, בשנת 1066.
בכניסה אפשר לראות שרידים מהחומות העתיקות, מהמאה ה-11 – אבל רוב הבניינים בשטח נבנו, נהרסו, נבנו מחדש, תוקנו, שופצו ושונו לאורך השנים.
אילו שרידי המצודה המקורית:

המצודה עצמה מאד מרשימה. טירה מבוצרת, חומות עבות, ארמונות ומגדלים. בקולאז' הבא אפשר לראות את המגדל הלבן – The White Tower – שעל שמו כל המצודה נקראת The Tower, וגם את שער הבוגדים – The Traitor's Gate – דרכו הובלו אנשים שהואשמו בבגידה במלכות למאסר או להוצאה להורג בתחומי המצודה. 

בשטח המצודה ממשיכים לשפץ, ופה ושם מוצאים שרידים של המבנים שהיו בזמן עתיק יותר. בתמונה הבאה אפשר לראות חלק מאחת החומות הותיקות יותר, ושטח שבו חופרים כעת, כדי למצוא מה היה שם למטה. 

המצודה כוללת כמה וכמה מוצגים ומוזיאונים פנימיים. התחלנו, כמובן, במתחם תכשיטי הכתר.
מוטי ואני היינו שם לפני אי-אילו שנים, אבל לילדים זו פעם ראשונה. המתחם בהחלט שונה ושופץ מאז שנות ה-90 המוקדמות.
היום, תערוכת התכשיטים הרבה יותר אינטרקטיבית, וכוללת גם את סרט ההכתרה של המלכה אליזבת השניה, והרבה הסברים וסיפורים.
המוצגים המעניינים יותר בעיני כללו כלי אחסון למלח ותבלינים, שעוצבו כמו ארמונות קטנים.
אסור לצלם את התערוכה הזו, אז לא צלמתי. אבל אם אתם מגיעים למצודת לונדון, המלצה חמה: התחילו בתצוגת התכשיטים, כי בצהרים התור לבנין נראה כך: 

אחרי תכשיטי המלכה הלכנו ל-Fusiliers Museum – מוזיאון חייל הצלפים (פוזילייר הוא רובה צלפים עתיק). היו שם שלל מדליות והסברים על החיילים. אנחנו התפעלנו מהנקודה העברית – שלט, דגל וסמלים של אחד הגדודים.
בתגובה, כתב לי רון את ההסבר המעניין הזה:
גדוד נהגי הפרדות, שהוקם ביוזמת ז'בוטינסקי וטרומפלדור, היה יחידת תובלה שהשתתפה בקרבות גליפולי (1915). בתום המערכה הגדוד התפרק, אך חלק מחייליו התגייס לגדוד ה-38 של קלעי המלך, הראשון בשלושה גדודים לוחמים שהורכבו מיהודים והוקמו ביוזמת ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי עצמו פיקד על פלוגה בגדוד 38, בעוד לגדוד השלישי, גדוד 40, שהושתת על מתגייסים מארץ-ישראל, התנדבו גם יצחק בן צבי, דוד בן-גוריון וברל כצנלסון. גדודים אלו השתתפו בפועל בלחימה בארץ-ישראל ובאזור. התמונה היא של סמל הגדוד ה-38.
עוד על הגדודים – ב"בית הגדודים" במושב אביחיל שהוקם ע"י משוחררי הגדודים.

באותו חלון היה גם המגף הבא – זהו מגף ברזל (Iron Boot) שהשתמשו במאה ה-18 או ה-19 בו על מנת להעניש חייל שהשתמט מתורנויות. אותו חייל אומלל אולץ לנעול את המגף, ולהמשיך לצעוד.

ברחבי המצודה מוצגים תותחים ומכונות ירי, עתיקים יותר ועתיקים פחות. קיבצתי כמה מהם: 

וכמובן, ישנם החיילים.
כוח השיטור הרשמי של ה-Tower הוא ה-Yeomen – אנשי המשמר. הם מסתובבים באזור, וגם מוליכים סיורים בשטח. לסיור שרצינו להצטרף אליו כבר באו מעל 100 אנשים, ולמדריך לא היה קול חזק מספיק בשביל שנשמע אותו מרחוק – אז ויתרנו.
בתמונה הבאה ישנו Yeoman אחד משמאל, ושני שומרים של משמר המלכה. האחד עומד דום מתוח לפני עמדת המשמר שלו – הוא מצא חן בעיני בעיקר בגלל הכובע שלו, שכנראה קצת גדול מדי על הראש.
השני בדיוק מפטרל.
כיוון שלעמוד דום במשך זמן ארוך זה באמת קשה, כל כמה זמן מותר לשומרים לצאת לצעדה של כמה דקות, "לשחרר" את הרגליים. את הצעדה הם עורכים במקצב צבאי הדוק ומדויק, ובעת הסיבוב הם מרימים את הרגליים גבוה. זה באמת משעשע מאד. אני שמחה שאותנו, בצה"ל, לא הכריחו לצעוד כך.

הלכנו לראות את התערוכה Coins & Kings – תערוכה שמציגה מטבעות בריטיים לאורך ההסטוריה. היא מתקיימת בבניין שבו היתה המטבעה המלכותית במשך הרבה שנים.
זו היתה תערוכה היתה מאד מעניינת, אך לא מוארת מספיק ולכן לא צלמתי שם הרבה (וגם מה שצלמתי לא באמת הצליח).
מוצג מעניין אחד מהתערוכה – בסוף המאה ה-18, בתקופת המלך ג'ורג' ה-III, אנגליה היתה במיתון קשה ובבעיות כספיות. גם לא היה מספיק כסף על מנת לטבע מטבעות. לכן הם השתמשו במטבעות החשובים בתקופה – דולרים אמריקאיים, פראנקים צרפתיים וריאלים ספרדיים, הטביעו עליהם חותמת של המלך ג'ורג' – ובזאת "אנגלזו" אותם, והפכו אותם למטבעות אנגליים רשמיים.
הנה אחד המטבעות לדוגמא:

במהלך השיטוטים, ראינו פה ושם פסלים של בעלי חיים. חלק מהם אפשר לראות בתמונה הבאה. הפסלים מציגים בעלי חיים שדווקא לא נראים כל כך מרוצים…
מסתבר שגם כאן יש סיפור.
במשך כ-600 שנים, המלכים שגרו ב-Tower, אספו חיות אקזוטיות. הם הביאו חיות מכל רחבי האמפריה – בבונים אפריקאים, אריות אפריקאים ואסיאתיים, דובים, עופות אקזוטיים…
בעלי החיים הוחזקו בתנאים לא טובים, בלשון המעטה. את האריות שיכנו במגדל ליד הכניסה למצודה, כך שכל מי שנכנס צריך היה לעבור דרכם.
הבבונים הוחזקו בחדר מרוהט היטב, ואולפו להתנהג בצורה אנושית – להשתמש בסכו"ם וכלי אוכל, וגם לעשן מקטרות.
הכלובים היו קטנים, צפופים ולרוב גם לא מוארים מספיק.
פה ושם גם נערכו קרבות בין כלבים לבעלי חיים גדולים יותר. בקיצור –  לצער בעלי חיים היו יכולות להיות הרבה סיבות לתלונות נגדם.
במהלך השנים הם התירו גם לפשוטי העם לבוא ולצפות בבעלי החיים, מה שגרם פה ושם גם לתאונות – אנשים שהותקפו על ידי החיות האומללות.
הפסלים הם מעין מצבות לכל החיות שסבלו כאן…

באמצע המאה ה-19 בעלי החיים הועברו לגן החיות שהיה חדש ונבנה בפארק Regent, ובעלי החיים היחידים שנותרו בשטח היו העורבים.
אנחנו זכרנו את העורבים, והאגדה שאם העורבים יעזבו את ה-Tower – כל לונדון תיפול. אבל בינתיים הם השתכללו: כדי שהעורבים לא יעזבו דואגים להאכיל אותם, וחלקם בכלל מוחזקים בכלוב.

סיירנו גם בארמון מימי הביניים – שכולל שחזור הארמונות של הנרי ה-III ובנו, אדוארד ה-I שמלכו במאה ה-13, וגם חפצים מהתקופה.
לרוב הבתים באותה תקופה לא באמת היתה רצפה, רק אדמה. לעשירים היתה רצפת עץ. רק למלכים ולכנסיות בנו רצפות מאריחים – זה בהחלט העיד על מעמד גבוה מאד.
בנוסף, היו להם אפילו שירותים בפנים – אני משערת שהיה מתחת למושב דלי מיוחד, אותו המשרתים פינו החוצה…

סמל נוסף ליוקרה ולמעמד הגבוה הוא החלונות – חלונות ויטראז' היו שמורים בעבר רק לעשירים במיוחד ולכנסיות. במצודה פגשנו כמה חלונות ויטראז'יים מרשימים. 

התצוגה המרכזית, במגדל הלבן היא תצוגת נשק ושריונות – שם היתה הנשקיה המלכותית.
המגדל הלבן – על שמו נקראת כל המצודה The Tower – נבנה בתור סמל לעוצמתה של אנגליה. כיום זהו מוזיאון נשק שנפרש על פני 5 קומות או יותר (אנחנו לא זוכרים בדיוק כמה קומות, אבל בהחלט זוכרים שטיפסנו וירדנו הרבה מאד מדרגות!) וכולל כלי נשק ושריונות של מלכים ואבירים מ-600 השנים האחרונות.
אחד המוצגים המרשימים הוא השריון המלא של הנרי השמיני, יחד עם שריון הסוס שלו.

התצוגה כוללת גם כלי נשק עדכניים, וגם מתנות שבית המלוכה קיבל – כלי נשק ושריונות ממקומות שונים בעולם (שבריה מרוקאית, שריון שוגון יפני וכיו"ב). כאן התפעלתי מאקדח בעל כת כסף – שיוצר ע"י חברת התכשיטים טיפאני: 

העננצ'יק, לעומתי, התפעל מהמוצג הבא – בקומה העליונה של המגדל הלבן פגשנו דרקון בעל עיניים אדומות. הדרקון היה מורכב כולו מנשק וחפצים שונים. קסדות, שריונות, אקדחים ורובים, מפות וטלסקופים – ובבטנו אוצר מטבעות.
במאה ה-18 נהגו לבנות ולהציג במצודה פסלים משלל קרבות – חרבות וכלי נשק שנלקחו כשלל. הדרקון הזה נבנה בהשראת אותם פסלים.
זהו בהחלט מוצג מרשים במיוחד, והעננצ'יק דאג שאני אצלם אותו מכל הכיוונים.

ה-Tower of London הוא בהחלט אחד הסמלים הידועים של לונדון, יחד עם גשר המגדל – The Tower Bridge – שנבנה במאה ה-19. צפינו בו דרך חלונות ה-Tower: 

 

סיירנו גם על חומות המצודה, וכאן מצא חן בעיני השילוב של ישן מול חדש: מגדל שמירה של ה-Tower, ומאחוריו מזדקר בנין The Shard החדש. 

כמו שהזכרתי, מצודת לונדון היתה – בנוסף להיותה ארמון – גם בית סוהר. כאן נכלאו בעיקר בני המעמד הגבוה, ובחדרים רבים במצודה אפשר לראות חריטות שהם השאירו אחריהם – חריטות שכוללות בעיקר תפילות לאלהים, שמות וכיו"ב.
המצודה שימשה ככלא בעיקר במאות ה-16-17, אך בזמן מלחמת העולם השניה שוב הוחזקו כאן עצירים – המפורסם ביניהם הוא רודולף הס, מבכירי משטרו של היטלר.
בקולאז' הבא אפשר לראות קצת מהגראפיטי שהשאירו האסירים השונים במצודה:

חלק מהעצירים גם הוצאו להורג, כמובן.
רוב ההוצאות להורג היו מחוץ לתחומי המצודה – מול קהל. אבל פה ושם היו עצירים ש"נהנו" מהזכות להיות מוצאים להורג בשקט ובפרטיות – בין אם בגלל תוארם הרם, ובין אם בגלל החשש שהם פופולריים מדי, ועלולים לגרום להתמרמרות בין פשוטי העם.
האסירה הידועה ביותר שהוצאה להורג כאן היתה אן בוליין, אשתו השניה של הנרי השמיני. אבל גם אשתו החמישית, קאתרין הווארד הוצאה כאן להורג, וגם הליידי ג'יין גריי, שהספיקה להיות מלכת אנגליה למשך תשעה ימים בלבד (9 ימים. כן. לא טעיתי).

  כיום, בנקודת ההוצאה להורג – יש מזרקה לזכר אילו שנרצחו כאן. 

 

ואם כבר הזכרתי את אן בוליין, אחד הדברים הנחמדים במצודה זה שאפשר למצוא שם אנשים בלבוש תקופתי – אבירים, מלכים ומלכות שמסתובבים בשטח. יש גם פסלים מודרניים, כמו הפסל מימין בתמונה הבאה – של קשת הדורך את קשתו. 

הסיור במצודה היה ארוך ומרתק, ויש שם עוד הרבה מה לראות מעבר לטעימות שהבאתי כאן… אני מקווה שנהניתם מהשיעור בהסטוריה אנגלית!
את התמונות צלמתי במצודת לונדון בתאריך 25.6.2015
מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא
וכדי שלא תהיה עוד רשומה בלי פרחים, הנה ערוגת אזוביון – לבנדר תרבותי – ממש מחוץ למצודה: