סיור שוקולד בלונדון

חזרנו מטיול של אחד-עשר ימים ללונדון. 11 ימים בהם ראינו, חווינו, נסענו, הלכנו, צילמנו – היה ממש טיול מרתק. החלטתי להתחיל באחת הפסגות של הטיול: סיור השוקולד.
זו רשומה מאד לא שגרתית אצלי, כי בד"כ אני לא כוללת בבלוג מקומות מסחריים והמלצות על קניות. חוץ מזה, אין כאן אף פרח או פרפר. אני מקווה שבכל זאת תהנו.

הצטרפנו לסיור של חברת Chocolate Ecstasy – באזור Mayfair במרכז לונדון. היה לנו סיור מרתק וטעים.
התחלנו בבית קפה ששמו The Parlor, שהוא חלק ממתחם מסעדות בשם The Sketch. שם הכרנו את קייטי, המדריכה שלנו – ולמדנו גם לטעום, להריח ולהכיר שוקולד איכותי.
הכרנו גם את המשתתפים האחרים בסיור, ו…להפתעתנו הרבה, מתוך 12 אנשים היינו שמונה ישראלים. אנחנו ארבעתנו – ועוד משפחה ישראלית אחת.
בנוסף לנו היו שני זוגות בריטיים.
כמובן, נזכרתי גם בסדנאות השוקולד של "הפטיפורים של אביטל" מבנימינה – גם אצלה למדנו את סימני ההיכר של שוקולד איכותי. (והסדנאות שלה הן כיפיות מאד! ואפילו לא צריך לנסוע ללונדון בשבילן! רק לבנימינה!) 

קיבלנו שוקו חם ועשיר – קייטי טוענת שלשוקו יש טעם טוב יותר כשמגישים אותו בכוסות חרסינה יפות. השוקו בהחלט היה מאד טעים!
בעצם זה היה שוקו שעשוי בעיקר משוקולד. בדיוק כמו שדמיינו לעצמנו את השוקולדה החמה ששתה ששתו הילדים בספר "אמיל והבלשים". 

קייטי סיפרה לנו מעט על הבנין שישבנו בו – The Sketch – הבנין הוא בבעלות צרפתית, ויש שם Morning Parlour – שבו ישבנו ושתינו את השוקו שלנו, Gallery – מסעדה לארוחות צהרים, טרקלין לתה של אחה"צ ששמו The Glade, פאב קטן ואקסקלוסיבי, ומסעדת הדגל של המקום – The Lecture Room שגם מתהדרת בשני כוכבי מישלן. 

הבעלים של המקום אוהב עיצוב ואוהב אומנות, ולכן כל שנתיים בערך הוא שוכר אומן חדש – שיעצב את כל הבנין, כל המסעדות, הריהוט, המפות, כלי האוכל – הכל.
המעצב הנוכחי הוא אומן סקוטי ששמו דיויד שריגלי.
קייטי גם הבטיחה לנו שהשירותים במקום מדהימים: היא בהחלט ידעה על מה היא מדברת.
לכן, אחרי שגמרנו לטעום שוקולד מריר ולשתות שוקו חם (הם דאגו גם למוטי הטבעוני, לשוקו חם על בסיס סויה ולא חלב!) – הלכנו לסיור קצר בבנין. אתם יכולים לראות בקולאז' הבא מעט מהמראות במקום.
בקולאז' הבא – מימין נמצאים כלי האוכל למכירה, וקצת מהקומיקסים של דיויד שריגלי שמקשטים את מסעדת הסטודיו (שיש לה "רק" 2 מזלגות של מישלן, בלי כוכבים…)
משמאל אפשר לראות את טרקלין אחר הצהרים (The Glade) המעוצב בהשראת יער, ותחתיו – שני מתחמי השירותים.
כן. השירותים במקום הם משהו לא נורמלי בעליל. השירותים ה"סטנדרטיים" יותר זה החדר השחור הנוצץ הזה. כל החדר נוצץ ומעוטר בקריסטלים. כולל האסלה. ממש… אהם… מדהים, מכניס להלם.
אבל אז הגענו למתחם השירותים השני…

ונראה היה לנו שהגענו לאיזו חללית. חלל לבן לגמרי (העיגול הלבן באמצע זו התקרה של הפאב שנמצא חצי קומה מתחת). אבל יש המון צבע מהזכוכיות הצבעוניות בתקרה. ויש ביצים לבנות כאלה.

כל ביצה היא… תא שירותים. יש צד לגברים וצד לנשים – אבל יש מעבר ביניהם, והכל פתוח. בתמונה הבאה עמדתי בצד הנשים, וצילמתי לכיוון הגברים…

אחרי שהתפעלנו (וחלקנו גם בדקו) את השירותים במקום (טוב, לא כל יום מגיעים לתאי שירותים כאלה!) – יצאנו לעיר, הפעם לענייני השוקולד. (כמו שאמר העננצ'יק – גמרנו את סיור השירותים, ועברנו לסיור השוקולד. שבו אין שירותים. רק אם צריך. אבל אז צריך לחפש ציבוריים…)

לאורך כל הסיור קייטי סיפרה לנו אנקדוטות על אזור מייפייר, על לונדון, תושביה ואוהבי השוקולד שבה. זה היה מאד נחמד. עברנו – למשל – ליד הספסל הזה – עליו צ'רצ'יל ורוזוולט יושבים יחד. זהו מונומנט שהוקם ב-1995, לכבוד 50 שנים לניצחון על הנאצים. 

התחנה הראשונה היתה השוקולטריה הותיקה ביותר בלונדון – שארבונל ו-ווקר.
כמובן, קייטי סיפרה לנו על ההיסטוריה של המקום, על מאדאם שארבונל השוקולטיירית הצרפתיה, ועל פני ווקר הבריטית שניהלה את הצד העסקי של המקום.
אבל הדבר החשוב הוא, שכאן אפשר למצוא את השוקולדים האהובים על מלכת אנגליה, אליזבט השניה.
למקום יש קשר מיוחד אל המלכה אליזבט – תמונות משפחתיות שלה תלויות במדרגות העולות לקומה השניה, והחותם המלכותי מופיע על חלון החנות.
טעמנו שלושה פרלינים מצוינים – שוקולד מריר עם מילוי סיגליות (בעצם סוכר עם תמציות סיגלית), שוקולד מריר עם מילוי ורדים, ופרלין נוסף שהיה חביב במיוחד על העננצ'יקית – Pink Chamnagne.
פרלין השמפניה הורודה היה מבוסס על שוקולד חלב, ולכן מוטי קיבל במקומו פרלין פטל.
באמת, בכל מקום קייטי דאגה למוטי. בכל מקום היא מצאה לו תחליף טבעוני במידת הצורך. זה היה מאד נחמד. הודענו להם בעת הרישום שמוטי הוא טבעוני, והם נערכו בהתאם ודאגו לו לתחליפים. 

ולגבי הטעם – השוקולדים האהובים על המלכה באמת איכותיים ומדהימים. פתאום הבנתי למה פרלין בודד עולה 2 ליש"ט (כלומר, בערך 12 שקלים). אין מה להשוות לשוקולד הפשוט שקונים במכולת… 

מהמקום החביב על המלכה, עברנו אל Prestat:המקום שהיה החביב על המלכה האם (שהלכה לעולמה בשנת 2002) וגם על הנסיכה דיאנה. גם זה מקום ותיק – השוקולטרייה השניה בלונדון, נוסדה ב-1891.
היא מוזכרת בספרו של רואלד דאל – "דודי אוסוולד".
הפרלין החביב על המלכה האם היה פרלין Double-Mint, אבל דווקא אותו לא טעמנו.
טעמנו טראפלס שוקולד מוצלחים, ואז כל אחד בחר לעצמו פרלין כרצונו. כאן מוטי הצליח במיוחד – הוא בחר פרלין קפה-מנטה שהיה באמת מצוין.
בניגוד לחנות הראשונה, שם כל העיצוב הוא בצבעים רכים-קרמיים, אצל פרסטאט יש צבעים עזים – ורוד, ירוק, כחול וצהוב. כשהגענו לשם, מיד חשבנו על ווילי וונקה – ובאמת, את הרעיון לשימוש בצבעים הם קיבלו מרואלד דאל.

המשכנו בסיור בלונדון – עברנו בפסאג' של חנויות, רק ששם לא אומרים פסאג', אלא Arcade. ראינו בקומה השניה חלון בעיצוב אר-דקו, שבעבר היה שייך לחנות ממתקים. החנות כבר לא שם, אבל החלון מקסים, ואני שמחה שבעלי הבית בחרו להשאיר אותו. 

ואז פגשנו את ג'ון סנואו – John Snow. כל משוגעי "משחקי הכס" הרימו גבה וטענו שככה לא נראה ג'ון סנואו…
טוב, זה רק השלט של הפאב שלו.

קייטי סיפרה לנו על ג'ון סנואו – שהיה רופא במאה ה-19, ומצא את הקשר בין מחלת הכולרה למים המזוהמים ששתו תושבי לונדון באותו זמן. הוא פרק את ידית המשאבה של הברז ששאב מים מזוהמים, ובכך הכריח את תושבי האזור להביא מים נקיים, ממקום אחר.
זהו השלט על הבנין שבו התגורר –

בכלל, שלטים כאלה, על אנשים חשובים או מעניינים (או סתם סלבריטאים) שגרו בלונדון – אפשר למצוא על בניינים רבים. אבל בינתיים הפסיקו לתלות שלטים נוספים – הפקת כל שלט עולה כ-2000 ליש"ט, ועיריית לונדון החליטה לחסוך כסף. 

עברנו גם ליד כמה מקומות שקייטי המליצה עליהם, או סיפרה קצת, למרות שלא נכנסנו. המקרונים המקסימים בתמונה הבאה הם ממסעדת Yauatcha – מסעדת דים-סאם יפנית עם כוכב מישלן אחד, וקינוחים שנחשבים מהטובים ביותר. בסופו של דבר לא ביקרנו שם, אבל בהחלט רשמנו לעצמנו את שם המקום. 

טוב. מזמן לא אכלנו שוקולד, נכון? המקום הבא בסיור שלנו היה חנות בשם Carpo – זוהי רשת יוונית מאתונה, שפתחה חנות אחת בלונדון. יש להם אגוזים טריים מעולים, שהם קולים במקום – ושוקולד מעולה.
שם טעמנו שקדים קלויים בשוקולד, שהיו נפלאים, קנינו לעצמנו אגוזי מקדמיה קלויים וטריים, וקייטי נתנה לכולנו לטעום פרלין שוקולד מריר עם פלפל צ'ילי. בניגוד לחשש שלי, זה לא היה מאד חריף. הטעם הוא פיקנטי מיוחד, ומאד אינטנסיבי. לטעמי – היה מצוין.

המקום האחרון בסיור היה – בעיני – המוצלח ביותר. לשוקולטריה קוראים פול א. יאנג (והייתי שמחה To come back and stay for good ).
פול א. יאנג – כנראה אין קשר לזמר – מגדיר את עצמו כ"אלכמיסט טעמים" – Flavour Alchemist. הוא מתמחה בטעמים לא שגרתיים ומיוחדים, ובשוקולד איכותי מאד.
בין השאר, בפרלינים שלו אפשר למצוא גבינת עזים, מלפפון, מרמייט (ממרח שמרים טבעוני), זרעי שומר ועוד ועוד…
כאן אני התלהבתי במיוחד מפרלין הוודקה שטעמתי, שהיה מצוין, העננצ'יק מפרלין הקרמל שלו – והעננצ'יקית מפרלין שקדים ופטל. פרלין המרמייט שמוטי לקח (ונתן לי לטעום ממנו) היה… המממ… לא יודעת. מוזר מדי.

וזהו, כאן גמרנו את הסיור ונפרדנו מקייטי המדריכה.
למי שנוסע ללונדון, אנחנו ממליצים בחום על סיורי השוקולד של Chocolate Ecstasy Tours, שדואגים גם לטבעונים,
ואם קונים משהו בחנויות שבהן הסיור עובר – מקבלים 10% הנחה, שזה בהחלט נחמד.

את התמונות צלמתי בלונדון, בתאריך 29.6.2015
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.