כבר ציינתי שהשנה פגשתי המון פטריות? למשל, תראו איזה מקבץ נהדר:
היום אני מציגה בפניכם את הקשקשית הפחומה.
יש אנשים שמכנים את הפטריה הזו בשם "אורניה כוזבת" – כי במבט ראשון היא מזכירה אורניה. אבל זה רק במבט ראשון!
מיד כשהופכים אותה, רואים את הדפים הבהירים בחלק התחתון של הכובע – לאורניה, כזכור, יש ספוג בצבע צהוב-חום ולא דפים.
ושוב אני אזכיר:
פטריות יכולות להיות רעילות מאד – עד כדי מוות. אין כלל שלפיו אפשר לומר "פטריות שיש להן X הן תמיד רעילות" או "פטריות שיש להן Y הן תמיד אכילות". פשוט אין.
הדרך היחידה לדעת אם פטריה היא אכילה או רעילה, היא להכיר אותה. לטייל עם אנשים שמכירים, שיודעים לזהות ולקחת רק מה שבטוחים בו. הכלל החשוב ביותר הוא –
בפטריות, אם יש ספק – אז אין ספק. לא אוכלים, לא מלקטים. נקודה.
הקשקשית הפחומה היא פטריה יפה: הכובע הוא בצבע כתום-חום נעים. הרגל מחוספסת – יש עליה מעין קשקשים, והם אילו שנתנו לקשקשית את שמה.
הקשקשית אוהבת לצמוח במקום שבו היו שריפות. אפשר למצוא מקבצים יפים שלה באיזורים שנשרפו בעבר.
את המקבצים היפים הפעם צלמתי ביער בן שמן, ממש בחניון – ליד מנגל. כלומר, במקומות בהם שפכו פחמים – אמנם לא ממש שריפה, אבל בהחלט במקום שיש בו משהו שנשרף.
הקשקשית הפחומה איננה פטרית מאכל. בכל מקום שקראתי עליה, כתוב שהיא פשוט לא טובה.
כלומר, כנראה היא לא רעילה, ולא תמותו אם תבשלו אותה – אבל ממש לא יהיה טעים. בכלל לא.
ובאמת, אחד הדברים שמפריעים לי בכל מיני קבוצות של פטריות – זה הרצון לאכול כל דבר.
אנשים מעלים תמונות פטריות, וישר שואלים: "זה אכיל?" – או במקרים קיצוניים יותר – "איך מבשלים אותה?"
אז רציתי לומר שלא כל דבר צריך לאכול. אפשר להסתכל על פטריות ולהנות מיופין, גם בלי לתכנן מרק, או תבשיל.
את התמונות צלמתי –
ביער בן שמן, בתאריכים 11.12.2014 וגם 5.1.2015
ובכרמל, ב-21.12.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
