סיכום 2014 בתמונות

השנה החולפת היתה שנה מאד לא פשוטה עבורי, אבל היו גם הרבה רגעים יפים.
בשנה שעברה פרסמתי את סיכום השנה בתמונות, והנה הגיע הזמן לסיכום חדש.

בחודש ינואר הלך לעולמו עזריה אלון ופרסמתי רשימת הספד לזכרו. אבל רוב החודש עוד עסקתי בסקירת הטיול לקליפורניה, ממרץ 2013. למשל,קקטוסי הצ'ויה שהחזירו אותי מיד אל ספרי קארל מאי  שקראתי בילדותי – 

בפברואר גמרתי לדווח על קליפורניה (סוף הולם, עם סחלב יפהפה) – ויצאתי לבדוק מה פורח בארץ, למרות שנת הבצורת הקשה. מצאתי איריס ארץ-ישראלי מוטציוני יפהפה – בעל עשרה עלי כותרת וחמש מחילות האבקה, ולא רק שלוש כמו באיריס רגיל:

במרץ המשכתי לסקור כמה מהפרחים היפים בארץ, כמו איריס החרמון; וסיפרתי גם על הסומקן הענקי שהוא מין נדיר בסכנת הכחדה. בסוף החודש סיפרתי בבלוג את אגדת הפרחים האדומים, שנועדה לעזור להבדיל בין כלנית, נורית ופרג.

בחודש אפריל – שיא האביב, ואני התרוצצתי בכל עבר. פגשתי שני מינים נדירים – שום הגלגל ותלתן דגול, ראיתי הטלה של זנב סנונית, נפגשתי עם בלוגרים ביער מטע – וסיפרתי על אגדת האחים לטם: 

בחודש מאי סקרתי כמה פרחים בגווני כחול סגול -קטנים כמו געדה זעירת-פרחים וקצח זעיר-פרחים, וגדולים כמו חוחן בלאנש, בקיה דקת עלים, מרווה כחולה ומין מאד נפוץ בארץ: נפית כפופה

בחודש יוני חגגתי את הבלוגולדת השישי, עם הרבה פרפרים – למשל, צמד לימונית האשחר: 

בראשית חודש יולי ביקרנו בפלורידה, והתחלתי לסקור את הטיול. בסוף החודש אבי הלך לעולמו – והכאב על מותו חזק היום ממש כמו לפני ארבעה חודשים. 

באוגוסט התמקדתי בסקירת הטיול לפלורידה – הצגתי דולפינים, אפיפיטים – ומנגרובים: 

בספטמבר המשכתי לסקור את הטיול לפלורידה – סיפרתי על איילים, פרפרים ולטאות (שרובן פולשות). אבל האירוע החשוב של החודש הוא ללא ספק הביקור של גל, איתו נפגשנו בלטרון (וראינו חבצלת קטנת-פרחים) 

באוקטובר המשכתי לסקור את הטיול בפלורידה – סיפרתי על צמחי מים, מרבה-חלב גדול פרחים, ולאחר ליל שימורים כתבתי רשימה כואבת על השנאה העזה בארץ מסביב.
בסוף החודש כתבתי רשימה על ההבדלים בין חלמונית, סתוונית וכרכום – רשימה לימודית שאני מאד מרוצה ממנה. זו גם הרשומה הנצפית ביותר שלי השנה. 

בנובמבר כתבתי רשימה על זכויות יוצרים בעקבות מקרה של גניבת התמונות שלי בפייסבוק. כמו כן, גמרתי לסקור את הטיול לפלורידה – סיפרתי על עצי הבאובב האפריקנים (שפגשתי בפלורידה!), על סחלב עדין ששמו ספירנתס ועל הסחלב המיוחד ביותר שפגשתי – Encyclia tampensis: 

והנה הגענו אל חודש דצמבר – הסתיו השנה היה גשום ועשיר בפריחה, בפרפרים ובמיוחד בפטריות. החודש פרסמתי בעיקר רשימות על ציפורים ופרפרים – והמיוחד ביותר בעיני הוא פרפר קטן שלראשונה פגשתי וצלמתי: סטירית הטבעת :

זהו. עוד שנה מסתיימת לה. אני מקווה שבשנה הבאה תהיה טובה ומעניינת, ושיהיו בה יותר רגעים טובים. 

 

 

דובון יפהפה – Utetheisa pulchella

היום אני מציגה עש נחמד: דובון יפהפה 

ראשית כל, אזכיר לכם שסדרת הפרפראים כוללת משפחות רבות. הפרפרים – שנקראים גם פרפרי היום – הם הבולטים בד"כ. העשים הם לרוב פעילי לילה או שעות הדמדומים – אך לא תמיד.
אתם מוזמנים לקרוא עוד על ההבדלים בין פרפרים ועשים כאן.

באנציקלופדיה של החי והצומח קראתי שהמשפחה נקראת "דובוניים" בגלל הזחלים – יש להם שערות צפופות בעלות ציציות, דומות לשערות דובים. 

ברשימת זחלי הפרפרים והעשים הצגתי תמונה של זחל הדובון היפהפה, שצלמה אמא שלי. הנה היא: אני לא רואה כל כך דמיון לשערות דובים, אבל אולי עם מיקרוסקופ זה דומה יותר. 

צבעיו של הדובון – אדום ושחור – הם צבעי אזהרה, הרומזים לנו שהדובון הוא עש רעיל ולא כדאי לטרוף אותו.
הוא ניזון מצוף פרחים – למשל, צוף סביון אביבי בתמונה הבאה:

בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב הצלחתי (במקרה) לתפוס אותו עוזב את הסביון: אמנם הדובון מטושטש מעט, אבל אני מאד מרוצה מהתמונה הזו: 

בעת מנוחה, הדובון מקפל את כנפיו – כך הוא נצמד לגבעולים צרים, וכמעט שאינו נראה למרחק –

מפעם לפעם אפשר לראות אותו עם הכנפיים פרושות – ואז רואים שהכנפיים העליונות שלו נקודות, אך הכנפיים התחתונות לבנות עם כתם שחור: 

גופו של הדובון לבן, עם נקודות שחורות: תואם לכנפיים. 

הדובון חי באיזורים חמים, מאוסטרליה דרך אסיה ואפריקה ועד לדרום אירופה. אצלנו אפשר למצוא אותו בכל הארץ. 

את התמונה הבאה, למשל, צלמתי באילת: הדובון יושב על עוקץ עקרב. עוקץ עקרב הוא הפונדקאי החביב על זחלי הדובון בארץ. 

במקומות אחרים הוא ניזון מפרחים נוספים ממשפחת הזיפניים – למשל, פרחי זכריני ולשון-הפר. 

לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, הם נהנים גם מגידולי ירקות – כגון כרוב ועגבניה, למרות שהם אינם ממשפחת הזיפניים. 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על אורח חייו של הדובון, ברשימה המעניינת הזו באתר Insectour. 

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
15.3.2010 – באילת
13.11.2012 וגם 20.11.2012 – בכפר סבא
4.9.2014 – באחו בנימינה
2.11.2014 – בעמק חפר
25.12.2014 – בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א
27.12.2014 – בשלולית דורה, נתניה

 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

פטרת האצטרובל – Mycena seynii

השנה הזו מסתמנת כשנת הפטריות בארץ. לפתע צצו פטריות בכל מקום – כזו כמות, כזה שפע ועושר של מינים, אפילו זקני המיקולוגים בארץ לא זוכרים (ואני לא מתכוונת לאילו שחולים בדמנציה). 

לפני שאני מתחילה לדבר על הפטריה להיום, אני מזהירה (ולא בפעם האחרונה): 

פטריות יכולות להיות רעילות מאד – עד כדי מוות. אין כלל שלפיו אפשר לומר "פטריות שיש להן X הן תמיד רעילות" או "פטריות שיש להן Y הן תמיד אכילות". פשוט אין.
הדרך היחידה לדעת אם פטריה היא אכילה או רעילה, היא להכיר אותה. לטייל עם אנשים שמכירים, שיודעים לזהות ולקחת רק מה שבטוחים בו. הכלל החשוב ביותר הוא –

 בפטריות, אם יש ספק – אז אין ספק. לא אוכלים, לא מלקטים. נקודה.  

ועכשיו, אני מציגה את פטרת האצטרובל – פטריה קטנה וחמודה, עם צבע ורדרד-חום עדין – 

פטרת האצטרובל מנצלת את האצטרובלים הלחים יותר, וגדלה עליהם  – בעיני זה מראה קסום – 

אפשר למצוא אותה ביערות אורנים לחים, פשוט צריך לחפש בין האצטרובלים. 

ולפעמים, אם מחפשים טוב – אפשר לפגוש זוג שחולק אצטרובל, או שלשה, או אפילו רביעיה… 

השם "פִּטְרָה" מעיד שזו פטריה קלאסית, אבל קטנה. ובאמת אילו פטריות קטנות – הרוב בגודל 5-6 ס"מ, אם כי הגדולות יכולות להגיע גם לגודל 12 ס"מ. 

הפטרות מתחברות לאצטרובל במעין רשת קורים דקה – זהו התפטיר שלהן

תפטיר? מה זה תפטיר?
ובכן… הפטריה היא אורגניזם שונה מבעלי חיים – וגם מצמחים. זו ממלכה אחרת, כמו שהסברתי ברשימת הטקסונומיה.
התפטיר הוא גוף הפטריה – החלק שגדל ואוגר מזון. התפטיר נמצא לרוב בקרקע – אך במקרה שלנו, הוא נמצא בתוך האצטרובל.
לרוב הוא נראה כמו חוטים דקים. 

החלק שאנחנו רואים – "הפטריה" עצמה – זה בעצם גוף הפרי של הפטריה, החלק שמכיל את הנבגים שייתפזרו וינסו להתפתח לתפטירי פטריות חדשים.
כשהפטריה מוכנה להתרבות, היא מוציאה גוף פרי, ופעמים רבות גופי הפרי הללו הם יפים ומיוחדים. יש מגוון של צורות וצבעים, זו באמת ממלכה עשירה ומגוונת. 

את התמונות צלמתי ביער בת שלמה, בתאריך 30.11.2014 וביער חנתון בתאריך 21.12.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

אחילוף זעיר – Biarum olivierii

 

ושוב חזרתי למדבר, הפעם בשביל לפגוש לראשונה מין נדיר ומיוחד: אחילוף זעיר. 

האחילוף גדל בחולות. כשמגיעים ומחפשים אותו, בשטח זה נראה כך: כמה עלים. 

אם מסתכלים היטב, אפשר לראות את שולי הפרח: תפרחת של אחילוף היא מתחל (עלה גדול) העוטף שזרה (מעין ציר, במקרה שלנו הוא דק כמו חוט) שעליה נמצאים הפרחים.
סימנתי אותם כדי שיהיה ברור: 

רק רגע,  ראינו את הקצוות של הפרח – אבל איפה הפרח עצמו? 

הפרח הזה הוא תת קרקעי!
כדי לראות את הפרח, חשפתי את החול סביבו – המתחל יוצר מעין כד. 

כמו ברבים ממשפחת הלופיים, הפרחים עצמם חבויים על השזרה בתוך המתחל. הדרך היחידה לראות אותם היא על ידי חיתוך הפרח, מה שלא עשיתי כמובן.
ברשימת האחילוף הקטן הראיתי אחילוף שנחתך למטרות לימודיות, ואפשר לראות שם איך הפרחים מסודרים על השזרה.
אחרי שהסתכלתי ועל האחילוף הזעיר צלמתי את הפרחים – כיסיתי אותם בחזרה. 

האחילוף הזעיר הוא מין נדיר בסכנת הכחדה – ידועים בסך הכל שלושה אתרים בנגב בהם הוא גדל, ועוד כמה במצרים. 

האחילוף הזעיר הוא באמת זעיר – צלמתי אותו ליד מטבע, בשביל שאפשר יהיה להבין כמה הוא קטן: 

בארץ גדלים חמישה מינים של אחילוף, ארבעה מתוכם כבר סקרתי – והשנה, אחרי שהצלחתי לפספס את הפריחה של ארבעתם – סוף סוף פגשתי את האחרון! 

אמנם הוא פחות מרשים מהאחילופים האחרים, אבל הוא באמת צמח מיוחד. וזעיר. ודי קשה לאתר אותו… 

כשסיפרתי על מיני האחילוף האחרים הגדלים בארץ, סיפרתי על מנגנון ההאבקה שלהם – הם מושכים זבובים ויתושים וכולאים אותם בגוף הפרח על להאבקה.
אצל האחילוף הזעיר, אמנם יש לפרח פתח קטן על פני החולות – ובכל זאת, רוב הצמח חבוי מתחת לפני הקרקע, ותהיתי מי מאביק אותו. 

פעמים רבות, כשהפרח קטן במיוחד – זה מעיד על אבולוציה שפעלה לכיוון האבקה עצמית.
הלא מטרת הפרחים היא למשוך מאביקים. אבל אם המאביק הוא הרוח, או אם מתרחשת האבקה עצמית – אין צורך להשקיע אנרגיה ביצירת פרח גדול. ובאמת, במאמר "על האחילוף" באתר כלנית החדש והמצוין, כותב פרופ. שמידע שאצל האחילוף הזעיר מצאו שיש האבקה עצמית. מה שנקרא "אם אין אני לי, מי לי?!" 

את התמונות צלמתי בחולות ממשית, בתאריך 15.12.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

סטירית הטבעת – Ypthima asterope

ברשימת הבלוגולדת השישי שלי, כתבתי שאני רוצה לצלם את נמפית הקטלב ואת סטירית הטבעת.

ובכן, בספטמבר האחרון הצלחתי לצלם את נמפית הקטלב – הגדול בפרפרי היום של ישראל – וגם הצגתי אותה ברשימת הפרפרים הזו. ובנובמבר, בתבור – השלמתי גם את סטירית הטבעת: 

סטירית הטבעת הוא הפרפר הקטן ביותר במשפחת הסטיריות בארץ. זהו פרפר כלל לא מרשים – ברגע הראשון חשבתי שזה אחד הכחלילים האפרפרים הקטנים, שאני לא מבדילה ביניהם. 

אבל כשצלמתי, קלטתי שעל הכנפיים מצויירת טבעת – וזה לא אופייני לכחלילים. זה אופייני לסטיריות! מיד פתחתי במרדף. 

סטירית הטבעת כלל לא נדירה בארץ. אפשר למצוא אותה בכל האיזור הים תיכוני, במשך רוב השנה. אבל היא קטנה (בערך 15 מ"מ), חומה-אפרפרה ולא בולטת – וגם אם ראיתי אותה בעבר, סביר להניח שחשבתי שזהו כחליל הקוטב, או כחליל האפון… 

היא נקראת סטירית הטבעת, בגלל הטבעת היפה והעגולה על הכנף העליונה. אבל אפשר לראות שיש גם טבעת קטנה יותר על הכנף התחתונה.
שימו לב שלפרט הזה יש נקודות תכלת בטבעות שלו: 

בעולם, אפשר לפגוש את סטירית הטבעת ברוב אפריקה ואסיה. 

מה שמעניין הוא, שהאוכלוסיה בארץ היא מבודדת – אין סטיריות כאילה במצרים, ירדן, אירן או עירק, אך אפשר למצוא אותן מרחפות דרומה ומערבה באפריקה; צפונה ומזרחה באסיה.
כלומר, האוכלוסיה שלנו היא בכל זאת ייחודית מאד. 

את התמונות צלמתי בתבור, מעל שביל החלמוניות, בתאריך 20.11.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

והמשאלות הבאות שלי? לצלם את הכחליל הירוק במירון, את זנב-סנונית המכבים,
ולצלם שוב (באיכות טובה יותר) את נמפית הקטלב, הכחליל המקושט ולבנין הסלוודורה… 

לבנין צהבהב – Euchloe charlonia

הפרפר שלי היום הוא פרפר קטן ונחמד, שאוהב מקומות חמים. 

הכירו נא את הלבנין הצהבהב – לבנין, כי הוא ממשפחת הלבניניים; צהבהב – נו, תנחשו לבד למה. 

הפרפר הזה נפוץ באיזורים ערבתיים מאפריקה ועד להודו, ובארץ אפשר למצוא אותו בעיקר בבקעת הירדן ובצפון הערבה. 

אני פגשתי בו פעמיים עד היום. שתיהן היו באיזורים בהם הוא פחות נפוץ – בפעם הראשונה במרץ שעבר, אז הוא ברח ממני בחורבת שעריים בשפלה, ובאמת קראתי ש"בחודשים מרץ-אפריל הוא מגיע גם להרי יהודה". 

הפעם השניה היתה בתבור, מעל שביל החלמוניות. הפעם פגשתי שני לבנינים צהבהבים, וגם הצלחתי לצלם אותם.
בעצם גם התבור הוא בשולי איזור התפוצה של הפרפר הזה – אם כי, כתוב שהוא אוהב לעלות לראשי הרים. כלומר, אם הוא בבקעת הירדן ורוצה לעלות לראש הר – התבור בהחלט מתאים לכך. 

הראשון פשוט רפרף צמוד לקרקע, ונעמד לו מפעם לפעם. ובאמת, בספר הפרפרים של דובי בנימיני כתוב – "טיפוסי במעופו החלש, בישיבתו התכופה על הקרקע בכנפים פרושות" – ממש כך: 

הלבנין השני נתן לי אפשרויות צילום מרשימות יותר: הוא עסק בשתיית צוף מפרח בן חצב סתווי. 

את התמונות צלמתי בתבור, בתאריך 20.11.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

 

היתה יפה כמו בשירים, כמו בסתיו הציפורים

הסתיו הוא הזמן לציפורים הנודדות, ובסתיו הזה הזדמנו לי כמה וכמה ציפורים נחמדות מאד. 

אני חושבת שהציפורים המזוהות ביותר עם הסתיו בשנים האחרונות הם העגורים האפורים. עשרות ומאות אלפי עגורים מגיעים אל איזור החולה, ולבוא לצפות בהם זהו מחזה נפלא –

בשנים האחרונות יצא לי לפגוש גם פלמינגו מצוי בארץ, כמה וכמה פעמים. הם מוכרים כבר כמה שנים בבריכות המלח ליד אילת, אך השנה פגשתי הרבה מהם בבריכות המלח של עתלית. 

הנה הם, בבריכה למרגלות שרידי המבצר – 

הפלמינגו הם נפלאים בעיני – מגוחכים ומוצלחים במיוחד. כבר כתבתי עליהם פעמיים – כאן וגם כאן. 

במעין צבי פגשתי מגלן חום, עומד מעל בריכת דגים ומחפש ארוחה: 

ולראשונה הצלחתי לצלם זרון סוף – דורס לא גדול, שמסתובב באיזורי בריכות דגים. 

מבין עופות הגדה, בחרתי להציג הפעם את הסיפנים: סיפן עקוד. 

אילו ציפורים עדינות וחששניות, בעלות מקור דקיק ומעוגל, כמו סיף 

ברגע שמתקרבים מעט אל הסיפנים (ולא, לא הייתי מאד קרובה…) – הם פורשים כנפיים ומתרחקים. 

פגשתי גם ציפורים מקומיות, כאילו שלא נודדות.
למשל, פרחון של צופית בוהקת – כלומר, צופית צעירה שזה-אך פרחה מן הקן, והיא נהנית מצוף בוגנוויליאה – 

ופשוש מקסים, שדגמן לי באופן יפה במיוחד: 

אחד ממבשרי הסתיו המוכרים הוא הנחליאלי הלבן – פגשתי אותו (בין השאר) במרכז כפר סבא. 

אבל השנה, לראשונה, הצלחתי לצלם גם מין נוסף של נחליאלי – נחליאלי זנבתן. התפעלתי מהשת הצהוב שלו. 

גם חכלילית עצים היא ציפור נודדת. הזכר מרשים בצבעיו האדומים-כחולים. אני צלמתי את הנקבה, שצבעיה עדינים יותר – 

והופס! היא ברחה ממני… 

בצומת גולני פגשתי להקה של גבתונים – גבתון עפרוני, שכבר הצגתי בבלוג. 

הם דומים במראה הכללי לדרור, אך גדולים יותר, והנוצות מעוטרות יותר.
הצמד הזה, על הגדילנים היבשים, מאד מצא חן בעיני: 

עד כאן הציפורים שלי, שפגשתי ברחבי הארץ – מהחולה בצפון ועד להב בדרום, באוקטובר ונובמבר. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

שקנאי מצוי – Pelecanus onocrotalus

לפני כחודש, ראיתי בפייסבוק תמונה שפרסם ידיד וירטואלי שלי – שמעון דדון. זו היתה תמונה מרהיבה של מאגר מים, ובו מאות שקנאים שוחים. 

כמה ימים אחר כך, חברתי נועה פרסמה תמונות של שקנאים מאותו מקום (התמונות שלה אינן פתוחות ולכן אינני מקשרת אליהן).
מיד חקרתי את נועה ואת שמעון, ולמדתי שהמאגר נמצא לא רחוק ממני – קרוב לצומת רופין. 

מיד כשהזדמן לי, נסעתי לשם. מסתבר שזהו מאגר מים של הקק"ל (בשילוב כמה גופים מעמק חפר), שמעליו יש מרפסת תצפית נחמדה – על מנת לצפות בעופות המים הבאים למאגר. ובמאגר היו הרבה שקנאים.
אמנם כבר לא היו כל כך הרבה שקנאים כמו בתמונה של שמעון, אך עדין ראיתי כמה מאות, (יחד עם עשרות קורמורנים) ומאד נהניתי. 

כמה ימים מאוחר יותר, כשהייתי במעין צבי, חלפה מעלי בגובה נמוך להקה של שקנאים. גם אותם צלמתי. (אגב, שימו לב לדורס – כנראה זרון סוף – שמרחף מעל השקנאים בתמונה:) 

כתוצאה מכך, יש לי המון תמונות של שקנאים שוחים, ממריאים, נוחתים ועפים – ולכן ברור שהגיע הזמן לכתוב עליהם רשומה. 

השקנאי המצוי הוא עוף נודד. את החורף, השקנאים מבלים באפריקה באיזורים החמים; ובקיץ – הם מקננים ומגדלים את הגוזלים באירופה ובאסיה. 

בין לבין, כלומר בסתיו ובאביב – הם נודדים, והרבה מהם חולפים מעלינו. בעולם לפי ההערכות חיים בין 250,000 ל-300,000 שקנאים, ו-50,000 מתוכם חולפים בארץ פעמיים בשנה – דרומה בסתיו, צפונה באביב.  

מעטים מהם – כ-500 לפי ההערכות – מבלים את החורף בארץ ולא ממשיכים דרומה. 

השקנאי הוא עוף גדול – שקנאי בוגר יכול להגיע למשקל 11 ק"ג ולגובה 1.70 מ' בעמידה. מוטת הכנפיים שלו היא בין 2.40-2.95 מטרים. 

הבוגרים הם לבנים עם מעט שחור בכנפיים – 

ואילו הצעירים הם כהים, וככל שהם מתבגרים הם מחליפים את הנוצות הכהות בבהירות יותר. 

שקנאי אוכל בין קילו לשלושה קילו דגים ליום. הוא ממלא את השק הגדול שלו – זה מרשים למדי לראות אותם עם שק מלא. 

אבל, כמובן… 50,000 שקנאים כאילה, שאוכלים כל יום יותר מ-100,000 קילו דגים זו בעיה. הם מגיעים לבריכות דגים, שם חקלאים מגדלים דגים לפרנסתם – וכמובן, נוצר קונפליקט קשה. 

פעמים רבות החקלאים פשוט יורים בשקנאים, ופוגעים בהם.
במקרים טובים יותר, יש להם תותחים שעושים רעש, מפחידים את השקנאים ומבריחים אותם.
רשות הטבע והגנים קונה כל שנה עשרות טונות של דגים חיים ומשחררת אותם במקומות כמו המאגר הזה, כדי שהשקנאים יבואו לשם ולא לבריכות הדגים המסחריות. כך הם  יפגעו פחות בחקלאים – וייפגעו פחות מהם.
המצב, כמובן, רחוק מלהיות אידילי – ולפי ההערכות בעולם, מספר השקנאים בירידה. 

זוהי עוד בעיה בשמירת הטבע בארץ, ואין לה פתרון. בינתיים השקנאים ממשיכים דרומה: 

אחד השקנאים שצלמתי הצחיק אותי מאד – הוא עסק בהתגרדות תוך תעופה… 

את התמונות צלמתי במצפור אגמי עמק חפר, בתאריך 2.11.2014
ובמעין צבי, בתאריך 6.11.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

סתיו של פרפרים – חלק שני

לפני שאני ממשיכה עם עוד כמה פרפרים מטיולי הסתיו שלי –
אם טרם קראתם על אירוע שפיכת הנפט מצינור קצא"א בערבה – אתם מוזמנים לקרוא כאן וכאן (בפייסבוק) וגם כאן (בוואללה).
בפייסבוק נפתח דף "שחור בעיניים" הקורא לשקיפות בכל הטיפול בנושא, ולהעמדה לדין של האשמים – הצטרפו אליו!
ויש גם עצומה לחתום עליה – אנא חתמו כאן.
בינתיים כבר הביאו לשטח ציוד כבד לנסות לקלף את השכבה הפגועה. השאלה היא האם זה לא יעשה עוד יותר נזק (פגיעה בבע"ח קטנים שנמצאים שם ובמקרה עוד חיים, פגיעה בצומח שנמצא שם…) – אני לא יודעת, ומקווה שיש גם אקולוגים מעורבים שם ושזה לא סתם כסת"ח.
את התמונה הזו פרסמו בדף "שחור בעיניים" – אני מאד מסכימה עם הכתוב פה. 

 
ובמעבר חד מאד, אני חוזרת אל הפרפרים. למשל, עוד זנב סנונית שדגמן לי בצורה מעניינת ברמת הנדיב: 

אחריו – דווקא עש, ולא פרפר: היצור הקטן הזה (שגדלו בערך סנטימטר) הוא עש ששמו טוואית הארכובית (בלטינית – Orgyia dubia):
אם אתם רוצים לדעת מה ההבדל בין עש לפרפר, יש מאמר מצוין של עמיר באתר Insectour.
העש הזה הפך את השוביניזם הקיצוני לדרך חיים. גם על אורח החיים שלו יש מאמר מצוין באתר Insectour. 

ובחזרה לפרפרים – לבנין משוייש (Belenois aurota) הוא פרפר יפהפה, ויחד עם טיון דביק, שילוב הצבעים מאד מוצלח בעיני – 

אבל גם כשהוא עוצר לנוח על עלה של אקליפטוס זה נחמד: 

ברמת הנדיב פגשתי את סטירית הציבורת (Lasiommata megera) –  

אני מאד אוהבת לראות את העיניים המרובות על הצד התחתון של הכנפיים: 

לבנין הצלף (Colotis fausta) הוא פרפר נפוץ למדי, ופגשתי אותו בכמה מקומות. הנה דוגמן אחד, נהנה מצוף של כתלה חריפה על הר תבור: 

ובכוכב יאיר צלמתי את הצבעוני השקוף (Archon apollinus): 

פרפר מקסים, שהכנפיים העליונות שלו הן שקופות, ובמבט מלמטה מתקבלת תמונה די דרמטית: 

הפרפר המיוחד ביותר שפגשתי והצלחתי לצלם הוא זה: נמפית הקטלב (Charaxes jasius), הגדול ביותר בין פרפרי היום בארץ: פגשתי אותו בכרמל, בספטמבר, הצלחתי לצלם 2 תמונות דומות – וזהו בערך. אני מקווה לפגוש אותו שוב, ולתת לו את הכבוד הראוי – לדעתי זהו הפרפר היפה ביותר בארץ. 

עד כאן רשימת הפרפרים הצבעונית שלי… את הפרפרים צלמתי ברחבי הארץ – מקיבוץ להבים בדרום, דרך מישור החוף, הכרמל ועד לגליל, בין ספטמבר לנובמבר 2014. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

 

סתיו של פרפרים – חלק ראשון

בסתיו הזה טיילתי די הרבה, ופגשתי כל מיני פרפרים. אני שמחה לחלוק איתכם כמה וכמה מהם.
מעבר לזה, הבלוג בתפוז – שלכאורה אינו פעיל – חצה אתמול את קו חצי מליון הצופים! התרשמתי מאד. 

אני מתחילה עם אחד מהנפוצים בפרפרי ארצנו: כחליל החומעה. (שמו הלטיני: Lycaena thersamon omphale) בחורבת מלח פגשתי כמה כחלילי חומעה, וצלמתי שניים: אחד מעט מרוט על הסתוונית, בתמונה מעל; והשני – תמונה מוצלחת במיוחד בעיני – על נרקיס סתווי: 

לפני חודש בערך היתה להקה גדולה של שקנאים בעמק חפר. כמו רבים אחרים, גם אני נסעתי לראות אותם. המצפור מוקף בגינה נחמדה ובה פרחי אזוביון משונן. הם משכו את הספרית הדוחן (שמה הלטיני: Pelopidas thrax), ואני צלמתי אותה: 

בגינה בקיבוץ להב פגשתי את נמפית הסרפד (Vanessa atalanta) – 

בשמורת ביתן אהרון פגשתי את זנב הסנונית הנאה (Papilio machaon) – 

כבר סיפרתי על מרבדי בן-החצב הסתווי שפגשתי בביתן אהרון. הפריחה הרבה משכה גם פרפרים – 

למשל, את נמפית הבוצין (ששמה הלטיני: Melitaea trivia), פרפר כתום ולא גדול. 

בן-חצב סתווי משך עוד פרפרים: למשל, במעיין צבי פגשתי דנאית הדורה (Danaus chrysippus) שנהנית מבני החצב –

ובגבעת עדה פגשתי את כחליל הקוטב (Zizeeria karsandra) על בן החצב: 

הרשומה מתארכת לי, אז עם עוד כחליל חומעה (הפעם נהנה מפרחי עוקץ עקרב) אני אפסיק – המשך יבוא.
את התמונות צלמתי ברחבי הארץ, באוקטובר ובנובמבר 2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

יום גשום בחרמון, 31.10.2014

בסוף אוקטובר עלינו לחרמון, לטיול בעמק מן. הגענו ליום סגרירי עם טפטוף גשם כמעט ללא הפסקה.
כמובן, זה לא הרתיע אותנו – ירדנו בשביל לעמק, כדי לפגוש את הפרחים המיוחדים של החרמון. 

הראשונה – סתוונית החרמון. היא גדלה במורדות העמק, אך לא בבסיסו. ניכרת באבקנים הכהים שלה, שראינו אותם דרך עלי הכותרת – גם כשהפרח היה סגור בגלל הגשם: 

גינות טחב קטנות קישטו את המורדות: 

בתחתית העמק התחילו לפרוח סתווניות קצרות עלים – נחמד לצלם אותן עם העמק נפרש מאחוריהן – 

 

טיפות הגשם על עלי הכותרת נראות ממש כמו יהלומים: 

בעמק מן פורחת גם חלמונית גדולה. החלמוניות של החרמון הן הראשונות שמתחילות לפרוח – כבר בסוף ספטמבר – ולכן בסוף אוקטובר אמנם קיווינו לפגוש עוד חלמוניות, אך ידענו שיכול להיות שאחרנו אותן.
לשמחתנו, פגשנו את החלמונית האחרונה פורחת ורטובה מהגשם: 

עוד פרח שאחר לפרוח הוא החוחן הקפח – קוץ שפורח בד"כ בקיץ, ואפשר למצוא אותו גם בגליל ובכרמל – 

בשלב הזה כבר היינו רעבים… צריך לדאוג להפסקת אוכל. טוב שיש עצי עוזרר קוצני בשטח. זהו עץ ממשפחת הורדיים, כלומר קרוב של התפוח – קרוב לו גם בטעם, רק שגודל הפרי מספיק ל2 נגיסות בערך.
עצי העוזרר היו עמוסי פירות, ונהנינו מאד לאכול אותם. אני חושבת שהעוזררים של עמק מן הם העוזררים הטעימים ביותר שאכלתי.  

פגשנו גם שלושה (מתוך ארבעה) מיני כרכומים הפורחים בעמק מן: 

בבסיס העמק פגשנו את כרכום החרמון, שצבעו סגול-לילך, ויש לו צלקות כתומות מפוצלות לחוטים דקים – התפעלתי גם מהעורקים הסגולים החיצוניים על עלי הכותרת: 

במורד פגשנו את הכרכום הנאה, שיש לו צלקת אדומה-כתומה, מפוצלת ל-3 אונות עבות – 

ומעל העמק פגשנו את כרכום גיירדו הלבן – 

מצאתי גם שרידים יבשים של פרח קטן ממשפחת הרקפתיים – שמו אנדרוסק חד-שנתי. פעמים רבות ראיתי את האנדרוסק היבש, מעולם לא ראיתי אותו פורח. 

 וגם ורד הכלב, בפירותיו האדומים נראה נהדר – 

העננים ירדו וכיסו אותנו מכל כיוון. ראיתי "חלון" בעננים, ודרכו אפשר היה לראות את הנוף:  

בעצם, בגלל העננים הרבים, בהתחלה כלל לא הייתי בטוחה לאיזה כיוון אני מצלמת… אבל כשהסתכלתי בעיון בתמונה הבאה – ראיתי בבירור את טורבינות הרוח של רכס בשנית: כלומר, צילמתי לכיוון דרום. 

אחר כך הדרמנו מהחרמון, ליער אודם ועוד… אבל זה כבר סיפור אחר.
כל הקישורים ברשימה הם קישורים לרשימות קודמות על הפרחים שפגשתי בטיול הזה.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 31.10.2014 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!