אייל איי הקיז – Key Deer – Odocoileus virginianus clavium

אחד מבעלי החיים היפים שאפשר לפגוש בשולי דרכים ובשמורות טבע בארה"ב הוא האייל.
האייל הנפוץ במזרח יבשת צפון אמריקה הוא אייל לבן-זנב – White Tailed Deer – ששמו הלטיני Odocoileus virginianus, כלומר אייל וירג'יניה.
פגשנו איילה כזו בפלורידה, לצד הכביש – לא רחוק משמורת הפנתרים (Florida Panther Wildlife Refuge) : 

אבל באיי ה-Keys יש אייל שונה. לא מאד שונה, הוא נחשב לתת מין של האייל לבן-הזנב. הוא ידוע בשם Key Deer. 

לפי ההערכות, איילים לבני-זנב הגיעו אל איי הקיז במהלך תקופת הקרח האחרונה (לפני כ-11,000 שנים). כאשר מזג האוויר התחמם והקרח נמס – נותרו שם האיילים, מבודדים מהיבשת המרכזית.
אוכלוסיה מבודדת לרוב היא קטנה יותר, ואז מפתחת מאפיינים גנטיים שמעט שונים מהאוכלוסיה המרכזית. דוגמאות דומות שהצגתי בעבר בבלוג הן צבעוני ססגוני, זמזומית המדבר וריבס המדבר.
כך נוצר מין חדש – או במקרה שלנו, תת-מין חדש. 

בבוקר שלנו במלון באיי הקיז, יצאתי לי לטייל על החוף (ולצלם לובסטרים במים) ופגשתי אורחת נוספת מהמלון שיצאה כמוני, להנות מאוויר הבוקר הנעים (לפני החום והלחות הגדולים). דיברנו קצת, והיא סיפרה לי שאתמול היא ובעלה נסעו לא רחוק מהמלון – ליד איזו מסעדה שנמצאת על אי עם שם נהדר: No-Name Key – ופגשו כמה איילי Keys. היא אמרה שאמנם יש שמורה – Key Deer Wildlife Refuge – אך בעונה הזו האיילים מסתובבים באיזור ופחות סביר לפגוש אותם בשמורה. 

כיון שהאיזור עליו היא דיברה היה בדרך ל-Key West, העיר אליה רצינו לנסוע – החלטנו לעבור שם. מצאנו את כתובת המסעדה, הזנו אותו ב-GPS ויצאנו לדרך. 

נסענו בשכונת מגורים נעימה, עם בתים פרטיים וחצרות, ולפתע – עוד לפני שהתקרבנו אל המסעדה ההיא – חצה את הכביש אייל צעיר. מיד שכחנו מהוראות הGPS, ונסענו אחרי האייל ההוא. הוא נכנס לחצר, אך כשראה אותנו עוצרים – הסתובב ובא לראות אם במקרה יש לי אוכל בשבילו. 

המשכנו לנסוע בשכונה, וראינו עוד ועוד איילים בשכונה – בודדים, זוגות ואפילו שלשה. בסך הכל פגשנו עשרה איילים עד שהגענו אל אותה מסעדה – זו היתה חוויה מרגשת!  

 איילי ה-Keys קטנים יותר מהאייל לבן-הזנב, ובתור תושבי איי ה-Keys – הם גם מסתדרים מצוין עם מי הים ומסוגלים לשחות מאי לאי. הם גם עמידים למליחות מי הים, ובעת צרה מסוגלים לשתות מים מלוחים – אם כי הם זקוקים למים מתוקים על מנת לחיות. 

לנקבות אין קרניים. הזכרים משירים את הקרניים בפברואר-מרץ, וביוני הקרניים צומחות מחדש. לזכרים בוגרים צומחות קרניים גדולות יותר, ולצעירים – קטנות יותר.
זה הזכר המרשים ביותר שפגשנו: באנגלית קוראים לזכר הבוגר Buck: 

פגשנו גם שתי נקבות עם עופר חמוד – 

העופר הקטן הוא מנוקד – כשיגדל, הנקודות יעלמו. 

איילי ה-Keys ניצודו למאכל על ידי השבטים המקומיים, על ידי ספנים בספינות חולפות ועל ידי המתיישבים במקום – עד שכמעט לא נותרו מהם.
בשנת 1939 האיילים הוכרזו כמין מוגן בסכנת הכחדה, ונאסר לצוד אותם. אך המשך הציד הבלתי-חוקי, יחד עם הרס איזור המחיה שלהם על ידי אנשים נוספים שבאו לאיזור לגור בו – הביאו את האייל הזה לסף הכחדה בשנות ה-50 של המאה ה-20. 

בשנת 1957 הוקצה שטח על האיים Big Pine Key ו-No Name Key בתור מקלט לאיילים – שמורת טבע בה הם יהיו מוגנים. 

כיום, עם עליית המודעות לשמירת טבע – מצבם של האיילים יציב יותר. בשמורה יש להם צמחיה ומים, אך הם נהנים להסתובב גם בשכונות מסביב. הם לא מפחדים מבני האדם, כנראה שהתושבים התרגלו אליהם ואולי אפילו מאכילים אותם. הם עוצרים ומסתכלים על העוברים והשבים, לראות אם "יצא להם מזה משהו". 

את התמונות צלמתי ב-No Name Key בפלורידה, בתאריך 10.7.2014 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!