ברשימה הקודמת כתבתי על המנגרוב האדום – Red Mangrove – ששמו הלטיני Rhizophora mangle.
המנגרובים האדומים נקראים כך, כי העלים שלהם מכילים טאנין – החומר שנותן את הצבע לתה וליין אדום. כאשר העלים נושרים, הטאנין מתפזר במים ולכן המים בביצות המנגרובים הם חומים-אדומים, בצבע תה.
המים לא מלוכלכים, הם פשוט צבועים.
הפרח של המנגרוב האדום הוא מאד נחמד – פרח קטן למדי (קוטרו פחות מסנטימטר), בצבע צהבהב:
הפרי בנוי מזרע ארוך וגדול, שמחובר בכובע קטן אל הענף. הזרע יחסית כבד ומחודד בקצהו.
כאשר הפרי מבשיל והזרע מוכן להפצה – הוא נושר מהעץ. כזכור, המנגרובים גדלים במים – בבוץ.
הזרע המחודד נופל כמו חץ, נתקע בבוץ – ושם יכול להתפתח ולגדול.
לפי מה שהסבירו לנו, כ-80% מהעצים בסבך המנגרובים של פלורידה – הם עצי מנגרוב אדום. אבל ישנם כמה מינים נוספים.
עץ נוסף שפגשנו פורח הוא המנגרוב השחור – Black Mangrove, ששמו הלטיני Avicennia germinans –
הפרחים שלו קטנים מאד, והפירות נראים כמו שלפוחיות מוזרות –
למרות שהשם העממי הוא מנגרוב אדום ומנגרוב שחור, אין בין העצים הללו קשר משפחתי. המנגרוב השחור הוא אביסיניה – קרובה של האביסיניה הימית שגדלה בדרום סיני, בסבך המנגרובים של ראס מוחמד.
המנגרוב האדום מסוגל לגדול ממש במים, הוא לא צריך כמעט יבשה, ומספיק לו הבוץ בתחתית האוקיאנוס.
המנגרוב השחור – האביסיניה – זקוק לסביבה יבשתית מעט יותר. לכן בדרך כלל הוא גדל עמוק יותר בסבך, באיזורים בהם יש מעטה יבשה מעל המים.
הוא נקרא מנגרוב שחור, כי הגזע וליבת העץ שחורים.
את התמונות צלמתי בביצות המנגרובים בפארק אברגליידס, במהלך יולי 2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 