חוחן בלאנש – Onopordum blancheanum

חודש מאי כבר בשיאו, וזה אומר שרוב הפריחה מאחורינו. 

האחרונים שפורחים הם הקוצים. ואם כבר קוצים – בחרתי את  אחד היפים והמרשימים: חוחן בלאנש. 

החוחן הזה פורח על קרקעות בזלתיות – כלומר, בעיקר ברמת הגולן, ומעט בגליל העליון. זהו חוחן גדול – אמנם גבהו פחות ממטר, אך התפרחת המורכבת שלו היא מרשימה בגודלה – הקוטר יכול להגיע ל-10 ס"מ! 

החוחן הוא ממשפחת המורכבים – ושוב אני מזכירה, שכל "פרח" הוא בעצם תפרחת – שמורכבת מהמוני פרחים זעירים.  

אצל החוחן, כל הפרחים הם צינוריים – נראים כמו צינורות קטנים וצרים. בניגוד לחרצית או לסביון, שלהם יש פרחים צינוריים ופרחים לשוניים (דמויי לשון), או לכתמה שלה רק פרחים לשוניים. 

החוחן קוצני הרבה יותר מהדרדר – אצל הדרדר הקוצים הם רק על חפי המעטפת (כלומר, הגביע שבו התפרחת) – ואילו אצל החוחן יש קוצים לאורך כל הגבעול והעלים. 

הניצן שלו נהדר – אני בטוחה שכל אוהבי המנדלות ישמחו לראות ניצן-מנדלה טבעי שכזה – 

הניצן שעיר למדי – זה מאפיין די בולט בחוחן בלאנש 

בנוגע לשם – בלאנש – חיפשתי מידע, מי היה בלאנש שעל שמו קרויים ארבעה צמחים מצמחיית ארצנו. היה לי קשה למצוא עליו מידע, ולבסוף נחלץ לעזרתי יובל ספיר – שערך עבורי מחקר שלם.

כעת אני יכולה לספר לכם ששארל-איזידור בלאנש (Charles-Isidore Blanche) היה גאולוג וחובב טבע צרפתי שחי בשנים 1823-1877, וחקר הרבה את ארץ וסביבותיה – פלשתינה, סוריה, לבנון, אדום, בשן – הוא הסתובב בכל איזור הלבנט.

בספר "France and the Middle East: Past, Present, Future"  (עורך:  Michel Abitbol, הוצאת מגנס, האוניברסיטה העברית), מתואר צ'ארלס גיירדו (Charles Gaillardot – גם על שמו קרויים חמישה צמחים מצמחית ארצנו) כרופא שאסף צמחים בלבנט יחד עם איזידור בלנש, שהיה (לפי הכתוב) "דיפלומט ובוטנאי חובב".
יחדיו הם הוציאו ספר בשנת 1854 – קטלוג הצומח של סוריה – "Catalogue de l'herbier de Syrie ". הם נעזרו גם בבוטנאי השוויצרי אדמונד בואסייה (Pierre Edmond Boissier) – חוקר טבע נוסף שחקר את צמחית ארצנו, על שמו קרויים הדגן בואסיירה וכמה מיני צומח נוספים. 

בשנת 1869, באיזור טריפולי בלבנון, בלאנש אסף חוחן לא מוכר.
בראשית המאה ה-20 פרופסור אלכסנדר אייג – אבי ענף הבוטניקה בארץ – תיאר את הצמח שנאסף בתור תת-מין של חוחן קרדני, הצומח במישור החוף שלנו.
אך בהמשך, פרופסור אבינעם דנין (מהאוניברסיטה העברית) הגיע למסקנה שההבדלים בין החוחן הזה לחוחן הקרדני מספיק משמעותיים בשביל להגדיר אותו כמין נפרד, ומאז שמו חוחן בלאנש.
במישור החוף נותר החוחן הקרדני, שבעבר נקרא גם חוחן תל-אביב. 

כל התמונות צולמו ברמת הגולן – בשולי כבישים, במורדות ההרים, ביער אודם – החוחן מאד נפוץ בגולן.
בתאריכים – 5/5/2011, 7/5/2011, 16/5/2013, 22/4/2014, 26/4/2014

המון המון תודה ליובל ספיר שערך מחקר עבורי!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא