מרווה כחולה – Salvia indica

את הרשומה הקודמת גמרתי עם שילוב נפלא של תכול-על-סגול: 

והיום אני ממשיכה בדיוק עם אותו תכול – ושמחה להציג לפניכם את המרווה הכחולה.

בעצם, כבר כתבתי על המרווה הזו – אי שם בתחילת הבלוג שלי. אבל אז היא חלקה מקום עם מרווה מלבינה, וזו מרווה כל כך יפה ומיוחדת – מגיע לה מקום של כבוד. 

יש הסכמה בין הבוטנאים וחובבי הטבע בארץ שזוהי היפה בין המרוות בארץ. קראתי את ההערה הזו בכמה וכמה מקומות – ואני, בשמחה, מצטרפת לדעת גדולים וחכמים ממני. זו ללא ספק מרווה נפלאה. 

המרווה הכחולה היא צמח גבוה – יכולה להגיע גם לגובה של מטר וחצי; והפרחים שלה גדולים ומרשימים – כמעט ארבעה סנטימטרים גדלו של כל פרח. 

המרווה הכחולה פורחת בארץ בהרי יהודה, בהר מירון וברמת הגולן.  התמונות ברשימה הפעם כולן מרמת הגולן. 

את המרווה הזו פגשתי לראשונה בהר מירון, ממש בשביל הפסגה. שם יש ריכוז קטן ונחמד של מרוות.
אחר כך גיליתי שבחצר הבית של הוריה של חברה ירושלמית שלי פורחות המרוות הללו – באופן טבעי וללא עזרה.

בעבר המרווה הזו היתה נפוצה למדי בירושלים – למשל, בשכונת קרית היובל. אבל בגלל הפיתוח הרב – הבניה, העיור – היא כמעט נכחדה מהעיר. בגוש עציון אפשר עדין למצוא ריכוזים יפים. 

המרוות בחצר בירושלים, מאחורי בלוני הגז נראות פחות פוטוגניות. לכן עליתי לרמת הגולן – לראות אותן על רקע האלונים של יער אודם: 

או הבקיה של הר בנטל: 

או מאגר הבנטל – אם כבר מחפשים נוף מרשים, קשה להתחרות בזה: 

בכלל, הר בנטל הוא מקום נהדר למרוות כחולות – הנה דוגמא לחלק קטן ממקבץ גדול: 

ניצני המרווה הזו נראים כמו כפתורים כחלחלים ומקסימים –

 

הפרח הוא גדול ומרשים, וצבעו נפלא: 

המרווה הזו מואבקת על ידי דבורים גדולות – למשל, דבורי עץ. הן מתישבות על בסיס הפרח ולוגמות צוף. משקלן מפעיל מעין מנוף, שמוריד את האבקנים החבויים בחלק העליון של הפרח, וממלא את הגב שלהן באבקה. 

את התמונות צלמתי ברמת הגולן:
ב-5/5/2011 וב-22/4/2014 – ברכס בשנית
ב-7/5/2011 וב-2/5/2013 – ביער אודם
ב-16/5/2013 וב-26/4/2014 בהר בנטל 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!