מאי 2014 – פרחים, פרפרים וכל מיני

נפית כפופה – Nepeta curviflora

היום אני מציגה פרח חמוד ממשפחת השפתניים – נפית כפופה

הנפית היא פרח נפוץ למדי בכל האיזור הים תיכוני – אפשר לפגוש אותה פורחת באפריל ומאי מצפון הנגב ועד מורדות החרמון.

לרוב היא פורחת במקבצים – גושי פריחה סגולים ויפים כמו בתמונה הבאה:

לנפית יש פרחים מאורכים וכפופים (לכן השם כפופה) ועתירי צוף. אך הצוף חבוי במעמקי הפרח, ורק דבורים גדולות או פרפרים בעלי חדק ארוך יכולים להגיע אל הצוף.

ולכן, מקבצי פריחה של נפית הם מקומות מצוינים לעצור לידם, ולחפש פרפרים.

ובאמת, כשהתחלתי לאסוף תמונות לרשימה הזו – מצאתי המון פרפרים.

למשל, סטירית משויישת שותה צוף נפית –

לימונית האשחר –

כחליל האפון –

לבנין הכרוב –

ולבנין התלתן –

השם העברי, נפית, הוא פשוט נסיון למצוא שם שיישמע עברי ויהיה דומה לשם הלטיני, Nepeta.

לנפית הזו יש קרובה – נפית החתולים – הידועה גם בשם Catnip – צמח שהארומה המיובשת שלו אמורה לגרום לחתולים להשתגע… אבל לא תמיד. כמה וכמה חתולים שגידלתי לא התייחסו ל-Catnip בכלל.

את התמונות צלמתי –
בהר מירון, 29/5/2012
ובתל גזר, 17/4/2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מעוג קפח – Lavatera bryoniifolia

כמה חודשים אחרי השריפה הנוראית בכרמל (12/2010) חוקרת השריפות מאוניברסיטת חיפה, ד"ר נעמה טסלר, מצאה בחניון האגם – איזור שנשרף באופן קשה – פרח לא מוכר.

תיקון: נעמה תיקנה אותי, וסיפרה שהיא מצאה את המעוג הקפח באיזור החי-בר בכרמל כבר בשנת 2009, לפני השריפה הגדולה. משום מה אני פספסתי את המציאה אז. אני התוודעתי אליו אחרי השריפה.
במבט ראשון הוא הזכיר את החטמית הזיפנית. אבל הפרח עצמו קטן יותר, ושטוח יותר – נראה שונה מפרחי החטמית. הצמח, לעומת זאת – גבוה יותר – מגיע לגובה של שלושה מטרים! אני הגעתי אל חניון האגם בעקבות הדיווח של נעמה, ופגשתי לראשונה את המעוג הקפח. מאז חזרתי לבקר אותו כל שנה. המעוג הקפח הוא בן למשפחת החלמיתיים, כמו החטמית והחלמית (החוביזה). אחד המאפיינים של פרחי המעוג (כל מיני המעוג – ישנם חמישה מינים בארץ) – הוא שיש להם גביע כפול: הפרח יושב בתוך גביע של עלים ירוקים, אך לגביע יש שתי שכבות, כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה: בעצם, גם לחלמית יש גביע כפול – אך אצלה עלי הגביע החיצוני מופרדים זה מזה, ואילו אצל המעוג – הם מאוחים יחדיו. זהו סימן ההגדרה המבדיל בינהם. את המעוג הקפח אפשר למצוא בכרמל ובגליל, בעיקר באיזורים שנשרפו. כאן רואים את החורש – העצים בתמונה הם שרופים ומתים, ובסבך פורח המעוג: בעיני המראה מקסים – הסבך של לטם מרווני ושעיר, מרווה משולשת וקידה שעירה שכבר גמרו לפרוח – וביניהם מציצים עמודי התפרחת של המעוג. ושלא תחשבו שהיה קל להגיע אליהם! סבך השיחים הוא צפוף ובערך בגובה מטר וחצי, והמעוגים מתנשאים מעל. לאור העובדה שהגובה שלי הוא בערך מטר-ושישים (או כמו שהסבירו לי פעם, מטר וקרמבו-פחות-ביס) – נאלצתי לצלול עמוק לסבך על מנת להתקרב אליהם. ואני חייבת לציין שזה לא נעים לצלול לסבך של קידה שעירה… בחורש, בין העצים, המעוג לא מצליח לפרוח. כאשר השריפה פותחת את השטח, הוא מצליח להתבסס ולצמוח מעלה מעל לשיחים בסבך. אך לרוב הוא יפרח באותו איזור רק כמה שנים. כאשר החורש מתחדש – המעוג נעלם מהשטח. את התמונות צלמתי בכרמל, בחניון האגם בתאריכים 19/5/2012 וגם 16/5/2014 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

חוחן בלאנש – Onopordum blancheanum

חודש מאי כבר בשיאו, וזה אומר שרוב הפריחה מאחורינו.

האחרונים שפורחים הם הקוצים. ואם כבר קוצים – בחרתי את אחד היפים והמרשימים: חוחן בלאנש.

החוחן הזה פורח על קרקעות בזלתיות – כלומר, בעיקר ברמת הגולן, ומעט בגליל העליון. זהו חוחן גדול – אמנם גבהו פחות ממטר, אך התפרחת המורכבת שלו היא מרשימה בגודלה – הקוטר יכול להגיע ל-10 ס"מ!

החוחן הוא ממשפחת המורכבים – ושוב אני מזכירה, שכל "פרח" הוא בעצם תפרחת – שמורכבת מהמוני פרחים זעירים.

אצל החוחן, כל הפרחים הם צינוריים – נראים כמו צינורות קטנים וצרים. בניגוד לחרצית או לסביון, שלהם יש פרחים צינוריים ופרחים לשוניים (דמויי לשון), או לכתמה שלה רק פרחים לשוניים.

החוחן קוצני הרבה יותר מהדרדר – אצל הדרדר הקוצים הם רק על חפי המעטפת (כלומר, הגביע שבו התפרחת) – ואילו אצל החוחן יש קוצים לאורך כל הגבעול והעלים.

הניצן שלו נהדר – אני בטוחה שכל אוהבי המנדלות ישמחו לראות ניצן-מנדלה טבעי שכזה –

הניצן שעיר למדי – זה מאפיין די בולט בחוחן בלאנש

בנוגע לשם – בלאנש – חיפשתי מידע, מי היה בלאנש שעל שמו קרויים ארבעה צמחים מצמחיית ארצנו. היה לי קשה למצוא עליו מידע, ולבסוף נחלץ לעזרתי יובל ספיר – שערך עבורי מחקר שלם.

כעת אני יכולה לספר לכם ששארל-איזידור בלאנש (Charles-Isidore Blanche) היה גאולוג וחובב טבע צרפתי שחי בשנים 1823-1877, וחקר הרבה את ארץ וסביבותיה – פלשתינה, סוריה, לבנון, אדום, בשן – הוא הסתובב בכל איזור הלבנט.

בספר "France and the Middle East: Past, Present, Future" (עורך: Michel Abitbol, הוצאת מגנס, האוניברסיטה העברית), מתואר צ'ארלס גיירדו (Charles Gaillardot – גם על שמו קרויים חמישה צמחים מצמחית ארצנו) כרופא שאסף צמחים בלבנט יחד עם איזידור בלנש, שהיה (לפי הכתוב) "דיפלומט ובוטנאי חובב".
יחדיו הם הוציאו ספר בשנת 1854 – קטלוג הצומח של סוריה – "Catalogue de l'herbier de Syrie ". הם נעזרו גם בבוטנאי השוויצרי אדמונד בואסייה (Pierre Edmond Boissier) – חוקר טבע נוסף שחקר את צמחית ארצנו, על שמו קרויים הדגן בואסיירה וכמה מיני צומח נוספים.

בשנת 1869, באיזור טריפולי בלבנון, בלאנש אסף חוחן לא מוכר.
בראשית המאה ה-20 פרופסור אלכסנדר אייג – אבי ענף הבוטניקה בארץ – תיאר את הצמח שנאסף בתור תת-מין של חוחן קרדני, הצומח במישור החוף שלנו.
אך בהמשך, פרופסור אבינעם דנין (מהאוניברסיטה העברית) הגיע למסקנה שההבדלים בין החוחן הזה לחוחן הקרדני מספיק משמעותיים בשביל להגדיר אותו כמין נפרד, ומאז שמו חוחן בלאנש.
במישור החוף נותר החוחן הקרדני, שבעבר נקרא גם חוחן תל-אביב.

כל התמונות צולמו ברמת הגולן – בשולי כבישים, במורדות ההרים, ביער אודם – החוחן מאד נפוץ בגולן.
בתאריכים – 5/5/2011, 7/5/2011, 16/5/2013, 22/4/2014, 26/4/2014

המון המון תודה ליובל ספיר שערך מחקר עבורי!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

געדה זעירת-פרחים – Teucrium parviflorum

בארץ גדלים 12 מיני געדה. חלקם – כמו למשל, געדה מצויה, מאד נפוצים.

עד היום סקרתי בבלוג שלושה מינים, דווקא מהנדירים יותר: געדה מזרחית, געדה קפחת וגעדת החורש.

היום אני ממשיכה עם מין נוסף, גם הוא מין נדיר בסכנת הכחדה. געדה זעירת פרחים.

הפרחים של הגעדה הזו אכן זעירים – גודלם בערך 7-8 מילימטרים.

הפרח שייך למשפחת השפתניים, אך ה"שפה" העליונה של הגעדות מנוונת, וכמו שאפשר לראות בתמונות, נותר רק עלה כותרת אחד, ומעליו האבקנים והעלי של הפרח.

הצמח עצמו אפרפר, וגם עם הפרחים הסגולים – הוא נמוך, ולא בולט בשטח.

לפי הספרות, הגעדה הזו פורחת בעיקר בגליל התחתון ובעמק יזרעאל – ונדירה בהרי יהודה, שומרון והגלבוע.

אני צלמתי אותה דווקא במורדות הדרומיים של הגולן – ביער מבוא חמה.

לפי הספר האדום של צמחים נדירים בסכנת הכחדה, הצמח היה נפוץ בעבר ברוב עמק יזרעאל ובגליל התחתון, אך בגלל עיבוד הקרקעות הוא נכחד ממקומות רבים, וכיום הריכוזים העיקריים שלו הם באיזור יבנאל.

בעולם, הגעדה הזו מוכרת רק מהמזרח התיכון – אירן, עירק, מזרח טורקיה, סוריה, לבנון ירדן – וישראל.

אף אחת מהמדינות הללו לא ידועה ביחס חיובי במיוחד לטבע, או בנסיונות לשמר אותו. ולכן אנחנו חייבים לשמור על הפרח הזה – על מנת שלא ייכחד מן העולם.

בארץ, רוב הגעדות פורחות באיזורים שאינם שמורות טבע. בחורשות קק"ל הם לא מוגנים, כי קק"ל לעתים הורסים את הצמחיה המקורית בשביל לטעת עצים.
ולכן, חשוב להכריז על שמורות טבע באיזורים בהם גדלה הגעדה הזו, על מנת להגן עליה.

את התמונות צלמתי בעין תאופיק, יער מבוא חמה
בתאריכים 3.5.2012 וגם 22.4.2014

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

מרווה כחולה – Salvia indica

את הרשומה הקודמת גמרתי עם שילוב נפלא של תכול-על-סגול:

והיום אני ממשיכה בדיוק עם אותו תכול – ושמחה להציג לפניכם את המרווה הכחולה.

בעצם, כבר כתבתי על המרווה הזו – אי שם בתחילת הבלוג שלי. אבל אז היא חלקה מקום עם מרווה מלבינה, וזו מרווה כל כך יפה ומיוחדת – מגיע לה מקום של כבוד.

יש הסכמה בין הבוטנאים וחובבי הטבע בארץ שזוהי היפה בין המרוות בארץ. קראתי את ההערה הזו בכמה וכמה מקומות – ואני, בשמחה, מצטרפת לדעת גדולים וחכמים ממני. זו ללא ספק מרווה נפלאה.

המרווה הכחולה היא צמח גבוה – יכולה להגיע גם לגובה של מטר וחצי; והפרחים שלה גדולים ומרשימים – כמעט ארבעה סנטימטרים גדלו של כל פרח.

המרווה הכחולה פורחת בארץ בהרי יהודה, בהר מירון וברמת הגולן. התמונות ברשימה הפעם כולן מרמת הגולן.

את המרווה הזו פגשתי לראשונה בהר מירון, ממש בשביל הפסגה. שם יש ריכוז קטן ונחמד של מרוות.
אחר כך גיליתי שבחצר הבית של הוריה של חברה ירושלמית שלי פורחות המרוות הללו – באופן טבעי וללא עזרה.

בעבר המרווה הזו היתה נפוצה למדי בירושלים – למשל, בשכונת קרית היובל. אבל בגלל הפיתוח הרב – הבניה, העיור – היא כמעט נכחדה מהעיר. בגוש עציון אפשר עדין למצוא ריכוזים יפים.

המרוות בחצר בירושלים, מאחורי בלוני הגז נראות פחות פוטוגניות. לכן עליתי לרמת הגולן – לראות אותן על רקע האלונים של יער אודם:

או הבקיה של הר בנטל:

או מאגר הבנטל – אם כבר מחפשים נוף מרשים, קשה להתחרות בזה:

בכלל, הר בנטל הוא מקום נהדר למרוות כחולות – הנה דוגמא לחלק קטן ממקבץ גדול:

ניצני המרווה הזו נראים כמו כפתורים כחלחלים ומקסימים –

הפרח הוא גדול ומרשים, וצבעו נפלא:

המרווה הזו מואבקת על ידי דבורים גדולות – למשל, דבורי עץ. הן מתישבות על בסיס הפרח ולוגמות צוף. משקלן מפעיל מעין מנוף, שמוריד את האבקנים החבויים בחלק העליון של הפרח, וממלא את הגב שלהן באבקה.

את התמונות צלמתי ברמת הגולן:
ב-5/5/2011 וב-22/4/2014 – ברכס בשנית
ב-7/5/2011 וב-2/5/2013 – ביער אודם
ב-16/5/2013 וב-26/4/2014 בהר בנטל

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

בקיה דקת-עלים – Vicia tenuifolia

מי שקרא את הרשומה הקודמת שלי, יכול לזהות בתמונה מעל את הרפרף המשורטט, אך היום אני מספרת על הפרח שהוא מרחף מעליו.

הפרח הסגול המדהים הזה הוא בקיה דקת עלים.

בקיה היא סוג במשפחת הפרפרניים. בארץ ישנם 24 מיני בקיה – חלקם מאד נפוצים, חלקם מאד נדירים.
(ולמי ששכח את ההבדל בין "סוג" ל"מין", אני ממליצה להציץ כאן)

במטבח אנו מכירים את הפול – שהוא בעצם מין של בקיה. יש עדויות שהפול תורבת כבר בסביבות האלף השביעי לפני הספירה.

בקיה דקת-עלים היא צמח עשבוני רב שנתי (בניגוד לרוב מיני הבקיה בארץ, שהם חד שנתיים).
"עשבוני" – כלומר, אין לה חלקים מעוצים – אבל מצד שני, הצמח מגיע לגודל מרשים – גוש פריחה שיכול לצמוח לגובה של 70 ס"מ.

בעונה הזו – כלומר, בין אפריל ליוני – אם תסעו לגולן ותטיילו בתלים הגעשיים, או תעלו לחרמון, לאיזורים הנמוכים (למשל, הר קטע או מצודת נמרוד) – תוכלו לראות שההרים מלאים גושי פריחה סגולים נפלאים.
לדוגמא – מורדות הר בנטל:

אם מתקרבים אל הצמח, רואים אשכולות פריחה של פרחים סגולים נפלאים –

פרחים אופייניים למשפחת הפרפרניים – נראים כמו סירה ומעליה מפרש.

העלים של הבקיה הזו, כמו שמעיד שם המין, הם צרים מאד. וכשהם עטופים באשכולות הפריחה הסגולים הללו, בקושי שמים לב אליהם.

קיים פרפר אחד מיוחד, שנהנה במיוחד מהפריחה הנהדרת של הבקיה –

זהו כחליל הבקיה. אפשר לראות את הכחלילים הללו מרחפים באיזורי הפריחה של הבקיה ברמת הגולן, בעיקר בזמן הפריחה. הם נהנים מהצוף, מזדווגים, מטילים את ביציהם על הבקיה, וגם הזחלים מתפתחים עליה.

רגע לפני סוף הרשימה, יחד עם הבקיה, אני מציגה לכם תכול-על-סגול – את הכוכבת של הרשימה הבאה שלי:

את התמונות צלמתי ברמת הגולן:
ב-5.5.2011 בהר אביטל
ב-16.5.2013 בהר בנטל
ב-22.4.2014 ברכס בשנית
וב-26.4.2014 שוב בהר בנטל

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

רפרף משורטט – Hyles livornica

אני חוזרת אל הטיולים מסוף אפריל, בהם טיילתי ברמת הגולן.

אחד הפרחים הנפלאים ביותר שצובעים כרגע את מורדות התלים הגעשיים בגולן בסגול הוא בקיה דקת-עלים. אני מתכננת להקדיש גם לה רשימה, לכשאתפנה לכך.
הבקיה עמוסת הפרחים היא נהדרת, ומושכת דבורים ופרפרים רבים שאוהבים את הצוף שלה. למשל – הנה נמפית החורשף:

ברכס בשנית פגשנו שיח נהדר של בקיה דקת עלים, וסביבו הסתובב סחור סחור היצור המדהים והיפהפה הזה: רפרף משורטט.

כבר הצגתי בבלוג את קרוב משפחתו, רפרף הדבקה. אני חושבת שהמשורטט אפילו יפה יותר.

אזכיר שוב את ההבדל בין פרפר לרפרף: הפרפר, כאשר הוא בא לשתות צוף מהפרח – מתיישב עליו בנוחות ואז שולף את החדק שלו.
הרפרף, לעומתו – כמו הקוליברי (יונקי הדבש האמריקאים) – מרחף מול הפרח, שולף את החדק ושותה באוויר:

הרפרף ריחף מצד לצד סביב שיחי הבקיה, ואנחנו מאד נהנינו ממנו. הוא מרפרף בכנפיו עשרות פעמים בשניה, ולכן הכנפיים נראות תמיד מטושטשות בצילומים שלי.

ברשימת הזחלים, הראיתי תמונה שצלם ידידי איתי – איתי צלם את הזחל של הרפרף המשורטט בנגב. על מנת להשלים את הרשימה הזו, אני מציגה את הזחל כאן שוב, לצד תמונות הבוגר.

בחודש שעבר, איתי היה בטיול נוסף בנגב – שם צלם עוד זחל של רפרף משורטט: שימו לב שהזחל הזה כהה הרבה יותר מהקודם. הזחלים משנים את צבעיהם במשך הזמן, עד שהם מתגלמים. הזחל בתמונה הבאה בוגר יותר מהזחל בתמונה הקודמת.

הרפרף נשאר כגולם לפחות ארבעה שבועות, ולפעמים ממשיך כגולם אפילו חודשיים. לאחר מכן – מושלם הגלגול שלו, והרפרף הבוגר יוצא מהגולם.

הרפרף שפגשתי בגולן המשיך להסתובב זמן רב ליד הבקיה, לבחור פרחים – ובינתיים אני יכולה לספר לכם שהרפרף הזה נפוץ בכל אפריקה, ברוב אירופה ובאיזורים הדרומיים של אסיה, כולל הודו.

שמו הלטיני – רפרף ליבורנו – הוא על שם העיר ליבורנו באיטליה; וזאת כי הוא הוגדר לראשונה בשנת 1780, ע"י חוקר חרקים גרמני בשם אספר – בעיר ליבורנו.

את התמונות של הרפרף הבוגר ושל הבקיה צלמתי ברכס בשנית ברמת הגולן, בתאריך 22.4.2014.
את תמונות הזחלים צלם איתי נחשון בנגב – ושוב, תודה על הרשות להשתמש בתמונות!

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

לצערי, המעורבות שלי בבלוגים בכלל – ובבלוג שלי בפרט – יורדת מעט, מסיבות אישיות. אני לא סוגרת, אבל בהחלט מאטה את הקצב. אני משתדלת גם לקרוא ולהגיב אצל כל ידידי, אבל זה ייקח לי זמן.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ד

לכבוד יום הזכרון לחללי צה"ל תשע"ד, החלטתי לפרסם מחדש את הרשימה שהקדשתי לטוביה קושניר לפני ארבע שנים.
טוביה קושניר היה בוטנאי מבריק ומבטיח, שנפל כחלק מסיירת הל"ה.
אפשר לקרוא על חייו בכתבה כאן.

יהי זכר הנופלים ברוך, במותם ציוו לנו את החיים.

פרחים, פרפרים וכל מיני

איריס הגלבוע – שהיה מהפרחים האהובים על טוביה

בשנה האחרונה קראתי שלושה ספרים על טוביה קושניר. שלושת הספרים שקראתי יצאו לאחר מותו של טוביה. שניים מהם ? ספרה של דבורה עומר וספרו של שמעון קושניר ? הם ביוגרפיות; ואילו הספר השלישי כולל בעצם את רוב עזבונו של טוביה.

דבורנית גדולה – טוביה גילה אותה בכרמל, וקרא לה "דבורנית מצוירת"

טוביה קושניר ? ביקורת ספרים

"סערה באביב" ? דבורה עומר, הוצאת י.שרברק
"האיריסים עודם פורחים" ? שמעון קושניר, הוצאת עם עובד
"מחקרי טבע ומכתבים" ? טוביה קושניר ? בעריכת שמעון, מרדכי ואביבה קושניר; הוצאת משרד הבטחון.

איריס טוביה – מין חדש למדע שטוביה גילה בהר הנגב

סערה באביב / דבורה עומר
דבורה עומר, סופרת ילדים ונוער ? שכותבת נפלא לכל גיל ? החייתה את טוביה בספרה "סערה באביב". מבין שלושת הספרים, זהו ללא ספק המוצלח ביותר. הוא כתוב נפלא, הוא זורם ומעניין. ולמרות שהסוף ? והמוות ? ידוע מראש, הייתי מרותקת…

View original post 545 מילים נוספות

קצח זעיר פרחים – Garidella nigellastrum

היום אני מציגה בפניכם פרח קטן במיוחד – קצח זעיר-פרחים.

שמו אכן הולם אותו: הפרחים הללו זעירים: בקוטר חצי סנטימטר. אבל כל כך חינניים!

זהו פרח כלל לא נדיר – אפשר למצוא אותו באפריל בצפון הנגב.

אבל הוא כל כך קטן, וגם הצבע לא בולט – לרוב פשוט לא שמים לב אליו. וחוץ מזה, באפריל בנגב בד"כ כבר חם – כך יצא שבעצם, מעולם לא טיילתי באזורים בהם הוא פורח בזמן בו הוא פורח.