לטם מרווני – Cistus salviifolius

IMG_0025

היום אני כותבת על אחד הפרחים הנפוצים והנהדרים בארץ – ובכלל באגן הים התיכון – לֹטֶם מרווני. 

IMG_1462

הלטם בולט בשטח, מתפשט בכתמים נהדרים וממלא את החורש בפריחה נהדרת. 

IMG_0045

הלטם המרווני פורח במרץ-אפריל, מהשפלה וצפונה עד לחרמון. במישור החוף לפעמים אפשר למצוא אותו כבר בפברואר. 

IMG_1352

הוא אוהב בתות עם אדמות קירטוניות בכל האיזורים הים תיכוניים, וכיון שזו אדמה החביבה גם על הסחלבים – פעמים רבות אני פוגשת אותו קרוב אליהם. 

IMG_0043

ובאביב השיח הפורח הוא פשוט נפלא, הפרחים הלבנים נהדרים ומאירים

IMG_1345

בנוסף, הם גם מלאי אבקה – ומושכים דבורים וחיפושיות  – שמשום מה לא צלמתי… אני אוהבת את הלטם לבן ונקי. 

IMG_0037

 

הלטם נפוץ סביב הים התיכון ובדרום אירופה, וממשיך גם מזרחה לאסיה.
הוא נמצא גם כמין פולש בקליפורניה.

IMG_0046

השם מרווני הוא בגלל העלים של הלטם, הדומים לעלי מרווה. 

IMG_0072

בכרמל ובגליל, אפשר למצוא לעתים בין הלטמים, ליד השורשים,  גושים קטנים ואדומים כמו זה – 

IMG_1637

זוהי רימונית הלטם, מין טפילי שגדל על שורשי הלטם. כתבתי על הרימונית בעבר, ממש כאן

IMG_0084

בארץ גדל גם מין נוסף של לטם, אבל עליו אני אספר ברשומה הבאה. 

IMG_0315

את הלטמים צלמתי –
בכרמל, בתאריכים 23.3.2013, 17.3.2014 וגם 22.3.2014
את הרימונית צלמתי בכרמל בתאריך 24.3.2012

IMG_3263

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_3377

איריס החרמון – Iris hermona

IMG_1286

איריסי ההיכל, כידוע למי שקורא בבלוג שלי, הם סקציה מיוחדת בסוג איריס – הכוללת איריסים יפהפיים במיוחד, בעלי פרח גדול ויחיד על כל עמוד תפרחת. 

IMG_1294

איריסי ההיכל גדלים רק באיזור המזרח התיכון וסביבותיו – מהקווקז (ארמניה, אזרבייג'ן) ועד אלינו. 

IMG_1288

אצלינו גדלים שמונָה* מינים של איריסי ההיכל – שבעה מתוכם כבר סקרתי. היום אני (סוף סוף) מגיעה אל השמיני.

IMG_1287

זהו איריס החרמון – או איריס הגולן. השם הרשמי הוא איריס החרמון, אבל רוב האוכלוסיות שלו בארץ הן דווקא בגולן, ולכן קוראים לו לפעמים איריס הגולן. 

IMG_1279

פגשתי אותו במקום מאד מיוחד: על גג של קבר שייח עתיק: 

IMG_1224

זהו קבר שייח מרזוק ברמת הגולן, עליו פורחים מקבצים נהדרים של איריס החרמון (יחד עם עריוני צהוב, כלך מצוי ועוד כמה) 

IMG_1226

תראו כמה האיריסים נראים גדולים ומרשימים מנקודת מבטו של הצהרון המצוי

IMG_1249

האיריסים על גג המבנה הם, כמובן, שתולים. וכאן התחלתי לתהות – מי שתל אותם, ומדוע?
את התשובה למדתי במאמר של פרופ. אמוץ דפני, על צמחי בתי קברות במזרח התיכון. 

IMG_1264

המוסלמים נהגו לשתול פרחים בהירים או לבנים בבתי הקברות – כי לבן הוא צבע הטהרה, והוא מעיד שהאדם הקבור ליד הפרחים הלבנים – הוא טהור. 

IMG_1257

חברתי סאקרה הוסיפה וסיפרה לי, שאיריס – אלת הקשת בענן היוונית – קבלה בשלב מסוים בפולקלור תפקיד נוסף – הובלת נשמות הנפטרים לעולם הבא ולכן שתלו איריסים בבתי קברות. 

IMG_1251

ובנוגע לאיריס החרמון – הוא דומה מאד לאיריס נצרתי: הדגם של ההיכל הבהיר (עם פסים עדינים ונקודות) והעלים התחתונים המנומרים-כהים. לכן תהיתי מה ההבדלים בינהם. 

IMG_1263

וכשיש לי שאלה לגבי איריסים, אני פונה אל חוקר האיריסים יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א

IMG_1250

יובל הסביר לי שההבדל הראשון הוא בגודל – לאיריס הגולן פרח גדול יותר, גבעול גבוה יותר – גבוה משמעותית מהעלים שלו. אצל האיריס הנצרתי, הפרח הוא בד"כ בגובה העלים ולפעמים אף נמוך מהם.
כמו כן, איריס הגולן יוצר גושים צפופים של עלים ופרחים – ואילו באיריס נצרתי יש רווחים גדולים בין שושנות העלים והגוש יכול להגיע לקוטר של כמה מטרים.

IMG_1236

את התמונות צלמתי ברמת הגולן, על גג קבר שייח מרזוק, בתאריך 20.3.2014

IMG_1231

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1229

 

* לפי דוד שחק, מגדל האיריסים והאחראי על גן האיריסים ברמת הנדיב, יש בארץ תשעה מינים של איריסים, שכן האיריס השומרוני – שבאופן רשמי נחשב לאיריס הדור, תת מין שומרוני – לטענתו הוא מין נפרד. הוא מסביר שאיריס זה לדעתו התמיין מאיריס הגלבוע, ואינו דומה לאיריס ההדור.

סומקן מעוצה – Onosma frutescens

IMG_1690

ברשימה על הסומקן הענקי הזכרתי שאני מכירה מהכרמל את הסומקן המעוצה. הפעם אני אספר עליו. 

IMG_0139

הסומקן המעוצה הוא בן-שיח, כלומר – צמח שיש לו בסיס מעוצה, אך יחסית לשיחים (ולמען האמת, גם יחסית לסומקן הענקי) הוא נמוך – גבהו מגיע ל-40 ס"מ. 

IMG_0157

שמו של הסומקן מאד הולם אותו, ואם מסתכלים על הפרחים, אפשר להבין: 

IMG_0146

הם מתחילים לפרוח בצהוב, ולאחר שהפרח מזדקן – הוא מאדים. מסמיק. 

IMG_4201

כתוצאה מזה, הצבעוניות של צמח הסומקן היא ממש מקסימה!

IMG_0148

הסומקן המעוצה פורח בכרמל ובגליל, באיזורים מוצלים. 

IMG_0141

השנה כמעט לא ירד גשם, אבל לפני שנתיים צלמתי את הסומקן בתקריב, עם טיפת גשם – 

IMG_9031

פרט לטיפה, רואים יפה את השערות הזיפניות המכסות את הצמח. הסומקן הוא ממשפחת הזיפניים, והמאפיין העיקרי של בני המשפחה הזו הוא השערות הזיפניות המכסות את הצמח. 

IMG_1693

השם הלטיני של הסומקן – Onosma – משמעותו "ריח חמור"… כנראה הוא מגיע בגלל הריח הנובע מהשורשים של חלק מהמינים. 

IMG_0147

לכל הפרחים במשפחת הזיפניים יש חמישה עלי כותרת.
במקרה של הסומקן – הם מאוחים יחד לפעמון מקסים, עם שולים מעוגלים ועדינים –

IMG_1535

בעולם יש בערך 90 מינים שונים של סומקנים, הצבעים הנפוצים לפרחים הם לבן וצהוב – ולרוב, הפרחים מאדימים אחרי כמה ימים. 

IMG_0150

הסומקן הענקי שהצגתי ברשימה הקודמת יוצא דופן – הפרחים שלו נשארים צהובים לאורך כל הדרך. 

IMG_0151

מנגנון שינוי הצבע מופיע בהרבה מינים במשפחת הזיפניים – המטרה היא לסמן לדבורים חכמות מתי כדאי לגשת לפרח ולהאביק אותו, ומתי להתעלם ממנו – כי הפרח הואבק. 

IMG_0152

את התמונות צלמתי בכרמל – בעיקר לאורך הדרך לגבעת וולפסון – בתאריכים:
2.3.2013, 24.3.2013, 31.3.2013, 17.3.2014. 22.3.2014

IMG_0153

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_0156

סומקן ענקי – Onosma gigantea

IMG_0435

הרשימה של היום מתחילה בעקבות פרסום בפייסבוק. ידידי, ליאור אלמגור (שיש לו אתר יפהפה ומצגות טבע נהדרות, כדאי לבקר) – העלה כמה תמונות של מין נדיר בסכנת הכחדה – סומקן ענקי. 

IMG_0431

הסומקן הוא צמח ממשפחת הזיפניים, שלא הרבה ידוע עליו. ידוע שהוא רב שנתי, אך לפי הכתוב הוא "רב שנתי קצר חיים" – כלומר, חי שנים מעטות. 

IMG_0427

הסומקן הוא ממשפחת הזיפניים – רואים היטב את השעירות הרבה על הגבעולים, גביעי הפרחים והעלים.
הוא "ענקי" – יחסית לסומקנים אחרים. הצמח הוא בערך בגובה 60-70 ס"מ, והפרח באורך של 3 ס"מ.

IMG_0429

אני מכירה מהכרמל מין קרוב, ששמו סומקן מעוצה (ומתכננת רשומה גם עליו). את הסומקן הענקי פגשתי עד כה בעצם רק פעם אחת בחיים. הוא גדל באיזורים של קרקעות כבדות, בעיקר בהרי יהודה, בשפלת יהודה ובעמקים הצפוניים – עמק בית שאן ועמק יזרעאל.

IMG_0425

בהודעה בפייסבוק, ליאור סיפר שבאיזור בו עומדת להבנות שכונה חדשה של העיר מודיעין – שכונת "נופים", התגלו אלפי פרטים של סומקן ענקי! שאלתי אותו כיצד מגיעים למקום – והוא בשמחה קבע איתי פגישה, ולקח אותי לראות את הפריחה. 

IMG_0426

הגעתי לשדה והתפעלתי – הסומקנים הבהיקו בשמש, בין כל הדגניים (בעיקר שעורה ושיבולת שועל) שצמחו שם – 

IMG_0594

את המקום מצא מנחם אדר, והוא הראה אותו לליאור, שהראה אותו לי. 

IMG_0593

פרט להמוני סומקנים – מעל אלף פרטים באוכלוסיה – יש בשדה הזה עוד מינים מיוחדים, למשל – בתמונה הבאה אתם יכולים לראות מרווה מנוצה – שכמו הסומקן, אוהבת לגדול בקרקעות כבדות ואזורי חקלאות מסורתית – ואילו מקומות שמאד מתמעטים בארץ שלנו. 

IMG_0491

אבל… סומקנים, כידוע, לא משלמים ארנונה. 1800 המשפחות שיגורו בשכונה שתיבנה עליהם – ישלמו הרבה ארנונה לעירית מודיעין. ולכן מתכוונים לבנות את השכונה על הסומקנים.
רשות הטבע והגנים מעורבת בנושא, והם שלחו נציג שידאג להעתיק את הצמחים למקום מקלט.

IMG_0591

העבודות לא מחכות – הנה, אתם רואים את הטרקטור המתקרב לשדה הסומקנים… 

IMG_0415

דיברנו מעט עם האחראי מטעם רשות הטבע והגנים, אך לצערי הוא היה מהוסס ולא באמת ידע מה לומר. הזכיר משהו על איסוף זרעים, אם עוד יהיה ממה לאסוף בעוד חודשיים…
שלחתי שאלה לרשות הטבע והגנים, ואני מבטיחה לעדכן כשאקבל תשובה.

עדכון: קיבלתי אישור שמתכוונים לחכות עם הבניה עד אשר הזרעים יבשילו וניתן יהיה לאסוף אותם.
הפרחים הפורחים הם בעלי שורשים מאד עמוקים (מטרים לעומק), ולכן יש בעיה לוגיסטית לנסות לעקור אותם. לכן – עוקרים רק פרטים צעירים, ומעבירים אותם לגני מקלט. 

IMG_0448

אחת הבעיות היא, שלא יודעים הרבה על הצמח הזה. כנראה הוא מגדל עלים במשך כמה שנים, עד שהוא מתחזק – ואז פורח, מניב פירות וזרעים – ומת.
לפי הספר האדום, "לא ידוע כמה שנים חולפות ממועד התפתחות שושנת העלים ועד הפריחה, והאם צמח שפרח אכן סיים את חייו."

עדכון: יובל ספיר סיפר לי שבגן הבוטני באוניברסיטת ת"א יש פרטים הפורחים כמה שנים ברצף.

IMG_0447

ולכן, בעצם כנראה אין טעם להעתיק את הפרטים הפורחים. צריך להעתיק רק את אילו שעדין לא פרחו. לעומת זאת, אם אפשר להמתין עם הבניה עד שהפורחים יניבו פרי, ולאסוף זרעים – זה יכול להיות מועיל.
וכמו שכתבתי, עודכנתי שאכן מתכוונים להמתין עם הבניה עד שהזרעים יבשילו. 

IMG_0423

ושוב, לצערי, מדינת ישראל מתעלמת מהטבע הנפלא שיש לה – פרחים נדירים ומיוחדים – ומקיימת את דבריו של אברהם פורז, שהיה שר הפנים בשנת 2004: "רוצים טבע? סעו לחו"ל!" 

IMG_0419

את התמונות צלמתי בפאתי מודיעין, בתאריך 19.3.2014
המון תודה לליאור אלמגור שלקח אותי לראות את הפריחה!

IMG_0417

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_0414

 

מצילות ארוכות עוקץ – Leopoldia longipes

IMG_0381

בארץ גדלים שלושה סוגים ממשפחת השושניים (בעצם, כיום הם הופרדו למשפחת האספרגיים) בעלי עמוד תפרחת עליו פרחים מרובים וקטנים שמאוחים לפעמון קטן. קיים גם סוג רביעי קרוב – יקינתונית, אך ממנו יש רק מין נדיר אחד – יקינתונית מעורקת – ולא אתייחס אליו ברשומה זאת.

IMG_0383

שלושת הסוגים דומים מאד – כדן, זמזומית ומצילות. ההבדלים ביניהם לא תמיד בולטים. התיאורים שלהם במגדיר מאד דומים.
בעיקרון, לכדן תמיד יש פרחים עקרים בראש התפרחת שנועדו למשוך מאביקים, וצורת הפרחים היא מעוגלת יותר – דומה לכד.
לזמזומית אין פרחים עקרים – כל הפרחים פוריים.
אצל המצילות – זה משתנה. יש ויש.
הפרחים של המצילות והזמזומית מאורכים וצרים. 

IMG_0494

כבר סקרתי בבלוג את שלושת מיני הכדן הגדלים בארץ (כדן סגול, כדן נאה וכדן קטן-פרחים) וכמה ממיני הזמזומית (זמזומית מצויה, זמזומית סגולה וזמזומית המדבר).(סקרתי גם את היקינתונית –  יקינתונית מעורקת. היא נדירה וגדלה בבקעת הירדן.)

IMG_0387

והנה הגיע תורו של המין השלישי – מצילות. 

IMG_0393

כמובן, לא אתחיל עם אחד מהמינים הנפוצים – אלא עם אחד הנדירים: מצילות ארוכות עוקץ. 

IMG_0485

הסיבה שבחרתי במצילות ארוכות עוקץ היא… שבשבוע שעבר פגשתי אותם לראשונה בחיי! 

IMG_0410

מצילות ארוכות עוקץ הן מין לא-נפוץ, שגדל בהר הנגב. 

IMG_0411

אני אוהבת את הצורה החרוטית של הפרח. בזמן הפריחה לפרחים יש בערך אותו גודל – בין 10 ל-12 מ"מ. 

IMG_0412

הפרחים מחוברים לגבעול בעוקצים, וככל שהפרח נמצא נמוך יותר לאורך הגבעול – העוקץ שלו ארוך יותר. כשהפרחים מתיבשים – העוקצים מתארכים בהתאמה. התחתונים יותר, העליונים פחות. 

IMG_0479

כשהפרחים גומרים לפרוח והופכים לפרי – הצמח מתייבש ושומר על צורת החרוט 

IMG_0480

הגבעול ניתק מהקרקע, ומתחיל להתגלגל – וכך הוא מפיץ את הזרעים. צורת החרוט מאפשרת לו להמשיך להתגלגל ולא להתקע. 

IMG_0394

ישנו תת מין של מצילות ארוכות עוקץ, שהעלים שלו רחבים הרבה יותר (לפעמים מתבלבלים ביניהם לבין עלי חצב!) – הוא הוגדר ע"י פרופסור דנין ופרופסור פיינברון, בתור "תת מין נגבי".
אותו לא פגשתי עדיין – ויש טענות שמגיע לו מעמד של מין נפרד. 

IMG_0497

את המצילות צלמתי בשמורת איריס ירוחם, בתאריך 10.3.2014 

IMG_0498

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_0515

קשת לפורים

IMG_0415

אני כל כך שמחה שירד הגשם! 

IMG_0428

השבוע הגשום הזה היה פשוט יפהפה ומקסים! 

IMG_0430

ועם הגשם, מגיעות הקשתות. הפעם ירדתי לצלם את הקשת המיוחדת של שמורת איריס ירוחם.
…טוב, אולי לא קשת במובן המסורתי – אבל לפחות במובן הצבעוני. 

IMG_0445

ובאמת שנהניתי מהצבעוניות שם! תראו בעצמכם – 

IMG_0431

סגול-אדמדם 

IMG_0533

חום-צהבהב עם נגיעות ורודות 

IMG_0424

ורוד-חום 

IMG_0558

סגול כהה עם סגול מאד בהיר – 

IMG_0523

אדום 

IMG_0564

צהוב

IMG_0528

לפני שנתיים, חיפשתי ולא מצאתי את האיריסים הדו-גוניים. הפעם פגשתי אותם, תראו כמה הם נפלאים – אדום-לבן: 

IMG_0437

אבל היפים ביותר היו בצבע זהב-חום, שזהרו בשמש בצורה נהדרת. מיד התחלנו לשיר להם:

Golden brown, texture like sun
Lays me down with my mind she runs
Throughout the night
No need to fight
Never a frown with golden brown

IMG_0461

אני אזכיר כמה מהדברים שסיפרתי כבר בעבר לגבי איריסי ההיכל – 

IMG_0467

קודם כל, לגבי השם: איריס או אירוס.
השם הלטיני הוא איריס, על שם אלת הקשת בענן. זה מאד ברור כשרואים את התמונות כאן.
כיון שזהו לא שם עברי, חיפשו בעבר שם עברי מקביל, ומצאו במשנה צמח ששמו "אירוס". 

IMG_0493

ה"אירוס" המשנאי ודאי שאינו איריס. באתר מכללת הרצוג מצאתי מאמר מעניין שכתב יצחק ספיר בנושא. המסקנה של המאמר היא שה"אירוס" המשנאי איננו האיריס שלנו.
אך כיון שהשם רווח בארץ, האקדמיה ללשון העברית קבלה את שתי הצורות, ומותר לקרוא להם "איריס" וגם "אירוס". 

IMG_0505

השם הערבי של האיריס הוא סאוסן – כלומר, שושן – וכנראה השושן המקראי הוא בעצם איריס. 

IMG_0507

בסוג "איריס" ישנם כ-300 מינים שונים (ואם שכחתם מה זה "סוג" ומה זה "מין" – אתם מוזמנים להציץ כאן) – ולכן חילקו אותם לתת-חלוקה – סקציות.
הסקציה המיוחדת ביותר היא, כמובן, סקצית איריסי ההיכל – האיריסים המיוחדים לאיזור המזרח התיכון. ישנם מעל 50 מינים שונים, מתוכם שמונה פורחים בארץ – ועוד אחד במרומי החרמון.

IMG_0527

המאפיינים של איריסי ההיכל – פרח גדול, ותמיד רק פרח אחד לכל גבעול. העלים התחתונים לרוב כהים, ויש כתם כהה במרכזם, כמו שטיח כניסה אל תעלת ההאבקה. 

IMG_0550

הכתם הכהה והחלק התחתון הכהה מאפשרים לתעלת ההאבקה לשמור על טמפרטורה גבוהה יחסית לסביבה גם בלילה, וזכרי דבורים מסוג מחושית באות ללון שם.
זכרי הדבורים מקבלים הגנה, חדר חמים לישון בו, אפשרות להתחמם מהר ולקום מוקדם לעבודת היום – ובתמורה הם מאביקים את פרחי האיריס.
אגב, הנקבות חופרות לעצמן מאורות בקרקע. 

IMG_0560

כל האיריסים בכל הצבעים בתמונות ברשימה זו הם איריס ירוחם.
את התמונות צלמתי בתאריך 10.3.2014, בשמורת איריס ירוחם.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_0573

ועם עוד Golden-Brown אחד אני מאחלת לכולם פורים שמח! 

IMG_0458

מחרוזת קשתית – Enarthrocarpus arcuatus

IMG_9731

הרשימה הזו מוקדשת לתזזאיטית, שהזכירה לי פרח קטן ונחמד – מחרוזת קשתית. 

IMG_9726

המחרוזת היא בת למשפחת המצליבים. משפחת המצליבים היא משפחה שממש קל לזהות את הפרחים שלה: תמיד יש ארבעה עלי כותרת,  ששה אבקנים ועמוד עלי. 

IMG_9732

הצבעוניות של המחרוזת עדינה ונעימה – צהוב קרמי, ובמרכז הפרח יש כתם סגול שנועד למשוך את המאביקים. 

IMG_9812

 המחרוזת הקשתית היא מין נדיר בסכנת הכחדה. אפשר לפגוש אותה בחוף הכרמל, ובמישור החוף הצפוני – בין עכו לראש הנקרה. היא גדלה תמיד קרוב לחוף. 

IMG_9723

היא גדלה אך ורק צמוד לחוף, והאזורים שבהם היא פורחת נמצאים בסכנת פיתוח – כבר סיפרתי על נסיונות הבניה בחוף הבונים, ובעצם, לכל פיסת חוף טבעית בארץ יש יזם שרוצה לבנות בה משהו: כפר נופש, שכונה לעשירים, מלון מפואר… דרכים נהדרות להרוויח כסף. הרי המחרוזת – ושאר דיירי החוף – לא משלמים ארנונה או שכר דירה.

IMG_9736

ובעצם, למה קוראים לה "מחרוזת"? הסיבה היא הפרי – הוא נראה כמו תרמיל שעשוי מחרוזים קטנים מחוברים זה לזה. הפעם צלמתי רק מחרוזות טריות. כשהפרי מבשיל, החרוזים בולטים יותר. 

IMG_9746

זוהי מחרוזת קשתית – התרמילים המחורזים שלה אינם צומחים ישר, אלא בצורת קשת. 

IMG_9748

בארץ יש עוד מין של מחרוזת – מחרוזת משונצת, שגדלה במדבר. היא נפוצה למדי. 

IMG_9747

את התמונות צלמתי בחוף נחשולים, בתאריך 8.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_9922_2

אגדת הפרחים האדומים

redflowers

היה היו שלוש אחיות יפהפיות, נחמדות  ומקסימות. שלושתן היו בעלות שיער שחור ומקסים. הן היו ידועות בתור האחיות היפות ביותר בכל הממלכה בה הן גרו. 

שמותיהן היו: 

כלנית

anemone10

נורית – 

Buttercup01

פרג – 

cpoppy07

האחיות היו חברות טובות והסתדרו מצוין זו עם זו.
יום אחד, נסיך הממלכה הודיע שהוא עורך נשף לכל הבנות בממלכה, כדי למצוא לעצמו כלה. 

anemone04

כל בנות הממלכה – וכמובן, גם שלוש האחיות – התרגשו למשמע ההודעה. כולן התחילו להתכונן – לחשוב מה הן תלבשנה, לתכנן שמלות נשף מיוחדות לאירוע, תסרוקות, תכשיטים… 

buttercup05

האחיות החליטו להפתיע זו את זו. כל אחת תדאג לתפור לעצמה את השמלה שלה, ובערב הנשף כולן תפגשנה ותצאנה יחד.
ואכן, כך היה. בערב הנשף יצאו שלוש האחיות מחדרן – ו…שוד ושבר! שלושתן לבושות שמלות אדומות!
"גם כך מבלבלים בינינו כל הזמן, כי אנחנו אחיות! עכשיו מה נעשה? "

cpoppy09

אמא שלהן באה לעזרתן.
היא שלפה צעיף קטיפה לבן, ונתנה אותו לכלנית: 
  

anemone06

היא לקחה ספריי מבריק, וריססה את כל השמלה של נורית – 

buttercup07

ולפרג היא ענדה עגילי אוניקס שחורים – 

cpoppy03

הבנות שמחו מאד, ויצאו לנשף. כצפוי, הן היו היפות ביותר בנשף – הנסיך רקד איתן שוב ושוב, והתאהב בהן.
וכיון שהוא הנסיך, והאגדה הזו היא לא מופת לשוויון זכויות – הוא החליט להתחתן עם שלושתן. האחיות קיבלו את ההצעה. 

anemone14

האידיליה לא נמשכה זמן רב – האחיות החלו לריב זו עם זו על זמן האיכות שלהן עם הנסיך. "אתמול היית עם פרג" "אבל בשבוע שעבר היית עם נורית" "למה כלנית תמיד ראשונה?" 

buttercup08

בסופו של דבר הנסיך נשבר, והלך להתייעץ עם אביו המלך.
המלך המליץ לנסיך לחלק את השנה. בשליש הראשון הוא יהיה עם כלנית, אח"כ עם נורית, ובסוף עם פרג. כך לכל אחת תהיה תקופת איכות משלה, בלי מריבות וויכוחים.
וכך היה – ומאז הנסיך והנסיכות חיו באושר. 

cpoppy08

והיום אנחנו יכולים להבדיל בין הכלנית – שיש לה צעיף לבן, והיא הראשונה שפורחת – 

anemone08

לנורית המבריקה, שפורחת שניה –

buttercup09

ולפרג בעל העגילים השחורים, שפורח אחרון –

cpoppy12

ולמען האמת, יש עוד כמה סימנים.
לכלנית יש מרקם קטיפתי רך ועדין. אם מסתכלים עליה מלמטה – אין לה עלי גביע, והעלים נראים אדומים חלקים.
מספר עלי הכותרת שלה בד"כ הוא בין חמישה לעשרה, אבל יש גם יותר – כלומר, לא קבוע.
כשהכלנית צעירה, הצעיף הלבן עוד לא ניכר.

anemone02

לנורית – ששמה בא מן הנור, הוא האש – יש גוונים מבריקים, שנוטים לפעמים לכתום.
אם מסתכלים עליה מלמטה – יש לה צווארון ירוק – עלי גביע.
גם אצלה מספר עלי הכותרת (וגם מספר עלי הגביע) לא קבוע. 

buttercup06

לפרג יש מרקם משי, ותמיד יש לו בדיוק ארבעה עלי כותרת.
אם מסתכלים מלמטה – רואים את העגילים השחורים על עלי הכותרת. גם לפרג אין עלי גביע. גם אין לו עלים בחלק העליון של הגבעול.
הוא גם היחיד מהשלושה שהוא צמח חד-שנתי, ולא גיאופיט. 

cpoppy10

עד כאן האגדה והסיפור – אני מקווה שנהניתם. זו אגדה ותיקה שאני מכירה מילדותי.
עכשיו אפשר לראות נוריות ופרגים במישור החוף, כלניות ונוריות בכרמל ובהרי יהודה,
בגליל העליון ובגולן עדין רק כלניות. האביב מגיע בקצב שונה למקומות השונים, גם השנה כשהחורף דילג עלינו. 

anemone15

בתמונות יש כלניות שצלמתי השנה בכפר סבא, בכרמל וברמת הנדיב,
נוריות שצלמתי השנה ברמת הנדיב ובשנה שעברה בהרי יהודה
ופרגים שצלמתי השנה בכפר סבא.     

buttercup11

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

cpoppy05

 

תוספת: מוטי כתב גרסא פמיניסטית מעודכנת לאגדה. מוזמנים לקרוא!