שוב אני נזכרת במדבריות קליפורניה, ובקקטוסים. הקקטוסים בתמונות היום שייכים לסוג אחד ששמו הלטיני Cylindropuntia, כלומר אופונטיה גלילית – בצורת גליל.
השם העממי הוא צ'ויה – Cholla (כזכור, L כפולה מבוטאת כ-י', כי זה מגיע מספרדית).
בקליפורניה יש בערך עשרה מינים שונים של צ'ויה, ואני מקווה שזיהיתי נכון את אילו שפגשתי.
בתמונה הבאה, למשל Branched Pencil Cholla – צ'ויה דמוית עפרון. השם הלטיני הוא Cylindropuntia ramosissima.
זהו צ'ויה מקסים, עם עם ענפים דמויי עפרון וקוצים אימתניים –
לעומתו, הצ'ויה הזה נראה שמנמן והקוצים שלו ממש נראים כמו פרווה רכה. לכן קוראים לו Teddybear Cholla – צ'וית הדובון. השם הלטיני הוא Cylindropuntia bigelovii.
אבל אל תטעו, ממש לא כדאי ללטף את הדובון הזה. הפרווה שלו מאד דוקרנית ולא נעימה.
בפארק עץ יהושע יש איזור בו הדובונים הללו התרבו מאד, ממש מכסים שטח גדול בצפיפות – זוהי נקודת עצירה ידועה בפארק, ששמה The Cholla Patch.
עצרנו בה לזמן קצר, ואני נכנסתי לסיבוב בשביל בין הקקטוסים. אפילו ראיתי ניצני פריחה (כלומר, אני חושבת שאילו טרום פריחה. אם טעיתי, אשמח לתקן) –
ברגע שנכנסתי אל השביל הזה, התחלתי להתרגש.
בתור ילדה, תמיד אהבתי מערבונים. אהבתי את ספרי ג'יימס פנימור קופר (גשושי, המוהיקני האחרון ועוד), ומאד אהבתי את ספרי קארל מאי.
קארל מאי היה גרמני, שמעולם לא ביקר ביבשת אמריקה. הוא כתב את הרפתקאותיו של יד הנפץ וידידו האינדיאני וינטו. התיאורים שלו נסמכו על תיאורים של חוקרי טבע גרמניים שביקרו באיזור, ולכן הם מדויקים ומציאותיים.
באחד הספרים הוא מספר על קבוצת פורעי חוק (שודדי ערבה, בתרגום העברי הותיק שקראתי) שמסיטים אנשים המנסים להגיע למערב מדרכם – מובילים אותם אל שדות קקטוסים ענקיים, אל שביל שנעשה צר יותר ויותר עד שהם נתקעים בין הקקטוסים. אז מגיעים אותם פורעי חוק – הורגים את האנשים התמימים ובוזזים את רכושם.
יד הנפץ וידידו וינטו האפאצ'י, כמובן, אינם יכולים להשלים עם התנהגות זו – והם מצליחים לרמות את שודדי הערבה, להציל קבוצת נוסעים תמימים, ולכלוא את השודדים בשדה הקקטוסים במקומם.
כשהגעתי ל-Cholla Patch, הבנתי מיד במה מדובר – שדה הקקטוסים הנהדר הזה משתרע לכל עבר, ככל שמתקדמים הוא נעשה צפוף יותר, וקשה להתקדם.
מבחינתי, אני פשוט נכנסתי אל הספר. חיפשתי את וינטו (אהבתי הראשונה…) שיבוא להסביר לי על העקבות בחול, או להראות לי נתיב סודי בין הקוצים.
לצערי וינטו לא הגיע… מצד שני, גם במאה ה-19 הוא היה דמות בדיונית. נאלצתי לצאת בכוחות עצמי מהשדה, ולחזור לאוטו, ולמאה ה-21.
את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בפארק מדבר מוהאבי ובפארק עץ יהושע בתאריכים 10.3.2013-12.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
עוד משהו חשוב: בשבת הקרובה, 25.1.2014 תערך צעדת הנרקיסים השנתית. בואו לראות אלפי נרקיסים ממש בתל אביב!
פרטים באתר הכפר הירוק, כאן.
תמונות מהצעדה לפני 3 שנים אפשר לראות בבלוג שלי, כאן.
הדובי הזה ממש חמודי 😉
אהבתי מאוד את הסיפור שלך על לטייל בתוך מערבון של קארל מאי
וכמובן את התמונות
אהבתיאהבתי
תודה רבה 🙂
אני באמת הרגשתי חלק מהסיפור…
אהבתיאהבתי
יופי של קקטוסים ואיזור מדהים.
אהבתיאהבתי
בהחלט, תודה לך!
אהבתיאהבתי
וואו , איך הייתי רוצה ללכת לצעדה הזאת.. 🙂
הקקטוסים מקסימים.. צילומים יפים כמו תמיד, ומשום מה תמיד כשאני רואה או שומעת את המילה מערבון.. אני נזכרת בתמונה של מדבר .. עם קקטוס ענק שמשום מה יש לו כובע סומבררו על הראש.. ומין שיחים יבשים כאלה שתמיד מתגלגלים ברוח החולית שם.. חחח וככה הפעלת לי את עולם האסוציאציות בקלילות:-)
סופ"ש מקסים לכם ☼
אהבתיאהבתי
למען האמת, גם אני הייתי רוצה ללכת…
הקקטוסים שם נהדרים. הקקטוסים הענקיים הם הסגוארו, והם דרומיים יותר.
אני שמחה שהפעלתי לך את עולם האסוציאציות!
אהבתיאהבתי
איזה יער קקטוסים נפלא.
אהבתי מאוד. מאוד מיוחד.
אהבתיאהבתי
תודה לך, אני שמחה שנהנית!
אהבתיאהבתי
איזה מאמי! בא לתת לו חיבוק 🙂
אהבתיאהבתי
אני אשאיר לך את החיבוקים האילה… 🙂
אהבתיאהבתי
רשומה מקסימה! איזה כייף זה להסתובב בתוך ספר ילדות 🙂 אני, אגב, לא קראתי אותם. ילדות עשוקה…
אהבתיאהבתי
זה באמת מרגש 🙂
לצערי, כשקראתי בספר הזה מחדש הוא קצת אבד מהקסם – כיום הרגשת העליונות של הגרמני המוכשר והמוצלח על כל האחרים מפריעה לי להנות מהסיפור…
אהבתיאהבתי
מרשימים החברה הקוצניים הללו. אם כי באמת לא כדאי להתחבק או ללטף אותם…
החיבור לקארל מאי משעשע 🙂
אהבתיאהבתי
תודה לך 🙂
בחלקים נרחבים מהטיול הרגשתי שאני חלק מהסרטים והספרים שאהבתי כל כך – זה באמת כיף לטייל ככה.
אהבתיאהבתי
איזה יופי! יש בהם משהו אוורירי ממש ובתמונות שהם מרוגזים יחד הם מזכירים קבוצה של בני אדם.
אהבתיאהבתי
תודה לך,
הם באמת מיוחדים מאד.
אהבתיאהבתי
הקקטוסים האלה מתאימים למערבונים.
קשה לי להתחבר לשניהם.
אהבתיאהבתי
תודה על התגובה 🙂
אהבתיאהבתי
הם מרשימים הקקטוסים הללו. במיוחד כשרואים את "יער" הקקטוסים.
תודה לכן.
אהבתיאהבתי
ה"יער" שלהם באמת נהדר! ובטח אפילו יותר כשהוא פורח.
אהבתיאהבתי
נהניתי מהכתבה היפה על הקקטוס
אבל איך פספסתי את צעדת הנרקיסים!. רק הבוקר פתחתי את המחשב. אני מתנחמת בכך שאתמול טיילתי עם הנכדים בשמורת הבונים (הם גרים שם) וצילמתי פלמינגו בבריכת נחשולים.
אהבתיאהבתי
אני שמחה שנהנית, ופלמינגו בבריכות נחשולים זה גם מצוין 🙂
את יכולה לטייל בין הנרקיסים גם אם זה לא כחלק מהצעדה הרשמית!
באתר Inature המצוין יש הסבר מעולה איך להגיע לא דרך הכפר הירוק –
http://www.inature.info/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%A7_%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA
אהבתיאהבתי
הם ממש מיוחדים!
והחיבור לסיפור בכלל נהדר!
איך היה בצעדת הנרקיסים? את בריאה כבר ללכת?
לנו היה משהו ולא יכולנו להגיע….
אהבתיאהבתי
תודה לך 🙂 אני שמחה שנהנית!
אני עוד לא מסוגלת ללכת צעדות שלמות, אז לא היינו בצעדה…
חבל שלא יכולתם להגיע – אבל אם תרצו, אתם יכולים להגיע אל הנרקיסים באופן עצמאי, לפי ההסברים באתר Inature –
http://www.inature.info/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%A7_%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA
אהבתיאהבתי
איזה כתבה נהדרת, החזרת לי את גיבורי נעורי שקצת שכחתי (קרל מאי למיטב זכרוני ישב בכלא בזמן שכתב את ספריו). הקקטוסים האלו או קרובי משפחה גדלים בפרו ובוליביה בגבהים של להערכתי עד 3000 מטר ונמצאים שם בכמויות אדירות. שבוע טוב עננת
אהבתיאהבתי
תודה לך 🙂
גם אני הכרתי את הסיפור שקרל מאי כתב מהכלא. הוא אמנם ישב בכלא זמן מכובד, אך את הספרים כתב אחרי שחרורו.
משפחת הקקטוסיים היא גדולה, אני לא מכירה מספיק את המינים השונים – אני משערת שאילו שחיים במדבר של 40-50 מעלות הם לא אותם אילו שחיים בגבהים של 3 ק"מ…
אהבתיאהבתי
איזה כיף של רשומה מרתקת ומקסימה!
גם אני קראתי את קארל מאי.וגדלתי על סיפורי המערב הפרוע.
אהבתי איך שילבת את סיפורי ההיסטוריה עם הטיול והצילומים.
אהבתיאהבתי
תודה רבה 🙂
אני שמחה שנהנית, בשבילי זו היתה חוויה 🙂
אהבתיאהבתי
בשנייה אחת החזרת אותי ליסודי (קארל מאי)…
🙂
אהבתיאהבתי
גם את עצמי 🙂
מקווה שלפחות נהנית מהנוסטלגיה!
אהבתיאהבתי
אכן 🙂
אהבתיאהבתי
מקסים! תמונות נהדרות.
עשית לי חשק לקרא מערבונים….
אהבתיאהבתי
חחח 🙂
למען האמת, גם לי עשיתי חשק. אם באמת זה מעניין אותך, אני ממליצה על ספריו של פנימור קופר. הם איכותיים יותר.
אילו של קארל מאי אכזבו אותי בגזענות שלהם (התייחסות לגרמנים כעם עליון… 70-80 שנים לפני)
אהבתיאהבתי
להצטופף בין קקטוסים דוקרניים, נשמע לי מראה נורא הוד. עננת, איזה מזל שלא תקפו אותך שודדים שם…
קקטוסים מרשימים בצבעוניותם. מבחינת הצורה, התמונה ה5 מלמעלה הכי מרשימה אותי, מראה העלים
ה"פגיוניים",
נ.ב, עננת, צלמתי והעליתי לבלוג תמונות מטיול בצפון מדבר יהודה מה21/12
כולל צלומי צמחים כמובן, ובין היתר חלמוניות אחדות פורחות.
אהבתיאהבתי
שדה הקקטוסים הזה הוא מקסים במיוחד,
וכיום – כחלק מפארק לאומי אמריקאי, לא מאד סביר שיגיעו לשם שודדים. ימי המערב הפרוע חלפו מזמן.
אני שמחה שנהנית, אבקר אצלך.
אהבתיאהבתי
התכונתי, חויה נוראת הוד.
אהבתיאהבתי