Mule Deer – Odocoileus hemionus – אייל פרדי

IMG_2335

איילים הם בעלי חיים ממש נחמדים! והיום אני אספר קצת על האיילים של קליפורניה. 

IMG_1694

האייל הנפוץ בקליפורניה – ובמערב ארצות הברית – הוא Mule Deer – ובעברית, אייל פרדי. 

IMG_2639

השם "פרדי" הוא בגלל האוזניים הגדולות, כמו אזני פרד. 

IMG_1224

ובניגוד לאייל לבן-הזנב הנפוץ במזרח, לאייל הפרדי יש זנב שחור.

IMG_2634

איילים הם בעלי חיים נפוצים למדי בארה"ב. כמו שאפשר לפגוש יעלים במצפה רמון, אפשר לפגוש איילים בשולי הערים ברוב ארצות הברית.
לא, לא במרכז סן פרנסיסקו – אבל בערים קטנות יותר, כמו לודיי (Lodi) או הייווארד (Hayward)  בקליפורניה פגשתי אותם. 

IMG_1236

בתמונות שצלמתי מאד בולט חסרון הקרניים.  אצל רוב מיני האיילים, רק לזכרים יש קרניים. לנקבות אין.
אפשר להניח שכל אלו שצלמתי הם נקבות… ובכן, אני משערת שחלק נקבות, אני רואה שחלק הם צעירים – אבל מה עם הזכרים? 

IMG_2342

במהלך חודש פברואר, כל האיילים משירים את קרניהם – כדי לעבור את החורף בקלות – ובמהלך האביב הם מתחילים לגדל אותן בחזרה. 

IMG_7766

הקרניים הללו הן מאד מעניינות. בניגוד לקרני הצבי והיעל, שבנויות בעיקר מחלבון קרטין (החלבון שבונה, בין השאר, את הצפורניים והשיער שלנו) – קרני האייל עשויות עצמות. הן גידול מהיר של העצם.

IMG_1228

לפני ארבע שנים, בביקורנו הקודם בקליפורניה, פגשנו כמה איילים כאילה בהרי הסיירה נבאדה – ואז כתבתי הסברים יפים על קרני האייל (ה-Antlers) ועל ההבדל בינהן לבין קרני הצבי (Horns). אתם מוזמנים לקרוא כאן, וגם לראות כמה איילים עם קרניים שמוטי צלם.  

IMG_2344

עונת החיזור של האיילים היא בסתיו. אז הקרניים מגיעות לשיא הגודל – הן מרשימות וסקסיות במיוחד בעיני הנקבות.  

IMG_7771

הנקבות מתייחמות בראשית הסתיו, ויכולות להזדווג עם מספר זכרים. הן מתייחמות לכמה ימים, מזדווגות ונרגעות.
אם הנקבה לא התעברה אחרי תקופת היחום הזו – היא תתייחם שוב לכמה ימים בהמשך הסתיו. 

IMG_2636

משך ההריון הוא כששה וחצי חודשים, ובסופו – במהלך האביב – הנקבה ממליטה. בדרך כלל נולדים שני עופרים בכל המלטה. האיילה מניקה אותם במשך חודשיים-שלושה.
לקראת הסתיו היא גומלת אותם, ואז היא מוכנה לבדוק את קרני הזכרים שגדלו בינתיים, להתייחם שוב – ולהכין את עצמה לקראת דור חדש.  

IMG_2646

את התמונות צלמתי:
בהייוארד קליפורניה (Heyward) בתאריכים 5.3.2013, 15.3.2013
לאורך Highway 1 ב-14.3.2013
בפארק העירוני של לודיי קליפורניה (Lodi) ב-17.3.2013
ועל הר המילטון בשולי סן חוזה, ב-18.3.2013

IMG_2604

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_7773

ציפורנית מגוונת (Silene colorata) והשפה העברית

a01

בעקבות חובבת צילום ומוטי, גם אני רוצה לספר על כל מיני ביטויים מעצבנים בשפה העברית. 

a02

אבל קודם אני אספר לכם קצת על הצפורנית המגוונת. הצפורנית המגוונת היא אחת הנפוצות בארץ, והיא בין הפרחים הפותחים את עונת הפריחה – מתחילה לפרוח בינואר, וממשיכה גם עד אפריל.
אפשר למצוא אותה ברוב האיזור הים תיכוני, וגם בנגב. 

a03

זהו פרח עדין וחביב, קטן ולא בולט – ולרוב אני מתעלמת ממנו, כי ליד איריס הארגמן, או כלניות, או מרבד תורמוסים – קצת קשה להתרכז גם בקטנים.
אני מזמינה אתכם לשבת ולהנות מתמונות הצפורנית החביבה הזו, ולקרוא על ביטויים שמרגיזים אותי בעברית. 

a04

כמובן, כל מה שמוטי כתב אני חולקת איתו. חלק מהדברים גם תרמתי לו. 

a05

אחד השיבושים שנפוצו בארץ הוא העלמות גוף ראשון עתיד. ביחד עם העלמות רוב הפעלים שמוטי הזכיר, זה נשמע זוועה.
"אני יביא לך פרח אם תצביעי למועמד X" הבטיח לי ילד עם זר צפורנים ליד הקלפי, בבחירות המוניציפליות הלפני-אחרונות. אמרתי לו שאם כבר, צריך לומר – "אני אביא", וחוץ מזה הוא מתכוון בכלל ל"אני אתן".
"מה את, איזו מורה?" הוא שאל אותי בזלזול. הודעתי לו שלא, וגם לא הצבעתי למועמד שלו.

היום, אנשים רבים כבר הבינו (אחרי הרבה תיקונים) שהאות י' מסמלת גוף שלישי. הוא יביא ויעשה, ולא אני. אז באיזו אות משתמשים לגוף ראשון? ה' כמובן.
"אני התקן!" קראתי בדיוק היום.
שערותי סמרו. 

a06

על הנקודה הבאה עלי מוהר כתב כבר לפני 17 שנים בערך. הוא קרא לזה "מותו של החיריק".
כל הפעלים בבנין הִפעיל – הִרכיב, הִשמעתי, הִגדילו, הִקטינו ועוד כל מיני מלים כמו למשל אִכפת, איבדו את החיריק שלהם, והפכו לצירה.
אני אחת מאחרוני אבירי החיריק. נלחמת בתופעה הזו בכל לב. 

a07

עוד דבר שמרגיז אותי הוא בלבול בין זכר לנקבה. "שלוש תורות" או "שלושה ילדות" פשוט מפריעים לי.
וכאן אני גם אוסיף הערה קטנה לחובבת צלום – מטבע הוא זכר, ולכן מטבעות הלשון שמרגיזים אותך הם סתמיים ועלובים – ולא כפי שכתבת.

a08

מוטי הזכיר את ה"מושחטים", ואני אוסיף את כל המתכונים שבהם מטבלים את האוכל במקום לתבל אותו, ולחילופין, הביטוי "שולתתתתתת!!!!!!1" שכולל ארבעה חטאים – שגיאת כתיב, חזרה על אות בצורה מוגזמת ומיותרת, מריחת סימני קריאה – ובסוף "1" במקום סימן הקריאה. 

a09

עוד משהו שמוטי הזכיר זה המונח "בת זוגתו". רציתי לספר שאני גאה להיות בת זוגתו של אבי, ומוטי כבר הִסביר (בחיריק) שהעננצ'יקית היא בת זוגתו. כלומר, בתי. כלומר, בתנו המשותפת.
וזה מעלה מיד נקודה נוספת – דחיפת י' בכל מיני מקומות מיותרים.
בתי = הבת שלי
ביתי = הבית שלי.
נא לא לבלבל בין השנים!

a10

ואם כבר בני משפחה, אני שונאת את ההקטנה עם סיומת "וש" – אמוש ואבוש ובעקבות ארץ נהדרת גם בת-מצווש וכיוצא באלה.
ראיתי בנתניה שלטי רחוב: "אימוש, זכרת לחגור את הילדים שלך?" והייתי ממש קרובה לבלום בלימת חירום.

עוד שיבוש נפוץ הוא הוספת סיומת רבים במקום שאין בו צורך. "לחמים", "נשקים", "רכבים" וכיוצא באלה.
ביחיד יש כיכר לחם, כלִי נשק וכלִי רכב. ברבים אילו ככרות לחם, כלֵי נשק וכלי רכב. אין "לחמים שונים" אלא מיני לחם שונים. 

ובקיצור – דברו איתי עברית! נשבר לי מהעלגית!

מוזמנים לקרוא גם את מה שכתבה חתולי באותו נושא.

a11

את הצפורניות צלמתי:
בשמורת בני ציון, בתאריכים 25.1.2014 ו-5.1.2013
ביער אילנות, 14.3.2013
בשמורת האיריסים של נתניה, 2.2.2013
וליד גבעת ברנר, 10.2.2010

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

a12

Cholla Cactus – Cylindropuntia – קקטוס צ'ויה

IMG_0347

שוב אני נזכרת במדבריות קליפורניה, ובקקטוסים. הקקטוסים בתמונות היום שייכים לסוג אחד ששמו הלטיני Cylindropuntia, כלומר אופונטיה גלילית – בצורת גליל. 

IMG_9367

השם העממי הוא צ'ויה – Cholla (כזכור, L כפולה מבוטאת כ-י', כי זה מגיע מספרדית). 

IMG_0348

בקליפורניה יש בערך עשרה מינים שונים של צ'ויה, ואני מקווה שזיהיתי נכון את אילו שפגשתי.
בתמונה הבאה, למשל Branched Pencil Cholla – צ'ויה דמוית עפרון. השם הלטיני הוא Cylindropuntia ramosissima. 

IMG_0074

זהו צ'ויה מקסים, עם עם ענפים דמויי עפרון וקוצים אימתניים – 

IMG_0075

לעומתו, הצ'ויה הזה נראה שמנמן והקוצים שלו ממש נראים כמו פרווה רכה. לכן קוראים לו Teddybear Cholla – צ'וית הדובון. השם הלטיני הוא Cylindropuntia bigelovii.
אבל אל תטעו, ממש לא כדאי ללטף את הדובון הזה. הפרווה שלו מאד דוקרנית ולא נעימה. 

IMG_0363

בפארק עץ יהושע יש איזור בו הדובונים הללו התרבו מאד, ממש מכסים שטח גדול בצפיפות – זוהי נקודת עצירה ידועה בפארק, ששמה The Cholla Patch. 

IMG_0352

עצרנו בה לזמן קצר, ואני נכנסתי לסיבוב בשביל בין הקקטוסים. אפילו ראיתי ניצני פריחה (כלומר, אני חושבת שאילו טרום פריחה. אם טעיתי, אשמח לתקן) –

IMG_0369

ברגע שנכנסתי אל השביל הזה, התחלתי להתרגש.
  בתור ילדה, תמיד אהבתי מערבונים. אהבתי את ספרי ג'יימס פנימור קופר (גשושי, המוהיקני האחרון ועוד), ומאד אהבתי את ספרי קארל מאי. 

IMG_9152

קארל מאי היה גרמני, שמעולם לא ביקר ביבשת אמריקה. הוא כתב את הרפתקאותיו של יד הנפץ וידידו האינדיאני וינטו. התיאורים שלו נסמכו על תיאורים של חוקרי טבע גרמניים שביקרו באיזור, ולכן הם מדויקים ומציאותיים. 

IMG_9634

באחד הספרים הוא מספר על קבוצת פורעי חוק (שודדי ערבה, בתרגום העברי הותיק שקראתי) שמסיטים אנשים המנסים להגיע למערב מדרכם – מובילים אותם אל שדות קקטוסים ענקיים, אל שביל שנעשה צר יותר ויותר עד שהם נתקעים בין הקקטוסים. אז מגיעים אותם פורעי חוק – הורגים את האנשים התמימים ובוזזים את רכושם. 

IMG_9203

יד הנפץ וידידו וינטו האפאצ'י, כמובן, אינם יכולים להשלים עם התנהגות זו – והם מצליחים לרמות את שודדי הערבה, להציל קבוצת נוסעים תמימים, ולכלוא את השודדים בשדה הקקטוסים במקומם. 

IMG_9633

כשהגעתי ל-Cholla Patch, הבנתי מיד במה מדובר – שדה הקקטוסים הנהדר הזה משתרע לכל עבר, ככל שמתקדמים הוא נעשה צפוף יותר, וקשה להתקדם.
מבחינתי, אני פשוט נכנסתי אל הספר. חיפשתי את וינטו (אהבתי הראשונה…) שיבוא להסביר לי על העקבות בחול, או להראות לי נתיב סודי בין הקוצים. 

IMG_9631

לצערי וינטו לא הגיע… מצד שני, גם במאה ה-19 הוא היה דמות בדיונית. נאלצתי לצאת בכוחות עצמי מהשדה, ולחזור לאוטו, ולמאה ה-21. 

SONY DSC

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בפארק מדבר מוהאבי ובפארק עץ יהושע בתאריכים 10.3.2013-12.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

SONY DSC

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_9632

עוד משהו חשוב: בשבת הקרובה, 25.1.2014 תערך צעדת הנרקיסים השנתית. בואו לראות אלפי נרקיסים ממש בתל אביב!
פרטים באתר הכפר הירוק, כאן.
תמונות מהצעדה לפני 3 שנים אפשר לראות בבלוג שלי, כאן

נרקיסים בגלילות, ינואר 2011

לזכרו של עזריה אלון

a01

אתמול בבוקר הלך מאיתנו עוד אחד מדור הנפילים, מהאנשים שפקחו את עינינו והראו לנו את סביבתנו – עזריה אלון. 

a08

לצערי, לא הכרתי את עזריה אלון. מבחינתי – הוא תמיד היה כאן. אני לא יכולה לתאר לעצמי את מדינת ישראל, בלי החברה להגנת הטבע שהוא היה בין מקימיה. או בלי יערות הכרמל, שהוא נלחם להשאיר אותם כפארק טבע ולא לבנות שם. 

a03

עזריה אלון נולד באוקראינה, בשנת 1918; ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 7. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה – כלומר, הוא הסתובב בשכונה בה גרתי כילדה – עוד לפני שאבא שלי נולד. 

a04

כשהיה בן 20, הצטרף עזריה אלון לקיבוץ בית השיטה – שם הוא התגורר עד סוף חייו. 

a14

עזריה אלון פעל ללא לאות למען הטבע. הוא לימד אותנו שכדי לשמור על הטבע – צריכים להכיר אותו. אדם לא יתעניין בשימור והצלה של פרחי בר – אם הוא לא יודע שהם קיימים. ולכן צריך לחזק את הקשר בין האנשים לבין סביבתם.
זה היה הרעיון שהוביל את עזריה אלון בכל פעולותיו.
הוא זכה פעמיים בפרס ישראל – בשנת 1980, יחד עם החברה להגנת הטבע; ובשנת 2012 – פרס מיוחד על מפעל חיים ותרומה לקהילה. הוא זכה גם בעוד עשרות פרסים ואותות הוקרה, והיה ראוי לכולם.  

a05

הפרח האהוב על עזריה אלון היה, ללא ספק, האיריס. בספרו על האיריסים הוא כותב:
"איריס, כך קבע המחבר של אחד הספרים על איריסים, איננו רק שם של צמח: האהבה לאיריסים היא מחלה, ומי שנדבק בה לא בנקל יירפא ממנה. מחבר הספר הזה מאשר את האבחנה, והוא עצמו נמנה עם החולים: מאז נגלו לי איריסי ההיכל, תחילה איריס הגלבוע ואיריס הארגמן ואחר כך יתר חבריהם, אני מכור להם.
אין זה גורע מאום מחלקם של שאר מיני פרחים יפהפיים שיש לנו בארץ, אבל עדין האיריס נישא בראש כולם."
(עזריה אלון, "איריסים", הוצאת משרד הבטחון, 1992) 

a15

בהקדמה לספרו "77 שיחות על טבע" כותב עזריה אלון:
"לא אנחנו התחלנו לשוחח על טבע. זהו נושא אשר לכל איש יש בו דיעה, ואפילו ידיעה – אם כי לפעמים הידיעה מועטת במקצת, ובלתי מדויקת מעט או הרבה. גם מאת מי שמכריז בהחלטיות שאיננו מכיר אף צמח אחד ואף חיה אחת אפשר "לסחוט" הודאה שבעצם הוא כן מכיר כלנית ורקפת ונרקיס וברוש וחסידה ועורב – ואז הוא כבר מסוגל לעשות עוד צעד ו"לגלות" אפילו את הבולבול ואת החוחית שבחצרו." 

אני חושבת שלעזריה אלון עצמו יש חלק גדול בעובדה שאפילו האנשים שלא מתעניינים בטבע מכירים את הנרקיס, הרקפת והכלנית.

a06

בספרו "ישראל – טבע ונוף" עזריה אלון מזכיר לנו את הקשר בין התנ"ך לארץ ישראל:
"התנ"ך נוצר בארץ ישראל, ויותר מכן: הוא צמח מתוכה. הוא ריכוז של רעיונות דתיים וחברתיים, אך אילה יכלו, אולי, להיווצר גם בארץ אחרת. אך כל המעיין בו יווכח ללא קושי כי ספר זה, כמות שהוא, לא יכול היה להכתב אלא בארץ זו. כל דרך המחשבה של התנ"ך, צורות הביטוי שלו, מטבעות הלשון – כל אילה צמחו מתוך הארץ, מנופה ואקלימה, ולא יכלו להתהוות כמו שהם בשום מקום אחר, אלא כאן. "

וזו הסיבה שגם אתאיסטית כמוני מתעניינת בתנ"ך, ונהנית לקרוא בו ולמצוא בו קשר אלי ואל סביבתי. 

a02

עזריה אלון הבין שכדי לשמור על דמותה של הארץ – ועל דמותנו שלנו – אנחנו צריכים לשמור על הטבע. הוא אמר: "לטבע אני לא דואג – אני דואג לאדם: עולם בלי פרפרים, בלי ציפורים ובלי פרחים הוא עולם שאיני יכול להשלים איתו." 

a13

ועוד ציטוט מרשים ומרגש שלו (ותודה לאוריה שאצלו קראתי את זה) –
"בערוב ימיו שואל אדם את עצמו אם חי כפי שהיה רוצה לחיות, ואם עשה דבר בעל ערך או העביר סתם את חייו. אין לי אף טיפה של חרטה או צער על כך שהקדשתי שני שלישים מימי חיי לפעילות לרעיון של שמירת הטבע והנוף של הארץ. 

לשמחתי לא הייתי היחיד. החברה להגנת הטבע, שבמידה רבה היה לי חלק בהקמתה ובפעילותה, החלה בקומץ 'משוגעים' ויש בה רבבות חברים ומאות רבות של עובדים, ועל הזמן מתווספים אליה כוחות צעירים וחדשים.
היא שינתה מושגים בציבור, וקשה לי לתאר איך היתה הארץ נראית אלמלא היא קמה בשעתה. כשאני מביט לאחור אני חש שעשיתי משהו בחיי"

a07

עזריה אלון פעל בכל דרך אפשרית לקרב אותנו אל הטבע, אל הארץ שלנו. הוא נלחם למענה, הוא הדריך מטיילים ולימד מדריכים, הוא כתב ספרים, והוא הגיש פינה שבועית ברדיו – הכל כדי ללמד אותנו. 

a09

המורשת שלו היא מורשת של חיים, של אהבה, של לימוד ושל התבוננות. המורשת שלו היא ילדים משחקים בחורשה בין הרקפות. 

a10

אני מקווה שנשכיל לשמור על המורשת שלו, לטפח אותה ולדאוג לארץ ולטבע סביבנו. עזריה כבר לא איתנו, אבל אנחנו יכולים ללכת בדרכו.
יהי זכרו ברוך. 

כתבות נוספות עליו:

enlightened באתר החברה להגנת הטבע

 באתר Walla חדשות

 באתר Ynet

 בבלוג עונג שבת של דוד אסף

 באתר פרס ישראל

​ כתבה לזכרו בערוץ 2, עם עמיר בלבן

 באתר צמח השדה – כתבה של פרופ. עמרם אשל

a11

את התמונות צלמתי בשלושה טיולים בחודש ינואר:
נרקיס מצוי, איריס הסרגל ודבורנית שחומה בכרמל – 4.1.2014
נץ חלב אזמלני, לופית מצויה, פרפרים ורקפות ביער כוכב יאיר – 11.1.2014
צפורים, איריס ארץ-ישראלי, עירית גדולה ועוד רקפות – ליד בריכות הדגים של מעין צבי, 18.1.2014

a12

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

a16

California Ground Squirrel – Otospermophilus beecheyi – סנאי קרקע קליפורני

IMG_1372

אחד מבעלי החיים שאני תמיד נהנית לפגוש בחוץ לארץ, הוא הסנאי. 

IMG_1182

הסנאים הם מכרסמים, ובעצם – קרובים למדי לעכברים. אום נטע טוענת שהם בסך הכל "עכברים עם יחסי ציבור"…
ובאמת, יחסי הציבור שלהם באמת מוצלחים: 

IMG_1369

הסנאי הנפוץ בקליפורניה הוא סנאי קרקע – אילו סנאים שחיים על הקרקע, או אפילו במחילות בתוכה. זאת בניגוד לסנאי האפור שפגשתי בעבר(במזרח ובמערב ארה"ב), שהוא סנאי עצים – הוא בונה קן על העץ, ממש כמו ציפור. 

IMG_2863

בתמונה הבאה אפשר לראות סנאי יושב על פתח המחילה שלו, צופה בנו – מודאג מעט שמא נתקרב אליו… (אבל לא, לא התקרבנו. זו תמונה מרחוק)

IMG_1822

סנאי האדמה הקליפורניה הוא נפוץ בכל מערב ארה"ב. הוא מתאים את עצמו לסביבתו – באיזורים הקרים (למשל, בהרי הסיירה נבאדה) שבהם יש שלג – הוא מנצל את התקופה הקפואה לתרדמת חורף.
לעומת זאת, באיזורים החמים במיוחד – הוא פעיל בחורף, ומנצל את שיא הקיץ לתרדמת קיץ!
כלומר, מצמצם את הפעילות וישן במחילה על מנת לא להתמודד עם החום הכבד ששורר בחוץ. אני חושבת שזה ממש חכם מצידו. 

IMG_1184

הסנאים ניזונים בעיקר מתזונה צמחית – הם אוכלים עלים, שורשים, גבעולים, זרעים ופירות של צמחים שונים. אך מפעם לפעם הם מגוונים גם בחרקים. 

IMG_2867

שמחתי למצוא את הסנאים ליד חוף פילי הים בסן סימאון – כיון שזהו איזור שאנשים רבים עוברים בו, הסנאים שם לא מפחדים מבני האדם ואפשר לצלם תמונות יפות שמשקיפות על החוף –

IMG_1183

הפרווה האפורה של סנאי הקרקע מנוקדת. הגוון שלה משתנה מאפור לחום, ולפעמים אפילו חום צהבהב. 

IMG_1096

אבל מקרוב אפשר לראות שהשערות מלאות צבעים – לבן, שחור, חום, צהוב… 

IMG_1036

דבר מעניין נוסף בנוגע לסנאים הללו הוא חיי החברה שלהם. מספר סנאים יחלקו מאורה, וישנו יחד – אך את חיי היום יום הם יבלו כל אחד לעצמו. לכל אחד תהיה כניסה משלו למחילה, ובמשך היום הוא יצא לחפש מזון לבדו. לא יחד עם שאר "שותפיו לדירה". כל זה, כמובן, לא נוגע לעונת הייחום – שאז הם כן מחפשים זה את זו. 

IMG_1032

הסנאית נמצאת בהריון בערך חודש, ואז ממליטה בין חמישה לשמונה גורים. היא מגדלת אותם בקן שהיא בונה במחילה, או בתוך ערימת סלעים.
כשהגורים בני שמונה שבועות לערך, הם עוזבים את קן האם ויוצאים לחיים הבוגרים. 

IMG_1029

האויבים הטבעיים של הסנאים הם… בערך כולם. אילו יונקים קטנים למדי, ומאד נפוצים. רודפים אותם נחשים (Rattlesnakes למשל), עיטים וניצים, רקונים, שועלים, זאבים, גיריות וחמוסים.
מחקרים באוניברסיטת קליפורניה שבעיר דיוויס (UCD) הראו שסנאים מפתחים חסינות מסוימת לארס של ה-Rattlesnakes. כמו כן, אם הם מוצאים נשל של Rattlesnake – הם ילעסו אותו, ואף ימרחו על הגורים – כדי להסוות את הריח. 

IMG_1021

את התמונות צלמתי בקליפורניה –
לאורך Highway 1 בתאריך 14.3.2013
בשמורת Sunol Regional Wilderness בתאריך 15.3.2013
על הר המילטון, בתאריך 18.3.2013

IMG_1035

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_0931

מי שלא ראה עדיין את רשומת ט"ו בשבט בבלוג של מוטי – אני ממליצה בחום! רשומה מצוינת ומצחיקה!

 

Dichelostemma capitatum – Blue Dicks – דוקים כחולים

IMG_2551

אני חוזרת אל הטיולים ב-Bay Area, כלומר – בסביבות סן פרנסיסקו, עם אום נטע, במרץ שעבר. 

IMG_1740

פה-ושם ראינו פרח כחול-סגלגל, מקסים, גדל באיזורי עשב. 

להמשיך לקרוא Dichelostemma capitatum – Blue Dicks – דוקים כחולים

תרנגול הודו – Wild Turkey – Meleagris gallopavo

  IMG_1676

אחד מבעלי החיים המזוהים ביותר עם יבשת אמריקה, נקרא בכלל תרנגול הודו. 

IMG_1717

תרנגולי ההודו הם יצורים כל כך מגוחכים ומרשימים – הרגשתי חובה להקדיש להם רשומה. 

SONY DSC

מה גם, שבביקורי האחרון ראיתי להקה שלמה מטיילת ורועה במדשאות. נהניתי לראות אותם מחפשים מזון, ואת הזכרים מנסים להרשים את הנקבות… 

IMG_1666

תרנגול ההודו הוא עוף גדול ממשפחת הפסיוניים. באופן מפתיע, למרות צורתו המגושמת – הוא מסוגל לעוף. תרנגולי הודו עפים בדרך כלל קרוב לקרקע, ורק למרחקים קצרים.
בתמונה הבאה רואים זכר הולך בעקבות נקבה – 

IMG_1679

כשהזכר מחליט שהגיע הזמן להרשים את הנקבות מסביב, הוא עורך מצג ראווה. פורש את נוצותיו, מנפח את חזהו, מבליט את כל מה שאפשר…
תראו כמה הוא מרשים! מי לא תתאהב בגבר שכזה?! 

SONY DSC

גם מאחור המצג נראה מרהיב – 

IMG_1705

הנקבות, מצידן, דווקא לא תמיד שמות לב אליו בדיוק באותו רגע… אבל אום נטע ואני מאד נהנינו מהזכרים המנפחים את נוצותיהם בכל כיוון. 

SONY DSC

הדבר המשעשע ביותר, לדעתי, בתרנגול ההודו שלו – הוא השם.
אצלינו קוראים לו "תרנגול הודו" – בגלל הבלבול שהיה בעבר בין הודו לאמריקה – אותו בלבול שבגללו הילידים האמריקאיים נקראים "אינדיאנים" (כלומר, הודים), והאיים הסמוכים ליבשת אמריקה נקראים "איי הודו המערבית".
גם בצרפת, איטליה, רוסיה, פולין וטורקיה – ובעוד כמה וכמה מדינות – הוא נקרא "תרנגול הודו".
יש גם מדינות שבהן הוא נקרא "כלכותי", על שם העיר כלכותה בהודו – למשל, בהולנד, איסלנד, ליטא ואינדונזיה. 

IMG_1678

באנגלית (כולל וולש ואירלנד) בכלל קוראים לו "Turkey" – כלומר, טורקי. הסברה היא שהאנגלים בלבלו בינו לבין הפניניה שהגיעה אליהם מטורקיה. 

SONY DSC

אבל במדינות אחרות מתייחסים אליו אחרת:
בקמבודיה הוא נקרא "תרנגול צרפתי"
בהודו, קרואטיה, פורטוגל והוואי הוא נקרא "פרו" או "תרנגול פרואני" (נדמה לי שבעבר הוא חי גם שם, אך נכחד).
בערבית בכלל קוראים לו "רומא" – או "תרנגול חבשי" – אבל בבולגריה קוראים לו "תרנגול מצרי".
בויאטנם הוא "תרנגול מערבי" (לפחות הם בכיוון הנכון)  ובמלאזיה – "תרנגול הולנדי"…
מוזר שאף אחד לא קרא לו "תרנגול אמריקאי". כל לאום קרא לו על שם מדינה אחרת בעולם. 

IMG_1673

יש גם שמות אחרים. באלבנית קוראים לו "תרנגול הים" (למרות שזהו יצור יבשתי לחלוטין),
בסינית מנדרינית – "תרנגול האש", בסוואהילית – "ברווז גדול"
בשפת אורדו מטיבט הוא נקרא "תרנגול הפיל".
יש עוד הרבה שמות, חלקם משעשעים מאד – אתם מוזמנים לקרוא כאן

IMG_1677

אבל בעצם, בשביל למצוא לו שם נכון – אני חושבת שצריך לבדוק איך קראו לו הילידים האמריקאיים. כלומר האינדיאניים. (שהם לא באמת הודים! הם Native Americans)
ובכן, תצטרכו לסלוח לי – כי השפות האינדיאניות באמת קשות לקריאה והגיה – אז אני אספר על התרגום…
בשפת שבט Blackfoot – תרנגול הודו נקרא פשוט "ציפור גדולה". Bigbird.
בשפת שבט Cree – הוא נקרא "ציפור תרנגולית גדולה"
באיזור מיאמי הוא פשוט נקרא "ציפור מקומית"
ובשפת נאהווטל המקסיקנית הוא נקרא "ציפור oaxolotl" – על שם אל האש המקסיקני. 

SONY DSC

תרנגולי ההודו ניצודו רבות בארה"ב, ובראשית המאה ה-20 מספרם הצטמצם מאד. בשנות ה-40 נאסר לצוד אותם, ומאז חלה התאוששות במספריהם. בשנות ה-70 התירו את הציד שוב, אך באופן מוגבל.
תרנגולי ההודו שמגדלים למאכל בויתו מתרנגול ההודו הבר. במהלך הביות הם אבדו את יכולת התעופה, וגם את הצבעים היפים של נוצותיהם.
בנימין פרנקלין הציע את תרנגול ההודו בתור הציפור הלאומית של ארצות הברית – אך הצעתו נדחתה, והעיטם הקרח (Bald Eagle) נבחר במקומו. 

IMG_1700

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בתאריך 15.3.2013, בשולי העיר פרימונט ובשמורת Sunol Regional Wilderness.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה. 

IMG_1707

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1709

 

Julia Pfeiffer Burns State Park – פארק ג'וליה פייפר ברנס

IMG_1527

ברשימה על עורבני סטלר, סיפרתי שישבנו לאכול סלט לצהרים בפארק ג'וליה פייפר ברנס, ואחר כך הלכנו לטייל בפארק. הפארק נראה מאד נחמד – פלגים זורמים בו, עצים גבוהים ומרשימים –

IMG_1451

ראינו שבילים שעולים למעלה, ליער ונראים קסומים ומופלאים, ממש מזמינים לעלות לטייל. 

IMG_1445

אבל הפעם הלכנו בשביל לכיוון האוקיאנוס – שביל מוסדר ונוח, שעובר במנהרה של סיאנותוס (וכולם מצטלמים בה – לא הצלחתי לתפוס אותה ללא אנשים) 

IMG_1619

בדרך ראינו שוב את האוג הארסי – Poison Oak – תראו איזה עלה יפהפה – רק לא לגעת!

IMG_1454

התקרבנו אל האוקיאנוס, אל ברושי מונטריי הנהדרים 

IMG_1520

מעבר לכמה שיחי סיאנותוס ראינו מפרצון קטן –

IMG_1525

ובקצה המפרצון, מפל מים שיורד אל החוף – 

SONY DSC

הגענו אל מרפסת תצפית מקסימה, שממנה יכולנו לצפות אל המפרץ והמפל, שגבהו 24 מטרים: 

IMG_1538

המרפסת שהיינו בה, היא כל מה שנותר מוילה מפוארת שהיתה שם. הוילה נבנתה בתחילת המאה העשרים, והיתה שייכת לזוג Lathrop and Helen Hooper Brown.
הלן הופר-בראון התיידדה עם ג'וליה פייפר-ברנס, שהיתה חלוצה שהתגוררה באיזור עד מותה בשנת 1928. 

SONY DSC

הזוג הופר-בראון מאד העריכו את ג'וליה פייפר-ברנס. כיון שהם מתו עריריים ללא ילדים, בשנת 1961 הם תרמו את השטח שלהם – הבית וסביבותיו – למדינת קליפורניה ולרווחת תושביה.  הם רצו לשמר את שמה של ג'וליה פייפר ברנס, שהיתה, לדבריהם, "A True Pioneer" – חלוצה אמיתית. 

SONY DSC

כיום, השטח הזה הוא State Park (לא פארק לאומי כמו יוסמיטי, למשל – אלא פארק בניהול מדינת קליפורניה), ויש הרבה מה לראות בו. 

SONY DSC

ישבנו במרפסת התצפית, וצפינו אל גלי הים. בדרך כלל אני לא אוהבת תמונות רוקדות, אבל יש משהו מהפנט בגלי הים העולים אל החוף. אפשר לבהות בהם הרבה זמן…
אום נטע צלמה הרבה תמונות של הגלים. הכנתי מתמונותיה Animated Gif –

ישבנו להסתכל על הנוף, לצלם את הסביבה. אום נטע שלפה משקפת – ולפתע היא קראה אלי – הנה לוויתן!
לוויתן אפור הוא מין נודד. בחורף הלוויתנים שוחים דרומה לאיזור קו המשווה, שם הם ממליטים את הצעירים שלהם (לוויתן, כזכור, הוא יונק – והוא ממליט ולא משריץ או מטיל!). במרץ הם מתחילים לחזור צפונה, לאיזורים הקרירים יותר, שם הם יבלו את הקיץ. מסתבר שהמרפסת הזו היא מקום טוב לצפות ממנו על הלוויתנים! 

SONY DSC

הלוויתן שראינו היה באמת מרוחק מאד מאיתנו. אום נטע ניסתה לצלם אותו, בזמן שאני הסתכלתי עם המשקפת. מאד התרגשתי לראות את סילוני המים שהוא השפריץ, ואפילו את זנבו המרשים.
בגלל הריחוק בעומק האוקיאנוס – לא הצלחנו לצלם אותו בסופו של דבר. 

IMG_1610

חזרנו להסתכל על המפרצון המקסים – המפל נקרא מפל מקוֶוי – McWay Falls, והוא מנקז את נחל מקווי (McWay Creek) ישירות אל האוקיאנוס. 

SONY DSC

התופעה של מפל מים היורד ישירות אל הים היא לא נפוצה – יש בערך 20 מפלים כאילה בעולם. הקרוב ביותר אלינו נמצא באנטליה, בטורקיה – מפלי דודן – Düden Kıyı Şelalesi 

IMG_1540

המפרצון בו נמצא המפל הוא מקסים בעיני. מוקף שיחי סיאנותוס ריחניים, שפרחו לכבודי –

IMG_1548

ברושי מונטריי על הצוקים היורדים אל האקיאנוס – 

IMG_1584

הסלעים על החוף, והצמחיה המטפסת מטה –

IMG_1592

אל המפרצון עצמו קשה להגיע בדרך היבשה. לפי מה שקראתי, הירידה תלולה ומסוכנת. באתרים שראיתי, ממליצים להגיע אל המפרצון בדרך הים – בסירה. 

IMG_1542

אחרי שהלוויתן נעלם ואחרי שצילמנו המון תמונות של המפרצון המקסים וסביבותיו – חזרנו לאוטו, ונסענו בחזרה אל ביתה של אום נטע, בסביבות סן פרנסיסקו. 

IMG_1598

את התמונות צלמנו, ואם נטע ואני, בפארק ג'וליה פייפר ברנס, בתאריך 14.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

IMG_1599

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1453

מינים פולשים לאורך Highway 1

IMG_1240

אחת הבעיות במערכות האקולוגיות כיום היא מינים פולשים. הכוונה היא למיני חי וצומח שהועברו על ידי האדם ממקום למקום, התמקמו במקום החדש, התפשטו והצליחו שם  – לפעמים אפילו טוב יותר מאשר במקומם המקורי – הלא אין להם אויבים טבעיים במקום החדש – וכעת הם משנים את המערכת האקולוגית, ופעמים רבות פוגעים במינים המקומיים. 

IMG_1581

הם משנים את הרכב המינרלים בקרקעות, הם מתפשטים וחונקים את הצמחים המקומיים, מייצבים חולות, משנים את תגובת הסביבה לשריפות ועוד ועוד.
השאלה היא, איך – או מדוע מגיעים הצמחים הללו לטבע?
ובכן, יש הרבה שיטות. היום אני אסקור את העיקריות, ואתן דוגמאות שפגשתי לאורך Highway 1 בקליפורניה. 

IMG_1600

1. ייעור –

אצלינו, למשל, חיפשו עצים שגדלים מהר, וכך נתקענו עם מינים פולשים וטורדניים כמו שיטה כחלחלה ואיילנתה בלוטית.
עוד מין שהגיע אלינו (לפי האגדה, הזרעים הגיעו במעטפה)  הוא האקליפטוס (בלטינית: Eucalyptus). האקליפטוס נפוץ גם בקליפורניה – יש חורשות גדולות שלו לאורך החוף.
הנה, למשל, פריחה של אחד ממיני האקליפטוס בקליפורניה: אני חושבת שזה לא אקליפטוס המקור הנפוץ אצלינו, אלא מין אחר – עם פרחים ופירות גדולים יותר. 

IMG_1587

אחד העצים שהביאו אלינו, כדי "שייצמח מהר, כי אורנים צומחים לאט מדי" הוא השיטה הכחלחלה – עץ אוסטרלי חזק, שהיום אנחנו נאבקים למנוע ממנו לחנוק את כל צמחיית הארץ. אני אציין לטובה את רשות הטבע והגנים שעקרו את השיטים שצמחו לאורך הכביש של יער הקדושים – מערת בני ברית – היה שם סבך שיטים כחלחלות, ואי אפשר היה לראות שום צמח אחר. אחרי העקירה, פתאום ראיתי את שיח אברהם, רקפות, נרקיסים… חגיגה של צמחים מקומיים.
בקליפורניה פגשתי שיטה ממין אחר – גם היא אוסטרלית במקורה, זו שיטה ארוכת-עלים – Acacia longifolia

IMG_1604

2. צמחי נוי.

צמחים שהובאו לגינון – ויצאו לטבע. למשל, הצמחים התפשטו יותר מדי בגינה, והגנן זרק חלק מהצמחים למזבלה, שצמודה לשטח פתוח – והם התפשטו משם;
או שהזרעים מצאו חן בעיני בעלי חיים והם הפיצו אותם הלאה לשטחים הפתוחים – יכול להיות גם שהרוח הפיצה את הזרעים הלאה. בכל מקרה, הגענו למצב שבו הם צומחים מחוץ לגינה. 

IMG_1241

 לרוב אילו יהיו צמחים יפים מאד. למשל, העכנאי ההדור (שמו הלטיני: Echium candicans) הסגול הנהדר כאן. את הצמח המלא אפשר לראות בתמונה בראשית הרשימה. מוצאו באיים באוקיאנוס האטלנטי – האיים הקנריים, האיים האזוריים, מדירה. הוא גדל שם במצוקים מעל החוף. זהו צמח נהדר, בעל נוכחות ויופי – ולא פלא שאנשים בחרו בו לגינות שלהם. הבעיה היא, שהזרעים שלו הופצו – וכיום הוא פולש לטבע. השם העממי שלו הוא Pride of Madeira – גאוות מדירה. 

IMG_1243

עוד פולש, מוכר לנו יותר, שכן הוא נפוץ אצלינו בגינון – זוהי קאלה אפריקאית ( Zantedeschia aethiopica), ממשפחת הלופיים. מוצאה בדרום יבשת אפריקה.
הקאלה מקובלת בתור פרחים לזר כלה  – אבל אני לא חושבת שהדמיון בצליל קשור. השם הלטיני, "קאלה אתיופית" אינו מרמז על אתיופיה, אלא על "דרומית לעולם המקובל" – כי היא התגלתה במאה ה-17 ע"י אירופאים, שהתייחסו לכל מה שדרומית למצרים בתור "הדרום" כלומר "אתיופיה". 

IMG_1088

עוד מין מוכר מהגינון אצלינו – וגם אצלינו הוא מתחיל לפלוש לטבע – כסמנתה רבת-פרחים (Chasmanthe floribunda ). זהו פרח יפה ממשפחת האיריסיים, וגם הוא מגיע אלינו מדרום אפריקה. 

IMG_1617

את הפרחים הבאים הכרתי תמיד בתור "פרחי הסתדרות" – כאילו שמתחילים לפרוח ב-8 בבוקר, ונסגרים בסביבות 4 או 5 אחה"צ. יש להם גוונים רבים – ורודים, אדומים, כתומים, וכאן – לבנים. 

IMG_1577
השם העממי שלה הוא "מרגריטת הכֶּף" – Cape marguerite, בגלל הדמיון לפרחי מרגריטה אירופאיים (שהם דומים לקחוונים) והעובדה שהם גדלים באיזורי הכֶּף של דרום אפריקה. שמם הלטיני – Dimorphotheca ecklonis

IMG_1579

עוד פרח מוכר ויפה – הפעם ממשפחת הזיפניים – זיכריני רחב-עלים – Forget-Me-Not, ששמו הלטיני Myosotis latifolia. הוא באמת יפה, ומוצאו בצפון-מערב אפריקה. 

IMG_1485

גם הפרח הזה מוכר לי – זוהי הרתמה – קרובתו של הרתם. שמה הלטיני Genista monspessulana. בארץ, אפשר למצוא את הרתמה הקוצנית בכרמל, ואת רתמת הלבנון בחרמון. באגן הים התיכון יש כמה וכמה מינים, המין הזה הוא ממערב הים התיכון – איזור צרפת/ספרד. 

IMG_1114

3. צמחי מאכל –  

צמחים שגודלו בשדות למאכל, חלקם לא נאספו, או שהזרעים התפזרו מעבר לשדות החקלאיים.
הפרח הורוד ממשפחת המצליבים בתמונה הבאה הוא פרח צנונית – אותה צנונית שאנו אוכלים. שמה הלטיני Raphanus sativus. אילו זרעים שפשוט נפוצו משדות. 

IMG_1622

ואחד ממיני הכרוב הנפוצים באירופה – Brassica rapa – גם הוא ממשפחת המצליבים, כמו הצנונית – והוא פורח בצהוב (ונראה נחמד עם פיל ים ישן מאחוריו…)
3.2.2014: תוספת – הכרוב הזה מוכר במטבח בתור לפת. 

IMG_1179

4. צמחים שהגיעו ביחד עם צמחים אחרים – 

צמחים שהזרעים שלהם התערבבו בתערובות זרעים המיועדות לחקלאות ולנוי, או צמחים שהשתמשו בהם כתערובות לבעלי חיים – עופות, דגים ועוד.
כבר הראיתי את מקור החסידה הגזור שלנו, שהוא פולש בקליפורניה. המינים שהגיעו בדרך זו הם לרוב מינים לא מספיק אטרקטיביים לגינון, אבל זה לא אומר שהם לא משתלטים על שטחים.
אצלינו יש פלישה של אמברוסיה מכונסת – מין אמריקאי אלרגני קשה, שעכשיו נאבקים להשמיד אותו (בעיקר באיזור השרון). בקליפורניה פגשתי את החומעה הזו –

IMG_1189

אנשי California Native Plant Society לא היו בטוחים אם זוהי חומעה חומצית (Rumex acetosella) – מין אירופאי נפוץ, שטעמו חמוץ (בעצם, רוב החומעות חמוצות בטעמן, אבל כאן זה גם מופיע בשם) או חומעה מסולסלת (Rumex crispus) שנפוצה גם בארץ. בארץ, החומעה המסולסלת גדולה ומרשימה יותר – ולכן אני חושבת שזה בכל זאת המין האירופאי.
בכל מקרה – החומעה הזו ממלאת שדות וצובעת אותם באדום: 

IMG_1215

עוד מין שאני מכירה מהארץ, והוא נפוץ באירופה – מרגנית השדה (הזן הכתום). שמה הלטיני Anagallis arvensis.

IMG_2995

אצלינו בארץ נפוץ הזן הכחול. אבל באירופה הזן הנפוץ הוא הכתום. המרגניות הקליפורניות מוצאן, כפי הנראה, באירופה. 

IMG_2996

עוד מין מעניין הוא העשב המרשים הזה, שמקורו בערבות הפמפס של דרום אמריקה – הכירו את Cortaderia selloana – קורטדריה מכסיפה, שנקראת גם "עשב הפמפס".
הוא הובא גם כמזון לבע"ח, וגם כצמח נוי – וראינו מדרונות שלמים מכוסים בו. 

IMG_1313

וכך, התקבצו להם בחופי קליפורניה צמחים מארבעת קצות תבל, מכל היבשות – וגם בקליפורניה, כמו אצלינו, קשה כבר לדמיין איך היה נוף הצומח לפני 400-500 שנים. די ברור שהוא היה שונה ממה שרואים היום. 

IMG_1078

 את התמונות צלמתי לאורך כביש 1 – Pacific Coast Highway, בתאריך 14.3.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1489

סיכום 2013 בתמונות

כי גם לי מתחשק…

השנה לא היתה שנה מאד פוריה אצלי בבלוג. בכל זאת, היו כמה וכמה ארועים. אני אנסה להגביל את עצמי לתמונה אחת ייצוגית מכל חודש.

בינואר, התחלתי את השנה כרגיל – עם פרחים, פרפרים וכל מיני.
חגגתי יום הולדת 100 לדני קיי ויום הולדת 70 לג'ניס ג'ופלין, עם יקינתון מזרחי

יקינתון מזרחי

בפברואר היו כמה רשומות מוצלחות מאד בעיני – כמו סיור לאורך הירקון, ובדיקת הגוונים השונים של הכלניות האדומות. בחרתי להזכיר את הטיול לתבור, מפגש בלוגרים וטיול מקסים, עם המון פרחים – ובמיוחד, מרבדי כדן סגול

כדן סגול

מרץ היה חודש פחות פעיל – מסיבות טובות. נסעתי לבקר את חברתי הטובה אום נטע בקליפורניה, ובינתיים השארתי בבלוג כמה רשמים קצרים. חזרתי רגע לפני פסח ואיחלתי לכולם חג שמח עם סחלב קליפורני מקסים:

Calypso balbosa

באפריל התחלתי לסקור ברצינות את הטיול בקליפורניה. סיפרתי על הטיולים, המפגש עם החברים בלוס אנג'לס ועוד. אני חושבת שהרשימה המיוחדת ביותר מחודש זה היא סיפור האהבה של ה-Wood Duck והברכיה – סיפור שרקח מוטי בעקבות תמונות שצלמנו – עופר, גל, אום נטע, אבו נטע ואני, ובתוספת ציורים שציירה נטע.

Wood Duck & Mallard

בחודש מאי, בגלל שלל תקלות בתפוז, בקושי פרסמתי רשומות. התקדמתי מעט עם חוויותי מארה"ב – ולכבוד שבועות פרסמתי שדות זהובים של חיטה

חיטת הלחם

בעקבות התקלות הרבות בתפוז, ביוני עברתי לוורדפרס וכאן חגגתי את הבלוגולדת החמישי – עם תמונות מחבקת-עצים שצלמה אום נטע, ועם הטיול המשותף שלנו במדבריות קליפורניה.

עננת מחבקת עצים

כיון שבחודש יולי המשכתי לפרסם רשומות מהטיול למדבר – פארק עמק המוות ושמורת מדבר מוהאבי – וגם כי התמונה הזו נפלאה בעיני – הנה תמונה נוספת שפורסמה ביוני מעמק המוות, כי זו התמונה המרהיבה ביותר שצלמתי – שלג על פסגת ווינטר, וגבעות החרדל לפניהם. מתוך הרשומה "ישושום מדבר וציה" –

בחודש אוגוסט פרסמתי רשימה לימודית, שמסבירה את המושג טקסונומיה; סיפרתי על בילבו החתול המקסים שלי שנהרג בנפילה מהגג, ובסוף החודש יצאתי לסיור מיוחד ומרתק בחולות הנגב, שם פגשתי זוחלים רבים, בינהם – חומט רפואי:

חומט רפואי

בספטמבר המשכתי עם התמונות ממדבריות קליפורניה – במיוחד עץ יהושע הנפלא

עץ יהושע והר סן ברנרדינו

באוקטובר, בנוסף לעוד כמה פלאות מהמדבר – כמו ציפורים, לטאות וצמח יפהפה בשם אוקוטיו – ערכנו מפגש בלוגרים לכבוד עופר, במעין צבי. היה מאד מהנה.

חוחית וחמניות

בנובמבר המשכתי לספר על הטיול בקליפורניה – סקרתי את פארק עץ יהושע והגעתי עד למרדף אחר ה-Roadrunner. ואז אושפזתי בגלל בעיות ברכיים – מה שעצר אותי מלטייל בדיוק בתחילת העונה. בינתיים הנה נקר על עץ יהושע פורח:

Ladder-Backed Woodpecker on Jushua Tree

בחודש דצמבר חזרתי הביתה, והמשכתי עם הטיול – הפעם, חוויות מהדרך חזרה מהמדבר – Highway 1 המפורסמת של קליפורניה. לאורך הכביש פגשנו ציפורים, פרחים, פילי ים וגם לוטרות ים

לוטרת ים קליפורנית

זהו, עד כאן סיכום השנה שלי. חשבתי שאגמור כבר לסקור את הטיול בקליפורניה, אבל היום חישבתי וגיליתי שיש לי עוד 9 רשומות שאני חושבת לפרסם מהטיול הזה. הוא באמת היה עשיר ומלא חוויות!
אני מקווה שאוכל לחזור לטייל במהרה – ולהביא עוד שלל רשימות מהטבע הישראלי, ולא רק הקליפורני.

אני מאחלת לכולכם שנת 2014 טובה ומוצלחת!

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!